מזה 15 שנים שאני אחות במקצועי, כל כולן במחלקות המטולוגיה ואונקולוגיה, שבהן מטופלים אנשים עם מחלות הסרטן למיניהן. כשהגעתי לארץ ב-2002, כבר אז ידעתי שאני רוצה להיות אחות, רק שאם לומר בכנות הייתי מאותן יחידות שלא בטוחות באיזו מחלקה ארצה להשתלב. ביה"ח הדסה עין כרם בירושלים, אני בסביבות גיל ה-30 שלי. רגע לפני המבחנים האחרונים […]
כן, כן. אני מאמינה באלוהים. אני מאמינה ששום דבר לא מקרי ושיש יד מכוונת למרות כל האסונות שקורים. אני לא דתייה אבל יש בי אמונה שחיינו מלאים פלאים וניסים שמתרחשים מתחת לאף שלנו. להאמין זאת מילה מופלאה עבורי, מילה עם כל כך הרבה פוטנציאל. לתת למשהו גדול ממני את הכוח. להבין שיש לקיום שלנו משמעות. […]
למעלה מחודשיים שאנחנו נפגשים מדי שבוע בזום, מדברים אהבה ומרחיבים את נקודות המבט שלנו על החיה הזאת שנקראת זוגיות. עם כל הכבוד למרחב הווירטואלי המאפשר לקבוצה מרחבי הארץ להיפגש מבלי לצאת מהספה, מהמיטה או אפילו מהפיג’מה, לרוב, כדי להעמיק יחסים חשוב גם לקיים מפגש אנושי ישיר. החיבור לא קורה רק בשורה התחתונה של הדברים, אלא […]
בזמן כתיבת שורות אלה מתבצעים מעצרים של חשודים נוספים בפרשת אונס הנערה באילת. עד לפני כמה ימים הייתי בטוחה שאקדיש את הטור הפעם לפתיחת שנת הלימודים בצל הקורונה, אבל תכנונים לבד ומציאות בצידם. להפגנות העצמאים ולהפגנות כנגד השלטון התווספה הפגנה נוספת חשובה לא פחות והיא כנגד הזילות בענישת המכים והאונסים נשים. במרוצת השבוע אט אט […]
הוא פצצת אנרגיה מהלכת, אבל הוא רגוע בצורה יוצאת דופן, אמא שלו אומרת לו בטלפון שהוא מזכיר לה את יוסי סיאס בנחת רוח שלו. גם אחרי 35 שנה במקצוע, כספר, הוא מזנק כל בוקר לעבודה מלא תשוקה. הבית שלו מלא תקליטים, cd, ביוגרפיות ותמונות של הזמר בוי ג’ורג’, שלכבודו הקים את מועדון המעריצים שלו והוא […]
אלוה? אמא? תפתחי לי, זאת אני. אני יודעת שמאוחר ואמצע הלילה, אבל אני חייבת לדבר איתך בדחיפות. תגידי אמא, אנחנו בבראשית? עדיין בתוהו ובוהו וכל זה על פני תהום? אנחנו בעצם בין עולמות, אנחנו עוברים ממד? עוברים עידן? הכול טוב אמא? כי כל יום שעובר עוד לבנה מתפרקת מהקיר הזה שעליו נשענו כל החיים, את […]
המפגש שלי עם אילניה קור הוא מפגש וירטואלי. הגעתי אליה כשכתבתי בגוגל “מפגש משמעותי” לקראת הכנת סדנה בנושא. אז הסתבר לי שזה מושג שטבע הפילוסוף מרטין בובר. הייתה שם הפנייה לתוכנית ברדיו מהות החיים בה התראיינה אילניה קור. מיד הקשבתי, קודם כל הקול שלה דיבר אלי. הציגו אותה בתוכנית המרתקת בתור מטפלת בשיטת בובר. התאהבתי […]
מי שרוצה לפורר מחאה או ביקורת כלשהי ינסה להכניס גורם נוסף ובמקרה התמידי אלו ההורים. תמיד זעקתם היא אותנטית, מן הבטן ואף עמוק יותר, מן הרחם. כנגד כל טיעון שיביא הורה למען ילדיו נטיית הלב של כולנו תהא נתונה לו ורק לו כמייצג אותנו ההורים, וכשילדיו מייצגים את בנינו ובנותינו. אסטרטג משובח תמיד ישכיל לקחת […]
באחד הערבים בשבוע שעבר ישבתי עם חברה שלי ותוך כדי שיחה אנחנו מתגלגלות מצחוק מאיזו סצנה שסיפרתי לה, פתאום היא אומרת לי “תגידי, את קולטת? הורידו מסך על עולם התרבות, אבל את בשיא היצירה שלך! את שמה לב?”. זה באמת קטע שדווקא עכשיו אני פורחת. האם זה מה שהייתי צריכה? שיטילו עליי סגר בשביל שאוציא […]
בט"ו באב האחרון בחרתי באהבה, החלטתי שאני יוצאת למסע בעקבותיה. ארזתי בתיק הגב הקטן שלי תותים, ספר שירה אהוב ובקבוק מיץ תפוחים. מלאת תקווה שהשנה אמצא בן זוג, אני משאירה מאחורי מאה שנים של בדידות ויוצאת לדרך חדשה. מניחה את התבניות ששימשו אותי בצד הדרך, מסירה את המסיכות שצברתי במשך הזמן ואין לי צורך בהן […]
הייתי בת 19 כשנסעתי לסיני. היה ברור לי כל כך למה דווקא שם קיבלנו את התורה. המקום היחיד שהיה פנוי מספיק בשביל שתהיה בו התגלות כזאת מהשמיים. זיהיתי שם משהו חף, יחף וסוחף בפשטות, ביופי ובשקט האחר, באמת שקשה לתאר, ועם זאת, קל לכל מי שהיה שם להבין. טוב, ברור שאין דבר יקר יותר מזה, […]
בזמן קריאת הטור כל משפחתי ואני נהיה אחרי שסיימנו את 12 הימים בהם שהינו בבית בסגר משפחתי. בתי ואני המאומתות לקורונה שהינו בבידוד בחדרי, שם היו לי רגעים גדולים של שקט מחשבתי והנאה פרטית. הספקתי לראות סרטים דוקומנטריים מרתקים, לקרוא ספרים, להשלים חומרי עבודה במחשב, לשוחח בנחת בטלפון ועוד כהנה וכהנה. מתוך החדר המבודד אני […]
הקורונה מתפשטת בקצב שיא בארץ ובעירי אשדוד. בגל הראשון כולנו היינו ספונים בהסגר בבית והיינו שמורים ומוגנים. כשאמרו לנו בחדשות, שהגל השני יהא הרבה יותר רציני, לא הבנו עד כמה. חדשות לבקרים הייתי שומעת על א/נשים הקרובים אלי, על כך שהם בבידוד ועל כך שהם חלו. המעגל הצטמצם והלך. לא עוד דמויות לא מוכרות בחדשות […]
לא קל להיות אמן. זאת לא ממש בחירה. אתה נולד כזה, אם תרצה או לא תרצה. אני ניסיתי להתנגד לאמנית שבי, רציתי לברוח מגורלי כאמנית. אף על פי שכבר כשהייתי בת 7 ידעתי שאני רוצה להיות סופרת, רק בגיל 30 התחלתי לכתוב ברצינות. לא רציתי להיות משוררת. ידעתי איזה חיים קשים מצפים לי. נלחמתי בעצמי. […]
אני בזוגיות גרועה, גמורה. כבר מזמן יודעת שזה נגמר בינינו וזה הזמן ללכת משם ואני אומרת לו “תקשיב זה לא עובד, אני פשוט לא אוהבת אותך יותר. אני לא סומכת עליך, לא נמשכת אליך, אני לא מאמינה בך ובדרך שלך ואלו לא החיים שאני רוצה לחיות, אתה מבין? אין לנו את אותם החלומות”. אבל הוא […]
אנו עדים בחודש האחרון להפגנות רבות בארץ בנושאים מגוונים. מקור ההפגנה נובע מחוסר שביעות הרצון של האזרחים. אנו עדים לכך שהאחראים למצב לא יצאו למרפסת ביתם כדי לנסות ולהרגיע את הציבור המשולהב תוך כדי לקיחת אחריות. נהפוך הוא. הם מציגים עצמם כקורבנות נרדפים בכיכר העיר תוך יצירת כאוס ומלחמת אחים ואחיות. הדבר מסוכן מאוד ועל […]
את מופרעת, משוגעת, בלתי נשכחת, הפרעת אישיות גבולית, לא רואה ממטר, לא עוצרת באדום ומופרכת לחלוטין, באת לשבור את כל מה שבנינו עליו. סגור זה הפתוח החדש. בידוד זה הבטוח החדש, רחוק זה הקרוב החדש. איזה טוויסט, איזו עלילה, עלילת שווא. ובכל זאת אין מה לומר, את באמת מרשימה, אבל עם כל הכבוד, אני עדיין […]
קרן צ’וקלר לוינמן, תושבת אשדוד בת 26, מסיימת ללמוד בימים אלה עבודה סוציאלית. היא גדלה באשדוד לאם דיאנה, רכזת בחברת סיעוד ולאב ולדימיר, טכנאי מיזוג וקירור. שניהם מהנדסים, בעלי תואר שני. הם הגיעו לאשדוד ב-1991 מברית המועצות לשעבר. גילוי נאות: קרן היא תלמידה שלי, היא כותבת שירה כבר שנים ועברה אצלי תהליך כתיבה, במהלך שנות […]
