על פי התוכניות הכוללות את הסכם הגג באשדוד, העיר צפויה להגיע למספר תושבים שבין 350 לחצי מיליון תושבים. המחיר: בעיות תחבורתיות קשות, איכות אוויר ירודה, ריאות ירוקות מצומצמות ולצד כל אלה, השירותים העירוניים ייפגעו. ואת זה כותב משרד הפנים
טור זה שמלווה את סגירתו הסופית של “כאן דרום” המודפס נכתב בליווי צביטה בלב שכן כתבתי בו במהלך רוב שנות עיסוקי בעיתונות. התחלתי לכתוב בו מיד עם הקמתו לפני 37 שנים ולהוציא הפסקות קצרות כתבתי בו עד פסח האחרון. קורונה, אתם יודעים… במשך שנים רבות היה העיתון אימפריה. הוא סיקר באמצעות כתבים רבים וצלמים את […]
דסק שוקק וחנוק מעשן סיגריות שהיה “מרכז העצבים” של מערכת העיתון; צלצולים בלתי פוסקים שעולים מפקס שנכשל, ומטלפונים, ניידים או קוויים, מתערבבים עם תקתוקי מקלדת וצפצופים טורדניים של ביפר. מעין צרמוניה מטורפת וקסומה גם יחד שהייתה לפס הקול הקבוע של מלאכת הוצאת הגיליון הבא של “כאן דרום”. אלה זיכרונות בני 20 שנה ויותר שנשלפים כעת […]
התקשר דור גפני, העורך של כאן דרום והאחרון בשרשרת, וביקש: ״כתוב טור פרידה בתור העורך המיתולוגי של כאן דרום״. העיתון נסגר, הוא אמר את מה שידעתי כבר שבועות. עבורי סגירת העיתון שאתם מחזיקים ביד בפעם האחרונה, היא צביטה בלב. תקופת חיים שמסתיימת. הצעירים אולי לא זוכרים, אבל שנות ה-80׳, ה-90׳, חלק משנות האלפיים, היו הימים […]
"כאן דרום" נולד בלידה מזורזת מאוד, מיד אחרי שנפלה שרשרת המקומונים הארצית שנקראה “רחוב ראשי”. זה היה בשנות השמונים, התחלת שנות השמונים. עבדתי כעורכת ב”רחוב ראשי” של אשדוד והדרום, ומהיום למחר נותרתי ללא עבודה. עמוס שוקן הזמין אותי אליו, והציע לי לערוך שבועון אזורי באשדוד ובסביבה. משכורת, עניינים, תפקידים? “אחר כך. קודם תתחילי לעבוד”. והתחלתי. […]
אשדוד עם הפנים לים. מה משמעותו של המשפט היפה הזה? אנו שומעים פעמים רבות פוליטיקאים ואישי ציבור שמשתמשים בו. לדעתי המשמעות היא פשוטה: לא לבנות בניינים כך שיחסמו את נוף הים ואת רוח ה"בריזה" המגיעה ממנו. חסימת נוף הוא מושג ברור, אבל מהי בריזה? בארצנו, בשעות היום והלילה מתקיימים כווני רוח הפוכים. בשעות היום הרוח היא […]
אני בן אדם של תהליכים. כתיבת הטור שלפניכם היא חלק מהתהליך שאני עוברת בתקופה האחרונה. תהליך של יציאה לאור. שנים אני מפרסמת שירה ומתמודדת עם עיניים של קהל אבל רק עכשיו הבשלתי לראות את היופי שבחיי. כך כתבתי בטור הראשון שלי ב”כאן דרום” שהתפרסם ב-29.3.19. עוד כתבתי שם שאני מנחה תהליכי כתיבה, קוראת את נפש […]
נפגשנו אחרי שנות יצירה ארוכות שבהן כל אחד מאיתנו התמסר לעבודתו בצורה טוטאלית. שנינו מקדישים את חיינו לאמנות וליצירה ומתפרנסים ממנה. בפרויקט המשותף התאמנו ציורים של רפי לשירים שלי ואנו מוציאים ספר שנקרא “זאת עיר” המביא את פירות עבודתנו (אנו מזמינים ספרים מ’לופה’ בהתאם למספר ההזמנות שנקבל). אנחנו חולמים על תערוכה שתבטא את המפגש החד […]
קוראים לו אלעד גיטלמכר ואני לא מרשה לו לעברת את שמו. מוכר כובעים זה התרגום מיידיש אבל הוא באמת בן אדם עם המון כובעים. בואו תכירו את אלעד, אשדודי בן 21, שכל מי שכבר מכיר אותו יודע שהוא יגיע רחוק. הוא קולנוען, שותף בחברת הפקה, שחקן טלוויזיה וכן, יש לו גם סוכן והוא הולך דרך […]
אגדה אורבנית מספרת שכאשר רצו לסלול שבילים בשטחי הקמפוס של אוניברסיטת ניו יורק, הזמינו אדריכל מפורסם וביקשו ממנו לתכנן תכנית לשבילים. האדריכל המפורסם הסכים אבל אמר שזה ייקח לו שנה. שנה? הזדעזעו המזמינים, שנה בשביל לשרטט כמה שבילים? האדריכל הסביר להם בסבלנות שרק אחרי שנה הוא יוכל לראות את סימני ההליכה של הסטודנטים, הוא יראה […]
אשדוד היפה שלנו משנה את פניה. כוונתם של פרנסי העיר להגדיל את אוכלוסייתה לכדי 350,000 תושבים לפחות ואולי גם הרבה יותר – מביאה יזמים וקבלנים להגיש תכניות לבנייה בעיר בכל פיסת קרקע אפשרית. במטרה להגדיל את רווחיהם הם מבקשים לבנות על גינות דשא, על שטחי חניה, על קרקע ציבורית ושטחים פתוחים. לעיתים העירייה עצמה היא […]
המשוררת אגי משעול ראויה לדעתי לקבל את פרס ישראל. השימוש שלה בשפה העברית הוא וירטואוזי וראוי להערכה עמוקה. עצם ההכרה באישה יוצרת העוסקת בזוטות כביכול, אך לוכדת רגעים משמעותיים רגשית לה ולזולתה, היא מהפיכה של ממש. המרחב הגברי הקובע את מה שנחשב, צריך להתגמש ולהיות ער לחשיבות השירה ככלי ביטוי לעולם פנימי עשיר, גם אם אינו מגיב […]
הייתה לי הזכות להופיע בשבוע שעבר בפסטיבל אשדודשירה שהועבר השנה בשידור חי ואף צולם בידי תאגיד כאן. זהו פסטיבל שירה שמתרחש באשדוד זו השנה השישית. גילוי נאות: אני חברה בצוות הניהול האמנותי של הפסטיבל. כשדובר על תכנון הפסטיבל לפני כשלושה חודשים הייתה כוונה לקיים אותו בבתים פרטיים באשדוד בפני קהל של כעשרים איש. אז הצעתי […]
שליטה עצמית, על פי ויקיפדיה היא יכולתו של האדם לבקר ולהתאים את מחשבתו, רגשותיו והתנהגותו על פי הנורמות החברתיות לצורך השגת מטרה כלשהי או הסתגלות למצב מסוים. אך הגדרה כללית שכזאת אינה מספקת בעידן הקורונה. העולם כולו השתנה. קרבת הנפש לא יכולה להיות מתורגמת לקרבת הגוף. חיבוק – תנאי הכרחי להישרדות – אסור בתכלית. הנורמות […]
היום הוא חג הסגד, חג הכסופים לציון! חשוב לציין ולהדגיש כהוכחה ועדות לייחודה של קהילת ״ביתא ישראל״ ועל תרומתה לעם היהודי בירושלים ובעולם. הקהילה היא היחידה ששמרה את ״חג הסיגד״ משאר העם היהודי בעולם כולו, לאורך 2,500 שנים. ״חג הסיגד״, כשמו כן הוא. חג הסגידה להשתחוות לה׳. החג נקרא כך והפך ליום בעל זיכרון חשוב. […]
להיפגע, להיות פגיעה מאז שאני זוכרת את עצמי שלא יגידו עלי דברים רעים רק לי מותר לחשוב על עצמי דברים רעים בעיקר לפני השינה הראש עובד כמו מכונה למצוא חן בעיני כל העולם רק שלא יגידו לי לא רק שיקבלו אותי במאה אחוז כמו שאני רק לא להפגין חולשה להיות חזקה תמיד לא להיראות מוזנחת […]
קיץ 1997, יום שישי אחר הצהריים. שכונת נווה צדק בתל אביב, בימים שעוד הייתה שכונה ואנשים היו יושבים עם דלתות פתוחות כמו בקיבוץ, כי מה יש להסתיר. הרבה לפני שהזריקו לשכונה בוטוקס והיא הפכה לפוטוגנית ואינסטגרמית, פיסת נדל”ן יוקרתית שברחה לה הנשמה. ואני? אני בת 18 וכל החיים שאני בונה עליהם עוד לפניי. מפה לשם, […]
אני מוכרחה להניח לעצמי מפעם לפעם, לנוח בתוך המציאות המופרכת הזאת. ועל אף האירועים החיצוניים שמחלחלים פנימה ומסיגים את גבולות אדמתי הפרטית, אני הרי יודעת שהדרך ליצור שינוי היא מבפנים החוצה ולא להיפך. יום שישי בפארק. פורשת שמיכה דקה הנוגעת בדשא ירוק שצובע לי את נקודת המבט. מוזיקה נעימה זולגת אל תוך אוזניי דרך האוזניות. […]
