אחרי לילה שקט יושבת לי לסכם את היממה האחרונה, מנסה לסדר את המחשבות. בניגוד לטבע האנושי, לא צמודה לטלוויזיה, לא רוצה לשמוע מה יש לפוליטיקאים הישראלים להגיד על מטח הטילים שנופל לנו על הראש. בכלל, כבר כמה שבועות מתעניינת רק בהבזקי חדשות, רק מה שנחוץ להתעדכן. לא רוצה לשמוע את אותם ניתוחים ואותן פרשנויות לגבי […]
בשנות ה—60, כשהייתי חברת קיבוץ בית השיטה ולימדתי בבית הספר בקיבוץ שכלל את כיתות א’-י”ב, היו נהוגים בו “מבחני כבוד”. כל המבחנים נערכו מבלי שמורה נכח בכיתה, והתלמידים שחונכו לכך מהגיל הרך לא העתיקו. היום זה נשמע כמו אוטופיה. העתקה בבחינות היא אחת התופעות החמורות והמטרידות שעמן מתמודדת מערכת החינוך לכל אורכה, לא רק בישראל, […]
בשעה שאני כותבת את השורות הללו מעל ל-2,500 איש תרמו לעמותת "עזרה למרפא" בראשות הרב אלימלך פירר, במסגרת קמפיין גיוס ההמונים שנפתח לאחר ביטול האירוע השנוי במחלוקת. קונספירציות שונות הועלו במהלך הסערה התקשורתית סביב האירוע שטענו שכל הסיפור הוא תרגיל יחצני מתוחכם שהשיג את מטרתו: מאות פוסטים ועדויות של אנשים שנעזרו ברב פירר ובעמותה שהקים […]
פרידה היא חוויה שאנחנו עוברים בתחנות חיינו. הסיבות יכולות להיות עצובות כמו מוות ויכולות להיות שמחות כמו עזיבת הבית כשמתבגרים ומוצאים בני זוג לחיים או כמו לצאת לפנסיה ממקום עבודה כשמגיעים לגיל פרישה. צריך להפנים את העניין ולקבל את השינויים בחיים. זה לא קל. אבל צריך לנסות להפיק את הכי טוב שאפשר. והכי חשוב לא […]
מה לא נאמר עלינו, דור ה-Y שנולד איפשהו בין 1980 ועד לסוף העשור הקודם? מפונקים, לא רוצים לקחת אחריות, לא מעוניינים לעבוד תחת לחץ ועוד הרבה משפטים נוצצים נוספים. האם הפער בכלל לא טמון בהבדלי הדורות, אלא בהבדלים בדור שלנו? האסימון נפל לי השבוע, כשפגשתי חבר מאופקים. טיילנו ביחד בדרום אמריקה. שאלתי אותו על […]
מה זה בית? זה המקום שאליו תמיד ארצה לחזור. הייתי מאושרת בביתי. לולא הייתי צריכה לעזוב אותו, ראיתי את עצמי מזדקנת בבית הזה. אבל המציאות רצתה אחרת ונאלצתי לעזוב את הבית שהוריי בנו בעשר אצבעות. עכשיו הזיכרונות ילכו איתי לדירה החדשה. אני מתקשה עדיין לעכל את העניין. הפרידה קשה אך בלתי נמנעת. ארזתי כבר את […]
לפני ארבע שנים זכתה העיתונאית יעל דן בפרס מפקד גלי צה”ל למצוינות. בחודש שעבר העניק לה ראש העיר תל אביב—יפו רון חולדאי את הפרס על שם נחום סוקולוב, מחלוצי העיתונות העברית. ובשבוע הבא בכנס ה-13 לעיתונות באילת תעניק לה אגודת העיתונאים, שבה אני חברה, פרס על מפעל חיים. בפרסים הללו הובאה בחשבון העובדה שדן העלתה […]
שיחת טלפון הבוקר גרמה לי לכתוב טור על הרצון לרַצות את הסביבה ללא הצלחה. אותה חברה שמעבר לקו, אחת מיני רבות מסתבר, עסוקה בלתת מענה לכל צורך של מישהו אחר סביבה, רק שלא יהיה עליה לזהות מה היא רוצה, זה כנראה מפחיד מדי. אפשר לחיות חיים שלמים, לגדל ילדים, להיות רעיה, ועדיין לא לממש את […]
לאחרונה פרסמתי בעיתון זה טור אישי, ובו ייחלתי לחזרה לחינוך חינם באמת, כמו שאני קיבלתי בבית הספר היסודי דב הוז בגבעת עלייה, אותו בית ספר שמימנה המדינה דווקא בתקופת הצנע כשהקדישה לתחום החשוב הזה את משאביה המעטים. שבוע אחר כך צלצל הטלפון בביתי, ומצדו השני של הקו היה תושב גן יבנה שביקש לוודא שאני היא […]
ידעתי שיום אחד זה יגיע, היום בו אהיה חייבת לדעת אנגלית. הרי עם כל העברית המפוארת והעתיקה שאני אוהבת בכל לבי, אנחנו עדיין נקודה אחת זעירה על המפה, והכול קורה באנגלית (או בסינית). הכול קורה מעבר לקו האופק. כביכול. דחיתי את זה כמה שיכולתי, במפגשים עם דוברי אנגלית דאגתי שיהיו מתורגמנים כדי שלא איאלץ להתמודד […]
ב-10 באוקטובר ציינו ביותר מ-150 מדינות בעולם, בהן ישראל, את יום בריאות הנפש העולמי. את ציון היום יזמה לפני 27 שנים ההתאחדות העולמית לבריאות הנפש (WFMH). יש מדינות שבהן היום המדובר הוא חלק משבוע המוקדש לנושא. בישראל הרחיבו אותו לכל החודש, שבמהלכו נעשה מדי שנה מאמץ להנגיש את הנושא לציבור במטרה לקדם את המודעות והידע […]
בפוסט שהפך לוויראלי כתבה העיתונאית עמליה דואק על שימוש בקשיות שתייה מפלסטיק שיצא מפרופורציה. לכאורה מוצר פעוט שאינו תופס מדי הרבה מקום, ולכן כמעט שלא נותנים עליו את הדעת. “השבוע”, כתבה, “הייתי בחתונה של חברים. רקדנו וחגגנו במשך שעות. אחת לכמה זמן ניגשתי לבר וביקשתי כוס מים. בכל פעם קיבלתי את המים באותה מתכונת — […]
השוואות, כל הזמן השוואות — “הם חגגו יותר מאיתנו, היה להם יותר כיף מאשר אצלנו. תמיד זה ככה, אנחנו לא יודעים לבחור את הבחירות הנכונות”. הדשא של השכנים ירוק יותר, זה ידוע. תחושת ההחמצה יכולה ללוות אותנו לאורך שנים ארוכות ולא להרפות, אלא אם נתמודד איתה באופן רציני וישיר. העובדות מדברות בעד עצמן, אנחנו לא […]
“אתה לעולם לא תוכל לחצות את האוקיינוס, עד שיהיה לך את האומץ להיפרד ממראה החוף” (כריסטופר קולומבוס) אני אוהבת לצלם אנשים, בעיקר דיוקנאות אישיים (פורטרטים). אני מאמינה מאוד שדיוקן עוצמתי מלא רגש יכול להיווצר לרוב רק במפגש אינטימי בין הצלם למצולם. כשמתגברים על המבוכה הראשונית, נוצר שיח חופשי ומשותף, ואט אט גם בוטחים בצלם, מתעלמים […]
עשרה ימי עבודה יש לנו סך הכול בחודש אוקטובר. את שאר הזמן אנחנו מחלקים בין חשבון נפש, תפילות, סעודות ויום אחד של צום. מסתכלים כל הזמן לשמיים, מחפשים שלושה כוכבים שיסמנו לנו את התוקף של הימים, את זמן צאת הכוכבים, המסמל את המעבר מיום חג לחולין. קלטתי פתאום השבוע שאף פעם לא יצאתי לטיול שכלל […]
אחת התופעות שהכעיסו אותי בזמנו כמחנכת כיתה וכמרכזת שכבה הייתה שמורים למיניהם היו משמיעים בישיבות פדגוגיות התבטאויות “נבואיות” וקובעים בנחרצות מה שיצא ברבות הימים מתלמיד כזה או אחר. כבר אמר רבי יוחנן (במסכת נזיקין, בבא בתרא, דף י”ב עמוד ב’) ש”מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לשוטים” (ולתינוקות). מורים שנהגו להתבטא בצורה זו […]
המציאות סביבנו מורכבת יותר משהייתה אי פעם. אנחנו נתבעים להחליט החלטות רבות מאוד מדי יום. החל במה לקנות בסופרמרקט, ששם יש מבחר עצום בכל תחום, וכלה במה לראות בטלוויזיה. אנחנו נסחפים לא פעם. רוצים רק להציץ בפייסבוק ונשאבים לשעה ארוכה, נסחפים לשיחות טלפון בלתי מתוכננות, להתכתבויות בווטסאפ, כך שהיום עובר ולא הקדשנו מספיק זמן לעצמנו […]
בעבודת העיתונאי, שהוא “הפה” של הציבור, יש מידה רבה של שליחות ציבורית, ועל כן הוא הופך לעיתים, כמו בימים אלה, לשק החבטות של בעלי אינטרסים שמעוניינים לסכל את דיווחיו. למזלה של המדינה, העיתונות עומדת כחומה בצורה ועושה את עבודתה הדמוקרטית נאמנה. פעמים רבות נשאלתי מתי, איך ומדוע נעשיתי עיתונאית. ובכן זה קרה באקראי, ואת הכתבה […]
