חנויות רבות מקושטות בתקופה הזו בסגנון חג המולד. איילים לבנים על רקע אדום, פתיתי שלג משושים וסנטה קלאוס כגמד קשיש וחביב, וכמובן ברים ומסעדות המזמינים לחגיגות סילבסטר קופצים מכל מקום. אבל דווקא העמדת עץ אשוח במתחם ביג נראתה, או ניסתה להיראות, כמעשה מתריס. עברתי שם בזמן האחרון, ראיתי אנשים ניגשים ומצטלמים, חלקם חשבו שהעץ לא […]
השבוע האחרון של 2018 ייזכר כאחד השבועות הקשוחים שידענו אני וכמה מהחברים הקרובים שלי. אבל דווקא לקשיים האלה שעברו עלינו לא נראה תיעוד ברשתות החברתיות, שלרוב מראים בהן רק את מה שטוב וטוב מטוב, עד כדי כך שאשכרה יצא לי לעבור על הפיד בפייסבוק ובאינסטגרם ולתהות איך הכול היה נראה אחרת אילו היינו מספרים בהם […]
מה יותר מתבקש מסיכום שנת בחירות בטור שבועי אחרון לשנת 2018? נוסף לסיכום שנה סוערת, יש לנו שנה מאוד מיוחדת, שנה עם טוויסט בעלילה. שנה שיכלה להיות מסוכמת בצורה אחרת לגמרי אם רק 2,000 איש היו מצביעים אחרת. אבל היות שכולם בחרו כפי שבחרו, אשדוד ומשרד הפנים אמרו את דברם, אז אין טעם לחפור. מיותר. […]
השבוע צוין יום הקדיש הכללי של נספים בשואה שמועד מותם אינו נודע. באופן טרגי ומצמרר התבשרנו השבוע על מותה של רונה רמון ז”ל אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. אנשים שונים, ואף רונה עצמה, דנו בכאב רב בסבלה ובהקבלתו לדמות המקראית איוב. לפני כשנה מסרה דברים בחוג התנ”ך 929 בבית הנשיא על בשורות איוב, ודבריה התפרסמו […]
תהיי אישה טובה ותשתקי. לפני כמה שנים הייתי צדקנית מעצבנת, צינית ושנונה. אי אפשר היה להתווכח איתי ולנצח, בעיקר מפני שמעולם לא נכנסתי לוויכוח בנושא שאין לי עליו דעה מבוססת ומוכנה מראש עם טיעונים, הסברים ואפילו דוגמאות. לא הרביתי לנהל מאבקי מוחות, אבל כשכן בחרתי לעשות כך, ידעתי מראש שאהיה בלתי מנוצחת, ולא אחת השתעשעתי […]
השבוע נקלעתי לרחוב רוגוזין, מרכז א׳. הרבה זמן לא יצא לי להגיע למרכז שהיה הלב הפועם של אשדוד. בשנות ה-80, שעליהן מרחיב שלום אסייג בתכנית המצליחה, הרחוב הזה, השדרה הזו, היו כל מה שנקרא אשדוד. ההלם הראשון היה ששמתי לב שחנות שענתה לשם ״תרבות״, חנות לציוד משרדי שהייתה ה״אופיס דיפו״ העירוני בזמנו, הפכה לחנות כלבו […]
הגשם והחנוכה החזירו אותי לזיכרונות ילדותי עד שבתי התקררה ואחריה כמעט כל בני הבית, מה שהחזיר אותי למציאות. ואז, מול החנוכייה הדולקת, הייתה לי הארה
ההודעה הראשונה הייתה על פטירתו, ומיד הרשת נתמלאה בשירים שלו, מימיו בהרכב שכולנו גדלנו עליו “הופה היי” דרך השירים האהובים והמוכרים "יש לי ציפור קטנה בלב" ו"אם תזכרי אותי סיוון" ועד לאלה שלמען האמת לא הכרתי, אבל פיניתי זמן להאזין להם, עכשיו כשהוא ויתר על החיים. טור פרידה מיגאל בשן ז”ל
הבחירות מאחורינו, כינון מועצת העיר מאחורינו ואפילו חנוכה מאחורינו. אבל עץ אשוח לפנינו. אז כל מי שחשב שיחסי חרדים-חילונים הולכים להיעלם מהכותרות — שיחשוב שוב
אומרים שמי שמאמין לא מפחד, מה הפחד הקמאי והאובססיבי הזה מפני הנוביגוד? מי שדורש כבוד למסורת היחודית שלו, שיתן כבוד למסורות של כלל יהודי קיבוץ הגלויות שהגיעו לבית הלאומי בישראל
נבחרים יקרים, אתם בראש ובראשונה אזרחים שנבחרו לעשות למען רווחת אזרחי העיר שבחרו בהם. לא חשוב קואליציה או אופוזיציה
נשים רבות במדינת ישראל חיות בפחד מתמיד ובחוסר ביטחון אישי. אלימות כלפי נשים היא לא עוד חתך סטטיסטי יבש וסתמי, זו תופעה בסדר גודל לאומי, וההתייחסות אליה צריכה להיות ממש כמו במאבק בטרור על רקע לאומני
כשהסתכלתי ביום שלישי בחברי מועצת העיר החדשה על הבמה בטקס החגיגי הבנתי שיש תקווה. וזו לא הסיבה היחידה לאופטימיות
נשים נרצחות, נאנסות, מושפלות וחוות אלימות. זה הזמן להתעורר ולצאת מהאדישות — אל הרחובות
יומיים לאחר שאימי נפטרה בפתאומיות הלך לעולמו אריק איינשטיין. מאז, במשך חמש שנים, שני האירועים הללו צמודים, והשירים של איינשטיין מזכירים לי אותה ואותו ואת
מה שאיבדנו
שנים שחיפשתי את עצמי בכל מקום אפשרי, חיפשתי אהבה — רק לא באשדוד — וחיפשתי שקט, עד שמצאתי אותו בתוכי ומשם הכל הסתדר
אי אפשר לעבור בשתיקה על המעצר האלים של הנער מהקהילה האתיופית בתוך בית הספר מפתן באשדוד. זו רק דוגמא נוספת ליחס של המשטרה והרשויות כלפי הקהילה שלנו
בעקבות פרשת "טיסת השבת", שבה חלק מהנוסעים, לפי הנטען, התפרעו ונהגו באלימות כלפי צוות אל על, נוצר עליהום על המגזר החרדי. מלכי רוטנר מגישה כתב הגנה בשם אותו ציבור ומפנה את האצבע המאשימה לכיוון שונה לגמרי
