הבחירות לכנסת ה—22 הסתיימו בתוצאות ידועות מראש. מה שהרגשנו בימים שקדמו להן התבטא היטב בקלפי — פחד ובלבול. נכון לעכשיו, יום לאחר הבחירות, עם ספירת הרוב המכריע של הקולות, אין מנצחים. חזרנו לאותו המצב עם שינויים קוסמטיים קלים וכמעט בלתי מורגשים. הבלבול והפחד ממשיכים ללוות אותנו, והם שייכים לשני המחנות. פחד אמיתי של מחנה הימין […]
הכול התחיל ממשפט של ליאור אוחיון, המתמודדת הצעירה ביותר (26) בתכנית "מאסטר שף" של העונה הנוכחית. “אני אוהבת לדייק, אבל הסבלנות לא נשארת איתי לנצח”, אמרה כשעבדה על מנה קשה במיוחד להכנה. פתאום חשבתי על הקשר בין תשוקה לסבלנות, בין תשוקה להתמדה. בריאיון איתה היא דיברה על זה שהתשוקה שלה היא לבישול, והיה לה כל […]
גירושי הוריי גרמו לי למשברים מאתגרים, אך עם זאת, במבט לאחור, הם גם זימנו לי רווחים. הם אירעו בתחילת שנות ה—50 של המאה הקודמת והייתי בת 5 כשהתווסף לשמי התואר המפוקפק “בת להורים גרושים”. לקביעת התואר המדובר קדם תהליך טראומטי וכואב שלווה בתחושת עצב מעיקה, שאותה השתדלתי והצלחתי להסתיר מהסביבה, מה שדרש ממני מן הסתם […]
אנחנו נבדלים זה מזה בתפיסת הזמן שלנו. כל אחד מנהל את הזמן שלו אחרת. יש כאלה, ביניהם אני, שזקוקים ליריעות זמן רחבות, הפורצות את הגבולות שלנו. הזמן יכול להיות חבר או אויב. אני כותבת את הטור הזה בזמן הנכון כדי לא לאחר את הדד-ליין של ירידת העיתון לדפוס. פעם עצם קיומו של הדד-ליין היה משתק […]
בתחילת השבוע הכריעה הוועדה המסדרת של הכנסת באמירה ברורה נגד חוק המצלמות. אנחנו נכנסים לישורת האחרונה של מערכת הבחירות שנכפתה עלינו, ונראה שהיא מעניינת בעיקר את קהל הנבחרים. בגזרת הבוחרים נרשמת אדישות כמעט מוחלטת. בעוד שחברי הכנסת והמועמדים דרוכים ומגיבים לכל אמירה בתקשורת ונלחמים על “זמן מסך” בכל כלי תקשורת אפשרי, אותנו, האזרחים, קצת קשה […]
אתמול (הטור נכתב ברביעי בבוקר) נכבשה פסגת הציניות. לא היה אפשר לתכנן מהלך הזוי כמו זה שהכתיב הגורל בדיוק שבוע לפני הבחירות הכי מיותרות שידעה מדינת ישראל מאז ומעולם. מר ביטחון בנימין נתניהו ומר ״יש לאיסמעיל 48 שעות״ הגיעו לאשדוד, ולא רק שקיבלו הוכחה שאיסמעיל הנייה חי וגם פועל, אלא גם שידרו את זה בלייב […]
השבוע האחרון הכול התחיל ונגמר במצלמות. כל סיפור העמדת המצלמות בקלפיות הוא הסוואה. זה מה שעושים כשיש חשש שבבחירות הקרובות מאבדים את השלטון. ביבי יודע שבבחירות, כמו במלחמה, אתה יודע איך אתה נכנס, אבל לא יודע איך זה ייגמר. ולכן רוצה לגרום לתחושה שהבחירות במדינת ישראל לא כשרות, יותר נכון להגיד, שאם הליכוד מנצח, אז […]
ביום שלישי בבוקר התפרסמה ידיעה כי להרוג האשדודי בסבב הלחימה האחרון פנחס פשווזמן ז”ל נולד בן. תינוק קטן שנולד לעולם אכזרי שבו לעולם לא יזכה להכיר את אביו ויוכל לראות אותו רק בתמונות ובלשון עבר. חשבתי על המשפחה הזו שלא ביקשה להיות מפורסמת, בוודאי שלא בנסיבות טראגיות כאלו. חשבתי על השמחה הזו שהייתה אמורה להיות […]
על פי מחקר חדש שפורסם לאחרונה, החשיפה לניקוטין בקרב מתבגרים מסוכנת יותר מאשר במבוגרים וגם עישון בתדירות נמוכה בקרב בני נוער עלול להשפיע לרעה על היכולות הקוגניטיביות של המוח, שנמצא עדיין בתהליך התפתחות. אם אתם רוצים למנוע מילדכם לעשן, ודאו שהבית יהיה נקי מסיגריות ושמשו להם דוגמה אישית. אם ילדיכם כבר החלו לעשן, אל תטיפו […]
השבוע התלבטתי על מה לכתוב, כי עברו עליי כמה חוויות מטלטלות רגשית. ההתחלה ביום חמישי בהודעת ווטסאפ על מותו של האמן ברוך וינד ז”ל. הכרתי אותו כפסל וצייר, פעיל בארגון האמנים באשדוד מהתקופה שאילן היה הממונה על התרבות בעיר. לפני שלוש שנים ביקשתי לראיין אותו על האנדרטה לזכר האוניות “סטרומה” ו”מפקורה”, אחת האנדרטאות היפות והמיוחדות […]
אילנה אילדיז, אישה נאה בשנות ה—50 המאוחרות לחייה מאשקלון, יושבת על כיסא הגלגלים שלה בגאון. צריך לשמוע את הסיפור שלה כדי להבין. פגשתי אותה לאחרונה במטרה לכתוב ספר על חייה. הרעיון של כתיבת הספר נדחה בינתיים, אבל זכיתי לפגוש אישה חזקה, אסרטיבית, לא פחות מדמות מופת, לדעתי. העוצמה שלה הכתה בי, ולא יכולתי להירגע כמה […]
התמונות שרודפות אותי השבוע, וכנראה גם רבים אחרים, הן שתי תמונות שמתארות את חיינו במקום הזה. האחת היא של הירי על שדרות בזמן שילדים והורים חגגו את סוף הקיץ.המראה והצעקות חודרים ללב, כי מה בסך הכול כולנו רוצים? ילדים מאושרים, שמחים וצוהלים. לא בוכים ומפוחדים. השנייה היא תמונתה של רינה שנרב ז”ל שנרצחה בפיגוע. צילום […]
כשאתה מיואש ועומד בפני מבוי סתום, כי אינך עונה על הדרישות והתנאים, זה לא סוף העולם. כדאי לנסות ולפנות לוועדת חריגים. מניסיוני תמיד יש גורם כזה. בכל מקרה, אין מה להפסיד, אפשר רק להרוויח. שני נושאים שבהם הייתי חלשה וגם לא אהבתי אותם החל מבית הספר היסודי ועד בכלל והיו לי כל השנים לרועץ היו […]
עוד פחות מחודש לבחירות, והתחושה היא ששום דבר לא מצליח להתרומם. עם כל הניסיונות של הפוליטיקאים לעניין אותנו בהם, להוציא אותנו מהבית ביום הבחירות לקלפי ולבחור בהם — התחושה הכללית היא אדישות ונמנום. אולי גם ייאוש וחוסר אמון. גם הקונספירציות על כך שהתקיפה בסוריה היא עוד שימוש ציני של ראש הממשלה ומשרתת את מצע הבחירות […]
תמיד אהבתי את הצליל של השפה הצרפתית. יצא לי ללמוד צרפתית בבית הספר היסודי, בתיכון ובאוניברסיטה, אבל לא הייתי מסוגלת לנהל שיחה חופשית בצרפתית, הדקדוק הבלתי אפשרי הכריע אותי. זכורה לי חוויה משמעותית מגיל 17 כשהייתי בהופעה של יוסי בנאי ששר משירי ברסאנס מתורגמים מצרפתית. השיר “זהירות הגורילה” דיבר אליי במיוחד. עם השנים אהבתי להקשיב […]
אותם 120 ח״כים וח״כיות שנבחרים על ידינו פעם בכמה שנים, או במקרה הנוכחי בכמה חודשים, מגיעים חלקם לעמדות בכירות עד לכדי שרים וסגני שרים. חברי כנסת שלא ידענו על קיומם עד לרגע היבחרם יהיו אלו שיזיזו לנו את המיליונים לפי אג׳נדות שלא הכרנו כלום ושום דבר על אודותיהן ביום ששלשלנו את הפתק לתיבה. בלא מעט […]
בסוף שבוע שעבר הוזמנתי לטקס ייחודי של הדלקת נרות שבת עם הרבנית מבעלזא שרה רוקח. בטקס אינטימי עמדתי באולם הטיש הענקי של בעלזא בירושלים, שבו מתאספים החסידים לאחר התפילה לטיש (עריכת שולחן) חסידי עם האדמו”ר. הרבנית נכנסה מלווה בשתי נערות צעירות שמלוות אותה, זוהרת בבגדי השבת והסינר הלבן המיועדים להדלקת נרות. יש הרבה גישות בתפיסת […]
פעם בכמה שנים הכוכבים מסתדרים בצורה כזו ששני אירועי שיא קורים בשבוע אחד, אחד בתחילתו ואחד בסופו. אירועי השיא האלה פחות מגיעים לעיתונות או לחשיפה גדולה, אך מבחינתי מדובר בשני אירועים שבעולמי תופסים תפקידים מרכזיים. אני מדבר כמובן על שולחן עגול, העמותה שאני עומד בראשה מאז היווסדה ב-2006. אירוע השיא הראשון קרה כבר ביום ראשון. […]
