כל יום אני מתפעלת מחדש מפלאי הטכנולוגיה. נולדתי בתקופה מדהימה, אין יום שלא מגלים עוד ועוד תגליות טכנולוגיות שמשנות את חיינו. הרובוטים מסרטי המדע הבדיוני חיים ממש בקרבנו. אז נכון שאין לי משרת רובוט שמעיר אותי בבוקר עם ניחוחות קפה, בגדים מגוהצים ומוכנים, אבל יש כבר שואב אבק שמסתובב חופשי בבית, מין חיית מחמד ללא […]
בעוונותיי הייתי הילדה הכי נמוכה בכיתה. כל יום הצקתי לאימי: “אני רוצה לגדול עכשיו!” אימי חסרת האונים בפני בקשה כזו אמרה: “את תגדלי, את תגדלי”. היא הבטיחה משהו שלא יכלה להבטיח והפכה את עצמה לאלוהים קטן. התשובה המעורפלת לא סיפקה אותי ועל הקיר בו סומן גובהי התרבו הקווקווים ללא הועיל. הוריי המודאגים לקחו אותי לבדיקות […]
נתחיל בשיעור בהיסטוריה. אחד במאי נקבע כתאריך להפגנת סולידריות עם המעמד העובד. זה התחיל עם פועלי הדפוס בטורונטו בשנת 1872, שרצו להגביל את שעות העבודה ל-8 שעות ביום. ובשנת 1886 בשיקגו על אותו נושא נהרגו 60 מפגינים. הגופיות הלבנות שהאדימו מדם הפכו לדגל האדום שמסמל את מאבק הפועלים. בישראל הנושא נשאר לתהלוכות קטנות של כמה […]
במהלך השבוע האחרון עלה נושא כיסוי הראש לכותרות. הדיון לא נסוב האם זה “בסדר” ללכת עם כיסוי. לא, כי ברור שזה בסדר. כאישה חרדית לא נתקלתי אף פעם במבטים מוזרים או בהערות לא נעימות לגבי כיסוי הראש שלי. לא התבקשתי אף פעם להסיר אותו, גם בבדיקה הקפדנית בנתב”ג, כשהמגנומטר צפצף בעקבות הסיכות של הפאה שלי, […]
“אנחנו בסדר”. משפט שאמרתי כל כך הרבה פעמים ביום ראשון בערב אחרי שרקטה נפלה בחצר הבניין שלידינו. אנחנו בסדר גמור, ישנו רסיס במרפסת, אבל אנחנו בסך הכול בסדר. מחבקים אחד את השני, מוודאים שהילדים מדברים ומתקשרים, מחבקים אותם כדי להרגיש דופק. ניסיתי להסביר את החוויה בכל עשרות הטלפונים וההודעות שקיבלנו ולא מצאתי הסבר אחר חוץ […]
בימים כאלה לכתוב טור אישי שבועי ביום ראשון זה דבר הזוי. ביום שישי רציתי לכתוב על יום הזיכרון ויום העצמאות, בשבת חלה תפנית, פתאום סירנה, לרגע לא קלטתי איזה יום זה. ועד שהבנתי שזה לא יום השואה ולא יום הזיכרון, כבר היו בומים. הודעת הוואטסאפ הראשונה באה מהחברה שלי מקיבוץ ניר יצחק שעל גבול עזה. […]
לא כולנו מכירים את עצמנו. לרבים מאיתנו אין מושג מיהי הנפש שלנו, למה היא זקוקה ומה מזין אותה. מקומה של הנפש הולך ונחלש בעולם שלנו. אנשים מצטלמים במיטבם לסלפי ולא מעניין אותם מה באמת מתרחש בפנים, העיקר להיראות מצוין. ההזמנה להיכנס פנימה נענית שוב ושוב בשלילה. מאמץ נפשי הוא מילה גסה. אם כבר להתאמץ, אז […]
בתחילת השבוע הלך לעולמו האדמו”ר מקאליב — הרב מנחם מנדל טאוב. האדמו”ר מקאליב הוא אחד מהאדמורים ששרדו את השואה ומסמל אולי יותר מכולם את הנרטיב החרדי של שואת העם היהודי. פטירתו בשיבה טובה (בגיל 96) סמוך ליום השואה, יש בה יותר מאשר סגירת מעגל. בעוד שבנרטיב הישראלי הציוני נקבע יום הזיכרון לשואה ולגבורה בתאריך שבו […]
בתולדות האנושות קמו ונעלמו עמים. בעיקר מתוך מיזוג וחיבור בין קבוצות אוכלוסייה אחרי מלחמות ארוכות. מלחמות הן תוצאה של מאבק הישרדות מול חמדנות, אבל הניסיון להשמיד בצורה שיטתית עם שלם, מיליונים של אנשים, קרה לנו היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. גרמניה הנאצית הלכה אחרי מנהיג ותורת גזע. האמינה בעליונות הגזע הארי, בנחיתות גזעים אחרים, שאמורים […]
אני חדורת אמונה שמשהו חדש בא לקראתי. אני יודעת שזה נשמע נאיבי בארצנו השסועה, עמוסת הדאגות והפחדים, אבל זה מה שהלב שלי אומר לי. גם ספרי הראשון “אור על פני תהום”, שיצא ב-1991, כלל שיר אופטימי: “משהו עומד להיפתח”. השיר מתחיל במילים: “בקרוב/ משהו עומד להיפתח/ בקולי/ בגופי/ בגעגועי/ בדרך שלי לומר את הדברים” וממשיך […]
"“הוא דפוק”, “היא פוסטמה”,” אתה לא מפותח”, “את פסיכית” – מי לא מכיר את ההגדרות האלה בין בני זוג לשעבר הנמצאים בתהליך של פירוק המשפחה? התארים המגוונים האלה באים ממקום של האשמה. “אני לבן ואת שחורה”, “היא אישה-שטן” “אישה בונה, אישה הורסת” ועוד כהנה וכהנה. ההאשמות ההדדיות באות ממקום של חוסר נכונות לקחת אחריות על […]
בבחירות לכנסת ה-21 יש טוויסט בעלילה, בחירות מפצלות וחג בתוך שבועיים. זו עוד התנסות לצעירים שכמונו שכבר תפסו מיומנות לעבור בתוך דקות מעצבות יום הזיכרון לשמחת יום העצמאות. הבחירות האחרונות, שהיו בעצם יותר משאל עם בעד או נגד בנימין נתניהו מאשר בחירות על מדיניות, מאחורינו. ואחרי כל הרפש שהוטל מכל כיוון צריך להגיע להרמות כוסית […]
החללית בראשית כבר הפכה לחדשות ישנות, אנחנו כבר מסתכלים הלאה, לבראשית 2. ובכלל נראה שהקצב פה עולה ושום דבר לא הולך להירגע למרות שכבר עברנו את הגרוע מכל – מערכת בחירות מתישה ומיותרת. בתרבויות רבות זמן האביב מסמל התחדשות והיטהרות וככזה הוא מעורר מוטיבציה לשינוי וטיהור רוחני המיושמת לעיתים בניקיון יסודי. זה מסביר אולי את […]
בזיכרונות ילדותי ההכנות לקראת הפסח היו קדחתניות. כל הבילוי שלנו היה סביב עזרה בניקיונות או פשוט במשחקים בחצר, שלא נסתובב להורים בין הרגליים בתקופה כל כך מלחיצה. ולנו במשפחה היו מאורעות שלפני הפסח. בעידן התמימות שלי האמנתי שכל האסונות הפוקדים את המשפחה בתקופה הזו קשורים לאלוהים. אני לא זוכרת בדיוק את סדר המאורעות, אבל זוכרת […]
אף פעם לא מאוחר. לא משנה בת כמה את, את שקוראת את הטור הזה, את מסוגלת לעשות שינוי בחייך, לברוא בתוכך חירות אמיתית, להיוולד מחדש. זה יקרה רק דרך עבודה פנימית על עצמך. הכול מתחיל בלהאמין שזה אפשרי. זה ידוע ושחוק ובכל זאת נכון. איך עושים את זה? איך משיגים חירות נפשית? איך מייצרים בכלל […]
עברתי תהליכים ביחס שלי לעיר שבה גדלתי מגיל חמש. היום אני מאושרת לחיות באשדוד. כאמנית כל הזמן שואלים אותי למה אני לא מתגוררת בתל אביב, בירת התרבות הישראלית. גרתי שנים בתל אביב. היו לי שם שנים יפות של עשייה ותהודה אמנותית, אבל מיציתי אותן. הרעש, הלכלוך, חוסר הסבלנות, הצפיפות ויוקר המחיה העיקו עליי. חוף הים […]
שני נאומי ניצחון ועם אחד שהפסיד. זו התחושה העיקרית שאיתה קמתי בבוקר שלאחר הבחירות. החמיצות החלה כבר בשלישי בערב, עם הודעות הסמס הנואשות מהמועמדים השונים. תחושה חזקה שזה לא עוד קריאת “געוואלד”, אלא קריאה נכונה של המפה והתכוננות למהלומה שבדרך. זה נמשך עם הקראת תוצאות המדגם, תוך הבנה שהלכה והתבססה — הצבעות “אסטרטגיות” למפלגה הגדולה […]
ימי בחירות הן כמו מסיבה, הרבה אדרנלין מתפרץ באותו יום. המשך להתנעה מוקדמת בתקופה שלפני, והשיא כמובן מגיע בערב כשמגיעים המדגמים של ערוצי הטלוויזיה. עכשיו, כשאני יושבת לכתוב את השורות האלה בלילה, אחרי יום מותח ועדיין לא הלכתי לישון. ממתינה במתח לתוצאות האמיתיות. וכשיגיע הבוקר העפעפיים כבדים והראש כואב. כמו בוקר שאחרי לילה מלא אלכוהול. […]
