צילום א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE

על תפיסת הזמן שלנו

עונות השנה, ילדות, נעורים, בגרות וזקנה מעצבים את מי שאנחנו. המלחמה בזמן העובר, המאפיינת את תקופתנו, היא מלחמה אבודה מראש

פורסם בתאריך: 12.9.19 23:53

אנחנו נבדלים זה מזה בתפיסת הזמן שלנו. כל אחד מנהל את הזמן שלו אחרת. יש כאלה, ביניהם אני, שזקוקים ליריעות זמן רחבות, הפורצות את הגבולות שלנו.

הזמן יכול להיות חבר או אויב. אני כותבת את הטור הזה בזמן הנכון כדי לא לאחר את הדד-ליין של ירידת העיתון לדפוס. פעם עצם קיומו של הדד-ליין היה משתק אותי, עכשיו זה מדרבן אותי. איך אני מסבירה את זה? התגברות על מצבי רוח ודחפים, התבגרות ולמידה לעבוד בלחץ.

יש לי תחושת זמן פנימית, לא תמיד זה היה ככה. המודעות לזמן העובר משתנה עם הגיל, אני מניחה. בצעירותי הייתי מאחרת כרונית, לא הייתי מצליחה להתארגן בזמן, עד שמורה באוניברסיטה לא נתן לי להיכנס לסדנה שהתחילה ב-8:15 בבוקר ונמשכה שלוש שעות, כי איחרתי בשלוש דקות. אבי הדרי, אני חייבת לך המון. מאז כמעט ולא איחרתי.

זמן זה נושא טעון מאין כמותו. זה הנושא האישי ביותר שאני מכירה. כל אחד מאיתנו מנהל את הזמן שלו אחרת, והתוצאות מקרינות על סביבתו.

“לאבא שלי תמיד היה זמן”, מספרת לי דודתי דיקלה בת ה-96 שאביה אליהו גולומב היה מפקד ארגון ההגנה לפני קום המדינה ומן הסתם איש עסוק ביותר. בכל זאת מצא זמן בחייו הקצרים (נפטר בגיל 52) להיות שם בשביל ילדיו.

אני מציינת את הגיל כי זה נראה לי משמעותי. לא לחינם בכל דיווח עיתונאי לאחר השם מופיע הגיל. מספר שנות חייו של האדם נתפס כרלוונטי עבורו. הגיל מציין את המקום בחיים, את השלב המדויק שאליו הגיע.

תפיסתנו את הזמן מארגנת את המציאות שלנו, מאפשרת לנו ללמוד ולהתפתח. היכולת שלנו להתאים את השעון הביולוגי שלנו לשעון הכללי היא בעלת משקל. עד היום קשה לי לקום בבוקר, השעון הביולוגי הטבעי שלי הוא לילי.

בשעות הלילה אני ערנית, המחשבה שלי מתחדדת… לא לחינם אני כותבת הרבה בלילות. היו תקופות שבעלי המקצוע “חינכו” אותי ולימדו אותי לקום מוקדם בבוקר. הייתי פותחת את הדלת לשיפוצניקים למיניהם בפיג’מה, טרוטת עיניים.

מה עושים כשרואים שהילד הפרטי שלך מתקשה לקום בבוקר והולך לישון מאוחר? אין תרופות פלא בעניין. כל אחד והמסע שלו. לפעמים אין ברירה והילד צריך ללמוד את חוקי העולם בדרך הקשה וצריך להכריח אותו ללכת לישון בשעה סבירה. כשיגדל ילמד לשלב את השעון הביולוגי שלו עם הנורמות מסביב. זה אפשרי. מלטונין, הורמון לוויסות השינה, הוא פתרון שיעמוד לרשותו בעתיד. הסיוט של לקום בבוקר לבית הספר, כשאתה לא מסוגל לזה, הוא בלתי נשכח ומקרין לכל תחומי החיים.

מקצועיות בכל תחום דורשת עמידה בזמנים. מורה צריכה להיות ב—8 בבוקר בכיתה. לא הייתי עומדת בזה. למזלי אני עובדת על פי הזמנים שלי, בביתי, בתיאום אישי עם תלמידיי. התאמתי את חיי לשעון הביולוגי שלי.

תחושת הזמן הסובייקטיבית של כל אחד מאפשרת לו להתמודד עם חיי היום—יום בצורה היעילה ביותר עבורו. יש לי חברה שאני לא מצליחה לתאם איתה זמן לשיחת טלפון. היא משאירה לי הודעות ווטסאפ קוליות ארוכות ומייגעות, אך מתקשה לתאם זמן. אני ממש סובלת מהמצב הזה, אבל בשבילה זה טבעי. כך היא מנהלת את חיי הזמן שלה. כך התכתבנו במשך חודש כדי להפיק שיחה שלא יצאה לפועל. גם אני לא תמיד הייתי פנויה, אבל לזכותי ייאמר שהמשכתי לנסות לתאם זמן. לא אוותר על החברות בגלל לוח זמנים, אבל נדרשת ממני גמישות רבה ויכולת להכיל את חברתי. העניין עם תפיסת הזמן הוא שזה מקרין לכל הכיוונים ויוצר בהכרח קונפליקטים עם הסביבה.

הכרתי מישהי שאיחרה באופן קבוע לסדנה שבה השתתפנו. היו מעט חברים בקבוצה, האיחורים שלה פגעו במהלך התקין של הפעילות וקטעו את הזרימה הקבוצתית. יש לציין שרמת המחויבות שלה לקבוצה עלתה במשך השנה ובמקביל היו פחות איחורים. לקראת סוף השנה היא אפילו התחילה לבוא בזמן. נדמה שהאיחורים קשורים למטענים כלפי סוג הפעילות. איחור הוא אקט של התרסה – “אני מחוץ למשחק, לא אכפת לי שאתם מחכים לי, אני חיה בקצב שלי”.

 

מכירים את האנשים האלה שאומרים: אין לי זמן? הזמן שלנו נגזר מתפיסתנו אותו. יש אחרים שמספיקים הכול. “איך יש לך זמן?” אנחנו שואלים. ואכן, ניהול זמן בימינו הוא תורה שלמה. הרשתות החברתיות גונבות זמן יקר, הסמרטפון בכלל משתלט על חיינו ומנווט אותנו כרצונו. קשה לקבוע עם אנשים, נדמה שהזמן נוזל לנו בין האצבעות.

זמן הוא משאב משמעותי בחיים. אכפת לך ממישהו, אז אתה משקיע בו זמן. איפה שיחות הנפש שהיינו מנהלים פעם, היום “עושים צחוקים”, לא מדברים. ערכה של המילה המדוברת והכתובה כאחד ירד פלאים.

אנשי השיווק אומרים: מסר קצר וחד. אנחנו בני הדור הישן מפליגים במילים, חונכנו לדבר, לקחת את הזמן ולהתבטא, לרגש ולהתרגש משיחות. לאנשים היום אין סבלנות לתהליכים שדורשים זמן, רוצים זבנג וגמרנו. הדור הצעיר מעדיף להתפרסם בלי להשקיע זמן, להתרגש ממותגים, ממוצרי צריכה, מכסף גדול.

איזה עולם דל צפוי לנכדינו. עוד נשלם מחיר על הריקנות הרוחנית שנפוצה בימינו. אדם לא יכול להיבנות ממסרים חלולים לאורך זמן. אדם לא יכול לברוח מהתמודדות עם עצמו, המראות מולו בדמות הזולת יופיעו ויתבעו את שלהן.
כולנו חוטפים מהחיים בזמן זה או אחר. מערכת הערכים והתכנים שבהם אנחנו מצוידים מאפשרת לנו להתמודד עם הקשיים הבאים והולכים בחיינו.

בעולם שמתכחש לערכים הזמן הופך לאויב, צריך להעביר את הזמן במקום למלא אותו בתוכן.

יצירה דורשת זמן. זהו זמן הבשלה — חיים שלמים. לקרוא לוקח זמן. היום כולם כותבים, אבל אין מי שיקרא. אולי יש זמן, אבל אין פניות נפשית לקרוא. יותר קל להירדם מול הטלוויזיה, שודדת זמן ידועה.

לאן שלא נלך השעון קוצב את זמננו. כל דבר לוקח זמן, כל פעולה אנושית דורשת את שלה. היחסים המורכבים שלנו עם הזמן צובעים בגוון המסוים את עתידנו. כדאי לבחון מהי התייחסותנו לזמן בנושא קבלת החלטות, הקשורות בזמן, מן הסתם. בזמן שאתם קוראים את הטור הזה יכולתם לעשות משהו מועיל אחר. כל החלטה קשורה בסדר עדיפויות

המתכתב עם הזמן.

כששאלו אותי בגיל 5 איך קוראים לבובה שלי אמרתי שאין לה שם כי לא היה לי זמן לקרוא לה בשם. כבר אז תפסתי את האפשרות להשתמש בחוסר זמן כתירוץ מקובל. למדתי את זה כנראה מהסובבים אותי.

הזמן נוכח בחיינו בכל רגע נתון, הוא נמשך כמו מסטיק כשמחכים בתור ועובר בלי שנרגיש כשאנחנו נהנים מארוחה טובה. בעת סכנה כל דקה נמשכת כמו נצח. כשמגיעה בשורה משמחת או מצערת, כל תפיסת הזמן משתנה.

כל כך הרבה דברים יכולים להשתנות בחיינו אם נהיה מודעים לבחירות שאנחנו עושים בנושא זמן. נוכל להפוך לאנשים אחרים ממש! זה נושא מרתק, ורק התחלתי לגרד את השכבה החיצונית שלו.

תהליכים לוקחים זמן, אך לפעמים במפגש אחד קורים כל כך הרבה דברים כאילו שעבר המון זמן ולא שעה חצי. אין לנו שליטה על תוצאות של תהליך. לאחרונה פנתה אליי מישהי שרצתה לעבור אצלי תהליך, ואחרי מפגש אחד בלבד היא חשה שקיבלה כלים להתמודדות. אי אפשר להתווכח ולומר: תהליך לוקח זמן… בשבילה המפגש הבודד נגע עמוקות והספיק לה כצידה לדרך. אולי רק נדמה לה שזה הספיק, אבל אין אמת מוחלטת, הכול יחסי, כלומר הכול תלוי במה שקורה לאדם בפרק זמן מסוים.

הזמן הוא הדבר היחיד הקבוע בחיינו, כל השאר משתנה. עונות השנה, ילדות, נעורים, בגרות וזקנה מעצבים את מי שאנחנו. המלחמה בזמן העובר המאפיינת את תקופתנו היא מלחמה אבודה מראש, בסופו של דבר הזמן מנצח. קחו את הזמן לעשות מה שאתם אוהבים. החיים עוברים כהרף עין!

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. אני אוקלי

    היה כיף להעביר את הזמן בקריאת הטור שלך. זמן הוא נושא מענין כשלעצמו וגם אני מתעמקת לפעמים במחשבה..
    העניין הוא איך לוקחים את הזמן ומעבירים אותו עם משמעות כי בעצם לחיים שלנו אין משמעות אמיתית. אנחנו יוצרים אותה. אנחנו כמו עלה של עץ. מתחילים את החיים, הזמן עובר ואז מסיימים את תפקידנו וממשיכים…
    נוסעת ברכבת ומעבירה את הזמן.

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר