על פי מחקר חדש שפורסם לאחרונה, החשיפה לניקוטין בקרב מתבגרים מסוכנת יותר מאשר במבוגרים וגם עישון בתדירות נמוכה בקרב בני נוער עלול להשפיע לרעה על היכולות הקוגניטיביות של המוח, שנמצא עדיין בתהליך התפתחות.
אם אתם רוצים למנוע מילדכם לעשן, ודאו שהבית יהיה נקי מסיגריות ושמשו להם דוגמה אישית. אם ילדיכם כבר החלו לעשן, אל תטיפו להם מוסר, כי זה רק יגרום להם להתנגדות. שוחחו איתם על הנושא והסבירו את נזקי העישון והשלכותיהם.
כיום אני יודעת בבירור שהסיגריות הרבות שעישנתי במהלך השנים, מאז נעוריי, פגעו בבריאותי. הוריי, שלא עישנו מעולם, התגרשו כשהייתי בגן חובה והתחתנו כל אחד עם בן זוג אחר מעשן, כך שבשני הבתים היו הסיגריות זמינות.
בכיתה י’, כשהייתי במשמורת של אימי, התחלתי לעשן בסתר את הסיגריות חסרות הפילטר שעישן בעלה, ואותן גם חלקתי עם חברים. זה לא היה טעים בעליל, ולכן גם לא הרביתי בכך, ויש להניח שבזה היה מסתיים פרק העישון בחיי.
אלא שבחופש הגדול לפני כיתה י”א עברתי למשמורת של אבי, שאשתו עישנה סיגריות עם פילטר, שהיו לכאורה יותר טעימות ומשובחות. שותפי הראשי לעישון בסתר במקלט הבית כשההורים היו בעבודה היה בנה, אחי התותב, שהיה שנתון מתחתיי, ואלינו הצטרפו החבריה מהשכונה, שגם למדו איתנו בבית הספר והיו איתנו בתנועה.
אני והוא היינו הספקים, שכן הגדלנו את מכסת קופסאות הסיגריות שלקחנו במכולת השכונתית בהקפה “על החשבון” עבור אשת אבי. היינו למלכי השכונה, זאת למרות שבכורח הנסיבות נאלצנו כולנו לעשן סיגריות אסקוט, שהיו בזמנו הרע במיעוטו.
במהלך הזמן גדלה חבורת המעשנים וביחס ישיר גם מספר קופסאות הסיגריות שלקחנו בהקפה מהמכולת. זה הצליח לנו, אך לא לאורך זמן. בדיעבד נודע לנו מפיה של אשת אבי כי הבעלים של המכולת הביע בפניה את דאגתו הגדולה לבריאותה (אז כבר החלו לדבר על כך שהעישון עלול לפגוע בבריאות) נוכח העלייה שחלה במספר קופסאות הסיגריות שהיא מעשנת. היא הבינה מיד את הסיבה, אך לא אמרה לנו דבר.
באחד הימים, זמן קצר אחר כך, סמוך לימי ההולדת שלנו, כשחזרנו מבית הספר מצאנו כל אחד על שולחן הכתיבה שלו חבילה ארוזה כמתנה. היו אלה קופסאות מהודרות לסיגריות. לי קופסה אדומה מעור ועליה מקובעות שתי אותיות מזהב, האותיות הראשונות של שמי ושם משפחתי. התותב קיבל קופסה גברית מכסף, ועליה פיתוחים של מוטיבים לאומיים ויהודיים. לקופסאות צורפה ברכה ליום ההולדת ובנוסף שאנחנו מתבקשים להפסיק לעשן במקלט ולכבד את חברנו בסיגריות ושמותר לנו לעשן בבית.
היינו מופתעים מהתגובה כי במהלך השבועות שקדמו לכך חששנו ממה שיקרה כשהפרשה תתגלה. כמובן שהיא גם דיברה איתנו על העישון והשלכותיו. יש להניח שלדרך שנקטה שלא להטיף מוסר היה מן הסתם קשר לרקע המקצועי שלה כעובדת סוציאלית ויועצת תעסוקה לנוער.
ה'רשות' שניתנה לי לעשן בבית הוציאה את העוקץ מהעניין והפסקתי לעשן למשך שנתיים. בחישוב גס נחסכו ממני כ-2,200 סיגריות. חזרתי לעשן בסוף י”ב כשהתכוננתי לבחינות הבגרות, כשהעישון בשילוב קפה שחור היוו לדידי לכאורה מתכון מנצח לריכוז.
מכאן ואילך הפכתי מכורה. עישנתי שלוש קופסאות ליום עד לתחילת ההיריון הראשון, אז הציגו בפנינו, ההריוניות בקיבוץ, סרט תיעודי מבוסס מחקר על הנזק שהעישון עלול לגרום לעובר. הסרט זיעזע אותי, והטראומה גרמה לי לקבל את החלטה כי בו במקום הפסקתי לעשן, לצמיתות. אפשר לומר כי בתי שנולדה אחר כך הצילה אותי. ועוד משהו. זה שנים שאני גם לא מוכנה, מתוך עיקרון, לקנות לאיש סיגריות בדיוטי פרי. לא מוכנה לסייע למי שרוצה לפגוע בעצמו באמצעות העישון, ואם הוא מתעקש לעשות זאת, שיעשה בלעדיי.
