אנו עדים בחודש האחרון להפגנות רבות בארץ בנושאים מגוונים. מקור ההפגנה נובע מחוסר שביעות הרצון של האזרחים.
אנו עדים לכך שהאחראים למצב לא יצאו למרפסת ביתם כדי לנסות ולהרגיע את הציבור המשולהב תוך כדי לקיחת אחריות. נהפוך הוא. הם מציגים עצמם כקורבנות נרדפים בכיכר העיר תוך יצירת כאוס ומלחמת אחים ואחיות.
הדבר מסוכן מאוד ועל זה בדיוק אני מבקשת לכתוב השבוע. על הצורך בשינוי חשיבתי תוך יצירת סוויץ’ קטן שעושה הבדל עצום: לקיחת אחריות וניעור נטל האשמה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
כאן המקום שלנו לתרבת את המשוב השלילי ולנרמל אותו כדרך חיים לצד משוב חיובי. עלינו להשכיל לחנך ששניהם יחדיו מבנים אותנו לשיפורים ולעליית מדרגה בכל תחום , כי הוא בסיסי ונדרש. כל מהלך החשיבה הביקורתית וניכוסה ככלי מטייב לכל פועלנו הוא ברכה לכל מי שחפץ לקדם את עצמו ויחד עימו את סביבתו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון גנץ. צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90
לנער מעלינו את החשש מביקורת ולסגל לעצמנו פתיחות מחשבתית תוך צריכת ביקורת מבנה אלה הם שלבים עמוקים בהתפתחות האישית והמקצועית של כולנו בתנאי שנבצע זאת באינטליגנציה רגשית, המבקשת לשכלל את האדם אותו אנו מבקשים לפתח ולהתפתח יחד עימו.
לטנגו הזה צריך שניים: הממשב והממושב, בדיוק כמו בביולוגיה אנזים וסובסטרט, שהאחד לא יכול להתפתח ללא השני. וזה מחזיר אותי לאחת מהסיטואציות המכריעות כאימא מיוחדת בהתפתחות בני המיוחד, נועמיקו.
בני נועמיקו כיום נושק לגיל 8 שנים. הוא “מעוכב שפתי” וגם בנושא תזונה עדיין אינו אוכל מוצק. למען קידומו פנינו לפני כשנתיים לקלינאית תקשורת, כיוון שהכול קשור לצד האוראלי: שפה ואכילה. ישבנו על ספת המטופלים בן זוגי ואני והשבנו לה על כל שאלותיה. אט אט התחוורו לנו כמה דברים שהבסיסי שבהם הוא “אנחנו אשמים” בכל הנוגע להתפתחותו התקינה של בנינו.
הצפנו את תחושתנו הקשה מול הקלינאית והיא במשפט אחד פשוט הובילה אותנו לראיית עולם שלמה שכותרתה היא “לא, אתם לא אשמים – אלא אחראים”. כל תפיסת עולמנו השתנתה במחי משפט אחד. וכל זה יחדיו הוביל אותי כאישה, כבת זוג , כאם, כחברה, כעובדת וכמובילת דעה לחידוד תפיסת האחריות שבי, ולהעמקתה בחיי כנגד ייסורי ורגשי האשם.
כן, בכל מה שאנחנו עושות ועושים עלינו לקחת את אותה “אחריות” בשתי הידיים ולאמץ אותה בחום, ומשם לבנות תכנית עבודה על מנת לקדם כל דבר בחיינו. רגשות האשם הם רק גורמים מעכבים, לא מקדמים ו”תוקעים”. כל תחושה שלילית נוספת רק לוקחת אחורה ובמקרה הטוב משאירה אותנו באותו המקום ללא אפשרות להתבונן קדימה ולבנות תכנית פעולה להצלחה.
כן, אני אחראית על לידתו של נועמיקו עם 21 כרומוזומים, ולא, איני אשמה בדבר. כן, אני אחראית על התפתחותו הפיזית, הרגשית, החברתית והלימודית, ואין בי אפילו קמצוץ של אשמה אלא אחריות רבה על כתפיי להמשיך ולסלול עבורו יחד עמכם את נתיבי האור בהם יצעד בבטחה. כן, אני אחראית לייצר שיח חדש ובריא על מנת שכל אחת ואחד מאיתנו בחברה האנושית יוכל ללמוד באמצעותנו שלם מהו.
וכך אני מצפה ממקבלי ההחלטות על תושבי ואזרחי ישראל. כן אני מצפה שכל מי שנבחר ציבור ידע לקחת אחריות כוללת על תפקודו וייתן לנו את הביטחון שהוא מבין ויודע מה הוא עושה. בייחוד בשעת משבר.
פעמים רבות אני פוגשת א/נשים מכל רחבי הארץ גם בעירי באשדוד וגם ברחובות הוירטואליים ברשתות החברתיות, המבקשים לשתף אותי בסוגיות חייהם ואיכשהו נכנס רכיב “האשמה” לשיח. אני דואגת להביא לקדמת הבמה את “האחריות האישית” ומצליחה יחד עמם לגרש את תחושות האשם ולתכנן נתיב מושכל לבניית תכנית עבודה מוסדרת על מנת לחלץ עצמם מהמצב אליו נקלעו.
אני מביאה את ניסיוני מכובעים שונים ומשלבת זאת בשיח עמם. בסיס המחשבה לאורה אני פוסעת הוא שבכל שלב בחייו של ילד בכלל ומיוחד בפרט יש לנו ההורים ולנו המחנכות והמחנכים אחריות קודש עבורם. בכל שלב בו אנו ההורים מפקידים את אוצרותינו בידי כל גורם במערכת עלינו לדעת שהפקדה זו היא הכי מרגשת, בדיוק כמו לאחר הלידה שבו מסרו לידי את נועמיקו.
ואם ניקח אחריות זו כמטרת על, נבנה סביבה משנה סדורה, המכילה בתוכה אמונה, אהבה ושפע מקצועיות טבולות בחיוך וברגש אני מבטיחה לכם/ן אישית, שמשם בדיוק תצמח הבנייה לעתיד מיוחד במינו עם הצלחות ברוכות ובעלות ערך.
כן, בני נועמיקו נולד עם כרומוזום נוסף בעל ערך מוסף, הבא ללמדנו ,שכל ילד/ה נולדים עם גרעין טהור, המאמין בלב טהור ותמים, שיש שם בחוץ א/נשים רבים ולא רק מבוגר אחד, שייקח אחריות מלאה תוך אמנוה שלמה על התפתחותו, רווחתו וחיוכו. כך נצליח לפתח תאים של תבונה ורגישות בחברה האנושית לכדי גוף שופע כרומוזומים של אושר ונחת גם יחד.
הרי מה בסך הכל אזרח צריך? את כבודו, את פרנסתו ואת הנאות חייו, ואם נצליח לקחת אחריות גם מיניסטריאלית ונישא אותה על כפיים נוכל לשאת את כל תושבי הארץ מכל כנפותיה להתברך.
