ד"ר יחיאל לסרי, יש לי הרבה כבוד והערכה כלפיך. אתה עומד בראש העיר שלנו כבר יותר מעשור וחצי, והצלחת להוביל אותה הישגים רבים במגוון תחומים.
אני מודע להקשרים הפוליטיים הרחבים, אך גם מכיר אותך כאדם מתון בעל עמוד שדרה מוסרי. לכן אני מרשה לעצמי לבוא אליך היום ולשאול: יחיאל, מדוע נדם קולך?
ד"ר יחיאל לסרי. צילום: פבל
כמעט שנה עברה מאז טבח 7 באוקטובר, והסוף אינו נראה בעין. ישראל מותקפת בכל החזיתות כמעט, הצפון נשרף. לא היה כדבר הזה. ועל אף הכל ראש הממשלה לא קיבל על עצמו אחריות (התיתכן מנהיגות ללא אחריות?!). יום אבל לאומי לא הוכרז. ההפקרות לא פסקה. לאזרחים אין כתובת.
חטופינו, בהם קשישים, חולים, פעוטות, צעירות וצעירים, הולכים ונגמרים בעזה. כמה עוד ימותו על לא עוול בכפם? עד מתי נספר לעצמנו ש'רק לחץ צבאי' יביא אותם הביתה בריאים ושלמים? הטחו עינינו מראות? עד מתי נוכל לספר לעצמנו ש"עשינו הכל"?
במקביל לאזלת היד, ברחובות וברשתות מתקיפים משפחות של חטופים, מקללים, מגדפים, מאיימים, כאילו היו אבן הנגף בדרך ל"ניצחון המוחלט".
דור גפני
איך יתכן שנעמוד מנגד, כאשר שיקולים ציניים מכשילים כל הסדר לשחרור החטופים? מה נאמר לילדינו? הנוכל להביט במראה? ההיסטוריה לא תסלח לנו על קידוש ספינים וזריית חול בעיני הציבור בתואנות שווא. האם זאת החברה שבה אנו רוצים לחיות ולהשאיר לדורות הבאים? התהיה לנו תקומה אחר זאת?
יחיאל, אני מתקשה להאמין שאתה חי בשלום עם הכיוון שאליו המדינה הולכת. אמנם, אינך בכנסת כיום ולא בממשלה, אך אנא מימך, קום והשמע קול. כנבחר ציבור עם מוניטין עשיר, לדבריך יהיה משקל. תוכל להשמיע ולהשפיע. בכך תעשה את הצעד הנכון, המוסרי, היהודי! בעקבותיך יוכלו לקום נוספים. כמאמר שירו של אריק איינשטיין: "טיפה עוד טיפה תהיינה לים".
חיים ומוות עומדים על הכף, "ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים", כבר קבע הרמב"ם, והזהיר אותנו: "לא תעמוד על דם רעֶך". ובשולחן ערוך נכתב: "כל רגע שמאחר לפדות השבויים היכא דאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים".
עבור חלק מהחטופים זה כבר מאוחר מידי. חייבים להציל את הנותרים. ואז, רק אז, תיתכן ראשיתו של ריפוי. ואתה, הלא, קודם כל ואחרי הכל, רופא.
הכותב עיתונאי לשעבר, כיום מורה ומורה דרך – הדברים נאמרים על דעתו הפרטית
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
