בשנת 2016 יוליה ורמישל-רונן ודן רונן יצרו חידון משעשע שמבקש מהגולשים להבחין בין אמירותיו של יאיר לפיד למשפטים שנכתבו בקטלוג איקאה.
“את כל החלומות והתקוות שלנו איגדנו לספר אחד” (לפיד), “יש דבר אחד שכולנו יכולים להסכים עליו — שכל מה שמעניין אותנו בעצם הוא להיות יחד” (איקאה), “החזון שלנו הוא ליצור חיי יום יום טובים יותר לאנשים רבים ככל האפשר. זה ה'למה' שלנו. זו הבטחה גדולה” (איקאה), “המטרה שלנו לא להקשות אלא להקל, לא להאט אלא לזרז” (לפיד). וכן הלאה.
ב-2012 לפני היבחרו לכנסת טען לפיד בריאיון כי אינו רוצה ואינו יכול להיות שר האוצר: “שר האוצר צריך להיות כלכלן, ואני לא כלכלן”. במאי 2014 צוטט לפיד: “שר האוצר לא צריך להיות כלכלן, אלא לדעת להיאבק על סדרי עדיפויות נכונים”.
בימים האחרונים פרסם יאיר לפיד את מה שמכונה “סרטון הוואטסאפ”, שלטענתו אמור בכלל ללעוג לבנימין נתניהו, אך מציג את החרדים (וגם את הבית היהודי) כתאבי בצע שמעוניינים להסיט את כל התקציב הממשלתי לטובת לימוד תורה וצרכים סקטוריאליים.
מבלי להתייחס לעובדות הלא נכונות ולהומור השנוי במחלוקת, הסרטון עורר תגובות חרדיות נסערות ופגועות. גם אם נצא מנקודת הנחה שזו אמת לאמיתה ואף פוליטיקאי אחר לא דורש תקציבים לקבוצה שהוא מאמין בערכים שהיא מייצגת, אי אפשר להתעלם מן הניחוח האנטישמי שעולה מן הסרטון. גם בתוך מפלגת כחול לבן הדברים עוררו ביקורת והתנערות.
אני לא משתתפת בקרנבל הזה. התגובות האוהדות לסרטון מן הצד השני מראות שיאיר לפיד מייצג קול ברור שמזדהה לחלוטין עם דבריו. ציבור בוחרים גדול הוא אנטי חרדי. גם ליברמן וגם לפיד משננים חרבות ולשונות כדי להגיע אל הבוחרים האלו. תוך כדי זעקות שבר של המנהיגים לפוליטיקה מאחדת במקום משסעת, לפעמים אפילו באותו משפט, יש קריאה ברורה על אויב משותף.
יאיר לפיד מבחינתי הוא קטלוג איקאה, מבלי להעליב חלילה את איקאה. הוא נפגש עם חרדים רבים, ביניהם כמה מחבריי וחברותיי הטובים, כשפניו מובהקות לשלום, והצטלם עטוף בטלית ברחבת הכותל המערבי במסר ברור לדתיים ולמסורתיים.
יאיר לפיד אינו דמון שונא חרדים אנטישמי, יעידו על כך אנשים שמכירים אותו מקרוב. הוא גם לא מתעב באופן יוצא דופן את העסקנים וחברי הכנסת החרדיים, כפי שהוא מנסה לחדד שוב ושוב. הוא בסך הכול אומר את מה שציבור הבוחרים רוצה לשמוע. הוא יתמוך בשרים מקצועיים ושר אוצר שהוא כלכלן ויתנער מזה כשהמינוי מוצע לו.
אנחנו דורשים מהמנהיגים שוב ושוב לנהל קמפיינים פוזיטיביים, אך כשזה קורה בפועל, אנחנו מוצאים אותם כלא מעניינים, ממלכתיים מדי, אנמיים ו”בלי סכין בין השיניים”. צריך לומר בכאב: זה לא הם. זה אנחנו.
הפוסט של יאיר לפיד. מתוך עמוד הטויטר
