לכל מי שתהה מדוע הקניות עמוסות מאד זו הסיבה, נעדכן אתכם שה"בלאק פריידי" כבר פה. יום שישי השחור (באנגלית: Black Friday) הוא כינוי ליום שישי שפותח את עונת המכירות לקראת חג המולד. הוא חל ביום שישי של השבוע הרביעי בחודש נובמבר. מקור השם מבוסס על הביטוי "in the black" שמשמעותו להרוויח (מקורו במוסכמה מתוך עולם ראיית החשבון, שלפיה ערכים מספריים חיוביים (הכנסות / רווחים) מודפסים בדיו שחור וערכים מספריים שליליים (הוצאות / הפסדים) מודפסים בדיו אדום). ואכן, יום זה הוא יום שיא של הצרכנות בארצות הברית. כלכלנים רבים רואים ביום זה דרך בדיקה מצוינת להצלחת השוק הקמעונאי בארצות הברית. בעבר, יום זה היה יום הקניות העמוס ביותר בשנה. (הקליקו על התמונה להתחלת הוידאו)
“היינו בלחץ אדיר לפני שהשופטים נכנסו ומסרו את גזר הדין. כשהשופטת הקריאה את ההחלטה, הבנו שעכשיו סוף סוף הרוצח של רינת יקבל את מלוא עונשו וייקבר בבית הסוהר. לפני כן התגנב קצת חשש שאולי העונש יהיה פחות קשה, אבל לשמחתנו הם העבירו מסר חשוב לחברה: שמי שמעולל עוול כזה גם ייענש בהתאם”, כך אמרה השבוע ז’קלין רואס לאחר מתן גזר הדין לבילאל שאכר, רוצח בתה רינת. “לפני ההחלטה דיברתי בפני השופטים, בכיתי ורעדתי, הסברתי איך חיינו השתנו בבת אחת”, הוסיפה.
הורשע ברצח ובאונס: בילאל שאכר. צילום: אילן אסייג
מאסר עולם ועוד 20 שנה בכלא, 15 מהן נוסף למאסר העולם, נגזרו ביום ראשון על בילאל שאכר, שהורשע ברצח ואונס רינת רואס מאשדוד לפני יותר מ-12 שנה.
רואס, בת 20 במותה, חזרה בשעת לילה, 31 במאי 2005, מהעבודה. המנהל של החנות בתל אביב שבה הספיקה לעבוד תקופה קצרה הסיע אותה איתו, והיא ירדה מהרכב בצומת הרחובות בני ברית ובגין באשדוד. מכאן החלה ללכת ברגל לכיוון ביתה ברחוב העצמאות.
אבל היא מעולם לא הגיעה הביתה. משבוששה לחזור, הוריה קותי וז’קלין פנו לעזרת המשטרה וארגנו קבוצת אנשים, וכולם החלו לחפש אותה. שתי חברות של המשפחה מצאו אותה למחרת היום בסביבות השעה חמש אחר הצהריים, כשהיא מוטלת מתחת לשיח ללא רוח חיים, כ-200 מטר מביתה.
במשך תשע שנים לא היה למשטרה קצה חוט ממשי בחקירה, והתעלומה נותרה בלתי פתורה. רק בקיץ 2014 הושגה פריצת הדרך: נמצאה התאמה בין דגימת די—אן—איי שמסר שאכר במסגרת חקירה בתיק אחר של משטרת קריית מלאכי ובין הדי—אן—איי שהיה על גופה של רינת בזירת הרצח.
הוא נעצר והוגש נגדו כתב אישום. לאורך המשפט הוא הכחיש את החשדות נגדו, אבל הרכב השופטים בראשות נשיאת בית המשפט המחוזי באר שבע רויטל יפה-כ”ץ הרשיעו אותו פה אחד לפני שלושה חודשים, והשבוע גזרו את עונשו.
ההורים קותי וז'קלין רואס. צילום: אליהו הרשקוביץ, הארץ
בזמן הרצח שאכר עבד כפועל בפרויקט הקמת בנייני מגורים ברחוב העצמאות ברובע הסיטי באשדוד. באותו לילה הוא הבחין ברינת צועדת לביתה, התנפל עליה, גרר אותה אל אתר בנייה, אנס אותה וחנק אותה למוות. לאחר מכן נעלם.
לפני שהשופטים הטילו את עונשו של הרוצח, העידה ז’קלין, אימה של רינת, וסיפרה בבכי כיצד נהרסו חיי המשפחה מאז נלקחה מהם בתם הבכורה וכיצד לאורך תקופה של שנים ועד למעצרו של הנאשם הרגישה שהיא רודפת אחרי רוח רפאים.
גם אבי הנאשם העיד בחלק הראיות לעונש. הוא סיפר על המשפחה שממנה הגיע הנאשם, משפחה מכובדת שאין לה עבר עם המשטרה. האב אינו מאמין, וטען שלעולם גם לא יאמין, כי בנו נטל חיים.
הוריה של רינת המנוחה תיארו את בתם כבחורה יפהפייה וצנועה, דמות מרכזית ודומיננטית, מלאת שמחת חיים, אשר היו לה תכניות ללמוד קלינאיות תקשורת, להתחתן ולהקים משפחה. אירוע האונס והרצח אירע כשבוע לאחר שרינת, שזה אך השתחררה משירות לאומי, התחילה לעבוד בחנות בתל אביב, כשהיא מלאת ציפיות ותקוות לעתיד. אף אחד לא סבר שקיימת אפשרות בכלל שרינת תיפגע בצורה כל כך אלימה ואכזרית.
נשיאת בית המשפט המחוזי באר שבע השופטת רויטל יפה-כ"ץ. צילום: שחר שחר
“המדובר”, קבעו השופטים, “באחד המקרים הקשים והאכזריים שידענו. הנאשם רצח את רינת רואס ז”ל לאחר שהתעלל בה מינית… מעשיו ממשיכים להשפיע על אחרים גם הרבה לאחר סיום ביצועם. המעשים המזוויעים ממשיכים ומשפיעים על משפחתה של רינת עד היום, ולמעשה, ממשיכים להשפיע על הציבור כולו, אשר נותר מזועזע והמום מהעובדה כי מעשים שכאלה יכולים להתבצע, ועוד על סף ביתו של הקורבן התמים, האקראי”.
בסופו של דבר קיבלו השופטים את עמדת התובעת בתיק עו”ד טל אדיר כהן מפרקליטות מחוז דרום ודנו את שאכר למאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר, שמהן 15 שנה נוסף לעונש מאסר העולם. בנוסף, השופטים קבעו שהוא יפצה את משפחת רואס בסכום המירבי: 258 אלף שקלים. “אנו גם קובעים”, הוסיפו השופטים, “כי מדובר ברצח חריג בחומרתו לפי סעיף 30ב לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס”א-2001”.
שלב התביעה האזרחית והסרט
“אין פה סגירת מעגל, אי אפשר לדבר במונחים כאלה. מה שאני שקטה כרגע זה שתפסנו אותו, תפסו אותו, הוא נענש, ולפחות רינת יכולה לנוח על משכבה. אנחנו, המשפחה, נמשיך לשאת את הכאב עד יום מותנו, אין מה לעשות. אנחנו מוצאים שמחה בילדים שלנו, אחיה של רינת, ובשתי הנכדות מהבת דנה, הן קרן אור, שמחת חיים. הן באו אתמול וחיממו לי את הלב”, הוסיפה ז’קלין.
ממתינים לגזר הדין ביום ראשון: ז'קלין וקותי רואס עם עוזיעם ספיר, אביה של מעיין ספיר, שנרצחה גם היא באותה תקופה בהיותה בת 15. משמאל: עו”ד הדס גבריאל-זני הממונה על הסיוע משפטי לנפגעי עבירות המתה במשרד המשפטים. מימין ליטל טלגאוקר, אחייניתה של ז'קלין
להורים התלווה במתן גזר הדין עוזיעם ספיר, אביה של הנערה מעיין ספיר, שנרצחה באותה תקופה שבה נרצחה רינת רואס.
את לינוי הראל (23) תוכלו למצוא באנדרגראונדים של תל אביב. בניגוד למקומות התחתיים והמחתרתיים שבהם היא מנגנת, לינוי היא לגמרי כוכב עולה, זוהר ומאיר בעל שיער קצר וסטייל ייחודי, שגם בנוף התל—אביבי הצבעוני לא תוכלו לפספס אותה.
“את הבמה הראשונה קיבלתי לפני שנה וחצי בפיקסל”, לינוי הראל. צילום: May Dahan
אבל אם תשאלו אותה, הכול התחיל באשדוד, עיר הולדתה. “נחשפתי למוזיקה האלקטרונית דרך בר הגודה באשדוד, שם בילתי בשלוש השנים האחרונות”, היא אומרת. “אהבתי להגיע לבר, כי תמיד כשהייתי מגיעה הייתי שומעת מוזיקה שונה, אוונגרדית ומעניינת בצורה אקסטרימית, וכל הזמן שאלתי את הבעלים של הבר על המוזיקה, מאיפה היא מגיעה. אפשר להגיד שממש התחנכתי מוזיקלית במקום הזה”.
מה זה אסיד-מיוזיק?
"כל הצ’אקרות שלי נפתחו". הראל בפעולה
הראל נזכרת מיד במקום אשדודי נוסף, ציון דרך בדרכה להיות שם דבר בעולם המוזיקה האלקטרונית: “את הבמה הראשונה קיבלתי לפני שנה וחצי בפיקסל. גיא דרעי, הבעלים, אמר לי אז, ‘צריך לזרוק אותך למים’. באותה תקופה כבר ידעתי לתקלט מלימוד עצמי ולא ידעתי אם אני מוכנה לדבר האמיתי, וגיא פשוט אמר לי, ‘שישי הקרוב את מתקלטת, את אף פעם לא תדעי אם את מוכנה אם לא תנסי’. וזה מה שקרה. ומאז, מאז לא הפסקתי לתקלט, ואני אסירת תודה על כך”.
מתי הכול התחיל? איך הבנת בכלל שאת רוצה להיות די—ג’אית?
“מגיל צעיר, 17 בערך, יצאתי למועדונים מאוד גדולים בתל אביב סטייל אנדרנורד, כמו הברקפאסט והבלוק. ושם ראיתי נשים על הבמה בעמדת הדי—ג’י, וזה עורר בי השראה. אני לא מגדירה את עצמי פמיניסטית, אבל אני עם דעות פמיניסטיות, וזה נתן לי כוח שגם אני יכולה. זה תמיד היה בתור רעיון, אבל לראות נשים שעושות את זה ומצליחות? זה לגמרי העלה לי את הביטחון. בכללי, באופי שלי אני מוזיקלית מאוד, גם מבחינת כלי נגינה, כל צליל קטן מתחבר לי לראש ויכול להיות התחלה של טראק. בגדול, המוזיקה מתנגנת אצלי 7/24. ומוזיקה מרגשת אותי, בטירוף. כך שהבנתי שאני רוצה להיות זו שמרגשת אנשים ומעבירה הלאה את הטוב הזה”.
עד כמה זה שונה או ייחודי להיות די—ג’אית?
“אני חושבת שכיום זה לא נדיר, נכון. אי אפשר להתעלם מזה שיש רוב מוחץ של גברים בתחום, אבל נדיר זה לא. לעומת פעם, נשים יותר מעזות. אם תקחי חמש שנים אחורה, זה לא היה ככה. אני ממש רואה עוד ועוד נשים שנכנסות לתחום, זה כבר לא מוזר, לא שונה. נכון, יש רוב של גברים בתחום אבל עליי זה לא מאיים, גם לא יוצר אצלי תחרות. כל אחד מביא את השיט שלו, לא משנה אם זה גבר או אישה, ובסופו של דבר? הקהל בא למה שהוא אוהב, זה לא משנה מי על העמדה. לסיכום? אני חושבת שיש הכרה, אבל עדיין יש על מה לעבוד, זאת אומרת שברוב המסיבות יש רוב גברים בליין אפ, ויהיה נחמד לראות יותר שמות של נשים מוזיקאיות מוכשרות שיש הרבה מהן בתעשייה”.
איזה תגובות את מקבלת?
“רוב התגובות הן תגובות נלהבות, אבל גם שואלים, ‘טוב, מה הלאה ומה לגבי אימהות?’ ומבחינתי ההלאה שלי זה להתעסק רק בזה, לעשות רק מוזיקה טובה. אני בת 23, אני לא יודעת כל כך אם אני רוצה להיות אימא עכשיו, אין לי תשובה לזה. אבל אני כן יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים, וזה לעשות מוזיקה, ואפשר גם להתפרנס מזה, ומי שאומר שאין בזה כסף, כנראה לא מספיק חדור מטרה. נכון, זה לא קל וצריך לעבוד קשה, אבל זה לגמרי אפשרי”.
הראל. צילום: May Dahan
בשביל לעבוד בתחום עברת גם לתל אביב. למה לא באשדוד בעצם?
“מאוד אהבתי לנגן באשדוד, אבל זה סולם, הרגשתי שעשיתי את שלי. כן, יש עוד מה לתת באשדוד, אבל הרגשתי שהגיע הזמן לעבור הלאה לתל אביב ולנגן במקומות שאהבתי ואני עדיין אוהבת לצאת אליהם. לא קל להגיע לשם כי זה המון פוליטיקה חברתית, אבל עובדים קשה. אבל רציתי להתקדם הלאה, תל אביב תמיד אתגרה אותי יותר, העיר גדולה, הכול חדש, מפתיע ומסקרן. כל בילוי זה הרפתקאה עם סיטואציות חיות ומאתגרות”.
מה לגבי הסצנה באשדוד, את מרגישה שמתחם מרטין בובר מתעורר לחיים בשנתיים האחרונות?
“עברתי רק לפני חצי שנה לתל אביב. המרטין בובר זה היה האזור שהכי אהבתי לצאת אליו באשדוד, גם החיבור לים עושה את שלו. הסיבה העיקרית בשבילי להגיע למתחם זה בר הגודה, שזה המקום שהייתי סוגרת בו את היום שלי. למה הגודה? יש שם קסם שונה משאר האווירה באשדוד. הקונספט של מקום קטן וחשוך עם וידאו ארט מהמם בעיניי, וכמובן המוזיקה המיוחדת שגרמה לי להתחיל ליצור מוזיקה. שם כל הצ’אקרות שלי נפתחו”.
מה הסגנון המוזיקלי שלך?
“אינדידאנס – באסים עם אווירה אוריינטלית, דאונטאמפו/ אסיד-מיוזיק – מוזיקה בקצב נמוך מלאה בבאסים שיכולה להכיל וואקלים מעניינים, כלי נגינה עם גוון צבע שונה ומיוחד”.
"לתקלט וליצור מוזיקה, לשחרר את המוזיקה שאני יוצרת לחברות תקליטים, זו השאיפה". הראל. צילום: May Dahan
מה היעד שלך?
“להגיע לברלין. אני יודעת שזה נשמע גדול ומטורף, אבל אני חושבת רחוק ויש לי לאן לשאוף. אשמח להגיע לשם, לתקלט וליצור מוזיקה, לשחרר את המוזיקה שאני יוצרת לחברות תקליטים, זו השאיפה”.
הסטודנטית ירדן שקד (26) היא חלומה של כל אם, כזו שבדרך לתואר אקדמי, אבל לא שוכחת להגשים את עצמה על הדרך. אז מצד אחד סטודנטית מבריקה לעבודה סוציאלית במכללת רופין, מצד שני היא מחזיקה בקריירה של ארבע שנים כדי—ג'אית במסיבות והפקות, ואם ממש תרצו, היא גם תהפוך את היום המיוחד שלכם לבלתי נשכח.
“זה פשוט הפנט אותי”, ירדן שקד בעמדה. צילום מאלבום פרטי
גם בימיה בתיכון מקיף ו’ שקד שילבה תקשורת עם פסיכולוגיה, שילוב של עשייה חברתית ואמנות מתפרצת: “הייתי תלמידה טובה, אפילו חננה, ואני לא חושבת שיש סתירה בין לאהוב מוזיקה ולרצות להתקרחן עד חמש בבוקר לבין זה. לא צריך להיות bed boy או bed girl בשביל להיות די—ג'י”.
איך באמת התחיל הרומן בינך לבין עמדת הדי—ג'י?
“אחרי שירות בדובר צה”ל וטיול הכרתי את החבר הראשון שלי ויחד יצאנו למסיבות והתחלתי למצוא את עצמי מאוד נהנית ממוזיקה בכלל וממוזיקה אלקטרונית בפרט. אני זוכרת את עצמי במסיבות מסתכלת לעבר עמדת הדי—ג'י, וזה הפנט אותי, בצורה שפשוט רציתי את זה. הבנתי שבא לי גם להיות ככה, להזיז אנשים. לא סתם אומרים ‘בא לי’ על המקצוע הזה, זה משהו שתופס אותך. בהתחלה רצינו לעשות את זה ביחד כזוג, וזה לא הסתדר. אבל דווקא מתוך שברון הלב אמרתי שאני הולכת על זה עד הסוף, עשיתי קורס מקצועי ב—BMP, ומשם הכול התחיל”.
"עבדתי בפיגל", שקד. צילום מאלבום פרטי
את זוכרת את המסיבה הראשונה שניגנת בה?
“זו הייתה מסיבה של החברה העירונית לתרבות פנאי. באותה תקופה עבדתי בפיגל, וזו הייתה עבודה בהתנדבות. אמרתי שסתם אבוא לנגן, ופשוט מה שקרה זה שבעלי הברים באשדוד היו שם, ומאז אותו הערב זה פשוט התחיל להתגלגל. שאלו אותי אם אני רוצה לנגן פה ושם, ועם הזמן זה תפס תאוצה. בהתחלה זה ממש התחיל בשביל הפאן, עם הזמן הבנתי שאני יכולה גם לקבל על זה כסף”.
את זוכרת את ההרגשה?
“יום אחרי שניגנתי בפעם הראשונה בפיגל, חברה שאלה אותי איך היה, ואמרתי לה, ‘ככה מרגיש אושר עילאי, אף פעם לא הרגשתי ככה, הייתי מאושרת, הלב שלי דפק, זה היה מדהים’. זה סימן לי שזה מה שאני רוצה. אז הבנתי שזה לא רק תחביב, שזה מה שאני הולכת לעשות בזמן הקרוב. ואני עושה את זה בדרכי שלי, כי לכל אחד יש את הדרך המיוחדת שלו. בהתחלה זה התחיל רק באשדוד, זה גדל להפקות ומסיבות ולאחרונה גם אירועים. בהתחלה לא חשבתי לעשות חתונות, אבל פנו אליי, ואם יש זוג מספיק אמיץ שסומך עליי, אני אעשה את הכי טוב בשבילו. וזה באמת עובד, החתונות מדהימות והקהל עף”.
עברת לתל אביב, מדוע?
“לצערי, אי אפשר להשוות את סצנת חיי הלילה של אשדוד למרכז, זו הסיבה שעברתי לתל אביב. עם זאת, לאשדוד תמיד תהיה פינה חמה עבורי, אני מגיעה לאשדוד למסיבות מפעם לפעם”.
מה באמת קורה בסצנת חיי הלילה באשדוד? יש דבר כזה בכלל?
“יש מסיבות טובות ודי—ג'א’ים מעולים, ואנשים באים, אבל זה קורה לטעמי בתדירות נמוכה, אירועים מיוחדים וחגים. צוחקים על זה, אבל טכנו הפך להיות מיינסטרים, ואולי הקהל האשדודי רוצה לשמוע טכנו כל שבוע? בגיל העשרה הייתי יוצאת לתל אביב, וגם היום אני רואה שאשדודים פשוט התרגלו לצאת לתל אביב, ואני חושבת שפאבים וברים יש בשפע, אבל מסיבות – לא. זה נחמד שיש מסיבות טובות מדי פעם, אבל בסופו של יום אנחנו מחפשים גם את המקום הקבוע, ואם זה יקרה זה יצור איזון. כן, יש מקומות טובים, אבל אין פרופורציה ביחס לסדר גודל של אוכלוסייה של 250 אלף תושבים, ועוד הפיגל עכשיו נסגר”.
יש טענה שטווח הגילים גם קטן עם הזמן, חבר’ה בני 25 מרגישים זקנים לסצנה האשדודית, מדוע?
“כן, בני 30—26 פחות רואים. יש, אבל פחות. רוב האוכלוסייה היא צעירה, גיל צבא ומעלה. כי אנשים מחפשים לא רק מקום פתוח, אלא מקום שיהיה מלא, כיף ואווירה ואנשים בגילך. ככה שעם הזמן טווח הגילים משתנה. זה סובייקטיבי, אבל למשל רוב החברים שלי מאשדוד כבר יצאו מהעיר. אבל אין פה מקום לחפש אשמים, כל אחד יכול לקחת את הכפפה ולהרים מסיבות, אבל יש משהו במקום מסודר שעובד קבוע”.
את מרגישה שמתחם מרטין בובר מתעורר לחיים בשנתיים האחרונות?
“כן, אבל אין שם מסיבות. זה נחמד לשבת שם לשתות בירה”.
בואי נדבר על מגדר. עד כמה זה שונה להיות אישה במקצוע הדיג'י?
“יש תפיסה שנשים צריכות להיות עדינות ומנומסות, ולתוך זה אתה גדל. וכיום אני ממש לא מאמינה בזה: זה לא משנה אם את אישה או גבר, אם את טובה – תצליחי. צריך לעבוד קשה בשביל זה. קשה יותר אם אני די—ג'י אישה? אני לא חושבת. זו סצנה של גברים, נכון. אבל פשוט צריך ללמוד איך לנוע בתוך זה. אני מרגישה שכל מה שאני רוצה – אני יכולה. כן, יש משהו חברתי בהתחלה, אבל זה באמת לא משנה. אם הופכים את זה לאישיו — זה אישיו, אבל באמת שאין סיבה לעשות מזה כזה עניין”.
"זה לא משנה אם את אישה או גבר, אם את טובה – תצליחי", שקד. צילום מאלבום פרטי
איזה תגובות את מקבלת?
“תגובות טובות, תגובות מפרגנות. השמים הם הגבול, כרגע אני חולמת ושואפת להמשיך, אני באמת רק בתחילת הדרך”.
נתקלת בהתייחסות מקצועית להיותך אישה במקצוע לכאורה גברי?
“לפעמים נרמז לי שממש רוצים די—ג'י אישה — בשביל הקטע, ולא בגלל המוזיקה שלי ומה שאני מביאה איתי – אז אני לא מגיעה. זה פשוט לא מתאים. אני בכללי פחות מעדיפה שיתייחסו למגדר כאל אישיו, להדגיש את המקום של אישה כעל משהו מיוחד, אני מעריכה יותר שמתייחסים אליי כמוזיקאית. היחס והגישה משמעותיים בעיניי, אבל בסוף היום אני מקבלת כל כך הרבה פרגון, כל כך הרבה אהבה, שזה בכלל לא ברור מאליו. לפעמים זה לא רק במילים, זה שאנשים רוקדים את המוזיקה, שמחים, זזים, מחייכים – אני את שלי עשיתי”.
השכם בבוקר ביום שישי נכנסה קבוצת שחיינים למי הים הקרים באשדוד והחלה לנוע דרומה לכיוון אשקלון. כ-30 שחיינים עממיים ותחרותיים כאחד חדלו מעיסוקי היום-יום שלהם, השכימו קום ולמרות צינת הבוקר והמים הקרים, התייצבו בחוף ט"ו וסמוך לשעה 6:45 נכנסו לים. מכאן הם שחו לאורך 12 קילומטרים במשך כמה שעות עד חוף בר-כוכבא באשקלון.
אוטוטו מתחילים. בדרך למים, חוף ט"ו באשדוד. השכימה קום וצילמה: מירב טל
זו השנה התשיעית שהמשחה נערך. האירוע הוא פרי יוזמתו של תושב העיר ואיש הספורט והים חיים אייש. אייש, בן ה-61, הוא ממקימי ענף הטריאתלון באשדוד, וקבוצת הטריאתלון שהקים נקראת "מכבי אלון אשדוד". לפני כשנתיים לערך החליט להתמקד בעיקר בענף השחייה במים פתוחים: בים. הפעם הוא היה זקן השחיינים.
מנהיג החבורה – חיים אייש
משתתפי המשחה היוו קבוצה הטרוגנית של אצנים, רוכבי אופניים, טריאתלטים, בני 25 עד 60 פלוס-מינוס, גברים ונשים כאחד. מרביתם תושבי אשדוד וגן יבנה, אבל הגיעו אנשים גם מרחוק. לא כולם המשיכו לשחות עד אשקלון, כמה מהם עצרו בניצנים, כל אחד לפי יכולתו ובהתאם ליכולת הסיבולת לב-ריאה שלו.
המשחה סומן באמצעות בלונים ומצופים גדולים מאוד כדי לשמור על הנראות במרחבי הים הפתוח. בנוסף, כדי לשמור על בטיחותם של השחיינים התלוו אליהם אנשים נוספים. אחד מהם הוא אלכסיי פוטפוב, שרק שבוע לפני כן קבע שיא ישראלי חדש כשחתר על גלשן סאפ לאורך 200 קילומטרים מראש הנקרה ועד חוף זיקים. פוטפוב ליווה את השחיינים בחתירה על הגלשן שלו. בנוסף, התלוותה לצד השחיינים סירה של הסקיפרים אשר עמוס ודוד, ואהרון קולטונוב ליווה אותם על קיאק.
מים, חיים
"שחייה במים פתוחים", מסביר אייש, "היא אחד מענפי הספורט המרתקים. מדובר בענף שצבר תאוצה והפך לטרנד של ממש רק בשנים האחרונות, שבו השחיינים מתחרים בשחייה במקורות מים גדולים כמו נהרות, אגמים, מפרצים ובים הפתוח. במרכז הארץ זה מפותח יותר, ובאשדוד עודנו עמלים על כך. בשנה וחצי האחרונות אני, יחד עם שני מוסקונה ורוני סימון, תושבי העיר שחברו אליי, דואגים לפתח את זה, להעלאות את המודעות, לחבר יותר אנשים, להרחיב את המעגל של שחייה בים בשביל ליהנות, לא משנה תחרות, לא משנה כלום, פשוט לבוא ולשחות למטרת הנאה צרופה. אם לפני שנה וחצי-שנתיים הייתי בא לשחות עם עוד שניים-שלושה אנשים, היום כבר פתחנו קבוצה של קרוב ל-60 איש בווטסאפ, זאת לא קבוצה רשמית. היא מהווה מעין פלטפורמה לתיאומי שחייה. כל אחד בשעות שלו על פי נוחיותו האישית. כך שהיום אנחנו מגיעים, החבר’ה האשדודים, לשחייה בים כל בוקר בקבוצות, והתחום הזה, לפי דעתי, עוד ימשיך ויתפוס תאוצה גדולה".
שקט, שוחים. צילום: אשר עמוס
לדבריו של אייש, מבחינה בריאותית הים הוא לכל גיל, והשחייה היא לכל גיל: "גם בני 60, גם בני 85, נכנסים למים, ואין בעיה, הכול בסדר, אפשר לשחות, העצמות והמפרקים לא כואבים. יש הרבה אנשים שיודעים לשחות היטב, אבל הולכים לבריכה. חוששים מהים, ולא צריך לחשוש, צריך להבין את הים. אשדוד היא עיר כל כך יפה, בעלת חופים מרהיבים, כך שהרתיעה הזאת מהים היא פשוט מיותרת. הים הוא משאב שצריך להשתמש בו תוך שמירה קפדנית על ניקיונו, כמובן".
"זה שיגעון גדול", מוסיף אייש, "פתאום אתה לוקח אותם למרחבים של הים, והם שוחים מעולה. זה לא ארגון פורמאלי של משחה, ואני גם לא מתיימר להפוך אותו לכזה. יש בעיה של ביטוח ושליטה. זה מאוד מסובך: מאשדוד עד אשקלון לדאוג לבטיחות, כמות סירות, אז אני עושה את זה בצנעה עם חברים. אנחנו קוראים לזה שחייה חברית. זה כמו שמספר אנשים תיאמו ביניהם בבוקר והלכו לשחות".
מהבריכה לים
בין השוחים והשוחות פגשתי את שני מוסקונה. היא בת 32, מתגוררת באשדוד, בעלת תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים מטעם האוניברסיטה הפתוחה ותואר שני במינהל עסקים עם התמחות במימון וחשבונאות מטעם המרכז האקדמי פרס. למחייתה עובדת כבר חמש שנים בבנק אוצר החייל באשדוד.
שני מוסקונה מתחת למים. צילום: אריק זינגר
איך החלה אהבתך לשחייה? מאיפה הכול התחיל?
"הייתי שחיינית חזה תחרותית בבריכה מגיל 12 עד גיל 17. נמניתי עם נבחרת השחייה של מכבי עירוני אשדוד ובסגל של נבחרת ישראל. במהלך כל התקופה הזאת השתתפתי בתחרויות ארציות ומדי שנה התברגתי בשלושת המקומות הראשונים, ובין היתר קטפתי את התואר אלופת ישראל. בגיל 17 הרגשתי שכבר מיציתי את ענף השחייה בבריכה והחלטתי לעזוב. במשך עשור לערך לא התקרבתי למים. אך יד הגורל רצתה אחרת: כשנכנסתי לעבוד בבנק, התקיימה תחרות נבחרת השחייה של הבנק. אז אחרי דין ודברים ולבטים רבים החלטתי ללכת על זה ולהשתתף. במסגרת האימונים לתחרות פגשתי את חיים אייש. זה היה בחדר הכושר סווטסטאר. במשך שנה שלמה הוא התעקש והתבצר בעמדתו שאצטרף אליו לשחייה בים במסגרת 'מים פתוחים'. לבסוף השתכנעתי, וייאמר לזכותו של אייש שהוא ליווה אותי יד ביד, צעד אחר צעד, ולימד אותי להכיר ולהבין את הים על כל המשתמע מכך: גלים, רוחות, זרמים".
איך זה היה להתברג בשלושת המקומות הראשונים חמש שנים ברציפות?
"כיף גדול, תחושת סיפוק אדירה, אני קוצרת את הפירות".
כמה שנים את כבר שוחה בים במסגרת "מים פתוחים"?
"זאת השנה השנייה שלי".
הפעם בבריכה: מוסקונה
מה זה אומר בעצם שחייה בים במסגרת "מים פתוחים", איך היית מגדירה את זה?
"בראש ובראשונה זה כיף, הנאה. להתחבר עם המים ממש, זה כמו מדיטציה בתוך המים. קשה להעביר את התחושה במלל, אבל באמת זאת הנאה צרופה אחת גדולה".
איך מתגברים בעצם על כל התנאים השוררים בים (רוחות, גלים, גאות, קור עז)? מה מביא אותך, בחורה צעירה, לצאת ביום שישי, בשעה שש בבוקר לערך ולשחות בים הפתוח?
"בחורף הבעיה העיקרית היא הקור. אבל לומדים להכיר את הים, להבין אותו להסתגל אליו ולתנאים השוררים בו. היום למזלנו,המים היו נעימים, בטמפרטורה של 23 מעלות. זאת הרגשה של היי, זאת פשוט חוויה שאין דברים כאלה".
מה החוקים של הענף?
"לא לשחות לבד, תמיד לשחות עם עוד מישהו אחד לפחות, ועם מצוף סימון".
מסמן מטרות
רוני סימון, בן 47 מאשדוד, שחה גם הוא ביום שישי. במקצועו הוא מהנדס תוכנה, מדריך ומאמן שחייה של בוגרים בני 18 ומעלה במים פתוחים.
מסמן מטרות. רוני סימון
איך היה המשחה?
"המשחה היה נהדר. היו תנאים ממש פנטסטיים. אנחנו כבר בסוף נובמבר, בדרך כלל, בשנים עברו שבהן קיימנו משחה שכזה, היו גלים, היה ים ממש לא טוב. והשנה התברכנו בים ממש ממש טוב. תנאים מה שנקרא 'כמו בהזמנה': לא היו מדוזות, מים צלולים ונעימים, הרבה דגים, הרבה שחיינים".
כמדריך ומאמן שחייה, מהי המטרה שלך?
"המטרה שלי כיום להכשיר את הדור הבא (ילדים ונוער) בשחייה ולקדם אותם שבשאיפה יגיעו ל'מים פתוחים', יתאמנו בים המדהים שיש לנו כאן באשדוד ויקדמו את הענף".
מה בעצם מבדל שחייה בים משחייה בבריכה?
"הבריכה מספקת תנאי מעבדה. ואילו הים, מה שכיף בו שהוא תמיד משתנה, כל דקה הוא משתנה. אם זה זרמים ואם זה גלים ואם זה סחף ואם זה טמפרטורה של מים, אם זה חורף או קיץ; ובעונת החורף טמפרטורות המים יורדות, וזה כל הכיף, זה מאתגר. גם אם שוחים לכיוון אחד, הכיוון השני יכול להיות הרבה יותר בעייתי בגלל הזרמים ובגלל הסחף".
ומה לגבי בטיחות בים?
"זוהי בעצם הסוגיה הכי חשובה. לצערי ולדאבוני הרב, שלא נדע, אנו מתבשרים על מקרים רבים של טביעות בים, לנוכח העובדה שאנשים בעצם לא יודעים איך להתמודד עם הים, וזה משהו שאני מלמד, בראש ובראשונה, איך לשחות ביחד, איך לשחות בזוגות, איך לשחות בקבוצה, כי קל מאוד לאבד זה את זה בים, לשחות קרוב לחוף (עד 100 מטרים) עם בלון גדול שקושרים למותן לצורך נראות. אם מגיעים למצב של עייפות, ניתן להיאחז בו ואף להניח עליו אוכל ושתייה".
לב הים
בין שחייני הים האמיצים והנמרצים לא היה אפשר שלא להבחין בעידית רון. היא בת 58, נשואה, אם לשלושה, סבתא לשניים ומתגוררת במושב בית חירות שבשרון. יחד עם בעלה היא מנהלת את העסק המשפחתי שלהם למיזוג אוויר. רון היא חולת לב כבר שנים רבות ועברה התקף לב וכמה ניתוחי לב. אבל לא, זה לא עוצר בעדה.
סבתא לא מפסיקה לשחות. צילום: מתוך פייסבוק
אז איך בעצם הגעת בכלל לענף השחייה?
"אני הייתי שחיינית חזה תחרותית בבריכה עד גיל 16. רק לפני שש שנים חזרתי לשחות בבריכה ובים. זאת אומרת שבמשך 36 שנים לא עסקתי בשחייה בפרט ובענף ספורטיבי כזה או אחר בכלל, הייתה לי תדמית ספורטיבית, אז לא הייתי צריכה להתאמץ", היא צוחקת.
ואיך נחשפת לענף השחייה במים פתוחים?
"הייתי חברה באיזושהי קבוצת העצמה של נשים שמתעסקות בספורט, ומישהי סיפרה עד כמה שהיא אוהבת את הים, אז אמרתי לעצמי, 'אוקיי, למה שאני לא אנסה את זה גם כן?'".
הבנתי שחצית את "שביל ישראל במים" מאשקלון לראש הנקרה ואף חצית את ים סוף ואת הכינרת. מאיפה הגיע הרעיון?
"לפני שנתיים התחלתי לחלום שיום אחד אעשה את שביל ישראל במים. ב-11 באוקטובר, לפני כחודש וקצת, טסנו לחתונה של הבן שלי באנגליה. המטוס המריא מבן-גוריון ועבר מעל כל חופי הארץ. זה היה הרגע שבו החלטתי סופית שזהו, אני לא מחכה יותר. ב-20 באוקטובר, שלושה ימים אחרי שנחתנו בארץ מהחתונה, התחלתי את פרויקט 'שביל ישראל במים’. הבטחתי לעצמי, למשפחה ולחברים שכל עוד הגוף והים יאפשרו, אשחה יום-יום שמונה—12 קילומטרים מדרום הארץ עד לראש הנקרה. וכך בעצם התחלתי לשחות מאשקלון בדרום. ב-8 בנובמבר סיימתי את המסלול בראש הנקרה. כל יום התחלף בליווי חברים מעולם המים הפתוחים. חלקם עשו איתי כל יום את כל הלג (המקטע), וחלקם עשו רק חלק ממנו".
"זה המקום לציין ולומר", מוסיפה רון, "שחיים אייש, איש החזון והרוח החיה של כל המפעל המבורך הזה, שהוא מטפח ומקדם ללא לאות בהתנדבות מלאה, ליווה אותי במקטעים באזור הדרום, מפארק אשקלון לניצנים ומניצנים לאשדוד".
השחיינים בפעולה בדרך מאשדוד לאשקלון. צילום: אשר עמוס
אבל זה לא הספיק לה: "על התזונה במהלך השחייה, הזרמים, מצב הים, דרכי הגעה ליעד, התנהלות במהלך השחייה — זר לא יבין כמה אנרגיות הוצאתי במהלך היום מהרגע שסיימתי לשחות ועד למחרת כשהתחלתי את הלג הבא. לאחר מכן השתתפתי במשחה עשרה קילומטרים כדי לחוות חצייה של ים סוף, ואף שחיתי בכינרת עשרה קילומטרים, כל זאת כדי שיהיו לי ברזומה את כל מקורות המים בישראל. כל זה ביחד, כ-171 קילומטרים, ארך 20 ימים".
איך שורדים 18 ימים יום אחרי יום במים, במיוחד שאת חולת לב. לא פחדת שהלב שלך לא יעמוד במעמסה?
"לא, לא פחדתי. אני חושבת שאני הגעתי מאוד בשלה לכך, פיזית ומנטלית כאחד. זאת הייתה חוויה מדהימה, והדבר הכי יפה בכל הסיפור הזה זה ששום יום לא היה דומה ליום שלפניו".
עמיר תורג'מן ומ.ס אשדוד ערכו הבוקר את מסיבת העיתונאים לקראת המפגש המסקרן בין הקבוצה מעיר הנמל להפועל רעננה. שתי הקבוצות לא הרבו לשחק ביניהם ואולי בשל כך אשדוד מעולם לא ניצחה את הפועל רעננה.
חניכיו של עמיר תורג'מן ניצלו את פגרת השזרוע כדי לקיים מחנה אימון בקיסריה, שהוגדר כמוצלח. תורג'מן אמר הבוקר: "האמת זה טוב לראות ולהכיר את הקבוצה וככל שעוברים הימים אנחנו לומדים להכיר טוב יותר אחד את השני. זה לא רק המחנה אלא כל 3 שבועות האלה שניצלנו לעבודה והתקדמות. אני חושב שבסך הכל התקדמנו מאוד ועכשיו צריך לתרגם את זה במגרש".
היֵלכו שניים יחדיו? האפשרות ששמעון כצנלסון ייהנה מתמיכה של השר אביגדור ליברמן קירבה את שני היריבים לשעבר ולדימיר גרשוב ובוריס גיטרמן עד כדי סיכום עקרוני על אפשרות לריצה משותפת ואולי גם ריצה של אחד מהם לראשות, כדי לפצל את המגזר "הרוסי" – והכל בתמיכתו של לסרי.
ביום שלישי פורסם באתר “כיכר השבת” ששר הביטחון אביגדור ליברמן ושר הפנים אריה דרעי דנו באפשרות להריץ מועמד מוסכם לראשות עיריית אשדוד. לכתבה שורבב שמו של שמעון (סניה) כצנלסון כמי שמקורב לליברמן ועשוי ליהנות מתמיכתו בהקשר זה.
ההזמנה לכנס שפרסמו בפייסבוק פעיליהם של כצנלסון וליברמן באשדוד
“כצנלסון יכול להמשיך לחלום חלומות, זה לא יקרה, הוא לא יהיה ראש העיר”, אמר בעקבות הדברים סגן ראש העירייה בוריס גיטרמן, מקורבו של ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי.
גרשוב
השר דרעי נמצא ביחסים טובים עם לסרי. אך לפי הכתבה הזאת, הפגישה השבוע מבטאת חוסר שביעות רצון בקרב החרדים מהתייחסותו של לסרי, שלשיטתו הם כביכול כבר מונחים בכיסו.
ב-28 בחודש עורך ליברמן כינוס של מפלגתו ישראל ביתנו באשדוד, וייתכן שהוא יודיע בו על תמיכתו במועמדותו של כצנלסון לראשות העירייה ואולי גם להובלת רשימת הלוויין: 'אשדוד ביתנו'. במקרה כזה המפסיד יהיה סגן ראש העירייה ולדימיר גרשוב שעומד בראש התנועה שנים רבות.
ד"ר יחיאל לסרי מצביע – 22.10.13. צילום: דור גפני
ל”כאן דרום” נודע שלנוכח ההתפתחויות הושג סיכום עקרוני ששותפים לו לסרי, גרשוב וגיטרמן, שאם ליברמן יתמוך בכצנלסון, גרשוב וגיטרמן ירוצו יחד ברשימה משותפת למועצה במסגרת רשימה אחת שתהווה משקל נגד לכצנלסון ב”רחוב הרוסי”. אף הועלתה האפשרות שאחד מהם גם ירוץ לראשות העירייה כדי לפצל את המגזר וזאת, לכאורה, בתיאום עם לסרי.
בוריס גיטרמן
גורם המצוי בנושא אמר לנו השבוע שיש סיכום משולש – בין לברי, גיטרמן וגרשוב – שאם ליברמן אכן יתמוך בכצנלסון ויריץ אותו כמועמד שלו לראשות העיר בראש 'אשדוד ביתנו', הרי שגרשוב ובוריס ירוצו ברשימה משותפת ואף נבחנת האפשרות שאחד מהם ירוץ לראשות העיר, כדי לפצל את "הקול הרוסי".
עיריית אשדוד הודיעה היום כי במסגרת פרויקט "תחבורה ירוקה" באשדוד, יבוצעו עבודות לטיפול בקווי בזק כדלקמן: ביום ראשון 26/11/2017 וביום שני 27/11/2017, ייחסם נתיב נסיעה אחד מתוך שניים בשד' הרצל – בקטע שבין צומת שד' ירושלים לצומת שד' יצחק הנשיא – הן לכיוון דרום והן לכיוון צפון. העבודות יבוצעו מן השעה 07:00 ועד השעה 17:00.
חסימות נתיבים יבוצעו לסירוגין וכל העת יישאר נתיב אחת פתוח לתנועה.
לאחר שבחודשים האחרונים התנהלו מגעים בין נציגי העירייה ונציגי התושבים שהגישו תביעה ענקית נגדה, בסך 350 מיליון שקל, בגין נזקי פרויקט התחבורה הירוקה, אלה לא הבשילו להסכמה. המשא ומתן התפוצץ.
התביעה, נזכיר, הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בראשית חודש פברואר, ונתבקש להכיר בה כתובענה ייצוגית. הנתבעים הם עיריית אשדוד, ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי, מנכ”ל העירייה אילן בן עדי, בעלי תפקידים נוספים בעירייה בהווה ובעבר וכן משרד התחבורה, שהוביל את המיזם שבו זכתה העיר אשדוד במסגרת "קול קורא" ובו התמודדו רשויות רבות נוספות.
עבודות בכביש במסגרת תכנית התחבורה באשדוד. צילום: דור גפני
תכלית הפרויקט היא לגרום לצמצום השימוש ברכב פרטי ולהגברת השימוש בתחבורה ציבורית ועידוד הרכיבה על אופניים וההליכה ברגל. כך, מאמינים, תהיה פחות צפיפות על הכבישים, יהיה פחות זיהום אוויר ויהיה בטוח יותר לנוע בדרכים.
הפרויקט באשדוד קיבל את השםREWAY. העבודות מתרכזות בכמה צירים מרכזיים (כמו שדרות הרצל ובגין) ויצאו לדרך לפני שנה. בעיקר בתחילתן הן הן גרמו לבוקה ומבולקה, חסימת צירים, עומסי תנועה ופקקים. בשלבים הבאים מתוכננות להימשך העבודות ולהתרחב לצירים נוספים, ובכלל זה רחוב ז’בוטינסקי והציר המזרחי, שיכלול בין היתר קטעים משדרות בני ברית, הפלמ”ח והפרחים.
הניזוקים הם בראש וראשונה תושבי העיר שנעים בכבישיה ומפסידים זמן יקר בדרך, אבל גם בעלי עסקים — בעקבות השינויים והמצב שנוצר הם מפסידים הכנסות — ומי שמגיע לעיר במסגרת עבודה ובכלל.
הנתבעים ביקשו למחוק את התביעה, לתת חסינות לבעלי התפקידים ולא לקבל את הבקשה להכיר בתובענה הייצוגית.
כאמור, לאחר ניסיונות להידברות ומציאת פשרה שלא צלחו, נמסרה בשבוע שעבר לבית המשפט תשובת התובעים. בא כוחם של התושבים התובעים – שבעה במספר – עו”ד דניאל כהן ביקש להמשיך לנהל את התביעה ולדחות את תגובות הנתבעים.
בן זקן ולסרי
בתשובה הארוכה שהגיש כהן מועלות טענות קשות הכוללות ביטויים חריפים נגד העירייה והעומד בראשה. לפי התשובה שהגיש, הדבר המפתיע ביותר אולי הוא: ”התנהל משא ומתן ישיר בניסיון לגבש בהסכמה דרכים ו/ או מנגנונים לפיצוי האזרחים תושבי אשדוד, המשא ומתן הונע על ידי האסיר ג’קי בן זקן”. כאן שורבב בפעם הראשונה שמו של איש העסקים האשדודי שנושא עונש מאסר על חלקו בפרשת הרצת המניות של חברת “מנופים”.
“במהלך חודש יוני 2017”, נכתב בתשובה, “פנה בן זקן באמצעות שליח שהגיע למשרדו של עו”ד כהן וביקש כי ייאות להיפגש איתו בכלא חרמון. כהן נעתר, וביום 25.6.17 הגיע לכלא חרמון ונפגש עם בן זקן”. לטענת עו”ד כהן, בעת הפגישה ביניהם העלה בן זקן גם את נושא הגדלת כמות יחידות הדיור באזור המע”ר באשדוד, שבו יש לו אינטרסים כלכליים.
בן זקן, כך נטען, הציע לתווך בין כהן ללסרי על מנת לגבש פשרה מוסכמת בתובענה ואף פירט מתכונת מוצעת. כן הבהיר כי ביציאתו לביקור ראשון ישוחח עם ראש העירייה ויעלה בפניו הצעה. ואמנם כך היה. בן זקן חזר לכהן ועדכן כי ראש העירייה נכון להגיע לפשרה ברוח הצעתו של בן זקן. כהן יצר קשר בינו ובין ראש העירייה וצוותו, נקבעה פגישה והחל שיח ממושך, “למצער המגעים לגיבוש פשרה לא צלחו משום סירוב הנתבעת 7 באמצעות משרד הפנים לאשר הפחתה בארנונה”.
על פי הנטען בתשובה שהוגשה לבית המשפט, לסרי מקיים יחסי חברות עם בן זקן ו”סמוך לשולחנו בכל עת כאשר האחרון מגיע לחופשות מהכלא”.
המסמך מעלה טענה חדשה, ולפיה מיזם התחבורה באשדוד נולד לכאורה לטובת האינטרסים של בן זקן: “ניתן לקבוע כי קיים קשר בין פריסת פרויקט ה-REWAY ובין פריסת שלל תכניות הבנייה שבהן מעורב. קשה להשתחרר מהתחושה כי העיר אשדוד הפכה למעין אזור דמדומים”, ולסרי לכאורה “נגוע בניגוד עניינים חמור בהיותו מונע לשרת את האינטרסים של בן זקן והקשורים בו, 'חטף וכפה' את התכנית על תושבי אשדוד”.
הדמיה כך ייראו שד הרצל בסיום העבודות. תמונה: עיריית אשדוד
עוד נטען שכבר בחודש אוגוסט 2016 העלה בן זקן טענה בדבר הסדרת מערך התנועה באתר של חברת "סגול" וחיבורו למערכת התחבורה העירונית באמצעות פרויקט REWAY: “הכול במסגרת בקשה שהוגשה על ידי בן זקן לוועדת התכנון ובנייה המחוזית, בקשה לשינוי ייעוד ממסחר בלבד למגורים, מסחר ומוסדות ציבור בשדרות הרצל ולהסדיר את ניצול הזכויות הנותרות במסגרת שינוי ייעוד. בן זקן יחד עם חברת 'סגול בר', עיריית אשדוד ואחרים ביקשו אישור תכנית יצירת מסגרת תכנונית להקמת מבנה הכולל ארבעה מגדלי מגורים, מתוכם שלושה בני 27 קומות ומגדל רביעי בן 28 קומות, מעל שלוש קומות חניה תת—קרקעית, קומת מסחר במפלס הרחוב, שתי קומות חניה עילית ומשרדים… עסקינן בבקשה לשינוי ייעוד ממסחר למגורים (650 יחידות דיור), מסחר ומבנים ומוסדות ציבור. ריח רע עולה מההתנהלות הזו וחשש לשימוש במידע פנימי… וכן כי כבר בשנת 2013 נעשה שימוש במידע הפנימי”, כך לשיטת התובעים, "בדבר פרויקט התחבורה העתידי (REWAY) כארגומנט לבקשה לאישור פרויקט סגול".
אמש, (יום ד'), במסגרת פסטיבל "אשדודשירה 2017", התקיים בפאב ה"זה", הממוקם בחוף הקשתות בעיר, זאת השנה השנייה, ערב "שירה מחוץ למגירה"-בהנחייתה החיננית, האנרגטית ורוויית הכישרון של העיתונאית, חן בוקר. בוקר, פתחה את הערב בברכת תודה לבעליו של פאב ה"זה", אדם שוקרון ולכלל האנשים כותבי "המגירה" הביישנים יותר / הביישנים פחות שבינינו, אשר פקדו את המקום ושיתפו באומץ-לב את קהל הנוכחים בשירים מקוריים, פרי-תוצרתם.
מנחת הערב, העיתונאית, חן בוקר בתמונה משותפת עם אדם שוקרון. צילום: גיל לוי (דויד אסייג)
בין באי הערב נמנו: עיתונאים, צלמים, משוררים וצעירים מגניבים ובעיקר מוכשרים-כולם, תושבי העיר אשדוד. גם יו"ר ומייסד הפסטיבל, מוטי מלכא, והמנהל האמנותי של הפסטיבל, פרופסור סמי שלום שטרית הגיעו, כיבדו בנוכחותם והקריאו את יצירותיהם. בעוד שטרית, הקריא שיר חדש שכתב.
במהלך כל הערב, שררה אווירה מגניבה, חברית ונעימה. כלל הנוכחים תפסו את מקומם מסביב לבר, בעודם ישובים הם על כיסאות-בר גבוהים מעץ מצוידים בכוסות בירה ומטעמים כדוגמת, המבורגר תוצרת ה"זה" וכיאה, לעידן הדיגיטלי המהווה חלק בלתי-נפרד מחיינו, הקפידו לתעד את המתרחש בסמארטפונים.
בין האנשים שהקריאו ושרו: חן בוקר, הקריאה שיר המתייחס ל"דור ה-y", המשוררת האשדודית, סמדר שרת (אשר יום קודם-לכן, אירחה במסגרת פסטיבל זה, 7 משוררים אשדודים, שחלקו עם הקהל את החווייה האשדודית האישית, הפרטית והאינדיווידואלית שלהם, בערב שזכה לשם: "משוררים ואשדודית"), הקריאה שירים מספר: האחד, שיר חדש שכתבה במיוחד לערב זה, בשם: "בחייכם, תחוו את החיים", השני, אודות המשקה "תה" ועוד שירים נוספים.
המשוררת האשדודית, סמדר שרת, הקריאה שיר חדש שכתבה במיוחד לערב שהתקיים אמש. צילום: גיל לוי (דויד אסייג)
קראו את שירה החדש שכתבה המשוררת סמדר שרת, במיוחד לערב שהתקיים אמש:
השחקנית הצעירה, נועה אסטנג'לוב (18) מאשדוד היא בוגרת מגמת תקשורת במקיף ו', לומדת משחק מול מצלמה אצל גלית רוזנשטיין, ורשומה אצל סוכנת השחקנים הנחשבת, זוהר יעקובסון, ובמרץ הקרוב היא תלבש את המדים הירוקים שתתגייס לתאטרון צה"ל. ברזומה המקצועי שלה תוכלו למצוא תפקידים ב: 2018-הסוסיתא של הרצל, 2016-ארץ נהדרת, 2015-הקפות, 2011-שלום, ו2011-מבצע קיפוד .לשאלתנו על מה היא עובדת כיום אסנג'לוב ענתה "לא מזמן סיימתי להצטלם לעונה השלישית של ״האחיות המוצלחות שלי״ של גורי אלפי ביס". אין ספק עסוקה עד מאד.
אבל אסטנג'לוב היא לא רק שחקנית מבטיחה, אלא גם הנואמת הצעירה הצעירה בארץ. במסגרת תחרות "הנואם הצעיר" ע"ש דורון דנקנר ז"ל במסגרת פעילות מועדון רוטרי אשדוד.
אז אם ראיתם לאחרונה את אסטג'לוב הצעירה עם חיוך ענק, אנחנו יודעים למה "זכינו במקום הראשון במחוז דרום עם סרט הגמר שלנו ועכשיו עלינו לשלב הארצי בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" כך אמרה נעה אסטנג'לוב השחקנית הצעירה והמבטיחה לכאן דרום והוסיפה "זה היה הסרט גמר שלנו לבגרות שלנו (יחד עם הצלמת נטלי טל והעורכת רוני כהן)"
מה עלילת הסרט?
"הסרט מספר את הסיפור של ישי, בחור בן 19, משתייך לקהילה הגאה ומחליט לנסות להכנס לעולם הדראג, נושא די מטושטש בחברה שלנו, אל מול הרצון שההורים שלו יקבלו אותו. ליווינו את ישי מהרגע שהחליט שהוא רוצה ליצור דמות דראג קווין ועד ההופעה הראשונה, ליווינו אותו בכל החששות, התקוות והפחדים מול ההורים וזאת הייתה חוויה מרגשת ומעניינת שבסופה יצא סרט שאנחנו מאוד מקוות שיזכה בתחרות הארצית ויעורר קבלה והכרה הסרט נמצא גם ביוטיוב למי שמעוניין לצפות, ״גם וגם- סרט גמר״
בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע החליט היום: עיריית אשדוד והמדינה יגיבו בתוך 15 ימים לטענות בעניין הסכם הגג והקצאת 25% מהדיור למשתכן לטובת המגזר החרדי. זאת בעקבות עתירת 247 תושבי העיר וחברי מועצה.
גולת הכותרת בעתירה היא ההבטחה של כ-8,000 יחידות דיור, רבע מהיחידות המתוכננות להיבנות במסגרת הסכם הגג באשדוד, לציבור החרדי. מחיר דירת שלושה חדרים צפוי לעמוד על כ-800 אלף שקל, בהובלתו של שר הפנים ויו"ר ש"ס אריה דרעי.
לטענת העותרים, "מדובר בהקצאת זכות עודפת לפלח אחד באוכלוסייה ולפגיעה בשוויון".
עניין נוסף שעומד בלב הסיפור הוא פרויקט הבנייה ברובע ט"ו, תכנית שבבסיסה הקמת כ-750 יחידות דיור במגדלים המשלבים מסחר ומגורים שמתנשאים עד גובה 27 קומות בלב השכונה שמתאפיינת בוילות ובניינים נמוכים יחסית. "משנחשף שעיקר המקרקעין ברובע זה עליהם חל הסכם הג, הם מקרקעין בבעלות העירייה ולא בבעלות המדינה, כפי שהתיימרה העירייה לטעות. וזאת בניגוד למצגים שהציגו בעת הדיון במועצת העיר, לפיהם מדובר בקרקע בבעלות המדינה ולא בקרקע עירייה. בנסיבות אלה, לא ברור מכוח מה מבוקש להחיל את הסכם הגג על מקרקעין אלה,שכלל אינם בבעלות המדינה".
שר הפנים אריה דרעי בפגישה עם לסרי באשדוד. צילום: דוברות ש"ס
כידוע-תושבי ט"ו מתנגדים לבנייה ברובע ומקיימים מאבק מתמשך בעניין "ייעודו המקורי של השטח המיועד להקמת פרוייקט המגורים הוא לשצ"פ (שטח ציבורי פתוח) שישמש לרווחת תושבי הרובע והרובעים הסמוכים. מדובר בלב רובע ט"ו, בשטח הציבורי הפתוח היחיד שנותר, שניתן היה לבנות בו מרכז קהילתי ראוי, ריאה ירוקה, פארק איכותי ומבני ציבור לתועלת הקהילה המקומית, כמו בכל עיר גדולה המכבדת
את התושבים הוותיקים ודואגת לרווחתם. התכנית שאושרה בעירייה היא תכנית חסרת כל פרופורציה, שבמידה ונאפשר לה לצאת לפועל תהרוס את רובע ט"ו ותפגע קשות באיכות חיינו ובאיכות חיי ילדינו." כתבו מובילי המחאה בדף העצומה שנפתח בנושא והוסיפו "התוכנית תפגע בצורה דרסטית במרקם השכונה שמאופיין במרכזו בבנייה נמוכה ותגרום, בין היתר, לחסימת נוף, בעיות הצללה קשות, צפיפות לא סבירה (חורגת משמעותית מהצפיפות המוגדרת במסגרת התמ"א), בעיות תחבורתיות, מצוקת חנייה ועוד. בנוסף היא תסתום את הגולל על שאיפת התושבים לקבל מתנ"ס ראוי עם מסגרת חוגים ופעילויות לילדים ולקהילה".
במכתב פניה בהול ששלחו "תושבים בעיר אשדוד וחברים במועצת העיר הדואגים לעתידה" לשרים הנוגעים בדבר וכן ללסרי, ליועמ"ש ומי שעומד בראש רשות מקרקעי ישראל מטעם נכתב: "היה רצוי שיעשה בשקיפות מלאה, תוך שיתוף ציבור תושבי העיר. מהלך כזה חייב להיות מלווה בדיון מעמיק במועצת העיר, במסגרתו יעברו נבחרי הציבור על הוראות הסכם הגג, יקבלו את כל הנתונים שבבסיסו, ינהלו שיח אמיתי באשר להשלכותיו ויקבלו מענה ענייני להשגותיהם. למרבה הצער אף אחד מעלה לא נעשה".
ביום שלישי 28.11 בספרייה העירונית ייערך המופע "ירושלים של משפחת בנאי", ערב מיוחד עם משפחת בנאי.
למופע יגיעו שלושה: גברי בנאי, בין הקומיקאים הראשונים, חלק משלישיית "הגשש החיוור"; אורי בנאי, זמר ושחקן אשר בין שיריו השיר "פרפרים"; ובועז בנאי, זמר, אשר בין שיריו השיר “כל השבוע ניראה כמו שבת”. מדובר באב ושני בניו שחברו יחדיו למופע בידור מוזיקלי מרגש ומרתק.
הם שרים את מיטב הלהיטים של "להקת התרנגולים", "שיר השכונה", "שיר השוק" ועוד. את הערב ילוו הרבה סיפורים ושירים ונוסטלגיה וצחוק. זהו ערב של פעם עם הרבה טעם.
כתבו וביימו: גברי ואורי בנאי; שירה וליווי מוזיקלי: אורי ובועז בנאי; קלידים: גיל נגל.
שלישי 28.11, בשעה 20:00, הספרייה העירונית, אשדוד
“מבשלים זוגיות” במתכון חדש
כשעורכת דין, מאמנת לזוגיות ושף נפגשים
"מבשלים זוגיות" הוא מופע בידור אינטראקטיבי שעוסק בדרמה המתוקה-מרירה של חיי הזוגיות. במרכזו ניצב שף זועם בשיאו של משבר זוגי, אשר מסתייע בעזרתן של עורכת דין לענייני משפחה ומאמנת זוגית שמדריכות אותו החוצה מן המשבר.
מבשלים לכם זוגיות. צילום: ערן לביא
לפני שמוצא השף המבולבל טעם מחודש באהבה, העלילה מסתבכת והופכת לחיפוש הומוריסטי אחר הנוסחה המנצחת לחיי זוגיות טובים: איך להתמודד עם "חבלני זוגיות", כמו כסף, חמות, אבא של בעלך והילדים? איך להישמע לאותות האזהרה בדרך לגירושים ולהימנע מהם? והאם ייתכן שהסוד הגדול להצלחה טמון בדבר אחד פשוט: בצלחת?
גלית צור, עורכת דין לענייני משפחה ומגשרת, שדר הרדיו, הסטנדאפיסט והשף יוסי פרץ ארי והקאוצ’רית, המאמנת הזוגית והעיתונאית סימי אקשוטי מציגים טיפול זוגי משודרג על הבמה ומשלבים דוגמאות מחיי היום—יום של כולנו עם הרבה הומור עצמי המעורר מחשבה ורצון להסתכל על השחיקה בחיי הנישואים מזווית אחרת.
צילום: גילי נחושתן
כתיבה: ניצן כהן ויוסי פרץ ארי; בימוי: ניצן כהן. לפרטים: 0522550003, 048377777, www.barak-tickets.co.il.
סוכנות הנדל"ן הכי שווה באשדוד בת אל נחמני סימנה וי נוסף בפנקס ההצלחות שלה, בתחילת השבוע השיקו את קומות השחקים במגדל הKtowers באשדוד ומי שעמדה בכניסה עם פנים מחויכות הייתה בת אל שהאמרה דה סקיי איז דה לימיט נתפרה במיוחד בשבילה.
במהלך הקיץ פרסמנו כאן לראשונה על גילוי מרעיש של כתובת עתיקה בשפה היוונית שגילו החופרים ברצפת פסיפס צבעונית של כנסיה או מנזר מלפני כ-1,500 שנה, בין הוילות של רחוב הר גלבוע, רובע י"א, באשדוד.
החפירה המחודשת החלה לאחר שפרסמנו על האתר המוזנח שעשוי להיהרס.
היום, לאחר חודשים של מחקר, יצאו אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות בהודעה משותפת על ממצאי החפירות.
בחפירה נחשפה רצפת פסיפס מרשימה, ובה כתובת הנצחה ביוונית בת ארבע שורות המוקדשת לבוני המבנה. בכתובת מוזכר הבישוף פרוקופיוס, אשר בימיו הוקמה הכנסייה, ושנת הקמתה – כנראה לפי המניין הגאורגי: "[בחסד האל, או בחסדו של כריסטוס], מבנה זה הוקם מיסודותיו בימי פרוקופיוס הבישוף הצדיק והקדוש שלנו, בחודש דיוס של האינדיקטיה השלישית, בשנת 292". סימן בצורת צלב נמצא צמוד לסוף הכיתוב.
לדברי ד"ר לאה די סגני מהאוניברסיטה העברית בירושלים שפענחה את הכתובת, יש לקבוע את תאריכה על פי המניין הגאורגי לשנת 539 ספירה. לדבריה, "זו ההופעה הקדומה ביותר של השימוש במניין הגאורגי בארץ ישראל, שנים ארוכות לפני שנעשה בו שימוש בגאורגיה עצמה".
ממצאים מרעישים באשדוד – החופרים במהלך העבודה ברחוב הר גלבוע, חודש אוגוסט. צילום: דור גפני
הפסיפס הצבעוני התגלה במהלך הרחבת פרויקט החפירות באתר העתיקות של אשדוד-ים, בשיתוף פעולה של ד"ר אלכסנדר פאנטאלקין, ד"ר בלבינה באבלר מאוניברסיטת גוטינגן, וסער גנור, ארכיאולוג מחוז אשקלון ברשות העתיקות. בחברה לתיירות של עיריית אשדוד סייעו בידם.
רצפת הפסיפס באשדוד. צילום: סשה פליט, אוניברסיטת תל אביב
זוהי העונה השלישית של החפירות שמתקיימות בתל הקדום של אשדוד-ים, בניהולם של ד"ר אלכסנדר פאנטאלקין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף פעולה עם פרופ' אנגליקה ברליונג מאוניברסיטת לייפציג.
העיר העתיקה אשדוד-ים, ששכנה באזור החוף הדרומי של אשדוד של ימינו, הייתה בתקופה הביזנטית אחת מהערים החשובות בחוף הים הארץ-ישראלי. העיר, המכונה במקורות בני התקופה אזוטוס פארליוס, השתרעה על פני שטח נרחב, ובמפת מידבא הנודעת מתוארים בה מבני ציבור, לרבות כנסיות ורחוב שעמודים בצדדיו. אשדוד-ים העתיקה, שנחבאת תחת דיונות החול, החלה לספק בעונת החפירות האחרונה הפתעות של ממש, השופכות אור על תושביה הקדומים של העיר.
הכתובת שהתגלתה ברצפת הפסיפס. צילום: סשה פליט, אוניברסיטת תל אביב
ושבת ראש ועד ההורים העירוני – בלה רובין, יו"ר מקיף ח'. המכהנת בין השאר כיו"ר ועדת טיולים ופולין ,יו"ר ועדת חינוך – ויו"ר ועדת חרדים הודיעה היום, פחות מחודש לפני הבחירות החדשות לוועד ההורים העירוני שיערך ב11.12.17 על התפטרותה. כזכור ב 2.12.15 התקיימו בחירות לועד ההורים המרכזי באשדוד בהשתתפות נציגי ההורים של בתי הספר התיכונים והיהודים בעיר אשדוד. תוצאות הבחירות דאז הראו כי בלה רובין, טל בן דוד,יניב אסולין, משה מואלם – זכו ב30 קולות ומאיר ואזנה זכה ב29 קולות, לשם כך בתאריך ה5.12.15 התקיימו בחירות נוספות לבחירת יו"ר ועד ההורים העירוני. לתפקיד נבחרה פה אחד הגברת בלה רובין לתפקיד הסגנים נבחרו משה מאולם ומאיר ואזנה. האם רובין תתמודד שוב? "היא וסגנה הודיעו על התפטרותם" אמר לנו הערב חבר וועד והוסיף :"היא כתבה על התפטורה בווצאפ בזו הלשון:
לשאלת השאלות מדוע התפטרה מתפקידה סירבה רובין לענות. וכל ניסיונתינו לשוחח עמה עלה בתהו.
סגנה, משה מואלם כתב:
"חברים יקרים. תודה רבה על תקופה מדהימה שהייתה לי בועד, ההורים העירוני. היום החלטתי שאני עוזב את הועד. שיהיה לכולם בהצלחה אוהב את כולכם"
אימהות איתן שוחחנו בוועד ההורים טוענים כי: "אנחנו לא מבינות מה הסיבה שעומדת מאחורי זה ולא ניתן לנו הסבר מעמיק לעזיבת התפקיד"
בפירמידה-במוזיאון אשדוד לאמנות, המשוררת האשדודית, סמדר שרת אירחה בנועם תוך שמירה על סדר מופתי, 7 משוררים בני העיר אשדוד בערב ייחודי שזכה לשם: "משוררים ואשדודית", שכתבו שירים שונים-כואבים ואוהבים על העיר אשדוד, על החיים בה והסתכלותם דרכה על חייהם והסביבה. המשוררים האשדודים שישבו יחד על הבמה אל מול קהל מרוכז וקשוב, נתנו כבוד למילות שירתם ונהנו משירתה של הזמרת האשדודית חנה גור, שהקסימה את הצופים וגרמה לכולם לשלוף את הסמארטפונים ולתעד את ביצועיה בסרטוני וידאו.
בנוסף, במהלך האירוע עלתה לבמה תלמידת כיתה ז', בבית-הספר התיכון "מקיף ח'"-אשדוד, בשם: מישל דוגלץ' כדי לקרוא שיר שכתבה לפני שנתיים בסדנת כתיבה שנערכה מטעם עיריית אשדוד, בהנחייתה של מנחת האירוע, סמדר שרת. השיר שאף זכה בפרס נקרא: "נוף מרהיב בים".
"משוררים ואשדודית". בתמונה, תלמידת כיתה ז', בבית-הספר התיכון "מקיף ח'-אשדוד, מישל דוגלץ' קוראת שיר שכתבה. צילום: חן בוקר
קראו שיר שכתב המשורר יניב קקון אשר לקח חלק פעיל בפאנל המשוררים אמש: המקום/ יניב קקון
אני מלקט מילים בתהום
ועושה אותן שיר לכת
שיזהר בחשכת ליל, כמו נחל חווארים
יסמן את הדרך
הצועד, צא לדרך, אל פחד.
לכשתגיע אל השפה,
השביל שלך יתאים עצמו אליך.
במקביל, בקפה תיאטרון ב"בית יד-לבנים", התקיימה חגיגה מסוג אחר לגמרי בשירתו וניצוחו של הפייטן אבי אפנג'ר והנחייתו של עורך-הדין דוד גולן בליוויי אנסמבל מטרוז ובניהולו המוזיקלי של יורם אזולאי. באווירה חמימה, אינטימית וחגיגית, ישבו סביב שולחנות גדושים בכל טוב עם "מחייא" (הלא הוא, כינויי השגור בפי יהודי מרוקו למשקה הערק) ו"טאפאס סרחאווי" (כינוי למנות קטנות המוגשות באופן מסורתי בקרב יהודי ספרד כחטיף לצד כוס יין או בירה), קהל נרגש שנהנה הנאה צרופה מיצירות ואוצרות הפיוטים של יהדות מרוקו וצפון אפריקה של "יגל יעקב".
נהנים בערבו השני של "יגל יעקב", לצד מחייא וטאפאס סרחאווי. צילום: חן בוקר
האווירה במקום כללה ריקודים, מחיאות כפיים, שמחה מהולה בקדושה ופיוטים נשגבים שבוצעו בחינניות.
א. הקריטריונים לקבלת המלגה: תושבי העיר אשדוד לפחות 3 שנים. בטווח הגילאים 20-35 לימודים אקדמאיים במוסד המוכר על ידי המל"ג (לבדיקה האם המוסד שלך מוכר ע"י המל"ג לחץ/י כאן) לימודים אקדמאיים לתואר ראשון בלבד לרבות הנדסאים (כל תואר אחר לא יילקח בחשבון) משקל רב יינתן למצב הסוציו-אקונומי של מגיש/ת הבקשה
*סכום המלגה הסופי כפוף לשיקול דעת ועדת המלגות.
ב. הרשמה למלגה מילוי הטופס הינו כחצי שעה ודורש מידע על הכנסות הורים/בן או בת הזוג וכדומה. אנא פנו את הזמן לענות על הטופס בצורה הולמת וראויה – לא יתקבלו טפסים חלקיים!
ג. טפסים יש להקפיד ולמלא את כל הפרטים הנדרשים בכל הסעיפים בטופס הבקשה הממוחשב. חובה לצרף אסמכתאות על פי הפירוט , בקשה ללא אסמכתאות וללא פירוט מקורות הכנסה או אי הכנסה לא תיבדק ותידחה. כל שדות המילוי בטופס הם חובה! על כל שינוי פרטים (כגון כתובת, מצב משפחתי וכדומה) חובה לעדכן את המרכז. לא ניתן יהיה להגיע לפגישת אימות נתונים ללא כל המסמכים ! יש לצרף צילום של המסמכים ולא את המקור.
ד. תיאום פגישת אימות נתונים לאחר מילוי הטופס יש ליצור קשר לקביעת פגישת אימות נתונים בטל׳ 08-9568156 (אורך הפגישה הינו כ-20 דקות). את המסמכים יש להביא באופן אישי ע"י מגיש/ת הבקשה (לא יתקבלו טפסים מקרובי משפחה/חברים וכו').
את המסמכים הנדרשים יש להגיש החל מה- 19.11.17 ולא יאוחר מה-18.12.17 ב 12:00 בצהריים.
ובכן, לפעמים התפילות של הסלקטור נופלות על אוזניים קשובות, רוצה לומר מלכת היופי במיל' מור ממן קיבלה סוף סוף טבעת מהלערוס הצרפתי ואני במקומכם לא רק שמתפלל להזמנה, הולך לישון מתחת לתיבת הדואר בשכונה. מברוק
