עשרות פעילי זכויות בעלי חיים התאספו היום (ראשון) מחוץ לבית המשפט השלום באשקלון, בו התקיים דיון בדבר הארכת מעצרו אנדועלם אדגו בן ה-30 מאשדוד – בעליו של כלב הפיטבול בוס, שמת בספטמבר האחרון לאחר שהיה קשור במשך שעות ברצועה קצרה מחוץ לביתו ללא אוכל ושתיה.
על פי כתב האישום, אדגו התעלל ועינה את כלבו ובכעסו על כך שהכלב עשה את צרכיו בבית, קשר אותו בחוץ ללא יכולת לזוז, עד שמת ונלקח על ידי נציגי העירייה הווטרינר העירוני. הפעילים מחאו וזעקו על מה שלדעתם נראה כהקלה וקלות דעת שלל מערכת החוק והמשפט בנוגע לפגיעות בבעלי חיים.
על פי סנגורו של הנאשם, עו"ד אוהד בן יהודה, הדיון עסק בבקשת עורכי הדין לאפשר לאדגו לחפש עבודה במסגרת מעצר הבית בו הוא נמצא. "השופט אפשר לו יציאה מהבית למשך שלוש שעות שלוש פעמים בשבוע לצורך מציאת עבודה. השופט אמר שבמידה והוא אכן ימצא עבודה הוא יאפשר לו ללכת אליה". הוסיף הסנגור. המשפט שהיה מתוכנן להתקיים היום בשעה 13:00 בצהריים, הוקדם לשעות הבוקר על פי בקשת עורכי דינו של הנאשם, אשר טוענים כי ביקשו להקדים את המשפט מחשש שהמפגינים שיגיעו יטרידו את אדגו וכי המצב המתוח עלול להיפתח לעימות מסוכן.
"השחרור של אנדועלם אדגו למעצר בית מסריח מאד, מתייחס בביטול גמור לסעיפי האישום של כתב האישום נגדו ומשקף את הזלזול בחוק צער בעלי החיים ואת המתירנות שמערכת המשפטית מייצרת עבור מתעללים בבעלי החיים". אמרה בזעם היום ריטה לוקין מהמפגינים שהגיעו היום לבית המשפט באשקלון. "המחאה נעשית קודם כל כי נמאס מהיחס של הרשויות כולן להתעללות בבעלי החיים או לחילופן ביטול זכויות בעלי חיים בשעה שהחוק קיים".
הפעילה ריטה קולין. "נמאס מהיחס של הרשויות". צילום: סלפי
מתוך ההפגנה. צילום: ריטה קולין
"השופט אבישי כהן ששפט את אנדועלם במשפט מעצרים והחליט שלא רואה שום התעללות, אלא מקרה מצער ודאגה ואהבה לכלב, ולכן שיחרר אותו למעצר בית, כל זאת על אף שהיו עדויות מוסרטות ותמונות של המתרחש במשך שעות לפני מותו של הכלב וכתב אישום חמור של המשטרה, בו הואשם בהריגה תוך כדי התעללות. העונש שאנחנו מצפות שינתן הוא מאסר על הריגה תוך כדי התעללות. היום היינו רק כמו עשרות בהתארגנות ספונטנית ונגיע עוד יותר פעילים למשפטו העיקרי ב-10.11". הוסיפה בהבטחה.
בדיון ראשון שהתקיים בחודש שעבר דרשה המשטרה לעצור את הנאשם עד סיום התהליכים המשפטים בטענה גם שיש מסוכנות מצדו של הנאשם לאור עברות המיוחסות לו מבעבר. לעומתם, טענה ההגנה כי המקרה הוא תאונה מצטערת שפגעה גם באדגו עצמו. השופט אבישי כהן שדן באישום קיבל זמנית את קו ההגנה ואמר כי "אין מדובר בנקיטת פעולה יזומה שיש בה כדי לגרום למותו של הכלב. לטעמי קשה לקבוע שמדובר בהתעללות מכוונת. לא התרשמתי שכוונתו היתה לגרום לקיפוח חייו של הכלב". אדגו שוחרר למעצר בית עד לדיון שהתקיים היום בו ידונו בדבר הערכת מעצרו. דיון סופי בדבר הכרעת הדין צפוי להתקיים ב-10 לנובמבר.
התחנה לבדיקת קורונה ממשיכה בפעילותה ומחר (שני) היא תשוב לרובע ט'. הבדיקות בתחנה ניתנות בחינם לחברי כל הקופות וללא צורך בהפניה. אז אם טרם נבדקתם, זו ההזדמנות להגיע למתנ"ס ברובע ט' ולהיבדק. כל שצריך לעשות זה להגיע מצוידים בתעודת זהות בלבד.
התחנה תפעל במתנ"ס ט', רחוב ראשון לציון 4. יום שני (2/11/20), בין השעות 12:00-20:00.
על פי נתוני משרד הבריאות נכון לבוקר זה באשדוד ישנם 238 חולי קורונה פעילים. מתוכם, 70 אומתו בשבוע האחרון. כמו כן, מסך הבדיקות שנעשו בעיר בשבוע האחרון – 5,778 – רק ל-1.2 אחוזים התקבלו תשובות חיוביות. מתחילת התפרצות הנגיף בארץ חלו בעיר 12,597 תושבים.
מתוך כך, בבית החולים אסותא אשדוד נמשכת המגמה החיובית בירידה במספר החולים המאושפזים במחלקת הקורונה – 12 חולים. מתוכם, 11 במצב בינוני ואילו רק חולה אחד מוגדר במצב קשה.
יותר מחודש מאז שנסגרו בתי הספר והתלמידים נאלצו שוב לחזור ללמידה מרחוק. הבוקר (ראשון) תלמידי כיתות א' עד ד' בכל הארץ יחזרו לבתי הספר לארבעה ימי לימודים בשבוע לכל הפחות. באשדוד, החליטו ראש העיר ד"ר לסרי וגורמים בעירייה, יתקיימו לימודים בימי ראשון עד חמישי בחלוקה לקפסולות. צפו בגלריית התמונות של הילדים ששמחו לחזור לראות סוף סוף את המורה והחברים, בחיים האמתיים ולא מעבר למסך.
"התגעגענו": תלמידים בבית ספר שילה. צילום עיריית אשדוד
בית ספר גאולים הבוקר. צילום: עיריית אשדוד
בית ספר גאולים. צילום: עיריית אשדוד
מנהלת בית ספר ממ"ד אריאל יפה חזות עם התלמידים. צילום: עיריית אשדוד
בית ספר אמירים צילום: עיריית אשדוד
כמה טוב לחזור – תלמידות מרוצות עם חזרת הלימודים. צילום: עיריית אשדוד
הבוקר, ראשון (1.11), חזרו תלמידי כיתות א'-ד' ללימודים בבתי הספר היסודיים בגן יבנה במתכונת של חמישה ימים בשבוע. ראש המועצה, דרור אהרון, יחד עם סגניתו ומחזיקת תיק החינוך, ירדנה אוקמן, סיירו בין בתי הספר, קיבלו ובירכו את התלמידים, ההורים, המורים והמורות לקראת החזרה ללימודים. ההחלטה על החזרת הלימודים בכיתות הנמוכות הגיעה לאחר שראש המועצה יחד עם ראשי רשויות נוספים מכל רחבי ישראל לחצו על משרד החינוך לאפשר פתיחה של הכיתות הנמוכות בבתי הספר היסודיים.
על מנת להצליח לעמוד בפרטים אושרה גם הפעלת סייעות ותומכות הוראה בליווי הדוק של מחלקת החינוך. ראש המועצה הדגיש את החשיבות בשמירה על הנחיות משרד הבריאות, עטיית מסיכה, היגיינה, שמירת מרחק, מניעת הגעה של תלמידים שלא חשים בטוב לבתי הספר, מדידת חום, העלאת המודעות גם בקרב צוותי החינוך, פתיחת כניסות נוספות לבתי הספר, מניעת התקהלויות בבתי הספר, חלוקת חצר בתי הספר לקבוצות ועוד.
ראש המועצה, דרור אהרון: "השנה הזו כל כך הזויה ומאתגרת, שהבוקר הרגשנו כולנו כאילו 1 בספטמבר ולא ה-1 בנובמבר. היה כיף לראות את הילדים והוריהם שמחים ונרגשים לקראת החזרה של ילדי כיתות א'-ד' ללימודים בבתי הספר היסודיים בכפוף להנחיות. אני רוצה לאחל למנהלות, למורים, למורות ולתלמידים המון הצלחה בדרך, אנחנו איתכם לאורך כל הדרך, נסייע ונתמוך ככל שיידרש בתקופה הזו. גן יבנה יישוב ירוק ועל פי הנתונים אנחנו עומדים על 8 חולים מאומתים בלבד לצד 32 תושבים שנמצאים בבידוד. אוהבים אתכם ומאחלים לכם ולכולנו המשך שנה טובה ופוריה ושלא נצטרך חלילה לפתוח שנה נוספת באביב".
לאחר פגרה ארוכה, ליגת העל חוזרת. מ.ס אשדוד תתארח הערב (20:30) באצטדיון בלומפילד ביפו, תפגוש את בני יהודה, ותרצה לרשום ניצחון שלישי ברציפות בליגה.
השבוע אשדוד קיבלה בשורות רעות עם הידיעה כי קשר הקבוצה הצעיר שלו הרוש נדבק בקורונה ונכנס לבידוד. למרבה המזל, אף אחד מהמועדון לא נדבק ממנו. כולם עברו בדיקת קורונה ויצאו שליליים.
בנוסף, חלוץ הקבוצה שגיב יחזקאל נפצע השבוע באימון ולאחר הבחנה של הרופאים, נמצא כי סובל מקרע בשריר הארבע ראשי. הוא צפוי להיעדר למשך שלושה שבועות מהמגרשים. גם כוכב הקבוצה שלומי אזולאי לא כשיר במאת האחוזים ולא בטוח שיפתח בהרכב, שכן הוא חש רגישות ברגלו בעת אימון המסכם והוחלף במהלך תרגול ההרכב על ידי פיראס אבו עקל.
בגזרת שחקני הרכש, הקשר האחורי מוסא בגאיוקו צפוי לערוך בכורה בקבוצה, ואילו שחקן הרכש השני עומרי בן הרוש כלל לא צפוי להיכלל בסגל למשחק. פאהד באיו, החלוץ שהגיע בקיץ ולא זכה להרבה דקות עד כה ככל הנראה יפתח בהרכב הקבוצה בעקבות פציעתו של שגיב יחזקאל.
הרכב משוער: רועי משפתי, טום בן זקן, ננאד סבטקוביץ׳, טימותי אוואני, מונטרי קמהאני, רועי גורדנה, שלומי אזולאי (פיראס אבו עקל) מוסא בגאיוקו, מוחמד כנעאן, דין דוד, פאהד באיו.
שגיב יחזקאל ושלומי אזולאי. האחד פצוע, האם השני יתאושש וישחק? צילום: טל אקוקה
״הליגה חוזרת? מרגיש כמו סדרת סרטי רמבו, חוזרת בפעם השלישית כבר״, התבדח מאמן מ.ס אשדוד רן בן שמעון על חזרת הליגה לפעילות, והוסיף: ״כיף גדול לחזור לחוויות ולמשחקים, אנחנו רעבים לשחק. אנחנו עושים את המיטב במסגרת האפשרויות במצב הזה, זה המצב של כולם, כולם שווים כרגע. צריך להפיק מהמצב הזה את המירב, להסתגל אליו, להבין אותו ולדעת איך מתנהגים ולעשות את ההתאמות המתאימות״.
עוד הוסיף בן שמעון: ״עבר הרבה זמן מהמשחק האחרון, הניצחון במשחק הקודם על מכבי פתח תקווה היה אחרי תקופת הכנה ועכשיו אנחנו אחרי תקופה שהיינו בבית ולא עשינו כלום, ככה שאין לנו שום מומנטום, זה כאילו לא עשינו כלום אבל זה גם לא משנה, כי כולם שווים ולאף אחד בליגה אין לא מומנטום חיובי ולא מומנטום שלילי. התכוננו לכל שיטות המשחק של בני יהודה ולכל משחק אנחנו עושים את ההתאמות המתאימות״.
על שחקני הרכש שהצטרפו לאחרונה, אמר המאמן: ״מוסא בגאיוקו הגיע מקבוצה בה שיחק תקופה ארוכה והוא נמצא בכושר טוב. לעומרי בן הרוש ייקח קצת יותר זמן להיכנס לעניינים כי הוא לא שיחק במשך תקופה מסוימת. הוא שחקן טוב ואישיות יוצאת מן הכלל. גם אם ייקח לו עוד טיפה זמן לחזור אין לי ספק שמ.ס אשדוד תהנה ממנו״.
רן בן שמעון. צילום: דוברות מ.ס אשדוד
שחקן הקבוצה, רועי גורדנהשנרגש במיוחד מחזרת הליגה לפעילות, אמר: ״אנחנו מאוד שמחים ומתרגשים לחזור לרוטינה של המשחקים, אני מקווה שזה הסגר השני והאחרון ושנחזור מהר לעניינים. אנחנו צריכים לעשות משחק טוב מבחינתנו, נשים לב לדברים הקטנים, יש לנו קבוצה טובה. משחק לא קל מול בני יהודה בחוץ, בע״ה נחזור עם תוצאה טובה. הפגרה הזאת זה משהו שנכפה על כולנו, לא רק על מ.ס אשדוד או על קבוצה מסוימת, היו אותן בעיות לכולם. אני מקווה שנצא מזה הכי טוב שאפשר ונעשה תוצאות טובות״.
במפגש האחרון בין הקבוצות, במשחק שנערך במסגרת גביע הטוטו, אשדוד הביסה את בני יהודה בתוצאה 5-1. אך גורדנה לא מתרגש מכך ולא מייחס לזה יותר מידי חשיבות: ״זה כבר לא רלוונטי, זה היה ונגמר, גביע הטוטו זה גביע הטוטו, ליגה זה ליגה. יהיה משחק קשה, מי שתצליח לשים לב לפרטים הקטנים, להתאמות הנכונות, תהיה מוכנה למשחק הזה, היא זו שתשיג את התוצאה הטובה מבחינתה ואני מקווה שזה יהיה אנחנו״.
דבר ראשון שחשוב לגיל סולומון שתדעו עליו זה שלפני הכל הוא מייצג את עצמו, לא מחנות או קבוצות, לא ימין או שמאל, עצמאים או שכירים. למעשה, למרות עניינו הרב בפוליטיקה, הוא מעיד על עצמו שעד גיל 31 מעולם לא לקח חלק פעיל בהפגנה או מחאה, אך ביולי האחרון – באחת ההפגנות הרבות שהתקיימו מידי שבת בערב ברחוב בלפור – משהו בו התעורר ומאז הוא שם, ברחובות.
אמנם סולומון ללא ספק אדם מבדר, אבל הוא לא בא להצחיק, הוא בא לצעוק את מה שעל ליבו. הוא גדל באשדוד והתחנך במקיף א‘. אין לו תעודת בגרות או תואר אקדמי. היום הוא עבר לתחום הפרטי כעצמאי ויזם שותף במספר חברות סטארט-אפ. ”המצב של הבוחרים שבחרו בביבי מאז האלף הקודם עד עכשיו, לא הוטב. אני אשדודי ומכיר טוב את המצב בשכונות העניות, אם מסתכלים על פילוח ההצבעות, אתה רואה שדווקא בשכונות הכי נדפקות מהתנהלות הממשלה, התמיכה בשלטון הכי גבוהה, נמאס לי מזה כבר“.
לדעתך, יש בכלל עוד שמאל בארץ?
”קטונתי מלדעת אבל אני חושב שכן. בישראל המונחים של שמאל וימין נועדו לפלג, כך יותר קל לשלוט על קבוצות. לפלג בני לבין אחי, זה פשוט פילוג מובהק. אז לשאול אם יש שמאל בישראל? צריך לשאול האם יש דמוקרטים בישראל האם יש אנשים לא מושחתים בישראל ויש. אם אנו מסתכלים לדוגמה על מה שמוגדר גוש הימין ושנשלט על ידי מפלגת הליכוד – מפלגה שרחוקה שנות אור מלהיות ממפלגה ליברלית“.
”חברה שכנעה אותי ערב אחד לבוא להפגנה בבלפור, והגעתי עם שלט פשוט מקרטון שכתוב עליו ’אפילו אני באתי להפגין‘ כדי להמחיש כמה המצב גרוע – אפילו גיל סולומון, ששונא לצאת מהבית ואוהב את השקט שלו יצא להפגין בחום של יולי.
כחובב היסטוריה, רצה הגורל כך שההפגנה הראשונה שהייתי בה בחיי הייתה ביום הבסטיליה, -ה-14 ביולי. לפני ההפגנה הזו הייתי מאלה שחושבים שהמפגינים הם הזויים, שאין להם מה לחפש שם ושזה לא באמת יעזור. כשראיתי סרטונים של עימותים בין שוטרים למפגינים חשבתי שבטח לא מראים מה קרה לפני, אבל בפעם הראשונה שראיתי בעיניים שלי איך מפגינים שלא עושים שום דבר, פשוט עומדים, והמשטרה מרביצה להם ועוצרת אותם, אתה ממש רואה שהשוטרים כועסים עליך שאתה מפגין נגד ביבי. ברגע שראיתי איך עוברים על החוק בחסותו, אמרתי ’זהו, אני לא יכול לשתוק‘. זה אולי נשמע גרנדיוזי אבל בעוד עשרים שנה שאני אסתכל אחורה אני רוצה להגיד לעצמי, לא לילדים או לנכדים, שעשיתי משהו. אפילו אם זה בסך הכל לצאת מהבית עם מגפון ולצעוק סיסמאות“.
חווית אלימות? ”אני לא חוויתי אלימות מצד מפגינים מהצד הנגדי או משוטרים, כנראה שפחות מחפשים את הבחור הג‘ינג‘י הלבן שנראה פריבילג. מנסים לצייר את המחאה כמאבק אליטיסטי, זאת שיטה נוספת של השלטון לעשות דה-לגיטימציה למתנגדי המשטר. למרות שהמחאה היא קיבוץ גלויות שמורכב מכל הפסיפס של החברה הישראלית. כשאני רואה שוטר אני לא צריך להרגיש מפוחד אלא להרגיש בטוח. המשטרה צריכה להגן עלי, לא לאיים עלי. היו עד עכשיו יותר מ-400 מעצרים של מפגינים וכתב אישום אחד לא הוגש“.
המחאה מתמקדת בנתניהו, אך לא מציעה אלטרנטיבה אחרת.
”אני לא אוהב את הטיעון הזה – לא מתפקידי לקבוע או להמליץ על אלטרנטיבה. אני לא בונה על כך שמשום מקום יגיע איזשהו משיח שיושיע את מדינת ישראל. מה שאני יכול להגיד בוודאות זה שראש ממשלה ששקוע עד צוואר במשפט אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבל החלטות גורליות למדינת ישראל. קיים חשש שהוא יכריע על פי האינטרס האישי ולא האינטרס הלאומי. מי יחליף אותו? זה העם יקבע בקלפי. לשאול מפגינים נגד שחיתות מה אתם מציעים במקום, זה פשוט לשים רגל למחאה הזו. לא באנו להכתיר מישהו, באנו להעיף. אי אפשר לסמוך על היועץ המשפטי לממשלה או נשיאת בית המשפט העליון שיצילו את הדמוקרטיה הישראלית שנלקחה בת ערובה בידיו של הנאשם מספר אחת“.
גיל סלומון בהפגנתו הראשונה ביום הבסטיליה (14.7). צילום מאיה מן
“כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע. לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע…”, כתב נתן זך והיום הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר החיים המוכרים לנו ומה שהיה נראה מובן מאליו, אלה משתנים והקירות סוגרים עלינו מכל עבר.
כמעט כל מקום אפשרי נסגר בפנינו והמרחב הפתוח כבר אינו תמיד בהישג יד. “…בואי ואראה לך מקום, שבו עוד מאיר אור יום”, כך נכתב בשירו הכמו-הנבואי. אבל בסופו של דבר כפי שהוא אומר: “כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כח”.
אמנם הקורונה כובלת את כולנו, אך תחושת הבדידות גוברת לרוב אצל אלו שלא נמצאים בזוגיות או במערכת יחסים. רבים מהם פונים בזמן זה יותר מבעבר להכרות דרך הרשתות החברתיות ואפליקציות ההיכרויות. אך כמה יכולים אלה להחליף מפגש אישי, פנים אל מול פנים?
ניקול ליבוביץ’, 34, תושבת אשדוד, היא סטודנטית למשפטים באונו. מאז חודש מרץ היא בבית, אחרי שהוציאו אותה לחל”ת ממקום העבודה שלה, משרד עורכי דין. בעקבות המצב גם חזרה להורים.
"זה בלתי אפשרי כל המצב, אין אפשרות לצאת לדייטים, אין לאן לצאת, אין, אין. לדאבוני זו שנה אבודה”, היא אומרת. "בפייסבוק התחלתי עם כמה בחורים ואז מגיעים לשאלת המפתח הקטלנית ‘מתי נפגשים ואיפה’. כל האופציות נסגרות ואם מדובר בבחור מחוץ לעיר אז בכלל. דבר נוסף, אני סופר נזהרת ונשמרת מפני הדבקה, יש לי הורים מבוגרים ואבא בקבוצת סיכון”.
אז מה את עושה?
“למזלי יש לי אקס אחד שגר באשדוד ונשארנו ידידים טובים, אפשר להגיד ‘ידידים פלוס’. אז בתקופה הזאת של הקורונה כשרוצים להתפרק, שנינו רווקים, קובעים ונפגשים. לא הייתי קוראת לזה ‘יזיזים’ כי זה ממש לא מכני. התקופה הזאת נורא קשה לרווקים, לפנויים, לפרודים. זה עצוב”.
"זה בלתי אפשרי". ניקול ליבוביץ'
במה זה שונה מהתקופה שלפני הקורונה?
“בתקופה שלפני הכל יותר זורם ומרגיש יותר טבעי, אתה יכול להכיר מישהו ורואה אותו, וגם אין פחד וחשש מהדבקות, מדו”חות, מהכל”.
מה הכי חסר לך?
“זה הכל ביחד. קשה להכיר כשמכירים בתמונות או בזום, חסר הקשר הכימי הראשוני. מה גם שבוירטואלי אנשים לפעמים שמים פילטרים למיניהם. אני רוצה זוגיות וקשר רציני אבל במצב הנוכחי אני לא יכולה”.
וכשמתחילים איתך זה שונה עכשיו?
“כן, נראה לי שעכשיו פחות משקיעים והג’נטלמניות עברה מהעולם. הרבה בחורים מנצלים את המצב או שאין להם רכב אחרי שאיבדו את מקום העבודה אז אומרים לך ‘תבואי אלי’, ‘תעלי אלי’. אנשים איבדו את זה, הכל נהיה מכני”.
מה, הרומנטיקה מתה?
“יש הרגשה כזאת, איפשהו כן. זה עצוב. מאוד. צריך לזכור שגם ככה המצב מדכא, הביטחון העצמי נפגע, אתה יושב בבית לבד, בלי עבודה, לפעמים גם עולה במשקל, וגם מפחיד להיכנס למין מעגל קסמים כזה. ולמרות הכל אני עדיין אופטימית. יש עוד תקוה”.
רינת (שם בדוי) רווקה בת 37, עזבה את ביתה בתל אביב עקב המשבר וחיה בחודשים האחרונים בבית אמה באשדוד. ‘לפני הקורונה’ היא ניהלה מערכת יחסים ממושכת שנפסקה זמן קצר קודם. הגעת הנגיף עצרה את הניסיונות והתקוות להתפתחות של קשר עמוק.
“הקורונה הפסיקה כל דבר משמעותי בחיי החל מעבודה ועד ניסיון למצוא זוגיות” היא חושפת. “יש לי חברות שיצאו לדייטים וניסו, אבל אני ‘ילדה טובה’ ומקפידה לשמור על ההנחיות וגם מתוך דאגה לאמא שלי שבקבוצת סיכון”.
“גם החזרה לבית של ההורים זה דבר לא פשוט”, מוסיפה רינת, שמגלה שמאז שנגמר הסגר הספיקה לחדש קשר עם גבר שהכירה בעבר. “אנחנו נפגשים במרחב הפתוח, בעיקר חוף הים, לפעמים אצלו. אני חושבת שהחוסר בתקשורת בין אישית דחף לזה. יש לי את החברים שלי אבל אני צריכה את האינטימיות הנוספת הזאת, הזוגית. להגיד שזה לא מעסיק אותי ברמה של מה יקרה אם יהיה סגר נוסף? מעסיק אותי מאוד. החלטה אחת יכולה לקבוע לך באופן נחרץ איך החיים שלך יתנהלו. זה באמת מונע ממני להתנהל בחיים. זה מונע ממני סוג של חופש. יש פחד שאם שוב יהיה סגר זה יצור איזשהו ריחוק ושוב התקשורת הזאת שחזרה תדעך”.
דילן וילאה, בן 23, עלה לפני ארבע שנים ממרסי שבצרפת לאשדוד עם משפחתו. בשנים האחרונות הוא גר במעונות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. עבורו, ההגבלות וגם הסגר לא רק שלא פגעו אלא יצרו הזדמנויות חדשות מבחינה רומנטית. כאשר מרבית הסטודנטים עוזבים, אלו שנשארים מוציאים את הזמן להתקרב ולהכיר.
דילן וילאה עם ידידה בדייט
“בגלל שכולנו במעונות זה היה קל, כי למעשה חוץ מאשר לקניות לא יכולנו לצאת. כל פעם הייתי פוגש אנשים בגינה, והיה מאוד קל לפגוש בחורה ולהזמין אותה לדייט אצלך בדירה. אתם נפגשים למטה מדברים, וממשיכים לדירה. בפנים כבר לא שמים מסכות, גם לא מקפידים על מרחק…”.
לטעמו של דילן, המצב יצר אפשרות קלה יותר עבורו להכיר בת זוג, אבל גם ליצור קשר ברמה אינטימית יותר מבעבר. “בסוף, ככה זה יותר פשוט להתחיל את הקשר, לפגוש את הבחורה יותר פעמים וככה היא כבר מכירה את הסביבה שלי ואיפה אני גר”.
דילן מסביר שלא היה חשש גם להפרות, במעונות אלו שעזבו לא חזרו חודשים רבים ואלו שנשארו שומרים על מרחב בטוח. “בסגר כולם היו במעונות, אז אנשים לא יוצאים מלבד קניות זה לא שאתה מסתובב וחוזר ויכול להפיץ. יש הרבה תלמידים מחו”ל שנשארו כי אין להם איפה ללכת. אני גם העדפתי להישאר ולא לחזור להורים. פה יש לי את השקט שלי, לבד בדירה של חמישה חדרים כי הרבה עזבו את המעונות בתקופת הקורונה”.
בתי ספר על יסודיים באשדוד עושים שימוש בכספי הורים למטרות שלא לשמן יועדו. כך עולה מדו”ח של מבקר עיריית אשדוד, שלמה בן עזרא, לשנת 2019, שיצא לאור החודש.
הביקורת נערכה במקיף ג’, מקיף ו’ ובאולפנא לבנות. בין היתר נמצא שבמקיף ו’ גבו עבור מסיבת סיום 250 שקלים במקום 200 שהוא הסכום המרבי המותר. במקיף ג’ השתמשו בכ-30 אלף שקל שיועדו לסיורים כדי לכסות את הוצאות מסיבת הסיום. באולפנא השתמשו בתשלומי הורים שיועדו למטרות אחרות כדי לכסות את הוצאות מסיבת הסיום.
במקיף ו’ נמצא שהסכומים שנגבו עבור שירותים מרצון היו גבוהים משמעותית מההוצאות (הכנסות של 322 אלף שקל לעומת הוצאות בגובה 242 אלף), כך שכספים שההורים שילמו למטרה מסוימת, שימשו למימון פעילויות אחרות.
יתרה מכך, בחלק מבתי הספר גבו מההורים כספים לטובת הוצאות שאינן מותרות במסגרת זאת, למשל: תוכנת משמעת וציונים, יומנים לכיתה ולמורה, טיפול בברזיות (קולרים), מתנות ליום תודה למורה, ספק כוח למחשבים, אוזניות ומיקרופון.
חילופי דברים קשים במהלך דיון של הוועדה לאיכות הסביבה בעיריית אשדוד ובמיילים שנשלחו בעקבותיה: יו”ר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד, בועז רענן ומהנדס העירייה, דורון חזן החליפו ביניהם מהלומות מילוליות לאחר שהדיון –שהתקיים באמצעות ה”זום” ונמשך לאחר הישיבה בהעברת מיילים בתפוצה רחבה – עלה לטונים גבוהים.
על סדר יומה של הוועד היו כמה נושאים ובהם הפיכת הדיונה ופארק החולות לשמורת טבע מוכרזת – תכנית שהעירייה מסתייגת ממנה כי היא מתנגשת עם תכניתה לבנות כ-8,000 יחידות דיור ברובע י”ד – כמו גם המלונות בחוף לידו ופרויקט בניה חדש במסגרת הסכם הגג בעיר שנוגס בפארק ציבורי ברחוב הבנים/שער האריות.
לדברי יו”ר הפורום, המהנדס, חזן, לא הגיע מוכן ולא התייחס עניינית, לא סיפק תשובות מניחות את הדעת ולמעשה התחמק. במייל ששלח לאחר הדיון בנוגע לתכנית “אשדוד הצעירים” במע”ר צפון (רחוב הבנים) כתב רענן לעשרות מכותבים, חברי הוועדה: “לצערי הרב, מהנדס העיר דורון חזן שיקר לכם והטעה אתכם”. בדבריו טוען רענן שבניגוד למה שטוען חזן, השטח שייגרע מהמגרש לטובת פרויקט המגורים, אינו שווה לשטח שהובטח כ’פיצוי’ במקום אחר.
חזן השיב: “תגיש התנגדות! אתה עושה את זה טוב ומצוין, עשית את זה בכל תכניות המגורים לצעירים ובכל התכניות שמקדמות את כלכלת העיר, אני ממש ממליץ לך להיות נגד כל דבר שמקדם את העיר. אין זה משנה מה יבוא לשולחן הדיונים, אתה תתנגד. אנא, אל תשתנה! יחד עם זאת, ברגע שאתה מעלה דברים שבמהות הבסיסית קשר בינם לבין איכות הסביבה הינו מקרי שלא לומר לא קיים, הופך את הפורום לכלי ללא שיניים”.
אסיפה של דיירים המתנגדים לנגיסה בכפארק הצמוד לבתיהם ברחוב שער האריות. צילום: שמואל ביטרמן
רענן הגיב לדבריו של חזן וכתב: “מקווה שתחדל לפזר מידע שגוי. הפורום ואנוכי לא התנגדנו מעולם לפרויקטים לצעירים. התנגדנו לגזלת שטחים ציבוריים. לא התנגדנו לפרויקטים כלכליים באשדוד. אנו בעד התפתחות העיר תוך שמירה על איכות הסביבה, הטבע וחיי התושבים. אני והפורום נתנגד לבניה על חוף הים. אנו בעד עיר איתנה, כלכלית, ובה חיים 350 אלף תושבים. רק דבר אחד אני מבקש: אל תטעה את חברי הוועדה ואת הציבור”.
מהפורום הציבורי נמסר בתגובה: “במהלך הדיון שעסק בתוכנית אשדוד לצעירים’ שברחוב הבנים, הביע יו”ר הפורום את הסתייגויות חברי הפורום לכוונה לנגוס בשטחים הירוקים לשם בנייה עליהם של בתי דירות. לשמע הדברים, בחר מהנדס העיר להטעות את הנוכחים בדיון באשר לנתוני האמת של השטח כשהצהיר בפני הנוכחים שהכוונה היא להחליף שטח ציבורי פתוח (ירוק) בשטח למגורים ומסחר (חום) בגודל זהה.
"האמת שונה לחלוטין", מוסיפים ב'פורום'. "השטח החום קטן מן הירוק, באופן משמעותי ביותר. בתוך כך האשים מהנדס העיר את בועז רענן באי הבנה מינימלית של העניין ובכך שהוא והפורום מכשילים כל יוזמה מקומית. דבריו נאמרו בבוטות רבה וכוונו גם כלפי חברי הוועדה שישבו בדיון. דורון חזן גם כאן חטא לאמת. הפורום לאיכות הסביבה לא מתנגד להקמתם של כל בתי המלון בעיר ולכל הפרויקטים הכלכליים בה".
לדברי בועז רענן, "מהנדס העיר לא רק שהטעה את הנוכחים בנתונים שהציג בפניהם, אלא שאף שיקר להם בתיאורים שאינם תואמי מציאות. לצד הבושה שחש בועז בשל הבוטות בה נאמרו הדברים על ידי מהנדס העיר – כלפיו וכלפי אחרים – הוא דרש שכל דבריו של דורון חזן, יירשמו בפרוטוקול בדיוק כפי שנאמרו. רענן: מקוממת העובדה שמהנדס העיר משתלח בצורה חסרת רסן וכבוד כלפי מי שמברך על התפתחותה של העיר אך פועל ללא ליאות להגנה על האינטרסים של התושבים בכל הנוגע לאיכות חייהם”.
חזן בתגובה: “אני מעריך מאוד ברמה האישית את העמדה הבלתי מתפשרת של רענן, היא מעידה על דבקות במטרה ועקשנות, לטעמי מעט עיוורת, אך לחלוטין מעוררת השתאות. בועז הוא זה שמטעה את הוועדה בנתונים ומספרים שאינם נכונים ואינם מדויקים. הוא מדברר את הנתונים בצורה מעוותת. שימשיך להתנגד, זה משרת את האינטרסים של כולנו".
אלן סורמונט עלה ממכסיקו לאשדוד עם משפחתו. היה לו חשוב להתגייס לצה”ל בו שירת כלוחם ומפקד בסיירת גבעתי. בגיל 16 כשנחשף במקרה, בפנימייה שבה למד, לאמנות הלחימה מסוג ג’יו ג’יטסו ברזילאי, הבין מיד שמצא את הייעוד שלו והיה לו ברור מיד שיעסוק בה כל חייו. מאז הספיק להתחרות בכל העולם, להשתתף באליפות העולם ולהיות מדורג במקום ראשון בישראל.
הוא בן 28, נשוי לאילנה, הנדסאית רפואית, שגדלה באשדוד, ואב לילד בן שלוש וחצי. לפני שלוש שנים פתח אקדמיה באשדוד המיועדת לתלמידים מגיל 3 עד 60 – אקדמיה שמכשירה ילדים ובוגרים לג’יו ג’יטסו ברזילאי איכותי וחינוך למצוינות.
האקדמיה שלו לאמנויות לחימה באשדוד LOBO TEAM ממוקמת בגן העיר באשדוד ופעילה כל יום מיום ראשון עד שישי מהבוקר עד הערב. בנוסף תורמת האקדמיה לקהילה האשדודית בסדנאות הגנה עצמית לנשים ונותנת מענה חשוב לבעיה של אלימות כנגד נשים.
"עליתי לארץ עם הורי, אחותי הקטנה ואחי הגדול ב-2008 ממכסיקו לאשדוד. אבא שלי ידע שיש באשדוד נמל וחשב שיוכל למצוא כאן עבודה. היום אבא נהג משאית ואמא עובדת בסופרמרקט. במכסיקו סיטי הייתה להם רשת מכבסות וחנות של שטיחים. החינוך בבית היה מסורתי, חיינו בקהילה היהודית. אני לא מתבייש להגיד שעלינו בגלל ציונות וצה"ל".
איך היה המפגש הראשון עם הג’יו ג’יטסו?
"כשהייתי בפנימייה בכפר סילבר הגיע לשם המאמן אריאל אברג'ל שהציג את הספורט שנקרא ג'יו ג'יטסו ברזילאי. מיד אחר כך הוא הזמין אותנו לאימון, עשה איתי קרבות והצליח לנצח אותי ממש מהר. זה לא נראה לי הגיוני כי תמיד הייתי מאוד לוחמני באופי שלי. התאהבתי מהרגע הראשון. באותו רגע ידעתי שאני אעשה את זה כל החיים".
"ג'יו ג'יטסו ברזילאי", הוא מסביר, "היא אמנות לחימה שמתמחה בקרקע באמצעות בריחי רגליים, בריחי ידיים וחניקות. זוהי אמנות לחימה יעילה מאוד שניתן להשתמש בה כספורט תחרותי או ככוח להגנה עצמית".
מה ההבדל בין אמנות הלחימה היפנית לברזילאית?
"ג'יו ג'יטסו יפני, זה המקור של הג'יו ג'יטסו הברזילאי. ג'יו ג'יטסו יפני זה אך ורק הגנה עצמית וג'יו ג'יטסו ברזילאי זה ספורט".
עסקת באמנויות לחימה במכסיקו?
"אבא שלי היה מאמן גדול של ג'ודו, הוא בעצמו היה באולימפיאדה. תמיד עשיתי ג'ודו אבל לא כל כך אהבתי, להיות ילד של מאמן היה מאוד קשה בשבילי. המון ציפיות. הייתי ילד מאוד בעייתי, אני לא יודע מה הייתי או מי הייתי היום בלי הג'יו ג'יטסו. הייתי גרוע בלימודים ובו בזמן הייתי מעורב בקטטות. הג'יו ג'יטסו לימד אותי להירגע ולהוציא את כל האנרגיה שהיה לי על המזרן אבל מעבר להכל הכרתי מאמן שהוא היה כמו מנטור בשבילי, כמו אבא , אותו אריאל אברג'ל שפגשתי בפנימייה…".
איך היה להשתתף בתחרויות בחו”ל?
"תחרויות בחו"ל זה הרגשה מטורפת, הטיסה, הכנות לתחרויות, לצאת מאזור הנוחות ולהתחרות בהכי טובים, האדרנלין והפחדים הלחץ… כל זה נגמר ברגע שקוראים את השם שלי במיקרופון ואני עולה לזירה".
באלו תחרויות השתתפת?
"השתתפתי בתחרויות בלונדון, פריז, פורטוגל, מקסיקו, יוון, ארצות הברית, פולין, תאילנד, גרמניה, אמסטרדם. ההישג הכי גדול שלי הוא מקום 5 באליפות העולם שהתקיימה בתאילנד ב-2017. ביתר התחרויות הגעתי למקומות ראשון, שני ושלישי".
אשדוד, שהייתה יעד מועדף על עולי צרפת, הפסיקה להיות כזאת. זרם העולים הפך לטפטוף ורבים מהעולים שהגיעו לעיר חזרו בחזרה לארץ מולדתם. הטיפול בנושא “נפל בין הכיסאות” ואשדוד החמיצה הזדמנות גדולה להפוך לעיר הפרנקופונית המובילה בישראל. כך עולה מדו”ח של מבקר עיריית אשדוד, שלמה בן עזרא, לשנת 2019, שהוגש לחברי המועצה מוקדם יותר החודש.
בשנה שעברה הגיעו לאשדוד רק כ-140 עולים חדשים מצרפת, לעומת כ-1,800 שהגיעו לעיר בין 2014 ל-2016. ממחקרים עולה שעד כשליש מעולי צרפת בישראל חזרו לארץ מוצאם. “הירידה במספר העולים והתגברות תופעת החזרה לצרפת, נובעות בעיקר מאי הצלחת תהליך הקליטה”, קובע הדו”ח.
אלא שאחת הבעיות היא שאין מספיק מידע וחסרים נתונים. כך למשל, לא אותרו נתונים על שיעור הירידה של עולים שחזרו מאשדוד לצרפת. בעשור האחרון עלו לאשדוד 3,196 יהודים מצרפת, הרבה פחות מאשר לנתניה שאליה הגיעו 9,633 עולים, ירושלים שאליה הגיעו 6,317 ותל אביב – 5,930. כך שאשדוד היא רק היעד הרביעי של אותם עולים.
אמנם, מציין המבקר, העירייה עשתה רבות אך עדיין נותרו בעיות יסודיות והעיקרית שבהן היא בתחום התעסוקה וכדאי ליזום תכנית עירונית מיוחדת לשם כך. דבר נוסף שממליץ הדו”ח לעשות הוא לקיים “שולחן עגול” שירכז וינהל את הטיפול בעליה זאת.
אני מוכרחה להניח לעצמי מפעם לפעם, לנוח בתוך המציאות המופרכת הזאת. ועל אף האירועים החיצוניים שמחלחלים פנימה ומסיגים את גבולות אדמתי הפרטית, אני הרי יודעת שהדרך ליצור שינוי היא מבפנים החוצה ולא להיפך.
יום שישי בפארק. פורשת שמיכה דקה הנוגעת בדשא ירוק שצובע לי את נקודת המבט. מוזיקה נעימה זולגת אל תוך אוזניי דרך האוזניות. נשכבת על הגב, מסנכרנת נשימות עם האדמה ומניחה עליה את הלב שלי. שינוח, יחד עם דעתי. טוב לה שתנוח קצת, טוב לשניהם לנוח כי הם מתרוצצים מחוץ לגבולות הסביר והטעם הטוב שקצת אבד בתוך הטרור הפוליטי רפואי. כולם נאלצים להתעדכן מדי יום בהנחיות חדשות, להיבדק, להידבק, להיבהל, להביע דעה, למצוא פתרונות, חלופות, לתפור חליפה חדשה שתתאים לחיים, ובכן החדשים, שהתייצבו כאן בעקשנות רבה יש לומר.
אבל ברגע הזה אני בחלקת גן עדן קטנה הרחק משאון העיר שכבר לא כל כך הומה, שעודנה המומה מעוצמת ההשתקה, ההפלגה, ההפרזה. עודני כאן על פיסת אדמה עליה טרם בנו מגדלי בבל ואפשר עוד לחוש את האדמה בכפות רגליים יחפות, ואפשר עוד לראות פיסת שמיים בין לבין, בינתיים. ונחל שזורם היישר לים, כלומר בערך. עודני כאן עם החלומות, עם התקוות, עודני כאן עם ההתפכחות, עם המשאלה לפשטות, עם ההסתבכות שלי בסבך החיים.
חושבת לעצמי שאנחנו מכוונים גבוה לשמיים ומתרחקים מהאדמה, זאת ממנה באנו ואליה נשוב. מתרחקים מהחיבור השורשי לעצמנו. אני לא בטוחה שטוב לנו כל כך להיתלות באוויר, בכל זאת, נולדנו עם רגליים ולא כנפיים. אולי יותר טוב לנו להיות נטועים באדמה ולצמוח מעלה כמו שעצים יודעים. רוח נעימה נושפת מעליי ונעים כל כך ככה להיות פרושה עם ידיי ורגליי לצדדים, להיכנע לכל האפשרויות, להיטען ישירות מאמא אדמה. בחיי שאני יכולה להישאר כאן עוד שעות. ככה לשים ת'ראש ולהרפות לתוך כל האדמה הזאת שברגע הזה לא נשמטת מתחתיי.
אני מזכירה לעצמי שהשינויים הכי גדולים מתהווים מתוך מצב כאוטי, כמו בבראשית כשהיה תוהו ובוהו, ומתוך המצב הזה ייווצרו איזון וחיים חדשים על פני האדמה. לוקחת נשימה. כל מה שמתקיים הוא סדר אלוהי חדש. Trust the process, מזכירה לעצמי לחפש את השמחה, את האושר והשלווה בכל דבר כמו בלשית מיומנת. להניח לדברים להתגלות ולהתגלגל ורק להיות ערה ופתוחה למגוון עצום של אפשרויות ושפע שמבקש מקום.
אני עוצמת עיניים ומודיעה לעצמי, קבל עם ואני, שאני מתכוונת להרגיש ממש טוב השבוע, לחייך מאוזן לאוזן, לצחקק ולישון היטב. יש לי את הגב של היקום כולו. הכול בסדר, אני חוזרת ואומרת בתוכי, הכול בסדר שלו.
אני פוקחת עיניים ומולי שפירית עם כנפיים שקופות תכולות, או אולי זאת בכלל פיה? וואו, אני באמת עייפה. היא פונה אלי נחושה, נינוחה, שמחה ואומרת לי "היי, אני ממש רוצה לעזור לך להגשים את החלומות הכי גדולים שלך השנה". אני מתארת לעצמי שאני בטח מדמיינת אבל בכל זאת נראה לי שזו שיחה ששווה לקיים. אני עונה "השנה? את בטוחה? בתוך כל הטירוף הזה? ראית מה מתחולל בחוץ?". "כן ראיתי וכן השנה וכן אני ממש רוצה שתגשימי אותם. אי אפשר לחכות עם זה יותר. הגיע הזמן שתצביעי בדיוק על מה שאת ממש רוצה מבלי להתנצל".
גילאון התוודה כי נדבק בנגיף בסוף החודש הקודם במהלך בדיקה שגרתית תרום תהליך רפואי. עם קבלת התוצאות, הוא הועבר לאשפוז במחלקת הקורונה בבית חולים שיבא תל השומר.
"חזרתי מיד לשחק עם הנכדים שכבר לא מפחדים להדביק אותי בקורונה". כתב גילאון בעמוד הפייסבוק שלו. "חבר׳ה שמרו על הבריאות! תודה לכל הדואגים, מתנצל שלא הספקתי עדיין לחזור לכולם."
בניגוד למה שרבים חושבים, משחק הכדורגל הוא לא משחק כל כך פשוט. זה לא בדיוק 22 שחקנים רצים אחרי כדור ומנסים להכניס אותו לשער, אלא הרבה יותר מכך. בשנים האחרונות המשחק התפתח בהרבה היבטים. אחד מהחידושים הוא תפקיד האנליסט שנולד ביחד עם ההתקדמות הטכנולוגית. תפקידו של האנליסט במועדון כדורגל הוא לצלם צילום טקטי ושונה משל הטלוויזיה, צילום שמדגיש דברים שרוב האנשים לא רואים.
בצילומים והדגשים שנותן האנליסט נעזר המאמן והצוות המקצועי שלצדו, גם במציאת שחקני רכש או שחקנים צעירים מבטיחים במחלקת הנוער של המועדון וגם לפני ואחרי כל משחק. המאמן נעזר בעבודתו של האנליסט ועורך אספות וידאו לפני ואחרי המשחק, שבהן הוא מלמד את השחקנים את החולשות וסגנון המשחק של היריבה הקרובה, וגם מראה להם את הטעויות שעשו במשחק האחרון, ומה צריך לשפר לקראת המשחק הבא.
אם בעבר רק מועדונים גדולים היו מחזיקים איש מקצוע בתפקיד הזה ונעזרים בו, כיום כמעט בכל מועדון יש אנליסט. באירופה, בכל מועדון גדול מחזיקים עשרות אנליסטים, בין אם זה בקבוצה הבוגרת ובין אם במחלקת הנוער והילדים. בישראל כמעט לכל קבוצה בליגת העל יש כיום אנליסט, והמועדונים הגדולים בארץ אף מעסיקים כמה אנשי מקצוע בתפקיד זה, בקבוצה הבוגרת ובמחלקת הנוער.
עד כמה הכדורגל התקדם? מאוד. דוגמא חיה לכך היא המשחק שנערך השבוע בין מילאן לרומא בליגה האיטלקית. מאמנה של מילאן, סטפנו פיולי מיקם אנליסטים מטעם המועדון עם מצלמות ביציעי האצטדיון. הוא לא אהב את העבודה ההגנתית של קבוצתו במחצית הראשונה, וכבר בהפסקת המחצית העביר לחניכיו אסיפת וידאו מהחומר שהאנליסטים צילמו במחצית הראשונה, אסיפה בה הדגיש לשחקנים את הטעויות שלהם.
כיום יש קורסים רבים כדי להפוך לאנליסט, אך מי שהגיע להיות האנליסט של מ.ס אשדוד ללא שום קורס, אלא בבית הספר הכי טוב, לטענתו- על הדשא, הוא רפאל קסטרו בן ה-29. קסטרו עלה לארץ בשנת 1999 ממדינת הכדורגל, ברזיל. הוא גדל באשדוד ולפני כשנתיים עבר לגור באשקלון.
רפאל חי ונושם את הכדורגל מגיל 16, וכיום מעבר לעבודתו כאנליסט של מ.ס אשדוד יש לו חברה להכנת קליפים מקצועיים לכדורגלנים. ערן זהבי, מנור סולומון ואפילו שחקנים מסביליה וברצלונה הם כבר לקוחות שלו, והשמיים הם הגבול. הוא נשוי ואב לפעוט בן שנתיים.
רפאל, איך התחלת בכדורגל?
"בתור תושב העיר וחובב כדורגל מושבע, הייתי אוהד שרוף של מ.ס אשדוד כבר מגיל צעיר. בגיל 16 הלכתי למשחק אימון של מ.ס נגד הכח רמת גן, הייתי האוהד היחיד שהגיע למשחק. ראיתי שמשחקים בהכח רמת גן שלושה שחקנים ברזילאים, לברזילאים יש לב גדול, ככה חונכתי, גם אני וגם המשפחה שלי דוגלים בלעזור תמיד אחד לשני, אז כשנגמר המשחק ניגשתי אליהם, כתבתי להם על פתק את המספר שלי ואמרתי להם שאם יצטרכו עזרה עם השפה אשמח לעזור להם. דודו דהאן שהיה המאמן של הכח בזמנו, וכיום הוא אחד מסוכני השחקנים הגדולים בארץ, ראה את זה. בהתחלה הוא לא אהב שאוהד מאשדוד מדבר עם השחקנים הזרים שלו, עד שקלט שיש לו משהו גדול בידיים. במשך שבועיים הוא היה מתקשר אליי כדי שאתרגם כל דבר קטן, אפילו איזה מנה הם רוצים להזמין במסעדה. באיזשהו שלב הכח רמת גן הזמינו אותי לפגישה, שאלו אותי אם אני רוצה לבוא לעבוד במועדון בתור מתורגמן והסכמתי".
רפאל קסטרו. צילום: טל אקוקה
אז איך מגיעים ממתורגמן לאנליסט ועורך וידאו?
"עבדתי בהכח במשך שנתיים וכחלק מהעבודה שלי כמתורגמן הייתי צמוד לדודו דהאן, יושב בספסל במשך כל האימונים והמשחקים, חי ונושם את הכדורגל מקרוב, רואה את העבודה של דודו ולומד. בשלב שדודו כבר הפך להיות סוכן שחקנים, הוא ראה שיש בי משהו והציע לי ללמוד עריכת וידאו, וכך עשיתי. למדתי עם מורה פרטי עריכת וידאו והתעמקתי בתחום. התחלתי לעבוד ביחד עם דודו דהאן והכנתי קליפים שמדגישים את הביצועים והיכולות של השחקנים שהיו חתומים אצלו בסוכנות. לאחר שנתיים בערך בהן גם פיתחתי את עצמי ולמדתי הרבה יותר, התחלתי לעבוד עם כל הסוכנים בארץ ולהכין קליפים לשחקנים שלהם. למשל, הכנתי קליפ עבור עומר אצילי כשעוד היה צעיר והיה חתום אצל הסוכן אדם קידן, לאחר מכן הוא חתם בגרנאדה מהליגה הספרדית. אדם אהב את העבודה שלי והפגיש אותי עם הסוכן גלעד קצב, התחלתי לעבוד גם איתו ובעצם עם כל הסוכנים בארץ. היום יש לי חברה לעריכת קליפים לשחקני כדורגל, מותג שפיתחתי במשך 8 שנים בשם "קסטרו פרו". כיום אני נחשב לעורך הוידאו הבכיר בארץ לשחקני כדורגל. עשיתי קליפים להמון שחקנים בישראל ובחו"ל. כל שחקן בכל גיל וליגה שרוצה קליפ יכול לפנות אליי. למ.ס אשדוד הגעתי לפני עשר שנים בתור עורך וידאו שעוזר לקבוצה בהמלצתו של דודו דהאן. לא ידעתי יותר מדי ולא הייתי מקצוען כמו היום אבל פשוט נשאבתי לתוך זה. אחרי שלמדתי הכל ברמה גבוהה וצברתי ניסיון הפכתי לפני 4-5 שנים להיות האנליסט של הקבוצה ולעשות את כל עבודות הסקאוטינג".
רפאל קסטרו עובד
מה זה בעצם אנליסט בקבוצת כדורגל?
"לאנליסט בקבוצת כדורגל יש כמה תפקידים. לנתח באמצעות וידאו את היריבות, מהפרטים הכי קטנים, פשוט לדעת הכל על הקבוצה היריבה. אני לא מדבר על לדעת את ההרכבים שלה כי זה כל אחד יכול לדעת, אלא לשבת, לראות 4-5 משחקים של הקבוצה היריבה, לנתח ולהוציא נקודות בהתאם, לבנות אסיפת וידאו יחד עם המאמן, ולהעביר את הנקודות על היריבה לקראת המשחק באסיפה קבוצתית לשחקנים. רן בן שמעון, שלדעתי הוא המאמן הכי טוב בישראל מייחס חשיבות רבה לאסיפות הוידאו הקבוצתיות. אני לא מנתח רק יריבות אלא גם את מ.ס אשדוד עצמה, זה חשוב מאוד לנתח את עצמנו עם צילום טקטי שאני מצלם במהלך המשחק, זה לא צילום של טלוויזיה, זה צילום שבעזרתו אפשר לראות דברים שלא כולם רואים וזה עוזר מאוד למאמן להעביר באסיפות הוידאו את הנקודות שצריך לשפר לקראת המשחק הבא. בנוסף, יש כמובן את תחום הסקאוטינג אחר שחקני רכש".
זה תפקיד די חדש בכדורגל. מה החשיבות שלו לדעתך?
"זה תפקיד די חדש בקבוצות מסוימות בארץ בשנתיים האחרונות. בקבוצות כמו מכבי חיפה, מכבי תל אביב ומ.ס אשדוד ובחו"ל זה תפקיד שקיים עוד לפני כן. יש לתפקיד האנליסט חשיבות מאוד גדולה, אם קבוצה מגיעה לשחק נגד קבוצה ולא לומדת אותה, יהיה לה מאוד קשה לנצח אותה. תפקיד האנליסט נותן כלים למאמן ולשחקנים. רן בן שמעון מעריך מאוד את תפקיד האנליסט ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה שעוזר לקבוצה. רן איש של עבודה 24/7, הוא המאמן הכי יסודי וחרוץ שראיתי, הוא יכול לראות 8 פעמים משחק של מ.ס אשדוד עד שהוא מנתח את כל הנקודות. כשנגמר משחק של אשדוד, בוקר אחר כך רן כבר מוכן עם 4 דפים בהם כתב המון נקודות כשצפה וניתח מהווידאו של המשחק. ניתוח וידאו אמור לעזור בכל משחק, כמעט תמיד הדברים שמועברים באסיפת הוידאו הקבוצתית קורים גם במשחק וחשוב לבוא מוכנים. כמובן שלהתכונן זה לא מבטיח ניצחון, אחרת כולם היו אלופים, כי צריך גם לבצע, אבל זה בהחלט כלי משמעותי וחשוב".
רן בן שמעון. ״איש של עבודה 24/7״ צילום: טל אקוקה
בכל קבוצה בארץ יש אנליסט כיום?
"היום כמעט בכל קבוצה בליגת העל יש אנליסטים. במכבי תל אביב, מכבי חיפה יש אנשים קבועים ששם כבר לאורך שנים. בקבוצות אחרות יש אנשים שעובדים במשרות חלקיות או בחינם".
תן לי דוגמא איך העבודה שלך עזרה למ.ס אשדוד להצליח.
"לפני שנתיים, בעונה בה נלחמנו כדי להישאר בליגה, הקבוצה פחות התעסקה בכל מה שקשור לוידאו, לא כל מאמן התייחס לוידאו כמו שצריך. כשמשה אוחיון מונה למאמן ביחד עם אבי בוחבוט לקראת סוף העונה התחלנו לנתח יותר את עצמנו ולהציג את זה לשחקנים. בנוסף הכנו סרטוני מוטיבציה שהראינו לפני המשחקים לשחקנים, החלטנו שצריך לצאת קצת מהקופסא. לבסוף הקבוצה נשארה בליגה כנגד כל הסיכויים".
צילום טקטי של רפאל קסטרו במהלך משחק של מ.ס
אם אני רוצה ללמוד להיות אנליסט, מה אני צריך לעשות?
"יש היום קורסים של אנליסטים. אני אמנם לא עשיתי את זה, אבל למדתי בבית ספר הכי טוב- על הדשא. למדתי את הכדורגל לבד, בשטח. אני חי את הכדורגל, ראיתי כמות משחקים לא נורמלית בחיים שלי והתחלתי לנתח כל דבר יותר לעומק ולהבין את המשחק. מגיל 16 אני כל הזמן בתוך הכדורגל. תמיד החלום שלי היה לעבוד בקבוצה מסודרת והיום כשהגעתי לאן שהגעתי אני יכול להגיד מהניסיון שלי שעבודה קשה מביא תוצאות. אני רוצה לתת כוח לכל בן אדם צעיר שרוצה להתעסק בכדורגל, צריך רק לעבוד קשה ולהאמין".
לאיזה שחקנים הכנת קליפ וידאו מקצועי?
"כמעט ואין שחקן בארץ שלא עשיתי לו קליפ ביצועים. החברה שלי "קסטרו פרו" נחשבת היום לבכירה בארץ בתחום. השחקנים הישראלים הבכירים ביותר כמו מנור סולומון, ערן זהבי, מונאס דאבור פנו אליי בעצמם או דרך הסוכנים שלהם כדי שאכין להם קליפ. השחקנים הגדולים ביותר מחו"ל שעשיתי להם קליפ הם קשר נבחרת סרביה נמניה גודלי, שזכה לאחרונה בליגה האירופית עם סביליה, ושוערה השני של ברצלונה לשעבר פינטו. גודלי שיש לו גם אזרחות הולנדית הגיע אליי דרך שחקן הולנדי אחר שערכתי לו קליפ. גודלי ששיחק בזמנו במדי אלופת סין ראה את הסרטון שערכתי לחבר שלו, התקשר אליי ואמר לי שהרבה זמן הוא לא ראה קליפ איכותי ומקצועי כזה ושהוא רוצה גם. אמרתי לו: 'אתה שחקן גדול, אני רושם את השם שלך ביוטיוב ורואה שיש לך הרבה קליפים, בטח עושים לך בחינם, למה אתה צריך אותי?', הוא אמר אמר שחינם זה לא הכל בחיים ושהוא רוצה קליפ טוב ומקצועי, גם אם זה בתשלום. עשיתי לו קליפ מהמשחקים שלו בסין ובאייאקס שבה שיחק לפני זה, מפה לשם הוא חתם בסביליה הגדולה. יש המון אנשים שעושים קליפים בחינם אבל אני לא עובד בחינם, זאת הפרנסה שלי ואנשים מעריכים את זה ומבינים שהם מקבלים קליפ ברמה הגבוהה ביותר. עם פינטו שהיה השוער של ברצלונה היה סיפור דומה, הוא ראה קליפ שעשיתי לחבר שלו, התלהב וביקש גם. לכבוד כך שהגיע למיליון עוקבים, הוא העלה את הקליפ שעשיתי לו לאינסטגרם שלו, תייג אותי וכתב תודה רבה, זה היה כבוד גדול עבורי".
הפוסט בו שוער ברצלונה לשעבר, פינטו תייג את קסטרו
כל שחקן שרוצה יכול לעשות אצלך קליפ?
"כל שחקן או סוכן שרוצה קליפ מקצועי יכול לפנות אליי. במקרה של מנור סולומון לדוגמא, אחרי כל 3-4 משחקים הסוכנים שלו גלעד קצב ושלומי בן עזרא פנו אליי והכנתי לו קליפ חדש ומעודכן. הסוכנים שלו העבירו את הקליפים לקבוצות הכי גדולות באירופה, מה שגרם להתעניינות רבה לגביו. אני מאמין שגם שחטאר דונייצק בה הוא חתם בסוף הייתה חלק מהן".
מי השחקן שיגיע הכי רחוק ממ.ס אשדוד לדעתך?
"כולם באמת טובים, אשדוד היא קבוצה שממנה צומחים שחקנים, כמו גדי קינדה למשל, שתמיד ידעתי שהוא יגיע רחוק. יש כרגע דור צעיר של שחקנים שעלו מהנוער לקבוצה הבוגרת ולדעתי כל השחקנים הללו יגיעו הכי רחוק שאפשר כי הם באמת מוכשרים וכי הם מקבלים דברים שלא מקבלים בכל מועדון"
מי הכדורגלן הישראלי הכי טוב כיום ומי הטוב בעולם לדעתך?
"השחקן הישראלי הטוב ביותר לדעתי הוא ללא ספק מנור סולומון. מבחינה עולמית, אני ברזילאי ואני מעריץ את ניימאר. היריבות בין ברזיל לארגנטינה היא גדולה ואני אומר את זה בקושי רב אבל מסי הוא השחקן הכי טוב בעולם, והוא גדול מרונאלדו בכמה רמות".
רפאל קסטרו עם אלמוג ומאור בוזגלו, כחלק מהצילומים לסדרה ״הבוזגלוס״
אתה עוקב אחרי הפועל אשקלון?
"בתור תושב העיר אני עוקב אחרי הקבוצה. בשנה שעברה גם יצא לי לעבוד עם מוטי איוניר והאמת היא שאני גם חבר של הבעלים החדש של הקבוצה יאיר דנאל. אני מקווה שבעזרת השם ליגה א' תחזור בקרוב כי כרגע הכל שם עדיין בערפל, וכמובן שאני מקווה שיבנו בהפועל אשקלון משהו חדש וטוב ויעלו ליגה".
מה התכניות לעתיד?
"להמשיך בעשייה שלי בצורה הכי טובה שיש וכמובן להתפתח בכל הנושא של הקליפים לכל רחבי העולם. בעניין של לעבוד בקבוצה גדולה, אני באמת מאחל לעצמי להמשיך לעבוד במ.ס אשדוד לאורך שנים כי אני באמת חושב שזה הופך להיות מועדון גדול, אני בטוח שלאורך השנים אשדוד תהיה בין המועדונים הטובים בישראל. החלום הכי גדול שלי זה ללמד את הבן שלי בעתיד את כל מה שלמדתי לאורך השנים ושיהיה לי מחליף ראוי בהמשך. כרגע הוא רק בן שנתיים".
רחוב חטיבת הנגב, רובע ג', אשדוד: צעיר בן 26 נפצע באורח בינוני לאחר שנדקר. הוא פונה לבית החולים אסותא אשדוד.
לפי החשד, הצעיר שהוא חובש בארגוו איחוד הצלה הבחין באדם שמנסה לגנוב זוג אופניים ובתגובה האיש דקר אותו וברח מהמקום.
משה ויצמן חובש באיחוד הצלה: "כשהגעתי למקום מצאתי גבר עם חבלה חודרת בפלג גופו העליון. הענקתי לו סיוע רפואי שכלל חבישה ועצירת דימומים, לאחר מכן הוא פונה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים אסותא באשדוד כשמצבו מוגדר בשלב בינוני".
המשטרה מבצעת סריקות נרחבות באזור על מנת לנסות ולאתר מעורבים באירוע, לצד איסוף ממצאים בזירה.
בעמוד הפייסבוק של "ישראל היום" פורסם לפני יומיים (שלישי) סרטון תדמית המתפאר במראה המחודש והמשופץ של מצודת אשדוד ים. מתוך מטרה לשווק את בפעילות באתר. לא כל הצופים התלהבו.
הסרטון מתבקש להציג לצופה את האתר ההיסטורי שעבר מתיחת פנים רצינית כשהוא מציג תוספת חדשה ובולטת לעין – כיפת פלנטריום, נוצצת בכחול כנגד הפינה ההיסטורית שצבעה כאדמת הכורכר ממנה עשויה. בחברה לתיירות מסבירים – מדובר במתקן מתנפח שנועד להקרנות סרט למשך עשר דקות.
כמו כן, חלק נרחב מהסרטון מתמקד בפעילויות החינוכיות שהחלו במצודה. הצופים הופתעו לראות כי מתוך הפעילויות שמוצאות לילדים המבקרים באתר יש אי דיקויים מרימי גבה במקרה הטוב, ואפילו מתסכלים ומבלבלים במקרים אחרים.
למשל מציאת "דינוזאורים" בארגזי חול בפינת ה"האריכולוג הצעיר" (חקר המאובנים הוא תפקידו של פלאונטולוג) או פעילות "הבריחה מהצדה" בה הילדים מגנים על התושבים הביזנטים מאלו המוסלמים, כשהם יורים בחץ וקשת במטרות הנראות כאביר העוטה שריון צלבני.
ארגון "עמק שווה" הפועל לשמירת אתרי עתיקות ומורשת כנס ציבורי בארץ, הסב את תשומת הלב לסרטון, שאולי הדבר הכי תמוה בו הוא שלא נאמרת במהלכו מילה אחת על המבנה החדש שהוקם, הפלנטריום. "לא ברור מה הקשר בין הכחול המטאלי ותצפית על כוכבים לבין האתר הארכיאולוגי היפה הזה לחופה של אשדוד?" כתבה הקבוצה בעמוד הפייסבוק שלה.
"יש עוד הרבה מה להגיד" המשיכו, "אפשר לדבר על כך שאת המרפסת שפוגעת באופיו של האתר מציגים כמגדל, או שקשת וקיר שנבנו השנה מוצגים כטכניקת בנייה עתיקה, או לדבר על בורות המים שכוסו באבנים ועוד ועוד, אבל בעיקר כואב על אתר שהשתמר בצורה מרשימה שאיבד את יופיו והאותנטיות שלו ולא ברור בשביל מה".
כזכור, עצם סיום העבודות וחשיפת תוצאות השימור שעברה המצודה עוררו תגובות נזעמות מצד חלק מתושבי העיר. כשהם מצביעים על מה שבעיניהם נראה חוסר מחשבה מעמיקה ותכנון לוקה – מצד העירייה, מצד רשות העתיקות שהיתה ממונה על עבודות השימור והחברה לתיירות שהובילה את המיזם.
אמנם חלק רבים מהטיעונים כבר נענו בעבר, אך הפרסום האחרון מגדיל את התהיות. זאת היא הפעילות המיוחדת שתוכננה ללילדים המבקרים במצדה? ומדוע לבחור להציב כיפה אטומה בלב באתר?
מהחברה לתיירות אשדוד נמסר בתגובה: "מבנה הכיפה היא למעשה מתקו מתנפח שמופעל למשך עשר דקות המציע פעילות חוויתית לילדים והורים. בו הם צופים ב-360 מעלות בסרט המלמד את סיפורן ההיסטורי של המצודה והעיר האשדוד. הפעילויות הלימודיות שמוצעות באתר נוסו בעבר והוכחו כמוצלחות ומעשירות. כמו למשל תחנת רפואת קדים ומבחני ידע אינטגרטיבים לתלמיד המבקר. יש לשמוח שבאתר מצודת אשדוד ים ישנם פעילויות חוויתיות שכאלה שלא היו קיימות בו עד היום. אנו מזמינים את כולם להגיע ולחוות בעצמם את הביקור באתר האהוב ולקחת חלק בפעילויות השונות".
אמש, בסמוך לשעה 22:30 הוזעקו מתנדבי זק"א באשדוד ע"י המשטרה בעקבות דיווח שהתקבל על גופה שנמצאה במצב ריקבון ברחוב החובלים באשדוד.
דוד צמיר, מתנדב ביחידת הג'יפים של זק"א ושכנו של המנוח סיפר בדמעות: "חגגנו אמש יום הולדת לאשתי, כשהגענו אל השכן הקשיש הבודד לשמח אותו עם חתיכה מהעוגה הקשתי בדלת והוא לא ענה, שמעתי את הטלוויזיה עובדת אז התקשרתי אליו וכששמעתי את הצלצול מתוך הבית חששתי לחייו והזעקתי את המשטרה שבאה לדירה, לצערי כשפתחנו את הדלת מצאנו אותו על הרצפה במצב ריקבון מספר ימים אחרי שנפטר. אני מצטער שלא עשיתי מספיק. כואב לי, הוא היה אדם מאוד טוב שהלך בגלל חוסר תשומת לב".
אבי דרעי, מפקד זק"א לכיש: "המנוח נמצא בזכות השכנים שבאו לשמח אותו ולבדוק בשלומו ומנעו ממנו לשכב כך עוד ימים רבים. וכאן אני קורא לכל עם ישראל – להיות יותר בערנות, תמשיכו לשים לב ולהציל חיים, השכנים שלכם זקוקים לכם."
⇔
⇔ 
