לאחר שהכריז על הפסקת האכיפה בפאתי העיר ובמתחמים שהפכו לסמל מאבק השבת, כעת נדרש ראש העיר על ידי התושבים להסביר את הזיג-זג הפוליטי ולהציג מדיניות ברורה. התשובה שהציג במועצת העיר לפיה המהלך נועד להחזיר את יכולת האכיפה לעירייה לא מספק עבור רבים כצו כן הדרישה לפתיחת מוסדות ציבור כמו הספרייה העירונית ומתנ"סים עומדת על הפרק. לפיכך תתקיים הפגנת מחאה במוצ"ש.
"ראש העיר ד"ר לסרי, במוצ"ש התושבים מארגנים הפגנה נוספת ואנחנו מזמינים אותך להגיע ולהסביר לנו למה בדיוק התכוונת ביום רביעי האחרון" דורשים מנהיגי המחאה ומפרטים:"אנחנו באופן אישי לא הבנו את הגרסה המתגלגלת: בהתחלה כתבת לנו בפייסבוק שאתה חייב לאכוף את חוק המרכולים! אח"כ כתבת לנו שיש חוק עזר עירוני וגם אותו חייב לאכוף! אח"כ כתבת לנו שניתן פסק דין (לפני שנתיים!) שמחייב את העירייה להפעיל מדיניות אכיפה שוויונית ולכן חייב לחלק דוחות! ובסוף בסוף כתבת לנו שאתה עובד על מתווה שלום! אז מה קרה בישיבת המועצה?
שמענו וראינו בטוויטר שעשיתם "מבצע" לשלושה שבועות כדי לאכוף באופן שוויוני ועכשיו נגמרו הדוחות. אז שאלה לנו אליך: עכשיו לא חייב לקיים את פסק הדין או את חוק המרכולים או את חוק העזר העירוני?! או שפשוט החלטת להפסיק את הדוחות עד הפעם הבאה?!
תושבי העיר רוצים לשמוע חד וחלק מהי עמדתך. במקום לדבר איתנו בפייסבוק או בטוויטר – אתה יותר ממוזמן להסביר עצמך במוצ"ש ב19:00".
על החלטת ראש העיר קובלים גם החרדים שציפו לאכיפה בכל חלקי העיר ולהפסקת "חילול השבת" בעיר.
כמו הסיפור המצמרר על רשימת שינדלר, שלא היה ידוע לציבור הרחב עד לפרסומו הרשמי ולהנצחתו בסרטו ההוליוודי של סטיבן ספילברג, ב-23 במרץ יונצח לראשונה בטקס רשמי בהפקת בית העדות במושב ניר גלים חסיד אומות עולם איטלקי ג’ינו ברטלי.
אגדת ספורט, חסיד אומות העולם. גינו ברטלי. התמונה באדיבות המשפחה
סיפורו המרתק, האמיץ ומעורר ההשראה הוביל להצלת 800 יהודים בשואה. את הטקס יכבדו בנוכחותם שגריר איטליה בישראל וכן נכדו של ברטלי — ג’יאקומו ברטגני.
ברטלי והנכד ג'יאקומו בילדותו
ג’ינו ברטלי היה אלוף ספורטיבי בינלאומי בענף רכיבת אופניים וזכה פעמיים בטור דה פראנס ושלוש פעמים בגירו דה איטליה. רק לאחר מותו התברר כי הוא ניצל את פרסומו הרב תוך כדי סיכון אישי גדול כדי להציל יותר מ-800 יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ברטלי, שנפטר בשנת 2000 בגיל 85, העביר בין היתר בשלדת אופניו מסמכים רבים שסייעו ליהודים באיטליה להסתיר את זהותם בשואה מבלי לעורר את חשדו של המשטר או של נציגיו עקב פרסומו הרב ועקב ההערצה שרחשו לו. כמו כן, הוא הסתיר יהודים מהשמדה באופן אישי במרתף ביתו.
ברטלי. התמונה באדיבות המשפחה
ברטלי לא עשה זאת למען פרסום או הכרת טובה ולמעשה לקח עמו את סודו לקברו. רק בשנת 2013 נודע על מבצע ההצלה שהיה שותף לו, והוא זכה בחלוף יותר מעשור ממותו לאות חסיד אומות העולם.
למרות סיפורו המרגש, ברטלי לא זכה לפרסום רב ואף לא להנצחת שמו בכיכר, רחוב בארץ או באופן טקסי אחר, ובהנהלת בית העדות במושב ניר גלים שליד אשדוד החליטו להרים את הכפפה.
"הכרתי את סבי עד גיל 16. הוא מעולם לא סיפר על מעשיו, היה איש צנוע, חזק ומתחבא מפרסום", אמר הנכד השבוע לכתבת "כאן דרום".
ברטלי ואשתו אדריאנה ובתם, ביאנקה-מריה. התמונה באדיבות המשפחה
"נדהמתי לגלות על פועלו לאחר מותו", הוסיף, "אך גם לא התפלאתי, כי סבי נהג לומר שטוב הוא משהו שעושים ולא מדברים עליו. זהו ביקורי השני בישראל, ואני מאוד שמח ונרגש לקראתו".
ההנצחה כוללת גם מסע אופניים אזורי תחת הכותרת Ride to Remember בשדות המועצה האזורית שפיר לזכרו של ברטלי. בסיומו של המסע ייערך יריד ענקי הפתוח לקהל הרחב. יוצאים משלולית החורף בשפיר. המסלול המעגלי למקצוענים ולמשפחות בעלות של 60 שקלים.
את איריס נפתלי (52) אתם מכירים בעיקר כיו”ר ועד עובדי עיריית אשדוד, מנהלת אגף האירועים בעירייה והחל מהשנה החולפת כחברת הנהגת ההסתדרות.
אבל אם תשאלו אותה, היא תגיד לכם, “אני קודם כול אימא לשלושה ילדים וסבתא לחמישה נכדים מהממים ורעיה לפני כל דבר אחר. קודם כול הבית שלי. כמה שאני עובדת בחוץ, הבית הוא עמוד התווך, הוא הגב, הוא הכול. הבעל, הילדים והנכדים. מי שמכיר אותי טוב — יודע. הם תמיד איתי, בכל מקום”.
נפתלי. צילום: לימור אדרי
איך עושים את זה — קריירה והורות?
“פשוט. בחלוקת זמן נכונה. שישי–שבת אני נטו בבית, נטו איתם. ואם צריך משהו באמצע השבוע, עם חלוקת זמן נכונה גם זה קורה. יש זמן לכל דבר, 24 שעות זה הרבה מאוד זמן, עובדה שכשליש מהזמן אנחנו ישנים (צוחקת)”.
מה מסמל עבורך יום האישה?
"זו גאווה מאוד גדולה להיות אישה, זו זכות. ויום האישה זה מה שמנגיש לכל העולם את הזכות הגדולה בלהיות אישה”.
לנשים בעיריית אשדוד יותר קשה להתברג לתפקידי מפתח?
“הפוך. בעשור האחרון יש שינוי מגמה, חד משמעית. המשנה למנכ”ל (דינה בר-אופן, ש"ש) — אישה. מנכ”לית הרשות למלחמה בסמים (סימונה מורלי, ש"ש) — אישה. מנהלת אגף כוח אדם — אישה. יש עוד המון נשים בתפקידי מפתח, המון. ראש מינהל הרווחה — אישה. יש המון נשים במערכת שהגיעו לתפקידי מפתח מתוך אמונה שהנהלת העיר יודעת שנשים מאוד מוערכות בהנהלת העיר. בכלל, אני מעריצה נשים ששברו ושוברות תקרות זכוכית, ויש כל כך הרבה נשים כאלה”.
צילום: לימור אדרי
את מגדירה את עצמך פמיניסטית?
“לא. אני לא פמיניסטית כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהיותי אישה היא זכות, לכן אני צריכה להתמודד על כל דבר. אני נגד שריונים לנשים, זה לא צריך להיות. פמיניסטיות מאמינות שהן צריכות להיות משוריינות. ההזדמנות תבוא מתוך הכוח שלך — תביאי אותו, אל תחכי שישריינו לך, תתמודדי כמו כל אחד אחר”.
איך אפשר להסביר את זה שבמועצת העיר אשדוד רק 11 אחוז הם נשים?
“אני חושבת שנשים לא מעזות, אולי זה לא מעניין אותן, לא יודעת. בפוליטיקה בכלל יש מעט מאוד נשים. תראי מה קורה בכנסת, זה אותו דבר. זה נכון לפוליטיקה בכלל, לא רק למועצת העיר באשדוד”.
יש סיכוי שנראה אישה בתפקיד ראש עיריית אשדוד?
“אולי, לא אני (צוחקת). החיים לוקחים אותנו לכיוונים שאנחנו אף פעם לא יודעים להגיד, אבל זה לא מעניין אותי. באמת מעניין אותי מה שאני עושה. בדנ"א שלי, הכי אמיתי, אני ועד עובדים, ולכן אני חושבת שיהיה לי מאוד קשה להיות בכובע של הנהלה”.
צילום: פבל
איך הגעת למעמדך הנוכחי?
“עבדתי על זה 20 שנה. הייתי חברה בוועד עובדים והתמודדתי להיות היו”ר. הלכתי, הייתי ממוקדת מטרה שיום אחד זה יקרה. אין לי הנחות, אף פעם לא ביקשתי הנחות. כל אחד מביא את היכולות שלו. אני מסתכלת על אורלי-לוי אבוקסיס, שאני מאוד אוהבת אותה, והיא גם נלחמת על זכותה, על הדעה האמיתית שיש לה. ככה זה, נלחמים על מה שמאמינים בו. חולמים, מאמינים — וזה קורה”.
מה ההישג שלך מהשנים האלה שאת גאה בו במיוחד?
“היותי יו"ר ועד עובדים”.
אנחנו מכירים אותך כסוג של אשת הברזל, אבל היו קשיים במהלך הדרך?
“המון. המון קשיים. היו לי תקופות מאוד קשות בוועד העובדים שהייתי בחיסול טוטלי ונאבקתי בכדי שלא יחסלו אותי. היו אנשים במהלך ההיסטוריה שלי בוועד העובדים, לא היום, שנלחמו כדי שלא אהיה ועד עובדים ושלא אהיה יו"ר ועד העובדים, וזה קרה לפני לא הרבה שנים. וכל פעם ניסו לעשות לי חיסול ממוקד, והאמנתי בדרך שלי, האמנתי שהעובדים מאמינים לי ומה שאני רוצה לעשות זה לטובת העובדים, ולכן כל פעם הלכתי, ולא חשוב אם הצלחתי יותר או פחות, מה שחשוב זה ש—20 שנה אני חברה בוועד עובדים”.
כשאת מסתכלת על העיר אשדוד, את מרוצה מאיך שהעיר נראית?
“מאוד, מאוד. אני ילידת העיר אשדוד, גדלתי פה, התחתנתי פה, הבאתי ילדים ונכדים בעיר הזאת. אני רואה שאשדוד מתקדמת בצעדי ענק. אני לא זו שאומרת את זה, מי שאומר את זה אלה התושבים. תושבי מדינת ישראל מסתכלים על אשדוד בהערצה, וכולם יודעים את זה, ממש כולם יודעים את זה. כי לא רק אני יוצאת החוצה ושומעת את זה, כל התושבים בעיר שומעים את זה מבחוץ ונוכחים לראות מה אשדוד הפכה להיות. אנשים מבחוץ מאוד מקנאים בתושבי העיר ובאיך שהעיר נראית היום”.
ובעניין אגף האירועים, את מרוצה מהנעשה שם עד כה?
“אני חושבת שאנחנו מובילים את אשדוד ברמה של אגף האירועים ליעד המרכזי, והוא אוטוטו קורה. אמרתי את זה לפני עשור, ואני עומדת בו כנראה לא רע. אנחנו לא פחות טובים מתל אביב, ואנחנו נהיה יותר טובים מתל אביב — זה היעד”.
נפתלי ומלכת השושנים עדן בן זקן. צילום: אריק ז'ורנו
איפה את רוצה לראות את עצמך בעוד עשר שנים?
“באותו מקום. באמת. יו"ר ועד העובדים ומנהלת אגף האירועים. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, מאוד אוהבת. החלום שלי היה להיות יו"ר ועד העובדים — חלמתי והגשמתי. באמת. ומי שלא חולם — לא יכול להגשים”.
את מקבלת הצעות להתקדם?
“אני היו"ר האישה היחידה ב-15 הרשויות הגדולות. וכן, פונים אליי ברמה הארצית והמקומית, אבל זה לא מעניין אותי ואני לא רוצה. כמו שאמרתי, בדנ"א שלי אני ועד עובדים”.
מה המסר שלך לנשים?
“תעשו הכול באהבה, תחלמו, תאמינו בחלום ותגשימו אותו. בנימה אישית: כשבן אדם אומר שהוא הגיע לאן שהוא הגיע והוא עושה את זה בהמון אהבה, אני רוצה להגיד שקיבלתי בחזרה גם המון אהבה מתושבי העיר וגם מעובדי העירייה בפרט בתקופה מאוד קשה. ב-2013, כשחליתי, במשך כמעט שנה. חליתי, ולא היה אדם שלא הציע עזרה, שלא בא לבקר, ולא הניחו לי דקה אחת, והרגשתי שמה שעשיתי לעיר הזאת במשך 20 שנות עבודתי בעירייה וב-52 שנות קיומי בעיר הזאת, קיבלתי בחזרה באהבה מאוד מאוד גדולה. התקופה שבה חליתי בסרטן הייתה הקשה ביותר בחיי. לפני תחילת הטיפולים הכימותרפיים הייתי בסכנת חיים וההתמודדות נמשכת, אני במעקב כמובן וזה דבר שהוא הולך איתך, מרחף מעליך כל העת”.
נפתלי לא אוהבת לדבר על כך, אבל כשחלתה ואושפזה החלה לעזור להרבה מאוד נשים שחלו בסרטן והיו במצבים דומים. היא ביקרה אותן, העניקה כתף תומכת, סייעה בכל מה שצריך וגם כעת היא ממשיכה לעשות זאת ולהסתובב בין בתי חולים.
רס”ב לבנה אלמקייס (52) מאשדוד מנפצת את תקרת הזכוכית במדי שב”ס ומרגישה שליחות בתפקידה הנוכחי כמנהלת אגף עברייני מין בכלא מעשיהו. היא הגיעה אליו אחרי שני עשורים בשירות בתי הסוהר, ומאחוריה מגוון תפקידים, החל מסוהרת ועד מפקדת אגף ההפרדה הארצי.
“האסירים הכי תקשורתיים וראשי ארגוני הפשיעה, כולם היו אצלי. כל האסירים הכי בעייתיים במשך שבע שנים. זו עבודה מאתגרת שבה עובדים על הדקויות, אין משחקים, הכול לפי הספר, אין ימינה ושמאלה. לאחר סיום התפקיד ביקשתי לעבור לכלא מעשיהו ברמלה ולאגף עברייני מין בו שוהים כ-120 עברייני מין מורשעים”.
אלמקייס היא אם חד הורית לארבעה ילדים: מאור (25), לידור (24), דניאל (21) ונועה (18). אבי ילדיה נפטר ממחלת הסרטן לפני כשבע שנים. את מחלת הסרטן אלמקייס מכירה היטב מבית. אימה אף היא נפטרה מהמחלה, ובשלב מאוחר יותר גילתה אלמקייס שהמחלה הגיעה גם אליה. בבדיקה שגרתית אצל רופא נשים התגלה סרטן צוואר הרחם בגופה של אלמקייס. לאחר שהבריאה ממנו היא הפכה לשגרירה בתחום ההסברה על החיסון המונע.
מסגרת הפעילות בתחום הסתובבה אלמקייס ברחבי הארץ ומינפה את ההסברה על החיסון ולאחר פעילות בכנסת הצליחה גם להביא לכניסתו לסל הבריאות ב-2012. “מדובר בהצלת חיים, ללא ספק. גם בתי נועה חוסנה”. הבחירה הלא שגרתית היא בדיוק המטרה של אלמקייס, והיא מבקשת להעביר מסר על נשיות שלא נמדדת בכוח פיזי. “את שירות בתי הסוהר אני מכירה מבית, אימא שלי הייתה קצינת שב”ס וחונכתי כך שאישה יכולה לעשות הכול. הכול”.
ובכל זאת, למה דווקא אנסים, פדופילים ועברייני מין בתוך המשפחה?
“אני מסתכלת על כל מכלול השב”ס, לא חסרה עשייה, אבל עבודה עם עברייני מין זה משהו עם הרבה נתינה ועם מסר לאסירים וגם לחברה בחוץ. לפניי בתפקיד היו בעיקר גברים, זה לא פשוט לעבוד באגף שכזה, זו התמודדות יום—יומית. ואישה בתפקיד כזה זה להסתכל עליהם בעיניים ולחפור ברבדים העמוקים של הנפש, פתרון עומק. לגברים פחות יש את הסבלנות הזאת, הם יותר פרקטיקה, שחור ולבן. וכאישה אני מביאה משהו אחר לתפקיד.
נכון שזה נשמע קשה. זה לא קל, אני לא אשקר לך. ואני יודעת שאם הייתי קוראת את פסקי הדין של כל אסיר ואסיר, לא הייתי עובדת באגף הזה. צריך להבין, עבריין מין הוא לא עבריין רגיל, כמו שודד, גנב או פעיל בארגון פשיעה, ממש לא”.
הסבירי בבקשה.
“עבריין מין לא קם בבוקר ואומר הסדר יום שלי זה לפגוע בנוי, שני ומאיה, ממש לא. יש לו מחלה שהוא מתמודד איתה, ובגינה הוא עושה פשעים, פשעים מאוד חמורים. והנזק ברוב המקרים הוא בלתי הפיך, אבל הוא הגיע אלינו, ולכן אני מסתכלת עליו במבט קדימה. כיצד אני יכולה להציל את הקורבנות הפוטנציאליים העתידיים. אותו אדם, כשהוא ישתחרר, איך הוא יצא? אם הוא יצא כמו שהוא נכנס, אז יהיו עוד 20-10 קורבנות. אבל אם הוא יצא בן אדם אחר, זו הצלחה. ומניסיון, מי שעובר את הטיפול בהצלחה לא חוזר לכלא. לכולם יש תקנה”.
איך משקמים עברייני מין?
“הדרך לטיפול ושיקום עוברת גם דרך יצירת סדר יום קבוע בד בבד עם טיפול בהתמכרויות, וספציפית בהתמכרות למין. יש לנו מחלקה טיפולית ותכנית שיקום עם סוללת מומחים. ההליך עצמו הוא לטווח הארוך, וכמובן שיש ליווי גם לאחר השחרור. האסירים עוברים סיווג לפי רמת מסוכנות ומטופלים בהתאם לאופי והנסיבות. כך, למשל, יש אסירים שעד היום, שנים לאחר ההרשעה הם עדיין לא מודים בעבירה שעשו, אז הם נמצאים בקבוצה ייעודית למכחישי עבירה, קבוצה ייעודית לנפגעי מין בעצמם, כאלו שעברו בילדותם תקיפה מינית והפכו להיות בצד הפוגע, ויש לא מעט כאלו באגף”.
איך זה מרגיש להיות אישה בסביבה שהיא לא רק גברית, אלא גברית מאיימת?
“זה לא מפחיד בכלל. עובדה, אף פעם לא קיבלתי איום מאסיר, לא בתוך הכלא ולא כאשר שוחרר. אני לא אגיד 100 אחוז, אבל 95 אחוז מהאסירים נורא מפוחדים, אין להם ביטחון עצמי, מה שהם עושים בחוץ לא דומה לאסיר שנמצא בתוך הכלא, זה שני אנשים שונים. הם מגיעים לבית הסוהר שבר כלי, ואני לא מפחדת מהם כי אני לא במקום הזה, אני במקום של להכיל אותם. וכשאני מקבלת אסיר חדש, אני לא מסתכלת עליו ומסווגת בראש ‘אנס את הבת שלו’ או ‘פדופיל קשה’, מבחינתי הכול זה מקשה אחת. אני מסתכלת על האדם שיושב מולי במבט של איך אני יכולה לעזור לו להיות אדם אחר”.
גישה קצת פייסנית לאנשים שעשו מעשים נוראיים, את לא חושבת? הם לא הקורבנות בסיפור.
“אין לי אמפתיה, בכלל לא. אני לא מרחמת עליהם. הם עשו מעשה נוראי, הם יושבים בבית הסוהר והם ישלמו על מה שעשו. אני פשוט חושבת קדימה, וקדימה מבחינתי זה היום שהוא יצא החוצה, עם אילו כלים הוא יוצא. אם לא, מה עשינו? הרי הוא יצא, עוד שנתיים או בעוד עשר שנים, הוא ישתחרר.
תביני, אני קשוחה, אבל אני לא כוחנית. אני לא מאלה שצועקות, אני לא צועקת בכלל. אני משיגה את כל מה שאני רוצה בשקט ובנועם. האגף הוא אגף לדוגמה: סדר וניקיון ברמה הכי גבוהה שיש, יש מסדרים, ואני מקפידה ולא מעגלת פינות. הם יודעים משמעת מהי, וזה עובד בענק, יש תוצאות. אני שנתיים במעשיהו, שוחררו כ-50 אסירים, ואף אחד מהם לא חזר לבית הסוהר. בשנתיים אפשר לראות תהליך”.
רס”ב אלמקייס בוגרת תואר ראשון בכלכלה, מנהל עסקים וגישור. כיום היא סטודנטית לתואר שני בטיפול בהתמכרויות. לאשדוד היא הגיעה לפני יותר מעשור במסגרת תפקידה כמפקדת הפרדה ארצית. “עברנו לאשדוד כי זו עיר עם ים, וים הוא התשובה והפתרון להרבה מצבים, לכן אני גם גרה בקרבתו. מה גם שעשיתי בדיקות לפני המעבר וראיתי שאשדוד מובילה בחינוך, ורציתי חינוך מעולה לילדיי, ולכן בחרנו לגור פה. ואני שמחה בבחירה הזאת, התוצאות מעולות, ואשדוד מדהימה בעיניי”.
לבנה, בישראל של 2018 יש צורך ביום האישה?
“לא, זה מיותר. נשים היום נמצאות במקום מאוד גבוה, מצליחות בכל התחומים. יש לנו נציבת שב”ס, חברות כנסת, מנהלות מחלקות בבתי חולים, מפקדות בכירות בשב”ס, מנכ”ליות חברות ענק. יש מלא נשים בעמדות מפתח, אנחנו לא במקום של להגיד ‘היי, אנחנו כאן’. נכון, ארצה לראות יותר נשים בעמדות מפתח, תמיד. זה החלום, אבל אנחנו חברה פתוחה, וזה לא מה שהיה פעם, ואת זה צריך לזכור”.
במועצת העיר האחרונה הודיע ד"ר יחיאל לסרי על כך שהוא חוזר בו מאכיפת חוק העזר העירוני בנוגע לאיסור פתיחת עסקים בשבת בפאתי העיר קרי מתחמי הביג, הסטאר והחופים ולמקד את האכיפה באזורים דתיים וחרדיים בלבד. אלא שהחלטה זו לא התקבלה באופן יפה בציבור החרדי שמבקש אכיפה בכל חלקי העיר, באופן מלא.
כראייה, הכותרת שניתנה בעיתון השבת החרדי "המודיע" היום: "אכזבה מהחלטת ראש עיריית אשדוד שלא לאכוף באופן שוויני את חוק העזר האוסר על פתיחת עסקים בשבת". הכתב החרדי חנוך בן-חיים כתב:"כאב נוקב בקרב ציבור מקדשי שביעי מהחלטתו של ראש עיריית אשדוד, שלא להמשיך באופן שוויני באכיפת חוק העזר העירוני האוסר
סגן ראש העיר, ליברמן. מאוכזב? צילום: קיריל לבוב
על פתיחת עסקים בשבת, כי אם במקומות הקרובים לאזורים הדתיים והחרדיים של העיר. ד"ר לסרי נכנע ללחצים הפוליטיים המופעלים עליו על ידי גורמים אינטרסנטיים פוליטיים מחרחרי ריב ומדון".
"הכאב נוקב שבעתיים כאשר מאז ומעולם היה ידוע ראש העיר ברגישותו הרב לקודשי ישראל ולערך שמירת השבת. כניעתו אפוא ללחצים פוליטיים – התקבלה בתמיהה".
פגישת רבני הקריות שהציתה את משבר השבת לפני חודשיים. צילום דודו חן
הרב יצחק גולדקנופף מזכיר וועדת הרבנים למען קדושת השבת אמר:"צר לנו שראש העיר בחר להיכנע לגורמים אינטרסנטים ומאפשר את הפרצה החמורה בחומות השבת. הסתירה בין תוכנו של חוק העזר העירוני להצהרתו של ראש העיר מהדהדת ודורשת הסברים וטיפול".
אז מי אתה גדי וילצ'רסקי? הבנאדם הזה נמצא בכל מקום. עם משקפי השמש המתחכמים שלו, השערות המקורזלות שנדמה שלא חפפו אותן מלא זמן, כובע צמר ומגאפון זעיר – גדי וילצר'סקי כבש את פינת הסטלן הנונ-קונפורמיסט של ישראל בשנים האחרונות.
. אז נתחיל מהסוף. גדי וילצ'רסקי אינו קיים באמת ואם קיים הרי זה רק במוחו הקודח של עידן מור, הקומיקאי שהתאכזב מהצלחתו כסטנדאפיסט לדבריו. את גדי המציא במקרה בתחילת המחאה של קיץ 2011, את הפאה והמשקפיים אילתר, לקח מגפון ועלה לשידור חי בערוץ הראשון תוך חירטוט בדיחות בשיא הרצינות. ברגע הזה "גדי" סומן והשאר היסטוריה. "גדי וילצ'רסקי" החל למלא אולמות ומופיע בכל הארץ. ועידן מור? עידן טוען שמדובר כבר בפיצול אישיות מהסוג הטוב.
מאז גדי כבר הספיק להטריד את מרגלית צנעני, שרת הבריאות ויאיר לפיד, להסתובב תמיד עם אחת מחולצות "חיפה לחיפאים" שיש לו, להפגין מול שגרירות מצריים ולהתלונן על חג הפסח, להרים הפגנה של איש אחד נגד ניתוחים להקטנת חזה, להפיק תחרות תחפושות לגדי וילצ'רסקי ותמיד עם המגאפון הנצחי. גם הבדיחות הקבועות נגד תושבי הקריות שסוף סוף שמו אותם בכותרות – הפכו לסימן היכר.
לאחרונה אפילו הספיק לחתן זוג צעיר בחתונה בהחלט נון-קונפורמיסטית.עידן מור, יליד 79, אכן יליד רמת הדר, חיפה (למרות שגר בתל אביב), טוען שהמעבר בין הדמויות אכן מבלבל. בראיון אמר פעם "הייתי פעם גדי במשך ארבעה ימים רצופים, במסיבת טבע בכנרת. זה הזמן הכי ארוך שהייתי גדי. פתאום התחלתי להתבלבל, כי היה רק גדי ואף אחד לא הכיר את עידן".
הקטע המצחיק הוא שגם אנשים שמגיעים להופעות לא יודעים כי מדובר בדמות פיקטיבית וגדי הוא אמתי. אז האם גדי אמתי? בטוח שהוא הדבר האמתי ובטח הרבה יותר אמתי מאנשים אמתיים שמסתובבים ביננו. לעיתים האמתיות הזו עולה לו באיומים שמקבל בדרך קבע, בילה לילה במעצר ולאחרונה אף נאלץ להוציא אדם מההופעה שלדבריו בא במיוחד להופעה כדי לפוצץ אותה.
מוצ"ש, 10.3 בשעה 21:30, מרכז קהילתי 'דיונה', קק"ל 90 , אשדוד. למידע:08-8668634
יום האישה, תכף בא על סיומו, אך אין יותר סמלי מלסיים אותו עם כדורסל נשים ועוד גמר גביע המדינה? מכבי בנות אשדוד הגיעו הערב לבית מכבי בראשון לציון שם הן פגשו את אליצור חולון, שהפסידה בגמר אשתקד לרמת חן ותעשה הכל בכדי לקחת את הגביע הנכסף. 1,500 צופים, ביניהם שרת התרבות והספורט, מירי רגב, סיפקו אווירה מדהימה באולם. רעש הצופרים, היה גבוה יותר משל אלה שעומדים בפקקים של איילון.
באו לנצח. שחקניות אשדוד (אורי קריספין)
הפתיחה של מכבי אשדוד הייתה מעולה והצהובות ברחו לחולון בצוצאה 11:4. שלשה של טיה פרסלי הובילה ליתרון דו ספרתי ראשון במשחק 2:30 לתום הרבה הראשון. הסגוחות ניסו לחזור אבל טיפאני הייז מנעה התקפת מעבר ומיד יצאה קדימה ונעצרה בעבירה. הרכזת ניגשה לקו, קלעה פעמיים ותפרה שלשה נוספת בדרך לתוצאה מעולה 22:7, בתום הרבע הראשוו והחד צדדי הזה.
גם מירי רגב הגיעה (צילום: אורי קריספין)
את הרבע השני, שי דורון פתחה עם שתי זריקות מצוינות מהעונשין וטיה פרסלי המשיכה עם סל נוסף. נועה זליבנסקי, מהצד השני, עצרה את ההתלהבות בצהוב עם שלשה. אליצור חולון המשיכה לאבד את הראש, בניסיון לעצור את הסחף. גם התכנית ההגנתית של המאמן עדן ענבר עבדה מעולה ודניאל אדמס, הגרסא הנשית של שאקיל אוניל, לא הצליחה להיכנס היטב למשחק. צ'לסי הופקינס ניפקה אסיסט מרשים להייז שקלעה, לויצקי הוסיפה משלה ולוח התוצאות הראה 34:11, לאשדוד. עד תום הרבע השני אשדוד המשיכה להגדיל את הפער בזכות יכולת טובה של הזרות שלה. טיפאני הייז הוסיפה שלשה נוספת לפני ההפסקה. תוצאת המחצית הראשונה, 43:20 לצהובות.
במסגרת פעילות של איגוד ערים לאיכות סביבה אשדוד וחבל יבנה הגיעו מועצות תלמידים ירוקות שפעילות בנושאי סביבה לסיור העשרה, במרכז הדולפין והים. הם ערכו סיור חוויתי, וקיימו בחירות דמוקרטיות ( כולל קלפי והכנת תעודות זהות), לבחירה של דולפין לאימוץ. כל בית ספר קיבל ערכת ״אמץ דולפין״ שבאמצעותה הוא יקיים פעילות דומה ליתר התלמידים בבית הספר.
מרכז הדולפין והים מציע מגוון רחב של פעילויות – לארגונים, לחברות ולקבוצות – הכוללות הדרכה מקיפה ומרתקת, שחושפת את סודותיו של הים התיכון ושל יושביו, והכל מנקודת מבטו של הדולפין. המרכז הייחודי, שהוקם בידי עמותת מחמל"י, בשיתוף בית הספר לקציני ים אורט-אשדוד, עיריית אשדוד ונמל אשדוד, שוכן במבנה מרשים על גדת נחל לכיש.
ואם תהיתם מהו פרויקט "אמץ דולפין" ? נספר לכם שגם אתם יכולים. עבור תרומה על סך 180 ש"ח ומעלה, תקבלו "ערכת אימוץ", הכוללת את תמונת הדולפין המאומץ הנבחר ותעודת אימוץ מהודרת. כמו כן, בכל פעם שצוות המרכז יראו בים את הדולפין המאומץ או את אחד מחבריו במסגרת אחד מהפלגות המחקר שלנו, תקבלו עדכונים בדואר האלקטרוני על הדולפין שאימצתם, על שאר דולפיני הבר בארץ, וכן תמונות חדשות שלו ושל חבריו הדולפינים, כך שתוכלו לשמור איתו על קשר.
תוקף האימוץ הוא שנה, הכסף מהווה תרומה לעמותת מחמל"י וישמש לשדרוג אמצעי ההצלה והאישוש שברשותנו כמו גם לקידום המשך מחקר הדולפינים בישראל.
הגג שלכם יכול להיות שווה הרבה מאוד כסף: התקנת גג סולארי במדינה שמשית כמו שלנו, הוא צעד מתבקש, עם תועלת משולשת: חיסכון של כמחצית מחשבון החשמל, אקט ידידותי לסביבה, והשבחת ערך הנכס שלנו.
בשנים האחרונות החל תהליך הכרה של הממשלה ביתרונות הרבים בניצול אנרגיית השמש הקיימת בשפע במדינתנו, וכפועל יוצא מכך חלה הקלה משמעותית בבירוקרטיה לאימוץ הטכנולוגיה הסולארית (פטור ממס עד סה"כ ייצור חשמל בשווי של 24,000 ₪ בשנה, לצד פטורים מהיטל השבחה וארנונה). בחודשים האחרונים, הודיעה רשות החשמל כי היא מעלה הילוך, ומכריזה כי מעתה גגות סולאריים על גבי בנייני מגורים יאפשרו חלוקת חשמל לכל דירה, בנוסף להפעלת השעון המשותף (חדר מדרגות ומעלית).
קרדיט צילום – מירו מדיה
להודעה זו של רשות החשמל מצטרפת הודעה נוספת של שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, לפיה יקדם שימוש באנרגיה סולארית להמונים במסגרת הסדרה תעריפית, ובמקום צבירת קרדיט שיאפשר לצרכן זיכוי בצריכת החשמל הפרטית שלו (שיטת "מונה נטו" הנהוגה כיום), נוכל כעת למכור את החשמל שייצרנו ללא הגבלה, ולקבל צ'ק מזומן תמורתו- גם על גבי גגות בתים פרטיים, וגם על גבי בניינים.
אז איך נוכל לדעת אם הגג שלנו מתאים להתקנה של מערכת סולארית? בעבר, הערכת הפוטנציאל הסולארי של גגות נעשתה ע"י אנשי מקצוע, אשר עלו על הגג פיזית, ובדקו שורה של פרמטרים דוגמת מיקום, מפנה, שיפוע, הצללות אפשריות ועוד. הדבר לקח זמן רב, ודרש מהטכנאים לטייל בין גגות רבים, חלק מהפעמים לשווא, כאשר התגלה כי לגג מסוים לא מתאימה ההתקנה כלל.
כעת, סטרטאפ ישראלי בשם SolView המשווק בבלעדיות ע"י חברת אנרפוינט מאפשר להזין את הכתובת שלנו, ולדעת תוך שניות מה גודל המערכת הסולארית המתאימה לנו, כמה נוכל לחסוך בחשבון החשמל החודשי, מה עלות המערכת, ומה תהיה העלות במידה וניקח הלוואה למימון המערכת.
"מדובר במהפכה של ממש בצורה שבה אנו מתאימים מערכות סולאריות", מעיד דני דנן, מנכ"ל אנרפוינט. "SolView מאפשרת לנו לקבל במהירות תמונה מלאה ומקיפה של כל מה שאנו צריכים לדעת בנוגע להתאמת מערכת סולארית לגג מסוים- בכל רחבי הארץ. בנוסף לכך, המערכת יכולה לספק לנו תובנות על הפוטנציאל הסולארי של כל עיר ושכונה. כיום אנחנו עומדים על 6,000 בתים פרטיים שהצטרפו למהפכה הסולארית, מתוך פוטנציאל של כחצי מיליון. SolView הופכת את הפוטנציאל הזה למציאות, ומאפשרת לנו לקבל החלטה מושכלת בנוגע למערכת הסולארית המתאימה ביותר לגג ולצרכים הספציפיים של כל בית אב".
עופר צדקה, מנכ"ל סולוויו ציין כי: "כיום חלק חשוב בכל רכישה של לקוח חדש בתחום היא ההתאמה של הגג שלו להתקנה של מערכות סולאריות. כל בדיקה כזו יכולה להגיע לאלפי דולרים והמערכת שלנו חוסכת את העלויות. השוק העיקרי שלנו הוא השווקים הסולאריים בהודו, סין, יפן, ארצות הברית, ואירופה".
משפטם של אלון חסן והנאשמים האחרים בפרשת השחיתות בנמל אשדוד מתקרב לסיומו. ביום חמישי 29 במרץ אמור השופט יואל עדן למסור את הכרעת הדין. זה יקרה יום לפני ערב פסח. במעמד זה ייקבע אם הנאשמים מורשעים — ואם כן, באילו עבירות — או מזוכים.
הנאשמים הם אלון חסן, שהיה יו”ר הוועד החזק בנמל אשדוד ואיש עסקים, שוקי סגיס, ששימש מנכ”ל חברת נמל אשדוד, וכן דוד חסן, בן דודו של אלון, שמילא תפקיד בכיר בחברת “דנה לוגיסטיקה”.
אלון חסן הוא הנאשם המרכזי, ומיוחסות לו עבירות חמורות, ובהן לקיחת שוחד, סחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור.
סגיס מואשם במרמה והפרת אמונים של עובד ציבור וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. דוד חסן מואשם בין השאר בסחיטה באיומים, הלבנת הון וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
באחת הפרשיות הקשורות לדוד חסן “צ’יף אסיה” נשמעה עדותם של עדי המדינה האחים אפי ודני כחלון. איש העסקים יניב בלטר נשפט לחוד, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר.
השופט עדן. צילום: מערכת בתי המשפט
בימים האחרונים הסתיים שלב הסיכומים. כצפוי, התובעים במשפט, הלוא הם עורכי הדין עמיחי חביביאן וצחי יונגר מפרקליטות מחוז דרום, טוענים שהוכיחו את אשמתם של הנאשמים במשפט. מנגד, הנאשמים טוענים באמצעות סנגוריהם כי יש לזכות אותם.
אחת הטענות המרכזיות של עורכי דינו של חסן הייתה ועודנה כי החקירה נגדו זוהמה עקב התנהלותו של קצין המשטרה שסרח ערן מלכה והקשר שנרקם בין מלכה ובין רונאל פישר, שהיה פרקליטו של חסן.
מיתר בן גוזי וכן, אתם לא טועים יש קשר משפחתי למאיר בן גוזי , והצמוד מזה שנים שניר אמסלם שחררו את התאריך המדובר לאוויר וכדאי לכם מאוד לשריין את התאריך 11/10/18 כי זו הולכת להיות חתונת השנה.
מיוחד ליום האישה: כששעון הבחירות מתקתק כדאי שתכירו את האישה היחידה שאולי תחליף את ראש העיר המכהן:
ספרי לנו מה אומר יום האישה עבורך?
"אני לא עושה עניין גדול מיום האישה. אני אישה פרקטית. אך עדיין חשוב שליום אחד בשנה, כל העולם עוצר לרגע ומבין את תרומתן הגדולה של הנשים. כמעט בכל מקום בו נמצאות נשים, ניתן לראות חברה או ארגון הנותן מקום למגוון דעות ונקודות מבט שונות התורמות להתפתחותו. היכן שיש נשים, שם תימצא הפתיחות, השלווה, ההקשבה, ההכלה והשלום".
את מאמינה שבישראל 2018 עדיין צריך לציין את יום האישה?
"בהחלט. לצערי הרב הגברים עדיין שולטים ברוב מנגנוני החיים ובעיקר בפוזיציות בכירות. בישראל של 2018 עדין קיימים פערי שכר העומדים על יותר מ30% בין גברים לנשים, נתון אגב, שכמעט ולא השתנה בעשור האחרון. ציון יום האישה אחת לשנה באופן ברור עוצר לרגע את רכבת הגברים ונותן ביטוי לשיח בעניין. אנחנו צריכים לפעול יותר למען שיווין הזדמנויות בין גברים לנשים אך אני גם חושבת שעל האישה לקום ולקחת את ההזדמנויות! לא לחכות לאף אחד שיעניק לה אותן, לצאת מנקודת מבט שווה ולרוץ קדימה".
ספרי לנו קצת עליך. איפה גדלת, משפחה, לימודים, תואר
11% נשים בלבד. צילום: אורי קריספין
"ילידת קזבלנקה במרוקו , עליתי יחד עם הורי ישירות לאשדוד בשנת 1969, גרתי וגדלתי ברובע ו' באשדוד ברח' שלמה בן יוסף , יש לי שתי אחיות ושני אחים. בעלי אבי, ושלושה ילדים מקסימים גיא, טל ונוי.
בעלת תואר דו חוגי בפוליטיקה ממשל וקרימינולוגיה, כיום בשנה השלישית במכללה האקדמית ספיר לימודים לתואר במשפטים" .
מהי אישה מעוררת השראה בעינייך?
"אני אוהבת מנהיגות חכמות שיש בהן שילוב של עוצמה עם אינטליגנציה רגשית. שרת המשפטים איילת שקד היא דוגמא לכך, אומנם איני רואה באותה עין את דעותיה הפוליטיות אך מה שבולט בה היא העמידה האיתנה מאחורי עקרונותיה ואמונותיה גם כאשר מופעלים עליה לחצים כבדים".
איך במועצת העיר יש ככ מעט נשים. (1/9) מדוע זה קורה. ומה החברה מפסידה בכך אם בכלל ?
"יש מעט נשים יחסית בפוליטיקה כי המרפקנות והמאבקים תמידיים.
לשרת ציבור זה תפקיד קשה ולצערי הרב ממעטות הנשים להיכנס לזה , עובדה שגורמת לנו להפסיד, בסופו של יום , ניהול אינטליגנטי, איכותי, איכפתי ומשתף".
לאחר ארבע שבתות לא חולקו דוחות התכנסה הערב מועצת העיר שהייתה סוערת במיוחד. במהלך הישיבה הודיע ראש העיר על הפסקת מתן דו"חות למתחמי הביג, הסטאר והחופי ולמעשה חזרה למצב הקודם. איפה כן תתבצע אכיפה? במקומות הסמוכים לאיזורים החרדים ובקרבת בתי כנסיות.
לטענת ראש העיר "כולנו יודעים שאין כפיה באשדוד. כל תושב ואורח החיים שלו, הכבוד ההדדי, והחיים המשותפים באשדוד הם לא סיסמא. הם עובדה קיימת, לכן נוצר מצב בלתי נסבל, מכל בחינה שהיא. כשאנחנו לא יכולים לעשות דבר מול סופר שפותח בשבת ליד בית כנסת". עוד אמר : "זו האחריות שלי לתקן את זה. בעקבות פסק הדין של בית המשפט יצאנו למהלך של אכיפה שיוונית בכל העיר. מהלך מוגבל בזמן, 4 שבועות של דוחות כנגד עסקים (שאינם מסעדות ובתי קפה) בכל רחבי העיר, כדי להחזיר לַעירייה את יכולת האכיפה.
המהלך הקצר הזה נגמר. זהו. סיימנו אותו כבר לפני מספר שבועות. ועכשיו, הוריתי, לרכז את מאמצי האכיפה, באזורים בהם קיימת פעילות סופֶּרים בתוך העיר בסמוך לציבור דתי, ובוודאי בסמוך לבתי-כנסת. בדיוק כפי שמוסכם על כל תושבי העיר.
מבחינת אכיפה: חזרנו למצב הקודם שהיה לפני המשבר. רק כמובן עם יכולת אכיפה, מול סופֶרים שפועלים בתוך העיר ליד ציבור דתי. כפי שכולם מסכימים. דתיים וחילוניים כאחד. החזרנו לעיר את השקט ואת הכבוד ההדדי בין דתיים לחילוניים. אלא אם מישהו רוצה להמשיך ולעשות רעש והון פוליטי, על חשבון התושבים. ואני לא אתן לזה לקרות".
כצפוי הרוחות סוערות. הדרמה החלה עוד בשעות הצהריים כאשר פעילי מחאת השבת הגיעו מבעוד מועד לשריין מקום. יגאל פרומן, ממנהיגי המחאה הגיע בשעה 14:30 ואמר לכאן דרום:"הגעתי מוקדם כדי לא לקחת סיכון. בהתחלה היו באמת 52 צמידים אך בעת החלוקה הודיעו שנשארו פחות כך שנשארו רק 30 כסאות פנויים ואני תוהה היכן הצמיגים האחרים?".
עשרות פעילים הגיעו כשהם מצויידים בחולצות שחורות הנושאות כיתובי מחאה ובצמידים שחורים כמחווה לצמידי הכניסה, אלא שעל הצמיגים האלטרנטיבית נכתב: "לא מקורב
גיא סער וחולצת המחאה
ללסרי".
המועצה התכנסה ותדון בחוק העזר העירוני ובבקשה לתיקון החוק. כזכור העניין עולה לדיון בעקבות חתימתם של 9 חברי מועצה על הצעתו של יו"ר האופוזיציה שמעון כצנלסון.
ביום שני 12.3 יתקיים בפאב ה"אקסנטו" ערב סטאנד-אפ שארגנו תושבי העיר, כאשר כל ההכנסות – קודש לעמותת הידידים של בית חולים קפלן. העמותה מגייסת כספים לילדים חולי סרטן.
אלירן גל, ממארגני הערב:"את ליין הסטאנדאפ באקסנטו התחלנו לפני כחודש, ועד כה היו 4 ערבים של סטאנדאפ שכל פעם מצליחים להתעלות על עצמם מחדש. אחת המלצריות של הפאב, אופק גינסבורסקי, הציעה שלכבוד יום המעשים הטובים נעשה שיתוף פעולה עם בית החולים קפלן כשהמטרה היא לגייס כספים לילדים חולי סרטן. בערב הסטאנד-אפ כל הכספים הם קודש ויקדשו למטרה הזו. כל האמנים – מגיעים בהתנדבות מלאה. מחיר כניסה(תרומה) 40 ש״ח".
במרתון הסטנדאפ ישתתפו שבעה סטנדאפיסטים שיפילו אתכם מצחוק: שגיב פרידמן ("מחוץ לחוק"), דודי ארבלי, עמית רוזנברג, שלמה בייבי בייבי, מתן פרץ, אלירן גל, קאמל אל חלבי ידאג לעשות לנו שמח אחרי כל הצחוק הזה, לא אחר מאשר הדיג׳יי שכבר מזמן הפך למשפחה שלנו – די ג׳יי אמיר אודאי כל המשתתפים בערב זה מגיעים בתרומה מלאה.
כחודשיים לפני הפורימון, התכנס השכב"ג ובחר בהצבעה את ראש הפורימון- מי שיוביל וינהל את כל התהליך, וכבר למחרת הבחירות, החלו העבודות. נבחרו פרוייקטורים, שבאחריותם תחומים שונים כגון פרסום, חזות, תחנות ומבנים וצוותי עבודה המורכבים מחברי השכב"ג. אותם פרוייקטורים, בהנהלת הראש, תכננו מאפס אירוע, שנועד לארח ולשמח את כל תושבי גן יבנה. מס' פעמים בשבוע הגיע השכב"ג לשבט לימי עבודה, והחלה העבודה הפיזית לקראת הפורימון – מתכנון לביצוע.
צילום: יח"צ
אט אט התקרב לו היום הגורלי- יום הפורימון. השכב"ג התכנס בשבט משש בבוקר של אותו יום, ועם הרבה אנרגיה, קצת מוזיקה ובעיקר חיוך על הפנים, הקים השכב"ג עיר קופים, קרוסלה, המון תחנות שונות, ותפאורה מדהימה. כל זאת מחומרי גלם בסיסיים ביותר- לרשות השכב"ג עמדו סנאדות (קורת עץ), חבלים וגם הרבה גואש ובדים.
על הפורימון הנ"ל השקיע השכב"ג זמן רב ועבודה קשה. אך בסופו של יום, כשבזמן הפורימון ראו את החיוכים על פניהם של הבאים, הבינו שזה היה שווה את הכל.
סקירה קצרה של מה שהיה בפורימון- כבר מ- 10:00 בבוקר יום שבת, נפתח הפורימון עם מוזיקה וחיוכים. הקיוסק, עליו עמלו חניכי הקורס (שנת קורס הדרכה, שכבת ח') עמד וחיכה לבאים, התחנות עמדו מוכנות שילדים יבואו וישחקו בהן, והתפאורה השרתה אווירה ישראלית וחגיגית. לקראת 10:30, נפתחה העיר קופים, וילדים ישר רצו וחיכו בתור על מנת לעלות. לאחר מכן נפתחה גם הקרוסלה, וכל ילד שעלה רק רצה עוד סיבוב. פרסים חולקו מבין המנצחים בתחרות, וגם בהמשך הפורימון, התקיימה תחרות תחפושות אליה הגיעו ילדים עם תחפושות מדהימות, והבחירה של המנצחים הייתה באמת קשה.
שבט גי"א מודה לכל מי שהגיע ומזמין אתכם להגיע גם בשנה הבאה, ובנוסף מודה לאנשים רבים על תרומתם לפורימון זה.
