נפתלי בישיבת המועצה השבוע. צילום: קיריל לבוב

איריס נפתלי: "התקופה שבה חליתי בסרטן – הקשה בחיי"

הייצוג האפסי לנשים בקרב זוכי פרס ישראל, שהצית השבוע דיון ציבורי, מלמד עד כמה גם בשנת 2018 שוויון בין המינים אינו דבר מובן מאליו. אני ותקרת הזכוכית שלי - סדרת כתבות מיוחדת לרגל יום האישה הבינלאומי שצוין השבוע, 8 במרץ

את איריס נפתלי (52) אתם מכירים בעיקר כיו”ר ועד עובדי עיריית אשדוד, מנהלת אגף האירועים בעירייה והחל מהשנה החולפת כחברת הנהגת ההסתדרות.

אבל אם תשאלו אותה, היא תגיד לכם, “אני קודם כול אימא לשלושה ילדים וסבתא לחמישה נכדים מהממים ורעיה לפני כל דבר אחר. קודם כול הבית שלי. כמה שאני עובדת בחוץ, הבית הוא עמוד התווך, הוא הגב, הוא הכול. הבעל, הילדים והנכדים. מי שמכיר אותי טוב — יודע. הם תמיד איתי, בכל מקום”.

נפתלי. צילום: לימור אדרי

איך עושים את זה — קריירה והורות?

“פשוט. בחלוקת זמן נכונה. שישי–שבת אני נטו בבית, נטו איתם. ואם צריך משהו באמצע השבוע, עם חלוקת זמן נכונה גם זה קורה. יש זמן לכל דבר, 24 שעות זה הרבה מאוד זמן, עובדה שכשליש מהזמן אנחנו ישנים (צוחקת)”.

מה מסמל עבורך יום האישה?

"זו גאווה מאוד גדולה להיות אישה, זו זכות. ויום האישה זה מה שמנגיש לכל העולם את הזכות הגדולה בלהיות אישה”.

לנשים בעיריית אשדוד יותר קשה להתברג לתפקידי מפתח?

“הפוך. בעשור האחרון יש שינוי מגמה, חד משמעית. המשנה למנכ”ל (דינה בר-אופן, ש"ש) — אישה. מנכ”לית הרשות למלחמה בסמים (סימונה מורלי, ש"ש) — אישה. מנהלת אגף כוח אדם — אישה. יש עוד המון נשים בתפקידי מפתח, המון. ראש מינהל הרווחה — אישה. יש המון נשים במערכת שהגיעו לתפקידי מפתח מתוך אמונה שהנהלת העיר יודעת שנשים מאוד מוערכות בהנהלת העיר. בכלל, אני מעריצה נשים ששברו ושוברות תקרות זכוכית, ויש כל כך הרבה נשים כאלה”.

צילום: לימור אדרי

את מגדירה את עצמך פמיניסטית?

“לא. אני לא פמיניסטית כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהיותי אישה היא זכות, לכן אני צריכה להתמודד על כל דבר. אני נגד שריונים לנשים, זה לא צריך להיות. פמיניסטיות מאמינות שהן צריכות להיות משוריינות. ההזדמנות תבוא מתוך הכוח שלך — תביאי אותו, אל תחכי שישריינו לך, תתמודדי כמו כל אחד אחר”.

איך אפשר להסביר את זה שבמועצת העיר אשדוד רק 11 אחוז הם נשים?

“אני חושבת שנשים לא מעזות, אולי זה לא מעניין אותן, לא יודעת. בפוליטיקה בכלל יש מעט מאוד נשים. תראי מה קורה בכנסת, זה אותו דבר. זה נכון לפוליטיקה בכלל, לא רק למועצת העיר באשדוד”.

יש סיכוי שנראה אישה בתפקיד ראש עיריית אשדוד?

“אולי, לא אני (צוחקת). החיים לוקחים אותנו לכיוונים שאנחנו אף פעם לא יודעים להגיד, אבל זה לא מעניין אותי. באמת מעניין אותי מה שאני עושה. בדנ"א שלי, הכי אמיתי, אני ועד עובדים, ולכן אני חושבת שיהיה לי מאוד קשה להיות בכובע של הנהלה”.

צילום: פבל

איך הגעת למעמדך הנוכחי?

“עבדתי על זה 20 שנה. הייתי חברה בוועד עובדים והתמודדתי להיות היו”ר. הלכתי, הייתי ממוקדת מטרה שיום אחד זה יקרה. אין לי הנחות, אף פעם לא ביקשתי הנחות. כל אחד מביא את היכולות שלו. אני מסתכלת על אורלי-לוי אבוקסיס, שאני מאוד אוהבת אותה, והיא גם נלחמת על זכותה, על הדעה האמיתית שיש לה. ככה זה, נלחמים על מה שמאמינים בו. חולמים, מאמינים — וזה קורה”.

מה ההישג שלך מהשנים האלה שאת גאה בו במיוחד?

“היותי יו"ר ועד עובדים”.

אנחנו מכירים אותך כסוג של אשת הברזל, אבל היו קשיים במהלך הדרך?

“המון. המון קשיים. היו לי תקופות מאוד קשות בוועד העובדים שהייתי בחיסול טוטלי ונאבקתי בכדי שלא יחסלו אותי. היו אנשים במהלך ההיסטוריה שלי בוועד העובדים, לא היום, שנלחמו כדי שלא אהיה ועד עובדים ושלא אהיה יו"ר ועד העובדים, וזה קרה לפני לא הרבה שנים. וכל פעם ניסו לעשות לי חיסול ממוקד, והאמנתי בדרך שלי, האמנתי שהעובדים מאמינים לי ומה שאני רוצה לעשות זה לטובת העובדים, ולכן כל פעם הלכתי, ולא חשוב אם הצלחתי יותר או פחות, מה שחשוב זה ש—20 שנה אני חברה בוועד עובדים”.

כשאת מסתכלת על העיר אשדוד, את מרוצה מאיך שהעיר נראית?

“מאוד, מאוד. אני ילידת העיר אשדוד, גדלתי פה, התחתנתי פה, הבאתי ילדים ונכדים בעיר הזאת. אני רואה שאשדוד מתקדמת בצעדי ענק. אני לא זו שאומרת את זה, מי שאומר את זה אלה התושבים. תושבי מדינת ישראל מסתכלים על אשדוד בהערצה, וכולם יודעים את זה, ממש כולם יודעים את זה. כי לא רק אני יוצאת החוצה ושומעת את זה, כל התושבים בעיר שומעים את זה מבחוץ ונוכחים לראות מה אשדוד הפכה להיות. אנשים מבחוץ מאוד מקנאים בתושבי העיר ובאיך שהעיר נראית היום”.

ובעניין אגף האירועים, את מרוצה מהנעשה שם עד כה?

“אני חושבת שאנחנו מובילים את אשדוד ברמה של אגף האירועים ליעד המרכזי, והוא אוטוטו קורה. אמרתי את זה לפני עשור, ואני עומדת בו כנראה לא רע. אנחנו לא פחות טובים מתל אביב, ואנחנו נהיה יותר טובים מתל אביב — זה היעד”.

נפתלי ומלכת השושנים עדן בן זקן. צילום: אריק ז'ורנו

איפה את רוצה לראות את עצמך בעוד עשר שנים?

“באותו מקום. באמת. יו"ר ועד העובדים ומנהלת אגף האירועים. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, מאוד אוהבת. החלום שלי היה להיות יו"ר ועד העובדים — חלמתי והגשמתי. באמת. ומי שלא חולם — לא יכול להגשים”.

את מקבלת הצעות להתקדם?

“אני היו"ר האישה היחידה ב-15 הרשויות הגדולות. וכן, פונים אליי ברמה הארצית והמקומית, אבל זה לא מעניין אותי ואני לא רוצה. כמו שאמרתי, בדנ"א  שלי אני ועד עובדים”.

מה המסר שלך לנשים?

“תעשו הכול באהבה, תחלמו, תאמינו בחלום ותגשימו אותו. בנימה אישית: כשבן אדם אומר שהוא הגיע לאן שהוא הגיע והוא עושה את זה בהמון אהבה, אני רוצה להגיד שקיבלתי בחזרה גם המון אהבה מתושבי העיר וגם מעובדי העירייה בפרט בתקופה מאוד קשה. ב-2013, כשחליתי, במשך כמעט שנה. חליתי, ולא היה אדם שלא הציע עזרה, שלא בא לבקר, ולא הניחו לי דקה אחת, והרגשתי שמה שעשיתי לעיר הזאת במשך 20 שנות עבודתי בעירייה וב-52 שנות קיומי בעיר הזאת, קיבלתי בחזרה באהבה מאוד מאוד גדולה. התקופה שבה חליתי בסרטן הייתה הקשה ביותר בחיי. לפני תחילת הטיפולים הכימותרפיים הייתי בסכנת חיים וההתמודדות נמשכת, אני במעקב כמובן וזה דבר שהוא הולך איתך, מרחף מעליך כל העת”.

נפתלי לא אוהבת לדבר על כך, אבל כשחלתה ואושפזה החלה לעזור להרבה מאוד נשים שחלו בסרטן והיו במצבים דומים. היא ביקרה אותן, העניקה כתף תומכת, סייעה בכל מה שצריך וגם כעת היא ממשיכה לעשות זאת ולהסתובב בין בתי חולים.

 

במעבר חד, את נחשבת מקורבת מאוד ללסרי.

“הוא בן אדם מקסים, איש עם חזון. הוא קנה את עולמו אצלי כששאלתי אותו פעם, 'איך אתה מקבל החלטות?' הוא אמר לי, 'איריס, במהות שלי אני רופא, אני מקשיב לכולם. כשאני פותח בטן — רק אני מחליט'. אני חווה את זה כל יום איתו, הוא איש של חזון, החלטה. איש ענו עם המון ראייה קדימה. הוא הצעיד את העיר קדימה, וכולם יודעים את זה. אין כמו מראה עיניים. אחי אומר לי שכל יום כשהוא נוסע על כביש החוף, הוא זוכר שעד לפני שמונה שנים היו חביות על . העיר בתנופה בלתי רגילה”.

הרמת שני אירועים מאוד גדולים בפורים האחרון – ה"רייב" לתוך הלילה והמסיבה לכל המשפחה.

"אני חושבת שכל האירועים שנעשים בעשור האחרון הם אירועים מצליחים מה שקרה בפורים זה שפורים היו תמיד בתוך המתנ"סים וראש העיר חשב שצריך להוציא את זה לרחוב, והתושבים הצביעו ברגליים.

קלענו לדעת התושב, מה שהוא אוהב, אנחנו עושים המון סקרים בתוך הציבור לבדוק ולברר מה הן אוהבים, אנחנו לא עושים מה שאנחנו אוהבים – אנחנו עושים מה שהציבור אוהב, וכל פעם מנסים לקלוע יותר לדעת הקהל. לכל חתך גילאים יש את האירוע שמתאים לו ואנחנו משתדלים לעשות את הכי טוב, וזה הצליח ברוך ה'".

ולסיום?

"אני עושה את הכל בהמון אהבה, כל השאר פחות חשוב. אני אוהבת אנשים. אני אוהבת את מה שאני עושה. אם אתה עושה באהבה – אתה עושה בצנעה כי אתה מעריך את האדם שמולך, כל אדם שמולך. אין לי משהו אחר".

 

 

 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר