ביום רביעי התקיים טקס סיום קורס חובלים מחזור 141, בסופו הוכשרו 37 צוערים כמפקדים הימיים הבאים של זרוע הים. קורס חובלים ידוע בהשתייכותו למסלולי הצמרת של צה"ל, ובהיותו קורס יוקרתי, מאתגר ואינטנסיבי. אורכו שנתיים ו-4 חודשים, והוא מקנה לבוגריו תואר אקדמאי, רשיון 'סקיפר', ניסיון פיקוד של 5 שנים ודרגות קצונה.
אחד המסיימים הינו סגן ירון בן שטרית, בן 21 ממושב עזריקם. בנם של אבי וויקי ואח לנוי. האהבה והתשוקה לים מאפיינות את משפחת בן שטרית, והן באות לידי ביטוי בבילויים משותפים בים כגון גלישת גלים ושיט.
ירון הגיע לקורס החובלים על מנת לעשות שירות משמעותי וחוויתי הכרוך בתרומה ונתינה למען הגנת המדינה. "כחובל, משימתי היא להקדיש את כל פועלי למען שימור שגרת חיים שקטה ושלווה עבור אזרחי המדינה שלנו, ומניעת הפרת הריבונות בשטחים הימיים של מדינת ישראל" מספר רון.
הקשרים והחברויות שנוצרים בקורס הם חזקים ואמיתיים. ירון פגש את חברו הטוב במהלך הקורס, ויחד הם התמודדו עם הקשיים והאתגרים שנתקלו בהם והיוו משענת אחד לשני. "המשפחתיות והאחווה שעוטפות את כולנו בקורס, מעניקות לנו כוחות להמשיך ולא להוריד רגל מהגז", הוא מדגיש.
עם סיום הקורס ולקראת החגים הקרבים ובאים, מגיעה גם התרגשות רבה עבור ירון. " זה סמלי בעיני להתחיל את תפקידי יחד עם השנה החדשה", הוא מסכם. "אני מחכה בקוצר רוח להיות חובל בזרוע הים".
לאחר הדיווחים ביום שבת האחרון על מקרה ההתעללות המחריד שהסתיים במותו של כלב פיטבול ברחוב סיני באשדוד, המשטרה פתחה היום בחקירת המקרה. הבעלים החשוד בהתעללות טרם אותר. על פי עדויות השכנים הכלב היה קשור מחוץ לבניין המגורים במשך כ-13 שעות לפחות, עוד משעות הערב ביום שישי – כשהוא ללא מזון, מים, צל או אפילו אפשרות לשבת ולנוח. עדין לא ברור מדוע אף גורם בעל סמכות לא הגיע למקום קודם לכן.
במשך שעות הכלב ילל ללא הפסקה ונאבק בשרשרת הברזל שהזקה אותה, אך המאבק רק הוסיף להתישו. השכנים טוענים כי במהלך אותו ערב הושארו על ידם לפחות חמש פניות שונות למוקד העירוני בבקשה שיבואו לחלץ ת הכלב, אך לא התקבל כל סיוע עד שעות הבוקר, לאחר שהצטברו עוד מספר פניות. אחד השכנים סיפר לכאן דרום כי רק באזור השעה 9:30 בבוקר יום שבת הגיעו עובדי הווטרינר העירוני ואספו את הכלב מתוך ביתו של הבעלים – לאחר שזה החביא את הכלבה הגוססת מחשש שיאשימו אותו בכך. כידוע, לאחר שנלקח נקבע מותו לאחר שכבר זמן מה היה על סף מוות.
לפי עדות שכנים ברחוב מדובר בצעיר שאימץ את הכלב לפני כחצי שנה – לטענתם, הוא הרבה להכות אותו, לצעוק אליו, להתעלל בו, ולהוציא אותו ללא רסן או רצועה כשהוא מעודד אותו להתנהגות תוקפנית. ככל הידוע רק פעם אחת נקנס על כך על ידי פקח עירוני. כמו כן, הצעיר הרבה לאיים על שכניו שהעירו לו אל התנהגותו ומסיבות אלו, מסבירים העדים לאירוע הקשה, חששו להתקרב אל הכלב ולסייע לו.
המקרה עורר תגובות זעם וכאב מצד פעילים ואוהבי בעלי חיים מכל האר. מחר בערב (19:00 שני) יגיעו רבים מהם לאשדוד במטרה להפגין מחוץ לביתו של החשוד בהתעללות ובקריאה לבית המשפט להעניק לו עונש מאסר בפועל. בחוק העונש המרבי על התעללות בבעלי חיים הוא עד שלוש שנות מאסר. "אחד המקרים המזעזעים והמחרידים שנחשפתי אליהם במשך 35 שנות פעילותי במהלכם נחשפתי למקרים איומים" אמרה לכתב כאן דרום אתי אלטמן מייסדת "תנו לחיות לחיות". "כלב שקשור 13 שעות, נובח ומוציא את נשמתו, אני לא מבינה איך אחד השכנים לא ירד לעזור לו, למה לא הביאו לו מים? כולם מפנים אצבע מאשימה כלפי הרשויות, אבל איפה אתם? אם אני הייתי שומעת כאלה נביחות לא הייתי יכולה לישון, הייתי עושה הכל כי זה בכי של מצוקה. אני פשוט לא מצליחה להבין את זה".
"זה צריך להיות משפט ראווה" פוסקת אלטמן. "פעם אחת ולתמיד שיראו שגם בישראל יש חוקים. השופטים צריכים להחמיר פה בעונש, זה צריך להיות תיק לדוגמה. להראות שאנחנו מדינה נאורה וגם פה יש זכויות לבעלי חיים. זה מקרה מזעזע וכולם אשמים פה, אף אחד לא עזר לכלב הזה עד שהוא הוציא את נשמתו".עם זאת האשמה לטעמה כמובן נופלת בעיקרה על הבעלים שהפקיר ולכאורה אף התעלל ללא רחמים בכלב שאימץ רק לפני חודשים ספורים. "אני ממש מקווה שהבן אדם הזה יכנס לכמה שנים טובות בכלא ואני מאחלת לו בכל ליבי שיתעללו בו כמו שהוא התעלל בכלב הזה" היא מוסיפה.
"זה כלב פיטבול, בדרך כלל כלב בריא וחזק, והינה גם הוא בסוף מת בסבל רב" אלטמן שוב מעידה על הזעזוע הרב שעורר בה המקרה, על אף ניסיונה הרב והכואב בנושא." רק לחשוב על המוות שלו, על הייסורים שעבר, בלי מים בחום הזה, בשמש, אני לא עומדת על הרגליים. כששמעתי את הבכי בסרטון זה שבר את לבי. אני לא מבינה מה קורה עם המדינה הזאת ועם האלימות. אנחנו נחשפים פה לאלימות כל כך מזעזעת ואני עוד לא מדברת על בני אדם וילדים, אני לא יודעת מה קורה פה המדינה יצאה מדעתה".
שריפה פרצה בבית פרטי ברחוב נתן הנביא, רובע י', אשדוד. לפי שעה חולצו מהבית שלושה, אחת מהם, אישה כבת 70, פונתה לבית החולים אסותא הסמוך כשמצבה קשה לאחר ששאפה עשן סמיך. עוד שניים חולצו מהמקום במצב קל.
לוחמי האש אשר הגיעו למקום זיהו עשן שיוצא מתוך הבית ונאלצו לפרוץ את הדלת כדי לבצע סריקה לאיתור לכודים וחתירה למוקד השריפה.
בני מנלה חובש באיחוד הצלה: "מדובר בשריפה בבית מגורים, הפצועים חולצו עלינו ע"י לוחמי אש שפעלו בזירה, בסיוע חובשים נוספים של איחוד הצלה הענקנו טיפול רפואי ראשוני למבוגרת כבת 60 שנפגעה במצב בינוני עד קשה ולשלושה נפגעים במצב קל שסובלים משאיפות עשן".
מוקד הדליקה היה במטבח. אחד הנפגעים קל היה על הגג וחולץ בשלום. לפני זמן קצר הצליחו הכבאים השתלט על האש. הגורם לפרוץ השריפה עדיין אינו ידוע ונבדק.
חובש רפואת חירום במד"א לירון ביטון, סיפר: "כשהגענו למקום ראינו שמדובר בשריפה בבית מגורים, חילצו אלינו אישה כבת 70 כשהיא בהכרה וסובלת משאיפת עשן. מיד התחלנו להעניק לה טיפול רפואי מתקדם שכלל מתן חמצן, העלנו אותה לניידת טיפול נמרץ ופינינו אותה תוך המשך טיפול לבית החולים כשמצבה קשה. 2 פצועים נוספים טופלו במקום כשמצבם מוגדר קל".
לפני כשנה וחצי נספה דייר בשנות ה-60 לחייו בשריפה שפרצה ברחוב סמוך.
אין באמת הרבה דברים מרגיזים כמו הרגע aבו גילינו שנתקענו מחוץ לבית. זה יכול לקרות באמצע יום סידורים עמוס או ברגע שחזרנו מהעבודה או מאימון. אנחנו מחפשים בכיס או בתיק את המפתח וכלום. רגע אחד אנחנו בעליה המאושרים של דירה, רגע אחר כך אנחנו זרוקים ברחוב כמו מחוסרי בית.
למזלנו מנעולנים עובדים בכל יום ובכל שעה ותמיד זמינים לחלץ אותנו, בין אם נתקענו מחוץ לבית, ובין אם איבדנו את המפתחות לרכב.
"אף אחד לא מתכנן להינעל מחוץ לבית, ולרוב זה קורה ברגעים aבהם אנשים הכי לחוצים. הם ממהרים לצאת לעבודה או להיפגש עם חברים, ומהלחץ הם שוכחים את המפתח בבית", מסביר המנעולן אורן קרויזמן.
"אני מקבל כל יום קריאות מאנשים שצריכים עזרה ואני תמיד שמח להגיע ולעזור. ברור לי שזה מצב רגיש ושאנשים חסרי סבלנות ולכן אני משתדל לעשות את העבודה כמה שיותר מהר, כדי שאנשים יוכלו לחזור לשגרת היום שלהם מבלי שיפספסו דבר".
אורן הוא מנעולן ותיק בעל 20 שנות ניסיון בתחום שכבר ראה הכל מהכל. הוא עובד כמעט בכל שעות היממה ומגיע כמו גיבור עם גלימה להציל את כל אלה שמצאו את דרכם בצד הלא נכון של הדלת. נוסף על שירותי פריצת מנעולים בדלתות בית ורכב, הוא מציע עוד מספר שירותים כמו החלפת מנעולים וצילינדרים, כיוון ותיקון דלתות ועוד.
"אנשים חושבים לפעמים שמנעולן זה בעיקר לפרוץ מנעולים, ובחלק מהזמן זה נכון, אבל יש עוד הרבה שירותים שאני מציע שלאו דווקא קשורים לפריצה. מטרתם להבטיח שמנגנוני הדלת עצמם יעבדו כשורה ושלא תהיינה שום בעיות גישה לדירה או לבית.
"בגלל זה אני גם תמיד ממליץ לאנשים לעבוד עם מנעולן מוסך ובעל רישיון. מנעולנים ותיקים ומנוסים מציעים מגוון רחב של שירותים ויכולים לעזור בדברים שונים מעבר לפריצת דלתות".
אחרי שהעבודה נגמרה ואורן סיים הוא דואג להעניק אחריות על עבודתו וזמין בטלפון למקרה שמשהו לא מסתדר. לפי אורן, "אני משקיע בכל עבודה ודואג לעשות אותה על הצד הטוב ביותר. כשאני מגיע לפרוץ למישהו את הדלת לפעמים זה גם כרוך בהחלפת צילינדר, ופה כבר מדובר בעבודה נוספת שמצריכה ממני להתקין את הצילינדר החדש.
"אני נותן אחריות על העבודה ככה שגם אם קרה ופתאום משהו לא עובד – גם אחרי מספר חודשים – אני תמיד זמין ותמיד שמח לעזור. אני לוקח אחריות מלאה על העבודות שלי כי ברור לי שמדובר בזמן וכסף של אנשים וכאיש מקצוע בעצמי אני מבין את החשיבות של הדבר".
אנחנו מקווים בשבילכם שתפגשו את אורן רק בנסיבות טובות, אבל אם קרה ונתקעתם מחוץ לדירה ואתם חייבים גיבור שיחלץ אתכם בשעת צרה, אורן ישמח להגיע ולתת יד.
אזור פעילות: מאשדוד עד כפר סבא רעננה (כולל כל מה שבדרך)
התחנה לבדיקות קורונה פעלה בשבוע שעבר ברובע ג', לאחר שביצעה בדיקות ברובע ז' וברובע ו'. הבדיקות נערכות בשיתוף פעולה של משרד הבריאות, פיקוד העורף ועיריית אשדוד, ובכל עמדה שהוצבה עד כה היא זוכה להצלחה רבה. ברובע ג' התבצעו למעלה מ-1700 בדיקות ובסה"כ כ-4,700 בדיקות.
התחנות פועלות כאמור במסגרת המאמץ שעושה העירייה וגופי הבריאות לבלימת שרשרת ההדבקה בעיר ועל מנת לצמצם את האפשרות שיוטלו מגבלות בחגי תשרי. השבוע תיפתחנה שתי תחנות נוספות: האחת במתנ"ס רובע ח' והשניה במתנ"ס רובע ט'. הבדיקות תערכנה באותה מתכונת ועבור כל מי שמעוניין, בשני מסלולים נפרדים (לנשים ולגברים).
התחנות תהיינה פתוחות לחברי כל קופות החולים והבדיקות יבוצעו בחינם ע"י מד"א. כל מה שצריך לעשות זה להצטייד בתעודת זהות ולהגיע לבדיקה בתחנה המיוחדת.
מועדי הבדיקה: שלישי (15/9/20) – רביעי (16/9/20), בין השעות 09:00-16:00.
זיכרו, • הבדיקות נעשות בחינם! • הבדיקות ניתנות לחברי כל הקופות • אין צורך בהפניה מקופח חולים • יש להצטייד בתעודת זהות בלבד • יש להישמע להנחיות האחראים בעמדת התחנה.
תחנה לבדיקות קורונה בחינם. צילום: דוברות עיריית אשדוד
בעקבות מחסור חמור בדם שירותי הדם של מד"א מספקים לבתי החולים דם רק במקרים דחופים וקוראים לציבור לתרום דם בדחיפות.
שירותי הדם של מד"א קוראים לציבור הרחב להגיע בדחיפות ולתרום דם, בשל ירידה משמעותית במלאי הדם בישראל. המחסור החמור נגרם בשל הירידה בזמינות האתרים בהן ניתן לבצע התרמות בתקופת הקורונה. כעת, רגע לפני חגי תשרי ובשיאו של גל הקורונה השני – מפרסם הארגון פרטים אודות יום התרמה נרחב באשדוד שמתקיים היום, ראשון, 13.9, בקניון הסיטי בעיר בין השעות 10:00-17:00.
חשוב לזכור כי לדם אין תחליף מלאכותי וכי כל מנת דם יכולה לסייע להציל את חייהם של שלושה חולים או פצועים שזקוקים לתרומה. בעקבות הקושי המשמעותי לגייס את כמות הדם הנדרשת, בעיקר נוכח משבר הקורונה ורגע לפני החג והסגר, נגרם קושי באספקת הדם לבתי החולים שיכול להביא לפגיעה קריטית בפעילות הרפואה השוטפת ולדחיית ניתוחים.
המחסור קיים בעיקר במנות דם מסוג O, ובמנות דם עם Rh שלילי מכל הסוגים (-A-, B-, AB). בשירותי הדם של מד"א פונים לכל מי שחשים בטוב, עומדים במדדי משרד הבריאות לתרומת דם, וכן מי שחלפו לפחות 28 יום מחשיפה לחולה קורונה מאומת או ממועד ההחלמה מהנגיף לבוא לתרום.
חשד למקרה התעללות מזעזע בכלב אתמול, שבת, ברובע א' באשדוד: לפי עדויות תושבי השכונה, גבר שחי בבניין בכתובת סיני קשר כלב מסוג פטיבול סמוך לבניין מגוריו, במשך קרוב ל-13 שעות, בשרשרת ברזל קצרה, תחת השמש הקופחת והחום הכבד, ללא מים או אוכל – והסוף היה רע ומר.
שכנים טוענים שהתקשרו למוקד העירוני ולמשטרה בבקשה לעזרה, אך אלו התמהמהו מלהגיע. כשכן הגיעו נציגי העירייה לאסוף אות הכלב – הוא כבר היה מת.
המקרה התרחש עוד בערב שבת ("שישי בערב"), כאשר באזור השעה 22:00 שכנים שמו לב לכלב המיילל בתסכול כשהוא קשור ברצועת ברזל קצרה המונעת ממנו אפילו לשבת או לשכב. לדברי השכנים מקרים כאלו עם הכלב ובעליו לא היו חדשים להם וכי מספר פעמים בעבר התלוננו גם במוקד העירוני וגם במשטרה על האופן בו מטפל הצעיר בכלב, אותו אימץ לפני כחצי שנה. "הוא היה משחרר את הכלב בלי רצועה או שהוא לא היה משחרר אותו בכלל" מספר אחד השכנים "כך שהכלב היה בבית ועושה את הצרכים שלו בפנים, הבחור היה מתעצבן, מכה אותו ממש חזק ואז זורק אותו מהחלון ביחד עם הצרכים. התלוננו הרבה פעמים אבל אף אחד לא עשה שום דבר".
אחד השכנים מוסיף כי הוא גם התלונן באותו ערב יחד עם שכניו, כאשר מהמוקד העירוני נמסר לו שכבר שמעו על המקרה והוא יטופל בקרוב. אם זאת, כשהוא קם בבוקר הכלב עדין היה קשור באותו מקום. רק באזור השעה 9:30 בבוקר הגיעו נציגים של השירות הווטרינרי העירוני לאסוף את הכלב – אך זה כבר היה על סף מוות לאחר שעות רבות בחום הקיצוני, בלי מים או צל, וללא אפשרות אפילו לנוח ועם קושי משמעותי לנשום.
פניית הדיירים ברחוב סיני למוקד העירוני
השכן מוסיף לספר כי הוא ואחרים נמנעו מלגשת לכלב שכן מדובר בכלב בעל אופי תוקפני בשל הצורה בה חונך, ושגם הבעלים איים פעמים רבות על אנשים שהעזו להתערב או להעיר לו על התעללות הפושעת שהוא מפגין כלפי הכלב. "רק פעם אחת הביאו לו קנס של 1,000 שקל על זה שהוא הוציא אותו בלי רצועה, אבל כל הפעמים האחרות אף אחד לא הגיע".
פינוי גופת הכלב לאחר שלא שרד את התעללות המחפירה
התקרית הכואבת שהגיע במהלך סוף השבוע האחרון לקבוצות שונות ברחבי הארץ, עוררה זעם רב בקרב אוהבי בעלי חיים. קבוצת "תשע נשמות" יוזמת הפגנה מול ביתו של הצעיר שלפי החשד התאכזר בכלבו עד מוות. הפגנה צפויה להתקיים ביום שני הקרוב בשעה 19:00 ברחוב סיני אשדוד. "התעללות איומה שנגמרה ברצח" כתבו חברי הקבוצה בעמוד האירוע "אסור לנו לשתוק, נמאס לנו כבר מאוזלת ידם של הרשויות אנחנו דורשים צדק ועונשים שירתיעו את המתעללים. פניות חוזרות ונשנות לשירות הווטרינרי ולמוקד זכו לחוסר טיפול, פניה למשטרה ביום האירוע גם לא זכתה למענה, ובסופו של דבר המתעלל רצח את כלבו בתליה, כאשר דאג להתעלל בו בקשירה רעב וצמא".
התפשטות נגיף קורונה באשדוד: כמות המאומתים זינקה ל-5,562 ומספר החולים הפעילים הגיע ל-1,450. בשבעת הימים האחרונים אובחנו בעיר 883 נדבקים. שיעור החולים הפעילים: 64 ל-10,000 נפש.
ביום שישי בבוקר הראו נתוני משרד הבריאות שבעיר היו 5,304 נדבקים מאומתים. אם כך, מדובר בגידול של 258 מאובחנים ב-48 שעות.
פילוח ההדבקה לפי רבעים מיום שישי: ז', ח' ו-ג' מובילים בשיעורי התחלואה. עיבוד נתונים: עיריית אשדוד
התפוסה במחלקת קורונה בבית החולים אסותא אשדוד עומדת הבוקר, ראשון, על 77.78%, ו-15 אנשי צוות נמצאים בבידוד. בבית החולים ברזילי התפוסה היא 90% ויש 55 עובדים בבידוד. בקפלן 66% ו-41 עובדים בבידוד.
ביום שלישי הוכנסו שלושה רבעים באשדוד – ג', ז' ו-ח' – לעוצר לילי שבמסגרתו גם נאסר על קיום לימודים במוסדות החינוך באותן שכונות. אולם רבים מהם, המשתייכים לזרם החרדי, ממשיכים לפעול באין מפריע. זאת, בניגוד למוסדות ממלכתיים שנשמעים להוראות ונסגרו.
עירוני אשדוד של אבי אבינו וברוך דגו כבר מתאמנת ומתכוננת לקראת העונה החדשה שבפתח, אך כעת במועדון הצהוב קיבלו בשורה שכל קבוצה חוששת ממנה.
אחד משחקני הרכש החדשים של הקבוצה אובחן כחיובי בבדיקת קורונה שביצע ביום רביעי, ובעקבות כך כלל שחקני הקבוצה שהתאמנו ביחד איתו נכנסו לבידוד ויעברו בדיקות קורונה מחר (ראשון), כולל המאמן אבי אבינו. גם קבוצת הנוער של הצהובים נכנסה לבידוד בשל כך ששלושה שחקנים ממנה התאמנו עם הקבוצה הבוגרת ובאו במגע עם השחקן שנמצא חיובי לנגיף.
השבוע נבחרת ישראל נפרדה בתיקו 1-1 מול סקוטלנד וסלובקיה. מי שהשלימו שני משחקים מלאים והציגו יכולת לא רעה הם צמד האשדודים שמשחקים בליגה הסקוטית, ניר ביטון ואופיר מרציאנו, שהפכו לחלק משמעותי בנבחרת ישראל. אך בזמן שהשניים האלה נמצאים על הבמה הגדולה, אשדודי אחר, בערך בן גילם שאף שיתף עימם פעולה בקבוצות הנוער והבוגרים של מ.ס אשדוד, חתם דווקא בקבוצה בליגה א'.
האשדודי הזה הוא עופר ורטה. המגן שכולנו זוכרים כילד ששרף את אגף ימין במדי מ.ס אשדוד בין 2010 ל-2015 כבר לא ילד. המגן הימני מאשדוד שיחק גם בהפועל ת"א ובית"ר ירושלים, רשם 12 הופעות במדי הנבחרת הצעירה של ישראל ובשיא הקריירה אף זומן לסגל הנבחרת הבוגרת.
לאחר שפתח את עונת 2017-18 בצורה מצוינת במדי בית"ר ירושלים, בחצי העונה השני לא קיבל הזדמנויות בהרכב, ובסיום העונה עבר לנצרת עילית מליגה הלאומית. לאחר מכן, בעונה האחרונה, שיחק בהפועל ר"ג, גם היא מהליגה הלאומית. והשבוע, בגיל 30, הילד החליט לחזור הביתה ולחתום בפרויקט "הגלקטיקוס" של הפועל אדומים אשדוד, שהחתימה גם את הקשר הוותיק שי חדד, אף הוא שחקן בית"ר ירושלים בעברו.
חובבי הכדורגל באשדוד ודאי מופתעים שכבר בגיל כזה ורטה מצא את עצמו בליגה א', במיוחד כשעד לפני כמה שנים הייתה תמימות דעים כי מדובר באחד המגנים הטובים בארץ. אולם בריאיון מיוחד ל "כאן דרום" מספר השחקן, שהירידה לליגה א' היא מבחירה, וכי עדיין הוא מקבל הצעות מקבוצות בליגת העל. ורטה מספר כי התלהב מהפרויקט הנוצץ שבונים האדומים, והחליט להצטרף במטרה ברורה- לעלות לליגה הלאומית. על הדרך הוא מקווה לחזור להיות המגן ההתקפי שכולנו מכירים, לרשום מספרים נאים ולפלס את דרכו בחזרה לבמות הגדולות. כששואלים אותו על החברים האשדודים בסקוטלנד, הוא מודה כי זה עושה לו צביטה קטנה בלב. גם אנחנו עדיין תוהים איך הוא לא שם.
עופר, איך אתה מרגיש עם ההחלטה לחתום בהפועל אדומים אשדוד?
"תמיד כיף ומרגש לחתום בקבוצה חדשה. אני עוקב אחרי המועדון כבר הרבה זמן, רואה את ההתקדמות שלו ומה האנשים שבו שואפים לעשות ולהשיג בכדורגל הישראלי. אני חושב שזה יפה ואני אוהב אתגרים. אני עוקב אחרי המועדון עוד מאז שהתחיל בליגה ג' וכבר אז היה המון קהל בדרבי העירוני. הקבוצה עשתה דרך יפה ועלתה עד לליגה א', עברו בה המון שחקנים גדולים ומוכרים ובכלל המועדון הפך לשם דבר בעיר, בכל מקום בעיר שומעים על הפועל אדומים אשדוד".
מה גרם לך לרדת לליגה א' לראשונה בקריירה?
"ראיתי מה בונים פה ורציתי לקחת חלק בזה. מאוד רצו אותי כאן עוד מהשנה שעברה. בשנה שעברה זה לא הסתדר אבל השנה באמת מאוד רציתי להצטרף, בטח לאור המצב עם הקורונה שהמון שחקנים נשארים ללא קבוצה ולא רציתי להיות חלק מהם. קיבלתי הצעה ראויה ועוד בעיר שלי ורציתי להתחיל כבר את העונה בקבוצה עם ראש שקט ובטוח".
"היו לי הצעות מליגת העל", מעיד ורטה, "בין השאר מהפועל חיפה, אבל בסכומים מגוחכים, חלק מהקבוצות מנסות לרכוב על זה שיש קורונה ולהציע משכורות נמוכות ביותר. הרווחתי סכומים יפים כל החיים ולא רציתי להתפשר על משכורת כזו קטנה ולכן העדפתי לשחק בליגה א' במשכורת גבוהה יותר מזאת שהוצעה לי בליגת העל. אבל זה מעבר לכסף, אנשים שמכירים אותי יודעים שבדרך כלל אני פועל עם הלב ובאמת ראיתי מה עושים פה ואהבתי את זה, ובנוסף קיבלתי מלא טלפונים ולחצו עליי לחתום. רצו אותי מאוד פה וכשרוצים אותך כל כך אתה משתכנע ואומר: 'יאללה, אני זורם איתכם, אני אלך איתכם ובואו נעשה משהו יפה ונעלה ליגה' "
עופר ורטה במדי הפועל אדומים אשדוד. צילום: ליאב אחאבן
ובכל זאת, לפני שנתיים היית שחקן סגל לגיטימי בבית"ר ירושלים. בתקופה ב-מ.ס אשדוד היית שחקן מוביל ואף זומנה לנבחרת ישראל. איך הידרדרת כל כך מהר לליגה א'?
"הכדורגל הוא דבר מאוד נזיל. בשנת 2015 הפועל ת"א קנו אותי מ-מ.ס אשדוד והחתימו אותי על חוזה עם הרבה כסף ל-4 שנים. אם להגיד את האמת, ההנהלה והצוות המקצועי החתימו בהרבה כסף שחקנים שלצערי פשוט לא היו ברמה של הפועל ת"א, ובעונה השנייה שלי בקבוצה המועדון נכנס לחובות מטורפים והורידו לנו 9 נקודות, מה שגרם לנו לירידת ליגה.
אחר כך הגעתי לבית"ר ירושלים שזאת הייתה כבר אופרה אחרת, הבעלים אלי טביב ניהל את העניינים והוא בניגוד למי שעמד בראש של הפועל ת"א, מבין מאוד בניהול כדורגל. פתחתי את העונה כשחקן הרכב ושיחקתי בערך עשרה משחקים, הייתי טוב והאוהדים היו מאוד מרוצים ממני ורצו שאחתום במועדון לעוד שנים קדימה. בעקבות הגעתי, המגן הימני הצרפתי אנטואן קונטה, שהיה אחד מכוכבי הקבוצה עבר לשחק כבלם. אחרי עשרה משחקים בערך נמאס לו והוא הלך לטביב ואמר לו שאם הוא לא חוזר לשחק כמגן ימני הוא עוזב. מאז הוא חזר לשחק כמגן ואני ראיתי רק את הספסל והיציע.
אין מה לעשות, הכדורגל זה דבר נזיל ולפעמים בדיעבד אתה מקבל החלטות לא נכונות. הייתה לי הצעה גם ממכבי חיפה ל-3 שנים אבל החלטתי ללכת עם הלב ולשחק בבית"ר ירושלים. אבל לא חוכמה לדבר בדיעבד".
ומבית"ר החלטת לעבור ישירות לליגה הלאומית. למה?
"היו לי כמה הצעות גם מליגת העל אבל אף אחת לא עמדה בדרישות שלי, עד שהגיעה הצעה מנצרת עילית מהליגה הלאומית שנתנו לי את כל מה שרציתי והרגיש לי נכון לחתום שם. שנה לאחר מכן, הפועל רמת גן גם הציעה לה הצעה שעמדה בדרישותיי".
אחת השאלות המסקרנות לגבי ורטה היא שאלת עזיבתו בזמנו את המועדון שבו גדל.
"במשך כל השנים ששיחקתי ב-מ.ס אשדוד", הוא מגלה, "היו לי הצעות מהפועל ב"ש, מכבי ת"א והפועל ת"א בתקופה שיוסי אבוקסיס אימן אותה, והוא מאוד לחץ עליי להגיע. למרות ההצעות, אשדוד לא שחררו אותי. אני רציתי מאוד להתקדם ואשדוד הסכימה לשחרר אותי בשנת 2015, גם כי הקבוצה ירדה ליגה וגם כי נשארה לי שנה בלבד לסיום החוזה. מ.ס מכרה אותי בסכום יפה להפועל ת"א".
עופר ורטה במדי הפועל ת"א. צילום: ניר קידר
מתחרט על זה שעזבת? התקופה באשדוד הייתה הטובה שלך בקריירה.
"אני לא מתחרט על העבר, אני בן אדם מאמין ויודע שהכל לטובה. אלה החלטות שלי לטוב ולרע. עד היום היחסים שלי עם מ.ס אשדוד טובים ואנחנו מכבדים אחד את השני. זה המועדון שגידל וטיפח אותי ומגיע לו הקרדיט".
חווית שתי ירידות- גם עם מ.ס וגם עם הפועל ת"א. אתה חושב שיש לך חוסר מזל?
"יש שחקנים גדולים ממני שירדו ליגות. זה הכדורגל, כמו שכבר אמרתי הכדורגל נזיל, דברים לא הסתדרו וקרה מה שקרה".
מה הזיכרון הכי טוב שלך בקריירה?
"בשנת 2013, כששיחקתי בנבחרת הצעירה וניצחנו 1-0 את נבחרת אנגליה במסגרת אליפות אירופה לנבחרות צעירות, האליפות נערכה בארץ והייתה אווירה מטורפת סביב הדבר הזה. בתור נבחרת הכנו את עצמנו 3 שנים עד לרגע הגורלי הזה, ישבו ביציע סקאוטים בכירים מכל העולם והאווירה בטדי הייתה מחשמלת. האצטדיון היה מלא ב30 אלף אוהדים שצעקו 'אל אל ישראל' וזה משהו שחרוט לי במוח עד היום. הייתי בחצאי גמר גביע המדינה והייתי גם בגמר עם בית"ר ירושלים אבל זה הזיכרון הכי גדול שהיה לי בקריירה".
השבוע כולנו ראינו את אופיר מרציאנו וניר ביטון שמשחקים בחו"ל, מככבים בנבחרת ישראל. הם בני גילך בערך וגדלו ביחד איתך במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד. לא עושה צביטה קטנה בלב?
"שיחקנו ביחד בנוער ובבוגרים. אני לא אשקר, לראות אותם שם ולדעת שגם אני הייתי אמור להיות שם זה עושה לי צביטה בלב, אבל בכדורגל צריך גם מזל".
ניר ביטון. צילום: מועדון הכדורגל סלטיק
איזו קבוצה ששיחקת בה הכי זכורה לך לטובה?
"עונות 2011-12 ו- 2012-13 ב- מ.ס אשדוד תחת יוסי מזרחי. פתחנו טוב את העונות האלו והיינו בצמרת אבל סיימנו במקום השביעי. הייתה לנו קבוצה מפחידה. אופיר מריצאנו בשער, אני וצ'קול היינו מגנים, יא יא פטי וישראל ראש בלמים, ניר ביטון, בן בוטבול ודוד רביבו בקישור, ובהתקפה עידן שריקי עם צמד הזרים סנדי ארקון ודימיטאר מקרייב. הרגשנו בחדר ההלבשה שאנחנו יכולים גם לקחת אליפות, שיחקנו כדורגל טוב ולא נפלנו משום קבוצה בבית ובחוץ".
איך מרגיש לחזור לאשדוד?
"כיף. אחרי שכל הקריירה שיחקתי באשדוד אני בכמה שנים האחרונות משחק מחוץ לעיר. כל יום בבוקר לנסוע בכביש 4 ולהיתקע בפקקים של שעה וחצי זה לא כיף. גם הקירבה לבית הייתה שיקול שלי בחתימה בהפועל אדומים אשדוד".
הרבה אומרים שכבר "גמרת את הסוס". מה תוכל להביא לקבוצה העונה להערכתך?
"בישראל שחקן שמגיע לגיל 30 הופך להיות זקן עבור האנשים- זו סטיגמה מטומטמת, גיל 30 זה אמור להיות שיא הקריירה של שחקן כדורגל. עברתי בליגת העל ובלאומית, שיחקתי בקבוצות גדולות ויש לי ים ניסיון להביא לקבוצה העונה. אני יכול להגיד בוודאות שאהיה מגן מאוד אטרקטיבי בליגה הזו, אני אוכיח את זה במעשים ולא בדיבורים אני אדבר על הדשא. בשנתיים האחרונות שיחקתי בליגה הלאומית חצי עונה בתור בלם, אבל השנה בליגה א' אני חוזר להיות כמו שהאשדודים זוכרים אותי מ-מ.ס אשדוד, המגן הימני שפורץ באגף, מרים ומבשל. אני שואף להצליח גם בתחום המספרים העונה ולא רק בתחום ההגנתי".
"יש לנו העונה מטרה ברורה- לעלות ליגה. כל דבר אחר ייחשב ככישלון", מכריז ורטה, "המתווה החדש לא כזה מעניין אותי, אנחנו צריכים לנצח כל משחק. אם ננצח כל משחק, נעלה ליגה, לא משנה באיזה מתווה".
מה דעתך על הסגל, מסכים עם המונח "גלקטיקוס"?
"אני לא אוהב לצאת בהצהרות. כל השחקנים צריכים להוכיח את עצמם על המגרש. אני ושאר השחקנים הגענו למועדון שהשקיע הרבה כסף כדי לעלות ליגה, אנחנו מחויבים לו ובכל משחק יבחנו אותנו, אנחנו צריכים לנצח ולהוכיח על המגרש. יש לנו סגל טוב שעוד ישופר, צריכים להגיע עוד כמה שחקנים ואני מאמין שהצוות המקצועי וההנהלה יעשו את העבודה ויציגו את הסגל הטוב ביותר שאפשר להציג לליגה הזו".
פעמים רבות קבוצות "גלקטיקוס" בכדורגל הישראלי והעולמי נכשלו.
"יש את יובל נעים שהוא מאמן שלא חוסך בביקורות וכמובן שמי שלא יהיה טוב ישב בצד. אני מאמין שאם המועדון החתים מאמן עם כזה רזומה אז זה כבר אומר משהו. רק מי שיהיה טוב ישחק. יהיה לנו סגל בריא בו על כל עמדה יש כמה שחקנים".
שחקני הרכש הנוצצים של האדומים: יוסי אסייג, אוהד קדוסי, ואסי מלכה. צילום: מדיה אדומים אשדוד
בתור אשדודי, מה אתה חושב על הדרבי?
"אני יודע שגם לעירוני יש קהל גדול. הייתי בדרבי הראשון מאז ההקמה המחודשת של הקבוצות בליגה ג' וקיבלתי שוק מכמות הקהל של שתי הקבוצות, הייתה כמות פשוט מטורפת עבור ליגה ג'. כל העיר דיברה אז על איך להשיג כרטיסים והיה טירוף גדול סביב המשחק. אני מחכה כבר לקחת חלק בזה".
אתה שואף עוד לחזור יום אחד אל הבמה הגדולה?
"אני תמיד שואף לעלות כמה שיותר גבוה ואני לא מתבייש להגיד שאני שואף לחזור לליגת העל. אני צריך לעבוד קשה, לעלות ליגה העונה והכל יכול להיות בעתיד. בנוסף להיותי שחקן בהפועל אדומים אני משמש גם כעוזר המאמן של דניאל טולמסוב בקבוצת הנוער. זה תפקיד האימון הראשון שלי אבל אני יכול להגיד שיש לי המון להעביר לילדים. הייתי צריך לעשות לפני חודשיים קורס מאמנים אבל הוא נסגר בגלל הקורונה, אני מאמין שאני אעשה את זה בקרוב. אני לגמרי רואה את עצמי כמאמן, זה משהו שמאוד ארצה לעסוק בו בעתיד".
בעקבות נתוני התחלואה הגבוהים שבהן, ביום שלישי נכנסו לתוקפן ההגבלות על שלוש שכונות באשדוד: ג', ז' ו-ח'. הצעדים כוללים עוצר לילי מהשעה שבע בערב עד 5 בבוקר, איסור התקהלות (מעל 10 במבנה סגור ו-20 במרחב פתוח), סגירת עסקים למעט כאלה שמוגדרים חיוניים ואולי המרכיב הקשה ביותר – סגירת מוסדות החינוך באותם רבעים.
אלא שמתברר שיש תושבים שומרי חוק אבל מנגד, יש כאלה שמצפצפים וההנהגה מעלימה עין או אפילו מגבה את העבריינים.
כך קורה שבתי ספר רבים ברבעים המוזכרים שאמורים להיות נעולים מיום רביעי – פועלים כאילו הכל כרגיל. מדובר במוסדות חרדיים שמקבלים תקציב מהמדינה והרשות המקומית. מאידך מוסדות החינוך הממלכתיים באותן שכונות מושבתים.
אחד המקרים שממחישים זאת היטב הוא שני בתי ספר שנמצאים בשכנות ברובע ח'. בית הספר לאמנויות צמח, הממלכתי, סגור מאז אמצע השבוע והתלמידים לומדים מרחוק, אם בכלל. ואילו בית ספר חרדי שצמוד אליו ממשיך לפעול.
בית הספר צמח (ארכיון). צילום: אורי קריספין
לא נראה שהרשויות מבצעות אכיפה ומי סובל? הילדים וההורים שומרי החוק.
עדי (שם בדוי), היא אמא לתלמידה בבית הספר צמח. המשפחה מתגוררת ברובע ד', ובית הספר צמח שהוא בית ספר על-אזורי נמצא ברובע ח' כאמור, שכונה שבה אסור לקיים כעת לימודים. רק שהחוק תופס, הלכה למעשה, רק לגבי חלק מהציבור.
"הילדים שלנו מופלים, אנחנו נענשים על זה שאנחנו שומרי חוק", אומרת עדי. "איך יכול להיות שבית ספר צמח סגור אבל בתי ספר אחרים לידו נשארים פתוחים? יש פה חוק לכולם או שאין?".
מילגן תעשיות ולוחות חשמל בע"מ: "למרות כל הקשיים שעמדו בפני כבחור צעיר מול המתחרים הוותיקים, הצלחתי במשימה"
שנת הקמה: 2012
האנשים שמאחורי העסק: מישל גידניאן
על העסק: "מפעל משפחתי ותיק ומוכר באשדוד לתכנון וייצור לוחות חשמל, פיקוד ובקרה לשלל מקומות, מבתים פרטיים ועד למוסדות מדיניים וציבוריים כמו גנים, מוסדות חינוך, מסעדות וחדרי כושר בעיר".
איך התחלנו: "כשהבנתי את גודל אהבתי למקצוע לוחות החשמל החלטתי לפתוח בית מלאכה קטן לייצור ותכנון לוחות שהתחיל בחניון המשפחתי והתפתח עד לכדי מקום עצמאי. הייתי בן 20 כשהקמתי את המפעל בכוחות עצמי, ולמרות כל הקשיים שעמדו בפני כבחור צעיר מול המתחרים הוותיקים והיציבים כלכלית, הצלחתי במשימה ואני מנהל אותו עד היום".
מה הקורונה לימדה אותנו: "העיקר זאת הבריאות, שום דבר אינו מובן מאליו, ולא משנה כמה קשה המצב מסביב – עלינו לדעת לעזור ולתמוך בעובדים ובעסק. למרות שההוצאות רק גדלות, אנו תמיד נדע לתת את המחיר המשתלם ביותר והמוצר האיכותי ביותר שקיים".
בטקס מרשים וללא קהל הוכתרה השבוע באשדוד מלכת היופי לשנת 2020 – יובל גור, בת 18 וחצי מגן יבנה.
גור סיימה י"ב באורט רבין בהצטיינות עם בגרות מלאה 5 יחידות בערבית ו-10 יחידות בסייבר ומצפה לגיוס בדצמבר. עוד לא יודעת היכן תשרת.
היא רוצה ללמוד משהו רציני כלשונה אחרי הצבא וגם לעסוק בדוגמנות. שימו לב לנתון הזה, יש לה חבר, קסם ארוסי מיבנה.
יובל גור צילום: אורי קריספין
אגב גור נדבקה לפני כחודשיים בקורונה יחד עם עוד רבים מבני השכבה שלה שעשו נשף בסילבר ואפטר פארטי באשדוד בעיצומן של הבגרויות. היא הייתה בבידוד ביתי ובמלונית והחלימה.
"אני מתרגשת ומעכלת לאט לאט, זאת הגשמה של חלום אבל זו רק ההתחלה, אני לא הולכת לוותר", אמרה גור בנחרצות למחרת הזכייה.
מי שהכתירו אותה היו ארבע מלכות יופי לשעבר: מעיין קריספין מלכת היופי של ישראל לשנת 2015 מהעיר אשדוד, טל בן חיים מלכת היופי 2010 ומיס פרוגרס איטליה מתל אביב, קים סונדין מלכת היופי 2017 רחובות ומוריה פרץ מלכת היופי 2018 אשדוד.
את הסגנית הראשונה נויה שמיל, 17, אשדוד, הכתיר צוות מעצבי השיער מהמספרה של יוסי אוחיון. לראשונה בהיסטוריה של טקס בחירת מלכת היופי התחרות נערכה ללא קהל. הקורונה אמנם השביתה מספר רב של אירועים ברחבי הארץ אבל את המסורת הזאת אי היה אפשר לעצור.
זה אתגר אמיתי להחזיק קהל ברסיטל עם שירים מקוריים ועיבודים של יוצרת וזמרת לא מוכרת. אבל לינור שמשון מאשדוד, רק בת 23, עשתה זאת בהצלחה מעוררת השתאות.
שמשון היא בוגרת טרייה של בית הספר הגבוה למוזיקה "מזמור" בגבעת וושינגטון. בחורה ביישנית ומופנמת, המתגלה על הבמה ככוכבת אמיתית. משהו קורה לה על הבמה, היא נפתחת וסוחפת את הקהל בשילוב סגנונות וקול פעמונים. לינור, סוף סוף יוצאת החוצה, אל העולם.
בהופעתה בשבוע שעבר ברחבת אולם כרמל בגבעת וושינגטון, מלווים אותה נגנים מצוינים על סקסופון, גיטרה באס, תופים, קלידים וחליל (אולי פספסתי עוד) בוגרי ותלמידי מזמור תחת כיפת השמיים. נדמה שרק עכשיו עם סיום הלימודים מגלים אותה בבית הספר. כל מי שנכח בהופעה הזאת, יצא משוכנע שיש לה עתיד מבטיח בתחום המוזיקה.
מה עברת עם ההכנות לרסיטל בצל הקורונה, מי עזר לך לעבוד עליו?
"לא הייתי בטוחה בכלל שיהיה לי רסיטל, היה דיבור שהוא יתקיים ללא קהל, הייתה אופציה לדחות אותו למועד לא ידוע, דברים היו פתוחים ואף אחד לא ידע מה יקרה מחר. היו רגעים ממש לא פשוטים, אבל הגענו לרגע ההופעה, למרות הכל".
"בתקופת הקורונה", היא מציינת, "התחברתי עם המוזיקאי עודד סתר שגם הוא למד בעברו במזמור. הוא גיטריסט מוכשר ומקצועי בטירוף. הוא עובד ומנגן עם אנשים מהשורה הראשונה בתעשייה. עודד רצה לקחת את הפרויקט הזה, האמין בי מהרגע הראשון ונתן מעצמו בצורה בלתי רגילה. הוא עזר לי להביע את עצמי טוב יותר במוזיקה ולדייק את העיבודים שעשיתי. בזכות הניסיון שלו בהפקות גדולות הוא הרים את המופע הזה לכמה רמות מעל. גם בתור בן אדם, הוא בעל אישיות רגישה וחיובית ויש לנו חיבור מדהים".
לינור מבצעת שירים מקוריים בעיבודים שעשתה בעצמה. היא משלבת שיר בקצב סלסה בתוך I’ll survive להנאת הקהל, ונותנת לו פרשנות מיוחדת משלה. בשיריה המקוריים היא מספרת על חוויותיה כאישה צעירה המחפשת את דרכה.
"לפעמים, כדי להחלים מוכרחים ללטף קוצים", היא שרה יחד עם הקהל שהתוודע לשיר לאחרונה בפייסבוק. "חשוב לי לגעת באנשים, לתת להם נחמה, שמחה וחיוך", מוסיפה לינור, המנגנת בגיטרה על הבמה ועוברת לקלידים בחופשיות.
לקראת סוף ההופעה היא מפתיעה בקאבר ל'שיר של יום חולין', "זה שיר שסבא שלי מאד אוהב ושילבתי אותו עם שיר הודי שדומה בהרמוניה שלו. את השיר השני, שיר בהודית, אני מקדישה לסבתא שלי שנפטרה לפני כחודש מקורונה. היה חסר לנו החיבוק האחרון, השיר הזה הוא סוג של חיבוק פרידה ממנה".
מתי התחיל אצלך העניין של המשיכה למוזיקה?
"תמיד רציתי לשיר. אמא שלי מספרת שכשהייתי בת חמש הגענו לבית מלון והייתי נעלמת ומתגלה איכשהו מאוחר יותר על הבמה של המופעים… כבר בילדות היה בי צימאון עז להתעסקות במוזיקה. למדתי לנגן בגיטרה לבד ולקחתי מורה לאורגנית בגיל 13 במשך שנתיים אבל עוד לא לגמרי הבנתי מהי מוזיקה. בשירות הלאומי שלי בראשל"צ הייתי חלק מהרכב מוזיקלי בו שרתי וניגנתי פסנתר. פעם ראשונה שניגנתי עם אנשים. כשהסתבר שסוגרים את הפרויקט בראשל"צ, נאבקתי שייתנו לנו להמשיך במקום אחר. דיברתי עם האחראים, גיליתי שאני חדורת מטרה ושאין מצב שאני מוותרת על הדבר הזה שכל כך העצים אותי. בסוף זה קרה ברחובות, בקריית משה, שם אני עובדת עד היום".
איך התנהל תהליך קבלת ההחלטה איפה ללמוד?
"כשסיימתי את השירות הלאומי שלי היה ברור לי שאני רוצה ללמוד מוזיקה ולכתוב שירים. התלבטתי בין כל מיני מוסדות לימוד מתוך מגוון המוסדות המקצועיים בארץ ללימודי מוזיקה. אחרי אין ספור התלבטויות, בסוף הלכתי על מזמור – בית ספר גבוה למוזיקה בעל רוח וצביון דתי".
בין המורים במזמור מיקה קרני, דין דין אביב, רונה קינן, דנה ברגר וחמי רודנר. "זה מקום פלורליסטי, לומדים בו תלמידים מכל המגזרים: חרדים, דתיים, שומרי מסורת וחילוניים. זה הקסם של המקום", היא אומרת.
אנחנו עם סגולה ויש לנו שני ראשים לשנה בתקווה שנשמור לפחות על ראש אחד פתוח – שנה עברית לענייני פנים ושנה לועזית ליחסי חוץ.
תכף שנת תש”פ עוזבת, הכול כבר ארוז על גלגלים, הבלגן חוגג, רואים את הלכלוך בכל פינות הבית כי ככה זה במעברים. בקרוב יגיעו המובילים ויובילו את השנה הזאת החוצה אל עבר דפי ההיסטוריה, ולחיינו תיכנס דיירת חדשה ומרגשת עם הבטחה וחוזה לשנה. אני רק יודעת שקוראים לה תשפ”א, ואומרים שהיא עשירה כרימון ומגניבה כמו ג’ניס ג’ופלין.
כמו בכל חילופי דיירים, תש”פ ותשפ”א נפגשות ומעבירות משמרת. תש”פ מסבירה לה איפה מדליקים את הדוד, איפה לוח החשמל ואיפה אפשר לקנות את הירקות הכי טובים בשכונה. אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל ולא כולם מבינים את הקונספט הזה שנקרא חוזה זמני. יש לנו עדיין דייר אחד בירושלים שמסרב לצאת אבל יש נגדו כבר הליכים משפטיים. הוא חושב שזה עולם הנצח פה, אבל פה זה זמני חביבי וגם זמנך עבר.
בכל אופן הדייר הזה, מינה איש אחד מצחיק מאוד, שלא יודע בכלל שהוא מצחיק. בהתחלה הוא אמר לנו שהוא אחד משלנו ושאנחנו חברים שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם, והופ הציע שנשחק איתו בחגי תשרי במשחק חדש שנקרא “רמזור”. ומה זה אומר בעצם? הוא אומר “אני אגיד צבע אדום, ואתם תיכנסו הביתה לבד ולא תצאו עד שאגיד לכם ירוק”. וככה זה נמשך שבועות וחודשים.
מה שהוא לא מבין, זה שכבר שיחקנו במשחק הזה בשנה שעברה וזה לא היה מצחיק בכלל. אז סתם, זה מצחיק ששלחו אותו להגיד לנו לשחק בזה שוב כשזה ברור שאף אחד לא ישחק את המשחק הזה יותר. לעולמי עולמים.
בכלל השנה הזאת שיחקנו במלא משחקים, והלכנו קצת יותר מדי רחוק. שיחקנו תופסת עם השב”כ, שוטרים וגנבים הפך לשוטרים ואזרחים, שיחקנו מחבואים עם פקחים ומסכות, ומשחק השנה היה – רופא וחולה. זה ממש היה מצחיק. אפילו היסטרי. היינו רק עוברים ליד מישהו שעבר ליד מישהו שעבר ליד מישהו שהשתעל ואז מיד מקבלים הודעה ממטרד הבריאות שמיד היה אומר שאנחנו חולים קשים ומסוכנים לציבור והוא צריך לטפל בנו, אולי אפילו לאשפז, אולי אפילו לשלוח לבידודית, מלונית, בידורית, לא משנה, שקר כלשהו.
בקיצור, זאת הייתה שנה מהסרטים. אבל אין מה לעשות, היא תכף יוצאת ולוקחת איתה את כל המשחקים והולכת לשחק במקום וזמן אחר הרחק הרחק מעבר להרים ולדמיון.
שום סגר לא יכול לבטל את הראש של השנה. אי אפשר לעצור את השנה החדשה מלהיכנס בדלת הראשית, על שטיח אדום כמו מלכה. אף אחד לא יגיד לה להיכנס מהכניסה האחורית ולאכול כריך עלוב מול הטלוויזיה. היא אוהבת שפותחים עבורה שולחן חגיגי ושכולם באים בלבן.
שום סגר לא יוכל לדחות את צאתה של השנה שעוד רגע עברה. פשוט נגמר לה החוזה, אסטה לה ויסטה בייבי. שום רמזור צבעוני לא יצבע לנו את החיים ויחליט עבורנו שנשב בחג לבד בחושך כמו פולניה בבדיחה גרועה. פה זה ארץ ישראל יא סלאח, פה היה דוד המלך חי, פה אתה תחיה גם כן אינשאללה, בארץ ציון כדבר אדוני. אח יא ראב, יא ראב, אח יא וול, יא וול, איפה, איפה, איפה ארץ ישראל.
סוף שנה. חיסול עונה. אלוהים סוגר חשבון ואנחנו מגישים את הדוח השנתי. ספר החיים וספר המתים ומוציאים את כל ספרי החשבונות ומחסלים אותם לשנה החדשה ומשליכים את כל ההזיות, ההטרדות, הדאגות, הצהרות הבריאות והתוכניות המופרכות של אנשים מופרעים. השנה הזאת היא משהו אחר, משהו ספיישל, היא משלנו באמת ולכבודה שדרגתי ועשיתי התאמות לשיר האהוב עלינו, זה עם ההבטחות, האופק, התקווה והאחדות. אז ככה זה הולך.
ההרוג בתאונת העבודה שהתרחשה בנמל אשדוד לפני שבוע הוא נתי חולי בן 49 מחולון, שהותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. בנו הבכור התחתן לפני כמה חודשים.
חולי עסק בפירוק מנוף ישן בקצה רציף 9. ככל הנראה כבל כבד שהשתחרר, מסיבה שעדיין נבדקת, פגע בו פגיעה אנושה, והוא נפל לארץ. צוות מד”א קבע את מותו במקום.
"הוא היה מנופאי לעילא ולעילא", סיפרו בני המשפחה לכתב "השקמה חולון". "התחיל לעבוד במקצוע לאחר הצבא. זו הייתה המומחיות שלו. הוא איש יקר, איש משפחה יקר ואהוב. זו טרגדיה גדולה לכולנו והלם מוחלט. הילדים ואשתו קיבלו את זה קשה מאוד וכולם עדיין בטרואמה".
אמבולנס וניידת משטרה במקום האסון, יום שישי, 4.9.20
ההרוג עבד בחברת מנופי יהודה במסגרת פירוק מנופים ישנים בנמל שמיועדים לגריטה וזה נעשה, כך אומרים בנמל, בתוך מתחם נפרד. חולי הוא ההרוג ה-40 בתאונות עבודה מתחילת השנה.
השנה האחרונה בנמל אשדוד הייתה רצופה באסונות קשים. ב-9.9.19 נהרגה אילנית טקלה, תושבת אשדוד בת 25, בודקת מטענים במערך האבטחה של הנמל, לאחר שמשאית דרסה אותה ליד השער. תיק החקירה נסגר.
ב-21.11.19 מרינה ראטוש תושבת בית שמש בת 40 פרצה עם מכוניתה את שערי הנמל מסיבה שאינה ברורה, יתכן עקב בלבול, ומאבטח שסבר שמדובר במחבל, ירה לעברה והרג אותה. התיק נגד היורה נסגר, המשפחה החליטה לפנות לערכאות משפטיות ולהגיש תביעה אזרחית.
ב-13.2.20 דוד טטרואשוילי, 45, נשוי ואב לשלושה, תושב אשדוד, שעבד כסוור בנמל אשדוד, נפצע אנושות לאחר שנמחץ תחת מטען כבד במהלך פריקת אוניה. שעות אחר כך הוא נפטר בבית החולים. המשטרה עיכבה לחקירה כמה בעלי תפקידים, בנמל הודיעו על בדק בית וחידוד הנהלים. חקירת המשטרה עדיין מתנהלת, אך השבוע לא הצלחנו לקבל פרטים איפה היא עומדת.
הפסקת עבודה בגובה
בעקבות התאונה בשישי שעבר מנהל הבטיחות במשרד העבודה הוציא לנמל אשדוד צו להפסקת עבודה בגובה, אולם במהלך השבוע, מעדכנים בנמל אשדוד, הוא בוטל.
צווי הבטיחות שהוטלו אסרו על "עבודת גובה הנדסית", פירוק עגורנים והפעלת עגורנים ניידים. הנמל נדרש ליישם תהליכי פיקוח על בטיחות, לבצע תדריכים לעובדים ולהוסיף תקני פיקוח בשטח של ממוני בטיחות.
מדובר בצעד דרמטי שגרם לשיבושים בפעילות השוטפת בנמל.
⇔
⇔ 
