אנחנו עם סגולה ויש לנו שני ראשים לשנה בתקווה שנשמור לפחות על ראש אחד פתוח – שנה עברית לענייני פנים ושנה לועזית ליחסי חוץ.
תכף שנת תש”פ עוזבת, הכול כבר ארוז על גלגלים, הבלגן חוגג, רואים את הלכלוך בכל פינות הבית כי ככה זה במעברים. בקרוב יגיעו המובילים ויובילו את השנה הזאת החוצה אל עבר דפי ההיסטוריה, ולחיינו תיכנס דיירת חדשה ומרגשת עם הבטחה וחוזה לשנה. אני רק יודעת שקוראים לה תשפ”א, ואומרים שהיא עשירה כרימון ומגניבה כמו ג’ניס ג’ופלין.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
כמו בכל חילופי דיירים, תש”פ ותשפ”א נפגשות ומעבירות משמרת. תש”פ מסבירה לה איפה מדליקים את הדוד, איפה לוח החשמל ואיפה אפשר לקנות את הירקות הכי טובים בשכונה. אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל ולא כולם מבינים את הקונספט הזה שנקרא חוזה זמני. יש לנו עדיין דייר אחד בירושלים שמסרב לצאת אבל יש נגדו כבר הליכים משפטיים. הוא חושב שזה עולם הנצח פה, אבל פה זה זמני חביבי וגם זמנך עבר.
בכל אופן הדייר הזה, מינה איש אחד מצחיק מאוד, שלא יודע בכלל שהוא מצחיק. בהתחלה הוא אמר לנו שהוא אחד משלנו ושאנחנו חברים שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם, והופ הציע שנשחק איתו בחגי תשרי במשחק חדש שנקרא “רמזור”. ומה זה אומר בעצם? הוא אומר “אני אגיד צבע אדום, ואתם תיכנסו הביתה לבד ולא תצאו עד שאגיד לכם ירוק”. וככה זה נמשך שבועות וחודשים.
מה שהוא לא מבין, זה שכבר שיחקנו במשחק הזה בשנה שעברה וזה לא היה מצחיק בכלל. אז סתם, זה מצחיק ששלחו אותו להגיד לנו לשחק בזה שוב כשזה ברור שאף אחד לא ישחק את המשחק הזה יותר. לעולמי עולמים.
בכלל השנה הזאת שיחקנו במלא משחקים, והלכנו קצת יותר מדי רחוק. שיחקנו תופסת עם השב”כ, שוטרים וגנבים הפך לשוטרים ואזרחים, שיחקנו מחבואים עם פקחים ומסכות, ומשחק השנה היה – רופא וחולה. זה ממש היה מצחיק. אפילו היסטרי. היינו רק עוברים ליד מישהו שעבר ליד מישהו שעבר ליד מישהו שהשתעל ואז מיד מקבלים הודעה ממטרד הבריאות שמיד היה אומר שאנחנו חולים קשים ומסוכנים לציבור והוא צריך לטפל בנו, אולי אפילו לאשפז, אולי אפילו לשלוח לבידודית, מלונית, בידורית, לא משנה, שקר כלשהו.
בקיצור, זאת הייתה שנה מהסרטים. אבל אין מה לעשות, היא תכף יוצאת ולוקחת איתה את כל המשחקים והולכת לשחק במקום וזמן אחר הרחק הרחק מעבר להרים ולדמיון.
שום סגר לא יכול לבטל את הראש של השנה. אי אפשר לעצור את השנה החדשה מלהיכנס בדלת הראשית, על שטיח אדום כמו מלכה. אף אחד לא יגיד לה להיכנס מהכניסה האחורית ולאכול כריך עלוב מול הטלוויזיה. היא אוהבת שפותחים עבורה שולחן חגיגי ושכולם באים בלבן.
שום סגר לא יוכל לדחות את צאתה של השנה שעוד רגע עברה. פשוט נגמר לה החוזה, אסטה לה ויסטה בייבי. שום רמזור צבעוני לא יצבע לנו את החיים ויחליט עבורנו שנשב בחג לבד בחושך כמו פולניה בבדיחה גרועה. פה זה ארץ ישראל יא סלאח, פה היה דוד המלך חי, פה אתה תחיה גם כן אינשאללה, בארץ ציון כדבר אדוני. אח יא ראב, יא ראב, אח יא וול, יא וול, איפה, איפה, איפה ארץ ישראל.
סוף שנה. חיסול עונה. אלוהים סוגר חשבון ואנחנו מגישים את הדוח השנתי. ספר החיים וספר המתים ומוציאים את כל ספרי החשבונות ומחסלים אותם לשנה החדשה ומשליכים את כל ההזיות, ההטרדות, הדאגות, הצהרות הבריאות והתוכניות המופרכות של אנשים מופרעים. השנה הזאת היא משהו אחר, משהו ספיישל, היא משלנו באמת ולכבודה שדרגתי ועשיתי התאמות לשיר האהוב עלינו, זה עם ההבטחות, האופק, התקווה והאחדות. אז ככה זה הולך.
בשנה הבאה נשב על המרפסת ונשליך תפיסות ישנות.
ילדים בשכונה, ישחקו תופסת בלי ריחוק ובלי מסכות
עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה, בשנה, בשנה הבאה.
בשנה הבאה נשב על המרפסת נצטופף ונספור נשימות חופשיות
ילדים בשכונה ינופפו לשוטרים בחיוך מלא שיניים ועיניים נוצצות
עוד תראו, עוד תראו, כמה טוב יהיה, בשנה, בשנה הבאה.
בשנה הבאה, נחגוג על המרפסת הנהגה חדשה וסמכות פנימית שלוקחת אחריות
נתחבר לאמת, לאור וללב ונשנה בעצמנו את חוקי המשחק
ילדים בשכונה ישחקו תופסת וישכחו שפעם זה היה אסור
עוד תראו, עוד תראו, כמה טוב יהיה, בשנה, בשנה הבאה
בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור חדשות טובות.
ילדים ילמדו בבתי הספר בקרבה, בשמחה ושלום עלי אדמות
עוד תראה, עוד תראה, בשנה בשנה הבאה.
אז שנת תש”פ, חייבת לומר שהשם שלך היה מטעה, לא הרגשתי ממך כזה שיתוף פעולה, יותר בכיוון של משת”פית. בכל אופן, זמנך עבר, הגיע הזמן לומר שלום ולא להתראות. ולך שנת תשפ”א אני אומרת בואי אלינו מתוקה, בואי אלינו חדשה, בואי כמו מלכה, בואי ועשי לנו רוקנ’רול. אנחנו מחכים לך חגיגיים מתמיד ומשתוקקים להעיד עליך, ‘בואנ’ה זאת הייתה שנה טובה’.
