השבוע חגגו בבית חינוך תורני יהל"ם סיום מסכת תענית התלמידים, שינון משניות וסיום קריאת התנ"ך. יישר כח לתלמידים המיוחדים: זיו מאיר צרויה, ה'1. רם שטיינברץ ,ה'1 אושרי צרויה, ג'1 ובנימין עטייה מכיתה ג'1 .
שוק השכירות בשיא, גם בתקופת משבר הקורונה, וכנראה שגם בגללו. מנתונים של אתר יד 2 עולה, כי נרשמו זינוקים בכמות החיפושים לדירות להשכרה בערים נבחרות בישראל בשבועות האחרונים מאז תחילת המשבר, לעומת התקופה שקדמה לו. הזינוק בחיפושים משקף את השינוי בדרישות הציבור מיחידות המגורים שלהם בעקבות הסגר בבתים ומגבלות ההתקהלות.
כך, באשדוד למשל נרשם זינוק של 74% בכמות החיפושים לדירות להשכרה באתר יד 2 ל-6,554 חיפושים בשבוע שהחל ב-10 במאי, לעומת 3,768 חיפושים בשבוע שהחל ב-9 בפברואר, טרום המשבר.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔
⇔ 
לדברי שלומי בן עזרי, מנכ"ל ארגון הקבלנים באשדוד: "כפי שרואים מהנתונים, העיר אשדוד מבוקשת מאוד למגורים באזור הדרום, אבל אין בה מספיק דירות. העיר סבלה בעשור האחרון ועדיין סובלת ממחסור חמור ביחידות דיור, אין מספיק בנייה חדשה ומשבר הקורונה אף הגדיל את הגירעון בדירות שבעיר. הממשלה חייבת לפעול במלוא הכוח כדי להחזיר את הענף לפעילות מלאה, לדאוג למלא את המחסור בעובדים, וכן להגדיל את מלאי הקרקעות הזמינות לבנייה ולקדם תכניות לבנייה. אם הממשלה לא תתמוך בענף הבנייה בעיר – לא יהיה מנוס מהמשך עליית מחירי הדירות באשדוד".
“מפחיד לחזור לזה, אבל מצד שני זה קצת מרגיע אותנו אם התעלומה הזאת תיפתר, יהיה לנו קצת שקט נפשי, סוג של סגירת מעגל”.
כך אמר ל”כאן דרום” גנדי רבין, בנה של קלרה שנדקרה ונחנקה למוות בדירתה באשדוד לפני 14 שנה, לאחר שהמשטרה הודיעה בימים אלה שפענחה את הרצח. החשוד במעשה הוא אולג דוליה, תושב העיר, כיום בן 54. הוא מכחיש בתוקף וטוען שאין לו כל קשר לאירוע.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
הרצח התרחש ב-23 באוגוסט 2006. סמוך לשעה 19:05 התקבלה במשטרה הודעה על מציאת אישה ללא רוח חיים בביתה שברחוב הרב מימון. בנה וכלתה שהגיעו לדירה הם שמצאו את האם מוטלת מתה כשעל גופה סימני אלימות.
רבין נדקרה ונחנקה למוות לאחר שככל הנראה ניסתה להיאבק עם התוקף או התוקפים שהגיעו כדי לגנוב מהמקום כסף, שלפי מה ששמעו הוחזק בביתה.
תיק הרצח של קלרה רבין נותר פתוח במשך 14 שנים ללא קצה חוט. רק לאחרונה הצליחו שוטרי ימ”ר לכיש להגיע לפריצת דרך בחקירה. בדומה להתפתחות המאוחרת בחקירת הרצח של הצעירה רינת רואס מאשדוד, גם במקרה הזה התאמת די.אן.איי היא שעשתה את כל ההבדל.
“האמת, כבר לא כל כך האמנו שיתפסו את הרוצח, קיווינו”, הוסיף הבן, “כל כך הרבה שנים אנחנו חיים עם המון שאלות”. ביום הרצח אחיו, אלכס, הוא שגילה את האם ללא רוח חיים בדירתה. “אבא לא היה אז בארץ, הוא טס עם אשתי לאוקראינה ואימא הייתה לבד.
לפי החשד מי שהגיע אליה הביתה עשה זאת בעקבות מידע שיש במקום סכומי כסף גדולים. הוא לא ידע שבעלה של רבין הוציא את הכסף מהדירה זמן מה קודם לכן.
“אבא שלי, נחום, עבר את השואה וגדל בלי אבא, הוא גדל בעוני, ותמיד נהג לומר ש’צריך לשמור כמה גרושים בצד’. אז אולי היו בבית 15-20 אלף דולר, לא יותר, וכולם, אולי שכנים, לא יודע, חשבו שיש אצלם הרבה כסף.
“מאז מה שקרה כשמגיע מישהו ודופק על הדלת, אשתי והילדים לא פותחים אם הם לא מכירים ויודעים מי זה. אימא הייתה אישה מאוד נחמדה וטובה, מאוד. “לא לקחו כלום אבל הפכו את כל הבית, פירקו אותו. מי שעשה את זה, היה שם הרבה זמן”.
אני מבין שאביכם בן 83. סיפרתם לו את החדשות?
“כן. אבא איש מאוד חזק, הוא עבר הרבה. הוא אמר ‘לפחות נשארתי בחיים לראות שתפסו את הרוצח’”.
הבן מוסיף: “רצחו את אימא ב-23 באוגוסט, זה היה בדיוק יום ההולדת של הבת שלי, ליאור, כשמלאה לה שנה. כל השנים מאז אנחנו עולים באותו יום בבוקר לבית הקברות ובערב חוגגים יום הולדת לילדה”.
לאחר ירידת המתח שחוותה בשבוע שעבר כשהפסידה 3-0 לקריית שמונה, מ.ס אשדוד אירחה אמש (שבת) במסגרת המחזור ה-29 של ליגת העל את יריבתה הישירה של קריית שמונה לקרבות התחתית, סקציה נס ציונה. רן בן שמעון חזר למערך הרגיל של הקבוצה, עם 4 שחקני הגנה לאחר שפתח עם מערך של שלושה בלמים בהפסד בצפון.
רן בן שמעון. מאחורה ג׳קי בן זקן עם מסיכה. צילום: טל אקוקה
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
אשדוד פתחה את המשחק בסערה ונראה שחזרה לעצמה. לאחר רבע שעה בשליטה מוחלטת של המקומיים, שלומי אזולאי, המאסטרו של מ.ס שלא מפסיק לנפק כדורים נהדרים לשחקני ההתקפה של הקבוצה, מצא באגף את דין דוד, שמסר כדור רוחב מושלם לשגיב יחזקאל שנכנס לרחבה ומקרוב הכניע בנגיעה את השוער עומרי גלזר, 1-0 מוקדם ומוצדק למ.ס אשדוד. האורחים מנס ציונה הלכו קדימה לאחר שספגו, בניסיון להשוות את התוצאה אך ללא הצלחה. ותוצאת המחצית הייתה 1-0 לאשדודים.
שגיב יחזקאל כובש. צילום: טל אקוקה
שגיב יחזקאל חוגג את שער היתרון. צילום: טל אקוקה
המחצית השנייה הייתה רגועה יחסית בהשוואה לראשונה, אשדוד השתלטה על המשחק וניסתה להכפיל את היתרון כשהגיעה לכמה מצבים ליד שערו של גלזר. המצב הטוב ביותר במחצית השנייה היה דווקא של האורחים, מוסא מאזו נכנס במקומו של אופק ביטון בדקה ה-68, וכמעט הותיר חותם בנגיעתו הראשונה בכדור. רז נחמיאס הגביה לראשו של החלוץ, שמחמישה מטרים ומעמדה חופשית לחלוטין נגח החוצה.
6 דקות לאחר מכן, נס ציונה נענשה כששלומי אזולאי בעט אל השער, הכדור פגע בבלם הבלגי דריס וויטנס, שינה כיוון, הטעה את השוער ונכנס אל הרשת. וזה היה השער שבעצם קבע את תוצאת המשחק, 2-0 למ.ס אשדוד שחזרה אל מסלול הנצחונות.
מ.ס אשדוד מול סקציה נס ציונה. צילום: טל אקוקה
בעקבות הניצחון אשדוד הבטיחה באופן מעשי את הישארותה בליגה העונה, ומי שצריכים לשלוח פרחים לקבוצה של רן בן שמעון הם אנשי עירוני קריית שמונה, שאשדוד, לא במכוון כמובן, תרמה להם רבות במאבקי התחתית בהם הם נמצאים. בשבוע שעבר מ.ס הפסידה לקבוצה מהצפון בתוצאה 3-0, ואמש ניצחה את יריבתם הישירה לקרבות התחתית, סקציה נס ציונה.
כעת, בארבעת המחזורים שנשארו לפלייאוף התחתון, תנסה מ.ס אשדוד לעמוד במטרה שהציבה לעצמה, סיום במקום השביעי (הגבוה ביותר בפלייאוף התחתון) תוך כדי הצגת כדורגל התקפי ויפה, ושילוב שחקנים צעירים ממחלקת הנוער של המועדון. ביום ראשון (21.6, 20:30) האשדודים יתארחו באצטדיון בלומפילד אצל בני יהודה, הקבוצה שכרגע נמצאת במקום השביעי הנכסף.
הרכב מ.ס אשדוד:
רועי משפתי, טום בן זקן, טימותי אוואני, גיל כהן, מונטרי קמהאני, רועי גורדנה, פיראס אבו-עקל, שלומי אזולאי, סמואל אלאבי, שגיב יחזקאל, דין דוד.
הרכב סקציה נס ציונה:
עומרי גלזר, נועם כהן, פרנסיסקו דוטארי, איתי עוזרי, רז נחמיאס, אופק ביטון, אלעד שחף, סביאן לילאי, רז שטיין, דור כוכב, אייל שטרכמן.
אצטדיון: יא׳ אשדוד
שופט המשחק: גל לייבוביץ׳
מ.ס אשדוד מול סקציה נס ציונה. צילום: טל אקוקה
רועי משפתי. צילום: טל אקוקה
טימותי אוואני. צילום: טל אקוקה
הקפטן טום בן זקן. צילום: טל אקוקה
שבוע וחצי לאחר שטבעה בבריכה הפרטית בחצר הבית של קרוביה ואושפזה במצב קריטי, שוחררה התינוקת נועה חיה מאשדוד מבית החולים.
התאונה שכמעט הסתיימה באסון כבד אירעה בשבת, 30 במאי, סמוך לשעה שבע בערב. לאחר בילוי משותף בבריכה בגינת בית הדודה באשדוד, נכנסו בני המשפחה פנימה. בשלב מסוים הבחינה האם שנועה איננה ושאלה את הסבתא האם היא איתה. משזו ענתה בשלילה זינקה האם לחצר ומצאה את בתה בת השנה וחצי במי הבריכה כשהיא מחוסרת הכרה. התינוקת כנראה יצאה מהבית בלי שאף אחד שם לב, נכנסה או נפלה לבריכה, וטבעה.
אחד הקרובים ושכנה החלו לבצע בה החייאה והיא פונתה לבית החולים אסותא אשדוד במצב קשה עם סכנה לחייה, כשהיא ללא הכרה וללא דופק. לא ברור כמה זמן הייתה התינוקת מתחת למים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
בזכות הצוותים הרפואיים ולמרבה המזל מצבה של התינוקת הקטנה הלך והשתפר, היא שבה להכרה ולנשימה בכוחות עצמה. מצבה הוסיף להתייצב, והשבוע, לאחר שכלל תוצאות הבדיקות בעניינה חזרו תקינות, היא שוחררה למרבה השמחה הביתה בריאה ושלמה.
“הגענו אל בית החולים אסותא באשדוד לפני עשרה ימים, כשאנחנו שבורים, המומים ואבודים, כשכל שנותר לנו לעשות הוא להתפלל”, אמרו הוריה ביום רביעי. “הפקדנו את היקר לנו מכל בידי הצוות הרפואי והתפללנו לנס”, הוסיפו. “היום, אנו משתחררים הביתה אחרי שקיבלנו את הבת שלנו בחזרה, ואין אושר גדול מזה”.
אחת התופעות המרתקות המעסיקות אותי לאחרונה היא הפערים הקיימים בין ההופעה החיצונית שלנו לבין מה שמתרחש אצלנו בפנים.
אנחנו חיים בעידן של סגידה לגוף, לוויזואלי, לחיצוני. שופטים את הזולת על פי הנראות הפיזית שלו ולא על פי הנוכחות של הנשמה שלו. קשה לעמוד בדרישות הוויזואליות של הקהל הרחב, נדמה שברשתות החברתיות ובמדיה בכלל חורצים גורלות לפי מראה חיצוני.
הקבצן או ההומלס בהם אנחנו נתקלים במרחב הציבורי, יכולים להיות בעלי נשמה ענקית אבל הם שקופים עבורנו. אצלם דווקא אין פערים. הם נמצאים במצוקה הנראית לעינינו. רבים מאיתנו לא מביטים בהם כדי להימנע מלחוות את ההזנחה, הסירחון, שאריות האוכל, הפנים חרושי הקמטים, הגוף שלא התרחץ זמן רב.
אותם אנשי שוליים חיים בהלימה בין החוץ לפנים. אנחנו מבועתים מכדי להתבונן בהם ברחוב, חוששים להידבק מהם. הם אנשי אמת ואילו רובנו חיים בשקר. אנחנו מתרחצים, מתבשמים מתקשטים, מחפים על הסערות הרגשיות העוברות עלינו. העיקר שיראו אותנו מטופחות, מתוקתקות ומסודרות. זה עושה רושם.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
אני מכירה אישה במיטב שנותיה מטופחת ומקפידה על הופעתה, כאשר למעשה היא אגרנית כפייתית וחיה בדירה שלא ניקו אותה לפחות 15 שנה. חוץ מארבעה חתולים איש לא נכנס אליה לדירה מלאת הזבל. מי שיראה אותה לבושה יפה וריחנית לא יכול לתאר לעצמו את החיים הכפולים שהיא מנהלת.
היא אישה חולה אך אין לכך סימנים חיצוניים. שוב מראה העיניים מטעה. היא דחתה את כל הניסיונות להושיט לה יד לעזרה. היא מתכחשת למצבה ומסרבת לפנות לעזרה מקצועית ולקחת אחריות על חייה. זוהי דוגמא קיצונית לפער עצום בין מציאות פנימית לחיצונית.
אצל רבים יש פער בין התנהגות סבירה במקום עבודה והתפרצויות זעם בבית. ההתפרצויות האלה מתרחשות כאשר יש צבירה של כעסים לאורך זמן. לכעוס זה לגיטימי, אבל זה דורש ביטוי ישיר ומידי וניתן בהחלט לעדכן: “אני כועסת כי…”.
אבל צבירת כעסים מפעילה תדרים של אנרגיה שלילית, מביאה לאסונות ולתאונות. החשיבה התבניתית: “אני צריכה להיות בסדר בעבודה, שלא יראו עלי” מולידה מצב של שקר שקשה להחזיק בו לאורך זמן.
צעיר בן 20 אומר לי: “אני נתפס פעמים רבות כבעל בטחון עצמי רב ולפעמים זה נכון, אבל רוב הפעמים זו הגזמה או אפילו הצגה”. למזלו יש לו חיים שלמים להתמודד עם התובנה הזאת!
הנה מונולוג של מנהל בחברה שביקשתי אותו להעלות על הכתב את תחושותיו בנושא הפערים הללו:
“בשכונה שלנו בחיפה היה כינוי כזה, גב-גבר. ולא רק שם. כולנו רצינו להיות גב-גבר. גב-גבר הייתי בצבא. לעיתים. אבל אני כבר לא. כל כך רציתי ועדיין רוצה, אבל זה פשוט כבר לא זה. לא הולך. תמיד צץ לו החידלון ובעקבותיו מגיח הקורבן המסכן, הילד המשוטט שמנסה להבין למה הדברים קורים כך, למה אנשים מתנהגים כמו שהם מתנהגים. כמו הילד ההוא שהייתי שהסתגל בשקט להכל.
"כמו שהילדים שלי מסתגלים גם הם להכל : לאבא כועס, מתוסכל, מאוכזב כרוני ללא מנוחה, מחומם על העולם שלא מבין אותו, לא רואה את הצבעים שלו ונידון שוב ללכת לעבודה הזו, בה נדרש להיות גב-גבר: מנהל כריזמטי, פותר כל בעיה בהינף יד, לא דופק חשבון לכלום ואף אחד וגם יכול לדפוק על השולחן או להיות דיפלומט.
"אבל אני לא כל אלה. התעייפתי מההצגה שהרמתי. נמאס לי להיות חד כל הזמן, להתאמץ להבין איפה אני טועה ולא מצליח להבין שזו ה-טעות. הצגה אחרי הצגה – פעם בעבודה ופעם בבית, לא מצליח לשים גבול לאישה שאיתי או למחשבות הטורדות את מנוחתי בקשר למה שיש לי לעשות, למה שהבטחתי לעצמי, למה שאני צריך להיות.
"אין לי מה להתבייש, אני רגיש. אכפת לי מאנשים, אכפת לי מבעלי חיים ואכפת לי מהעולם. אני סולד מוולגריות, מאלימות ומהתנהגות צעקנית. פשוט לא יודע איך להתמודד עם זה ואיך לשים גבולות לפעמים.
"בסך הכל רוצה שמישהו פשוט יקבל אותי ככה, ויאהב אותי עם כל מה שיש, ויהיה מספיק חשוב ואמין כדי שאאמין לו, ואולי אקבל את עצמי באופן שלם על פגמי ועל חוסר כישרונותיי. גם בהם יש עניין”.
הוא מדבר על הצגה שהוא עושה כמנהל, זה אכן דורש ממנו משאבים עצומים ואנרגיה אינסופית. אולי הפתרון הוא לא לעזוב את העבודה, כפי שנדמה לו, אלא לצקת בתפקיד המנהל תוכן חדש. לצמצם את הפער המייסר הזה. נקווה שהעמידה הנוקבת שלו מול עצמו תוליד תובנות נוספות מסוג זה.
שנים סבלתי מהפער של איך אני נתפסת לעומת המציאות הפנימית שלי. הייתי שמחה כביכול כל הזמן. למעשה הייתי עצובה מבפנים אבל רציתי להסתיר את זה. גרמתי לאנשים לצפות ממני להצחיק אותם, לשמח אותם.
המשבר הנפשי שעברתי לימד אותי הרבה. כשהייתי בדיכאון ראו עלי שאני עצובה, לא הייתה לי ברירה. לא ניסיתי עוד להסתיר את תחושותיי. כשקמתי מהריסות חיי למדתי לשמח את עצמי. הפכתי לחברה הכי טובה של עצמי וזה שימח אותי, בלי קשר לאחרים. היום אני חיה את חיי עם כמה שפחות השוואות לאחרים, בקצב שלי, עם התודעה הרוחנית שלי.
בעבודה עם תלמידים אני מביאה את עצמי. זה נראה לי חשוב. תמיד הפריע לי חוסר הסימטריות במצב של טיפול פסיכולוגי. הפסיכולוג יודע עליך הכל ואתה לא יודע עליו כלום. אני לא עושה טיפול אלא מעבירה אנשים תהליכים נפשיים עמוקים באמצעות הכלי הנפלא שנקרא כתיבה. משתמשת בטכניקות של הדדיות. מביאה את החלקים הפגיעים שלי לתוך התהליך וכך נחשפים החלקים הפגיעים של התלמיד/ה.
המפגש החד פעמי עם התלמיד/ה יוצר מציאות חדשה. הטקסטים הנכתבים בהתחלת התהליך מכילים חיבוטי נפש וסערות עד שים הנפש נרגע ואז הכלי מזדכך ונוצר משהו נקי שנכתב אחרת.
הניקיון הנפשי והפרידה מדפוסי חשיבה תבניתיים מצמצמים את הפער בין החוץ לפנים. פתאום את יכולה להיות אמיתית והעולם נשאר קיים. את לא עסוקה בלהסתיר את תחושותייך. כל כך הרבה מאמצים אנשים משקיעים בלהסתיר, לחפות על דברים, לעשות מניפולציות והעיקר לא לתת לעולם לחוש את עצמך. לפעמים, מתוך הרגל, את מעדיפה להיכנס לבונקר ולמחוק את הרגשות שלך, כאילו זה אפשרי…
גם אני אוהבת להתלבש יפה, אבל לא פעם החיוך המושלם, הגוף המשופץ והפנים המנותחים מנסים לחפות על דלות ורדידות העולם הפנימי. הרבה יותר קל לשפץ את הגוף מאשר להתעסק עם הנשמה. הקעקועים הפופולאריים כל כך בימינו, הם אשליה של הנצחה אסטטית על פני הגוף, בעוד שלדעתי זה סוג של חבלה בגוף האנושי.
קיום אותנטי- איזו הקלה!!! כמה נעים לחיות את חייך ואת חייך בלבד ולא להניח לעולם לקבוע מי את/ה. נכון, עלולים להיתפס כמוזרים…אך זה מחיר ששווה לשלם כדי לזכות בחופש לחיות חיים הראויים לשמם.
החיפוש אחר הזהות שלנו נמשך שנים. אדם שחי בפערים עם עצמו הינו חסר שקט. הפער מטריד, מדאיג ומעסיק. תמיד יהיה פער כלשהו בין החוץ לפנים, אך כשהפער גדול מדי, אין אפשרות להתבטא באופן חופשי, כי כל הזמן עסוקים בפער. “הנה הם יגלו שאני חלש ולא מלא עוצמה כפי שאני נראה…”
כולנו חלשים וחזקים במידה זו או אחרת, פשוט יש כאלה שמשחקים אותה. אף אחד לא חזק כל הזמן, מגיע מצב משבר וגם גדול העשירים והסלבים חוטף מהמציאות ומקבל מכות מהחיים, כך שהוא נאלץ ללמוד את השיעור שהמציאות מזמנת לו.
דוגמא לתפיסה שונה לחלוטין משלי אני מוצאת אצל מכרה, מורה במקצועה. היא מדברת איתי על שליטה, על אינטרסים ועל משפט המחץ: “אני אחליט מי יראה אותי עצובה! אני אחליט בפני מי לפתוח את ספר הרגשות שלי! לפעמים, גם עם חברים לא בא לי לשקוע במצב הרוח שלי. חברה טובה תבחין דרך החיבוק במצב רוחי ואז אולי ירדו לי דמעות. הייתה תקופה שהייתי ביישנית אז בקבוצה חדשה הייתי משנה את עורי ומפגינה ביטחון עצמי, זה עשה לי טוב…”
אני לא מתווכחת איתה. זה השלב שבו היא נמצאת, לדעתי התפתחות נפשית מובילה לצמצום פערים. היא נוקטת בטכניקות של הישרדות כי זה עובד בשבילה בהווה התובעני, אבל לעומק היא משלמת מחיר על כך. מחיר של נוכחות חלקית ולא שלמה בחיים בכלל.
בעידן שלנו, הפייסבוק והרשתות החברתיות מעצבים את עולמנו הפנימי, מעוותים אותו ועושים בו שימוש ציני כפי שרואים בסדרה “המתחזים” המשודרת בערוץ 12 וחושפת ומתעמתת עם אנשים שהם מתחזים ומוליכים שולל .
אנשים משקרים באמצעות פרופילים מזויפים ומשתלטים על עולמם של אלה שמופעלים מרצון טוב לעזור. התרמית מתגלה מאוחר מדי, פייסבוק לא נוקטת עמדה מוסרית כנגד המתחזים. פייסבוק הניזונה מדמיון מספקת כר נרחב לנפשות אומללות שמפעילות מניפולציות על מי שניתן.
נשים מתאהבות בתמונה של גבר שנראה טוב, לא טורחות לדרוש להיפגש איתו ומסתפקות בהודעות וואטסאפ, תמונות וטלפונים. הן בונות תסריטים בראשיהן עד שמסתבר שהגבר הזה כלל לא קיים… נשים חוששות להביא את עצמן לסיטואציה ולייצר מפגש אמיתי בין נשמות ולא חגיגה של רשתות חברתיות המציעות הכל חוץ מתקשורת.
“המתחזים” היא סדרה המטפלת ברעות החולות של החברה שלנו שעושה שימוש קיצוני בדימויים ויזואליים ומשבשת כל הזדמנות לחיות חיים אמיתיים: להרגיש, להתאכזב, לשמוח, להתעצב. לעבור את מנעד הרגשות המרכיב תקשורת אנושית. מי שנופלת קורבן להונאות מסוג זה אינה רק תמימה אלא סובלת מעיוורון נפשי. היא לא מסוגלת לראות את עצמה מבחוץ, שבויה בחיי הרגש שלה, מתרגשת כשמישהו קורא לה “ילדתי” ומאבדת כל שיקול דעת משל עצמה.
במהלך תקופת הקורונה הממושכת נאלצנו להתמודד עם מציאות חדשה ומאתגרת, חלק ממנה ימשיך ללוות אותנו עוד תקופה ארוכה. הריחוק החברתי, ההסתגרות הממושכת, והשבתת המשק הובילו אותנו לשבת בבית עם המחשבות שלנו, הטובות והרעות. לעיתים מחשבות אלו מובילות לגילויים חדשים על עצמנו או העולם. תערוכה חדשה בשם “על פרשת דרכים”, שאוצרת סיגל מאור, נפתחה בתחילת השבוע בבית אריה קלנג באשדוד ועוסקת בנושא זה בדיוק כשהיא מציגה יצירות של אמנים שנעשו תקופת הקורונה.
המציאות שבה חווינו מעין עצירה של הזמן אפשרה לאמנים התבוננות חדשה על סביבתם. בתערוכה, שתוצג עד 7 בספטמבר, משתתפים חברי אגודת אמני אשדוד, המארגנת את התערוכה, ואמנים אורחים ומוצגות בה עבודות במגוון מדיות וחומרים – ציור, פיסול, עבודות אסמבלאז’ וצילום.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
העובדות בתערוכה מבטאות את ‘פרשות הדרכים’ השונות של האמנים בתקופת ההסגר הממושך. חלק התעסקו בשינוי הנראה בנוף הסביבתי עקב ההגבלות וההנחיות, חלק בחרו להביע את קשיי התקופה והגעגועים למשפחה ולשגרה, וחלק בחרו לתת ביטוי לחלומות, הדאגות והלבטים שליוו אותם במהלך התקופה.
ברוז', ציור בצבעי שמן של מירי גרינבאום שמוצג בתערוכה
יו”ר אגודת אמני אשדוד, שלמה פרמן: “לאחר חודשיים שלמים של בידוד, הסתגרות וחוסר וודאות מול נגיף מסתורי שלצערנו היכה גם בגוף וגם בנפש, חוזרים בהדרגה לשגרה הברוכה, שגרת קורונה. לחלקנו הייתה זו תקופה לא פשוטה של בדידות וריחוק מאנשים אהובים וקרובים ללבנו. לשמחתנו כאמנים, התקופה הסוערת-רגועה השרתה על רובנו את המוזה ודרבנה אותנו ליצירה מגוונת. את זה, פירות יצירתם מתקופת הקורונה שעברה על כולנו”.
מירי גרינבאום מאשדוד, היא בין האמנים המציגים בתערוכה. היצירה שלה, ציור שמן של קו נוף של העיר ברוז’ בבלגיה, הייתה הדרך שלה להתמודד עם הקשיים והגעגועים של תקופת ההסגר. “למעשה את הציור התחלתי לפני זמן רב ודי עזבתי אותו ושמתי בצד כי זה הוא היה קשה עבורי עם כל הפרטים, התעלה והשתקפות הבניינים. במהלך תקופת הקורונה, כמעט ולא יצאתי בכלל מהבית כי הוגדרתי כאוכלוסייה בסיכון.
מירי גרינבאום, סלפי
“זה היה פשוט נורא בשבילי. אני אדם פעיל שעושה הרבה ביום יום. בנוסף, במהלך סיבוב בשכונה במגבלת המאה מטר, נפלתי ופגעתי ביד ימין. כך על תחושת הסגר, שלקח ממני את החופש ואת הנכדים, נוספה גם הנפילה”.
“כשחזרתי הביתה התמונה הראשונה שראיתי כשהדלקתי את מסך המחשב הייתה תמונה של ברוז’”, נזכרת גרינבאום. “זה היה סימן, תמונה מהלב שהופיע בפתאומיות, אז החלטתי לחזור לציור, עם היד הפצועה והכל, אמרתי לעצמי שאם יש משהו שיכול לעשות לי טוב בתקופה הקשה, זה זה. אלו היו רגעים שאני יושבת עם שלמה ארצי בקלטת, החלון פתוח, ואני יושבת ומציירת את ברוז’, אלו היו פשוט רגעי נחמה. זאת הייתה תקופה שראיתי את הכל שחור, הציור והצבעים שלו ריפאו אותי”.
אבירם אלישע בחר להציב מראה מול המציאות בתקופת הסגר, בארבעה צילומי פרוטרט צבעוניים משוק רמלה לוד הוא משקף לנו את חיי התושבים תחת ההגבלות. “הזדמנתי לשוק הסגור עקב סידורים, והחלטתי לקפוץ לשוק ולצלם אנשים שמגיעים בכל זאת, זה מה שהעדשה תפסה”, מסביר אלישע. “האנשים הבודדים שמגיעים לשוק ולחנויות החצי סוגרות חצי פתוחות כדי לקנות אוכל ומוצרים, אתה רואה את הבחור שיושב מחוץ לדלפק משועמם כי אין לקוחות, או את האנשים המבוגרים שמגיעים עם סל קניות לשוק הסגור בשביל לנסות למצוא משהו”.
“התחושה, של כולם אני חושב ולא רק שלי, שכל המובן מאליו במרתון היומיומי, כבר איננו מובן מאליו. אנחנו צריכים להעריך בעצם את המכולת מתחת לבית שפתוחה ושבזכותה אני יכול לקנות חלב כל רגע נתון. פתאום הכל סגור ואי אפשר לצאת, החיים משתנים, במילים פשוטות קיבלנו ‘כפה לפנים’. עם זאת, למרות הכל, טוב שלפחות הייתה לנו את ההזדמנות לצאת כל אחד ולעסוק באמנות שלו. לראות את ההשפעה של התקופה על האמנות שלך. אם לא הייתה קורונה הייתי מצלם ודאי משהו אחר, אבל עקב התקופה זה מה שיכולתי ליצור מבחינה אומנותית. הלוואי ואמן שנזכה לימים טובים יותר”.
שמואל דוד, יועץ התקשורת ועוזרו האישי של ד”ר יחיאל לסרי, מציג בתערוכה ארבע תמונות בשחור לבן המשקפות את תחושותיו ומחשבותיו הפנימיות בתקופת הקורונה. “בדרך כלל אני מצלם צבעוני, מעטים הצילומים שלי שהם בשחור לבן, הקורונה הפכה אותי וגרמה לי לחשוב על החיים רק בשחור לבן, כשאני פחות אופטימי, וככה גם צילמתי את העולם. הדברים שלא הערכנו אותם ביום יום הפכו באותו רגע לעצומים”.
שמואל דוד, יועץ התקשורת ועוזרו האישי של ד"ר לסרי, ליד עבודותיו. צילום: רוית דוד
“נעלי הבלט של אור, הבת שלי, שהונחו במרכז הסלון בסיום האימון האחרון שלה לפני ההסגר, היו כמו סכין, ההבנה שמחול החיים עומד דום בכל המקום בעולם. כולם מפסיקים לרקוד וככה הייתה התקופה של הקורונה, עצורה ועצובה. בכל אלמנט שצילמתי חיפשתי את התקווה והתקשיתי למצוא”.
דוד מביא דוגמה נוספת מצילומיו: “השיח שמבטא מעין אישה שרוצה לפרוץ קדימה בריקוד בזעקת שמחה ואינה יכולה – הכמיהה לחזור לתנועה ולשמחה שנעצרו”.
המשטרה עצרה שניים מהעבריינים היותר מוכרים באשדוד בשנים האחרונות: אלירן חובב, בן 30 ואדם דפס, 29.
המעצרים בוצעו אתמול במהלך פשיטה של שוטרי מרחב לכיש על כמה מוקדים במספר ערים במסגרת פעילות בתחום השוק האפור והצ'יינג'ים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
מעצרם של השניים הוארך לפני שעה קלה בבית משפט השלום באשקלון. החשודים לא נכחו באולם על רקע מגבלות הקורונה.
נציג המשטרה, רס"ב אלי אמין, אמר בדיון שדפס ממלא פיו מים. "אנו חושדים שהחשוד מלווה בריבית ומלבין הון", אמר החוקר. חשדות דומים יוחסו לחובב.
השופט חיים נחמיאס האריך את מעצרם ביומיים בלבד ומתח ביקורת על כך, שבבקשת המעצר נכתב שהם חשודים בסחיטה בכוח ובאיומים, אך בדיון אמר החוקר שאין חשד סביר כזה.
בנוסף הקשה השופט בדיון בעניינו של דפס: "לא יעלה על הדעת שכאשר המשיב נחקר בחקירה וגם אם הוא לא משתף פעולה שזוהי זכותו על פי החוק, וחוקר ממס הכנסה נמצא בחדר החקירות ואומר לחוקר איזהב שאלות לשאול את הנחקר הדבר לא מתועד בחקירה".
שני העצורים נמצאים כבר זמן רב על הכוונת של המשטרה, במיוחד של היחידה המרכזית של מרחב לכיש. הם נחשבים דמויות בולטות במה שמכונה בעגה המשטרתית 'הכנופיה הגרוזינית' באשדוד – חבורה שמזוהה כמקורבת לארגון הפשע של בני שלמה.
אישה נפצעה באורח קל ובן זוגה נפצע בינוני אחר הצהריים ברובע ח' באשדוד. הם פונו לבית החולים אסותא בעיר.
מהמשטרה נמסר, שלפני זמן קצר התקבל דיווח על אודות אישה שמחזיקה סכין ביד ורודפת אחרי גבר ברחוב. השוטרים שהוזנקו למקום עצרו את האישה ואת הגבר, בשנות ה-30 לחייהם, תושבי אשדוד.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
הסכין נתפסה. חוקרי תחנת אשדוד נמצאים בזירת האירוע.
הכניסה למיון בבית החולים אסותא אשדוד. צילום: דור גפני
מבית החולים אסותא אשדוד נמסר, שהזוג הגיע יחד כשהם סובלים מפצעי דקירות ומלווים בידי אנשי משטרה, מצבם יציב.
אחרי קרוב לארבע שנים בתפקיד מפקד תחנת אשדוד, סגן ניצב שמעון פורטל ימונה לקצין המודיעין של מחוז דרום. את מקומו באשדוד צפוי לתפוס סנ"צ אילן שושן, כיום מפקד תחנת דימונה.
פורטל צמח בתחום החקירות. הוא היה ראש מחלק חקירות ומודיעין בתחנת אשדוד, ראש מפלג תשאול של ימ"ר לכיש ומפקד הימ"ר. לאחר מכן שימש מפקד תחנת אשקלון ובנובמבר 16' מונה למת"ח אשדוד.
מפקד משטרת אשדוד, סנ"צ שמעון פורטל. צילום: פבל
בחודשים האחרונים משמש פורטל כמפקד בפועל של תחנת קריית מלאכי. למעשה הוא נקרא לייצב את התחנה שנקלעה לטלטלה קשה בעקבות כשלים חמורים שהתגלו בה, ושהביאו להדחתו של המת"ח סנ"צ שי מזרחי, מי שהיה בעצמו מועמד מוביל במחוז לקידום ולהעלאה לדרגת ניצב משנה.
גורם יודע דבר הביע אכזבה מכך שפורטל לא יקודם בדרגה (הוא כבר מילא שלושה תפקידי סנ"צ וכעת את הרביעי) אלא יועבר לתפקיד רוחבי.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
לפני כשבועיים נבחר מפקד חדש לתחנת קריית מלאכי, סנ"צ מבורך אברהם, שצפוי להיכנס לתפקיד בשבועות הקרובים.
את מקומו של פורטל באשדוד ממלא בתקופה האחרונה סגנו, רפ"ק דודו תורג'מן.
מנהלת מחלקת הבריאות בעיריית אשדוד, מירי בן דוד, נכנסה לתפקידה לפני כשלוש שנים, ושום דבר לא הכין אותה למה שהיא עסוקה בו מעל הראש כבר יותר משלושה חודשים: מגפת הקורונה כמובן.
בן דוד, במקור ליאני, נולדה באשדוד לפני 36 שנה והיא לא עזבה אותה מאז. גדלה בבית מסורתי, למדה בבית הספר יהל”ם ובאולפנה. בתור בוגרת של מוסד חינוכי דתי לבנות, באופן די יוצא דופן לאותם ימים, החליטה בסיום לימודיה להתגייס לצבא. “אם את הולכת לצבא, אני קם ועוזב את הבית”, הבהיר לה אביה, אך כעבור זמן קצר תמך בהחלטתה.
היא המשיכה בקבע במשך 13 שנה כאחראית מרפאה עד שהשתחררה בדרגת רס”ר. בצבא גם הכירה את מי שהפך לבעלה. יש להם שני ילדים, בני 7 ו-8.
“תמיד הייתי דתיה, ואפשר להגיד שגם התחזקתי קצת”, היא מעידה. “ב’צוק איתן’ שלחתי את בעלי למורה הדרך שלנו, הרב יורם אברג’ל, להתייעצות והוא המליץ שאצא לאזרחות, וכך עשיתי”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
המחלקה שהיא מנהלת פועלת במסגרת המנהל לשירותים חברתיים בעירייה. “כבר בחודש דצמבר פנו אליי ממשרד הבריאות כשהחלו לזרום הידיעות על ההתפרצות בווהאן שבסין, עיר תאומה של אשדוד, אבל זה היה נראה רחוק ובישראל הקורונה התפרצה רק בחודש פברואר כידוע”.
החולה הראשון מאשדוד (חולה מספר 12 בארץ) התגלה בתחילת חודש מרץ, לאחר שחזר מאיטליה ב-26 בפברואר.
איך היית מתארת את שלושת החודשים האחרונים וקצת יותר?
“החודשים האחרונים זה טירוף. טירוף. שינוי מוחלט של העבודה, לעבור למצב חירום, חד וחלק. היו ימים שעבדתי 24 שעות. המזל שלי שאני שומרת שבת ולכן מכבה את הטלפון בערב שבת וחג.
“תראה”, מוסיפה בן דוד, “זאת תקופה קשה, נכון, אבל מצד שני עם המון סיפוק. סוף סוף, לחזור לטפל באנשים, לעזור לאנשים, כמו שהייתי רגילה כל כך הרבה שנים בחיים. בסוף, זאת האהבה שלי, לטפל”.
במבט לאחור, מה היה הכי מאתגר?
“יש לנו ראש עיר שאני חושבת שהיה הראשון לפתוח מטה קורונה. ד”ר יחיאל לסרי הבין בשלב מאוד מוקדם את המצב. הוא רופא עם ראייה אסטרטגית, אדם שמנתח כמה מהלכים קדימה. זה שהוא ביטל את מסיבות הפורים שהוא יכול היה לבטל, מנע הדבקה רבה. הקשר של הרשות עם הרופאה המחוזית ועם הקופות היה הדוק כבר מימי השגרה והוא הלך והועמק.
“בשלב מסוים התחלנו לבצע חקירות אפידמיולוגיות של נדבקים, מה שמביא לכך שהתגובה היא הרבה יותר מהירה. ראש העיר החליט שפותחים צוות חקירות אפידמיולוגיות שנפגש מידי יום. יש לנו 10 אנשי צוות, עובדים סוציאליים ואנשים שבאים מתוך הציבור בעיר ומחוברים לקהילות השונות. אנחנו הרשות המקומית היחידה שזה נעשה. בנינו פה מודל יוצא דופן”.
פגישה עם נציגי הקופות בעיריית אשדוד: מירי בן דוד ראשונה מימין, במרכז ד"ר יחיאל לסרי וסגנו יחיאל וינגרטן. צילום: שמואל דוד
איך זה מתבצע באופן מעשי?
“אנחנו מקבלים שם של תושב ומתקשרים, מתחילים לתשאל, איפה הוא היה ואיפה הסתובב, ועם מי הוא בקשר. כמובן שהמידע נשמר בסודיות מוחלטת. בנוסף העובדים מסייעים למשפחה של מי שחלה – לדאוג להם לבדיקות כמה שיותר מהירות, לדאוג לפינוי למלוניות. ההתחלה הייתה סבוכה וקשה, אף אחד לא ידע איך ומה עושים”.
לפני כחודש אמר השר אריה דרעי שמרבית החולים בארץ, כ-70%, הם מהמגזר החרדי. ובאשדוד?
“אני לא נכנסת לחלוקה לפי מגזרים. זה מקטלג. אני חושבת שזה לא באשמתם. בממוצע יש להם משפחות יותר גדולות, השכונות יותר צפופות, והם גם היו פחות חשופים למדיה.
“אחד הדברים הראשונים שעשה ד”ר לסרי מאז ההתפרצות בארץ זה לזמן לפגישה את כל הרבנים ולהסביר את המצב ועד כמה חשוב להישמע להנחיות ולהיות זהירים. כי אם אין החלטה של רב, של ראש הקהילה, אז לא יעזור. זאת לדעתי אחת הסיבות המרכזיות לכך שלא ראינו פה שיעורי תחלואה כמו בערים אחרות בארץ”.
“בכלל, ראש העיר שלנו נוהג במדיניות מחמירה, אפשר לומר של החמרה כפולה. לכן לדוגמה הוחלט לסגור מעון, בגלל סייעת שבנה חלה, וכשהגיעו התוצאות שהיא לא חולה, אז פתחו מחדש”.
אז באופן כללי למגזר החרדי נגרם לדעתך עוול?
“כן, כי די האשימו אותם שהם הנשאים של הנגיף. אף אחד לא מחפש להדביק ולהידבק. הם לא אשמים בזה שאחוזי התחלואה אצלם היו גדולים יותר”.
רחוב חטיבת הנגב צילום: פבל
לדעתך יהיו לקורונה השפעות על המרקם החברתי בעיר?
“לא. הקורונה פגעה בכולם ללא הבדל. אני לא רואה את אשדוד יוצאת מצולקת מבחינת היחסים בין הקבוצות השונות באוכלוסייה, אין סיבה שזה יקרה”.
מתחילת התפרצות הקורונה בארץ ועד יום רביעי השבוע, אובחנו 325 חולים מאומתים באשדוד. אדם אחד בעיר נפטר מהמחלה: רוברט ריזו, בן 72, שמת בבית החולים אסותא אשדוד ב-31 במרץ.
צילום: תומר אפלבאום
מירי, היה רגע שבו חששת שהעסק יוצא משליטה?
“בהתחלה, כשלא ידענו את השמות של החולים ואתה ממש מגשש באפילה. כמות הפייק ניוז הייתה מטורפת. הפריע לי שהתקשורת הכניסה הרבה בהלה. כמו אותם שני אמבולנסים ברחוב תל חי שתמונתם פורסמה”.
ואם לא הייתם נוהגים בעיריית אשדוד כפי שפעלתם?
“אז הייתה פה קטסטרופה, חד וחלק. אם לא היינו נוקטים בשורה של צעדים כפי שעשינו, אני מאמינה שהיינו היום עם פי שניים חולים באשדוד”.
מה היה הדבר המכריע שעשיתם, שהיווה "שובר שוויון"?
“שלושה דברים: הקמת מטה קורונה, השיחה של ד”ר לסרי עם הרבנים והדוברות מול הציבור הכללי ברשתות החברתיות ומול הציבור החרדי”.
מה עושים כשיש חולה חדש? מתוך חוברת עבודה של מנכ"ל עיריית אשדוד לחודש יוני
בשבועיים האחרונים יש עלייה מחודשת בהתפשטות של הקורונה בארץ. אנחנו בגל השני?
“אני לא יודעת לענות על זה”.
אנחנו לפני הגרוע מכל או אחרי?
“אחרי. זאת דעתי. מה שכן, לא ציפיתי לקפיצה הגדולה בשבועיים האחרונים”.
בדיקת “כאן דרום” מעלה שבניגוד למה שאומרים בשבועות האחרונים בעיריית אשדוד, הרי שבמשרד הרווחה לכאורה לא רק שלא משתפים פעולה בהחלטה על סגירת בית הספר “מפתן חרמון”, אלא מתנגדים לה נחרצות.
שלא כמו בתי ספר אחרים, מפתן חרמון נמצא באחריות משותפת של משרדי הרווחה והחינוך ושל עיריית אשדוד. לפחות חלק מתלמידי מפתן מוגדרים נוער בסיכון.
ברחבי הארץ יש עוד שורה של מפתנים ומאז נפלה בעירייה ההחלטה על סגירת מפתן באשדוד, נמסר משם שוב ושוב, שזו גם המדיניות הארצית לגבי המפתנים, מתוך תפיסה שלפיה עדיף הפתרון של שילוב התלמידים בבתי ספר אחרים. אלא שלפי המידע שקיבלנו זה לא המצב ובמשרד הרווחה דווקא רואים את הדברים בצורה שונה.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
לפני כחודש נודע שבעיריית אשדוד החליטו לסגור את מפתן חרמון כבר בקיץ הקרוב ולפזר את תלמידיו בבתי הספר של רשת עמל. במקביל פתחו בעירייה בהליכי שימוע לעובדים כדי לנייד אותם למקומות אחרים.
בשנים האחרונות בית הספר באשדוד ידע טלטלות קשות וחילופי מנהלים ואנשי צוות. עיריית אשדוד לא רק שלא ידעה לבלום את המשבר, אלא, כך יש הטוענים, היא תרמה לו. מספר התלמידים הלך ופחת, דבר שכעת מוצג כנימוק לסגירה.
לאחרונה הביעה הנהגת ההורים הארצית תמיכה בהמשך קיומו של בית הספר מפתן באשדוד ועמדה על חיוניותו, בעיקר עבור בני נוער שלא מצאו את מקומם בבתי הספר המקיפים.
גורם במטה המאבק להצלת בית הספר שהוקם במסגרת ועד ההורים העירוני מסר השבוע: “אנשי המקצוע מתנגדים בצורה נחרצת לסגירת בית הספר. לפני כמה ימים נערכה פגישה נוספת עם ראש העיר ונציגי החינוך והרווחה בעירייה. ד”ר לסרי אמר באותו מעמד ש’הלב אומר להשאיר את מפתן פתוח והראש אומר לסגור’, ומאז לא קיבלנו תשובה ברורה מהעירייה לאן ממשיכים מכאן. אנחנו בוחנים את המשך צעדינו”.
חמישה חולי קורונה מאומתים נוספו באשדוד מאז אמש. כעת יש בעיר 50 חולים פעילים. מספרם של החולים מתחילת ההתפרצות עומד הערב על 330 וכמות הבדיקות לתושבים בעיר על 14,600.
בסוף חודש מאי מספר החולים באשדוד היה 296, כך שמדובר בתוספת של 34 חולים, יותר מ-10%, בתוך פחות משבועיים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
בארץ אובחנו 214 חולים ביממה האחרונה. מדובר בשיא של חודש וחצי.
אשדוד נמצאת במקום השמיני בישראל בכמות החולים הכוללת. במקום הראשון ירושלים – 4,043, אחריה בני ברק – 3,031, ת"א יפו – 875, בית שמש – 569, מודיעין עילית – 438, אלעד – 404 ופתח תקוה עם 347 חולים.
הבוקר פשטו בלשי המשטרה על עסקים להמרת מטבע חוץ ושירותי הלוואות ודירות של חשודים במתן הלוואות בשוק האפור. השוטרים תפסו סכומי כסף גדולים וכלי רכב. 9 חשודים עועכבו לחקירה וארבעה מהם נעצרו 4. חלקם, אומרים במשטרה, משתייכים לארגוני פשיעה.
באשדוד בוצעו פשיטות על שני צ'יינג'ים, שלושה חשודים תושבי העיר עוכבו ושניים נעצרו.
עם הינתן האות לפתיחת המבצע כנגד מקורות ההכנסה של גורמים המעורבים בפשיעה בדרגות שונות יצאו הבוקר לוחמי ובלשי יס"מ לכיש, לוחמי יחידת יואב, ומג"ב בשיתוף עם פקיד שומה חקירות מס הכנסה ירושלים והדרום והיחידה לביקורת ניהול ספרים ארצית לאשדוד, אשקלון, שדרות,קרית מלאכי וקרית גת.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
במהלך המבצע נערכה פשיטה על 3 עסקים להמרת מטבע חוץ, שם נתפסו מחברות בהן נוהלו הרישומים כנגד לווים, כסף מזומן בסכום של מעל 150 אלף שקל, צ'קים בסך של למעלה ממיליון ש״ח, מסמכים בנקאים, מחשבים וטלפונים ניידים.
צילום: דוברות המשטרה
צילום: דוברות המשטרה
צילום: דוברות המשטרה
בהמשך הגיעו הלוחמים לבתיהם של חשודים במתן הלוואות בשוק האפור, שם נתפסו מחברות ניהול ההלוואות וכסף מזומן. עוד נמצא במהלך החיפושים כסף החשוד כמזוייף.
מחר תבקש המשטרה להאריך את מעצרם של החשודים.
לאחר חזרתה של ליגת העל בכדורגל, בשבוע הבא תחזור לפעילות גם ליגת העל בכדורסל. ומכבי אשדוד, שנמצאת על סף ירידה לליגת המשנה, מתכוננת להמשך העונה. מאמנה החדש של הקבוצה, עמית תמיר מנסה לחזק את סגל הקבוצה בעזרת האמצעים הדלים שעומדים לרשותו. כזכור, כל הזרים של הקבוצה חוץ מפול סטול עזבו לארה"ב ולא יחזרו לקבוצה. בנוסף, ליאור אליהו ועודד ברנדווין נפצעו וגמרו את העונה. הפציעה של אליהו התרחשה עוד לפני פגרת הקורונה, של ברנדווין לעומת זאת התרחשה באימון הקבוצה בשבוע האחרון, כשהכדור פגע בו בחוזקה ושבר את כף ידו.
עודד ברנדווין. צילום: מכבי אשדוד
בגזרת החיזוק הישראלי, עמית תמיר צירף לקבוצה את דולב דראפיץ' ודור גולדנברג, פורוורד בן 25 בגובה 2.04 מטרים שחוזר לליגה הבכירה לאחר 5 שנים. בעונה החולפת הוא שיחק באליצור יבנה, בשורותיה רשם 5.5 נקודות ו-2.8 ריבאונדים בממוצע למשחק.
בגזרת הזרים, מכבי אשדוד החזירה לשורותיה את כוכב הקבוצה, הרכז המקסיקני פול סטול, וצירפה לשורותיה שלושה זרים חדשים. הראשון שבהם הוא אלונזו קולמן, פורוורד בן 31 בגובה 2.03 מטרים, שעולה לליגה הבכירה אחרי שלוש קדנציות בלאומית. הוא הגיע ארצה לראשונה בעונת 17/18 ושיחק במכבי רחובות, במדיה רשם 17.3 נקודות, 10.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים למשחק. לאחרונה הוא עבר להפועל ר"ג/גבעתיים, אחרי שפתח את העונה בהפועל עפולה, עימה רשם ב-14 משחקים שורה סטטיסטית של 14.5 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים ב-30 דקות לערב. כמו כן הוא שיחק בקנדה, איסלנד, מקסיקו, פינלנד וצרפת. הזר השני שאשדוד צירפה הוא ג'אירוס הולדר, פורוורד בן 25 המתנשא לגובה של 2.01 מטרים. הולדר שיחק בליגה הקנדית וגם בלסטר האנגלית, במדיה השתתף בעונה החולפת במסגרת היורופקאפ והעמיד ממוצעים של 10.2 נקודות ו-5 ריבאונדים למשחק.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
הזר הנוסף הוא זאק קאטברסון, פורוורד בן 23 המתנשא לגובה של 2.01 מטרים. קתברטסון ששיחק העונה בליגה השבדית הוא בוגר אוניברסיטת קואסטל קרוליינה משנת 2019 בה רשם 18.2 נקודות ו-5.9 ריבאונדים בממוצע למשחק. את העונה הראשונה שלו כמקצוען העביר בבוראש השבדית, אחת הקבוצות החזקות בליגה הראשונה, שאף שיחקה במוקדמות היורופקאפ. ב-31 משחקים במסגרת הליגה השבדית הוא רשם 15 נקודות ו-7.7 ריבאונדים בממוצע למשחק.
מכבי אשדוד המתחדשת תנסה להילחם כנגד כל הסיכויים, בשיא הספורטיביות מול ירידת הליגה הצפויה לה, ובעיקר כדי לעשות קצת נחת לקהל שלה שסבל כל כך העונה. הקבוצה החלה להתאמן ב 1.6 באימונים מלאים עם מגע, והשבוע הצטרפו אל השחקנים הישראלים, ארבעת הזרים ששהו בבידוד של שבועיים מאז שנחתו בארץ, ושמרו על כושר כשהתאמנו באופן אישי במהלך הבידוד. מחר (שישי,14:00) מכבי אשדוד תשחק במשחק אימון ראשון, בהיכל טוטו חולון מול הפועל חולון.
לאחר שאיגוד הכדוריד החליט להכתיר את מכבי ראשל"צ לאלופת המדינה, באלופת המדינה הקודמת, הפועל אשדוד קיבלו את ההחלטה של איגוד הכדוריד באכזבה וזעם רב. יו"ר המועדון, עופר קושמרו טוען כי ההחלטה להכתיר את מכבי ראשל"צ כאלופה, להעלות את מכבי ת"א מהליגה השנייה ולהשאיר את מכבי דימונה בליגה הראשונה, היא החלטה פוליטית ולא מקצועית. בראיון ל "כאן דרום" הוא מספר על תחושותיו בעקבות ההחלטה.
עופר, מה דעתך על ההחלטה לסיים את הליגה?
"החלטה לסיים את הליגה היא החלטה טובה, האמת שלא הייתה כל כך ברירה בעקבות כך ש- 35 שחקנים זרים שהם הגרעין החזק ביותר של הליגה, עזבו את הארץ. קשה להחזיר אותם בגלל החוסר בטיסות, ואי אפשר להמשיך את הליגה בלעדיהם כי זה יהיה בלוף. אין לנו מספיק שחקנים ישראלים ושחקנים ישראלים ברמה בארץ, כי יש לנו עשרה ליגיונרים שמשחקים בקבוצות בחו"ל, אז להמשיך בלי הזרים לא היה הגיוני ולא ספורטיבי. בכל מקרה, אנחנו לא כמו הכדורסל והכדורגל שם יש מנהלת ליגה והרבה כסף והיו חייבים להמשיך לשחק. בנוסף, כדוריד הוא ספורט שמשוחק באולמות סגורים ועם הרבה מגע, אנחנו בעצמנו לא מתאמנים עוד מחודש מרץ, רק הילדים חזרו להתאמן לפני כחודש בקבוצות קטנות ולפי ההנחיות של משרד הבריאות."
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
ומה דעתך על ההחלטה להעניק למכבי ראשל"צ את האליפות?
"אני מתנגד לכך בצורה מוחלטת. לדעתי היו צריכים לקבוע שאין אלופה העונה, כי העונה אפילו לא הגיעה לשלב הפליאוף. בעבר היו דברים שקבוצה שסיימה במקום השישי או השביעי בליגה בעונה הסדירה, ולקחה אליפות בפליאוף, כמו הפועל ראשל"צ לדוגמא וכמונו, שאת האליפות שלנו לקחנו בפליאוף לאחר שסיימנו במקום השלישי או הרביעי בעונה הסדירה בליגה. עצוב שנלקחו החלטות כאלה ממניעים פוליטיים, אבל אין לנו יותר מדי מה לעשות כרגע לגבי זה, אנחנו בולעים את הגלולה, לא בוכים, וממשיכים בדרך שלנו. כמובן שקיבלנו את זה בתסכול רב, האוהדים, השחקנים וכל מי שהפועל אשדוד יקרה לו הביעה את זעמו והתנגדותו להחלטה ברשתות החברתיות."
שחקני הפועל אשדוד בכדוריד. צילום: פייסבוק הפועל אשדוד כדוריד
אמרתם לאורך כל העונה שהאסטרטגיה שלכם היא לשמור כוחות במהלך הליגה הסדירה לפליאוף, למאני טיים של העונה, ופתאום מכבי ראשל"צ הוכתרה לאלופה על סמך העונה הסדירה. אתה חושב שאם העונה הייתה ממשיכה כרגיל עם פליאוף הייתם זוכים באליפות שנייה ברציפות?
"אני חושב שאם השחקן הזר החדש שהחתמנו לפני שהתחילה תקופת הקורונה, זרקו פיוביץ' היה מתחבר לקבוצה כמו שצריך ולא היו לנו עוד פציעות, היינו מדברים חזק מאוד במאני טיים כי החבר'ה היו חדורי מטרה וידעו שניתן לעשות את זה. בנוסף, תוצאות גמר הגביע שהיה צריך להתקיים יכלו להשפיע בצורה טובה עלינו. לא חששנו מכלום העונה, כיוונו הכי גבוה, השקענו הרבה כסף ועבודה ולדעתי יכלנו להתעלות גם השנה במאני טיים ולזכות באליפות נוספות."
חשבתם לערער על ההחלטה?
"אין לנו מה לערער, זה לא רלוונטי בכלל. הייתי נוכח בישיבה המקצועית בה התקבלו כל ההחלטות, ואת הערעור ניסיתי לעשות בתור חבר וועדה מקצועית. עשיתי שם בלאגן אבל מרכז מכבי הגיע לישיבה המכרעת עם הכוחות שלו, כל אנשי מכבי הגיעו. מעניין מאוד איך ההחלטה יצאה לטובת כל הקבוצות של מרכז מכבי. מכבי ראשל"צ הוכתרה כאלופה, מכבי ת"א הוכתרה כאלופת הליגה השנייה ועלתה ליגה, ומכבי דימונה שסיימה את העונה עם 0 נקודות, לא ירדה ליגה. דודי פלח, יו"ר הפועל ראשל"צ עזב באמצע את הישיבה, הוא לא רצה להמשיך להיות חלק בזה שקובעים על השולחן הירוק את האלופה והיורדת. ההישג שכן הצלחתי להשיג בתור חבר וועדה מקצועית הוא ההחלטה על כך שגמר הגביע בינינו לבין מכבי ראשל"צ יערך סמוך לפתיחת העונה הבאה."
אך למרות האכזבה הרבה שישנה במועדון האדום בשל ההחלטה, באשדוד ממתינים בקוצר רוח לתחילתה של העונה הבאה, שצפויה להתחיל באופן לא שגרתי בגמר הגביע שנדחה מהעונה החולפת, מול אותה מכבי ראשל"צ שהוכתרה לאלופת המדינה.
יו"ר המועדון, עופר קושמרו סיפר ל "כאן דרום" כי כבר עכשיו הסגל של הקבוצה לעונה הבאה כמעט וסגור, כשכל החוזים עם השחקנים הבכירים כבר נסגרו. האדומים ערכו מסע קניות מרשים כשצירפו את ולדי קופמן, עומר גרא וגיא קורדובה והחזירו לשורותיהם את יותם טל, אור פרקש, לו אקסבורד ואיתי סוויסה לאחר שנת גלות. בנוסף הודיעו על המשך דרכם של שחקן המפתח ניבו לוי והשוער המצטיין ולדימיר סטויקוביץ'. גם שחקני הבית עמרי קושמרו, ישראל ויוסי ביטרמן, אסף בן גוזי, עמית ישראל, שון ריבקין ומתן כהן ימשיכו בקבוצה. כעת, בהפועל אשדוד מחפשים אחר שוער שני חדש לאחר שאורון ברגיל עזב את הקבוצה לטובת הפועל ראשל"צ. בנוסף, מחכים לתשובתו של הזר הגרמני גאבור לנגהאנס האם הוא חוזר לארץ וימשיך בקבוצה. במקרה והגרמני יבחר להישאר במולדתו, יחלו חיפושים אחר שחקן שמאלי חדש.
המשך דרכו של גאבור לנגהאנס בקבוצה מוטל בספק. צילום: משה דהן
עופר, איך אתם מתכוננים לעונה החדשה?
"דבר יפה וחכם שעשינו הוא שסגרנו כבר עכשיו את רוב החוזים לשנים הבאות, ובעצם חוץ מעוד 2-3 שחקנים אני מניח שהסגל שלנו כבר סגור. אנחנו (ההנהלה) והמאמן אולג בוטנקו הגענו להבנה שהעונה נצטרך לתת לצעירים מאשדוד שגדלו אצלנו באגודה יותר דקות משחק, כדי שישתפשפו, יצברו ניסיון ושהאגודה תרוויח אותם לשלבים יותר מאוחרים, ולכן לא החתמנו עוד שחקנים בעמדות בהן שחקני הבית הצעירים שלנו משחקים. בנוסף ניצלנו את זמן פגרת הקורונה כדי לעשות שיפוץ עצום באולם בו אנחנו מארחים את המשחקים שלנו, אולם מקיף ט'. גם אנחנו (האגודה) השקענו כסף וגם העירייה השקיעה כסף ויצא אולם לתפארת."
העונה הבאה תתחיל בגמר גביע (שנדחה מהעונה הנוכחית), זה לא משהו שגרתי. איך תתכוננו לזה?
"נבוא מוכנים. השחקנים שהחתמנו לעונה הבאה כבר עושים פגישות ביניהם, משחקים כדוריד וכדורגל, לא באופן מקצועי בינתיים אלא בשביל הכיף. התכנון שלנו הוא לחזור לאימונים מלאים ב- 15.7, אבל כדי לעשות זאת נצטרך להביא את השחקנים הזרים לארץ כבר ב1.7 כדי שיכנסו לשבועיים של בידוד, כרגע זה נראה בעייתי כי אין הרבה טיסות. כרגע אף אחד עדיין לא יודע מה יהיה וישנם הרבה סימני שאלה."
מה יהיו המטרות בעונה הבאה? אתם רוצים להחזיר את האליפות שנלקחה ממכם בחזרה הביתה?
"המטרות יהיו ללכת על כל התארים. פחות מזה, חבל על הזמן שלנו. נקווה שנוכל בעונה הקרובה כבר להביא את הקהל שלנו לאולם. יש לנו קהל מאוד מסור שהולך איתנו הרבה שנים, ההצגה לא יכולה להימשך בלעדיהם, יהיה קשה מאוד לשחק מול יציעים קירחים, בלי כל העידוד שיש לנו פה בעיר. אני מקווה שהקהל יחזור לאולמות ונעשה חגיגה. בנוסף, התפתחות מחלקת הנוער הכי חשובה בשבילי בתור אחד שהפועל אשדוד זה מפעל החיים שלו. הכיף הגדול ביותר זה לתת לילדים מסגרת, הם משחקים, נהנים ומתפתחים כספורטאים."
אור פרקש. שחקני הבית הצעירים צפויים לקבל קרדיט בעונה הקרובה. צילום: משה דהן
מאיגוד הכדוריד נמסר בתגובה: "לעופר קושמרו יש זכויות רבות בכדוריד הישראלי, והערכה על כך שהפך את הפועל אשדוד למועדון על, שעשה היסטוריה בשנה שעברה עם הזכייה באליפות המדינה. ליגת הכדוריד בארץ לצערנו היא לא הליגה היחידה שנאלצה להגיע לסיומה ולא להתחדש בגלל משבר הקורונה. גם בליגות אחרות ובענפים נוספים בארץ ובחו"ל הוכתרו אלופות על פי מיקומן והקפיאו ירידות, ללא קשר אם השם שלהן הוא מכבי או הפועל. העונה החולפת לא דמתה לשום אחת אחרת בעבר בגלל משבר הקורונה, ומטבעה שכל החלטה שהתקבלה גררה דעות שונות ומחלוקות, כולל אגב המהלך שקושמרו עצמו הוביל, לקיים בכל זאת את גמר גביע המדינה לפני פתיחת העונה הבאה. הפנים קדימה – אל העונה הבאה, בתקווה שנוכל להתחיל ולסיים אותה על המגרש, בבריאות, תחרותיות והישגיות".
השבוע עבר תוך כדי החלטות רבות שחייבו אותי כאימא להכריע כשאני בעומק השיפוצים בבית ואבק בלי סוף. אחת הדילמות הייתה מה לעשות עם בנותיי במערכת החינוך. כיצד אני לוקחת אחריות על בנותיי ובני, ומה עלי לעשות בתקופת אי הודאות הקורונית הזו?
הרי אני מבחינה ששם למעלה בירושלים מקבלי ההחלטות לא בדיוק יודעים, כיצד להכריע בסוגיות הקורונה בכלל ובחינוך בפרט. האמת, אני כאימא וכאשת חינוך התלבטתי ארוכות: לשלוח אותן אן לא? ההחלטה הוכרעה, הן סיימו את שנת הלימודים ונשארות בבית.
לשמחתי, שר החינוך החדש, מר גלאנט, הואיל לציין שההגעה היא רשות לפי שיקול ההורים ושהתלמידים לא יינזקו אם לא יבואו.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
לאחר הודעה למחנכות הודעתי לבנותיי, האחת הייתה מאושרת, השנייה הייתה נרגזת והטיחה בפני שהיא הולכת כי החברותא והמבחן הקרב במתמטיקה בחטיבת ביניים הוא קריטי עבורה במופ”ת, כשהקטנה חגגה את הקדמת החופש הגדול ל-7 ביוני. מבחינת בנותיי נבחרתי לנציגת התלמידים/ות בבחירת תאריך חדש לחופש הגדול, ושראשי הארגונים האחרים ימשיכו להתקוטט ביניהם.
תוך כדי המהלך האחרון אני מוצאת עצמי מתלבטת מה עם בני המיוחד במינו, עד כמה משמעותי וקריטי לו ולי ההימצאות בגן “הרגיל” בו הוא נמצא בהכלה גדולה תוך טיפולים מקדמים והוראה פרטנית מקדמת.
שואלים מה הוא שונה מאחיותיו, במה השיקול אצלו שונה מאחיותיו? אז זהו שהכול: כל חשיבה אודות טיפוחו, כל יום שעובר ועבר בחופשת הקורונה הכפויה הובילו אותו לרגרסיה בחלק מן המקרים, כמו בתזונה, בשינה ובעבודה הדידקטית. ההכרעה לגביו הייתה קלה יותר והיא שליחתו במטוס לגן. במרוצת שבוע זה בחרתי לצפות בתכנית “הישרדות” בפריים טיים, כשקבל עם ועדה כל שבט החליט להשמיץ בפומבי את בני ברוכים ולהשפילו לעיני כל, גם באי וגם בישראל.
אני לא האמנתי שאותו ערוץ מוביל מהלך כה משפיל וכה מרקיב מבחינה חברתית, כשהצדיקים היחידים שיצאו להגנתו היו אלין ועידן. ואני צופה בטורפים מול החיה הפצועה ומתקשה להאמין שבני נוער הצופים באדיקות בתכנית עתירת הרייטינג מקבלים לגיטימציה לעלוב באחר, בחלש, בשונה ובדמות שאינה מיישרת קו חברתי. זה נתן לי בוקס בבטן הרכה שלי, והחזיר אותי לעשייה החברתית בה אני דבקה שבעתיים מאז לידת בני עם תסמונת –דאון.
תוך כדי מצאתי עצמי חוזרת לשגרה נוספת אל ספסל הלימודים – שם אני נפגשת עם מיטב המוחות, וכולנו יחד לומדים ייעוץ ארגוני. כשאתמול עלתה הסוגיה לדבר על ארגון, שאתה מוביל או רוצה להוביל תוך העמקת הייעוד והיעדים.
ברור שבחרתי את עמותת “תסמותק” שייסדתי יחד עם אימהות מופלאות, כשהחזון שלי להמשיך ולמצב את העיר אשדוד עיר “תסמותק” ויחד עם ראש עירי המיוחד, ד”ר לסרי, להופכה למרכז ולאבן שואבת בארץ בתחום, לפתח מומחים למידע, ידע וטיפוח ילדי תסמונת –דאון.
המטרה היא להגיע להכלה מיטבית וגאוות יחידה, כשבסופו של יום נכחיד את נטישתם בבתי החולים מרגע לידתם. ושם קפץ סטודנט ואמר, ‘את מתכוונת לשילוב נכון’? אמרתי לו שממש לא ושתי התורות מנוגדות זו לזו באופן ההתייחסות אל הילד המיוחד.
הוא הרים גבה וניסה לשכנע אותי שאני לא מבינה, וזה דווקא חיזק אצלי, שגם בזה עלינו לחדד את הדברים ואת המונחים גם בקרב בעלי מקצוע בתחום האומרים שילוב והכלה באותה הנשימה, כשלמעשה ההבדל תהומי. ובמקרה של בני ברוכים זה הקפיץ במוחי שלמעשה הוא המבקש לשרוד באי פיזית נאלץ לשרוד גם חברתית כשלמעשה הוא מבקש את ההכלה ולא את השילוב.
הכלה = בה האישיות המיוחדת מוערכת כפי שהיא ולא נמדדת על “פגמיה” חסרונותיה”. לא הם שיקבעו את דמותה אלא החברה תתבונן, תבחין ותוודא את נקודות החוזקה ולמה היא זקוקה בנוסף וממקום זה תתפור לה חליפה, המתאימה ליכולותיה מתוך מקום של כבוד וערך.
שילוב= “נרמול” האישיות לפי נורמה חברתית שיש ליישר עימה קו, ואם אינך מסוגל נגדיר אותך כך או מקסימום נבנה לך תכנית, הבנויה לפי אותה נורמליות חברתית, שעליך להשיג אחרת תוחרג לעולמי עד. האחרות והזרות החברתית תידבק בך מתוקף הגדרה זו.
נדמה שראיית “האחר השונה”, בהישרדות הערכית, בחברה ובחינוך נמצאת על פרשת דרכים. אנחנו תקועים עדיין בלהחליט מיהו “נורמלי”. אנחנו שקועים ב”נרמול” של “האחר השונה” על-פי התפיסה החברתית הקיימת.
“האחר השונה” נתפס כמי שנעשה עמו חסד בעצם שילובו, בין אם בבית הספר ובין אם בחברה. “החברה ומערכת החינוך כמייצגת החברה, עדיין רואות ב’אחר השונה’ את האחרּות והשונות יותר מאשר את הייחודיות, וטרם השכילו לעבור משלב השילוב (ברוח הנורמליזציה), לשלב ההכלה )ברוח ההומניזם וזכויות האדם אשר בבסיסם), כולל את מחויבותה של המערכת החברתית והחינוכית להתאים את עצמה לצורכי ‘האחר השונה’ ולא לראות אותו כאחראי בלעדי לכך”( ציפי טימור) .
ודקה לפני שאני יוצאת לוועדת “זכאות ואפיון” ( לשעבר שילוב והשמה) עבור בני היקר נועם-אשר, בקשה אחת לי אליכם/ן. ראו בכל אחת ואחד את המיוחד שבו, מה הוא מביא עמו לחברה שלנו. הישרדותו – הישרדות של כולנו כחברה להיות אנושית.
אסמהאן אבו-סלאם (42) מגן יבנה מתנדבת במגן דוד אדום מזה 16 שנה. במהלך השנים אסמהאן ילדה שישה ילדים, אך בין חופשת לידה אחת לאחרת, חזרה שוב ושוב להתנדב במד"א כחובשת רפואת חירום ונהגת אמבולנס. אסמהאן היא מטפלת מוסמכת לגיל הרך, ובמקביל עובדת גם כמזכירה רפואית במרפאה אורטופדית, ומתנדבת כקצינת מבצעים של יחידת החילוץ וההצלה של גן יבנה. את כל אלה, עושה אסמהאן, מהחברה הבדואית, כאם חד הורית לששת ילדיה, כשהקטנה ביניהם בת 10.
"אני מקבלת תמיכה מטורפת מהילדים", שיתפה אסמהאן, "אם יש לי מצב רוח רע, הם אומרים לי ללכת למשמרת במד"א כי הם יודעים שזה יעשה לי טוב. העשייה והנתינה מסבות לי המון סיפוק, ואני מרגישה בכל רגע נתון שאני חלק ממשפחת מד"א החמה והתומכת. זו זכות ענקית בשבילי להתנדב במגן דוד אדום, כי בכל רגע נתון אני גם נותנת לאחרים, ולא פחות מזה גם לעצמי".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
אסמהאן מספרת שכל מטופל נכנס לה ללב, ושהיא אף פעם לא עובדת על "אוטומט": "כשאני מטפלת באישה מבוגרת, אני מתייחסת אליה כאילו היא סבתא שלי. אני חושבת בכל פעם מחדש על האדם שנמצא באמבולנס, כשהוא כאוב וחושש, ולעיתים אני האדם היחיד שנמצא לצידו. התפקיד שלי הוא קודם כל לתת לו את הטיפול הרפואי הכי טוב, אבל אני מאמינה שחשוב מאוד שאהיה גם אנושית ואכפתית".
בחודשים האחרונים, אסמהאן לקחה חלק פעיל בפעילות של מד"א בחזית המאבק בנגיף הקורונה. היא עברה הכשרה ללקיחת דגימות, ופעלה כדוגמת בבתיהם של מטופלים באזור גן יבנה ואשדוד, במתחם "היבדק וסע" באשדוד ובבתי אבות באזור.
"לקחתי המון דגימות, אבל היה לי חשוב לא להיות אדישה לאף אחד מהנבדקים", סיפרה אסמהאן, "אני זוכרת שנסעתי לדגום תייר שהיה בבידוד במלון באשדוד, ואמרו לי שיש לו יום הולדת. שרתי לו יום הולדת שמח והוא מאוד התרגש. כשהייתי מגיעה עם חליפת המיגון לבתים שהיו בהם ילדים, אמרתי להם שאני לא מפלצת אלא רק נראית ככה, וניסיתי לעשות כל מה שאני יכולה כדי להרגיע את החששות שלהם. הפעילות סביב משבר הקורונה הייתה רבה ולעיתים לא פשוטה, אבל ידעתי שאני חלק ממשהו גדול, ומתנדבת בארגון שכל הזמן צריך להתייעל ולהתאים את עצמו למצב במדינה, בעזרת אנשים כמוני וכמו חבריי להתנדבות".
"קרה שהגעתי כראש צוות לחולה או פצוע, ושאלו אותי איפה האחראי" סיפרה אסמהאן "אבל אני ממהרת להבהיר שאני האחראית. אני בטוחה במה שאני עושה, וברגע שהאנשים סביבי מבינים שאני באה לעזור, היחס משתנה. בסוף כל מקרה תמיד אומרים לי תודה רבה, ומעריכים את מה שעשיתי".