מנהלת מחלקת הבריאות בעיריית אשדוד, מירי בן דוד, נכנסה לתפקידה לפני כשלוש שנים, ושום דבר לא הכין אותה למה שהיא עסוקה בו מעל הראש כבר יותר משלושה חודשים: מגפת הקורונה כמובן.
בן דוד, במקור ליאני, נולדה באשדוד לפני 36 שנה והיא לא עזבה אותה מאז. גדלה בבית מסורתי, למדה בבית הספר יהל”ם ובאולפנה. בתור בוגרת של מוסד חינוכי דתי לבנות, באופן די יוצא דופן לאותם ימים, החליטה בסיום לימודיה להתגייס לצבא. “אם את הולכת לצבא, אני קם ועוזב את הבית”, הבהיר לה אביה, אך כעבור זמן קצר תמך בהחלטתה.
היא המשיכה בקבע במשך 13 שנה כאחראית מרפאה עד שהשתחררה בדרגת רס”ר. בצבא גם הכירה את מי שהפך לבעלה. יש להם שני ילדים, בני 7 ו-8.
“תמיד הייתי דתיה, ואפשר להגיד שגם התחזקתי קצת”, היא מעידה. “ב’צוק איתן’ שלחתי את בעלי למורה הדרך שלנו, הרב יורם אברג’ל, להתייעצות והוא המליץ שאצא לאזרחות, וכך עשיתי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
"טירוף. טירוף"
המחלקה שהיא מנהלת פועלת במסגרת המנהל לשירותים חברתיים בעירייה. “כבר בחודש דצמבר פנו אליי ממשרד הבריאות כשהחלו לזרום הידיעות על ההתפרצות בווהאן שבסין, עיר תאומה של אשדוד, אבל זה היה נראה רחוק ובישראל הקורונה התפרצה רק בחודש פברואר כידוע”.
החולה הראשון מאשדוד (חולה מספר 12 בארץ) התגלה בתחילת חודש מרץ, לאחר שחזר מאיטליה ב-26 בפברואר.
איך היית מתארת את שלושת החודשים האחרונים וקצת יותר?
“החודשים האחרונים זה טירוף. טירוף. שינוי מוחלט של העבודה, לעבור למצב חירום, חד וחלק. היו ימים שעבדתי 24 שעות. המזל שלי שאני שומרת שבת ולכן מכבה את הטלפון בערב שבת וחג.
“תראה”, מוסיפה בן דוד, “זאת תקופה קשה, נכון, אבל מצד שני עם המון סיפוק. סוף סוף, לחזור לטפל באנשים, לעזור לאנשים, כמו שהייתי רגילה כל כך הרבה שנים בחיים. בסוף, זאת האהבה שלי, לטפל”.
במבט לאחור, מה היה הכי מאתגר?
“יש לנו ראש עיר שאני חושבת שהיה הראשון לפתוח מטה קורונה. ד”ר יחיאל לסרי הבין בשלב מאוד מוקדם את המצב. הוא רופא עם ראייה אסטרטגית, אדם שמנתח כמה מהלכים קדימה. זה שהוא ביטל את מסיבות הפורים שהוא יכול היה לבטל, מנע הדבקה רבה. הקשר של הרשות עם הרופאה המחוזית ועם הקופות היה הדוק כבר מימי השגרה והוא הלך והועמק.
“בשלב מסוים התחלנו לבצע חקירות אפידמיולוגיות של נדבקים, מה שמביא לכך שהתגובה היא הרבה יותר מהירה. ראש העיר החליט שפותחים צוות חקירות אפידמיולוגיות שנפגש מידי יום. יש לנו 10 אנשי צוות, עובדים סוציאליים ואנשים שבאים מתוך הציבור בעיר ומחוברים לקהילות השונות. אנחנו הרשות המקומית היחידה שזה נעשה. בנינו פה מודל יוצא דופן”.
פגישה עם נציגי הקופות בעיריית אשדוד: מירי בן דוד ראשונה מימין, במרכז ד"ר יחיאל לסרי וסגנו יחיאל וינגרטן. צילום: שמואל דוד
איך זה מתבצע באופן מעשי?
“אנחנו מקבלים שם של תושב ומתקשרים, מתחילים לתשאל, איפה הוא היה ואיפה הסתובב, ועם מי הוא בקשר. כמובן שהמידע נשמר בסודיות מוחלטת. בנוסף העובדים מסייעים למשפחה של מי שחלה – לדאוג להם לבדיקות כמה שיותר מהירות, לדאוג לפינוי למלוניות. ההתחלה הייתה סבוכה וקשה, אף אחד לא ידע איך ומה עושים”.
לפני כחודש אמר השר אריה דרעי שמרבית החולים בארץ, כ-70%, הם מהמגזר החרדי. ובאשדוד?
“אני לא נכנסת לחלוקה לפי מגזרים. זה מקטלג. אני חושבת שזה לא באשמתם. בממוצע יש להם משפחות יותר גדולות, השכונות יותר צפופות, והם גם היו פחות חשופים למדיה.
“אחד הדברים הראשונים שעשה ד”ר לסרי מאז ההתפרצות בארץ זה לזמן לפגישה את כל הרבנים ולהסביר את המצב ועד כמה חשוב להישמע להנחיות ולהיות זהירים. כי אם אין החלטה של רב, של ראש הקהילה, אז לא יעזור. זאת לדעתי אחת הסיבות המרכזיות לכך שלא ראינו פה שיעורי תחלואה כמו בערים אחרות בארץ”.
“בכלל, ראש העיר שלנו נוהג במדיניות מחמירה, אפשר לומר של החמרה כפולה. לכן לדוגמה הוחלט לסגור מעון, בגלל סייעת שבנה חלה, וכשהגיעו התוצאות שהיא לא חולה, אז פתחו מחדש”.
אז באופן כללי למגזר החרדי נגרם לדעתך עוול?
“כן, כי די האשימו אותם שהם הנשאים של הנגיף. אף אחד לא מחפש להדביק ולהידבק. הם לא אשמים בזה שאחוזי התחלואה אצלם היו גדולים יותר”.
רחוב חטיבת הנגב צילום: פבל
לדעתך יהיו לקורונה השפעות על המרקם החברתי בעיר?
“לא. הקורונה פגעה בכולם ללא הבדל. אני לא רואה את אשדוד יוצאת מצולקת מבחינת היחסים בין הקבוצות השונות באוכלוסייה, אין סיבה שזה יקרה”.
יציאת מצרים
מתחילת התפרצות הקורונה בארץ ועד יום רביעי השבוע, אובחנו 325 חולים מאומתים באשדוד. אדם אחד בעיר נפטר מהמחלה: רוברט ריזו, בן 72, שמת בבית החולים אסותא אשדוד ב-31 במרץ.
צילום: תומר אפלבאום
מירי, היה רגע שבו חששת שהעסק יוצא משליטה?
“בהתחלה, כשלא ידענו את השמות של החולים ואתה ממש מגשש באפילה. כמות הפייק ניוז הייתה מטורפת. הפריע לי שהתקשורת הכניסה הרבה בהלה. כמו אותם שני אמבולנסים ברחוב תל חי שתמונתם פורסמה”.
ואם לא הייתם נוהגים בעיריית אשדוד כפי שפעלתם?
“אז הייתה פה קטסטרופה, חד וחלק. אם לא היינו נוקטים בשורה של צעדים כפי שעשינו, אני מאמינה שהיינו היום עם פי שניים חולים באשדוד”.
מה היה הדבר המכריע שעשיתם, שהיווה "שובר שוויון"?
“שלושה דברים: הקמת מטה קורונה, השיחה של ד”ר לסרי עם הרבנים והדוברות מול הציבור הכללי ברשתות החברתיות ומול הציבור החרדי”.
מה עושים כשיש חולה חדש? מתוך חוברת עבודה של מנכ"ל עיריית אשדוד לחודש יוני
בשבועיים האחרונים יש עלייה מחודשת בהתפשטות של הקורונה בארץ. אנחנו בגל השני?
“אני לא יודעת לענות על זה”.
אנחנו לפני הגרוע מכל או אחרי?
“אחרי. זאת דעתי. מה שכן, לא ציפיתי לקפיצה הגדולה בשבועיים האחרונים”.
כבר חלמת על חופש אני מבין.
“בשבוע שעבר לקחתי יום אחד חופש ואז היה הסיפור עם ההדבקה בבית הספר לבנות בית יעקב”.
מה המצב שם כרגע?
“יותר טוב ממה שציפינו”.
מירי בן דוד. צילום: דור גפני
יש מקרה שזכור לך במיוחד?
“יש הרבה. אחד מהם הוא של נער צעיר שחלה, זה היה ערב חג פסח והמשפחה שלו שמה אותו במחסן. אמרתי לעצמי שלא אנוח עד שלא נמצא לו פתרון. ראש העיר התקשר אליי בסביבות ארבע וכשסיפרתי לו על המקרה הזה, הוא הזדעזע. לחצנו שנינו ובחמש הוא כבר היה על האמבולנס בדרך למלון. זאת הייתה יציאת מצרים שלי.
“אני חייבת לציין גם את מנהל מד”א לכיש, חיים קראדי, שעשה עבודה נפלאה. הוא וסגנו נחום זמינים כל הזמן. יש לנו באמת צוותי רפואה טובים בעיר, אם אלה הקופות, מד”א, איחוד הצלה, בתי אבות, בית החולים כמובן, המחוז שלנו במשרד הבריאות”.
גל זהבי צילום: פבל
מה עוד עושים במחלקת הבריאות?
“חוץ מהקורונה? הרבה. יש לנו קבוצה של נשים חולות סרטן שגולשות, ‘לביאות בוורוד’, יש לנו את ‘אשדוד טף’ להורים לילדים מגיל לידה עד גיל 3, כנסי הנקה, סדנאות בריאות, רשת ערים בריאות. יש לנו מיזם שנקרא ‘לרוץ באומץ’ – שני מאמנים שמלווים נערים עד למרוץ. הפרויקט הבא שלנו הוא ‘מעגל בריא’ לחינוך לתזונה נכונה. אנחנו רוצים לשלב בו את גל זהבי, כוכב הרשת האשדודי”.
