בשורות קשות מבית החולים אסותא אשדוד. שלושה מטופלי קורונה נפטרו במהלך השבת במחלקה. שמעון בוזגלו בן 85 מגן יבנה וימין בוזגלו, בן 82 מאשדוד – אחים שנפטרו בהפרש של שעה זה מזה, וחיים משה מוריס דהן, בן 72 מאשדוד.
בצהרי היום נפטר בבית החולים סורוקה בבאר שבע תושב אשדוד, יעקב צרויה, בן 75, מוותיקי העיר שהלך לעולמו יום לפני מועד הברית של שני נכדיו החדשים.
"שניהם היו אנשים צלולים, עם קצת מחלות רקע כמובן, אבל בריאים", מספר האחיין של האחים בוזגלו, אשר ארביב.
לדבריו, שמעון חלה ראשון, לפני כשלושה שבועות, לאחר שלכאורה נדבק ממטפלת שהגיעה לביתו. יתכן כי האח הצעיר ימין נדבק במהלך תפילה בבית הכנסת. שמעון אושפז בתחילה בבית החולים קפלן אשדוד ולאחר ששוחרר אושפז תוך פחות מיממה שוב, הפעם במחלקת הקורונה באסותא אשדוד.
ימין שגם הוא נדבק בנגיף אושפז באותה מחלקה חדר ליד, לפני כשבוע כשמצבו יחסית טוב יותר מזה של אחיו הגדול.
למרות מאמצי הצוות הרפואי שניהם נפטרו היום בשעות הבוקר, בהפרש של שעה זה מזה.
"הם היו בחדרים סמוכים בבית החולים, וכנראה שמישהו סיפר לימין ששמעון נמצא במצב קשה", מספר ארביב. "הוא קיבל את הבשורה באופן מאוד קשה ויכול להיות שזה מה שהשליך על המצב, ימין נפטר בשעה עשר בבוקר ושמעון נפטר שעה אחריו. דווקא ימין קביל את הנגיף פחות קשה והיה יחסית בבקרה מלאה, זה לא היה צפוי. זאת טרגדיה גדולה, הם היו מאוד קשורים זה לזה. בחייהם ובמותם לא נפרדו".
יעקב צרויה. צילום: באדיבות המשפחה
יעקב צרויה הלך לעולמו היום בשעות הצהריים בבית החולים סורוקה והודעה נשלחה למשפחתו. לפני חודש התבשר צרויה כי נדבק בנגיף כאשר בשבועיים האחרונים היה מאושפז במחלקת הקורונה באסותא אשדוד ובבית החולים בבאר שבע.
במרבית הזמן כשהוא מורדם ומונשם. "אבא דווקא שמר על ההנחיות, הקפיד לכבוש מסכה, והעיר לכל מי שלא עטה", מספרת בתו לילך. "בשבועיים האחרונים חיינו בחוסר ודאות, כל יום היינו צריכים לחכות לטלפון של הרופא לעדכון, לחץ נוראי, היו המון תפילות גם בארץ וגם בחו"ל".
"אבא זייף את תעודת זהות שלו כי לעלות ממרוקו לארץ ולהתגייס לצבא, נלחם בכל מלחמות ישראל", מספרת הבת, אך למרות גבורתו, דווקא את המלחמה מול הקורונה צרויה לא צלח.
הוא השאיר אחריו את אלמנתו סוזי, לה היה נשוי בחמישים השנה האחרונות, שבעת ילדיהם ועוד עשרים וחמישה נכדים. ביום ראשון כאמור, צפויה להתקיים הברית של שני התאומים שנולדו לבנו.
"בהתחלה הוא דיבר איתנו", משחזרת לילך את הימים הקשים, בריחוק מאביה. "גם זה היה מאוד בקושי," היא מוסיפה.
"הוא נשמע מאוד חלש, כל נשימה היתה מצריכה ממנו התאמצות אדירה כי זה היה מכביד לו על הריאות. אבא היה אזרח עובד צהל שנים רבות. הוא הי נותן בסתר ועוזר לכל מי שצריך, למי שהוא מכיר ולא מכיר. הוא איש מאוד מצחיק. הבית שלנו תמיד היה מלא בשמחה והומור, ועכשיו אנחנו שבורים כולנו…". הלוויתו תתקיים הערב בשעה 23:00 בבית החולים באשדוד
בשבוע האחרון של חלון ההעברות הראשון של העונה, מ.ס אשדוד מכרה את סמואל אלאבי ללוצרן השוויצרית עבור מיליון דולר. הקשר הגנאי ערך השבוע את הופעת הבכורה שלו במדים החדשים ורשם בישול מרהיב. אך אלאבי הוא לא השחקן הראשון שג'קי בן זקן ומ.ס אשדוד מצליחים להשביח ולמכור. אשדוד הפכה למעצמה של ממש בפיתוח וגילוי שחקנים, ולאחר מכן במכירתם בסכומים גבוהים למועדונים גדולים בארץ ובחו"ל.
את הרשימה פותח החלוץ יניב עזרן שגדל במועדון ולאחר שרשם עונת שיא וזכה בתואר מלך השערים של ליגת העל, עבר למכבי ת"א בשנת 2007 תמורת 800 אלף דולר. שנה לאחר מכן, הקשר מחוף השנהב ז'אן ז'אק גוסו גוסו נמכר למונאקו עבור מיליון דולר.
בשנת 2011 המגן השמאלי שגדל במועדון, רחמים צ'קול עבר למכבי ת"א שבתמורה העבירה לאשדוד 350 אלף דולר ואת כרטיס השחקן של חאתם עבד אלחמיד, אליו נגיע בהמשך. בזמן ההעברה של אלחמיד, כיום בלם נבחרת ישראל, הוא היה בן 20 בלבד ושיחק בכלל בעמדת החלוץ.
רחמים צ'קול חוגג. צילום: אבישי אפטקר
בשנת 2012, מ.ס אשדוד מכרה את צמד הזרים המצטיינים שלה, החלוץ הזמבי רוג'רס קולה לגנט הבלגית תמורת 800 אלף אירו, ואילו הבלם הניגרי אפא אמברוז נמכר לסלטיק הסקוטית תמורת מיליון וחצי אירו. שנה לאחר מכן, גם הקשר שגדל במועדון, ניר ביטון הצטרף לסלטיק עבור מיליון אירו. בשנת 2015 המגן הניגרי ג'ון אושינאווה נמכר גם הוא לקבוצה סקוטית, הארטס שקנתה אותו עבור סכום של 630,500 ש"ח.
בשנת 2016 בן זקן המשיך לייצא שחקנים לליגה הסקוטית כשמכר את השוער שגדל במועדון, אופיר מרציאנו עבור חצי מיליון אירו להיברניאן, בה מרציאנו משחק עד היום ומצטיין. בנוסף, מכר בן זקן את הקשר מיכאל אוחנה להפועל באר שבע, שהעבירה לאשדוד תמורתו 1.2 מיליון אירו ואת הקשר דן ביטון בהשאלה עם אופציה לרכישה. בקיץ שעבר אוחנה נמכר לבית"ר ירושלים ומ.ס אשדוד הרוויחה 300 אלף אירו נוספים בזכות אחוזים ששמרה לעצמה מכרטיס השחקן שלו.
אופיר מרציאנו ומשפחתו
שנה אחר כך אשדוד מכרה צמד שחקנים נוספים להפועל באר שבע: החלוץ שגדל במועדון, ניב זריהן שעבר תמורת 800 אלף אירו וחאתם עבד אלחמיד שכאמור, אשדוד קיבלה אותו "במתנה" ממכבי תל אביב במסגרת עסקת המכירה של רחמים צ'קול. באר שבע שילמה עבור אלחמיד 1.2 מיליון אירו. מאוחר יותר הוא עבר לסלטיק הסקוטית ואשדוד גזרה עוד קופון נחמד של 25 אלף אירו בזכות אחוזים ממכירה עתידית. מבחינה זו שנת 2017 הייתה שנה כספית מוצלחת במיוחד עבור מ.ס, לאחר שבמהלכה מכרה גם את אור אינברום שגדל במועדון לגנט הבלגית עבור לא פחות מ-2.1 מיליון אירו.
בשנת 2018 אשדוד מכרה את החלוץ הניגרי בלסינג אלקה, לאחר עונה אחת בלבד ששיחק במועדון, ללוצרן השוויצרית (אותה קבוצה אליה נמכר לאחרונה אלאבי). מ.ס קיבלה עבור אלקה 1.5 מיליון אירו. לאחרונה הוא נמכר לבירסחוט הבלגית והוסיף לאשדוד עוד רווח של 300 אלף אירו בזכות אחוזים ממכירה עתידית ששמרה לה הקבוצה.
בלסינג אלקה במדי מ.ס אשדוד. צילום: אורי קריספין
בינואר 2019, אשדוד מכרה את ילד הפלא של מחלקת הנוער, גדי קינדה לבית"ר ירושלים ששילמה מיליון אירו עבור חצי מכרטיס השחקן שלו. שנה בדיוק לאחר מכן, הקשר נמכר לקנזס סיטי מארה"ב עבור 3.7 מיליון אירו ואשדוד הרוויחה עוד 1.1 מיליון אירו.
באותה השנה אשדוד מכרה גם את דן ביטון, שעבר ללודוגורץ הבולגרית עבור 1.2 מיליון אירו. כזכור, ביטון הגיע למ.ס במסגרת עסקת מיכאל אוחנה. לאחר שהושאל למועדון והרשים בעונה הראשונה, בן זקן החליט לממש את אופציית הרכישה שלו ורכש אותו עבור מיליון ש"ח. שנתיים בלבד לאחר מכן זה השתלם לו כשמכר את הקשר בסכום גבוה הרבה יותר.
דן ביטון עם מדי לודוגורץ הבולגרית. צילום: אינסטגרם
את שנת 2020 מ.ס פתחה עם מכירתו של לאונרד אווסו בחודש ינואר לקבוצת ונקובר מארה"ב, ששילמה עבורו 1.1 מיליון אירו. הקשר הגנאי נרכש שנה וחצי לפני כן מקבוצת Dreams הגנאית, מועדון קטן וחסר משאבים ממולדתו עבור סכום זעום של 50 אלף אירו. מי שמייצג אותו הוא בנו של ג'קי בן זקן, הסוכן הצעיר אוראל בן זקן. לאחרונה אשדוד רשמה מכירה נוספת לשנת 2020 כשקיבלה עבור 85 אחוזים מכרטיס השחקן של סמואל אלאבי, 1.1 מיליון אירו מלוצרן השוויצרית. גם הקשר הגנאי בן ה-20 הגיע ביחד עם אווסו מאותו מועדון קטן בגאנה לפני כשנה וחצי, ומיוצג על ידי בן זקן ג'וניור.
אינברום מול לאונרד אווסו. על שניהם מ.ס אשדוד הרוויחה. צילום: לירון מולדובן
לפי החשבון שלנו, מאז 2007 סדר גודל של 16 מיליון אירו ממכירה של שחקנים. אפשר להתווכח האם התכלית העיקרית של קבוצת כדורגל מקצוענית היא רווח כלכלי ומכירת שחקנים, אבל התופעה בהחלט שווה אזכור. על דבר אחד קשה להתווכח, שג'קי בן זקן הוא איש העסקים המוצלח ביותר בספורט בישראל, לפחות מההיבט של השבחה ומכירה של שחקנים.
מי הבא בתור?
השם החם ביותר להיות "האקזיט" הבא של בן זקן ואשדוד הוא דין דוד. החלוץ עשה בגיל 24 את קפיצת המדרגה הגדולה שלו ונחשב לאחד מהחלוצים הטובים בארץ. לאחרונה בית"ר ירושלים התעניינה בו וככל הנראה הוא ימכר בשנה הקרובה לקבוצה בכירה בארץ או בחו"ל. אם מסתכלים לעתיד הרחוק יותר, מי שנראים המבטיחים ביותר להימכר בסכומים גבוהים הם הקשר מוחמד כנעאן והחלוץ עוז בילו. גם הבלם האוגנדי טימותי אוואני הוא בהחלט שחקן שעשוי להגיע לרמות הגבוהות ולהכניס סכום מכובד לקופת המועדון.
גדי קינדה מול דין דוד. האקזיט והאקזיט הבא? צילום: לירון מולדובן
לאחר יותר מחצי שנה ללא תחרויות, השחיין האולימפי מאשדוד, יעקב טומרקין, 28, יחזור אל הבריכה מחר (שבת) כשיתחרה במסגרת ליגת השחייה הבינלאומית ISL. "זו העונה השנייה בה התחרות הזאת מתקיימת, השנה היא נערכת בהונגריה ובגלל הקורונה בקונספט שונה לחלוטין", אמר טומרקין ל-"כאן דרום". "יש 10 קבוצות של שחיינים, הוסיף, "ובכל אחת מהקבוצות יש קפטן ממדינה אחרת שבוחר שחיינים ושחייניות שיתחרו ביחד איתו בקבוצה. אני מייצג את קבוצת איירון ההונגרית, הקפטנית ההונגרית קטינקה הוסו שהיא מדליסטית אולימפית ואחת השחייניות הטובות בעולם בחרה אותי להתחרות לצידה בקבוצה, אנחנו מכירים מתחרויות בהן התחרינו בעבר".
אף על פי שלא השתתף בתחרויות זמן רב, טומרקין שמר על כושר והתאמן ללא הפסקה, שכן מוחרג לפי אישור מיוחד של משרד הבריאות שמאפשר לספורטאים אולימפיים להתאמן. טומרקין: "זו התחרות הבינלאומית היחידה שצפויה להיערך בקרוב בגלל הקורונה אז באמת מתייחסים כאן לזה ברמה של אליפות עולם. אני מתמחה בעיקר בסגנונות גב ומעורב אז כנראה שאשחה את זה אבל אשמח לשחות בכל סגנון לפי הצורך של הקבוצה. השבוע התחרויות של הקבוצה שלי יתקיימו בימי שבת וראשון, יש שידור בטלוויזיה בספורט 1 למי שרוצה לעקוב".
איך מצליחים לקיים את התחרות הזו בתקופת הקורונה?
"נחתתי ביום ראשון בבודפשט לאחר שביצעתי שתי בדיקות קורונה בארץ וקיבלתי תשובות שליליות. מאז אני בבידוד בחדר ועד שלא אקבל עוד שתי תוצאות שליליות של בדיקות קורונה שנעשו כאן בבודפשט אסור לי לצאת מהחדר. יש בתחרות מעל 300 ספורטאים ואנחנו צפויים להיות פה למשך חמישה שבועות. אחרי כל חמישה ימים אנחנו עושים בדיקת קורונה וכמובן שהתחרות היא ללא קהל. בכל סופ"ש אנחנו מתחרים, קבוצה נגד קבוצה עד שמגיעים לקראת סוף התקופה לחצי גמר וגמר. כל התחרות היא קבוצתית ולא אישית והכל עובד לפי שיטה של ניקוד. יש עוד שלושה ישראלים שהם חברים שלי שנמצאים כאן ומתחרים, כל אחד מהם בקבוצה שונה ובעצם אני הולך להתחרות נגדם".
איך ההרגשה לחזור להתחרות לאחר הרבה זמן בלי תחרויות?
"התחרות האחרונה בה השתתפתי הייתה בצרפת בערך בחודש ינואר-פברואר. לא התחריתי המון זמן ולא טסתי לחו"ל הרבה זמן, אז ככה שזה מרגש מאוד לחזור להתחרות ולטוס. כולם פה מרגישים כמוני ולכן יש פה הקפדה מטורפת על מסיכות והיגיינה, כולם רוצים שהתחרות הזאת תעבור בצורה מוצלחת ללא תקלות".
קשה לעזוב את המשפחה לתקופה כזאת?
"ברור שזה לא פשוט לעזוב את המשפחה לתקופה של חמישה שבועות, במיוחד שיש לי תינוקת בת חצי שנה (יעקב נשוי למור והם הורים לשתי בנות, ל"א). אבל אפשר להגיד שזה התקבץ לפעם אחת כי לא טסתי להתחרות כל השנה בגלל הקורונה. הייתי רגיל לטוס לעיתים קרובות וזה התבטל ויצא לי בעקבות זה להיות המון בבית ועם המשפחה".
איך הרגשת בעקבות הדחייה של אולימפיאדת טוקיו שהייתה אמורה להתקיים בקיץ האחרון?
"האמת שלא לקחתי קשה את הדחייה של האולימפיאדה, אולי זה בגלל שכבר הייתי בשתי אולימפיאדות, ואולי בגלל שהרגשתי שהדחייה הזאת היא דבר שהוא מובן מאליו. אני יכול להגיד שכן הייתה אצלי הקלה ברגע שהודיעו רשמית על הדחייה, כי הפסקתי לדאוג שספורטאים מיפן ורוסיה לדוגמא מתאמנים ויגיעו מוכנים יותר ואני לא. אין מה לעשות, המצב אילץ לדחות את האולימפיאדה ועכשיו יש לנו זמן להתכונן כמו שצריך".
איך האווירה בבודפשט מבחינת הקורונה?
"יש פה בבודפשט אנשים עם מסיכות, אבל זה לא כמו אצלנו, לא כולם מקפידים על זה. יש כאן חובת עטיית מסיכות אך ורק במקומות סגורים".
יעקב טומרקין. צילום: גיא יחיאלי, באדיבות איגוד השחייה
זאת האולימפיאדה האחרונה שלך או שאתה שואף להמשיך לאולימפיאדה הבאה?
"אני מקווה קודם להשתתף באולימפיאדה הקרובה ושהכל יהיה בסדר. למדתי מהתקופה הזאת של הקורונה שאסור לתכנן יותר מדי. כל עוד בריא ומרגיש טוב אני יכול להמשיך".
איך ההרגשה לייצג את אשדוד ברמה בינלאומית?
"אני שמח לייצג את אשדוד. התחלתי לשחות במכבי אשדוד ועד היום אני שוחה באשדוד ולא עברתי אף פעם אגודה. אשדוד היא עיר מאוד ספורטיבית עם שלל ענפים. לאולימפיאדה הקרובה אנחנו שולחים שני שחיינים, אותי ואת דניס לוקטב ובכלל יש נציגות גדולה לספורט האולימפי באשדוד, הרבה מזה בזכות רשות הספורט, יורם אסרף וראש העיר ד"ר יחיאל לסרי".
אז אם באמת הזכרת את דניס, מה דעתך עליו, איזה קשר יש ביניכם?
"דניס הוא שחיין מאוד מוכשר. הוא כבר הבטיח את ההשתתפות שלו באולימפיאדה הקרובה בשליחים ואני בטוח שהוא יבטיח השתתפות גם במשחה אישי. הוא מתקדם בצורה נכונה וטובה ואני מקווה שהוא יגיע כמה שיותר רחוק. כמובן שאני מנסה להכווין אותו ולעזור לו במה שאני יכול, אני המבוגר מבנינו ויש לי ניסיון, אנחנו שוחים באותה האגודה ונמצאים בקשר טוב".
יש תחרויות נוספות באופק?
"קשה לקיים תחרויות בתקופה הזאת של הקורונה. כרגע התחרות היחידה שאני רואה באופק לפני האולימפיאדה זה אליפות אירופה שאמורה להתקיים בחודש מאי. אני מקווה שיהיה טוב ושהמצב הזה ישתנה בקרוב".
משמאל לימין: דניס לוקטב, יעקב טומרקין, ראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי ומנכ"ל רשות הספורט אשדוד, יורם אסרף
ב-1984 כשהיה בן 3 עלה משה טרקה לארץ מאתיופיה דרך סודן. הוא אמנם לא זוכר בדיוק מה קרה שם, אך ביצירתו אפשר למצוא ביטוי עז לחוויה קשה זו.
הוא הגיע כאחד משמונה אחים לקריית ארבע, שם חונך ברוח הציונות הדתית. התקופה הזו זכורה לו כתקופה של ילדות יפה וקליטה מחבקת. החינוך שקיבל שם מלווה את תפיסת עולמו עד היום. ב-1992 עברה המשפחה לקריית מלאכי שבה חיי החברה ותפיסת העולם היו שונים בתכלית. "תקופה מאתגרת עם יותר מדי דעות קדומות", הוא מעיד. טרקה לא הרגיש שייך לשם ובתקופת התיכון החליט על דעת עצמו לעבור ללמוד בפנימייה בכפר בתיה ואחר כך בחוות הנוער הציוני בירושלים.
לאשדוד הוא הגיע בגיל 20 ולימים הקים בה את משפחתו. הוא נשוי לרבקה, שעלתה בצעירותה מצרפת, ואב לשלושה ילדים. היום הוא חי עם משפחתו ויוצר בגן יבנה.
משה טרקה. צילום פרטי
הציורים שלו מבטאים אגרסיה, כוחנות, קורבנות, למרות שלא חווה גזענות בילדותו והיה ילד מקובל עם חברים מכל הסוגים והצבעים. היצירות שלו משקפות סוגיות חברתיות כלליות ופוליטיות וכן את התהליך שעוברת הקהילה האתיופית בישראל היום, תהליך השונה לחלוטין מזה שאפיין אותה בשנות השמונים.
"הקהילה היום", קובע טרקה, "נמצאת במצב שחובת ההוכחה עליה, לא משנה מה היא עושה, הפגנות שקטות או אגרסיביות, יש שנאה והאשמות כלפיה. הגזענות ניזונה מחוסר מודעות. כיוצא אתיופיה שהגיע בשנות השמונים, חווה את העליות שבאו מאוחר יותר, ואת היחס שספגו מהמדינה ומאזרחיה והתנסה במסגרות דתיות וחילוניות כאחד, יש לי פרספקטיבה רחבה המתבטאת ביצירה שלי".
היום יש לו גלריה משלו המציגה את עבודותיו, בנווה צדק. אספנים ואנשי מפתח בעולם האמנות והתרבות מגלים עניין בו וביצירותיו.
איך המשפחה מתייחסת לעובדה שאתה עוסק באמנות?
"בת הזוג שלי אחראית על התוכן והשיווק. הסטודיו שלי בבית והילדים נהנים שאבא נמצא רוב הזמן איתם, את ההורים אני פחות משתף. היצירה שלי נראית להם מוזרה. גדלתי בעיר ובסביבה חברתית שבה המושג אמנות לא היה קיים. פשוט ידעתי שאני לא יכול להראות להם את הציורים כי הם לא יבינו. פעם הראיתי לאבא שלי ציור שמכרתי ואמרתי לו בכמה זה נמכר אז הוא אמר שיש אנשים מוזרים בעולם. אני יכול להבין את העמדה שלו. הוא לא מכיר בערך האמנות כי הוא לא גדל עליה. אי אפשר לכפות את האידיאולוגיה האמנותית על כולם. באיזשהו מקום העיסוק באמנות נראה גם לי מוזר, כי ככה גדלתי. היום אני שלם עם עצמי כאמן".
איזה מין ילד היית?
"ילד שמשתעמם בקלות, אוהב ואהוב עם כישרון לציור, שוחר צדק ונוהג לקום באוטובוס לזקנים וחיילים… זה חלק מהתרבות, לכבד. מאד קל לזהות כישרון אצל ילדים כי הם לא יכולים לזייף כישרון. אבל אם אתה גדל בסביבה שעסוקה בלפרנס ושצריכת תרבות נחשבת למותרות, אז אתה שקוף גם במשפחה… זה אמנם עיכוב ענק בהתפתחות האמנותית שלי, אבל זה המסע שלי".
לאורך שני עשורים של עבודה, אתה נמצא בדרום ויוצר אמנות שהיא שונה. איך שרדת?
"פחות אהבתי קבוצות. אהבתי את הלבד שלי. חששתי להיות מושפע מאמנים אחרים. שאלתי את עצמי למה אני מצייר בצורה אינטואיטיבית ולמה הכול נבנה תוך כדי עבודה, גם הפרצופים, גם החומר, גם הצבעים, לא הבנתי למה יוצאים לי ציורים אתניים… הייתי בתקופת מבחן ארוך עם עצמי. עם הזמן הבנתי שאין אפשרות לברוח מהתרבות שלך וככול שעובר הזמן הזהות התרבותית שלך מתחזקת יותר. אז הפסקתי לשאול שאלות ובחרתי לאמץ את מה שיוצא. יש לי תואר בעיצוב תעשייתי ממכללת ספיר כך שניתנה לי האפשרות לשלב את המקצוע הזה יחד עם האמנות כדי להתפרנס".
הגלריה צילום: משה טרקה
מה הייתה נקודת המפנה?
"הזכייה בפרס ראשון ב-2008, בתחרות אמנים צעירים באשדוד בשיפוטו של האוצר יונה פישר, והעובדה שהוא ביקר אצלי בבית נתנו לי גיבוי שהדברים שאני עושה הם אמנות. הספק של אמן צעיר קיבל חיזוק מהאדם הנכון ומאז פשוט יצרתי".
איך התפתחת כאמן?
"לא למדתי בשום מוסד ללימודי אמנות ולא לקחתי שום קורסים ללימודי ציור כך שהדרך שלי הייתה דרך קשה, דרך של ניסוי וטעיה. רציתי לפתח שפה ייחודית משלי ללא השפעה חיצונית. הייתי פחות חשוף לאוצרים, גלריות ואספנים. לפני שנה וחצי עשיתי צעד משמעותי ופתחתי את הסטודיו בתל אביב. לאחר מספר חודשים של נסיעות מהדרום לתל אביב, החלטתי שהסטודיו יהפוך לגלריה שמציגה את עבודותיי – גלריהTARKA , ברחוב שבזי 58. פתחתי סטודיו קרוב לבית. אני עובד בסטודיו והגלריה משמשת כבמה לחשיפת היצירות.
“המעבר לתל אביב עשה טוב, אפילו טוב מאוד – נחשפתי, ונוצרו קשרים מעניינים עם אנשים מעולם האמנות. אני מרגיש שהמטרה שלי היא להנגיש את האמנות שמורכבת מהיותי אמן מהקהילה האתיופית – יהודי, שחור, בארץ ישראל עם המורכבות הפוליטית וההשפעות החברתיות וגם ההשפעות המערביות שאני מזדהה איתן. זה מבט ושיח ישן שקיים, אבל זהו שיח חדש ושקוף בגלל חוסר מודעות של עולם האמנות בארץ. אני מרגיש כמו אמן רחוב שרוצה שישמעו אותו ורוצה לבנות שיח אמנותי חדש. היום השיח שונה, הדור הבא זה הדור המודע. המודעות של הקהילה הצעירה גבוהה מאוד ולכן הדורות הבאים יהיו חזקים יותר בכל התחומים – ורואים את זה כבר היום”.
"עכשיו כל עולם התרבות נמצא תחת 'זריקת הרדמה', כך גם התוכניות שלי. נקווה שהקורונה תסתיים במהרה ושהדברים יחזרו לקדמותם".
מה אתה עושה בינתיים?
"כרגע אני מתכונן לתערוכה שתוכננה לפני תקופת הקורונה 'זיכרונות ארוגים' שתוצג בבית האמנים בתל אביב. בתערוכה הזו שיתפתי פעולה עם רוקמות אתיופיות ואציג עבודת חוטים. במקביל אני עובד על סידרה חדשה של יצירות שמורכבות מטכניקת הדפסה בתלת מימד ויציקת בטון וגבס. סידרה זו נוצרה בהשראת שיחה שהייתה לי עם דורון רבינא – אוצר מוזיאון תל אביב. הוא המליץ לי לראות מיצב וידאו בשם 'ביתר מתיקות נגנו את הריקוד' של האמן ויליאם קנטרידג'. זהו אמן יהודי דרום אפריקאי שלא הכרתי ותוך כדי צפייה בגלל אופי המיצג, הייתי בטוח שמדובר באמן שחור. רק מאוחר יותר התברר לי שהיוצר הוא אדם לבן. הצפייה החזירה אותי אחורה, לקושי ולמוות שהיה במסע מאתיופיה לסודן".
איך מתרחש תהליך היצירה שלך ?
בדרך כלל אני ממתין ליצירה. עולות הרבה מחשבות, זה יכול לקחת חודשים ולפעמים ימים ספורים. הסידרה הזו הבשילה מהר יחסית, כי התגובה הרגשית שלי למיצב הוידאו הייתה חזקה במיוחד. 80 אחוז מהתהליך מתרחש בראש. היצירות נבנות ממחשבות ורגשות לגבי הטכניקות, החומרים והצבעים, עד שמתברר לי מהי הטכניקה המורכבת שתחזיק את הנושא. אז מגיע שלב הסקיצה והשאר זה התמודדות עם מלאכת בריאת היצירה".
בבית החולים בילינסון נפטר הלילה יצחק אילן, לשעבר סגן ראש השב"כ, תושב אשדוד, שחלה בקורונה והיה מאופז במצב קשה בשבועות האחרונים.
אילן, 64, יליד סוראמי שגיאורגיה, היה מועמד לתפקיד ראש השב"כ בשנת 2011, אך לבסוף נבחר יורם כהן.
הותיר אחריו את אשתו, לאה ושלושה ילדים – יונתן, שרונה וגבי. הלוויתו תתקיים היום בבית העלמין באשדוד.
ממשפחת אילן נמסר: "בצער רב, המומים וכואבים, אנו מודיעים על לכתו בטרם עת של אהובינו היקר יצחק אילן בן שושנה ושלום ציצואשוילי.
יצחק אילן נולד בגאורגיה בשנת 1956 ועלה לירושלים עם משפחתו בגיל 17.
יצחק חי חיים מלאים, נהדרים ומלאי משמעות בהם תרם תרומה עצומה לאזרחי המדינה. לאורך כל חייו נלחם יצחק למען ישראל, הצדק והאמת. יצחק מילא שורה של תפקידים בכירים בשירות הבטחון הכללי בהם לקח חלק מכריע בתרומה לבטחון מדינת ישראל. בשנת 2012 פרש משירות הבטחון הכללי בתפקידו האחרון כסגן ראש השב"כ.
יצחק אילן היה חוקר האמת, איש אשכולות, איש ספר ושיח, צנוע ועניו, טוב לכל הבריות, גומל חסדים ואוהב היהדות, אבא, בעל ואיש משפחה למופת. רבים מבני ישראל חבים לו את חייו.
בשנת 2019 עבר בהצלחה השתלת ריאה וקיבל את חייו במתנה. היתה זו השנה החשובה והמלאה בחייו בה חיתן את בתו וזכה להיות סנדק לנכדו הראשון. יצחק פעל ללא לאות למען סיוע לבני האדם באשר הם באהבה גדולה ובנתינה אינסופית, עד לרגעיו האחרונים.
יצחק נפטר בטרם עת בגיל 64. הותיר אחריו רעיה – לאה, שלושה ילדים – יונתן, שרונה וגבי, שלושה נכדים: ירדן, דרור שושנה ומעין ואחות – נאנה. חינך אותנו להשפיע, ללכת בדרך הישר והנדיבות. אנו נמשיך את מורשתו".
לפני פחות משנה עבר השתלת ריאה. אילן נדבק בנגיף קורונה בחודש ספטמבר. הוא קרוב משפחה של ללי נניקשוילי, תושבת אשדוד, שנפטרה אף היא מהמחלה. יתכן ששניהם נדבקו באותו אירוע שהתקיים במסעדת אטמוספירה באשדוד.
שנה חלפה מאז התאונה הנוראה שבה נהרגה הילדה יעל גולדשטיין, תלמידת כיתה א' בת 6 ממושב אמונים שליד אשדוד. ביום ראשון השבוע נערכה האזכרה.
זה היה יום שישי אחר הצהריים במהלך חול המועד סוכות. יעל הייתה עם הקורקינט הוורוד שלה ליד הבית כשלפתע רכב רייזר שחלף במקום פגע בה בחוזקה. היא נפצעה בצורה קשה מאוד וסבלה מחבלת ראש. כעבור ארבעה ימים שבהם נלחם הצוות הרפואי על חייה, יעל הקטנה הלכה לעולמה.
הנהג, צעיר כבן 21 מהמושב השכן שדה עוזיהו, נחקר ולאחרונה התיק נגדו – שהתרכז בחשד לגרימת מוות ברשלנות – נסגר בפרקליטות מחוז דרום בטענה לחוסר בראיות. משפחתה של יעל לא ויתרה והגישה ערר על החלטת הסגירה שממתין כעת להכרעה.
"לא מתקבל על הדעת שבתיק כזה עם תוצאה כזאת המשטרה והפרקליטות לא מצאו מספיק ראיות כדי להעמיד לדין את הנהג", אומרת האם, עדן גולדשטיין. "זה מקומם, זה מכעיס, זה מכאיב. אפילו קנס הוא לא קיבל. חיי ילדה נגדעו בגלל הנהיגה הרשלנית שלו. אפשר היה למנוע את התאונה הזאת, איפה הצדק ומה המסר לנהגים אחרים?", היא שואלת.
איך אתם ממשיכים מאז האסון?
"קמים בכל בוקר, ומחליטים שנעשה את המקסימום ושנשקיע בילדים שנותרו לנו, יש לנו שני בנים בני 10 ו-11. זה כל יום להחליט מחדש, את הכוחות מוצאים בפנים. הכאב אינו מרפה, החוסר שורף, הגעגוע גדל, גם הכעס גדל, לומדים לחיות עם הכאב. ועדיין יש ימים שלא מצליחים לקום מהמיטה. במיוחד כשאתה רואה את החברות שלה שגדלות ומגיע יום פתיחת הלימודים והיא לא עלתה לכיתה ב' כמו שהייתה צריכה, ובחגים".
יעל ז"ל ואימה, עדן. התמונה באדיבות המשפחה
מה המסר שאת רוצה להעביר?
"הייתי מצפה מהפרקליטות והמשטרה להשקיע את כל המאמצים והמשאבים כדי למצות את החקירה עד תומה. ואם זה כלפי תושבים – תנהגו כמו שצריך, תהיו זהירים. הכביש הזה הוא כמו אוטוסטראדה, בעיקר בימי שישי. ממשיכים להשתולל, מרתיח אותי לראות את הנהיגה הפראית, שכחו כל כך מהר שילדה נהרגה פה, עולם כמנהגו נוהג, ממשיכים לטוס ולנסוע כמו מטורפים. יש תכנית לכיכר ופסי האטה אבל מעשית שום דבר לא קרה".
לטענת המשפחה יעל הייתה על המדרכה כאשר פגע בה כלי הרכב והנהג נסע במהירות מופרזת של קרוב ל-90 קמ"ש במקום שבו המהירות המרבית המותרת היא 50. מעבר לזה טוענים שם, שהחקירה לא הייתה יסודית ומקיפה, שלא בוצע שחזור ושהנהג ניסה לשבש את החקירה, הזיז את יעל הפצועה ממקומה לאחר התאונה וכי בוחן תנועה מטעמו הגיע לזירה ואף השיג את צילומי מצלמות האבטחה לפני השוטרים. עוד נטען שכלי הרכב היה ללא טסט תקף וללא ביטוח.
מנגד טען הנהג בחקירתו שהילדה התפרצה לכביש והוא ניסה לבלום ולהסיט את הרכב הצידה אך לא הצליח למנוע את התאונה הקטלנית.
עדן, את מוכנה לשחזר מה היה באותו יום?
"זה היה יום שישי, בסביבות רבע לארבע. יעל צפתה בטלוויזיה ואמרה לי 'אמוש, אני יוצאת לפארק לקטוף לך פרחים לשבת', באותו זמן הייתי עסוקה בבישולים, היא לקחה את הקורקינט והלכה. זה פארק שקרוב לבית ונמצא ברחוב ללא מוצא צמוד לבית הספר שבו היא למדה (היכן שהיו הצפות גדולות בחודש ינואר האחרון, ד"ג) וזה לא היה חריג שהיא הולכת אליו.
אחרי 10 דקות-רבע שעה בעלי שאל אותי 'איפה יעל' ואמרתי לו שהיא הלכה לקטוף פרחים. השכנה שלנו התקשרה ואמרה שהיא רואה את יעל בפארק יחד עם הנכדים שלה והייתי רגועה.
כמה דקות אחר כך שמעתי 'בום' חזק, יצאתי מייד החוצה, חשבתי שהייתה התנגשות בין שתי מכוניות, אבל אז מהגינה ראיתי את הנהג הפוגע מחזיק את יעל בידיים והולך לכיווננו. הוא הניח אותה, צעקתי לבעלי שזינק מעל הגדר, היא הייתה מחוסרת הכרה ודם זב מגופה. אמבולנס לקח אותה לבית חולים אסותא אשדוד, הבדיקה של הסי.טי הראתה שחבלת הראש מאוד קשה, היא הועברה לאיכילוב ושלושה ימים אחרי זה היא נפטרה".
על המדרכה: הקורקינט של יעל לאחר התאונה. מקדימה: הרייזר של הנהג הפוגע צילום: דוברות המשטרה
נפגשת עם הנהג מאז, היה איזשהו דין ודברים?
"בחודש פברואר אמא של הנהג הפוגע נפצעה קשה מאוד בתאונה במושב שלהם והחלטתי לגשת לבית החולים ולהביע תמיכה. אחרי יומיים היא נפטרה. באתי לשם כאדם לבן אדם, רציתי לחזק ולהגיד 'אני יודעת מה אתם עוברים'. היה לי גם רצון שהנהג יבוא ויגיד 'טעיתי, סליחה', שיהיה לנו לפחות סוג של קלוז'ר. הוא חיבק אותי ואמר שיבוא לדבר איתנו אבל לא בא מאז".
"אין בי יצר של נקמה, אני רוצה צדק", אומר האם הכאובה. "יעל", הוא מוסיפה, "כבר לא יכולה להשמיע את קולה, אני הקול שלה".
יעל הכישרונית אהבה מאוד לרקוד ומנהלת בית הספר רגבים שבו היא למדה החליטה לקרוא לסטודיו הריקוד במקום על שמה "הסטודיו של יעל".
ההתמודדות עם האובדן, מספרת האם עדן בגילוי לב, כרוכה בהרבה רגשות אשם שאינם מרפים: "למה נתתי לה? למה לא עצרתי בעדה מלצאת וללכת? זה אני מול עצמי. עוברים טיפול פסיכולוגי, מתמודדים".
השבוע ראיתי את החיים מציצים, מפגינים טבעיות נינוחה והפעם הם לא נעצרו בסגר הזה, לא באמת. ראיתי אותם, במו עיניי. ושמחתי בם, במו לבי. ראיתי אותם בים וברחובות ובין הבתים והמבטים.
כמה ששמחתי לראות את זה. כי החיים נועדו לחיות אותם. המוות מקומו בבתי קברות, לא ברחובות ובטח לא בלבבות. לא להתבלבל, לא להרשות לפחד מוות להיות דייר קבע בתוכנו, החיים נועדו לחיות אותם בשמחה והתרגשות.
הרבה זמן שדיברנו על אחדות וזה היה נדמה רחוק מאיתנו אלפי שנות אור מרוב שהיינו קרועים לגזרים, משוסים ומפולגים. לא ראינו איך זה יכול להיות, איך מחברים את החתיכות הקטנות ומאיפה מתחילים. וכנגד כל הסיכויים, הנה אנחנו טווים שמיכה ענקית מחוטים של תקווה, אמונה ואהבה להתכסות בה, להתגאות בה, כי ללב יש חכמה וסיכויים משלו.
אנחנו מתאחדים סביב הדבר הכי בסיסי, הרצון העיקש לחיות את החיים. אנחנו נולדים כעת מחדש, כמו תינוק שיוצא בבכי לאוויר העולם, ככה אנחנו יוצאים. אף אחד לא חוזר לתעלת הלידה, מסתערים על החיים. אחרי זה כבר נתנקה מכל הדם.
הגיע הזמן לוותר על הסיפור הזה, אין מחנות, אין ימין ואין שמאל. יש גוף אחד גדול, שלם ויפה. אחדות לא נוצרת נגד משהו או מישהו, אנחנו מתאחדים סביב הזכות לחיות וטוב, אנחנו בעדנו, בעד חיינו, בעד ארצנו, בעד עולמנו. טוב לנו לבחור בעדנו.
התכנית הביזארית שכנראה תכננו עבורנו בחדרי חדרים נגנזה, ואנחנו עומדים איתנים יחד עם אחינו בני האדם ברחבי העולם ומסלקים מעלינו את הפחד והאימה דרכם יש את אלו שמנסים מסיבה לא ברורה לסגור על החיים שלנו.
לזה אנחנו אומרים לא! לא מכבים את האור על החיים. לא סוגרים את העולם, לא עכשיו ולא לעולם ובטח לא כך ולא במשמרת שלנו. ולנו, אוהבי החיים, אנחנו אומרים כן אחד גדול!
יבואו ימים בהם כולם ידעו שלשים מסיכה לא מציל חיים אלא בדיוק ההיפך, אם רק נסיר אותה מעלינו, את מסיכת העיוורון, את מסיכת השתיקה, את מסיכת העינויים הזאת, פתאום ניקח נשימה עמוקה ונבין שזה היה כאן כל הזמן זמין עבורנו וזאת סתם הייתה מהומה על לא מאומה. זאת הייתה הסתה נגד החיים, לא פחות. זאת רק הייתה מלחמת תודעה, זרז כדי שכל אדם יהיה בבחינת דע את עצמך ודע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון.
זה דבר מדהים לראות שעל כל דלת שסוגרים לנו, אנחנו מפגינים יצירתיות מטריפה ויפהפייה ונכנסים דרך החלונות, דרך הלבבות, כי כבר אמרנו, את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. וזה מרגש כי בחרנו בחיים. אז לחיינו, לחיי האנושות, לחיי הכדור הזה שבחר להמשיך להסתובב ולרקוד לצלילי הקוסמוס המופלאים והמרגשים. ילדים, צעירים, מבוגרים, הורים, סבים וסבתות, כולם מתחברים בשרשרת ארוכה ומקושטת שמקיפה את האדמה עליה בחרנו לחיות ויחד מציירים את החזון שלנו לחיים הנפלאים שמתחילים כאן ועכשיו ומכאן והלאה. אתם צודקים, שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה, אלא רק הרבה הרבה יותר טוב.
בשבוע שעבר עמדתי שם בהפגנה שכונתית עם בתי הקטנה ששאלה אותי על מה, ואמרתי לה שאנחנו פה לחגוג את זכותנו החופשית לחיות והרגשתי בתוך הגוף שלי את הצמרמורות המתוקות, את ניצחון החיים, הרגשתי את הניצחון שלנו.
אני אומרת לכם, זה כבר קרה, ניצחנו וזה היה כל כך מתוק. התחבקנו ונזכרנו מי אנחנו וכמה חזקים אנחנו ונזכרנו שרק היינו צריכים להאמין ללב שלנו, להאמין שאנחנו בצד הטוב והכול ייגמר על הצד הטוב ביותר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי ביקר באשדוד ונחשף מקרוב לפעילות של כמה מיחידות המינהל לשירותים חברתיים בעיר. שמולי הגיע לאשדוד יחד עם עוזרו המקצועי מאיר אברג'ל, המכהן גם כחבר מועצת עיריית אשדוד. השר התרשם מאוד מהעשייה המבורכת, מהמסגרות המיוחדות והרמה המקצועית של צוותי העבודה, והתרגש מהמפגש עם נערות ונערים ששיתפו אותו בחייהם.
השר, אשר הגיע לאשדוד והיה אורחו של ראש העיר והמינהל לשירותים חברתיים. התחיל את ביקורו במרכז יעוץ לנוער והתרגש לפגוש נערים ונערות בסיכון, הפעילים במספר מסגרות עירוניות. השר שיתף את הצעירים בסיפור חייו וגרם לנערות להיפתח ולספר בהתרגשות על חייהן ועל התהליך שהן עוברות תוך שהן מביעות את שביעות רצונן מהיחס החם ותחושת הבית שהם מקבלות במסגרות השונות.
גם הנערים שיתפו את השר בתחושותיהם וציינו לשבח את החיבור עם הצוותים המקצועיים והרגשת השייכות במסגרות בעיר. גם הנערות וגם הנערים הביעו סיפוק רב מהשירותים העירוניים והודו לצוותים על תרומתם המקצועית והידידותית בכל המסגרות בהן הם פעילים.
לשאלת השר "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?" ענתה אחת הנערות: "אני רוצה להיות כמו אורלי". "מי זו אורלי?" שאל השר והנערה ענתה: "זו העובדת הסוציאלית של הבית החם!". תשובת הנערה ריגשה מאוד את השר והביאה אותו לסף דמעות.
נער אחר סיפר על התהליך המשמעותי שעבר מאז קליטתו במסגרת נווה חורש וחזרתו לטיפול במרכז ייעוץ לנוער באשדוד. הוא סיפר בהתרגשות איך גילה לפתע שיש בו כוחות ויכולות שלא הכיר ו"היום אני הכי רוצה להתגייס לקרבי" אמר.
כך סיפרו הנערים על פרוייקטים ותכניות בהם השתתפו כמו: חופיקס, מיזמי תעסוקה במסגרות שונות, הפעלת הקפיטריה החברתית בעירייה ועוד. השר עצמו נהנה להתכבד במטעמים הבריאים שהנוער מכין בעצמו.
ביקור שר הרווחה איציק שמולי באשדוד. צילום: עיריית אשדוד
עם החוויות המרגשות הללו הגיע השר למפגש עם ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, ולישיבת עבודה מקצועית באולם המועצה. בגלל מגבלות הקורונה, הישיבה התקיימה באמצעות זום כשמנהלי הרווחה ועובדי המינהללשירותים חברתיים (כ-30 עובדים) צופים בה.
השר הביע שביעות רצון מביקורו ושיבח את ד"ר לסרי ואת צוותי המינהל על רמת השירותים, העשייה המקצועית והיכולת הדיגיטלית שהיא מהרמות הגבוהות בארץ. גם מנהלת המחוז הגב' אורלי אוסטרמן, שיבחה את המינהל וציינה בגאווה את אשדוד כמודל חיקוי לכל הרשויות בארץ וכעיר פיילוט למיזמים ולפרויקטים שונים.
בישיבה, הציגה רונית צור, ראש מינהל שירותים חברתיים באשדוד, את פעילות המינהל ובהם כמה מהנושאים שעמדו במרכז ישיבת העבודה, כמו תקציב קורונה לאזרחים ותיקים ולמשפחות, פעילות להפגת בדידות, מענים לאלימות במשפחה, משפחות וילדים בסיכון, פערי תקצוב דיגיטליים ובטיחות לעובדים הסוציאליים בשגרת הקורונה.
ביקור שר הרווחה איציק שמולי באשדוד. צילום: עיריית אשדוד
4.10: השכלת פסולת בנייה בטיילת במשקל 20 טון – איתור באמצעות מצלמות מוקד רואה. התפיסה בוצעה דרך סריקת מצלמות במוקד רואה בגין ערימה חדשה שזוהתה במקום.
15.10: 80 טון שהושלכו בדיונה – פעולה משולבת הכוללות מודיעין שטח ושילוב של כלים טכנולוגיים הביאו לתפיסה בזמן אמת כולל תיעוד מלא (הפסולת פונתה על ידי המשליך). כלל העבירות מתועדות באמצעות מצלמות מוקד רואה והגורמים שנתפסו הוזמנו לחקירה ביחידה לאכיפה סביבתית בעיריית אשדוד.
אהוד מויאל- מנהל היחידה לאכיפה סביבתית: ״היחידה לאכיפה סביבתית של עיריית אשדוד פועלת לשמור על השטחים הציבוריים ועל שטחי הטבע לאורך כל השנה. אשדוד מוקפת בטבעת טבע עירונית ובהם ישנם אזורים רבים המיועדים לפגיעה באמצעות משליכי פסולת בניין ולכן אנו משקיעים מאמצים רבים במניעה וגדולים עוד יותר בתפיסה של אותם משליכים. חשוב להדגיש – היכולות הטכנולוגיות שלנו גבוהות ומתקדמות מאוד, יש לנו תשתית של מודיעין שטח ולכך נוסיף את התושבים הפועלים כנאמני הניקיון, אנו מקבלים שליטה מלאה בכל השטחים וכפי שכבר ציין בפנינו אחד שתפסנו והיה בהלם: ׳יש לכם עיניים גם בגב׳ ״
במקרה נוסף: תגובה מהירה מנעה פגיעה קשה בדיונה- 80 טון פסולת הושלכו בניגוד לחוק
היחידה לאכיפה סביבתית בשילוב מוקד 106– מוקד רואה תיעדו ותפסו בזמן אמת משליכי פסולת בנייה שעשו זאת באזור הדיונה. מדובר במעשה חמור מאוד ובשבוע הבא יוזמן המשליך להמשך חקירה במשרדי היחידה לאכיפה סביבתית.
השליטה בשטח והשמירה על הסביבה האורבנית בשטחי העיר אשדוד מתבצעת גם באמצעות 723 מצלמות (עד לפני מספר חודשים היו 553 מצלמות) הפרוסות ברחבי העיר ומחוברות לתשתית טכנולוגית מהמתקדמות שיש כיום ברשויות המקומית.
השליטה מתבצעת באמצעות מוקד הרואה שכוללת יחידת תצפיתנים אשר צופים במסכים 24/7 וזאת בנוסף לכך שהמערכת הטכנולוגית מזהה כשמבוצעת עבירה ומיד מקפיצה את המסך. היחידה לאכיפה סביבתית הצליחה לבנות תשתית של מקורות מודיעין אשר מדווחים על אירועים חריגים המתבצעים ברחבי העיר.
היום בבוקר, בשעה 09:40 התקבל תלונה בווטסאפ 106 בגין השלכת פסולת בניה בכניסה לדיונה. צוות היחידה לאכיפה סביבתית הגיע מיד למקום והצליח לאתר את משליך הפסולת. במהלך התחקיר הראשוני בשטח הוצגו בפניו הצילומים של המצלמות המתעדות את הכניסה לשטח והשלכת הפסולת. לא נותר ברירה למשליך שמיד הודה בביצוע העבירה. בנוסף, הוא התבקש לפנות מהמקום את הפסולת למקום שמאושר לכך. כמו כן, בשבוע הבא הוא יגיע לחקירה במשרדי היחידה לאכיפה סביבתית.
מחלקת הספורט במועצה המקומית גן יבנה יצאה ביוזמה חדשה ומרגשת – 'מתחברים דרך הספורט'. במסגרת היוזמה, כ-400 מתושבי גן יבנה, יצאו לפעילויות גופניות ברחבי היישוב ובדרך יצרו קשר עם קשישים תושבי היישוב, שימחו אותם וחילקו להם ערכות ספורט ביתיות וברכות מראש המועצה.
ביוזמה המרגשת השתתפו מאות מתושבי היישוב, משפחות, מבוגרים, ילדים, תנועות הנוער ועוד והיא יצרה חיבורים מיוחדים ומרגשים, בין דוריים, בתקופה שבה הבדידות היא אחת התופעות הקשות ביותר של מגיפת הקורונה.
אחרי שבועות ארוכים שבהם הייתה העיר אשדוד "אדומה בוהקת" עם מאות נדבקים מאומתים חדשים בקורונה בכל יום, עכשיו אפשר להתחיל לנשום לרווחה – הערב אשדוד כבר בצבע כתום. מה שאמור להוציא אותה מרשימת הערים שבהן הסגר צפוי להימשך, בצורה מלאה או חלקית, פרק זמן נוסף.
בשיאו של הגל הנוכחי נוספו כ-400 מאובחנים ביממה והציון של העיר לפי שיטת הרמזור הגיע ל-10. הערב הוא כבר ירד ל-7.2.
ביממה האחרונה אובחנו 85 נדבקים חדשים והחלימו 214. הנה החלוקה לפי רבעי העיר:
יפעל שוב מתחם פילוח התחלואה לפי רבעים. עיבוד: עיריית אשדוד
במועצה האזורית באר טוביה קיימים 23 ישובים בהם מתגוררים כ-23 אלף תושבים. על פי נתוני התחלואה, השיא של מספר חולי הקורונה במועצה עמד עד לפני כעשרה ימים על 241 חולים. נכון להיום, הנתון עומד על כ-90 חולים מאומתים.
ראש המועצה האזורית באר טוביה, קובי אביבי, הסביר כי באמצעות מהלך הסברה ממוקד ובמאמץ משותף, הצליחו להגיע להישג זה. ראש המועצה הנחה לתגבר את המוקד המועצתי, כך שפעל 24 שעות ביממה. בנוסף, קידם את הקמתה של"סיירת הבאר" לסיורים עבור בני נוער בשעות הלילה, ודאג לקיום סיורים תכופים ביישובי המועצה, בדגש על ישובים "אדומים". במסגרת זו, עובדי המועצה, יחד עם פיקוד העורף והיקל"ר(יחידת קישור לרשות), נציגי הישוב ויו"ר הוועדים המקומיים, התקיימו ועדיין מתקיימות שיחות הסברה לתושבים לטובת העלאת המודעות לשמירה על ההנחיות, שבסופו של דבר מורידות את התחלואה ומצילות חיים.
עם זאת, המהלך המשמעותי ביותר, שסייע בהורדת התחלואה במועצה, היא פעילותו הנחרצת של ראש המועצה מול משרד הבריאות ופיקוד העורף להציב עמדה לבדיקת קורונה לתושבים. מאמצים רבים הושקעו בכך ובמהלך חגי תשרי, ביום שישי, הוצבה עמדה לבדיקת התושבים ובמשך שש שעות נבדקו 666 תושבים. בכך, זכו התושבים לראשונה להיבדק בתחום המועצה שלהם, במקום להרחיק לערים רחוקות. בזכות הבדיקות הצליחה המועצה לקטוע את שרשרת הדבקה בכך שחולים רבים, עוד בשלבי התחלואה הראשונים, נכנסו לבידוד, לרבות המעגלים הקרובים איתם באו במגע. מהלך זה, בעיקר בתקופת החגים, הניב תוצאות רצויות.
בדיקות קורונה בבאר טוביה. צילום: המועצה האזורית באר טוביה
ראש המועצה האזורית באר טוביה, קובי אביבי: "הצלחנו להוריד את התחלואה בכ-62 אחוז, הישג מכובד לכל הדעות. ישר כוח לכל העוסקים במלאכה: לעובדי המועצה, ליו"ר הוועדים המקומיים, לנציגי הישובים, לצוותי צח"י (צוות חירום יישובי), לאנשי פיקוד העורף, מפקד היקל"רוסגנו, שמסייעים במערך ההסברה המוצלח וכמובן לתושבים, על ההקפדה על ההנחיות. רק כך, אם נמשיך במגמה זו, נוכל לשוב במהרה, לאחר סיום הסגר, למציאות מקלה יותר. בריאות טובה לכולם".
מליאת המועצה האזורית באר טוביה אישרה לאחרונה את מינויו של שמעון בינון לתפקיד מנכ"ל המועצה. שמעון, יליד אוקטובר 1953, נשוי, אב לשלושה ילדים, סב לחמישה נכדים ומתגורר במזכרת בתיה. הוא בוגר תואר ראשון במדעי מדינה ותואר שני במשפטים, שניהם מאוניברסיטת בר אילן.
בין תפקידיו הרבים: היה מזכיר המועצה גזר, שמקבילה בגודלה לבאר טוביה, כיהן 7 שנים כחבר הוועדה הממונה בטייבה, כיהן שבע שנים כנציג ציבור בבית הדין לעבודה וכיהן כארבע שנים ברשם האגודות השיתופיות.
"תודה, אני מרגיש שבחרו באדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. הניסיון המצטבר שלי מאוד מתאים לתפקיד, מאחר ויש בו שילוב של נושא ההתיישבות, רקע באגודות שיתופיות, גם, ניסיון של 7 שנים כנציג ציבור בבית הדין לעבודה, רקע ניהולי וגם את הרקע האקדמי המתאים ואני מודה לראש המועצה על בחירתו בי".
מה המוטו שלך כמנהל?
"שירות לתושב, וחשיבה חיובית איך כן במקום למה לא. עובדי ציבור מקבלים משכורת עבור שירות מיטבי לתושבים ואני מבקש להבטיח את המשך מתן רמת השירות הטובה, זה הכי מעניין אותי. הגישה הניהולית היא שאני דואג לעובדים, אפתח איתם יחסים טובים ואהיה עבורם אוזן קשבת, כךשהם ימשיכו לתת שירות יעיל ומקצועי. אחרי הכל, שירות טוב מבטיח איכות חיים טובה".
עד כמה הקורונה מציבה בפניך אתגר כמנכ"ל?
"זו התמודדות ראשונה עם הנושא אבל אני מאמין שההתמודדות עם המצב, כמועצה אזורית, היא דווקא מצמצמת את המורכבות לעומת עיר. הסיבה היא שכל ישוב מתנהל כמקום סגור ואם יש חקירה אפידמיולוגית, קל יותר להתמודד ולהשיג שליטה על התפרצות התחלואה".
ספר לנו משהו שלא יודעים עליך?
"יש לי שני תחביבים עיקריים: אני משחק בתיאטרון בימת הנוער בחוג למבוגרים ברחובות. אנו עובדים כעת על הצגה של אמנון לוי ורמי דנון "שנדלה" שם אני משחק את האדמו"ר. בנוסף, אני מאוד אוהב לבשל".
ראש המועצה האזורית באר טוביה, קובי אביבי: "בחרנו באדם בעל כישורים וידע רב שיתרום לקידום ולפיתוח המועצה שלנו. אני מאחל לשמעון הצלחה רבה אל מול האתגרים של המועצה שלנו בשנים הקרובות".
לרגל חודש המודעות לסרטן השד, סגנית ראש העיר אשדוד שרון מרק אירחה היום (רביעי) את ראשת העיר כפר יונה שוש כחלון-כידור, בביקור משותף בבית החולים אסותא אשדוד. במסגרתן הגיע השתיים למחלקה לרפואה דחופה, למחלקת נשים ולמועדון היולדות בבית החולים.
אל היבקור התלוותה גם ד"ר שרון שדור, ראש אגף מכונים ומרפאות בבית החולים, כמו גם סגנית מנהלת בית החולים, דר חגית סרבגיל ממן, מנהל יחידת הגניקולוגיה ד"ר בר-אל אושרי ומנהלת השרות מאירה אלדר. שהסבירו למהיגות על הסיכונים שבסרטן השד ועל החשיבות בבדיקה מוקדמת אשר יכולה להציל חיים במקרים רבים.
שרון מרק: "חודש המודעות העולמי לסרטן השד נפתח בראשון לאוקטובר, וכמו כל שנה הלביאות מקדמות פעילות עירונית במרחב הציבורי להעלאת המודעות לנושא חשוב זה. השנה, הסגר לא מאפשר לנו זאת, אבל הוא לא מונע מכן לגשת ולהיבדק בבדיקות תקופתיות אצל כירורג/ית שד, במכון הממוגרפיה, בניידת של האגודה למלחמה בסרטן ואצל הרופאה המטפלת. קבעו תור באפליקציה של קופת החולים שלכן. זכרו – גילוי מוקדם מציל חיים".
שרון שדור, ראש אגף מכונים ומרפאות: "לתושבות ולתושבי אשדוד, יש במה ובמי להיות גאים. בבית החולים קיים הציוד המתקדם ביותר, לצד רופאים מנוסים ומקצועיים וזמינות תורים. לא משחקים ולא מתפשרים על הבריאות, בוא להיבדק. אנחנו כאן בשבילכם ולמענכם"
רחמים חסון, בן 82 ממושב שדה עוזיה, נפטר הבוקר (רביעי) בבית החולים אסותא אשדוד שלושה שבועות לאחר שנדבק בנגיף הקורונה.
חסון היה דמות מוכרת בעל עשייה רחבה – שימש בעברו כסגן ראש המועצה של באר טוביה במשך עשרים שנה, עבד כמזכ"ל תנועת הנוער הציוני בישראל, ועד היום היה חבר בועד המנהל של מכללת אחווה. בצעירותו עזב חסון את מולדתו העיר טריפולי בלוב ועלה לארץ. הוא הותיר אחריו משפחה לתפארת – אישתו אידה, ארבעת ילדיהם, 16 נכדים, ושלושה נינים. את כולם חינך על אהבת ומורשת ישראל.
"זה לא סתם איש" מספרת בתו ניצה, אשר גם חלתה בנגיף ואושפזה לצד אביה במחלקת הקורונה בבית החולים. "הוא היה דמות דומיננטית במושב ובמועצה, כולם היו מתייעצים איתו לגבי כל דבר, הוא ניהל את בית הכנסת של המושב, לימד ילדים לבר מצווה ללא תמורה. הוא היה סבא ואבא עם יכולת נתינה טוטלית, רק דאג לכולם ועם אהבה גדולה לאמא שלי. היה לו אהבה גדולה למורשת יהדות לוב והוא טיפח אותה". לדברי בתו בין אהובתיו הגדולות היתה מורשת יהדות לוב והפיוטים אליהם היה מחובר מבית אבא.
רחמים חסון עם בתו ניצה. צילום: באדיבות המשפחה
כאמור חסון חלה לפני כשלושה שבועות, ועמו חלו רבים מבני משפחתו, לאחר החמרה במצבו הוא הובל לבית החולים אסותא אשדוד, כשבוע לאחר שחלה הוא הועבר למחלקת הקורונה בבית החולים, ובעקבות החמרה נוספת במצבו הוחלט להרדימו בכפיה לצורך הנשמה. "בבית החולים אבא קיבל טיפול טוב ומסור" מוסיפה ניצה שגם עובדת בבית החולים כרנטגנאית, גם עם חולה קורונה. " הוא קיבל כל מה שצריך והתייחסו אליו כמו אל בן עשרים, לא זלזלו בגלל הגיל. כולם התפללו וקיוו לנס אבל כשזה לא זה לא…זאת מחלה ארורה".
"אני הייתי איתו לפני שהרדימו אותו" משחזרת הבת "הנשימה שלא הידרדרה ואמרו לי שצריך להתחיל להכניס אותו להרדמה ולבצע הנשמה, היה סיכוי קטן שזה יעבוד אז אישרנו. הסברתי לו שמרדימים אותו, אבל המצב שלו היה במצוקה נשימתית והוא היה ב'סטרס', אז כבר לא היה משנה לא מה יעשו. במשך כל האשפוז נשארתי איתו. אני עם בלון חמצן מחובר אלי אבל מטפלת באבא". מצבה של ניצה השתפר והיא שוחררה לביתה לפני כשבוע, אך היא עדין נושאת את הנגיף.
סטודנטים מהמחלקה להנדסת מכונות ב-SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, קמפוס אשדוד, בהובלתם ובהדרכתם של חברי סגל המכללה, ד"ר שייקה בילו ומר אביחי שורין, תכננו ופיתחו מקל נחייה חכם ללקויי ראייה, המתריע מפני מכשולים ומהמורות בדרכים באמצעות מצלמה חכמה וחיישני מרחק. המקל מצויד בלחצן מצוקה למקרה חירום, ובמקרה של נפילה אף שולח הודעת sms לקרוב משפחה של העיוור, המוגדר מראש.
הסטודנטים, ישראל סולומון ויעקב סולומון שניהם תושבי קרית מלאכי, פיתחו במסגרת פרויקט הגמר שלהם מערכת נוחה לשימוש, קלת משקלויציבה, הנוסכת תחושת ביטחון אצל לקויי ראייה. לדבריהם, המערכת נועדה לחזק את העצמאות של לקויי הראייה, ולהקנות להם ביטחון בהשתלבות בחברה.
המערכת מבוססת על סוללות נטענות לשימוש נוח וארוך זמן ולחצן מצוקהלמקרהחירום. באמצעות מצלמה חכמה וחיישני מרחק מתבצע מיפוי של הסביבה, זיהוי אובייקטים וחישוב מרחקים ע"י פונקציה מתמטית שמזהה מכשולים בזווית שונות, ומפעילה זמזם וחיישן רטט להתראה מפני היתקלות באובייקט.בנוסף, המקל כולל גלגל בולם זעזועים להליכה קלה ופשוטה עם מקדם חיכוך גבוה היוצר אחיזה בקרקע בזמן הליכה.
ישראל ויעקב סולומון עם מקל הנחייה לעיוורים. צילום: יח״צ
יש לציין, כי המוצרים הקיימים כיום בשוק לא עונים על מירב הקשיים של אנשים לקויי ראייה, הם יקרים מאוד ואינם ממומנים על ידי המדינה. "הפתרונות הטכנולוגיים הקיימים בשוק מתבססים רק על טכנולוגיה אחת, לעומת זאת המקל שלנו מאחד מספר טכנולוגיות לכדי מוצר אחד, אמין, יעיל וזול משמעותית משאר המוצרים, כך שזו לא תהיה נחלתם של אנשים אמידים", אומרים הסטודנטים ומסבירים: "מה שעמד לנגד עינינו היה להקנות ביטחון ולחזק את העצמאות של לקויי הראייה ולאפשר להם להשתלב בחברה כשווה בין שווים. המקל מצויד בלחצן מצוקה למקרה חירום, לחיצה על לחצן המצוקה משמיעה צפצוף חזק שנקלט היטב בסביבה ומאפשר לעוברי אורח להבחין בעיוור ולמהר לסייע לו. במקרה של נפילה אף נשלחת מיידית הודעת sms לקרוב משפחה של העיוור, המוגדר מראש. בעזרת מצלמה חכמה וחיישני המרחק ניתן לקלוט אובייקטים בסביבה ולהבטיח הגעה בטוחה לידע הרצוי תוך הימנעות ממפגעים ומכשולים".
ד"ר גיא בן חמו, ראש המחלקה להנדסת מכונות ב- SCE קמפוס אשדוד: "אני משוכנע שמוצר חדשני שכזה יסייע רבות לעיוורים וללקויי ראייה וישפר משמעותית את איכות החיים שלהם. זהו מוצר חיוני בעל חשיבות חברתית עצומה. ההכשרה המולטי-דיסציפלינרית שאנו מקנים לסטודנטים שלנו במחלקה להנדסת מכונות ובכלל במכללה, נותנת להם יתרון משמעותי בתכנון ופיתוח מוצרים חדשניים לתועלת הציבור".
סערה בעיר אשדוד, מאות תושבים מתלוננים כי בחודשים האחרונים חשבון המים שלהם עלה באופן חשוד בעקבות עליה לכאורה בצריכת המים שלהם – במאות ואף אלף אחוזים מהצריכה הרגילה, על פי החשבונות שנשלחו לביתם. מה שהתחיל מפוסט בפייסבוק של תושב אחד הכה גלים ברשת החברתית, ומאות תושבים שיתפו כי גם הם מתמודדים עם בעיה דומה מול החברה אשר מנמקת את החריגות בשימוש יתר בימי הקורונה או בנזילה לה הדיירים לא מודעים. כעת התושבים מתאחדים בניסיון לגבש תביעה ייצוגית מול חברת יובלים.
"הבנו שלא הגיוני שכולנו מקבלים את אותה הודעה על צריכת מים מופרזת" מספר סטפן קנודיה אחד התושבים שיזמו את התארגנות התביעה. "קיבלנו חשבונות מים עם חיוביים כפולים פי שלושה מהסכומים שהיינו רגילים לקבל. כשפנינו לחברת יובלים הם טוענים שזה בגלל שאנחנו בבית בגלל הקורונה. אבל גם הצריכה המשותפת של הבניין מגיעה לממדים לא הגיוניים, כמויות של מילוי בריכה, ואנשים לא מבינים איך פתאום החשבונות קופצים".
בסיס הטענות של הקבוצה היא שמדי חודשיים עם קבלת החשבון קופצת שוב ושוב צריכת המים, לעיתים בצריכה הפרטית של דיירי הבית אך בעיקר בצריכה המשותפת של כל דיירי הבניין. למשל משפחה לארבע נפשות ברחוב חשון קיבלה בעבור חודשים מאי – יוני חשבון צריכת מים עם צריכה משותפת של 1.67 קוב מים, ואילו בחשבונית הבאה הצריכה המשותפת עמדה על 18.67 קוב, עליה בלתי נתפסת של יותר מאלף אחוז בצריכה, כאשר עלות החיוב הכפילה את עצמה.
צריכה של דירה ברחוב חשון בחודשים מאי יוני. צילום: מובילי התביעה
הצריכה באותה דירה ברחוב חשון בחודשים יולי אוגוסט – קפיצה של אלפי אחוזים בצריכה המשותפת. צילום: מובילי התביעה.
"שולחים חשבונות מנופחים עם התרעה שיש חריגה בצריכה כדי שלא תחשוד" טוען שחר דוקרקר מוביל נוסף בתביעה התגבשת לכאורה, "הם פועלים בשיטת המצליח – אם תשלם יופי, אם לא תבוא תתווכח. כדי שלא תרגיש שיש לך חריגה בחשבון כותבים שיש לך חריגה בצריכת המים ושאולי יש תקלה, אבל אין שום נזילה. אצלנו למשל לא תיקנו כלום ופתאום החשבון ירד אחרי שהתלוננו".
חברת המועצה הלן גלבר פנתה במכתב בנושא לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי בו היא מבקשת לעלות את הסוגיה לסדר היום בישיבת המועצה שתתקיים מחר בערב (רביעי). גלבר טענה במכתבה כי מאז הקמתו הלך וגדל תאגיד יובלים מה שהוביל גידול בהוצאותיו, ושבסופו של דבר נראה שהתושבים הם אלה שמשלמים את המחיר ללא הצדקה.
הלן גלבר. צילום: פבל
כמו כן טענה גלבר כי "כבר משנת 2010 העליתי, מספר פעמים, את הנושא לסדר יום המועצה וזאת בעקבות פניות של תושבים רבים שהתלוננו על קבלת חיובי מים מופרזים בצריכה המשותפת. הפניות כוללות מצבים שבהם חייבו בניינים בעשרות מ"ק של מים המתאימים לצריכה בבריכות אולימפיות, ביניהם בניינים שאין להם כלל גינות, אין צינורות השקיה ואין אפילו ברז. תושבים פונים ליובלים ומקבלים תשובה לקונית שחוזרת על עצמה – קיימת נזילה…באופן מפתיע, ברוב המקרים לאחר תלונות התושבים ועל אף שהבעיה לא טופלה התושבים מגלים כי חיוב הצריכה החריגה ירדו מעצמם".
"נציגי שירות הלקוחות ערכו בדיקה מקצועית של חשבונות התושבים אשר פנו באופן ישיר לתאגיד, וכן בפרסומים בפייסבוק. ככלל נוכל לצייו כי עלייה בצריכה המשותפת יכולה לנבוע מסיבות רבות בהן השקיית הגינה, ניקיון חדר מדרגות ושטיפת רכב מהצנרת המשותפת, נזילה ועוד. במקרה של נזילה, לאחר תיקון הנזילה והגשת חשבונית לתאגיד אנו מזכים את חשבון המים – בהתאם לקבוע בחוק.
לגבי צריכה פרטית – תקופת משבר הקורונה מתאפיינת בצריכה רבה יותר של מים בכל הארץ ובכלל זה באשדוד, דבר הבא לידי ביטוי בחשבון המים. התאגיד מחויב לדווח על עליה בצריכה הפרטית והמשותפת בציון אחוזי העלייה בחשבון המים. במצב כזה עלייה בצריכה המשותפת בשני קובים לשם הדוגמה, מדווחת בעלייה של מאתיים אחוז כאשר המשמעות הכספית היא עשרים שקלים.
כל חיובי המים מתבצעים על פי קריאות המדים בשטח וכל תושב יכול לבדוק ולוודא את גובה הצריכה במד הפרטי והמשותף. אנו מזמינים את התושבים לפנות למחלקת שירות הלקוחות של התאגיד ומתחייבים להמשיך ולבדוק כל פניה באופן המקצועי והיעיל ביותר. אנו מודעים לתקופה הקשה העוברת על התושבים ועושים את המירב על מנת להקל ולסייע ככל הניתן במסגרת החוק".
עיריית אשדוד ממשיכה בפעולותיה לבלימת התחלואה בקורונה, ובסוף השבוע הקרוב תיפתח שוב תחנת "דרייב אין" לבדיקת קורונה. גם הפעם התחנה תוצב בחניון הסמוך למשכן לאומנויות הבמה ותפעל במשך יומיים – שישי ושבת. פתיחת התחנה התאפשרה הודות למאמצים שעשה ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, והחשיבות שהוא מייחס להרחבת היקף הנבדקים בבלימת שרשרת ההדבקה, ולאור ההצלחה וההיענות הגדולה בשבוע שעבר.
השבוע, בימים שלישי ורביעי (היום ומחר), פועלת תחנה לבדיקת קורונה במתנ"ס ט' ברחוב ראשון לציון 4, בשעות 10:00-18:00. לבדיקות אלה יכול להגיע כל תושב, ללא צורך בהפניה אלא בת.ז בלבד. "הפעלת התחנות ברובעי העיר והדרייב אין בסופי השבוע, מסייעים לנו בהתמודדות עם הנגיף ובעצירת שרשרת ההדבקה" אומרים בעירייה ומבקשים מכל תושב לנצל זאת ולהיבדק.
בסוף השבוע כאמור תוצב תחנת דרייב אין בחניון הסמוך למשכן לאומנויות הבמה, ולאור ההיענות הגדולה מהשבוע שעבר, הוחלט על הרחבת הפעילות לשלושה מסלולי בדיקה. "אשדוד מציגה מגמה חיובית בבלימת שרשרת ההדבקה וזאת לאור הריבוי בבדיקות וההתנהגות האחראית של הציבור", מסבירים בעירייה ומציינים את החשיבות בהרחבת כמות הנבדקים לבלימת התחלואה.
תחנת ׳דרייב אין׳ ברובע הסיטי בשבוע האחרון. צילום: עיריית אשדוד
תחנת ה"דרייב אין" בסוף השבוע הקרוב, תפעל בשישי-שבת (16-17/10/20), כדלקמן: יום שישי – 10:00:14:00. יום שבת – 10:00-18:00. המיקום: חניון המשכן לאומנויות הבימה. ההגעה: דרך רח׳ דרך ארץ 1 בלבד (שימו Waze). השיטה: מגיעים עם הרכב אל עמדת הבדיקה כשכל החלונות סגורים ולא יוצאים מהרכב. נציג מד"א ייטול דגימה מהנבדק מבלי שיצטרך לצאת מהרכב. כך נמנעת חשיפה ואין מגע בין הנבדק לסביבה.
זיכרו,
• הבדיקות נעשות בחינם!
• הבדיקות ניתנות לחברי כל הקופות.
• אין צורך בהפניה מקופת חולים.
• יש להצטייד בתעודת זהות.
• הבדיקה נעשית מתוך הרכב. לכן, לא יוצאים מהרכב ומקפידים שכל החלונות סגורים.
• מגיעים רק מרח' דרך ארץ 1.
• יש להישמע להנחיות האחראים בעמדת התחנה.
• לא שוכחים מסכה כמובן.
רק ביחד נוכל לעצור את הקורונה.
תחנת ׳דרייב אין׳ ברובע הסיטי בשבוע האחרון. צילום: עיריית אשדוד
⇔
⇔ 
