עירוני אשדוד יצאה לקריית מלאכי למשחק החוץ הקשה מול מכבי קריית מלאכי במה שהוגדר עבורה כ "משחק העונה".
האצטדיון בקרית מלאכי היה מלא עד אפס מקום, כ800 אוהדים נכנסו ליציעים, 400 בכל צד. אנשים רבים עמדו על הגדרות מסביב למגרש על מנת להצליח לצפות במשחק המסקרן. התורים בכניסה למגרש היו תורים של משחק צמרת בליגת העל ולא של משחק בליגה ב'.
האוהדים הרימו תפאורה נהדרת, אוהדי עירוני אשדוד עם דגלים וקונפטי בצבעי הקבוצה, ומנגד אוהדי קריית מלאכי עם דגל פריסה גדול.
קהל עירוני אשדוד. צילום: מוטי קדוש.
עירוני אשדוד נגד קריית מלאכי. צילום: ליאב אחאבן.
קריית מלאכי פתחה את המשחק בלחץ על שערו של גל אנגלשטיין אך לא ניצלה את המצבים שהגיעה אליהם.
בדקה ה-30 תומר בן חיים עם בעיטה חופשית שנהדפה על ידי שוערה של קריית מלאכי אריאל טליאס, ונדב עמר המגן הימני של הצהובים קפץ על הריבאונד והעלה אותה ל1-0. הישאם אזברגה שהופנו אליו קללות מפתיחת המשחק הלך לעבר הקהל של קריית מלאכי והתגרה בו עם תנועות ירייה ותנועת השתווחות המזוהה עם הדת המוסלמית.
בדקה ה-53 עומרי כהן הכפיל את היתרון של עירוני לאחר ערבוביה ברחבה של הקריה.
10 דקות לאחר מכן, האשדודים ניצלו את קו ההגנה הגבוה של קריית מלאכי שרצתה להשוות בכל מחיר, כדור עומק נשלח לעברו של הישאם אזברגה שהקדים את הבלמים הכתומים, העלה את עירוני אשדוד ל3-0 והלך פעם נוספת לחגוג עם תנועת הירייה.
בדקה ה-75 קריית מלאכי צימקה את התוצאה ל 3-1.
בדקה ה-80, ברוך דגו שנכנס כמחליף נפל לא טוב על רגלו ומיד ביקש להתחלף.
ברוך דגו נפצע. צילום: ליאב אחאבן.
5 דקות לסיום, עירוני הייתה קרובה לעלות ל 4-1 אך האקס דניאל סגה הציל מהקו השער את הכדור.
השופט הוסיף 6 דקות תוספת זמן שבסיומן עירוני הבטיחה את הניצחון, ניצחון חשוס של הצהובים שלא הציגו יכולת גדולה אך גילו המון אופי וניצחו במגרש קשה מול יריבה ישירה לקרבות העלייה בתוצאה 3-1.
החגיגות של עירוני אשדוד. צילום: מוטי קדוש.
שחקני עירוני אשדוד חוגגים. צילום: מוטי קדוש.
בעקבות הניצחון, עירוני עקפה את קריית מלאכי בטבלה ועלתה למקום השני בטבלה. כעת שדרות מדורגת במקום הראשון בטבלה עם 61 נקודות, עירוני במקום השני עם 60 נקודות, ובמקום השלישי קריית מלאכי המאכזבת עם 59 נקודות.
בסיום המשחק, עשרות אוהדי קריית מלאכי חיכו מחוץ לאצטדיון לאוהדי עירוני אשדוד. המשטרה חסמה את היציאה לאוהדי עירוני מהיציע ולאחר 10 דקות שחררה את האוהדים האשדודים מיציאה צדדית.
אוהדי עירוני רבים התלוננו על שריטות ושברים בשמשות ברכבים שלהם, החשד הוא שזה נעשה על ידי חבורת צעירים מקריית מלאכי.
מצבם של שני הפצועים בפיצוץ שאירע אמש במבנה הארעי ברחוב מרטין בובר באשדוד אנוש. בשל חומרת הפציעות ואופיין, הם הועברו מבית החולים אסותא אשדוד לבית החולים שיבא תל השומר.
נסיבות הפיצוץ, שהביא להתמוטטות חלק ניכר מהמבנה, עדיין נחקרות בידי צוות חקירה מיוחד (צח"מ) של מערך הכבאות וההצלה בשיתוף חוקרי משטרה. ההערכה היא שהגורם הוא דליפה של גז בעקבות תשתית שחוברה בצורה לא תקנית, אולם עוד אין לך אישור סופי.
שני הפצועים כבני 30 ו-50 חולצו מתוך ההריסות בידי אנשי הכיבוי וההצלה בסיוע שוטרים. חובשי מד"א ואיחוד הצלה טיפלו בהם והעבירו אותם לבית החולים בעיר.
המבנה המדובר הוא מבנה חד קומתי שמחובר למבנה עם שני מפלסים. לפי עיריית אשדוד נראה שנעשו במקום עבירות בניה לכאורה.
מיקומו: מאחורי שורת החנויות והמסעדות מצפון לקניון אשדוד לשעבר.
ההתרגשות ניכרה אתמול בפניו של יחיאל אבו בטקס הנחת אבן הפינה לפארק ההייטק ולרובע המיוחד, שהיה גם אירוע הוקרה לאיש. כשאבו עלה לברך, הוא התקשה לדבר, הדמעות חנקו את גרונו.
"שבדור הזה נזכה לראות את הקרייה הזו מוארת ודלוקה", אמר אבו בהתרגשות. "היום העיר אשדוד עושה צעד גדול בדרך להגשמת החזון שלי, אשדוד עתידה להפוך לא רק לעיר תעשייה ותיירות, אלא גם לעיר של תעשייה עתירת ידע, שתקדם אותה לטובת הדורות הבאים", אמר אבו והקהל הגיב במחיאות כפיים.
אבו הנרגש ואתו הבת מורן והבן צחי. צילום: מייק אדרי
חברו משכבר הימים, העיתונאי רוני דניאל, עלה לבמה כדי לחזקו ולברכו. "הכרתי את אבו לפני 40 שנה בגדוד שלנו כשהוא היה רזה וחתיך", סיפר. "הוא דמות מיוחדת במינה. כשחיילי הגדוד שכבו כאן לא רחוק קופאים מקור באחד המבצעים בעזה לפני כמה שנים, הגיע אוטו עם 350 בגדים תרמיים, 'לחיילים מהגדוד שלי, כמו שהוא נוהג לומר.
יחיאל לסרי ויחיאל אבו מטמינים את מגילת היסוד בקרקע. צילום: מייק אדרי
משפחת אבו עם מגילת היסוד: יחיאל ודינה עם הילדים אורית וצחי והנכד, אביאל. צילום: מייק אדרי
"אני עוד זוכר אותו כשיפוצניק קטן שהיה לו טנדר פג'ו", המשיך דניאל, "תמיד עם חיוך, עזרה ויחס הוגן לכל מי שמקיף אותו. אני לא יודע מה בנית בחיים שלך, אבל הלב שלך יותר רחב מכל הבניינים שבנית והקרקעות שרכשת. אני אוהב אותך מאוד. אתה התברכת באשדוד ואשדוד התברכה באיש כמוך. רק תהיה לנו בריא".
מ.ס אשדוד קבוצת הנוער הפסידה למכבי פתח תקווה בתוצאה 2:1. את השער כבש יוני סיסאי. נערים א’ נפרדו בשוויון 1:1 עם קריית שמונה. את השער כבש אדיר לוי. נערים ב’ ניצחו את נשר בתוצאה 1:0 משער של גיא יצחקי. נערים ג’ הפסידו להפועל רמת גן בתוצאה 1:0. ילדים א’ גברו על הפועל באר שבע בתוצאה 2:1 משערים של עידן פרץ ושון פלאו. ילדים ב’ הפסידו להפועל פתח תקווה בתוצאה 2:1. ילדים ג’ הביסו את הפועל רמת גן בתוצאה המדהימה 8:2. טרום א’ הפסידו למכבי תל אביב בתוצאה 13:1.
דיאנה קוגן, אשדודית בת 31, מציגה תערוכת יחיד ביפו העתיקה ובפעם הראשונה מציגה לא רק ציורים, אלא גם אובייקטים רישומיים ומיצב תלוי מקום.
בגיל 7 עלתה דיאנה יחד עם הוריה מרוסיה אל העיר אשדוד. היא אמנם כבר מתגוררת כמה שנים מחוץ לעיר, אך הוריה עדיין כאן.
“אני מבקרת לפחות פעם בחודש בעיר, מפעים לראות כמה אשדוד השתנתה מאז גיל הנעורים שלי”, היא אומרת. “כשהיינו קטנים ובגיל ההתבגרות, העיר הייתה עדיין חצי בנויה והסתובבנו בדיונות ובחולות והרגשנו שכל העיר שייכת לנו, לצעירים. היה בזה הרבה תמימות וסקרנות שחסרה אצל הילדים היום”. היא מספרת כי גם היום כשהיא פוגשת חברים מהילדות באשדוד, הם מתעכבים ומדברים על החוויות שהיו להם כאן בעיר ואיך החוויות האלה עיצבו ובנו אותם.
במוצ”ש הקרוב תיערך השקת גוף חדש בניצוחו של עו”ד צחי אבו — אגודת ידידים או בשמה הרשמי “הפורום לקידום הבריאות למען בית החולים הציבורי באשדוד”. מדובר בגוף שמטרתו המרכזית היא לגייס תרומות על מנת לחזק את בית החולים ולאפשר לו לגדול ולהתרחב.
“למן הקמתו של בית החולים אסותא כולנו עדים עד כמה הוא חיוני ונדרש עבורנו”, הסביר אבו. “אני מברך על כינון הפורום ואת כל אותם אלה המצטרפים אליו. לכולנו יש מטרה משותפת, והיא קידום בית החולים הציבורי ופיתוחו לרווחת תושבי אשדוד והסביבה”.
ההפסד במשחק העונה שנחלה מ.ס אשדוד השבוע למכבי פתח תקווה היה למעשה מראה לעונה כולה. חולשה כללית, קיפוח מצד השופטים ובעיקר אנמיות והשלמה עם המצב. אותו הפסד חסר אחריות במשחק הכי חשוב של העונה היה גם המשחק האחרון לעונה הסדירה ולמעשה קבע שהפלייאוף הקרוב יהיה ככל הנראה פלייאוף הפרידה של מ.ס אשדוד מליגת העל. מנגד ייתכן, —תיאורטית, שכן נותרו עדיין 21 נקודות בקופה — שבכלל יהיה זה פלייאוף שיהיה טמון בו נס גדול שבו אשדוד תמחק פער של שש נקודות מחוף המבטחים ותישאר בליגה הראשונה. אבל אם מישהו באמת מאמין בתסריט הזה, שיקום.
הבעיה הגדולה בקבוצתו של ג’קי בן זקן היא שלא רואים מהיכן אשדוד אמורה וצריכה לשאוב עידוד. האם מהיכולת? אין כזו. הגעה למצבים? כמעט שאין. אפילו קצב צבירת הנקודות, שהיה סביר עד לפני כמה שבועות, נעצר, עם נקודה אחת בלבד מתוך תשע אפשריות בשלושת המשחקים האחרונים. גם אפקט הקסם של משה אוחיון על השחקנים כבר הספיק להתפוגג, ואשדוד נכון להיום נראית כמו מועדון ללא מעוף וללא דרך.
“זה נראה חסר סיכוי עבורנו בשלב הזה”, אמר השבוע גורם במועדון ל"כאן דרום". “כשאתה לא תלוי בעצמך — זו בעיה גדולה, בטח כשפער הנקודות הוא לרעתנו. ננסה להפתיע”. מנגד, המאמן אבי בוטבול ממאן להניף דגל לבן, ייתכן שכדי לשדר לשחקניו רצינות ושהכול עדיין אפשרי. לאחר המשחק הוא אמר על המצב שנוצר: “יש עוד 21 נקודות בקופה. אם נמשיך לשחק כמו במחצית השנייה ועם קצת יותר מזל, אני חושב שנוכל להישאר בליגה”.
במלאות 30 שנה לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם הונגריה נפתחו השבוע אירועי שנת תרבות הונגריה בישראל, שיימשכו עד סוף אוקטובר. הם יכללו 20 הפקות, ובהן יופיעו יותר מ-1,000 אורחים מהונגריה ויתפרשו על פני כ-100 ימים.
יוני כרמי. צילום רונן אקרמן
את סדרת האירועים מפיק בשיתוף עם שגרירות הונגריה בישראל האמרגן הבינלאומי יוני כרמי (52), שנולד וגדל באשדוד.
כרמי, שהוא אוטודידקט והיה נער מרדן שסיים את לימודיו במקיף ג’ בטרם עת, הוא בנם של חנה ז”ל (הברזלנית המיתולוגית והיחידה שבנתה את נמל אשדוד, ר”י) ויוסף, מוותיקי אשדוד ומראשוני התושבים ברובע י”א.
למרות היותו איש העולם הגדול שמחלק ב—30 השנים האחרונות את חייו בין תל אביב למינכן שבגרמניה ובין לבין גם נוסע בעניינים מקצועיים ברחבי העולם, כרמי נותר אשדודי במהותו וקשור לאשדוד בכל נימי נפשו. הוא מגיע לאשדוד בתדירות גבוהה למדי כדי להתראות עם בני משפחתו ועם חבריו הרבים.
בעשרות השנים האחרונות הפכה יהודית סספורטס לאמנית בעלת שם בינלאומי. עבודותיה בתחומי הציור, הפיסול, הווידיאו והמיצב קנו להן אחיזה לא רק בישראל, אלא גם מחוצה לה.
האמנית עטורת הפרסים יוצרת במקביל הן בסטודיו בברלין והן בסטודיו בתל אביב. היא משלבת רישום, פיסול ומיצגים הכוללים בתוכם פסי קול ועיבודים לחומרי חיים שהקליטה בבית ילדותה. מאחוריה תערוכות רבות. אחת מעבודותיה המוכרות נקראת “הנגר והתופרת” והיא מתקשרת לבית הוריה באשדוד. בימים אלה היא עובדת על תערוכה חדשה שתוצג לפי התכנית בלונדון בעוד כחצי שנה. במקביל היא מלמדת בבצלאל, אוחזת בתואר פרופסור ומשמשת מרצה בכירה במחלקה לאמנות. ההוראה והמחקר תופסים חלק נכבד מזמנה והווייתה.
נראה שסספורטס, הנחשבת יוצרת מפתיעה ומקורית, נעה כמו תהליך שאיננו עוצר. לאורך הדרך הולכים ומתווספים נדבך ועוד נדבך. אופקים חדשים נפתחים, רובד על רובד מונח. העושר הולך ומתפתח, הולך ומתעצם, ובתוכו כבר נזרעים הניצנים שיתגלו בהמשך.
סספורטס, 49, נולדה וגדלה באשדוד, השלישית מבין שישה אחים. היא למדה בבית הספר היסודי שקמים והמשיכה בתיכון מקיף ג’. משפחתה התגוררה באזור ו’ ובשלב מסוים עברה לרחוב כינרת שברובע י”א.
לפני שנים מספר נפטר אביה יעקב סספורטס, יליד קזבלנקה, ואימה רחל, ילידת מוגדור, עברה מאשדוד לתל אביב כדי להיות יותר קרובה לילדים ולנכדים.
כבר מגיל צעיר, כשלמדה אצל הציירת לינה גולן מאשדוד, ידעה יהודית שהחיים והאמנות שלובים זה בזה, ולמעשה אחד הם. היא הלכה ללמוד שנה ראשונה במרכז לאמנות חזותית שבאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, ומשם, בגיל 19, עשתה את המעבר לבצלאל, שלשם הגיעה על תקן של ציירת. אבל לא חלף זמן רב, והיא התפתחה למחוזות נוספים של פיסול ואז גם לעוד תחומי אמנות ולכאלה השלובים זה בזה.
“מהר מאוד הבנתי שזה המקום”, היא נזכרת. “הרגשתי משהו חזק, מאוד חזק, משמעותי ויוצא דופן עבורי שמתקיים שם”.
“בשלב זה בחיים”, היא ממשיכה מאותה נקודה, “אני מתוודעת למקום תודעתי נוסף, המאפשר לכך שסיפור חיי האישי לא יהפוך להיות סימן הזיהוי שלי. זוהי תובנה מאוד חזקה שנחקקה בחיי באמצעות היצירה. מכאן לא עלתה אפשרות אחרת, אלא החיים והעיסוק באמנות. מסלול זה הלך והתעצם והפך למעשה למרכז הכובד של חיי.
“זו הייתה תקופה מאוד רגישה בחיים שלי, אחרי הסיפור עם אחי”, אומרת סספורטס בגילוי לב. “להפתעתי”, היא מוסיפה בשקט, “היו שם כמה תהליכים שהכו בי, במובן החיובי. נקלעתי לתוך סתירה פנימית: ההבנה שבאופן סימולטני אתה יכול לחוש אובדן וסף כאב גבוה ובאותה מידה התגלות חיובית גבוהה ומרוממת באמצעות פעולת היצירה עצמה.
“חוויה זו הייתה חדשה עבורי והיוותה למעשה תגלית מכוננת בהבנת מהות פעולת היצירה עצמה והמפגש עם איכות של הוויה גבוהה במיוחד. מצאתי את עצמי עוסקת ברישום שעות על גבי שעות, וזה שינה את המצב התודעתי שלי. זהו משהו שלא הכרתי קודם לכן, והתחלתי להיאחז בו כקו חיים ולהעמיק בו יותר ויותר. אני זוכרת את עצמי מנהלת שיחה מתמשכת עם החיים באמצעות אילמותו של הדימוי. כל השאלות שהטרידו אותי, בין השאר סביב מה שקרה, החלו להתנסח דרך דימוי אילם — דרך מיצבים פיסוליים, דרך פסלים, אובייקטים אניגמטיים ודרך רישומים”.
אמנות ונפש. סספורטס בגלריה שלה בת"א במהלך הראיון. צילום עזריאל משה
אצל יהודית סספורטס אין שחור ולבן (הגם שחלק מעבודותיה הן בשחור לבן), אין פשטות ואין חד ממדיות. החיים כמו האמנות ולהפך, אינם בינאריים ואין טעם לנסות ולהגדיר את הדברים בצורה פשוטה ושטוחה. להפך, הם מורכבים, רב שכבתיים, ובשל כך טמונות בהם דקויות רבות. גם אם תחפשו ישירות, תתקשו למצוא. הדברים הם עקיפים, אמצעיים, והאמירות על פי רוב נעשות באנדר סטייטמנט. האמנות והנפש שלובות בעדינות זו בזו.
את התואר הראשון סיימה סספורטס בהצטיינות במחלקה לאמנות בבצלאל, בירושלים. חלק מלימודיה למדה בקופר יוניון, אקדמיה לאמנות ומדעים בניו יורק. משם המשיכה ללימודי תואר שני באמנות ופילוסופיה באניברסיטה העברית בירושלים ובבצלאל.
די מהר החלה להתמקד בפיסול ובתוך זמן קצר הייתה למטאור — הן כיוצרת והן כמורה. בגיל 24 כבר החלה ללמד בבצלאל במקביל להתפתחותה כאמנית.
הבית באשדוד
סספורטס גדלה בבית דתי ליברלי, שהילדים בו נשלחו לבתי ספר ממלכתיים. בבית נהגו לקרוא לה ז’ודית.
“המסר הסמוי והלא מדובר שקיבלתי מבית הוריי הוא שהחיים אינם חד ממדיים”, היא מתוודה. “יש גלוי ויש נסתר. יש נוכחות בהווה הקיים, אך יש געגוע תמידי למקום אחר, לזמן אחר ולעולם בעל חוקיות השונה באופן מהותי מחוקיות המקום הקיים”.
“גדלנו”, אומרת סספורטס, “לתוך הדואליות הזו ושל עולם בתוך עולם. חדרים—חדרים של מקומות קיימים, מוחשיים ונגישים המנהלים שיחה עם חדרי מציאות אחרת, בלתי מושגת, שתווכה בעיקר באמצעות מוזיקה אחרת, צילומים ושפה של מקום אחר. מה שהוסיף למתח הבונה היה העובדה ששני הוריי היו אמנים בדרגה מאוד גבוהה”.
הוריה של סספורטס היו אמנים, בעלי מלאכה. האב היה נגר, והאם תופרת. שניהם חסידי עבודת כפיים משוכללת, מדויקת ועדינה.
“אבא”, אומרת יהודית, “היה נגר, עילוי בתחומו, שלמד באיטליה והתמחה בריהוט מיוחד. עבודת ריהוט הדורשת התמחות גבוהה, איטיות בזמן וסבלנות מסוג אחר. היה ברור שקצב הזמן וצורכי החיים בארץ שונים הם. אט אט חלחלה ההבנה שבעלי מלאכה כמוהו נעלמים אט אט מהנוף. העולם זז לקצב זמן אחר. מהיר, זול. רהיט לשנה—שנתיים מחומר אחר המתחזה לחומר המקורי. במובן זה תחום התמחותו זכה להערכה גבוהה של מביני דבר מצד אחד, ולחוסר עניין באיכות מסוימת זו בעיקר בשל שינויי הזמן מצד שני”.
גדלה בבית של אומנים. סספורטס. צילום עזריאל משה
בזמן הריאיון עמה, שמתקיים בסטודיו שלה בדרום תל אביב, אנחנו נחשפים לכמה מעבודותיו של יעקב ז”ל, ובהן כיסא עץ ובמרכזו חור שבא לסמל מתן מעשר.
“כל רהיטי הבית”, היא ממשיכה, “נבנו בהתאם לצורכי יושביו. במובן זה ניתן לקרוא את סביבת הבית כמיצב פיסולי ואינסופי, שעסק בהמצאות ספציפיות למרחב ארכיטקטוני קטן, היודע להתקפל ולהיפתח, להרחיב עצמו ולהצטמצם בכל פעם מחדש בהתאם לצורכי החיים של המשפחה.
“זה השפיע על חשיבתי מאוד ועל אופן הבנתי את יחסנו לחפצים, לאובייקטים בהם אנו משתמשים כבני אדם. מערכת היחסים בין אדם לחפץ, לאובייקט. מנגנון ההשלכה הנפשי אותו אנו מפעילים על סביבת חיינו. האופן בו סופג המרחב, החלל, את המידע, את עקבות פעולותינו היומיומיות. אנרגיה של אובייקט, אנרגיה של חלל: עולם שלם".
יהודית גדלה בין מלאכת הנגרות לעבודת התפירה והעיצוב, ובמרחב הזה התפתח עולם הדימויים שלה. “הוריי שניהם היו בעלי מלאכה ברמה מאוד גבוהה, וההוויה הביתית הייתה ספוגה בשני תחומי העיסוק הללו. האוּמנות, הקרפט (craft), והרוח היו משולבים יחד. הרהיטים בבית כולם היו מעשה ידיו של אבי, וכל מה שלבשנו — מעשה ידיה של אימי. כילד אתה קצת מתבייש לפעמים שאין לך בגדים שנרכשו או חפצים קנויים כמו של כולם. הבית במובן זה היה מוזר. בחופשים עבדתי המון בנגרייה של אבי, זה היה הבית השני שלי. היו שם סטנדרטים של דיוק, גרביטציה של חומר, אנרגיה של חומר, טמפרטורה ומשקל”.
יש חוט מקשר בין הנגרות והחייטות שאיתן גדלת מילדות לבין העיסוק שלך באמנות פלסטית?
“היום אני יכולה לומר שכן, בוודאות חד משמעית. התלוויתי לאבי במשך שנים בעבודתו. אני מניחה שדברים מלאים ועולמות מלאים חדרו ומתקיימים בתוכי היום”.
נשמע שלשניהם היו ידי זהב.
“שניהם אנשים יצירתיים מאוד ובעלי יכולות טכניות מרשימות. אני מניחה שזה היה בסיס הקשר והשיחה ביניהם, של התרגשות מאיכות של עשייה. מכונת התפירה של רחל אימי היא כלי הביטוי והשמחה, וכלי עבודת העץ של אבי הם האמצעי.
“אימא הייתה תופרת הוט קוטור בבית, זה היה הסטודיו. הייתה ועדיין בעלת חוש ויזואלי חזק מאוד, אשר מאופיין ביכולת לחלץ גזרה פנימית וסמויה מכל דבר כמעט העשוי מבד. חילוץ הגזרה ונוכחות מפות הגזרות כחלק מהותי מנוף ארכיטקטורת פנים הבית חקקו אף הם חותם שקשה לי להסביר במילים. ההבנה שלכל דבר יש גזרה פנימית, חוקיות וסדר פנימי סמוי.
"כל דבר מכיל אפשרויות שונות ומגוונת של הופעה במרחב, ולמעשה אינסופיות. העיקרון המנחה הוא התנועה, הגמישות, הידע והכישרון לאלתר. להמציא ולראות פוטנציאל תמידי כמעט בכל דבר. אלתור, המצאה וראיית פוטנציאל סמוי כעיקרון של ניצוץ, התרגשות וככזה המוביל אותך לפעולה בעולם: זו האנרגיה. זו ההבנה שהייתה בבסיס הדברים.
"אבי אסף באופן כפייתי כל חלק של אובייקט ברחוב שנראה לו כאפשרות וכמצע לדבר מה נוסף. הוא גם קיים את הבטחתו זו ובנה רהיטים יוצאי דופן מאותם חומרים.
"מצב תודעת האובייקט התמידי אצל אימי היה שכל בגד ניתן לפרימה ולתפירה מחדש לבגד חדש אחר. בגד הוא אובייקט זמני לזמן מסוים. בשלב מסוים הוא מסיים את תפקידו משום שהגוף זז, לכן הוא הגיע לשולחן העבודה, נפרם ולאחר כמה ימים התרומם לכדי הופעה של גלגול ובגד חדש. גלגול הדברים, פרימתם, פירוקם, הרכבתם מחדש והופעתם במרחב שוב כדבר מה אחר, חדש אך מוכר היו לב המנגנון. זה חדר אליי ברמה התאית אני מניחה. אני ממשיכה באופן אחר, אך קרוב מאוד, את מימוש העיקרון הזה. כמסלול חיים זו המחשבה וזו הגישה. שום אובייקט או יצירה, גם אם הסתיימו או הוגדרו בזמן כגמורים, במרחב נוסף הם ממשיכים לנוע, להתקיים וללבוש צורה חדשה.
“הסרט 'מערבולת של היפרדויות' ('Vortex of Separation', 2013), אשר הוצג במוזיאון ישראל במסגרת תערוכת היחיד' שבעה חורפים' לפני כארבע שנים, הציג ללא ספק את מימוש העיקרון הזה. הסרט, אשר הציג מהלך ארכיטקטוני מרתק בו כל מרחב התערוכה הארכיטקטוני זז באופן איטי, נפתח ונע ללא הפסקה וייצר באופן הזה הרחבה תודעתית חזקה לחוויית הצופה את התערוכה הפיסולית עצמה”.
“הרבה שנים לא דיברתי”
יהודית נולדה בשנת 1969. אחותה הבכורה רות היא סמנכ”לית בית החולים איכילוב. אחרי רות נולד אבי ז”ל, שהיה גדול מיהודית בכשנה. אחריה ברשימה חגית, נטורופתית בכירה, דוריס, שעסקה זמן רב בעיצוב וכיום בשחזור מבנים, והצעיר גמליאל — מוזיקאי שלמד ברימון ומרבה לעבוד ולשתף פעולה באופן מקצועי לאורך שנים עם יהודית.
היא חיה עם תומס, יליד אוסטריה, ובתם אליה בת ה-7 וחצי, והם מחלקים את זמנם בין ישראל לגרמניה.
ביום שישי שעבר כל הגברים קיבלו צו קריאה להתייצב בחנויות ולקנות פרחים ושוקולד לנשים שבחייהם. בבית שלי, המאוד אידיאולוגי, גם בחיי הזוגיות לא מתעסקים בפרחים.
השותף שלי לחיים מכיר אותי כמו את עצמו. הוא יודע שפרחים ושוקולד בכמה ימים לאורך השנה לא באמת יוצרים שותפות, הערכה ושוויון. יום האישה הוא יום שבא לציין מאבק של נשים בעבר ובהווה לשוויון זכויות. ואנחנו לא זקוקות לליטוף הגברי בפרחים ובשוקולד או לאיזושהי הבעת הערכה.
אנחנו צריכות שותפים למאבק. ובעיניי, זהו מאבק מעמדי ולא מגדרי. מעמדי כי קל יותר לנשים חזקות בעלות מעמד בחברה, משכילות ודעתניות, לצעוק. אבל חשוב שלידינו נמצאות אלה שקולן לא נשמע, נשים שכפופות לפטריארכיה, נשים שבני הזוג שולטים בחייהן, נשים שחיות בפחד תמידי. זו תקרת הזכוכית שהכי קשה לי לשבור, כי תמיד עולה השאלה אם התערבות בתוך חיים וערכים של אחרים אינה מתנשאת או פוסלת מסורות של דורות. האם יש לי את הזכות לבוא ולומר לגברים ולנשים: "תשתנו"? כי אני באה ממקום שהזוגיות שלי היא שותפות מלאה.
אחזור לשכונת ילדותי. הייתי בגיל העשרה, בתקופת החופש הגדול, כשהסתובבנו בחוסר מעשה בין משחקי החצר וזלילות במטבח. יום שישי בצהריים, קפץ הפקק אצל השכן ממול, מין מרובע שעבד בחברת חשמל, ואולי יוכל להושיע. טלפונים אין, חשמלאי קרוב אין, ואבא שלי עוד לא חזר הביתה.
צוות חקירה מיוחד של מערך הכיבוי וההצלה מנסה בסיוע אנשי משטרה לאתר את הגורם לפיצוץ העזשאירע הערב לאחר השעה שבע במחסן שכנראה שימש יחידת מגורים ארעית ברחוב מרטין בובר, מאחורי שורת מסעדות וחנויות.
ההערכה היא שהפיצוץ נגרם בשל דליפת גז. בעיריית אשדוד אומרים שנראה שמדובר במבנה בלתי חוקי ויתכן שחיבורי הגז בוצעו בצורה פיראטית. אולם כאמור החקירה לא הסתיימה.
בעקבות הפיצוץ של המבנה, חלק גדול ממנו התפרק לחתיכות והתמוטט על יושביו. מתוך ההריסות חילצו לוחמי האש שניים: גבר כבן 30 במצב קשה מאוד עם פגיעה רב מערכתית ואדם כבן 50 במצב קשה עם חבלות בגפיים.
הם פונו בידי צוותי מד"א לבית החולים אסותא אשדוד והוכנסו לחדר הניתוח. זהותם עדיין אינה ידועה.
כ-5 מחזורים לסיום העונה- משחק העונה בליגה ב' בפתח והקהלים במתח. מחר צפוי להתקיים באצטדיון בקריית מלאכי קרב הצמרת שמכונה "משחק העונה" בין מכבי קריית מלאכי המקומית למכבי עירוני אשדוד.
קריית מלאכי מדורגת במקום הראשון ובמאזנה 59 נקודות, ומנגד עירוני אשדוד מדורגת במקום השלישי ובמאזנה 57 נקודות. הכתומים מגיעים למשחק לאחר 2 נצחונות רצופים על לוד ונתיבות. הצהובים מאשדוד מגיעים לאחר תיקו מאופס ומאכזב במגרשם הביתי מול בית"ר קריית גת.
כ-800 כרטיסים הוקצו למכירה, 400 לכל קבוצה ומיד נחטפו. המגרש צפוי להיות מלא והאווירה צפויה להיות לוהטת, שני הקהלים השקיעו והתכוננו מראש לתפאורה שצפויה להיות מרהיבה.
המתח בשיאו, ומה שצפוי להוסיף לו חוץ מהמאבק העיקש על העלייה לליגה א' היא העובדה שאקסים רבים של הצהובים משחקים במדי קריית מלאכי. שאהאב פשאי, דניאל סגה, דניאל אטיאס, שרון עדני וכמובן שלושת הקפטנים לשעבר- גולן עמוס, רועי סבג ואריאל טרבלסי.
אמש (רביעי), עשרות אוהדי עירוני אשדוד הגיעו לאימון המסכם של הקבוצה על מנת להטריף את השחקנים הצהובים לקראת המשחק.
אימון עירוני אשדוד. צילום: מוטי קדוש.
היום (חמישי), גם אוהדיה של קריית מלאכי הגיעו לאימון המסכם של הקבוצה, שרו לשחקנים, הדליקו אבוקות וזיקוקי דינור ולא שכחו לעקוץ את היריבה המושבעת מאשדוד עם שלטים בגנותה.
שלט שאוהדי קריית מלאכי תלו באימון הקבוצה. צילום: יוני פרץ.
שלט שאוהדי קריית מלאכי תלו באימון הקבוצה. צילום: יוני פרץ.
לפני דקות אחדות, התרחש פיצוץ ברחוב מרטין בובר, כנראה מקור הפיצוץ הוא בלון גז.
דוברות המשטרה (לכיש)- דיווח ראשוני: בשעה 19:08 התקבל דיווח על שמיעת פיצוץ, כוחות משטרה רבים איתרו את הזירה ברח' מרטין בובר. מדובר במבנה שקרס ככל הנראה בעקבות פיצוץ נפחי, במקום מס' פצועים מטופלים בשלב זה ע"י כוחות מד"א. זירת האירוע נסגרה והמשטרה החלו בבדיקה בנסיבות המקרה. פרטים נוספים בהמשך.
צילום: דוברות איחוד הצלה
מאלקנה ביטון, דובר תחנת הכיבוי באשדוד נמסר כי התפוצץ בלון גז ברחוב, צוותים דיווחו על מספר פצועים, ולאחר מכן דווח על המשך האירוע, כאשר מבנה חד קומתי קרס.
דוברות מד"א מסרו כי החובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח אסותא באשדוד 2 פצועים, בהם גבר כבן 30 במצב אנוש עם פגיעה רב מערכתית וגבר כבן 50 במצב קשה עם חבלות קשות בגפיים.
בהמשך למבנה שקרס באשדוד: אבי עמר חובש ביחידת האופנועים של איחוד הצלה מדווח מהזירה: "כשהגעתי למקום יחד עם צוות אמבולנס של איחוד הצלה נתקלנו בהרס רב במבנה. צוותי כיבוי חילצו שני נפגעים מהמבנה שמצבם בשלב זה מוגדר קשה. לטענת עוברי אורח נשמע פיצוץ עז ולאחר מכן המבנה קרס חלקית".
שירה רות צור בת ה11 וחצי מבית הספר "חב"ד" באשדוד השתתפה בתחרות ארצית של כתיבת סיפורים המשויכת לבית ספרה. מתוך כל המועמדים ברחבי הארץ, נבחרה שירה לזוכה בתחרות המחוזית ועלתה לשלב הגמר הארצי. סיפורה מרגש במיוחד מכיוון ששירה בחרה לכתוב על דודתה, חופית אייש ז"ל, נהרגה במהלך שירותה הצבאי בפיגוע בעיר אשקלון.
ב-25.2.96 בוצע פיגוע התאבדות בצומת אשקלון על ידי מחבל מתאבד שנשא על עצמו חגורת נפץ והתקרב אל תחנת האוטובוס בצומת. חופית ז"ל שירתה בחיל השריון והייתה קרובה לשחרור מצה"ל. בפיגוע נפצעו 36 אנשים וחופית אייש נהרגה במקום.
חופית אייש ז"ל והאנדרטה לזכרה בצומת אשקלון.
"אני כותבת מגיל צעיר" מספרת לנו שירה "אימא שלי מורה ללשון, והיא מלמדת אותי טריקים חדשים כל הזמן. אני גם בחוג כתיבה יוצרת בבית הספר וכשהודיעו שיש תחרות של סיפורים אמרתי- יש לי המון סיפורים".
שירה זכתה לליווי צמוד מאימה ומהמורה שלה, שעזרו לה לבחור את הנושא לתחרות וסייעו בכתיבת ושיפור הסיפור, שיגיע לרמה הגבוהה ביותר שניתן.
למה בחרת לכתוב דווקא על הנושא הזה?
"כשנולדתי, חופית כבר הייתה בקבר. אני לא מכירה אותה, רק מסיפורים ומתמונות, אף פעם לא ראיתי אותה. אני כן רוצה להתחבר אליה, רציתי לספר את הסיפור לכל העולם ולהגיד את זה פשוט- שכולם ידעו".
אמא של שירה, חן, משתפת: "אני מורה לעברית במקיף ז'. הכתיבה היא בנשמתי. שירה רות כנראה ירשה את הגן הזה ואף שדרגה אותו, היא קרויה על שם אימי רות שתבדל לחיים ארוכים והיא מאד דומה לה ומחוברת אליה. כמשפחה אנחנו מנציחים את חופית ומרגישים שהיא איתנו. הזכייה של שירה שהגיעה (באיחור מבתי ספר אחרים) הגיעה בדיוק בה' באדר יום האזכרה של חופית. יש בזה אות שמימי שהמסר של שירה בחיבור- חופית רוצה שנמשיך לחייך – הוא אמת . כשקבלתי את ההודעה מהמורה כתבתי לה: "את לא תאמיני. אני מצומררת .היום ה' באדר זה יום האזכרה של חופית. היום בדיוק לפני 23 שנה קרה האסון והיום התקבלה הודעה על זכייה. זה כנראה אות משמיים שחופית גאה בשירה שלי שלעולם לא הכירה" הזכייה חיזקה אותנו ואנחנו ממשיכים לחייך- חופית נרצחה ע"י מחבל שמטרתו הייתה לזרוע פחד וטרור בעם ישראל – הוא לא הצליח ושום טרור לא ימחוק את החיוך בעם ישראל, את החיוך של חופית".
הגמר הארצי יתקיים ב-2 באפריל, כו' באדר וכולנו מאחלים לשירה המון בהצלחה וצופים לה עתיד מזהיר, ושתגשים את חלומה לעסוק בכתיבה גם כשתהיה גדולה.
כ-30 מתנדבים, הפעילים במסגרת מחלקת ההתנדבות העירונית, התכנסו השבוע למפגש נוסף בנושאים הקשורים לתחום הדוברות וההסברה בחירום. קדמו לכך שלושה מפגשים שהתקיימו בתוכניות העבודה בשנה האחרונה, בהם נחשפו למבנה הארגוני של העירייה בחירום, הטיפול במידע בחירום ובעלי התפקידים באירועי חירום.
חנה בן איון, מנהלת המחלקה, דואגת להחזיק את קבוצת המתנדבים ברמת מוכנות עניינית ומידי פעם מארגנת מפגשי רענון ולמידה על מנת לשמור על כשירות המתנדבים. הפעם שמעו המתנדבים מספר בעלי תפקידים בחירום ובהם מנהל אגף הביטחון אריה איטח, מנהלת קשרי חוץ ואחראית על הסברה בשפות בחירום גב' אריאלה רוזנטל ומרצה אורח.
אריה איטח, מנהל אגף הביטחון העירוני וקב"ט העירייה, פרש בפני המתנדבים את חשיבות הדוברות בעת חירום ואת תפקידו העיקרי של מכלול המידע בהעברת מסרים מדויקים, בזמן אמת ובשפות זרות, מלבד השפה עברית. איטח התייחס לשאלות המתנדבים תוך שימת דגש על שאלות הנפוצות בקרב התושבים בזמן חירום כגון: פתיחת מוסדות חינוך בחירום ומתן שירותי רפואה ובנקים. איטח ציין את מגוון ערוצי התקשורת בעזרתם יוכלו התושבים לקבל מידע עדכני, את עמדות המוקד העירוני המאוישות בחירום לכל אורך היממה גם במתנדבים דוברי שפות, בנוסף כמובן למוקדנים הקבועים.
המתנדבים למדו על האפשרויות של העברת המסרים לציבור, החל מאמצעי התקשורת האלקטרונית, רשתות חברתיות ואתרי האינטרנט וכלה במסרים שראש העיר מעביר בקולו, באמצעות הודעות קוליות לטלפונים הניידים ולסמרטפונים. גם אתר האינטרנט של העירייה משנה פניו בחירום. באמצעות עבודה משותפת עם פיקוד העורף הוטמע לתוך האתר לא מעט מידע רלוונטי לכל תרחישי החירום האפשריים, אותם יכול כל אחד לקרוא ולפעול על פיהם. המידע כמובן נגיש וזמין לא רק בחירום.
יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד לשעבר, אלון חסן, מאיים לתבוע את מנכ"ל חברת נמל אשדוד יצחק בלומנטל בגין הוצאת לשון הרע.
באמצעות עורך דינו חן הולנדר חסן שלח לבלומנטל מכתב התראה לפני הגשת תביעה בעקבות דברים שאמר האחרון בראיון לעיתון דה מרקר לפני ימים אחדים. הראיון נסוב בעיקר על זימונו של בלומנטל לשימוע לפני פיטורים ועל היחסים המתוחים בינו לבין יו"ר הדירקטוריון אורנה הוזמן בכור.
בכתבה צוטט בלומנטל כאומר בין השאר: "ב-2010 כסמנכ"ל משאבי אנוש ניהלתי מאבקים נגד אלון חסן ואביו. פוטרתי באמתלה של 'שינוי מבנה ארגוני' וחזרתי לחברה כמנצח ב-2013 אחרי שפוציתי בסכום גדול מאוד. זמן קצר לאחר מכן מוניתי למנכ"ל".
המנכ"ל בלומנטל. צילום: פבל
במכתב שנשלח לבלומנטל נטען ש"אמירה שקרית זו יש בה כדי לצייר את מר אלון חסן כאדם כוחני שפועל מתוך מניעים פסולים ואשר בכוחו אף להביא לפיטוריו שלך כסמנכ"ל משאבי אנוש והכל בשביל 'מאבקים' ואמתלות שונות כלפיך כלשונן בכתבה".
"פרסום זה מצידך", נכתב לבלומנטל, "נעשה כאשר ידוע לך היטב כי חסן זוכה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכוי מלא ופוזיטיבי וכיום הוא ממתין להכרעת בית המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה על חלק יחסי ביותר מכתב האישום המקורי".
הילה בלילה, ביתם של איש עסקים נדב ורעייתו איילת, חגגה את בת-המצווה באולמי ״חצר המלכה״. על ההפקה הגרדניאוזית היה אחראי אילן אשר שדאג לתוכנית אומנותית וכפית במיוחד ומלאת כוכבים.
משפחת בלילה. צילום: קמליה
את תוכנית האומנותית מילאו האחים נועם ואלון לכלת המצווה שהפליאה בריקודים ושואו יפהפה משל עצמה וכמובן שורה של אומנים: קובי אפללו, אגם בוחבוט, איתי לוי ושלישיית 'מה קשור'.
שלישיית ״מה קשור״ בבת מצווה של הילה בלילה. צילום: קמליה
המשרד להגנת הסביבה ערך לאחרונה שימוע למנהלי בית הזיקוק פז אשדוד, והוא ממליץ להטיל על המפעל קנסות — זאת לאחר שנמצא שהוא זיהם לכאורה את האוויר תוך כדי הפרת הוראות היתר הפליטה ותנאי רישיון העסק.
לפי המידע שהגיע למשרד, נמצאו חריגות לכאורה במתקן השבת גופרית לגבי חומר מסוכן מסוג בנזן, במתקן הפצחן הקטליטי ובמתקן נוסף.
בחברה טענו מנגד שהממצאים אינם נכונים, שהמדידות שבוצעו אינן מדויקות וכי המפעל עובד בהתאם לחוק ולפי הדרישות.
צילום ארכיון: בועז רענן
בעקבות השימוע הוציא מנהל מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה ברוך ובר סיכום שנשלח להנהלת חברת פז”א — פז זיקוק אשדוד ב-3 במרץ, ובו נכתב: “המשרד רואה בחומרה רבה את ההפרות לכאורה. המשרד רשם בפניו את טענותיהם של נציגי פז”א”.
בהחלטה נכתב: “לאחר שמיעת טענות פז”א במהלך השימוע ובחינתן על ידי גורמי המקצוע במשרד, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים לעניין, החלטתי להגיש את התיק למשטרה הירוקה בהמלצה על הטלת עיצום כספי. משרדנו ימשיך ויעקוב אחר התנהלות החברה ועמידתה בתנאי הפליטה ותנאי רישיון העסק וישקול נקיטה באמצעים נוספים על פי הצורך”.
