כריכת הספר החדש של ניסים ברכה
כריכת הספר החדש של ניסים ברכה

אהבת חיי: ספרים מכל מיני סוגים

ספרים רבותיי ספרים. אל תוותרו עליהם, אין לספר תחליף. אנשים עדיין מתענגים מספרים, רוצים לקרוא ולכתוב ספרים חדשים, למרות כל הטכנולוגיה, ואולי דווקא בגללה

פורסם בתאריך: 19.6.20 15:05

     

שבוע הספר הדיגיטלי הזה הגביר בי את החשק ללטף ספרים חדשים, להתענג על ספרים ישנים, של אחרים ושלי כאחד ולהתברך בספר חדש שערכתי. למרות הנבואות השחורות שהספר עם הדפים מנייר, סיים את תפקידו בעידן שלנו, אני עדיין נאמנה לפורמט הישן של הספרים: עטיפה מלבבת, גב עטיפה מסקרן והעיקר פנים הספר: תוכן אמיתי ומרגש שנוגע בך כל פעם מחדש.

כן, אנשים עדיין קונים ספרים, אין תחליף לריחו הטוב של ספר, חדש או ישן כאחד. אנשים עדיין מתענגים מספרים, רוצים לקרוא ולכתוב ספרים חדשים, למרות כל הטכנולוגיה, ואולי דווקא בגללה.

אפתח בספר חדש שאני קוראת עכשיו, מוכרחה לומר בהנאה רבה. הוא נקרא: “אולי כדאי לך לדבר עם מישהו” (“מטפלת, המטפל שלה וחיינו הנגלים לפנינו)” מאת לורי גוטליב. העלילה המתרחשת בלוס אנג’לס מציגה את עמדתה של פסיכולוגית הנקלעת למשבר אישי ומתארת את הטיפול שהיא עוברת תוך כדי חשיפה נוקבת שלה עצמה בחדר הטיפולים שלה.

הזווית של הפסיכולוגית, המתלבטת איך להגיב למטופליה, מתוארת בישירות ובהומור. כתוב על העטיפה: “זהו ספר מהפכני בגילוי הלב שלו, הזמנה למסע אישי לנבכי הנפש. הוא מעניק לקוראיו מתנה נדירה: תשובה חושפנית ונועזת על השאלה: ‘מה זה להיות אנושי’”.


רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"


לא קשה לצלוח את 463 העמודים הקולחים, בעיקר למי שכבר חווה טיפול פסיכולוגי, כמוני. זה מרתק לראות את המתרחש מהצד של המטפלת ובשלב מאוחר יותר איך היא עצמה מתנהגת כמטופלת. הדילמות הלוקחות בחשבון את המגבלות של המסגרת הטיפולית דומות להפליא.

הרצון לחצות גבולות ולהיות נאהב על ידי המטפל/ת משותף לכולנו. “אני מוצאת חן בעיניך?” שואלת המטופלת את הפסיכולוג שלה שעונה לה למרבית ההפתעה תשובה חיובית ומסביר: “בעוד שאת רוצה למצוא חן בעיני בזכות החוכמה שלך או העובדה שאת מצחיקה הרי הנשמה שלך-הרוח-מוצאת חן בעיני”. זהו סודו של הספר הזה: מעבר לתיאורי המקרים הפסיכולוגיים הוא חוצה את גבולות חדר הטיפולים ומספק תשובות פילוסופיות החסרות כל כך בחווית הטיפול, לא פעם.

בסצנה מרגשת המטופלת רוקדת עם המטפל שלה לצלילי Let it be. זה לא מקרי. בביקוריה במספרה לאורך הספר אומר לה הספר, "תהיי". בסוף היא מבינה את זה.
מה שאני אוהבת בספרים שהם מלמדים אותנו דברים בלי לשים לב לתהליך הלמידה, כלומר הם סוחפים אותנו רגשית ואז עושים בנו כבתוך שלהם.

זה לא דומה לצפייה בסרט או בתוכנית טלוויזיה שעושים עבור הצופה את העבודה. כאן הדמיון עובד- הדמויות לובשות ופושטות צורה. הספר הזה אמנם עובד לתוכנית טלוויזיה. מעניין לעקוב אחריה. מילדות אני מעדיפה כמעט תמיד את המקור הספרותי. רוב העולם מסתבר, לא מסכים איתי.

אמשיך לדבר על אהבתי לספרים מתוקף היותי עורכת. לאחרונה ערכתי את ספרו השני של ניסים ברכה: "לכבוד מערכת שעות נוספות", ספר שירה עוצמתי העומד לרדת לדפוס בימים אלה. חווית העריכה הייתה שונה בתכלית מעריכת הספר הראשון שיצא לפני חמש שנים. אז "אני ניסים ברכה כותב שירה" פרץ מתוכו, ניסים, איש הייטק לא ידע להעריך את שיריו. השירים נוצרו מתוך תרגילי כתיבה מרגשים.

במהלך התהליך שעבר למד ניסים לכבד את תוצריו. התקבלותו הנפלאה של הספר חיזקה את בטחונו העצמי כיוצר, מה שגרם לעבודה על הספר השני להיות שונה בתכלית. מבחן הספר השני הוא מבחן ידוע. בספר הראשון רוצים להגיד הכל, אין פרספקטיבה ואין השוואות. בספר השני צריך לייצר עוצמה וזה לא היה פשוט.

במהלך חמש השנים שבין הספרים נחתו בתיבת המייל שלי שירים רבים של ניסים. לא כולם הניחו את דעתי. לא כולם היו מספיק טובים. ניסים ואני כמעט לא נפגשנו בגלל הריחוק הגיאוגרפי, ניסים גר בירושלים. בזמנו, כשפנה אלי עבד באורבוטק ביבנה אז אשדוד הייתה קרובה, עכשיו כשהוא עובד בירושלים נאלצנו לקיים את הקשר במיילים, וואטסאפים וטלפונים.

הספר נקרא בהתחלה "ארבעים פעם פברואר". בינתיים חצה ניסים את גיל הארבעים, ואביו היקר לו כל- כך, נפטר. השם "לכבוד מערכת שעות נוספות" נלקח מהשיר הנושא את אותו שם ובו נשלח הילד ניסים, לשלשל מעטפה בתיבת הדואר בדימונה ובה תשבצים.

הנה קטע מתוך השיר:
ביום שישי אחד
בשעות בין ערבים
עצרתי את המכונית
במשולש שבין
בניין המועצה הישן
קופת חולים מכבי
ופרחי פינו
שדרות יגאל אלון.
אולי אראה עוד פעם
את הילד הנשלח
לשלשל בתיבת הדואר
מעטפה
עליה כתוב:
לכבוד מערכת שעות נוספות.

הספר כולו הוא מחוות אהבה לאברהם, אביו של ניסים:

עם הוודע/ ניסים ברכה
רק באותו הלילה
כשכבר לא היית
ולא היה
למי להתקשר
ולהגיד תודה
רק באותו הלילה
הבנתי
שאתה בנית אותי
לבנה
אחר
לבנה.

ובנימה אישית, יש בספר הזה שיר המוקדש לי, המרגש עד דמעות…זה שכרי!

ולו לרגע/ ניסים ברכה
לסמדר שרת
ברקע
אידית פיאפ
לא מתחרטת על דבר
וסמדי מצהירה
אקבר באשדוד
מול עצי האקליפטוס
ליד אבא ואמא.
פעם כבר הטיפה
לימדה
חינכה
רק נוריות.
רק נוריות.
בימים האחרונים
הבדידות
נוקשת בדלת גדולה
בבית שכבר לא קיים
בתוכו אני נולדתי
בפעם השניה.

מזמן לא כתבתי מילים
שאולי יעשו אותה
מאושרת
ולו לרגע
וליבי נחמץ.

נדירים הרגעים שעורך/ת זוכה לחשיפה, העבודה היא מאחורי הקלעים. זכיתי.

 

ואסיים בכתיבה על חוויית הכתיבה כמשוררת. ספרי השביעי "עד הקיץ הבא" יצא לאחרונה. יש בו מספר שירים על אשדוד. ישבתי על ספסל מול הים וכתבתי:
*
צֶבַע הַמַּיִם מִשְׁתַּנֶּה
כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן
לַאֲרוּחַת שַׁבָּת
מַחְשִׁיךְ
הַטַּיֶּלֶת מִתְרוֹקֶנֶת לְאַט

שְׁנֵי יְלָדִים
מַמְשִׁיכִים לְשַׂחֵק עִם אַבָּא
כַּדּוּרֶגֶל עַל הַחוֹל

חֲבוּרַת גּוֹלְשִׁים חֲצִי עֲרֻמִּים
מִתְבַּדְּחִים

שְׁנֵי זוּגוֹת מְבֻגָּרִים
מְגַלְגְּלִים שִׂיחָה

תִּינוֹק מְגַרְגֵּר
מִתּוֹךְ שִׂמְחָה

רוֹצָה הַבַּיְתָה
נִהְיָה לִי קַר

מֵאֲחוֹרַי
הַיָּם נִשְׁאַר
שָׁקֵט וּמְפֻיָּס

מוּאָר.
*
בַּטַּיֶּלֶת
בְּעֶרֶב שַׁבָּת

אוֹפַנַּיִם, עֲגָלוֹת
זוּג רַגְלַיִם לְבַנְבַּנּוֹת

כִּסְּאוֹת גַּלְגַּלִּים
יְלָדִים מְטַפְּסִים עַל הַפְּסָלִים

עִם הַכֶּרֶס הַשְּׁמֵנָה
וְהַבִּרְכַּיִם הַשְּׁחוּקוֹת
בְּחֻלְצוֹת טְרִיקוֹ וְשׁוֹרְטְס
הֵם אוֹחֲזִים יָדַיִם
מְחַיְּכִים
מִזְדַּקְּנִים בְּמַקְבִּיל

חוֹשְׁבִים עַל הַסָּלָט
הָעוֹף וְתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה
שֶׁמְּחַכִּים לָהֶם

אֱלֹהֵי הַשִּׁגְרָה
מֵגֵן עֲלֵיהֶם.

סמדר שרת. צילום: אורן הלפרן

סמדר שרת. צילום: אורן הלפרן

את השיר 'פנטזיה קצרה' התלבטתי אם להכניס לספר. נורית כהן (נוסה) ז"ל לה הקדשתי את הטור בשבוע שעבר, אהבה את השיר ועודדה אותי לפרסמו. אני מביאה את השיר לזיכרה.

פנטזיה קצרה
בְּאַשְׁדּוֹד
בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּעֶשֶׂר
מוּל הַיָּם
בַּדֶּרֶךְ אֶל מִסְעֶדֶת "הַחוֹף"
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְבַד עַל סַפְסָל
כּוֹתֶבֶת שִׁיר

הָיָה מַבָּט אֶחָד
אָרֹךְ מִלְּהָכִיל…
לְרֶגַע

נִרְאָה שֶׁבַּת הַזּוּג הַגְּבוֹהָה שֶׁלְּךָ
בְּשִׂמְלַת מִשְׁבְּצוֹת
וְתִיק תָּלוּי בְּרִשּׁוּל עַל כְּתֵפָהּ
מַמָּשׁ לֹא מְעַנְיֶנֶת אוֹתְךָ

אֲבָל בְּעֶשֶׂר וָחֵצִי
בַּחֲזָרָה מֵהַמִּסְעָדָה
כְּבָר נִהַלְתָּ אִתָּהּ
שִׂיחָה עֵרָה

יוֹשֶׁבֶת לְבַד עַל הַסַּפְסָל
כּוֹתֶבֶת שִׁיר

חֲצִי שָׁעָה עָבְרָה

ורַק הַפַנְטַזְיָה נִשְׁאֲרָה.

ספרים הם פנטזיות ואני אוהבת לפנטז, זה מחזיק אותי טרייה ורעננה. שיתפתי אתכם בעולמי ובאהבת הספרים. מי ייתן וכולם יקראו יותר ספרים וייהנו מהם, קריאה נעימה!

***

סמדר שרת היא משוררת ומנחת סדנאות כתיבה, תושבת אשדוד

תגיות:

תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר