יום הזיכרון לקורבנות האלימות כלפי נשים יתקיים השנה במתכונת הנהוגה בימי זיכרון דומים: משפחות הקורבנות תעלנה לקברי הנשים שנרצחו והן קוראות לציבור הרחב להצטרף אליהן, לשמוע את סיפורן, לעורר מודעות ולממש את צוואתן – להמשיך במאבק בעיקר על חיי הנשים שעדיין ממשיכות לחוות אלימות וסכנה תמידית לחייהן.
'ארגון משפחות נרצחים ונרצחות' בשיתוף תנועת 'כל הנשים' פועלים יחד להמשיך בדרכן של יקירותיהן ולתת קול ופנים למספרים שרק ממשיכים לגדול – 133 נשים נרצחו בשבע השנים האחרונות, מתוכן 14 בשנה האחרונה, ביניהן: מיה גורן, מיכל חלימי, חנאן אל- בחירי ודור כרסנטי.
על אף הזמן שעבר, המקרה של לימור רימוק מאשדוד שהייתה בת 25 כשנרצחה על ידי יוסי בן חיים, בן זוגה לשעבר עדיין מהדהד בתודעה העירונית. לימור נפרדה מהרוצח עוד ב-2001, אולם שנתיים אחרי הפרידה הוא משך אותה לפגישה בתל אביב ורצח אותה באכזריות רבה בינואר 2003 ודאג לטשטש את הראיות. הפרקליטות חתמה אתו על עסקת טיעון והוא נידון ל-12 שנים בלבד למרות הכעס והכאב העצום של משפחתה של לימור, היום הרוצח משוחרר.
השבוע ציינה המשפחה 15 שנים להירצחה של לימור ואביה אלי מעיד כי הזמן לא מרפא את הפצעים: " עצוב לנו, כואב לנו, ועדיין איננו מעכלים את העובדה שנמנע מכולנו לשהות במחיצתה החמימה האהובה והישרה של בתנו. גם היום אני נזכר איך בעת ההלוויה היינו בהלם מוחלט, ונראינו תוהים ובוהים, ושאלנו את עצמנו מה אנחנו מחפשים בבית העלמין?! כשהגענו לבית עצמנו על סף שבירה, והודות לילדים ולחברים החזקנו מעמד ושאבנו מהם כוח להחזיק מעמד ולא להתמוטט" .
אלי רימוק שיעלה עם משפחתו לקברה של לימור ב-2.2 מספר ומסביר למה חשוב לה שאזרחים ותושבים מהאזור יצטרפו אליו ויעלו לקבר בתו: " עצוב לנו שנהינו חלק ממשפחת השכול, עקב המצאות של רוצחים שפלים, שחלקם מסתובבים חופשי עד היום. למשפחת השכול כולה אני שולח את תנחומי ומקווה שימצאו מרגוע לנפשות השסועות ושיתנחמו על ידי סביבתם התומכת. אולם לצערי כל שנה מצטרפות עוד נשים שנותרות קורבנות לאלימות ושותקות, עוד נשים שהמקרים האלו גם מסתיימים בכדי רצח ועוד משפחות שמצטרפות למשפחת השכול העצובה ולכן חשוב היום הזה- להיזכר בלימור ובעוד נשים שכמותה ובעיקר להגביר את התודעה הציבורית שההתמודדות היא לא רק עם השכול אלא עם הידיעה ששום דבר לא משתנה עם הזמן ושחייבים להתאחד כולם כדי למנוע את המקרה הבא. אין בפי יותר מילים מאחר וכל המילים, המשפטים, התיאורים לא יכולים להמחיש לאף אדם בעולם את עומק המשבר אותו אני ומשפחתי עוברים כולנו יום יום, העלייה המשותפת עם ציבור אנשים שאיננו מכירים היא חשובה כי היא יוצרת חשיפה ומודעות ואנחנו תמיד נירתם וניקח חלק בכל צעד שיכול להציל חיים של אנשים ולמנוע את הכאב הגדול שלא מסתיים לעולם".
זוהי קריאה לציבור הרחב ותושבי האזור להצטרף לאלי ומשפחתו ולעלות אתם לקברה של לימור ב-2.2., יום שישי, בשעה 10 בבית העלמין באשדוד, חלקה 62 שורה 4
