היום שני 16/10/17 ייחסם לתנועה קטע הנסיעה בשד' הרצל לכיוון צפון בין צמתים הרצל-החלוצים לבין הרצל-ירושלים לצורך עבודות תשתית. העבודות יבוצעו בין השעה 00:00 לבין 05:00 בבוקר למחרת.
מיום 16/10/2017 ועד 20/10/2017 יבוצעו עבודות לילה על ציר שד' הרצל. במסגרתן יבוצעו הסטות תנועה ללא סגירה מלאה של הצמתים: • עבודות מקדימות על צומת בן גוריון – שד' הרצל • עבודות מקדימות על צומת ז'בוטינסקי – שד' הרצל • עבודות מקדימות על שבי ציון – שד' הרצל • עבודות מקדימות על צומת יצחק הנשיא – שד' הרצל העבודות יבוצעו בין השעות 21:00 ועד 05:00 בבוקר למחרת.
ביום ראשון 22/10/17 יתקיימו עבודות הכוללות הסטות תנועה בצמתים הבאים: • בשד' הרצל בצומת בן גוריון – שד' הרצל • בשד' הרצל ב צומת ז'בוטינסקי – שד' הרצל • בשד' הרצל בצומת שבי ציון – שד' הרצל.
העבודות יכללו שימוש בכלים כבדים ויתכנו במהלך העבודה רעשים. עמכם הסליחה.
אלפי דגים מתים נשטפו בבוקר יום רביעי אל גדות נחל לכיש באשדוד בעקבות זיהום.
כזכור, לפני כשנתיים התרחש אירוע זיהום אחר בנחל בעקבות חור שנוצר בצינור קו הביוב הראשי של אשדוד וגרם למותם של אלפי דגים ועשרות אלפי בעלי חיים אחרים. כשהתגלה החור בקו הביוב הראשי של העיר, החליטה העירייה לסגור את תחנת השאיבה הסמוכה לצינור ולשפוך את מי הביוב לשפך נחל לכיש, הממוקם דרומית לנמל אשדוד. אלפי קוב של מי ביוב גולמי נשפכו במשך עשר שעות ברציפות אל הנחל ופגעו ביסודות החמצניים במים – פגיעה שהביאה בסופו של דבר למותם של אלפי דגי בורי ועשרות אלפי בעלי חיים נוספים המצויים בקרקעית הנחל וניזונו ממימיו.
בעקבות הדברים חברת מועצת העיר, הלן גלבר פנתה אמש ליועץ המשפטי לממשלה,דר' אביחי מנדלבליט בבקשת חקירה והעמדה לדין בגין "מחדלים חמורים בנחל לכיש אשדוד", לדבריה.
במכתב גלבר טוענת :"מזה זמן אני חוזרת ומתריעה, בפני כל הגורמים, שוב שוב כמעט בכל שנה בתקופות אלו בנוגע לזיהומים בנחל לכיש אשר מזדהם ופוגע קשות בדגה ובבעלי החיים בנחל,כל הבטחותיו של ראש העיר, במועצה, שיקפידו שהזיהומים לא יחזרו על עצמם, שיוחלפו צינורות הביוב ועוד הצהרות שלא מתקיימות. לצערי המקרים חוזרים על עצמם בתקופות זהות והעירייה ברשות דר' לסרי לא טרחה לבצע פעולות על מנת למנוע זיהומים אלו על אף התדירות שהיוותה כתובת על הקיר שעל פיה היה על העירייה לצפות לזה".
גלבר. צילום: פבל
לחברת המועצה טענות קשות כלפי ההתנהלות וטיפול הליקויים החוזרים ונשנים (לכאורה) בנחל לכיש, אך הפעם היא מבקשת נקיטת צעדים משפטיים בנושא, וכך היא חותמת את מכתבה ליועץ המשפטי " אני קוראת לכם לפתוח בחקירה להעמיד את האחראים לדין. מצרפת לכם התכתבויות שונות בהם התרעתי על זיהומים בנחל לכיש – זיהום בשנת 2009, זיהום בשנת 2011, זיהום בשנת 2013, זיהום בשנת 2015 והיום.. חוזרת ומדגישה כי מזה שלושה שבועות התבקשה העירייה לטפל ולנקות את הנקזים לפני בו הגשם הראשון וככל הנראה דבר לא נעשה. יש לבצע חקירה מעמיקה ויסודית ולעמיד את האחראיים למחדל החמור לדין למען יראו וייראו. לטיפולכם והתייחסותכם הדחופה אודה".
מעיריית אשדוד טרם התקבלה תגובה ואנו נפרסמה לכשתגיע.
הבוקר פרסמה העירייה באמצעות הדובר את ההודעה הבאה: "בעיריית אשדוד , ממשיכים לחקור את האירוע ומציינים שמשאית אחת למרות גודלה גורמת נזק לנחל באופן ישיר לאחר שמוזרם אליה ביוב ,אך עם זאת הכמות הינה צריכה להיות גדולה יותר ממשאית אחת בכדי לגרום לנזק כפי שנגרם. כעת בעיריית אשדוד בודקים, האם מדובר בתופעה חד פעמית או בפעילות שנמשכה בחסות הגשם הראשון במטרה לנסות ולהסוות את הזרמת השפכים . בכל מקרה בעיריית אשדוד נוקטים ביד קשה כנגד אותם גורמים המזהמים ופוגעים בנחל גם במקרה הנ״ל פועלת העירייה באופן המחמיר ביותר על פי החוק. כאן המקום לציין, עיריית אשדוד ממתינה לתוצאות בדיקה נוספות במטרה לראות את החומרים במידה וישנם בדיגום של מי הנחל אשר הביאו לתוצאה של תמותת הדגים. נקודת אור חיובית, רבים שמחו לראות את הוידיאו של הדגים השוחים בים לאחר ששוחררו במבצע הצלה ייחודי על ידי עיריית אשדוד ביום האירוע .התרגשנו מאוד נוכח הצילומים המרהיבים וההבנה שהענקנו חיים למאות אלפי דגים ונמשיך לעשות זאת גם בנחל כפי שעשינו בשנים האחרונות והבאנו לפריחתו של הנחל וסביבתו לאחר שנזנח במשך שנים רבות".
במהלך הבוקר התקבל דיווח על מציאת פגז ישן במהלך חפירות שופל צמוד לגן ילדים באשדוד. חבלני משטרת ישראל שהוזעקו למקום זיהו כי מדובר בפגז 90 מ"מ והחלו בפעולות להסרת הסיכון בשל קרבתו אל גן ילדים סמוך שפונה בשל כך. בתום פעולות מקצועיות של החבלנים המיומנים ולאחר שהוזם החשש, מפונה הפריט באופן בטוח ברגעים אלו להמשך טיפול.
במשטרה קוראים לציבור לגלות אחריות ולהישמר בעת מציאת חפצים חשודים ופריטי לחימה ישנים המסוכנים עד מאוד בשל מצבם המעורער. בכל מקרה שכזה – יש לחייג 100 ולהותיר את הטיפול לידיהם המקצועיות של חבלני משטרת ישראל המיומנים לכך.
מהיום, יש בשורה לנשות אשדוד והסביבה, אחרי שנים של צפייה הבוקר נפתחו השירותים הבאים: חדר לידה, מיון יולדות, מחלקת יולדות, מכון אולטרסאונד, מרפאת אם עובר (הריון בסיכון) ומחלקת אשפוז אם ועובר (הריון בסיכון), כמו כן ב-25.9 החלה לפעול בבית החולים מרפאת טרום ניתוח קיסרי שתקבל מקרים המיועדים לניתוח קיסרי מתוכנן, שיופנו מהקהילה וממרפאת רפואת האם והעובר בבית החולים. במרפאה ייבחנו המקרים המיועדים לניתוח קיסרי ויוערך מצב היולדות, תקבע תוכנית ניתוח בשיתוף היולדת, יאותרו ויוערכו מקרי הריון בסיכון, ייקבעו תורים לניתוחים בתיאום היולדות והגורמים הרלוונטיים ותינתן הדרכה סיעודית לקראת ואחרי הניתוח בנושאים כמו ביות חלקי (אשפוז משותף בחלק משעות היממה ונפרד בשאר שעות היממה, לדוגמא – התינוק שוהה עם אמו בחדרה במחלקת יולדות לאורך כל שעות היום והערב ומוחזר בלילה לשהות בתינוקייה), אפס הפרדה (מצב בו האם והתינוק אינם נאלצים להיפרד כלל לאחר הלידה) ועוד.
איך נראת היסטוריה אתם שואלים? הנה לפניכם חלק מהודעת מד"א לכיש לצוותי החירום: "ערב טוב , מחר 16.10.17 מהשעה 07:00 יפתחו המחלקות של חדר לידה ומיון נשים בבית חולים אסותא ציבורי אשדוד (קיים יעד פינוי במערכת) , יש לוודא ולהביא לידיעתן את יעד הפינוי החדש טרם העברתן", נזכיר כי רק בימים האחרונים התרחשו כשלוש לידות בדרך לבתי החולים, אנו מבטיחים לעדכן על התינוק הראשון שיוולד בשערי בית החולים החדש
לידה בדרך – צילום: מד"א
פרופ' מוטי פנסקי, מנהל מערך הנשים והמיילדות של אסותא אשדוד:
מה ניתן לומר על הסטנדרט באסותא בכל האמור לחדרי הלידה?
"יולדת בחדר עם אפשרות לשהיית הבעל עם האישה בחדר בכל מהלך הלידה וגם בניתוחים קיסרים שאינם דחופים. במחלקת יולדות יש בין מיטה לשניים בשלב הזה. אנו נאפשר את כל סוגי השהות עם התינוק לפני בקשה החל מאפס הפרדה ,ביות חלקי, היולדת היא זו שתחליט. בנוסף יהיו יועצות הנקה, קורסים קבוצתיים ואישיים להדרכות הנקה כאשר הכל נעשה במחלקה. עם פתיחת המחלקה יבוצעו סיורים מקדימים במחלקה ויפתחו גם קורסי הכנה ללידה למגזים חרדיים ולמגזרים חילוניים".
מבחינה טכנולוגית, יש חידוש?
"הסטנדרט של חדרי הלידה הם המתקדמים ביורת הידועים כיום, אנו משתמשים בניטור עוברי (מעקב אחרי פעימות הלב של העובר ש.ש) מהמשוכללים בעולם, הניטור מוקלט ומשודר למסכים בתחנת האחיות ובחלק מחדרי הרופאים כך שיש שליטה מלאה על הניטור העוברי. כמו כן, יהיו חדרים שיאפשרו לידה טבעית ליולדות המעוניינות בכך".
כל המשרות במחלקה אוישו?
"מצבת כוח האדם של המחלקה -מלאה ותכלול כ-40 מיילדות ו-22 רופאים".
תושב אשדוד יהודה בר יוסף נסע הבוקר בשד' בני ברית בעיר. לפתע הגיח מימינו במהירות רבה אופנוע נטול לוחית זיהוי, שרוכבו עשה פעלולים ועמד בשעת הנסיעה באין מפריע. הדבר תועד במצלמת מכוניתו של האזרח האכפתי בר יוסף.
לא אחת משתוללים רוכבים ונהגים בכבישי העיר בנסיעה במהירות רבה ותוך ביצוע סלאלומים ועקיפות מסוכנות. רוכבי אופנועים, טרקטורונים ובאגים למיניהם נוסעים בצורה מסוכנת, חוצים כבישים ומבצעים "רייסים" – פעמים רבות כלי הרכב חסרי לוחיות כדי למנוע את תפיסתם – כאילו אין חוק וקול דאלים גבר.
התנהגות פרועה בכביש מובילה פעמים רבות לתאונות דרכים שבהן נפגעים אותם נהגים ורוכבים אך לעתים גם עוברי אורח תמימים, תושבים, זקנים וילדים, שרק נקלעו למקום שלא בטובתם ואולי ניסו בסך הכל לחצות את הכביש בבטחה.
רוחות השינוי כבר החלו לנשוב במ.ס אשדוד מאז נטל עמיר תורג'מן את שרביט האימון מידיו של ראובן עטר. אמנם תורג'מן והצוות המקצועי שלו מקפידים להדגיש כי עדיין מוקדם לדעת כמה יוכלו לשנות ולהשפיע על הקבוצה ברמה שיוכלו להרגיש את טביעת האצבע שלהם בקבוצה, אך אהבו את הנחישות וההתעוררות של השחקנים. במהלך השבוע תורג'מן לקח את השחקנים לשיחות אישיות ושמע את הבעיות שלהם ומה הם חושבים לא עבד בתקופת עטר. השחקנים הרגישו שיש להם אוזן קשבת ומי שבאמת מאמין בהם ולא רק מן השפה ולחוץ.
מי שלא הסתיר את הבעיות שהיו לו תחת ראובן עטר היה החלוץ מאורציו קורדיירו שלא זכה לקרדיט ממאמנו הקודם וכבש אתמול את השער היחיד של אשדוד והשלישי בסך הכל העונה. "עבורי זו קבוצה חדשה, התחלה חדשה. המאמן שינה הכל את הטקטיקה, את הכל. המאמן נותן לו גב, אני מוכן למות עבורו על כר הדשא".
על החיבור עם תורג'מן אמר, "אני מרגיש טוב תחתיו בגלל שהוא מראה אכפתיות. הוא רואה בעיות ופותר אותן, הוא גבר שעובדים קשה בשבילו. אמנם לא הצלחנו לנצח אבל אשקלון סיכנה את השער רק ממצבים נייחים. אני לא מציב לעצמי רף שערים, אני אוהב את המקום הזה ואנחנו נעשה הכל להישאר בליגה". על עטר אמר, "הוא לא הבין אותי, הוא חשב שאני לא נותן את הכל, אבל הוא טעה".
בקבוצה הביעו שביעות רצון מהנהלים החדשים שהכניס תורג'מן, ביניהם ההתאספות הקבוצתית בתום המשחק, עליה אמר תורג'מן.: "אנחנו מתחילים את המשחק יחד כקבוצה ומסיימים יחד". בנוסף תורג'מן זכה לשבחים על הצבתו של בלסינג אלקה באגף שמאל יחד עם גדי קינדה. השניים התעללו באגף הנגדי של אשקלון ונראה כי אלקה הכישרוני מתחיל להראות למה ג'קי בן זקן שילם עליו כל כך הרבה כסף. השניים בנו את המהלך שהוביל לשער של מאוריציו, בישול שעשוי לזכות בתואר בישול השנה כבר מעכשיו.
טביעת אצבע של מאמן או התלהבות רגעית בשל אפקט ההחלפה, עוד מוקדם לדעת, אך אין ספק מ.ס אשדוד מרוצה מהשינוי על הקווים.
ביום רביעי בבוקר התגלו אלפי דגים מתים צפים על פני המים באפיק נחל לכיש באשדוד. יום לפני כן ניטלו מכמה נקודות בנחל הדגימות השבועיות שמבצעים אנשי איגוד ערים לאיכות הסביבה. היום הגיעו תוצאו המעבדה והן מצביעות על שיעורים גבוהים בצורה חריגה של חיידקי קולי צואתי, מרכיב שמאפיין בדרך כלל ביוב ביתי.
עדיין מסוכן, נחל לכיש. צילום: דור גפני
עד עתה לא נמצא הגורם הספיצפי לזיהום הנחל, אך התוצאות הללו מחזקות את ההשערה שמקורו בעיקר בחדירה של ביוב שנאסף מהשכונות בעיר ואולי גם מאזורי התעשייה אל מערכת הניקוז וממנה – אל הנחל.
כזכור ביום שני שעבר ירד היורה. באשדוד נמדדו בכמה מקומות 11 מ"מ גשם – כמות נאה אך בהחלט לא יוצאת דופן. יתכן שעם הגשמים מפלס הביוב עלה וזרם לנקזים שמובילים לנחל. אך עדיין לא נמצאו תצפיות שמלמדות היכן וכיצד בדיוק.
זה כמעט עשור שעיריית אשדוד משקיעה משאבים גדולים בשיקומו של הנחל ושמה את הנושא בסדר עדיפות גבוה. למרות האירועים הנקודתיים הקשים הנחל השתקם ואיכות מימיו השתפרה במרבית ימות השנה. על שיקומו האקולוגי תעיד התרבותם המהירה של הדגים. אלא שלמרבה הצער גם הפעם אלפים ואולי עשרות אלפים מהם – נכחדו.
תושב האזור שיצא היום לריצת בוקר נתקל בצחנה חריפה כשעבר מעל גשר בני ברית. כשניסה להבין מה מקור הריח הבחין בשקיות מלאות בדגים מתים נרקבים. מדובר בכמויות גדולות של דגים שמתו באירוע האקולוגי האחרון בנחל לכיש. אחת הנקודות הכי משמעותיות בתמותת דגים נמצאה מתחת לגשר בני ברית, ליד נקז מטפיק, בדיוק המקום שלידו עבר האיש הבוקר.
"זה היה סירחון נוראי, חטפתי בחילה וכמעט הקאתי את הנשמה", הוא אמר ל"כאן דרום", "לא מובן לי מדוע עבר כבר כמה ימים ועדיין לא פינו משם את הדגים המסכנים".
איסוף הדגים המתים מהנחל ליד נקז מטפיק ביום חמישי. צילום: דור גפני
עדכון: השקיות נאספו. ביום שני נמסר מהעירייה: "מדובר בדגים שנאספו במהלך השבת מגדות הנחל לתוך שקיות. השקיות פונו אתמול".
אדוארד קלמינסקי צוללן-צלם חובב חווה אתמול אחר הצהריים מפגש מרהיב עם המוני דגיגי בורי כשנכנס לים באשדוד ליד מוצא נחל לכיש ושובר הגלים של הנמל. מדובר כנראה בדגים שהגיעו מהנחל אל הים בשבוע שעבר, לאחר שהנחל זוהם ואלפי דגים מתו בו, בעירייה פרצו בעזרת טרקטורים את פתח הנחל לים, מה שהביא לזרימה של דגים מתים אבל גם דגים חיים לים.
"זה היה ריקוד מדהים, אף פעם לא ראיתי דבר כזה", אומר קלמינסקי. "ליד דגי הבורי היו גם צלופחים ששחו קרוב לקרקעית. ברור שפתיחת הנחל לים הצילה את אותם בעלי חיים".
מתוך הפוסט שקלמינסקי העלה בפייסבוק
עדיין לא ברור מה הגורם שהביא לזיהום הנחל וגם לא מובן מה ההשפעה שיש להזרמת הנחל במצבו המזוהם – אל הים. כזכור, משרד הבריאות המליץ אז שלא להתרחץ בקרבת מקום, גם לא בחוף מי עמי המרוחק כ-300 מטר משם.
הדגימות שנלקחו בשבוע שעבר ממימי הנחל הצביעו על כך שלא היה חמצן במים, דבר שעשוי לרמז על חדירת חומר אורגני זר למי הנחל.
"אנחנו עדיין לא מעכלים, מסרבים להאמין". משפחתו וחבריו של רועי יוסף (יוספוב) בן ה-21 בלבד, התעוררו בבוקר יום שבת לבשורת איוב, בשעה 1:00 בלילה, שעות מספר לאחר ארוחת השבת המסורתית והמשפחתית רועי נהרג בתאונת אופנוע "רועי הוא הילד האמצעי, הבן היחיד במשפחה. יש לו שלוש אחיות (9,23,24). אכלנו ארוחת שישי עם כל המשפחה, הסבא והסבתא משני הצדדים, עם הדוד, האחים, זה היה בלתי צפוי- שישי אחד שכולם יושבים יחד, במקרה ככה יצא- שכולם ממש יחד, וככה הוא ראה את כולם בפעם האחרונה, פרידה. הוא אמר שלום ויצא לבלות, אחרי שהוא אכל ושתה איתנו, צחק, הכל היה טוב ויפה, הוא יצא לבלות ולא חזר, כואב הלב" מספר בן המשפחה. רועי יצא ביום שישי מביתו באשדוד לבילוי שגרתי "הוא בדיוק אסף את הידידה הטובה שלו, שהייתה איתו על האופנוע ונפצעה גם היא, הם היו בדרך לבילוי בנמל תל אביב".
זירת האירוע. צילום: מד"א
כאמור, מעט אחרי השעה אחת בלילה התרחשה תאונת אופנוע ברחוב בן גוריון ברמת גן, מסיבה שעדיין לא ברורה (חוקרי מחוז ת"א בודקים את נסיבות האירוע).
חובשים ופרמדיקים של מד"א שהגיעו למקום העניקו לשניים טיפול רפואי ופינו לבית החולים איכילוב את יוסף כשהוא במצב אנוש, תוך פעולות החייאה. בבית החולים נקבע מותו. הנוסעת שהייתה עימו, צעירה כבת 20, פונתה במצב בינוני, בהכרה עם פציעות בגפיים.
פרמדיק מד"א אורי מאייר סיפר: "כשהגענו, במקום הייתה המולה, על המדרכה שכב צעיר כבן 21 מחוסר הכרה, עם פגיעה רב מערכתית , הוא היה ללא דופק וללא נשימה, חובשים של מד"א שהגיעו על אופנועי מד"א החלו לבצע בו פעולות החייאה, הענקנו לו טיפול רפואי מציל חיים, העלנו אותו לניידת טיפול נמרץ ותוך פעולות החייאה פינינו אותו לבית החולים כשמצבו אנוש".
פרמדיק נוסף, מתן פרי הוסיף: "על הכביש שכבה צעירה כבת 20, היא הייתה בהכרה וכאובה מאוד, היא סבלה מפציעות בגפיים, הענקנו לה טיפול רפואי מהיר בשטח ופינינו אותה בדחיפות לבית החולים כשמצבה מוגדר בינוני".
חבריו ומשפחתו שלא הספיקו להיפרד מילד הפלא, הספר המחונן מהצבא שהמשיך לקרירה בתחום שנגדעה באחת מספרים על גבר עם חיוך שובה לב "היה מאד חייכן, אהוב על כולם, אהב לעשות דברים שונים מכולם. בצורה מיוחדת. הוא עבד במספרה מאד ידועה בחולון, שמספרת רק גברים. לאנשים עם סטייל מיוחד של זקנים וקעקועים, חלק מהאופי הכל כך מיוחד שלו. צעיר בנפשו, כזה הוא רועי, אוהב לחיות את הרגע, להנות"
ספר מחונן. התמונה באדיבות המשפחה
חבר קרוב סיפר על אישיות שכולם רוצים להיות בקרבתו, מגנט "עם תיאבון ענק לאכול תעולם, שרצה להגשים הכל, להספיק הכל, לנסות הכל בלי פחד מכלום, בלי לראות בעיניים, שמח צוחק מחייך ומאמין בעצמו. הוא יחסר לנו מאד מאד".
הלוויה תתקים היום, בשעה 14:00 בבית העלמין בעיר אשדוד.
"זו משפחה מאד ידועה באשדוד, האמא- קוסמטיקאית ידועה, עם הרבה לקוחות, והאב- נהג מונית שאהוב על כולם. אין אחד שלא מכיר אותם, משפחה חמה ועוטפת. אנחנו מחכים לאחיו של האבא שיגיע מארצות הברית, אנחנו מעריכים כי בשעות הצהריים נדע את מועד הלוויה" סיכם בן המשפחה.
הדרבי הדרומי בין הפועל אשקלון ומ.ס אשדוד תמיד מסקרן ופיקנטי, במיוחד עבור אוהדי שתי הקבוצות מהערים השכנות. הקבוצה מעיר הנמל הגיעה למשחק הערב כאשר היא עם נקודה אחת מ-18 אפשריות, אך עם עמיר תורג'מן במשחק הבכורה שלו על הקווים, כמאמנה הראשי של הקבוצה.
מנגד, הפועל אשקלון הלוהטת, עם 7 נקודות מתוך 9 בשלושת המשחקים האחרונים כולל תיקו יוקרתי מול מכבי תל אביב, באה להמשיך את המומנטום החיובי.
בדקה ה-21 קרלו ברוצי'ץ' נגע בידו, עוז ראלי ניגש לבעוט ובבעיטה מצוינת מצא את הקורה. הכדור עוד התגלגל על קו השער לפני שיצא החוצה. הזדמנות מצוינת להפועל אשקלון לעלות ליתרון. בדקה ה-25 היה זה רמזי ספורי שבעט כדור חופשי נוסף אך מצא את את הקורה.
דקה 32 גדי קינדה הוכיח כמה הוא מוכשר, לאחר שהתעלל באלעד גבאי ובמסירת רבונה מצא את ראשו של מאוריסיו קורדיירו שכבש בקלילות מקרוב.
המחצית השנייה נפתחה בגישושים מצד שתי הקבוצות. ההזדמנות המסוכנת הראשונה הגיע בדקה ה-67 כאשר ספורי שוב מצא את הקורה לאחר בעיטה נהדרת. יובל נעים כעס מאוד על איבנצ'יץ' והורה לשרון גורמזנו לפשוט את גופיית האימונים וזה כנראה עורר אל איבנצ'יץ' שבדקה ה-74 נגח לרשתו של ירדן קרישטול וקבע שיוויון מוצדק. 1:1.
שתי דקות מאוחר יותר טל איילה פגע בגסות ברגלו של גנב וראה כרטיס אדום ישיר והותיר את חבריו בעשרה שחקנים. מרגע זה ואילך אשדוד השתלטה על המשחק אך לא הצליחה לכבוש. 1:1 בסיום
בתאונת הדרכים ברחוב בן גוריון ברמת גן שהתרחשה אמש (שבת) נפצע באורח אנוש רועי יוסף(יוספוב) תושב אשדוד בן 21, ולאחר שפונה לבית החולים איכילוב בתל אביב- נקבע מותו. התאונה התרחשה מעט אחרי השעה 01:00. צעירה כבת 20 שרכבה עמו נפצעה באורח בינוני עד קשה. כאמור, חובשים ופרמדיקים של מד"א העניקו להם טיפול רפואי ראשוני ופינו אותם לבית החולים איכילוב שבתל אביב תוך ביצוע פעולות החייאה בפצוע. בבית החולים נאלץ הצוות הרפואי לקבוע את מותו.
זירת האירוע. צילום: מד"א
מחקירה ראשונית עולה כי רוכב האופנוע החליק מסיבה שטרם התבררה. בוחני התנועה במחוז תל אביב חוקרים את נסיבות התאונה.
היום בבית אריה קלנג התקיים אירוע נעילה חגיגי של התערוכה המיוחדת 4 על 4. התערוכה, שאותה אצרה יעל ויזל, נפתחה לקראת פסטיבל "אושפיזין מוסיקלי", ב-26 בספטמבר.
בתערוכה הוצגו 4 סוכות שעוצבו על ידי 4 צמדים של אדריכלים ומעצבי פנים מאשדוד: ריקי בירנבוים+רינה מגן, רפאל (רפי) דנקנר+דודי דנקנר, אורלי טחן+דור טחן ואפי כוינה+אושרי ויצמן. הסוכות הוצגו לקהל הרחב בחלל התצוגה של בית אריה קלנג ועוצבו מחומרים ידידותיים לסביבה ברוח בית קלנג, הלא הוא, המבנה הציבורי הירוק הראשון באשדוד.
כך נראתה ההזמנה לטקס. צילום: החברה העירונית לתרבות הפנאי
רפאל (רפי) דנקנר, אדריכל אשר כיהן במשך 18 שנים כמהנדס ראש העיר: "יעל ויזל, אוצרת התערוכה והמנהלת של המוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן, הגתה רעיון להזמין 4 זוגות: האחד, אדריכל והאחר, מעצב פנים, שיעצבו סוכות-שלא עמדו בקריטריונים הנדרשים לפי ההלכה, אלא כיד הדימיון. אנוכי והבן שלי דודי דנקנר, היינו חלק מהאנשים שפנו אליהם. בני, עסק בהדרכת המוזאון, ובאמתחתו, תואר ראשון מטעם "בצלאל" ותואר שני מטעם "דומוס" (בית-הספר המוביל בעולם ללימודי תואר שני בעיצוב) שבאיטליה. הסוכה של רינה מגן, שעושה דוקטורט בנושא הסביבה, הציגה עבודות-יד של נגרות ומקרמה, ואף היו תלויים בה עציצים. הסוכה של אורלי טחן, שהוזמנה לכאן עם בנה הצלם-הייתה סוכה עם הרבה לדים, בעלת 2 חלקים והיא קראה לה סוכה ירוקה. חלקה השני של הסוכה, היה מעוצב בצורה כזאת שניתן היה להציץ ממש פנימה לתוכה של הסוכה".
חלקה הראשון של סוכתה "המוארת והירוקה" של האדריכלית אורלי טחן. צילום: רוית כוינה
מציצים פנימה דרך חלקה השני של סוכתה "המוארת והירוקה" של האדריכלית אורלי טחן. צילום: רפאל (רפי) דנקנר
סוכת ה"מקרמה" של האדריכלית ריקי בירנבוים והמעצבת רינה מגן. צילום: רפאל (רפי) דנקנר
סוכת "האיגלו" של האדריכל רפאל (רפי) דנקנר ובנו המעצב דודי דנקנר. צילום: רוית כוינה
בנוגע לטקס הוסיף ואמר: "הטקס היה מכובד וסולידי, במסגרתו הגישו כיבוד בהשראת חג הסוכות: אגוזים, תמרים, עוגיות תמרים, בכלים חד-פעמיים מתכלים. הפסנתרן, מאיר ויזל, הנעים את אוזניהם של באי הטקס, והאולם התחתון של בית קלנג בו התקיים הטקס, היה מלא באנשים, לפי הערכתי, כ-70 איש".
אפי כוינה, אדריכל שהוזמן אף הוא לקחת חלק נכבד בתערוכה, מסביר כיצד נוצרה הסוכה שלו: "הרעיון המרכזי בסוכה ומשמעותה היא הארעיות הבאה לידי ביטוי בתמונות המתחלפות הממחישות דמויות נוסטלגיות מכל גווני הקשת: 12 השבטים, אושפיזין, ארבעת המינים ואת סמל הארעיות של חיי העולם הזה ומאידך-גיסא, את הטכנולוגיה המוסיפה להתפתח – עד לאן? – ולתפוס מקום משמעותי בחיינו. שילוב של יצירה ללא גבולות המכניסה את הקדמה הטכנולוגית וממחישה את כל משמעויות החג ואת התפתחות הסוכה מאז ועד היום".
סוכת "הייטק-דיגיטלית", של האדריכל אפי כוינה. צילום: רפאל (רפי) דנקנר
תמונה נוספת של סוכת "ההייטק-הדיגיטלית", של האדריכל אפי כוינה. צילום: רפאל (רפי) דנקנר
לדבריה של רוית כוינה, רעייתו, "הקמת התערוכה נוצרה בשיתוף "אושרי ויצמן-מערכות הגברה", ממש כאושפיזין בסוכה הגיעו משפחה קרובה וחברים, מה שגרם לאווירה משפחתית בכל מתחם התערוכה. הגיעו גם מעט אמנים שהתרשמו מהסוכות המוצגות ומהסיפורים של האדריכלים והמעצבים".
כל אחד מהזוגות, הוזמן לספר אודות הסוכה שלו. לפניכם, הדברים שנשא היום, כוינה בטקס:
לפניכם, גלריית תמונות של אנשים אשר מצולמים בסוכתו של כוינה ולידה, בעוד כל תמונה נראית אחרת ומקבלת ומעבירה תחושה אחרת. צלמת: רוית כוינה
במסגרת תכנית התחבורה ירוקה (REWAY) החליטה עיריית אשדוד על עיקרת העצים אשר נמצאים בשד' הרצל.בתגובה להחלטה- תושבי העיר הקימו עצומה שמבקשת למנוע זאת "מדובר בעצים בני 20 שנה שהפכו לנוף קבוע ומוכר לכל תושבי רובע סיטי באשדוד". נכתב בעצומה, שנכון לכתיבת שורות אלו גייסה 261 חתימות :"כל פרוייקט הREWAY אמור להיות למען איכות הסביבה והגברת תחבורה ציבורית, איזה פרוייקט למען איכות הסביבה כורת עצים בוגרים ובריאים?!"העצים הקיימים הם עצים שלקח להם הרבה זמן להתאקלם ולהשתקע באזור שלהם והיום הם עצים גדולים שמעניקים צל לעוברים ושבים (וכמובן עושים עבודה לא רעה והכרחית בניקוי האוויר מהכביש סואן ליד ). עצים חדשים הם עצים שיקח להם לפחות מספר שנים עד שיתייצבו באיזור (אם בכלל) וסביר להניח שלא יטילו צל על הרחובות באותה צורה".
תגובת עיריית אשדוד:"העצים על שדרות הרצל לא יכולים להישאר על הציר בשל שורשיהם אשר מתלפפים סביב התשתיות וגורמים להם נזק. עיריית אשדוד בחנה אפשרות להעתיק את העצים למקום אחר אך אנשי המקצוע קבעו כי כל פעולה להוצאת העץ הספציפי הזה תביא למותו. העירייה לא עשתה שום פעולה לפני שבחנה את כל האפשרויות ובמקביל זכה המהלך לליווי ולאישור של הקק"ל אשר בחן בעצמו את כל החלופות ולאחר שמצא כי זו הדרך הטובה ביותר לטיפול בעצים נתן את אישורו למהלך. יחד עם זאת, העירייה בוחנת ביצוע נטיעות של עצים בוגרים באזור על מנת לתת צל מיידי".
שקד דרור בן 31 מאשדוד הואשם היום ברצח חברו, ישראל מלכה בן 25, ב-7 בספטמבר.
הרצח התרחש בסביבות השעה שמונה בערב. לפי כתב האישום, דרור הגיע רכוב על אופנוע גנוב כשפניו רעולים, ירד ממנו, ופתח לעבר מלכה שישב ברכב של גיסו באש מאקדח שהיה גם כן גנוב.
באותה שעה מכונית הסקודה של מלכה עמדה ברמזור בצומת הרחובות בני ברית וירושלים. מלכה ישב במושב הנוסע ומי שנהג במכונית היה גיסו, לידור לוסקי.
אנשי מד"א מעניקים טיפול למלכה בזירה, 7.9.17. צילום: דוברות מד"א
לפי כתב האישום דרור ירה לעבר מלכה שלוש מטווח אפסי דרך השמשה. לוסקי המבוהל פתח בנסיעה, ביצע פניית פרסה וניסה להזעיק עזרה. אך מלכה מת כעבור זמן קצר. דרור עצמו עלה על האופנוע ונמלט. לאחר מכן החביא את האופנוע ברחוב מקלנבורג כשהוא מכוסה ובסמוך גם החביא את האקדח שהיה טעון.
לפי כתב האישום המניע לרצח היה סכסוך שפרץ בין השניים, אך מהותו אינה מפורטת. אחת האפשרויות שעלתה בחקירה היא שהרקע היה חוב כספי ואפשרות נוספת שעלתה היא מעשה השפלה שעליה הנאשם לא היה מוכן לעבור בשתיקה.
מלכה היה אשקלוני שעבר לפני כשנה לאשדוד עם משפחתו. הוא הותיר אחריו רעיה, מאי-מוריה ושני ילדים.
בפרקליטות מחוז דרום ביקשו להאריך את מעצרו של דרור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. השופט אלון אינפלד מבית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה לפני זמן קצר על הארכת המעצר עד להחלטה אחרת.
לפי הבקשה שהגישה עוה"ד טל אדיר כהן מהפרקליטות, דרור נמלט לאחר הרצח והיה דרוש לחקירה עד שהסגיר עצמו. לאיש יש עבר פלילי רב והוא שמר על זכות השתיקה בחקירה.
שתי הקבוצות האשדודיות עירוני אשדוד והפועל 'אדומים' חוו היום מחזר מוצלח במיוחד. שתי הקבוצות שניצבות במקום הראשון והשני בהתאמה, לאחר שצברו 10 נקודות כל אחת בארבעת המחזורים הראשונים, קיימו היום את המחזור החמישי. עירוני אשדוד אירחה את עירוני בית שמש באצטדיון הסינטטי, בעוד האדומים נסעו למעלה אדומים שם פגשו את בית"ר המקומית. שתי הקבוצות שניצחו בשבוע שעבר קיוו להמשיך את המומנטום החיובי.
הפועל 'אדומים' עלתה לכר הדשא עם הרכב חזק במיוחד שכלל: יוסי שקל; גולן עמוס, יאיר אזולאי, סאמר גונדי, שליו משה; עמירן ביטון, רחמים צ'קול, דוד רביבו, ווארקט גדיף, נועם תרועה, ואריאל טרבלסי.
בדקה ה-31 דוד רביבו מצא את נועם תרועה והאחרון העלה את קבוצתו ליתרון 1:0. בדקה ה-78, רביבו שוב מצא את גדיף וורקט שקבע 2:0 קליל. בישול רביעי של רביבו בשני המשחקים הראשונים שלו. דקה לאחר מכן הצליחה מעלה אדומים לצמצם את התוצאה, אך לא להלחיץ את החניכים של פיני עייש. 2:1 לאדומים בסיום.
עירוני אשדוד ממשיכה לדרוס את הליגה והנדרסת התורנית השבוע היא עירוני בית שמש. עירוני פתחה עם הרכב חזק מאוד שכלל את: גל אנגלשטיין; נדב עמר, שגיא כהן, רועי סבג, בר קחלון, לירן קצב; טקלה אסמלש, שהב פשאי, ערן מלכין, ברוך דגו ויוסי פליקר.
40 דקות שוממות הסתיימו עם בעיטה מסובבת של ערן מלכין שמצאה את הרשת, לאחר בישול של טקלה. דקה לאחר מכן פליקר הכפיל את התוצאה בפנדל, לאחר שמלכין הוכשל בתוך הרחבה. 2:0. המחצית השנייה נפתחה כמו שהראשונה הסתיימה. ברוך דגו קיבל כדור מקצב במרכז הרחבה וכובש בקלילות. 3:0. בדקה ה-56, פליקר משלים צמד לאחר הגבהה של עמר וקובע 4:0 גדול. בדקה ה-75 המחליף מאור זוהר הכניס כדור עומק לפליקר שלא התבלבל מול השוער וקבע 5:0. שלושער לפליקר. דקה 82, מלכין השלים צמד משלו, לאחר חילוף מסירות נאה עם פז בלאי וקבע 6:0 ענק לעירוני אשדוד.
מהרגע הראשון שהחזקתי את המצלמה הראשונה שלי ביד התאהבתי ואמרתי, “זהו, זה המקצוע שאני רוצה לעסוק בו: צילום”.
הרבה משקל יש למילה "צלם". יש צלם אופנה, יש צלם אירועים, יש צלם פרסום. כל אחד מתמחה בתחום מסוים, אבל בלי לפגוע באף צלם, הדבר הכי מרתק הוא להיות צלם עיתונות, אני מודה.
פעם הגדרתי את עצמי כצלם אופנה, אבל למדתי בעזרת עולם העיתונות להיות צלם של הכול. אני יכול להבטיח לכם דבר אחד: תנו ל-50 אחוז מהצלמים של היום ואפילו יותר לתפעל מצלמה ידנית, והם לא ידעו איך להשתמש בה.
בכנות, פעם אהבתי יותר להתעסק בצילום: לקחת סרט צילום של 36 תמונות, לצלם בלי לדעת איך התמונה יצאה, הכול בראש, לפתח את סרט הצילום ולהוציא ממנו תמונות לתפארת. אז יאללה, בסדר, תגידו שהקדמה והדברים משתנים ו"הפכנו להיות עולם דיגיטלי", אבל אותי לימדו ליהנות מצילום ולא להפוך אותו למשהו מסחרי.
בשנים האחרונות נכנסו לז’רגון הצילומי שלנו מצלמות הסמארטפונים שפגעו בעבודה של צלמי עיתונות ובכלל. צלמי הפפרצי נעלמו מהנוף, כי היום הסלבים מקדימים את כולם, מצלמים את הבייבי שנולד, דקה לפני החופה מעלים תמונות לאינסטגרם, והצלמים נותרו חסרי עבודה.
הסביבה שלנו מוקפת בהרבה צלמים. יש צלמים מאוד מוכשרים שלמדו לעשות מטעמים מהמצלמה, אבל בצילום צריך המשכיות. אז יש מצב גדול שתצא לכם תמונה יפה של איזו מנה לאינסטגרם או איזה צילום של דוגמנית, אבל דבר אחד חשוב בעולם הזה: המוניטין.
הייתי רוצה לארח בכתבה השבוע את כל הצלמים שאני מכיר, אבל אין מקום, ולכן בחרתי שישה. ביקשתי מכל אחד מהצלמים לספר על עצמו ולענות על השאלה “האם לדעתך עידן הסמארטפונים פגע בצלמי הסטילס?" ועוד דבר היה קשה בכתבה הזאת: לבקש מכל צלם לבחור את התמונה שהוא הכי אוהב. אבל הצלמים התעלו על עצמם ושלחו את התמונה האהובה.
לירון מולדובן, עובד כעשר שנים כצלם עיתונות. פרילנסר ומצלם בעיקר ל"ישראל היום" ו"וואלה!". תושב אשדוד
מולדובן. צילום: אבישי מג'ר
“היום נראה שלאתרי האינטרנט יותר חשובה מהירות פרסום התמונה ולא האיכות שלה, כך שכל אחד עם מצלמה בסלולרי מגיע לאירוע או זירה, מצלם ושולח לכל מיני מיילים אדומים. עוד לפני שהצלם מגיע יש כבר תמונה באתר, אם זה מסתם גולש או מדוברות כזו או אחרת. אפילו כתבים התחילו לצלם, וכך המערכת 'חוסכת צלם'.
הנשיא שמעון פרס ז"ל. צילום: לירון מולדובן
כמובן שאין ולא נראה שיהיה בעתיד הקרוב תחליף לצלם מקצועי עם ניסיון בתחומים מסוימים (ספורט לדוגמה), אבל אין ספק שכבר עכשיו המהפכה הדיגיטלית פגעה מאוד בצלמי העיתונות”.
לימור אדרי, בוגרת בית הספר לצילום קמרה אובסקורה, צלמת עיתונות וצילום מסחרי, בעלת חברה למדיה דיגיטלית. תושבת אשדוד
אדרי
“צילמתי עיתונות במשך 15 שנים, עבדתי עבור עיתון 'הארץ' וסוכנות הצילומים AFP. במשך שנים תיעדתי היסטוריה שלמה של מדינת ישראל. אינתיפאדה, התנתקות, פיגועים, המלחמה בצפון, רצח ראש ממשלה. במשך שנים ליוויתי את המתיחות בדרום ואירועים שהפכו להיסטוריים במדינת ישראל. אחת התמונות שאני מחוברת אליה ממש היא התמונה שהייתה חשיפת סיפור ענק שהיה קשור באותו זמן להתנתקות: הקרוואן הראשון של מפוני גוש קטיף. זה סיפור שבזכותו שמי התנוסס על כל העיתונים בעולם ובזכותו קיבלתי חוזה עבודה לסוכנת הצילומים הזרה AFP, ומאז תמונותיי לא הפסיקו להתנוסס על מגזינים מכובדים ברחבי העולם.
הצילום הופיע בשער של ה"ניו יורק טיימס"
אני חושבת שעולם הסמרטפון הוא עולם מדהים, הוא קירב את כולם אל עולם הצילום, הוא פתח אותו. אנשים יותר מתעניינים בצילום, וזה הפך את הצילום למשהו נגיש ומחבר.
יש אומרים שזה הרג את המקצוע, אני לא מסכימה. צילום הוא מקצוע, וגם אם מישהו מחליט לקנות מצלמה או לצלם בסמרטפון שלו, קיימות מגבלות, וכאן נשמר מקומו של הצלם. אני חושבת שזה רק חיזק את מעמדו של הצלם. עם כל הכבוד לצלמי הסמרטפון, יש דברים שהם לא יוכלו לתפוס בעדשתם. כן ירבו סמרטפוניסטים. ולהוכחה אני עשיתי סדרה שצולמה כולה בסמרטפון. היא תלויה במסדרונות חברת Apple ונמכרת בגלריה בצפון".
פבל טולצ’ינסקי, בן 34, צלם פרילנס ובעל סטודיו קטן, לשעבר צלם “כאן דרום”. תושב אשדוד
פבל
“קשה לבחור תמונה אחת מכל התמונות שצילמתי, אבל אין ספק שההיסטריה סביב מר כלב – הכלב המיתולוגי של בר השלומפר – הייתה יוצאת דופן. חיים ודורון בנישו, בעלי הבר המצליח שלומפר היו לקראת חגיגות יום הולדת למר כלב והגיעו אליי לסטודיו לצילומים עם תלבושות. זה לקח אותי ללהקת קווין האגדית והחלטתי לצלם אותם גם בסגנון זהה.
התחלתי את הקריירה במכללת ספיר במגמת הנדסאי צילום ומדיה דיגיטלית. כיום, כעבור עשור, הוספתי לרזומה עבודה עם מערכות עיתונים גדולות כגון 'מעריב', 'nrg', כמה מקומונים, והיום אני הצלם הרשמי של תקשורת תאגידית בחברת נמל אשדוד.
צילום: פבל טולצ'ינסקי
עולם הצילום עבר מהפכה, וכיום אם אין לך את האקס פקטור ואת קשר השוק עם מדיות חברתיות, לרבות אינסטגרם, פלטפורמת צילום הכי גדולה בעולם, אז כנראה שאתה דינוזאור. אז נכון שרוב צלמי האינסטגרם מצלמים על אוטומט, בלי התייחסות לאיזו, עומק שדה ועדשות, אבל עדיין חוקי האור חלים עליהם, מסגור הפריים, כמובן הקונספט. ואם הכול עובר בתמונה, אז לדעתי זה צילום לכל דבר”.
נעמי אדר, המשנה למנכ”ל החברה העירונית באשדוד שבשנים האחרונות התמקצעה בתחום הצילום. תושבת מושב ביצרון
אדר. צילום: אילנית תורג'מן זלצגנדלר
“אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים אם יש אופציה שאטוס לאיסלנד, אעמוד עד אמצע הלילה בהמתנה לזוהר הצפוני, קפואה מקור, הייתי אומרת שאין מצב. בזכות החיבור לצילום השתנו אצלי כמה דברים: הפכתי להרפתקנית, נפטרתי מפחד הגבהים, למדתי להעריך את עונות השנה, את השעות השונות ביממה ואת האור שמשתנה בהתאמה. אני מוקסמת מנופים ומוכנה לנהוג באמצע הלילה לאגמון החולה כדי לראות את העגורים במופע זריחה. התחדדה אצלי ההבנה כי אנחנו אורחים בעולם, מגיעים לפרק זמן קצוב, ומן הראוי שנהנה מכל מה שיש לכדור המופלא הזה להציע לנו.
הזוהר הצפוני. צילום: נעמי אדר
ובנוגע להשפעת הסלולר בצילום, אני אוחזת בדעה שזה לא הציוד, זו נקודת ההתבוננות, הרגש והמחשבה שהופכים צילום למשמעותי, ולפיכך אני לגמרי בעד. הצילום מפגיש אותך עם עצמך, עם הסביבה, ובכוחו להעצים את החוויות שבדרך, זה העניין מבחינתי. לחוות, להנציח, לייצר רגעים לחזור אליהם”.
אדי ישראל, בן 47, נשוי ליעל ואב לירדן, גל ורומי. צלם עיתונות, ומאז סגירת “מעריב” עובד כעצמאי ומנהל בית ספר לצילום. תושב אשקלון
ישראל
“אני מצלם מגיל 12 ומאז לא עוזב את המצלמה לרגע. עבדתי כצלם (בתקופת הפילם) במקומונים בדרום מגיל 16 ועד השחרור. לאחר השחרור מהצבא התחלתי לעבוד ב'מעריב' במשך 25 שנה כצלם חדשות בדרום ברצועת עזה ואף בלבנון. במקביל עבדתי עם סוכנויות הצילום הגדולות בעולם, ותמונותיי פורסמו במגזינים הגדולים והנחשבים.
מאז סגירת עיתון 'מעריב' משמש כצלם עצמאי, בעיקר יחסי ציבור, הפקות פרסום, מיתוג, וכיום מנהל את בית הספר הראשון בדרום לצילום – 'חשיפה' – באשקלון, אליו מגיעים מרחבי הארץ ללמוד את יסודות הצילום ולהשתתף במגוון סדנאות צילום.
שמי כוכבים. צילום: אדי ישראל
עידן עולם המצלמות בסמרטפונים מאוד מתקדם היום. איכות החיישן רק עולה, והתחרות עם הפלאפונים, שהפכו כיום למצלמות, רק עולה. כולם מצלמים את כולם, החל מסלפי ועד לנופים, אוכל, מסיבות. הרשת החברתית גרמה לכך שהשיתוף צריך להיות מיידי כאן ועכשיו, כי אחרת זה לא רלוונטי.
כבר בעידן העיתונות הכתובה הבנו שהתמונה שמגיעה ראשונה, ולא חשוב במה צולמה, היא התמונה המנצחת. אז כן, לכאן ועכשיו זה מעולה, אולי אפילו לשחק קצת עם האפליקציות השונות ולהשתעשע בעריכות. אבל מפה ללהוציא תמונה מקצועית המרחק רב. אז למעט קומפוזיציה טובה (שגם מוגבלת בשל חוסר זום) ועניין פרספקטיבה, המון דברים עדיין לא ניתן לצלם באייפון, כמו חשיפה ארוכה, מסלולי כוכבים, זריחות עם מדידת אור מדויקת ושקיעות, שליטה בעוצמת החשיפה והפלאש וכמובן לשלוט בעומקי השדה השונים, שזה ניתן רק באמצעות שליטה בצמצם ומשיכת העדשה פנימה. כמובן שהחלפת עדשות אינה קיימת שם.
אני לא חושב שהסמרטפון פגע בעולם הצילום. לראיה, עדיין צילומי אירועים והפקות מצלמים עדיין במצלמה מקצועית. למעט כמה גימיקים של פרסומות שצולמו בסמרטפון, כל השאר עדיין נותר במצלמה המקצועית. בהפקות אופנה, פרסום, מיתוג, סטודיו, תנועה (ספורט ועוד) — לא יהיה תחליף למצלמה המקצועית שבה הינך ממקד את עצמך בתוך העינית (להבדיל מהמסך) ומתנתק מהסביבה. אתה ממסגר, מקמפז רק את מה שאתה רוצה שייכנס לפריים. אחיזה יציבה. השמש לא מפריעה לראות, להבין מה קורה בפריים (להבדיל ממסך הסמרטפון) וליהנות מהרגע הזה, מהקליק עצמו שמעביר צמרמורת ברגע שאתה יודע שנצרת, יצרת אמנות או כל סוג אחר של צילום.
אני גם חוטא לא מעט בצילום בפלאפון, כי לא תמיד השימוש מצדיק להיסחב עם המצלמה, אבל עדיין לצילומים חשובים לעולם המצלמה תהיה לי על הכתף ככלי עבודה, כזוג עיניים נוסף, כחלק מגופי. מה יהיה בעתיד? ימים יגידו”.
צפריר אביוב, היה צלם צבאי בחיל האוויר, למד צילום במונטריאול קנדה, עבד כמה שנים בחוף המערבי בארצות הברית, ומשנת 1989 צלם עיתונות עצמאי בישראל, של סוכנות AP, עיתונים, מגזינים ואתרי חדשות בארץ ובחו״ל. תושב אשקלון
אביוב
“התמונה שלי שאני הכי אוהב וזוכר צולמה ב-28 באפריל 2005 בין קיבוץ נחל עוז לקיבוץ עלומים ליד גבול ישראל עזה, כשמונה חודשים לאחר נסיגת צה״ל וההתנתקות מגוש קטיף. פלסטינים ותנועות ההתנגדות החלו בירי רקטות קאסם לעבר יישובי עוטף עזה, שדרות ודרום אשקלון, לאחר שצה״ל נסוג מגוש קטיף וצפון רצועת עזה, ועל כך הציבו סוללת תותחים להגיב לירי הרקטות. באותו ערב כלה בשם רעות ערכה את חתונתה בקיבוץ עלומים ובאה לבקש מקצין סוללת התותחים שלא ירו בין השעות 20:00 ל-00:00 על מנת שלא יפחידו את האורחים.
הסמרטפון? כצלמי עיתונות נפגענו ממנו בגלל שהיום כל אחד יכול להיות מקור לצילומי סטילס ווידאו חדשותיים ולכל נושא אחר. הרשתות החברתיות נותנות לכל אדם בעל סמרטפון להיות מקור ולעלות את מה שצילם, בין שזה תמונות סטילס או וידאו, זמן קצר אחרי האירוע. ואני וחבריי צלמי העיתונות סטילס ווידאו, לוקח לנו זמן להגיע לאירועים.
הכלה רעות והצריח. צילום: צפריר אביוב
הסמרטפון חושף כמעט הכול לעולם. מצד שני, יש מגבלות לסמרטפון: עדשה לטווח קצר, איכות תמונה נמוכה. מצלמות הווידאו עוד מאפשרות מקום ומרווח עבודה לצלמי העיתונות כי בשביל לקבל תמונה ברמה איכותית עוד צריך אותנו, בייחוד בעולם הספורט ובמסגרת כתבות איכותיות ודוקומנטריות.
הנהנים העיקריים מסמרטפון הם אתרי חדשות שתמונה או וידאו מספקים להם. וכמו שכתבתי, עיתונים יומיים התפשרו על איכות תמונה מסמרטפון. אני עוד מאמין שנראה את צלמי העיתונות מסתובבים בשטח לעוד מספר שנים. אבל ככל שעולם הסמרטפון יתפתח, ייעלמו צלמי העיתונות בעולם החדשות, כי כל מה שדרוש הוא מהירות. קשה לנצח את הסמרטפון והאדם באירוע עם הסמרטפון שמצלם ומעלה ללא תמורה לכל דורש".
אדר אוואט (20) הוא דור שלישי במשפחה של כדורגלנים. סבו ז’אן קלוד שיחק כחלוץ מרכזי בהפועל אשדוד בשנות ה-60 וה-70 ולאחר מכן אימן שנים רבות בעירוני אשדוד ובהפועל אשדוד. גם אביו רוני (49) טיפח קריירת משחק כבלם, שיחק בקבוצת הבוגרים של עירוני אשדוד ועלה עמה מליגה ב’ ועד הליגה הלאומית, הליגה הבכירה בזמנו. אוואט אף ענד את סרט הקפטן של קבוצתו לאורך תקופות שונות, אך נאלץ לפרוש בגיל 29 לאחר שנפצע בברכו.
רוני, נשוי ואב לשלושה ילדים, משמש כיום עוזר מאמן במ.ס אשדוד ועובד בעיריית אשדוד ברשות הספורט העירונית. באופן טבעי, רוני הוא היד המכוונת בקריירה של בנו אדר.
צילום: אורי קריספין
השניים חולקים את אותו חדר הלבשה במ.ס אשדוד, רוני מעמדת העוזר ואדר כבלם הקבוצה. “במקרה שלי, אני באמת לא צריך ללכת רחוק כדי לראות את הבן שלי משחק”, מודה רוני לשמחתו. “הבן שלי נמצא איתי באותה קבוצה, וזה הכיף הכי גדול. עד העונה שעברה במחלקת הנוער, כמובן שהלכתי למשחקים שלו והייתי מעורב ומעודכן בכל מה שקורה איתו”.
על העזרה והמעקב מקרוב מספר רוני: “אני משתדל לתת לו כלים שיעזרו לו להתפתח, כמו למשל מאמן פיזיולוגי פעמיים בשבוע עבור אימונים ספציפיים לכושר הגופני. מנסה לתת לו הכוונה והסבר כדי שיוכל להתאים לרמות הגבוהות בכדורגל. כרגע הוא בתחילת התהליך. אני מאמין שעם הזמן הוא יבין את הצורך בעבודה קשה, סבלנות ומוכנות כדי לקבל הזדמנות ולהוכיח שהוא ראוי לשחק ברמות הגבוהות בזכות עצמו”.
איזה ערך מוסף אתה נותן לו כאבא שהוא גם עוזר מאמן?
“זה בעיקר לתמוך בו בתקופות הפחות טובות, להסביר שמשחק כדורגל הוא מאוד דינמי ומשתנה לשחקן כדורגל. לפעמים כאבא/מאמן זה לא פשוט לראות את הבן מתקשה ולא משחק. לשמחתי, במחלקת הנוער זה כמעט ולא קרה לאדר כי הוא היה קפטן ושחקן מוביל בכל הקבוצות”.
גם מבחינתו של אדר, שעשה העונה את המעבר מנוער לבוגרים, הדברים נשמעים זהים: “התרומה של אבא שלי לקריירה שלי זה לא משהו שאפשר להסביר במילים. ההכוונה שלו, הייעוץ, השקט והביטחון שהוא משרה בי שאני תמיד מסוגל ויכול. אבא היה שם מגיל קטן ותמיד נמצא שם, הוא בעצם האיש המרכזי בקריירה שלי”.
צילום: אורי קריספין
גם אדר מבין שהשנה, בשונה מהעונה שעברה, אביו קרוב אליו יותר מבחינה מקצועית: “היום הוא מכוון אותי בצורה יותר ספציפית כי הוא נמצא איתי באימונים יום—יומיים, זה לא משהו שלא יודעים או רואים, לעומת שנים קודמות שהוא היה בתור אבא שצופה מהצד. הוא נותן הערות, מנסה לשדרג ולשפר את הביצועים שלי. מסיפורים ששמעתי אבא שלי בקריירה שלו היה איש של עבודה קשה והשקעה”.
מירו, אמיר ורן בן שמעון
סביר להניח שאת מירו בן שמעון (55) אין חובב ספורט שלא מכיר, גם אם הוא משתייך לדור הנוכחי שלא זכה לראות אותו מככב על כר הדשא. הקשר האחורי זכור היטב ואף ידוע כעת כאחד מגדולי השחקנים שידעה הפועל אשדוד המיתולוגית, שבה גדל ובמדיה שיחק במרבית הקריירה שלו. שחקן העבר הספיק לבלות גם במכבי יבנה ובמדי היריבה העירונית מכבי עירוני אשדוד בטרם תלה את נעליו.
לאחר פרישתו ממשחק החל בן שמעון קריירת אימון שכללה את קבוצות מ.ס אשדוד, הפועל אשקלון, הפועל קטמון, הפועל כפר סבא, עירוני ראשון לציון והכוח עמידר רמת גן, כאשר הישג השיא שלו היה העפלה בלתי נשכחת לגמר גביע המדינה עם הפועל אשקלון בשנת 2007/6, ושם הפסיד להפועל תל אביב רק בפנדלים.
מירו בן שמעון
מירו, נשוי ואב לשישה ילדים — שלוש בנות ושלושה בנים — מטפח בבית שני כדורגלנים. הצעיר בהם הוא המגן השמאלי אמיר בן שמעון (23), שזכור היטב כשותף להישארותה של הפועל אשקלון בליגת העל אשתקד, זאת לאחר שיובל נעים שלף אותו מהפועל ירושלים והביא אותו לשחק בליגה הבכירה. עוד קודם לכן החל אמיר את דרכו בקבוצות הילדים והנוער של מ.ס אשדוד, ובעונה הראשונה שלו בבוגרת סבל מביש מזל לאחר שקרע את הרצועה הצולבת ובאופן אכזרי נעדר חצי שנה מהמגרשים. כעת, לאחר חצי עונה טובה באשקלון, הוא עדיין מחפש את התחנה הבאה שלו.
אמיר ורן בן שמעון
“אני מקווה שהמקום הבא שלי יהיה מקום שיאמין בי ויוכל לתת לי את הכלים להצליח”, הוא אומר. “אני חושב שאני לא נופל מאף מגן בליגת העל. אני רעב להצליח ואני בטוח אוכיח את זה”. ארבע שנים מפרידות בין אמיר ובין אחיו הגדול רן (27). רן, חלוץ בליגה א’, משחק במדי מכבי כפר קאסם ומיתג את עצמו בשנים האחרונות כאחד החלוצים הטובים בליגה השנייה והשלישית. אשר לתרומה של אבא מירו לקריירת המשחק שלהם, לשניהם אין בכלל ספק.
אמיר: “חד משמעית, אבא שלי הוא המודל לחיקוי בשבילי, קודם כול כבן אדם. הוא מעבר לאבא. בכל תחום בחיים, בכל דרך חשיבה אני לומד ממנו הרבה מאוד, מקשיב ומתייעץ איתו על הרבה דברים”.
רן: “מסכים עם אמיר. אבא זו דמות שעיצבה אותי בעצם למה שאני היום”.
איזה טיפים הוא נותן לכם?
אמיר: “אבא שלי תורם לי המון בכדורגל, הוא מדבר איתי אחרי משחקים כמאמן ולא כאבא. זה אומר שהוא מאוד אובייקטיבי ולא חוסך בביקורת, כשצריך לתת בראש הוא נותן. הוא מכוון אותי הרבה, יש לו יתרון על הורים אחרים כי הוא מאמן ושיחק כל חייו במקצוע”.
רן: “הוא תורם לי בידע, אם זה להסביר לי את התפקיד שלי בצורה הכי טובה שיכולה להיות ולהבין אותו בצורה טובה יותר. הוא תרם לעיצוב האישיות שלי, להתנהלות שלי כשחקן כדורגל. מכוון בעיקר במילים ובדיבור, מה כן ומה לא, מה יותר טוב ומה פחות. מה שהספקתי לשמוע עד היום מהמון אנשים בתחום הכדורגל שאני פוגש זה שאבא היה קודם כול שחקן מצוין, סמל ומנהיג בעל אופי חזק ובעיקר וינר שאף פעם לא היה מוותר”.
גם האב הגאה עצמו לא חסך במחמאות לשני בניו: “מבחינתי כאבא, כל זמן שהם עושים את המקסימום ומתנהלים כמו שצריך כספורטאים, זה כבר הישג. הם מבחינתי כבר הגיעו רחוק. מכאן, כל אחד שהמזל והכישרון שלו יובילו אותו. לא כל אחד מגיע לברצלונה ולאירופה, אני שלם עם הדרך שלהם ואשמח שהם ימשיכו ככה”.
מי נחשב לכישרון גדול יותר בילדות?
“כל אחד היה כישרוני בתפקיד, בגיל ובקבוצה שלו. גם רן וגם אמיר סומנו במחלקה שלהם ככאלה שיכולים להצליח. לאן זה הוביל, זה כבר עניין אחר. מאז שהם היו קטנים אני מלווה אותם. היו זמנים שהייתי נוסע לבאר שבע, משם לאשדוד ואז לתל אביב, עוצר בלוד או ברמלה, רק כדי להספיק לראות את כולם. הייתי מחלק את עצמי וחי אותם. אמנם אני קשור לכדורגל, אבל הייתי עושה את זה כהורה שמלווה אותם ותומך בהם, מעיר פה ושם, משתדל לא להתערב הרבה”.
יצא שדיברת עם מאמנים או התערבת בשיקול דעת שלהם?
“מעולם לא דיברתי עם מאמן והתערבתי. תמיד צידדתי במאמנים, תמיד ביקשתי שיהיו קשים עם הילדים שלי ויענישו אותם, תמיד ביקשתי שיעמדו על המשמר וייתנו להם ערכים. אני רק מקווה שהם מבינים שכדורגל זה לא הכול חיים ויש מעבר. אני מאמין שאמיר עוד לא אמר את המילה האחרונה, הוא עוד צעיר. אני שמח שרן נמצא איפה שהוא, הוא קיבל החלטות נכונות בקריירה. הוא עשה את שלו בלאומית, נתן גולים, מיצה את עצמו למרות שהוא יוכל יותר”.
נאור ודור גלילי
נאור גלילי (50) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ ומזוהה בעיקר עם הצד הצהוב של העיר אשדוד. גלילי, שהתחיל את הקריירה כילד דתי שברח בשבתות מהישיבה אל מגרש הכדורגל, צבר במהלך הקריירה שלו 121 שערים.
אחדים משעריו של גלילי, ששיתף פעולה עם יגאל זריהן בחוליית ההתקפה של הקבוצה, היו ציוני דרך בהיסטוריה של עירוני אשדוד. החשובים שבהם היו שער הניצחון מול הפועל קריית שמונה שהעלה את הקבוצה לליגה הראשונה בעונת 1997/96 והשער הראשון בניצחון 0-2 מול הפועל פתח תקווה ברבע הגמר בעונת 1998/97, שהעלה את הקבוצה לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע המדינה.
החלוץ האימתני רשם גם עונה אחת במדי היריבה העירונית הפועל אשדוד ואף שיחק במהלך השנים במכבי יבנה, בית”ר תל אביב, הפועל באר שבע ובני יהודה תל אביב. לאחר שפרש ממשחק השלים תואר שני, שימש בתפקיד מנכ”ל מ.ס אשדוד ומאוחר יותר פזל גם לענף הכדורסל כשהפך ליושב ראש קבוצת הנשים של מכבי אשדוד במשך שבע שנים. כל אלו לא הפריעו לו לגדל כדורגלן שילך בדרכו שלו.
גלילי רשם את בנו דור (20) למחלקת הילדים והנוער של מכבי תל אביב. וכיום, כשהוא בגיל בגרות, חתם בקיץ האחרון על חוזה לשלוש שנים בקבוצת האם שלו. נוכח הקושי בלהעניק דקות משחק בקבוצה בסדר גודל של מכבי, דור הושאל לבית”ר תל אביב, ושם יקווה לרשום את עונת הפריצה שלו. “בגלל שזו השנה הראשונה שלי בקבוצת בוגרים, אז הציפיות שלי הן לשחק כמה שיותר ולצבור ניסיון”, מספר דור. “מקווה להגיע כמה שיותר רחוק עם הקבוצה וכמובן להבקיע שערים”.
במה אבא מצליח לתרום לקריירה שלך?
“כמו כל שחקן עבר, יש לו את הניסיון. הוא היה במקומות שאני נמצא בהם. הוא נותן לי עצות איך לעבור דברים. אם הוא רואה משהו לקוי, אז הוא מעיר כי הוא רוצה שאני אשפר, אם זה בקטע מקצועי, מנטלי, אפילו בקטע התנהלותי. כמעט ולא יצא לי לראות אותו משחק, ראיתי בעיקר קטעי וידאו שלו. ממה שאני זוכר ויודע הוא היה החלוץ הכי טוב שהיה בעירוני, גולר לפי מה אנשים שאומרים לי, חלוץ רחבה טיפוסי”.
הקשר בין גלילי האב לבן הוא קשר הדוק, הקרבה ביניהם מתבטאת היטב גם בליווי על המגרש. “אני אבא מאוד צמוד”, מספר נאור. “הולך לכל משחק בכל מקום בארץ. גם בנוער, גם בנבחרת הנערים, גם בנבחרת הנוער וגם עכשיו בבית”ר תל אביב”.
אתה אבא אמוציונלי במשחקים?
“אני לא מהאבות שתראי צועקים במשחק, מתלהמים או מעירים הערות שליליות. הדבר היחיד שאני עושה במהלך משחק זה לעודד אחרי פעולה טובה וגם לא טובה, כמו החמצה. בסוף משחק כשאנחנו יושבים, אני מדבר איתו על כמה נקודות שאני חושב שהוא צריך לשפר. כשהוא היה יותר צעיר הייתי עושה רישומים באייפון ולאחר מכן הייתי מדבר ומסביר לו. הייתי אומר לו בדיוק מה לתקן ומה לא. הוא מבין ועושה את זה”.
מה זה אומר כדורגלן עבר שעכשיו הוא אבא של שחקן כדורגל?
“זה קשה. זה מתח מטורף. כשאני שחקן, אז אני מפיג את המתח בריצה או במשחק, ויש לי יכולת השפעה. אבל עכשיו יכולת ההשפעה שלי היא מאוד אפסית. זה לא תלוי בי”.
לאיזה מקומות אתה רואה אותו מגיע?
“הפוטנציאל של דור מילדות היה להגיע לטופ, לרמה הגבוהה ביותר. בתכנונים שלנו היה שדור ישחק כבר עכשיו בקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב ולא בבית”ר תל אביב, אבל כמו שאמרתי קודם, יש דברים שהם לא בשליטה שלנו. בשנתון שלו, 1997, הוא נחשב לאחד השחקנים המבטיחים בכדורגל הישראלי, אבל בין הבטחה לתוצאות כרגע יש עדיין פערים. הוא שחקן מוכשר, ואני מאמין שבשנתיים הקרובות אחרי שהוא ירגיש נוח בבוגרים, אז הוא יגיע לטופ. אני יודע שיש הורים שיש להם נטייה לפתח ציפיות ולהגזים, אבל אני מנסה להיות אובייקטיבי כאחד שעבד בכדורגל. השמים הם הגבול בשבילו אם הוא ימשיך לעבוד קשה ויתמיד”.
יגאל וניב זריהן
111 שערים כבש החלוץ האימתני יגאל זריהן (49) במהלך הקריירה שלו, ולא לשווא הותיר חותם בדמות מלך השערים של עירוני אשדוד בכל הזמנים. 12 שנה הוא שיחק בקבוצת הבוגרים של הצהובים ואף הספיק לרשום עונה אחת גם בקבוצה המאוחדת מ.ס אשדוד.
הוא נחשב לאליל האוהדים כאשר זכה לכינוי "יגאל טורבו" ונחשב לאחד משחקני ההתקפה הגדולים ביותר שידעה עירוני אשדוד. לאחר פרישתו ממשחק פעיל אימן במשך ארבע עונות במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד, ובשנת 2008 הוביל את קבוצת הנוער לזכייה בגביע המדינה לנוער.
בנו ניב (23) הפך אף הוא לכדורגלן מצליח, שכיום עושה חיל בהפועל באר שבע וכבר הספיק לזכות בתואר אליפות במדים האדומים. כבר בגיל צעיר זריהן ג’וניור סומן כהבטחה גדולה, כאשר גדל במחלקות הנוער של מ.ס אשדוד.
אבא יגאל ליווה אותו לכל אימון ומשחק ודאג לעקוב מקרוב אחר ההתפתחות של הילד. “אני בהחלט מלווה ותומך בו מגיל צעיר, ולא רק בתחום הספורטיבי”, הוא מספר כיום. “עד היום אני הולך לראות משחקים שלו, כמה שמתאפשר לי. בשלב הזה של הקריירה שלו אין לי הרבה טיפים בשבילו. הוא כדורגלן מקצוען, ובהפועל באר שבע הוא מקבל כבר את כל מה שצריך. אצלי הוא מקבל בעיקר חום, אהבה ובית חם. כמו כל אבא גאה שרוצה שהילדים שלו יצליחו, אז גם אני רוצה, רוצה שהשמים יהיו הגבול בשבילו, הוא יכול להגיע למקומות הכי רחוקים”.
הבן, שמשחק כיום כאמור בבירת הנגב והתאושש רק לאחרונה מפציעה, לא שוכח מי האיש שדחף אותו למה שהוא היום. “אבא שלי הוא מושא להערצה בשבילי, גם בכדורגל וגם בחיים האישיים. הוא תורם כשהוא נותן לי הערות בונות וגם יודע להחמיא ולעודד כשצריך. מגיל קטן הוא מכוון אותי בכל דבר שקשור לכדורגל. אני יודע שהוא היה חלוץ גדול וסקורר ובנוסף שהייתה לו מהירות אדירה. לא הספקתי להיות במשחק שלו, אבל ראיתי המון סרטונים שלו וגולים”.
