קצת יותר מ-12 שעות לפני פתיחת הקלפיות הכריעו ביהדות התורה-אגודת ישראל והודיעו על תמיכה בד"ר יחיאל לסרי. המשמעות: 12-14 אלף קולות של מצביעי המפלגה צפויים להתווסף למאגר הקולות של ראש העירייה המכהן שרץ לקדנציה שלישית.
מי שהוביל את הקו הלוחמני נגד לסרי היו גורמים בתוך חסידות גור שמהווה כמחצית מכמות המצביעים. אבל לאחר שגם הם הבינו שלסרי הוא בעל הסיכויים הגדולים לנצח ולנוכח החלופות, הם החליטו שגם הפעם, כמו בשתי מערכות הבחירות הקודמות ימליצו לתושבים לתמוך בו.
כמקובל בציבור החסידי בעקבות ההכרזה צפויים עסקני הציבור להפיץ את ההחלטה במהירות בקרב התושבים – שרובם ממתגורר ברבעים ז', ג', ח' ו-ו'.
המועמדים הלן גלבר ושמעון כצנלסון חתמו היום על מסמך שמטרתו להוות "גוש חוסם" ליחיאל לסרי לאחר הבחירות וסירוב לחבור אל המחנה שלו במידה ויהיה סבב הצבעה שני.
כצנלסון: ״מחר זה יום הבוחר – היום ברור מתמיד שאסור לתת ללסרי ולמיעוט החרדי לכפות את אורח החיים שלהם על אשדוד. בעניין הזה הרוב המכריע של אשדוד איתנו. מחר אנחנו מנצחים ביחד״
גלבר: "יש דברים שחייבים להיות ברורים. אני מרגישה שמחר הולך להיות יום גדול ומשמעותי לעתיד שלי ולעתיד של העיר שאני כל כך אוהבת. לסרי רע לאשדוד. לכולם. לסרי לא יכול להיות ראש עירייה וגם לא חלק מהקואליציה העתידית. עידן לסרי מסתיים מחר״.
רגע לפני שעת השי"ן "כאן דרום" מנסה לנתח את הקמפיינים של המועמדים לראשות עיריית אשדוד ולגלות, לפחות טפח, על היועצים האסטרטגים ומי שמנהלים את העניינים, לרוב מאחורי הקלעים.
צוריאל שרון (ד"ר יחיאל לסרי)
היועץ האסטרטגי שרון צוריאל. ברזומה שלו כמה קמפיינים מוצלחים של בחירות לראשות הממשלה, של הבית היהודי. בעברו סיפר כי מתמקד בפילוח מדויק ולא בוחל במדיות “ישנות”, כגון מסרונים ושיחות טלפון.
צוריאל שרון. צילום: פבל
בחר שלא להשיב לשאלות המערכת למעט המידע שהוא היום חוץ מלסרי מנהל את האסטרטגיה של מרים פיירברג בנתניה, ישראל זינגר ברמת גן, חיים ביבס במודיעין, שמואל בוקסר בנס ציונה ועוד כמה גורמים בערים הגדולות ירושלים, הרצליה ופתח תקווה.
המתווה של לסרי: מטרתו היא ניצחון בסיבוב הראשון, ובכך למנוע את קיום הסבב השני, שבו הדברים עלולים להשתנות לרעתו.
לצורך כך צריכים אנשי לסרי להביא לקלפי את הבוחרים שלו בקדנציה הקודמת. הוא גם חייב להיאבק בתדמיתו כגורם להדתה באשדוד. בבחירות הקודמות ניצח את מתחריו בפער ענקי של 53% תמיכה כבר בסיבוב הראשון.
ניתוח של הקופירייטר אלירן גל: “הקופירייטרים שלו עושים עבודה מעולה מבחינתי. הסלוגן ‘בשורה הראשונה של ישראל’ הוא על סף הגאונות. הסלוגן איננו משכנע את המשוכנעים, אלא פונה למי שלא יודע מה להצביע ומי שלא בקיא בחומר ולא מבין. מבחינתי זהו הסלוגן המנצח”.
איזה הפתעות ומסרונים הוא מכין לנו למחר?
גדעון יניב (ד"ר אלי לחמני)
גדעון, מה הרקע שלך בתחום?
“שם המותג שלנו הוא קונץ. שראל דוידוביץ’ ואנוכי גדעון יניב, יוצאי קבוצת אדלר חומסקי. שימשתי כמנכ”ל של חברת הפרסום קוואטרו בקבוצה ולפני כן שימשתי כסמנכ”ל במשרד הפרסום. ניהלנו במשך כ-25 שנים עשרות קמפיינים לרשויות ומועצות מקומיות ואנו מתמחים בנושא. בבחירות האלו אנו מנהלים את הקמפיין של דוקטור אלי לחמני ושל שמעון בן נעים והסיעה שלו למועצת מעלות תרשיחא”.
צילום: ראובן קפוצ'ינסקי
האם הסיסמה היא שלך?
“הסיסמאות הן כמובן שלנו : התחלנו עם ‘רק לחמני יכול’ והקמפיין התפתח ל’לחמני – אני מאמין’. סיסמאות טובות הן סיסמאות שמייצגות נאמנה את מי שעומד מאחוריהן ומבוססות על תובנות אמיתיות שמגיעות מסקרים ומהשטח”.
האם לדעתך תנצחו?
“אין לי ספק שננצח! יש לנו קמפיין מצוין ומועמד מעולה. בבחירות באשדוד אין ‘כוכבים’ ויש ראש עיר ‘צולע’ שעשה את מרבית הטעויות האפשריות. אני מאמין שהתושבים באשדוד עייפו מפוליטיקה ישנה וייצאו להצביע. יחד עם השבתון והגידול באחוזי ההצבעה אפשר לעשות את זה”.
איפה, אם בכלל, טעיתם?
“שהסכמנו עם המועמד שלנו ולא התעקשנו על קמפיין נגטיבי. במידה והיינו עושים כן, אין לי ספק שהיינו כעת בדרך לים”.
מה מידת חלקו של יועץ וקמפיינר בהצלחה או כישלון?
“החלק של היועץ הוא עצום! גם בהצלחה וגם בכישלון. החל מביצוע אנליזה של השטח ושל המתחרים, המשך בניתוח המסרים על פי הדמוגרפיה העירונית וכמובן בבניית הקו התקשורתי שמתקשר את המסרים לקהלים השונים. יתרה מכך , אנחנו גם מנהלים את המשא ומתן עם הסיעות השונות ולעיתים קרובות מסייעים בקביעת המועמדים לסיעה”.
האם המועמד שלך מקשיב לך?
“לדוקטור אלי לחמני יש 10 תארים לפחות. הוא מצטיין ביכולת ללמוד. הלוואי וכל המועמדים היו מקשיבים ולומדים מהר כמו אלי. אבל במקרה שלו זה לא חוכמה, ההצלחה המהירה של הקמפיין סייעה לנו לבנות מערכת יחסים איכותית והבנה שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים”.
האם אתה מוכן לומר מה השכר שאתה מקבל והאם הוא עולה במידה ותנצחו?
“לא מוכן לגלות את שכרנו והוא אינו תלוי בזכייה”.
אלירן גל מנתח את הקמפיין: “אנשי לחמני עוברים עבירה על שיעור קופייירטינג מספר 2 – לעולם אל תצטדק בשביל המוצר שלך. כשאני קורא את המשפט הזה קופץ לי לראש: ‘למרות מה שאומרים עליי אפשר עדיין להאמין בי’”.
פרופיל האסטרטג: ברזומה של ולד ריכוז פעילות עולים ארצית במפלגת הליכוד בבחירות האחרונות. כמו כן כמה קמפיינים מוצלחים לנשיאות וראשות העיר במדינות מזרח-מרכז אירופה. סירב להשיב לשאלות בשלב זה.
מצב נוכחי: כצנלסון נמצא בסקרים במקום השני. כל שסניה צריך זה לשמור על המצב בסקרים – שהמתחרה לא יעבור את ה-40% כדי לעלות מולו לסיבוב שני, ובמקביל למנוע מאלי לחמני העולה לנגוס באחוזי התומכים שלו ולעבור מעליו. כצנלסון שינה גישה בבחירות אלו ומנסה לשדר רב לאומיות וססגוניות ולהגיע לא רק לבסיס בוחריו המגזרי הקבוע. כצנלסון נעזר בפרזנטורים צעירים ממגוון העדות, שם דגש על עברו (דוגמת סיפורי הגבורה במלחמת יום הכיפורים) ולשדר כי הוא ותיק אשדודי ככל התושבים.
אלירן גל: “’בסוף שמעון ייקח’, נו באמת… יש לכם את זה ביותר משפיל? דבר ראשון בשיעור קופירייטינג – לעולם אל תנמיך את ערך המוצר שאתה מפרסם. כשאני קורא את המשפט הזה קופץ לי לראש: ‘למרות שאתם לא מאמינים בי, אני מסוגל, רק שתדעו את זה’”.
רגע לפני שהולכים לשלשל את הפתק הצהוב והפתק הלבן לקלפי ביום שלישי, ראיינו בני נוער וצעירים מאשדוד שעומדים להצביע לראשונה בחייהם בבחירות המקומיות. כידוע, זכות הבחירה נתונה מגיל 17, דבר שיש מי ששוכח. ההצבעה של אלפי חבר’ה צעירים עשויה להכריע את הכף, ואם הם עוברים למועמדים מתחת לרדאר – זה עלול לעלות להם ביוקר.
“מישהו חילוני”
אליס חורנז’נקו, בת 17, תושבת רובע י”ב ותלמידת מגמת תקשורת וניהול עסקים במקיף ח’: “הייתי רוצה לבחור במישהו חילוני, כי אני גם כזו. רוב הזמן כשאני רוצה לצאת בשישבת, אין לאן כי הכול סגור, וגם אין תחבורה ציבורית”.
אליס חורנז'נקו
לשאלה אם נושא ההצבעה בבחירות עולה בקרב המשפחה או החברים אומרת אליס: “ההורים שלי מצביעים, אימא שלי חושבת להצביע להלן גלבר, אבל אנחנו לא מדברים יותר מדי על הבחירות בבית. עכשיו, לקראת הבחירות, אני קוראת ושומעת יותר”.
חושבת שתצביעי בסוף?
“כן, אצביע בסוף, אולי אלי לחמני, הוא יודע איך לפנות לאנשים. יש לו סרטון ביוטיוב שמספר איך גדל באשדוד ורוצה לשנות, וזה דיבר אליי, אז אולי אצביע לו”.
“מאוד חשוב לי להצביע”
עידן סלוצקר
עידן סלוצקר, בן 18, בוגר מקיף ז', מחכה לגיוס. “אני מאוד פעיל במערכת הבחירות הנוכחית כחלק ממפלגת חד”ש (חזית דמוקרטית לשלום ושוויון), אז מאוד חשוב לי להצביע. לראשות העיר אני בוחר בלחמני ולמועצה ב’לביאות’. מאוד חשוב לי לבחור מתמודד שאין לו שיוך ארצי, כדי שהמניעים שלו יהיו עירוניים, בגלל זה אני נגד תמורה כזו – זה יוצר מחויבות שלא אמורה להיות בבחירות מקומיות. מאוד חשוב לי להצביע כי אני רואה את בעיית הדיור, העסקים הקטנים, אני רואה מקומות שנסגרים ושהטייקונים אוכלים אותם בעיר שלנו, הייתי רוצה שכל צעיר יצביע בבחירות”.
רינת זוהר, בת 18, בוגרת מקיף ז’ ובעוד חודש מתגייסת להיות לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף.
“יש לי כיוון, אני לא יודעת למי, אולי לכצנלסון”, היא אומרת. לשאלה אם מדברים על הנושא במשפחה או עם החברים, זוהר מספרת: “ההורים שלי לא מצביעים, אבל בצוות שאני נמצאת בו בעמותת ‘אחריי’ אנחנו מדברים על זה, אבל עוד לא קראתי מצעים או החלטתי. אני חושבת שחשוב לקדם את בני הנוער באשדוד ולגרום להם להישאר ולא לברוח ממנה. רוב הצעירים מושתתים היום על הייטק, ובקצב שהם בורחים יישארו רק מבוגרים ודתיים”.
רינת זוהר
“אחד שלא רק מדבר”
אושרית ממן, בת 24, סטודנטית שנה א’ לתרבות יצירה והפקה במכללה האקדמית ספיר ונמצאת בפרויקט “כולנא ספיר” הממוקם בירוחם, ששם היא מתגוררת החל משנת הלימודים הקרובה.
אושרית ממן
למרות מגוריה הרחוקים, היא מכירה מקרוב מאוד את השיח על הבחירות הקרובות ומשתפת: “הפתק הלבן של מועצת העיר הולך לרשימת ‘האשדודים’ כי אני מכירה אותם עוד מאז שנוסדו, ואני מתחברת למה שהם רוצים לעשות בחינוך ולפיתוח של העיר. לגבי הפתק הצהוב לראשות העיר, יש לי התלבטות בין אלי לחמני לכצנלסון, לא יודעת מי יותר טוב, הכוונה לאחד שלא רק מדבר. אני מדברת עם ההורים והחברים שלי, וכולם עדיין בהתלבטות, אבל אני מתעדכנת וקוראת בעיתונים ובאינטרנט, ובסוף אחליט למי”.
“אימא שואלת אותי מה קורה”
קיריל לקוטה, בן 22, עובד בתל אביב וגר ברובע ו’ באשדוד. “אמנם אני לא מבין בכל מצע, יש מועמדים שהמצע שלהם נשמע טיפה יותר מעניין ועם יותר ניסיון, אבל לראשות אני מצביע ללחמני בגלל שפשוט לעומת שאר המתמודדים לדעתי הוא המועמד והאדם הכי הגון שם, לפחות לפי מה שהבנתי”, אומר לקוטה. “לשאר המתמודדים יש סיפורי שחיתויות, לא יודע אם זה נכון, אבל לדעתי הוא האדם הכי נקי ואני סומך עליו. שמעתי אותו מדבר, ואיך שהוא אומר דברים גורם לי להאמין בו, ואני מרגיש שהוא זה שישנה וייצג אותי בעיר הזאת”, הוא מוסיף.
קיריל לקוטה
“לגבי המועצה, אני מצביע ל’אשדוד מתעוררת’, לנאור ביטון. הוא צעיר, מנוסה, היה באו”ם, בארצות הברית, עבד אצל לסרי ואני מאמין שהוא יצליח לשנות דברים. אני חושב שכל הצעירים צריכים להבין שיש צורך לדאוג לדירות לצעירים. גם אין תעסוקה לצעירים חוץ מלמלצר ולעבוד בחנויות, אבל זה לא קריירה. אנחנו רוצים לבנות קריירה ולבנות אותה באשדוד, וכרגע אין פה אופציה, וצריך אנשים שיקדמו את זה. הדבר השלישי שחשוב לי זה לב העיר. זה מעצבן שכל יום שישי אנחנו צריכים לנסוע לתל אביב כי באשדוד יש שלושה פאבים ואנחנו רוצים לגוון. או כשאנחנו רוצים לראות סרט בראשון, יש יס פלאנט שלא משתווה למה שיש בעיר, וחבל, כי אני חושב שאפשר לדאוג שיהיה בית קולנוע קצת יותר שווה.
במשפחה אנחנו פחות מדברים על זה. אימא שלי פחות יודעת וכל הזמן שואלת אותי מה קורה, ואני מעדכן אותה. אני מתעדכן בעיקר מחברים ומפייסבוק, ומנסה לקבל תמונה כמה שיותר מקיפה מחברים בעיר. אבל אם בפייסבוק, לכל עמוד יש את האינטרס שלו, אז מנסים להיכנס לכמה שיותר עמודים כדי לקבל תמונה כמה שיותר אובייקטיבית”.
עוד יומיים תסתיים תקופת הבחירות הזאת. כמי שכבר עבר כמה מערכות בחירות- אני מוכרח לומר שזו שונה. בניגוד לקודמות, זו מלאה בהסתה, ברוע, באנשים ששכחו שהאנשים עליהם הם כותבים ואיתם הם מדברים הם בעלי משפחה, שכחו שדרך ארץ קדמה לכל דבר: גם לתורה וגם לתוצאות הבחירות. מרגיש שמשפחתי ואני עברנו סוג של מהלומה במטרה להשתיק אותנו ,מי שעשה טעה. כן,זה כואב אבל אהבה מנצחת ואנחנו משפחה חזקה מאוד .
הנה דוגמאות בודדות לדברים שעברנו אני ומשפחתי בחודשים האחרונים (מזכיר לכולם שאני לא מתמודד): *בתי בת ה-13 (כן,תקראו טוב, רק בת 13) נכנסה הביתה נסערת כיוון שפגשה אדם ( בכוונה מסתיר את המקום ) שתומך במועמד אחר לראשות העיר, והוא הטיח בה מילים קשות, רק בגלל שאבא שלה עובד עם ראש העיר. אחסוך את המחמאות שהיא קיבלה מאותו אדם שהחליט להתעמת עם ביתי . * רויתוש מצאה את תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק, ביחד עם עם ציור גדול של לשון על צאוורה בתוספת הכיתוב "לקקנית". היו מי שדאגו גם לשלוח לה לפרטי ובתגובות, להכאיב כמה שיותר. צירוף המילה הזו הלשון המגעילה שהוצמדה לצווארה- באמת בושה! וזה לא נגמר. * פעיל של מתמודד אחר בבחירות, שסיפר לי שהוא מתכוון לגרור אותי מהשערות מקומה חמישית בבניין ביום לאחר הבחירות, תוך הדגמה בידיו על לדרך פעולתו העתידית. ועוד כל מיני דברים כאלה, שכוללים ברכות ותפילות שרויתוש מקבלת על העבודה שלי, על הבן אדם שאני, על המקצוע שלי.
עכשיו יותר מתמיד ברור לי, כמו לרוב תושבי העיר, שהאמת, החיובי ועשייה ינצחו בעוד יומיים את הגל המכוער הזה ששטף את העיר בחודשים האחרונים. כנראה זה הולך להפתיע אנשים: אבל אנחנו כולנו שכנים, חברים או לכל הפחות חולקים את אותה העיר.
כל סיפורי המעשיות והשקרים שסופרו בעיר בתקופה האחרונה אולי נאמרו בכוונה לפגוע בלסרי- אבל בפועל הם פגעו בכולנו- העיר שלנו הושחרה בגלל בעלי אינטרס אישי , תושבי העיר נפגעו מהם והדימוי של כולנו התלכלך. אני יותר מגאה ושמח להיות לצדו (כבר כמעט 15 שנים) של מנהיג שרואה את כלל ולא האישי שביקש במשך כל הדרך קמפיין חיובי, קמפיין שמראה את העשייה, קמפיין שלא פוגע אישית בשום אדם, לא יוצא כנגד אדם מסויים ובטח לא נגד משפחתו. זאת מנהיגות וזו אחת הסיבות שביום שלישי יבחרו בו שוב לנהל את העיר.
צירפתי צילום של הדגל האנושי בים שעשינו כולנו, תושבי העיר, ופורסם בכלי התקשורת הארציים והמקומיים ביום העצמאות האחרון. ההמנון הלאומי התנגן והתמלאנו גאווה .במיזם הזה השתתפו אנשים מכל גווניה של האוכלוסיה, מכל הגילאים ומכל קצוות הקשת העירונית והוא ההוכחה שכוחנו באחדותנו, וביחד אנחנו יכולים ליצור דברים יפים. עוד יומיים יחזור השקט לעיר. לצד השמחה הגדולה, הכאב האישי של משפחתי ושלי לא יחלוף מהר, סוג של פוסט טראומה . ועם כל זאת גאה להיות אשדודי !
ששה עורכי דין מוכרים מאשדוד הכריזו היום על תמיכתם בעו"ד אייצלותם (אייצ'ו) מסלה בבחירות המקומיות למועצת העיר אשדוד. מדובר בעורכי הדין מרק גלר , עו"ד רפי (רפאל) דיין, איריס אדרי, אלישע שניאור, דוד בן שימול ושימי גולן.
למרות שבין המועמדים למועצת העיר ישנם 6 עורכי דין, עורך הדין היחיד שזוכה לתמיכתם של חברם למקצוע המכירים אותו היטב, הוא עו"ד מסלה המתמודד בראשות רשימת אופק חדש המייצגת את תושבי השכונות ואת יוצאי אתיופיה.
אחרי התיקו המרשים מול בית"ר ירושלים, ששלח את מאמנם גיא לוזון בביתו, מגיעה אשדוד למשחק נוסף מול העולה החדשה הפועל חדרה שאירחה אותה באצטדיון בנתניה, שנמצאת במקום השני בליגה. הקבוצה מעיר הנמל נמצאת במקום השמיני ותקווה לטפס עד המקום החמישי על חשבון האלופה הפועל ב"ש. מנגד, מגיעה חדרה לאחר תבוסה 4:0 למכבי ת"א. כבר בדקה ה-12 הגיעה מ.ס אשדוד למצב מצוין לעלות ליתרון. ג'וסיפ איבנצ'יץ' בעט, אוסטין אג'ידה הדף היישר לרגליו של קינדה שמחמישה מטרים ושער חשוף לחלוטין בעט החוצה. 12 דקות חלפו ואשדוד נענשה מהצד השני. פרדי פלומיין הרים כדור קרן וקווין טאפוקו נגח לרשת 1:0 למארחים. בדקה ה-41 קרן של דן ביטון הגיע לראשו של ניר ברדע שנגע קלות והכדור חדר לרשת. 1:1. בדקה ה-44 קרלו ברוצ'יץ' הגיע להזדמנות קורצת מאוד אך מקרוב בעט גבוה מן האוויר. הזדמנות גדולה להפוך את התוצאה.
פרויקט חדש העונה לשם "בוחרים בחיים" יצא היום לדרך באסותא, פיילוט חדש שהתחיל כרעיון רק לפני כחודש וחצי.
דליה בידר, אחות מתאמת טראומה ומיון וד"ר איתי זוארץ, מנהל יחידת הטראומה בבית החולים אסותא יזמו פרויקט חדש העונה לשם "בוחרים בחיים", שהתחיל הבוקר, 28.10, כפיילוט ראשוני, ומטרתו להעניק הסברה חוויתית לנושא תאונות הדרכים בקרב בני נוער מכיתות י"א וי"ב באשדוד.
הפרויקט, שעלה תחילה כרעיון של דליה בידר לאחר ששמה לב כי מקרי תאונות הדרכים עלה בחודשים האחרונים, נרקם וגובש בשיתוף פעולה בין בית החולים אסותא אשדוד, אגף החינוך ואגף זהירות ובטיחות בדרכים בעיריית אשדוד.
ד"ר זוארץ מתחיל לספר: "אנחנו מאוד עסוקים, לצערינו, בתאונות דרכים באשדוד ושמנו לב שאנחנו נתקלים בהרבה תאונות דרכים שמעורבים בהם בני נוער, בין אם הם הולכי רגל, בין אם בנסיעה של המגיפה החדשה- האופניים החשמליים, בה יש בכל יום שניים או שלושה פצועים מאופניים חשמליים. זה המון לעיר אחת".
בידר ממשיכה "הצעתי לאיתי, בוא נלך לבית הספר, בלי קשר לעבודה כדי לקיים הסברה כערך מוסף, והוא הציע לקיים שיתוף פעולה בין הגורמים השונים כי זה רעיון שטוב לכל הצדדים. הוא פנה להנהלת בית החולים, היא קישרה אותנו לענייני התשלום, ומשם זה רץ".
"זה היה שיתוף פעולה מהיר עם הירתמות של בית החולים והעירייה, ובחודש וחצי הפרויקט נרקם כי זה באמת נושא חשוב ובוער, ויכול באמת להשפיע".
לאילו גילאים אתם פונים? ד"ר זוארץ מסביר "אז חשבנו איפה נשפיע הכי הרבה ואמרנו כיתות י"א-י"ב, זה בדיוק השלב בו מוציאים את הרישיון, לומדים תיאוריה, מתחילים את החיים המקצועיים כנהגים בכביש, ואולי שם לפני שהם יתפסו לאיזשהם דפוסי נהיגה, נוכל להתערב".
אז איך זה עובד?
"אגף החינוך בשילוב אגף זהירות ובטיחות בדרכים של עיריית אשדוד מביאים לנו לכאן, לבית החולים תלמידים מכל בית ספר, והיום שלהם יוקדש רק לפרויקט הזה. 30-60 תלמידים מ-8:00 בבוקר ועד 13:00 שיגיעו לבית החולים. היה לנו מאוד חשוב לחבר אותם למקום וגם להוציא אותם קצת מהאווירה הלימודית ולהעביר להם חוויה, סיפורים, לא הרצאות, לא 'נו נו נו', לא סטטיסטיקה, הכל תוך שיחה בגובה העיניים- זה מה שקורה לפצוע, זה מה שקורה, זה מה שהמשפחה עוברת".
"אנחנו מביאים אותם לפה, מראים להם איפה חדר המיון, איפה חדר הטראומה, מסבירים איפה מורידים את הפצועים, מהפיילוט של היום אני יכול להגיד שזה מאוד מלהיב את הילדים, זה מעניין אותם מה קורה בבית החולים, אחר כך אנחנו מביאים מישהו שעבר תאונה ועבר פה תהליך שיקום מאוד ארוך, שיספר להם את הסיפור שלו, גם בגובה העיניים, לא בסגנון הרצאתי".
פחות מ-36 שעות לפתיחת הקלפיות: אולם בלה וידה התמלא הערב מפה לפה במסגרת כנס הבחירות המסכם של אשדוד בתנופה ויחיאל לסרי.
כ-2,000 איש הגיעו לאירוע וביניהם תושבים מהשורה, אנשי ציבור וביניהם יעקב מלכה ומאיר ארגמן, חברי כנסת מהליכוד כמו אבי דיכטר, עובדי עירייה וגמלאים שלה.
באשדוד בתנופה מקווים שיצליחו לנצח את הבחירות בסיבוב ראשון ולהגדיל את סיעתם במועצת העיר שמונה כיום 3 נציגים.
"יש לנו את מטה הבחירות הכי טוב בארץ", אמר לסרי בסיום הכנס.
עוד קודם לכן בדבריו באירוע אמר לסרי: "נכבוש את ראשות העיר ונביא הרבה מנדטים למועצת העיר. קבענו יעד של שמונה מנדטים ואנחנו לא מתביישים ביעד הזה. ביום שלישי העיר אשדוד תרגיש את העוצמות של גבי כנפו".
לסרי תקף את יריביו: "מנסים להפחיד אותנו, אבל לא יהיה שינוי בסטטוס קוו. בחצי שנה האחרונה מנסים לקחת לנו את העיר, מנסים לגנוב לנו את אשדוד היפה והסובלנית שלנו, מנסים לפגוע בערך החיים המשותפים שבנינו כאן. לא ניתן שיגנבו לנו את העיר. ננצח ביום שלישי, נראה להם מה זה, באחוז גבוה מאוד, לא יהיה סיבוב שני!".
"הפקרנו את השטח לפוליטיקה של אינטרסנטים, הם השקיעו הון עתק, שכרו חברות לבניית פרופילים מזויפים, לשתילת מסרים ולהפצה של שקרים וככה רצו לגנוב עיר", תקף לסרי את יריביו. "אני לא מאשים את התושבים, עשו להם שטיפת מוח. קחו לכם לדוגמא את השקר הפשוט והגס הזה שאני גר בפתח תקווה. הוא נקנה בכסף, אני יודע למי שילמו ועד עכשיו אנחנו שומעים אנשים שחושבים שאני גר בפתח תקווה. עדיין מנסים להוליך שולל את התושבים"
קהל. צילום: דור גפני
עדכונים בשידור חי – בדף של "כאן דרום אשדוד" בפייסבוק.
יומיים לפני הבחירות, ורגע לפני שמתחיל כנס הפעילים של ד"ר יחיאל לסרי הערב באולמי לה וידה באשדוד, כצנלסון בחר לגשת לעורך דין ולהזכיר ללסרי את החוק הבסיסי בבחירות בו קיים איסור של עובדי עירייה להשתתף בתכנים פוליטיים.
כצנלסון במכתב אזהרה ותזכורת ללסרי: עובדי עירייה ובחירות הוא לא חוקי
עוד קרא ללסרי דרך המכתב "אבקש, כי תצא היום הודעה על ידיך המורה לכלל עובדי העירייה שלא להגיע לכנס אשר הנך עורך הערב באולמי "בלה וידה".
עד לבחירות שיקבעו מי יהיה ראש עיריית אשדוד בחמש השנים הקרובות וכיצד תיראה המועצה, בחירות שישפיעו על עתיד העיר ועל החיים שלנו, תושביה, נותרו עוד ימים ספורים. שעון החול הולך ואוזל עד לפתיחת הקלפיות ביום שלישי הקרוב 30.10.10.
בשבוע שעבר נפגשה כתבת “כאן דרום” עם אחד המועמדים לראשות העירייה, ד”ר אלי לחמני, במשרד ראיית החשבון שלו באזור הסיטי. כידוע, יש חמישה מתמודדים על הכתר. מלבד לחמני, אלה ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי, שרץ לכהונה שלישית ברציפות, שמעון כצנלסון, הלן גלבר וסגן ראש העירייה בוריס גיטרמן.
ד”ר לחמני, אתה חושב שתהיה ההפתעה של הבחירות האלו?
“אני בטוח שאני אהיה. אנחנו מרגישים את האהבה בציבור, זה מדהים. אז נכון, סקרים זה סקרים, וגם בתוך הסקרים האלו אומרים ויודעים שרק אני יכול לנצח את לסרי. אני מאמין שתהיה הפתעה בסיבוב הראשון, הפתעה גדולה.
הציבור לא אומר את האמת, הרבה אנשים פוחדים, יש אווירה של שלטון שאנשים מפחדים להגיד, גם כשעושים סקר. אנשים שהזדהו, שתמכו, ששמים שלט, שתמכו בפייס התקשרו אליי ואמרו לי, ‘אנחנו לא שם. אנחנו יודעים שבבחירות האלה יש לנו ניצחון בידיים’.
“שמעון כצנלסון מדבר רק למגזר מסוים, הוא עושה כנס של יוצאי ברית המועצות. אני מדבר לכלל הציבור, לחילונים, לצעירים, לחובשי כיפות, מסורתיים, אתיופים, הודים, ואת יודעת מה? אחד הדברים שאני רוצה להוציא מהעיר הזו זה הנושא של העדתיות. הגיע הזמן שאנחנו כבר לא עדות, אנחנו ערב רב של תושבים שרוצים להיות בעיר הזו”.
גם לסרי מפציר בכולם להיות מאוחדים, וזה מוביל אותי לשאלה הבאה. במידה שתיבחר…
“אני אומר 'כשאבחר'…”
לחמני. צילום: ראובן קפוצ'ינסקי
תשב עם לסרי בקואליציה?
“בחיים לא פסלתי אף אחד ואני לא פוסל אף אחד, גם אם תשאלי אותי אם החרדים ישבו איתי. אנחנו נהיה פלורליסטים, אם אנשים יקבלו את העמדה שלי של ‘חיה ותן לחיות’, מי שיקבל את תפישת העולם הזו והעמדה הזו יוכל לשבת איתי בקואליציה.
“אני לא הולך בשביל לשבת על הכיסא, אומרים לי, ‘אתה עכשיו רץ, אחרי זה אתה תשנה את העמדות שלך’, אז לא. אם אני לא אצליח, אני אחזיר את המפתחות. אני רוצה לשנות את התפישה בעיר הזו, נמאס כבר מהנקודה הזו שיש מנהיגים שבשביל לשמור את הכיסא הם מאבדים את הדרך. אם איבדת את הדרך, המטרה כבר לא חשובה.
אני חי בשביל זה, אני לא נלחם בשביל הכסף, אני כאן בשביל לשנות את העיר הזו וזה מה שחשוב. באו ואמרו לי, ‘שמע, אולי תיצור קשרים, תיבחר בפעם הבאה’, אני לא שם! מי שבוחר בלסרי בוחר בבן זקן, מי שבוחר בשמעון שיבדוק מי הקבלנים, מי שבוחר בהלן שיבדוק מי הקבלנים. אני לא הולך לשלטון של קבלנים, נקודה. לא לקחתי שום כסף מאף אחד, זה מימון שלי הכול. בתפישת עולם שלי, כשאתה בא נקי, אתה גם יכול לעשות את הדברים שאתה רוצה, אתה לא מחויב לאף אחד”.
“יש בי צד של אקסטרים”
לחמני הוא בן הזקונים מבין עשרה אחים. אימו התחתנה בשנית כאשר היו לה שמונה ילדים עם אביו. “תחשבי”, הוא אומר, “בן יחיד ורווק שמתחתן עם אישה עם שמונה ילדים, היום זה לא נתפס”. לאחר שנישאו נולדה אחותו ואז הוא. הם עברו עם משפחתו לאשדוד בשנת 1966 לבית של 55 מ”ר ברובע ב’. כיום, פרט לאח אחד בירושלים, יתר האחים עדיין גרים בעיר עם משפחותיהם.
מה התגובה של האחים למועמדות שלך?
“הם מדהימים, אם יש קצת קשיים הם עוזרים, אבל יש אח אחד, יעקב לוי, מנהל מקיף ה’ לשעבר, שתומך דווקא בכצנלסון. אולי מפאת שכבת הגיל, התפיסה היא שונה”.
יעקב לוי מודיע על תמיכתו בכצנלסון. צילום: מטה כצנלסון
זה כואב לך?
“ברור. ברור, זה מפריע, מציק, אבל אנחנו לא מדברים על זה, אני בעיקר רוצה שנעבור את הגל הזה”.
הרבה אנשים רואים אותך כאדם הגון וישר ואיש מקצוע, אבל טוענים שאתה חסר כריזמה. אתה מסכים?
“הכריזמה היא דעה סובייקטיבית אצל האדם. אני אדם רציני מטבעי, מבחינת הנקודה הזו, אבל אני יודע להיות פתוח ואני יודע לחבק ואני יודע לצחוק. אנחנו צריכים לבחור ראש עיר שינהל עיר וינהיג עיר, אני חושב שמהבחינה הזו אתה לא צריך את הרושם של הסחבק, אתה צריך אדם שינהל.
“יש הרבה חברים שאומרים לי, ‘שמע, אתה מאוד פתוח לציבור’ ויש כאלה שרואים את זה אחרת. מותר לכל אחד לראות את זה בצורה אחרת, יש בי הרבה תכונות, ונכון, השלב הראשון של להיפתח למישהו לוקח זמן, ויש בי גם את הצד של האקסטרים. אני עושה דברים בתחום של ספורט אקסטרים, גם בים וגם בגלישה ומקפיצה מצוקים.
“אני חושב שבסופו של תהליך, כשאני מדבר אחד על אחד עם אדם אני מצליח לשכנע, אני יושב עם בן אדם שמצביע לסרי ובשלוש דקות הוא אומר שבוחר בי – אז אדם חסר כריזמה היה יכול לעשות את זה? אני בסיפור מחודש יולי. התחלתי מאפס”.
לקפיצה שלך יש קשר לפרשת ההקלטות של גלבר? התחזקת כי היא נחלשה?
“ממש לא קשור. לא נכון, ממש לא נכון. אני נכנסתי לתמונה כשהיה ואקום. תראי, אני כל מה שהציבור רוצה, ניקיון כפיים, זן אחר של פוליטיקה. אני לא פוליטיקאי”.
צבי צילקר ולחמני צילום: אורי קריספין
למה ההתלכדות ביניכם – אתה, כצנלסון וגלבר – לא התממשה?
“כבר לפני חצי שנה אמרתי, ‘בואו נעשה סקר, שהסקר יקבע מי המועמד שהכי ראוי להיות ראש עיר’. שמעון כצנלסון ככל הנראה לא רצה שיהיה סקר, לא יודע למה. אם היו סיבות אמיתיות, הוא היה בא. הלן הייתה שם, ושמעון רצה שאלה אחת שלכאורה מדמה בחירות. אם שמעון כצנלסון מול לסרי, לסרי לוקח את הבחירות האלו בגדול. שמעון כצנלסון לא עובר את ה-16 אחוזים, הסקטוריאליות שלו נשארה אותו הדבר, אין שום דבר שהוא התקדם מהבחירות הקודמות”.
חושב שאתה משתווה לו?
“אני עובר אותו. אני נכנס לקהלים שהוא לא נוגע, הוא לא נכנס לקהלים שהם לא יוצאי ברית המועצות, אני מבחינתי נוגע בכולם. עכשיו, הלן גלבר, אמרתי לה ישירות: ‘את לא יכולה לצאת כנגד לסרי שתפוס על ידי בן זקן ואת פונה לקבלן זר שאת מכירה אותו פעם ראשונה, באילו ערבויות? באילו ביטחונות?’ דבר שני היא החליטה למלא את פיה מים בכל מה שקשור לחרדים. כשאתה מנהיג אתה צריך לכוון, אי אפשר להיות אמורפי. אני בטוח שאם הלן הייתה מורידה את המועמדות שלה, כבר בסיבוב הראשון הייתי מנצח”.
מה עם הסיבוב הראשון כרגע?
“אני בטוח שאהיה עם האחוזים הכי גבוהים בסיבוב השני. בסיבוב השני אני אקח, כולם יודעים את זה, אפילו בסקרים המוזמנים”.
הלן גלבר ואוהדות בכנס הפעילים אמש. מימין דובר המטה: סער גינזבורסקי. צילום: שני מלכה
אתה חושב שבעקבות פרשת ההקלטות הלן הייתה צריכה להסיר מועמדות?
“אני חושב שהלן הייתה צריכה להסיר מועמדותה, לא קשור לפרשה, למרות שהיא מעיבה ולא טובה. המשטרה תגיד את הממצאים שלה, ואני מקווה מאוד שלא תמצא משהו. אני הצעתי ואמרתי שהיא יכולה לקבל תפקידים מאוד בכירים בהנהגה שהיא יכולה לקבל ולהשתתף איתי בה, אבל אנחנו צריכים מועמד שינצח את לסרי”.
לפני 10 שנים, ערב בחירות 2008, ראיינו ב”כאן דרום” את אידי ישראלוביץ’. הריאיון איתו עורר הדים רבים. בתור סמל של העיר אשדוד, הביקורת שהוא מתח על השלטון — באותו זמן עמד בראש צבי צילקר כמובן — הייתה בדיעבד מעין נבואה. ואמנם באותן בחירות חל מהפך וד”ר יחיאל לסרי ניצח.
השבוע חזרנו אליו. עשור מאז הריאיון ההוא אידי לא השתנה. הוא נראה היטב, אותו אידי שאוהב את החיים ואומר את האמת שלו בדרך המיוחדת שלו.
ואם בבחירות עסקינן, בימים אלה עומד השף והמסעדן הוותיק בפני יישום בחירה אישית-עסקית משלו. את מסעדת החוף שלו הצמודה למרינה בעיר הוא החליט להסב לאולם אירועים, גם כן, אחרי עשור.
לחבר שולחנות
“בזמן האחרון כמעט לא עצמתי עין”, הוא מגלה. “קיבלנו בבית החלטה להפוך את מסעדת החוף למקום שיהיה בנוי על שמחות ואירועים, מה שמחייב אותנו לעשות אותו כשר. בוא נתחיל מזה שקצת התעייפנו. בקיץ זה רצח, בחורף פחות, ורק שיש ימי שמש עובדים משמעותית. ככה זה היה במסעדה”. את המסעדה ניהלו בניו של אידי — אברהם וגל — והם יובילו את המקום במתכונתו החדשה: אידי אירועים על החוף.
אידי בחוף. במקום מסעדה – אולם אירועים כשר. צילום: פבל
מה עומד מאחורי ההחלטה?
“זו החלטה שהיא לא רק עסקית, אלא גם כדי שהילדים לא יעבדו יום ולילה, כולל שבתות מחוץ לבית. הם הקימו משפחות וחשבתי שיהיה יותר טוב ככה”.
מי נתן את הרעיון?
“אני. הבנים לא רצו בהתחלה. קרה פה משהו, מאות אנשים נקשרו למסעדה. עשינו קבלות שבת. זה אפילו עצוב, היית צריך לראות את קבלת השבת האחרונה בסוף השבוע האחרון. אנשים יושבים, נהנים, אוכלים, שותים, שרים, מדברים, צוחקים. היו גם כל מיני פרלמנטים שבאו קבוע. זה לא פשוט”.
מותר לשאול אם המסעדה הרוויחה?
"כן, היא הרוויחה, אבל אף פעם עסק לא מרוויח כמו שאנחנו רוצים. בקיץ העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית, עמדנו מול שטף של המוני לקוחות, ולא תמיד הצלחנו לעמוד בקצב, לפעמים אין לך מספיק עובדים. הימים החזקים היו שישי-שבת בקיץ. בחורף כשהיו ימי שמש לא פעם נתקענו עם מלא אנשים כשלא היינו ערוכים מבחינת ידיים עובדות”.
זו פעם ראשונה שאתה נכנס לתחום האירועים?
“תראה, אנחנו עושים פה, באידי דגים, הרבה אירועים, גם באיטלקייה שהייתה לנו היינו עושים ימי הולדת, גם חתונות כבר עשינו, בר מצוות, אבל עכשיו אנחנו הולכים על מקום מיוחד לאירועים ושהוא גם כשר. רוב הקהל באשדוד שומר מסורת”.
לא מוותר על המטבח. אידי בפעולה. צילום: פבל
אתה בעסקי המסעדנות והאירוח קרוב ל-40 שנה. אשדוד, אולי המדינה כולה, הפכה לדתית יותר?
“בוא נגיד שכן, אבל בחיים שלי ובסביבה שלי הדתיים אף פעם לא הפריעו לי. פעם מישהו ראה שהעליתי בפייסבוק תמונה של מנת סרטנים, אז הוא איחל לי ברכה שהסרטן יאכל אותי, אבל זה סתם אחד. אני רוצה להגיד לך שאולי חלק מהדתיים והחרדים באמת רוצים שהשבת תהיה סגורה, אבל באשדוד כל מה שעבד — עובד. אף אחד לא סגר, וגם אם נתנו דוחות אזהרה בביג, לא קרה כלום, יצא שעשו הפגנות יפות, וכל אלה שהם נגד לסרי באו יפה, הביאו אוטובוסים מחוץ לעיר ושיחקו אותה.
אז בוא, לפני 25 שנה, כשהייתי עוד ברחוב רוגוזין, אני הייתי מקבל דוחות על פתיחה בשבת. זה לא היה בתקופת לסרי, זה היה בתקופת הנאורים, במרכאות. לא רק דוחות, היו מביאים אותי פעם ברבעון לבית המשפט, והייתי פוגש את השופט אברהם ששון. לא רק אני, גם בעלי עסקים נוספים. אז שילמנו קנסות, זה חוק עזר עירוני, הוא היה קיים, ונראה לי שלא ישנו אותו. אני ידוע כאחד שעובד בשבת. מסעדת הדגים תמשיך לעבוד בשבת. אולם האירועים לא יעבוד בשבת. אם אני לא אעשה אותו כשר, זה לא יעבוד. זו החלטה עסקית”.
אירוע מעצב
הוא בן 66, נשוי לטלי, יש להם שני בנים ושישה נכדים. “בשנת 82’”, הוא נזכר, “עשיתי פעם ראשונה קבלת שבת באשדוד. על הגיטרה היה גיל גרבי עליו השלום, על הפסנתר היה קופל, קצין מודיעין. מאז השתדלתי תמיד לעשות שמח, לשלב מוזיקה במסעדות שלי, גם היום”.
אצביע עבורו. אידי ולסרי. צילום: פבל
אולם האירועים שלך יהיה מהטובים שיש?
“אני שואף לעשות אולם של עד 250 מקומות, מקום אינטימי, ברמה גבוהה ובלי יותר מדי נצנצים. אני נותן את הים, את האוכל והשירות, האירוח, סדר וניקיון. בכול יהיה ביחס אישי, ואנחנו נכין את האוכל, זה לא יהיה תעשייתי. אני אוהב לארח ואני יודע איך מחברים שולחנות”.
באשדוד הוא יהיה מהטובים ביותר?
“היום אשדוד היא על רמה גבוהה, גם באולמות, גם במסעדות, גם בפאבים, מי שחי את העולם הזה יודע. הרבה חבר’ה צעירים שעברו אצלי פתחו מקומות משלהם, יצאו לעצמאות והצליחו, ואני שמח בשבילם”.
זה תחום תחרותי. אתה תמיד מפרגן לכולם?
“אני תמיד מפרגן. תמיד היה לי את הקהל שלי וברור לי שאם היום אתה אוכל במסעדה אחרת, אולי מחר תבוא אליי. אתה לא כבוש. אנשים הפסיקו לאכול פה אחרי 20 שנה ועברו למסעדות אחרות ויש כאלה שהפסיקו אצל אחרים ובאים אליי. אנשים לא תמיד נאמנים למסעדה כל החיים”.
תקן אותי אם אני טועה: אתה מאוד לא אוהב לאכזב אנשים.
“נכון. אני אוהב לארח, לתת שירות, לגרום לאנשים ליהנות ולהרגיש טוב, שיהיו מרוצים. לא תמיד אתה מצליח. תראה, המסעדה שלנו לא פחות טובה ממסעדות אחרות בתל אביב או בארץ בכלל”.
אידי דגים היא אחת מ-10 המסעדות הכי טובות בארץ?
“אני לא יכול להעיד על עצמי. אני יכול להגיד לך שהקהל מגיע מכל הארץ, צריך לשאול אותם. כשיש אירועים, מופעים ופסטיבלים בעיר אנחנו מרגישים את זה, מגיעים עוד יותר לקוחות. אין מצב שמגיע זמר או להקה בינלאומית, ואני לא מלא לפני ואחרי. העיר אשדוד נהייתה פצצה. תראה איזה חיי תרבות, מה שקורה פה. על זה אנשים פחות מדברים בפייסבוק”.
מתראיין. צילום: פבל
העיר עברה מהפכה?
“בוודאי. ב—10 השנים האחרונות אשדוד עברה מהפכה. לפני זה היא הייתה עיר סגורה, התפיסה הייתה שלא צריך תרבות ויותר מדי, קצת כמו בימי אבא חושי בחיפה, עיר של פועלים, בערב הולכים לישון. ככה היה גם באשדוד. בשנות ה-80 הסתובבו פלוגות של משמר הגבול סביב מקומות הבילוי. הייתה אלימות, הייתה ביריונות, הייתה בשפה האשדודית ‘חאווה’, כלומר פרוטקשן, ואכלנו רפורטים מהמשטרה אם היינו פתוחים רבע שעה אחרי חצות”.
והיום?
“היום כל העיר עובדת, יד פתוחה”.
אצלך גם ניסו לגבות פרוטקשן?
“בטח, איזו שאלה, אבל מזמן, כשהיינו בד’ ליד התחנה וברוגוזין, ניסו אבל לא הצליחו. ‘אידי, תעזור לנו’, ככה זה מתחיל, אשדודים וגם מחוץ לעיר. חלקם אני פוגש היום באירועים, יש לנו כבוד בעיניים. הייתה פעם שהסתיימה בקרב אגרופים. אמרתי לאחד מהם מה אני חושב על אימא שלו, הם היו שניים, לא היו יותר מדי אורחים במסעדה באותו רגע והחלטתי לתקוף. קיללתי אותם, התפתחה תגרה, נלחמתי יפה וגם קיבלתי בומבה ליד העין ושבוע הסתובבתי עם פנס שהאיר את כל רחוב רוגוזין. לא התלוננתי במשטרה, הם ביקשו סליחה ומאז לא התקרבו אליי. ממה שאני יודע היום אין בעיר פרוטקשן”.
כמו סיפור הרפתקאות
הריאיון עמו נערך במסעדה הוותיקה שלו באזור התעשייה. את הקירות מקשטים חפצים ותמונות שקשורים לימאות. האוסף מרשים. לרגע אפשר לחשוב שמדובר במוזיאון.
לאורך השנים העזת לנסות דברים חדשים. ניסית מפעל בוטיק לטונה, פחות הלך, סגרת. היה לך את אידי במרינה והאיטלקית, בזמנו פתחת גם במלון לאונרדו. מאיפה האומץ?
“זה לא אומץ, זה טמטום. כל הרפתקה כזאת עולה הרבה כסף. גם כשעזבתי את העבודה שלי כצוללן בקצא”א ופתחתי ב-81’ את המקום מתחת לבניין העירייה הישן, אמרו: ‘זה בן אדם דפוק לגמרי’. הייתה לי עבודה עם משכורת גבוהה, אבל החלטתי להיות עצמאי”.
אז אולי אתה בעצם הרפתקן?
“גם, אבל זהו, נגמרו לי ההרפתקאות. יש לי עוד 10 שנים לפחות לתת בראש. מסעדת הדגים היא הבסיס, הלב והנשמה של הכול. אני צריך בפנסיה שלי מקום קטן, מטבח לתפארת, חמישה שולחנות, בקצב רגוע. זה יהיה”.
אידי והים. צילום: פבל
אתה עדיין נכנס למטבח?
“בטח, כל יום. אני לא עובד בסרוויס, אבל יש לי מטבח הכנות ואני שם כל היום. אני אוהב לעשות מנות של חצילים, דגים בסגנון שאני אוהב, אוכל של דייגים כמו פעם”.
“את החלומות שלי כבר הגשמתי. תמיד רציתי לנסוע בעולם ונסעתי, יש לי ילדים טובים ונכדים, אישה טובה, והכי חשוב כמה חברים שלא עוזבים אותי, גם כשאני בצרות, גם כשאני על הפנים, גם כשאני לא פופולרי”.
מתי היית לא פופולרי?
“לפעמים אתה יותר פופולרי ויש לך יותר חברים סביבך ולפעמים פחות. אני שמח, אני חי טוב, מחזיק צוות גדול ומשלם משכורות בזמן, זה חשוב. אני נהנה שאנשים באים”.
אתה איש עסקים טוב?
“לא. אני לא איש עסקים. יש לי מסעדות, זה לא עסקים. אם הייתי איש עסקים, עם כל ההזדמנויות שנקרו בדרכי וההצעות שקיבלתי, הייתי היום יותר ממסעדן וחשבון הבנק שלי היה יותר מנופח. אני איש של אנשים, ובלי רגש אי אפשר לעשות מסעדה”.
כפי שפורסם בכאן דרום לאחר שעתירות בכל הערכאות נדחו וניתנו שלושה שבועות למר ביטון להתחיל בפעילות ההריסה, החל בעל "הקיוסק הגבוהה בעולם" בהריסת הקומה העליונה. בית המשפט ציין כי: "כמו כן צוין בהחלטה, כי "בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הריסה".
17 שנות משפט, עתירות, הרשעות מובילים היום להשבת החוק בחוף אשדוד. במהלך שבוע שעבר הוחל תהליך ההריסה של הקיוסק הגבוה בעולם.
להזכירכם, בשנת 1999, עיריית אשדוד הוציאה היתר לקיוסק בגובה של עד 7.5 מ' ובפועל נבנו 14.5 מ'. למעשה, יש אישור לקומה הראשונה ולחלק מהקומה השנייה.
הקיוסק של אלי ביטון בטרם פעולות ההריסה
הקיוסק של ביטון לאחר תחילת עבודות ההריסה. צילום: הפורום לאיכות הסביבה
כאשר כל אשדוד מחכה למוצא פיהם בנוגע לתמיכה במועמד לראשות העיר, בין אם זה יהיה דר' יחיאל לסרי או הלן גלבר או בכלל פתק לבן, יהדות התורה מפיצה בין פעיליה סרטון התוקף ישירות את שמעון כצנלסון ואת דר' אלי לחמי. מי שנעדרת מפרסומם היא הלן גלבר שאיננה מסומנת כאויבת הציבור החרדי.
ביום שישי ה-16 בנובמבר 2018, תיפתח במוזיאון אשדוד לאמנות תערוכה חדשה – "פרויקט אשדוד: דיוקן עיר". זהו פרויקט, שהובילו האמנים דניאל שושן ועמית מטלון מהמעבדה לאמנות ואדריכלות ניסויית, הטכניון, חיפה.
עמית מטלון. צילום: דפנה גזית
אמן התערוכה דניאל שושן. צילום: אסף פוטו
בתערוכה, נטלו חלק אלפים מתושבי אשדוד בשנתיים האחרונות, אשר נתבקשו לבחור חפץ כלשהו המייצג אותם, ולהציבו בתוך קופסת תצוגה אישית שעיצבו האמנים דניאל שושן ועמית מטלון במיוחד עבור הפרויקט. כך נוצרו, במהלך השנתיים האחרונות, אלפי "קפסולות זהות" שקיבוצן יחד יוצר דיוקן מונומנטלי שיתופי, בזמן אמת, של העיר. אלפי הקופסאות שימשו את האמנים כחומרי גלם לבניית מייצבים אורבניים רחבי היקף, המתפרסים על פני שלוש הקומות של המוזיאון.
בנוסף, תרמו המשתתפים לבניית מאגר מילים שמבקש להמשיג את העיר אשדוד כפי שהיא משתקפת בעיני תושביה. למאגר זה הוסיפו שושן ומטלון לקסיקון משלהם, בעקבות שיטוט במרחב העירוני האשדודי.
אלפי הקופסאות והמילים שימשו את האמנים כחומרי גלם לבניית מיצבים אורבניים רחבי היקף, המתפרסים על פני שלוש הקומות של המוזיאון. כל קופסא הפכה כך ליחידת מידע, ואלפי הקופסאות ביחד הפכו לבסיס נתונים רחב דמוי "לבנים", ששימש את השניים בתכנון ובהצבת התערוכה בחלל.
תחרות "פסנתר לתמיד", התחרות הארצית לפסנתרנים צעירים, תתקיים השנה בין התאריכים 3-9 בדצמבר, במהלך חג החנוכה, במונארט – מרכז תרבות באשדוד. התחרות שתציין השנה עשור להיווסדה, הפכה במהלך השנים לגורם משמעותי בתחום החינוך המוזיקלי של פסנתרנים צעירים. היא מהווה מקור השראה לילדים, לנוער ולמבוגרים ומאפשרת שיתוף פעולה בסביבה פתוחה, יצירתית והרמונית בין משתתפים ממגזרים וגילאים שונים.
התחרות מיועדת לפסנתרנים מגיל 6 ועד 28 ונערכת בארבע קטגוריות. גיל 6-11, גיל 12-15, גיל 16-18 וגיל 19-28 . השנה לרגל חגיגות העשור, התחרות בקבוצת גילאי 19-28 תערך בשני שלבים שכוללים סולו של כל אחד מהמשתתפים באורך 15 דקות וקונצ'רטו שלם לפסנתר ותזמורת שיבוצע על ידי 6 משתתפים. הזוכים בתחרויות יזכו בפרסים כספיים בסך 100,000 ₪ (שיוענקו על ידי עיריית אשדוד, קרן יעקב ביסטריצקי, עמותת צפונות תרבות ומפעל אדמה אגן באשדוד) . מעבר לפרס, התחרות מהווה עבור רבים מהמשתתפים נקודת ציון חשובה בפיתוח הקריירות מוסיקליות שלהם אשר במסגרתה הם פוגשים פסנתרנים בעלי שם וזוכים להופיע בפני קהל רב.
"אנו נרגשים מאוד לקיים זו השנה העשירית את תחרות "פסנתר לתמיד" שביססה את מעמדה כאחת מהתחרויות המובילות לפסנתרנים צעירים בישראל" אומרת יאנינה קודליק, המנהל האמנותית של התחרות ומוסיפה: "התחרות החלה את דרכה מתוך מטרה לתת במה וחשיפה לפסנתרנים צעירים ואני נרגשת לראות איך מידי שנה התחרות צוברת תאוצה הן מבחינת ההיענות להשתתף בתחרות והן מבחינת הרמה המוסיקלית שעולה בכל שנה".
גם השנה רשימת השופטים תכלול מוסיקאים ונגנים בעלי שם מהארץ והעולם. השופטים מחו"ל הם: פרופסור ברוך מאיר (ארה"ב), דניאל גורטלר (ישראל- ארה"ב), אמיר כץ (ישראל גרמניה) השופטים בתחרות מישראל הם מיכל טל, אסף זוהר, רון רגב, דרור זמל, אורית וולף, עדית צבי, אריאל כהן, אילנה כהן ואלכס תמיר.
יאנינה קודליק: "אנו גאים מאד בעובדה כי כמידי שנה, גם השנה בחרו שמות מובילים ומשפיעים מהארץ והעולם לקחת חלק בתחרות ומאמינים בה וביכולותיה להביא לידי ביטוי את הרמה האומנותית הגבוהה של הפסנתרים הישראלים הצעירים" .
הקו המנחה את הנהלת התחרות מכתיב הענקת פרסי עידוד ולא רק פרסים לזוכים במקומות הראשונים וזאת, לשם עידוד ילדים מוכשרים ובכדי להניע אותם להמשיך ולהתקדם, להמשיך ולהשקיע בפיתוח כישרונם. קרן יעקב ביסטריצקי, עמותת צפונות תרבות לקידום אמנים ואמנות בישראל, מפעל אדמה אגן וקרן אשדוד שותפים לפרויקט מראשית הדרך. התזמורת הפילהרמונית הישראלית ו"תכנית מפתח" תזמין את הזוכים במקום הראשון בכל קבוצות הגיל להגשת מועמדות להשתתפות כסולנים בקונצרט בניצוחו של מאסטרו זובין מהטה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, סימפונית רשות השידור ירושלים, קאמרית ישראלית, קאמרטה ירושלים וסימפונט באר שבע יארחו פסנתרנים מבין זוכי התחרות, התזמורת הסימפונית אשדוד תזמין את הזוכים מכל קבוצת גיל, לנגן קונצ'רטו (או פרק ממנו) במהלך שנת 2019. קרן התרבות אמריקה ישראל תזמין את הזוכים בשלושת הפרסים הראשונים בקבוצת הגיל 9-11 להגיש מועמדותם לבחינות הקרן. מרכז עדן-תמיר למוסיקה, עין כרם – ירושלים יארח את הזוכים בכל קבוצות הגיל בקונצרט חגיגי ויועבר בשידור חי ב"קול המוסיקה" 28.12.2018.
את האירוע מפיק מונארט מרכז תרבות הפועל תחת החברה העירונית לתרבות ופנאי אשדוד , והוא חלק מחזונה של עיריית אשדוד לפיתוח ועידוד מצוינות. "פסנתר לתמיד", 3-9 בדצמבר, במונארט- מרכז תרבות באשדוד,לפרטים והרשמה: 08-8545135/9, התחרות פתוחה לקהל הרחב, ללא עלות
⇔
⇔ 
