"אני לא איש עסקים, אני איש של אנשים", אידי. צילום: פבל
"אני לא איש עסקים, אני איש של אנשים", אידי. צילום: פבל

אידי: סוגר את מסעדת החוף – ופותח את הפה

קרוב ל-40 שנה הוא בתחום המסעדנות ומזמן כבר היה למותג. מסעדת הדגים שלו הפכה לשם דבר וטלטלה את עולם הקולינריה בארץ. עכשיו, כשהוא רגע לפני פתיחת אולם אירועים ראשון במקום המסעדה בחוף, התפנה אידי ישראלוביץ’ לדבר: על אוכל, פוליטיקה, טלוויזיה, אנשים ועסקים, וגם על הטברנה הקטנה שהוא חולם לפתוח יום אחד

לפני 10 שנים, ערב בחירות 2008, ראיינו ב”כאן דרום” את אידי ישראלוביץ’. הריאיון איתו עורר הדים רבים. בתור סמל של העיר אשדוד, הביקורת שהוא מתח על השלטון — באותו זמן עמד בראש צבי צילקר כמובן — הייתה בדיעבד מעין נבואה. ואמנם באותן בחירות חל מהפך וד”ר יחיאל לסרי ניצח.

השבוע חזרנו אליו. עשור מאז הריאיון ההוא אידי לא השתנה. הוא נראה היטב, אותו אידי שאוהב את החיים ואומר את האמת שלו בדרך המיוחדת שלו.

ואם בבחירות עסקינן, בימים אלה עומד השף והמסעדן הוותיק בפני יישום בחירה אישית-עסקית משלו. את מסעדת החוף שלו הצמודה למרינה בעיר הוא החליט להסב לאולם אירועים, גם כן, אחרי עשור.

לחבר שולחנות

“בזמן האחרון כמעט לא עצמתי עין”, הוא מגלה. “קיבלנו בבית החלטה להפוך את מסעדת החוף למקום שיהיה בנוי על שמחות ואירועים, מה שמחייב אותנו לעשות אותו כשר. בוא נתחיל מזה שקצת התעייפנו. בקיץ זה רצח, בחורף פחות, ורק שיש ימי שמש עובדים משמעותית. ככה זה היה במסעדה”. את המסעדה ניהלו בניו של אידי — אברהם וגל — והם יובילו את המקום במתכונתו החדשה: אידי אירועים על החוף.

אידי בחוף. במקום מסעדה - אולם אירועים כשר. צילום: פבל

אידי בחוף. במקום מסעדה – אולם אירועים כשר. צילום: פבל

מה עומד מאחורי ההחלטה?

“זו החלטה שהיא לא רק עסקית, אלא גם כדי שהילדים לא יעבדו יום ולילה, כולל שבתות מחוץ לבית. הם הקימו משפחות וחשבתי שיהיה יותר טוב ככה”.

מי נתן את הרעיון?

“אני. הבנים לא רצו בהתחלה. קרה פה משהו, מאות אנשים נקשרו למסעדה. עשינו קבלות שבת. זה אפילו עצוב, היית צריך לראות את קבלת השבת האחרונה בסוף השבוע האחרון. אנשים יושבים, נהנים, אוכלים, שותים, שרים, מדברים, צוחקים. היו גם כל מיני פרלמנטים שבאו קבוע. זה לא פשוט”.

מותר לשאול אם המסעדה הרוויחה?

"כן, היא הרוויחה, אבל אף פעם עסק לא מרוויח כמו שאנחנו רוצים. בקיץ העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית, עמדנו מול שטף של המוני לקוחות, ולא תמיד הצלחנו לעמוד בקצב, לפעמים אין לך מספיק עובדים. הימים החזקים היו שישי-שבת בקיץ. בחורף כשהיו ימי שמש לא פעם נתקענו עם מלא אנשים כשלא היינו ערוכים מבחינת ידיים עובדות”.

זו פעם ראשונה שאתה נכנס לתחום האירועים?

“תראה, אנחנו עושים פה, באידי דגים, הרבה אירועים, גם באיטלקייה שהייתה לנו היינו עושים ימי הולדת, גם חתונות כבר עשינו, בר מצוות, אבל עכשיו אנחנו הולכים על מקום מיוחד לאירועים ושהוא גם כשר. רוב הקהל באשדוד שומר מסורת”.

לא מוותר על המטבח. אידי בפעולה. צילום: פבל

לא מוותר על המטבח. אידי בפעולה. צילום: פבל

אתה בעסקי המסעדנות והאירוח קרוב ל-40 שנה. אשדוד, אולי המדינה כולה, הפכה לדתית יותר?

“בוא נגיד שכן, אבל בחיים שלי ובסביבה שלי הדתיים אף פעם לא הפריעו לי. פעם מישהו ראה שהעליתי בפייסבוק תמונה של מנת סרטנים, אז הוא איחל לי ברכה שהסרטן יאכל אותי, אבל זה סתם אחד. אני רוצה להגיד לך שאולי חלק מהדתיים והחרדים באמת רוצים שהשבת תהיה סגורה, אבל באשדוד כל מה שעבד — עובד. אף אחד לא סגר, וגם אם נתנו דוחות אזהרה בביג, לא קרה כלום, יצא שעשו הפגנות יפות, וכל אלה שהם נגד לסרי באו יפה, הביאו אוטובוסים מחוץ לעיר ושיחקו אותה.

אז בוא, לפני 25 שנה, כשהייתי עוד ברחוב רוגוזין, אני הייתי מקבל דוחות על פתיחה בשבת. זה לא היה בתקופת לסרי, זה היה בתקופת הנאורים, במרכאות. לא רק דוחות, היו מביאים אותי פעם ברבעון לבית המשפט, והייתי פוגש את השופט אברהם ששון. לא רק אני, גם בעלי עסקים נוספים. אז שילמנו קנסות, זה חוק עזר עירוני, הוא היה קיים, ונראה לי שלא ישנו אותו. אני ידוע כאחד שעובד בשבת. מסעדת הדגים תמשיך לעבוד בשבת. אולם האירועים לא יעבוד בשבת. אם אני לא אעשה אותו כשר, זה לא יעבוד. זו החלטה עסקית”.

אירוע מעצב

הוא בן 66, נשוי לטלי, יש להם שני בנים ושישה נכדים. “בשנת 82’”, הוא נזכר, “עשיתי פעם ראשונה קבלת שבת באשדוד. על הגיטרה היה גיל גרבי עליו השלום, על הפסנתר היה קופל, קצין מודיעין. מאז השתדלתי תמיד לעשות שמח, לשלב מוזיקה במסעדות שלי, גם היום”.

אצביע עבורו. אידי ולסרי. צילום: פבל

אצביע עבורו. אידי ולסרי. צילום: פבל

אולם האירועים שלך יהיה מהטובים שיש?

“אני שואף לעשות אולם של עד 250 מקומות, מקום אינטימי, ברמה גבוהה ובלי יותר מדי נצנצים. אני נותן את הים, את האוכל והשירות, האירוח, סדר וניקיון. בכול יהיה ביחס אישי, ואנחנו נכין את האוכל, זה לא יהיה תעשייתי. אני אוהב לארח ואני יודע איך מחברים שולחנות”.

באשדוד הוא יהיה מהטובים ביותר?

“היום אשדוד היא על רמה גבוהה, גם באולמות, גם במסעדות, גם בפאבים, מי שחי את העולם הזה יודע. הרבה חבר’ה צעירים שעברו אצלי פתחו מקומות משלהם, יצאו לעצמאות והצליחו, ואני שמח בשבילם”.

זה תחום תחרותי. אתה תמיד מפרגן לכולם?

“אני תמיד מפרגן. תמיד היה לי את הקהל שלי וברור לי שאם היום אתה אוכל במסעדה אחרת, אולי מחר תבוא אליי. אתה לא כבוש. אנשים הפסיקו לאכול פה אחרי 20 שנה ועברו למסעדות אחרות ויש כאלה שהפסיקו אצל אחרים ובאים אליי. אנשים לא תמיד נאמנים למסעדה כל החיים”.

תקן אותי אם אני טועה: אתה מאוד לא אוהב לאכזב אנשים.

“נכון. אני אוהב לארח, לתת שירות, לגרום לאנשים ליהנות ולהרגיש טוב, שיהיו מרוצים. לא תמיד אתה מצליח. תראה, המסעדה שלנו לא פחות טובה ממסעדות אחרות בתל אביב או בארץ בכלל”.

אידי דגים היא אחת מ-10 המסעדות הכי טובות בארץ?

“אני לא יכול להעיד על עצמי. אני יכול להגיד לך שהקהל מגיע מכל הארץ, צריך לשאול אותם. כשיש אירועים, מופעים ופסטיבלים בעיר אנחנו מרגישים את זה, מגיעים עוד יותר לקוחות. אין מצב שמגיע זמר או להקה בינלאומית, ואני לא מלא לפני ואחרי. העיר אשדוד נהייתה פצצה. תראה איזה חיי תרבות, מה שקורה פה. על זה אנשים פחות מדברים בפייסבוק”.

מתראיין. צילום: פבל

מתראיין. צילום: פבל

העיר עברה מהפכה?

“בוודאי. ב—10 השנים האחרונות אשדוד עברה מהפכה. לפני זה היא הייתה עיר סגורה, התפיסה הייתה שלא צריך תרבות ויותר מדי, קצת כמו בימי אבא חושי בחיפה, עיר של פועלים, בערב הולכים לישון. ככה היה גם באשדוד. בשנות ה-80 הסתובבו פלוגות של משמר הגבול סביב מקומות הבילוי. הייתה אלימות, הייתה ביריונות, הייתה בשפה האשדודית ‘חאווה’, כלומר פרוטקשן, ואכלנו רפורטים מהמשטרה אם היינו פתוחים רבע שעה אחרי חצות”.

והיום?

“היום כל העיר עובדת, יד פתוחה”.

אצלך גם ניסו לגבות פרוטקשן?

“בטח, איזו שאלה, אבל מזמן, כשהיינו בד’ ליד התחנה וברוגוזין, ניסו אבל לא הצליחו. ‘אידי, תעזור לנו’, ככה זה מתחיל, אשדודים וגם מחוץ לעיר. חלקם אני פוגש היום באירועים, יש לנו כבוד בעיניים. הייתה פעם שהסתיימה בקרב אגרופים. אמרתי לאחד מהם מה אני חושב על אימא שלו, הם היו שניים, לא היו יותר מדי אורחים במסעדה באותו רגע והחלטתי לתקוף. קיללתי אותם, התפתחה תגרה, נלחמתי יפה וגם קיבלתי בומבה ליד העין ושבוע הסתובבתי עם פנס שהאיר את כל רחוב רוגוזין. לא התלוננתי במשטרה, הם ביקשו סליחה ומאז לא התקרבו אליי. ממה שאני יודע היום אין בעיר פרוטקשן”.

כמו סיפור הרפתקאות

הריאיון עמו נערך במסעדה הוותיקה שלו באזור התעשייה. את הקירות מקשטים חפצים ותמונות שקשורים לימאות. האוסף מרשים. לרגע אפשר לחשוב שמדובר במוזיאון.

לאורך השנים העזת לנסות דברים חדשים. ניסית מפעל בוטיק לטונה, פחות הלך, סגרת. היה לך את אידי במרינה והאיטלקית, בזמנו פתחת גם במלון לאונרדו. מאיפה האומץ?

“זה לא אומץ, זה טמטום. כל הרפתקה כזאת עולה הרבה כסף. גם כשעזבתי את העבודה שלי כצוללן בקצא”א ופתחתי ב-81’ את המקום מתחת לבניין העירייה הישן, אמרו: ‘זה בן אדם דפוק לגמרי’. הייתה לי עבודה עם משכורת גבוהה, אבל החלטתי להיות עצמאי”.

אז אולי אתה בעצם הרפתקן?

“גם, אבל זהו, נגמרו לי ההרפתקאות. יש לי עוד 10 שנים לפחות לתת בראש. מסעדת הדגים היא הבסיס, הלב והנשמה של הכול. אני צריך בפנסיה שלי מקום קטן, מטבח לתפארת, חמישה שולחנות, בקצב רגוע. זה יהיה”.

אידי והים. צילום: פבל

אידי והים. צילום: פבל

אתה עדיין נכנס למטבח?

“בטח, כל יום. אני לא עובד בסרוויס, אבל יש לי מטבח הכנות ואני שם כל היום. אני אוהב לעשות מנות של חצילים, דגים בסגנון שאני אוהב, אוכל של דייגים כמו פעם”.

יש לקוחות שנכנסים ומבקשים שרק אתה תבשל להם?

“כן. יש כאלה שכיף לי להכין להם מנות מיוחדות”.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשדוד? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשדוד" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשדוד" באייפון 


מה החלום שלך?

“את החלומות שלי כבר הגשמתי. תמיד רציתי לנסוע בעולם ונסעתי, יש לי ילדים טובים ונכדים, אישה טובה, והכי חשוב כמה חברים שלא עוזבים אותי, גם כשאני בצרות, גם כשאני על הפנים, גם כשאני לא פופולרי”.

מתי היית לא פופולרי?

“לפעמים אתה יותר פופולרי ויש לך יותר חברים סביבך ולפעמים פחות. אני שמח, אני חי טוב, מחזיק צוות גדול ומשלם משכורות בזמן, זה חשוב. אני נהנה שאנשים באים”.

אתה איש עסקים טוב?

“לא. אני לא איש עסקים. יש לי מסעדות, זה לא עסקים. אם הייתי איש עסקים, עם כל ההזדמנויות שנקרו בדרכי וההצעות שקיבלתי, הייתי היום יותר ממסעדן וחשבון הבנק שלי היה יותר מנופח. אני איש של אנשים, ובלי רגש אי אפשר לעשות מסעדה”.

 

מה דעתך על השפים שמככבים בתכניות טלוויזיה?

“אני מעריך כל מי שניסה והצליח, היות שאני ותיק, אני גם מכיר אותם וידע מאיפה הם באו. היום הם שחקני קולנוע, וואלה, לפעמים אני אומר, ‘גם אני רוצה להיות שם’. הייתי בתכניות של אוכל, הציעו לי גם להשתתף בתכניות בפריים טיים, אבל לא במעמד שחשבתי שמגיע לי”.

איזה מהם אתה הכי מעריך?

“ארז קומרובסקי בעיניי הוא טבח אמיתי. השאר פחות עוסקים בזה, הם יותר כוכבים”.

יש חברויות בתחום הזה?

“אין חברויות, יש כבוד, יש קנאת שפים, כמו שיש קנאת סופרים. ויש גם פרגון ומלא אגו”.

לך יש אגו?

“כן, גם לי יש את האגו, אבל בגלל שאני נמצא באשדוד, אני לא מפריע לאף אחד ולא מסכן אף אחד. בעבר כן סיכנתי. כשפתחתי את המסעדה ב-94’ נדמה לי, המטבח שהבאתי, חומרי הגלם שהבאתי, מצרפת, מהולנד ובלגיה, גרמו לזעזוע במסעדות הצמרת בארץ. זה סטנדרט שלא היה בארץ וכל המי ומי התחילו להגיע אליי. לא כולם אהבו את זה”.

בהיסטוריה של הקולינריה בארץ יהיה פרק על אידי?

“תלוי מי יהיה העורך. אם זה יהיה מישהו מהמרכז, צפונבוני, אז לא בטוח. כשאני פרחתי ב-2000 בתל אביב, סגרו מסעדות וזה לא בא כל כך טוב לכל מיני אנשים”.

שינית את המטבח הישראלי, הכנסת משהו שלא היה לפניך?

“לא חושב שיגידו עליי ששיניתי, אבל כן הכנסתי משהו שלא היה קודם: את פירות הים וצורת ההגשה הצרפתית. עם הזמן חזרתי להיות ים—תיכוני. תהפוך את העולם לא תמצא מסעדה צרפתית. יש הרבה חארטות. כשהיה לדוגמה גל שכתבו על מסעדות סיניות, למישהו היה עניין לקדם אותן. בשנתיים האחרונים כולם כותבים על מרקים. אבל אני נאמן לקו שלי”.

מתוך הריאיון עם ישראלוביץ בנובמבר 2008, שבוע לפני הבחירות לעירייה. צילום: אלמוג סוגבקר

מתוך הריאיון עם ישראלוביץ בנובמבר 2008, שבוע לפני הבחירות לעירייה. צילום: אלמוג סוגבקר

באיזו ארץ אתה הכי אוהב לאכול?

“בטורקיה. אני מאוד אוהב את איסטנבול. יש שם את הטעמים הכי טובים בעולם”.

מה המאכל שאתה הכי אוהב לאכול?

“חצילים”.

 

איזו מנה שלך היא הכי טובה?

“המנה הכי מבוקשת שלנו היא דגים בשמן זית וירקות”.

כמה עובדים עברו אצלך לאורך השנים?

“אלפים. יש פה כאלה שנמצאים כמעט מההתחלה, כמו אלה הטבחית”, אומר ישראלוביץ’ ובאותו רגע היא מופיעה — אלה גלוחוב. “זה כמו משפחה כאן”, היא אומרת, “אני עם אידי 26 שנה, כמעט מהרגע שהגעתי לארץ. בהתחלה עשיתי ניקיון, שטפתי כלים ולאט לאט התקדמתי. זה המקום היחיד שעבדתי בו מאז שעליתי לארץ”.

אידי, מה מרגש אותך?

“מוזיקה, כמו השיר הזה (ברקע מתנגן שיר יווני, ד”ג), נשים יפות. שאלת, מה אני יכול לעשות (צוחק)”.

אתה אדם רגשן?

“כן”.

מתי בכית בפעם האחרונה?

“בעיקר בהלוויות. לא אוהב הלוויות”.

ובאווירה אחרת, הבחירות לפנינו. למי אתה מצביע?

“אני בוחר בד”ר לסרי. העיר פורחת ויפהפייה, חיה ותוססת, יש פסטיבלים ואירועים, חוף הים נהיה הכי יפה בארץ, נפתחו מלונות ובשקט בשקט הבן אדם נתן לאנשים לזוז” .

ולמועצה?

“מכיוון שהבת של אחותי, הודיה, נשואה לנאור ביטון והבן שלי אברהם נשוי לשני, אחותה של טאלי קריאף, אז אשתי ואני נתחלק”.

איך אתה רואה בדיעבד את הדברים שאמרת לנו בריאיון ההוא, ערב בחירות 2008?

“אני שלם עם מה שאמרתי, והתוצאות מראות שצדקתי”.

תגיד, אידי ישראלוביץ’ הוא…?

“מוכר דגים. אנשים חושבים שאני סלב-שמלב, אני כלום, אני אותו אידי, אשדודי, אמנם אני מתערבב עם אנשי צמרת, אבל נשארתי אותו דבר כמו שאני ואני שמח. נשארתי עם החברים שלי, גם חברי ילדות מנהריה ואילת. אני איש של אנשים”. 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. מאור

    ראיון יפה, נהנתי לקרוא.
    מסכים איתו שלסרי מנהל את העיר בהצלחה, יש מקום לשיפור אבל אין חלופה טובה יותר כרגע.

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר