עונת 2020/19 יצאה לדרך בשבת עבור מ.ס אשדוד, שיצאה לאצטדיון בנתניה למשחק חוץ מול הפועל חדרה.
בהרכב של האשדודים עלו רועי משפתי, יצחק אספה, טימותי אוואני, ניר ברדע, מונטרי קמאהני, לאונרד אוואסו, פיראס אבו עאקל, שלומי אזולאי, יעקב בריהון, שגיב יחזקאל ושובל גוזלן.
המשחק נפתח לעיני 1,200 צופים. המחצית הראשונה הייתה רדומה, אשדוד, שהייתה הקבוצה העדיפה, עלתה ליתרון 1:0 בדקה ה-30 משער של קשר הרכש, שהצטיין גם במשחקי גביע הטוטו, שלומי אזולאי. את השער בישל המגן יצחק אספה.
במחצית השנייה הקבוצה ששלטה הייתה דווקא המארחת מחדרה, ובדקה ה-60 זה השתלם לה, כשהחלוץ הברזילאי לוסיו השווה את התוצאה ל—1:1.
בדקה ה-77 בנצי מושל, המחליף שנכנס טוב אל המשחק, הגביה כדור חד לרחבה. שלומי אזולאי הצליח להשתלט על הכדור ובעט לשער, הכדור פגע בשחקנה של חדרה סיסה שעמד על קו השער והלך אל הקורה. אל הריבאונד קפץ שובל גוזלן, שבעט אל השער, אך סיסה היה שם פעם נוספת כדי להציל את הכדור מקו השער.
מכבי אשדוד החלה את אימוניה לעונה החדשה. הקבוצה, שהצטיידה בשחקני רכש רבים ובראשם הפורוורד המעוטר ליאור אליהו, מקווה שהשחקנים אכן יתחברו לתלכיד לוחם וכישרוני שיביא את הקבוצה לגבהים שאליהם היא שואפת.
זה יהיה האתגר שמצפה לבראד גרינברג, ששוהה כעת בסין עם נבחרת קנדה, שבה הוא משמש בתפקיד עוזר המאמן של ניק נרס. גרינברג יחזור לארץ לאחר טורניר אליפות העולם שיחל בשבת הקרובה.
לאחר שאמר בריאיון ל“כאן דרום” בשבוע שעבר: “בסגל הנוכחי של עירוני המטרה היא להישאר בליגה, אלא אם כן יגיעו ארבעה—חמישה שחקנים נוספים ברמה גבוהה”, מאמן הצהובים שי מאור בדרך לחזק את הקבוצה בשני שחקנים חדשים.
הראשון בהם הוא הקשר האחורי שי ביטון. ביטון (25) חתם הקיץ בהפועל מרמורק וכבר שוחרר משורותיה. הקשר גדל במחלקות הנוער של ראשון לציון, הפועל ומכבי באר שבע, שעמה גם עלה לסגל הבוגרים ושיחק במדיה בליגה א’ דרום שבה הוא נודד עד היום. בין השאר שיחק במחנה יהודה, שיכון המזרח וקריית גת, וכעת הוא מצטרף לעירוני אשדוד של שי מאור.
בצוות המקצועי של הפועל אדומים אשדוד ממשיכים לעבוד על מנת לחזק את הקבוצה. כרגע, לקבוצה אין אפילו מגן ימני טבעי אחד בסגל, והיא פוזלת לעברם של שני שחקנים: אברהם צ’קול ותום מדהלה.
צ’קול (27), שגדל במחלקת הנוער של הפועל כפר סבא, העביר את רוב הקריירה שלו בליגה הלאומית במדיהן של כפר סבא, שערים, הפועל ירושלים ורמת השרון. המגן הימני אף שיחק כשחקן הרכב בליגת העל במשך שנתיים במדי הפועל תל אביב. בעונה שעברה שיחק בהפועל אום אל פאחם בליגה א’ צפון.
אשדוד, שנמצאת במשא ומתן מתמשך עם המגן, קרובה להגיע לסיכום עמו, ואם יחתום, זו אכן תהיה החתמה משמעותית עבור הקבוצה בעמדה שהיא נואשת להתחזק בה. אם המגעים עם צ’קול לא יבשילו לידי חתימה, באדומים ילכו על אופציית ינון אליהו, ששיחק בעונה שעברה בהפועל עכו תחת חיים לוי.
הפועל אדומים צפויה להתחיל את העונה בשבוע הבא איפה שסיימה את הקודמת. המשחק הרשמי האחרון ששיחקו בו האדומים היה נגד מכבי שעריים, משחק שבו נכנעו בדו קרב פנדלים בחצי גמר הפלייאוף.
כעת האשדודים צפויים להתחיל את העונה מול אותה מכבי שעריים במשחק חוץ במגרש ברחובות, שככל הנראה ייערך ביום שישי (6.9), השעה עדיין לא ידועה.
לאוהדי הפועל אדומים יש מה לדאוג, הסגל של הקבוצה קצר במיוחד. הוא כולל 13 שחקנים בלבד, שניים מהם שוערים. אם מוסיפים את שני שחקני הנוער אפק אזולאי ואלעד ארר שהשתתפו במשחקי ההכנה של הקבוצה, מדובר ב—15 שחקנים.
הקבוצה הלטינית של העיר ממשיכה להתכונן לעונה החדשה בליגה ג’ מרכז והחתימה השבוע את שחקן האגף השמאלי אוריאל מזרחי. מזרחי הגיב לאחר חתימתו בקבוצה: ״שמח להגיע למועדון שהוא הבית שלי, למקום שרצו והתעקשו שאני יהיה בו. יש פה אנשים שהם כמו המשפחה שלי, והם עשו הרבה כדי שאני אגיע לכאן. אני מקווה מאוד להחזיר להם על המגרש ומחכה כבר למשחק הראשון. יש פה שחקנים ואנשים טובים, ואני בטוח שנעשה עונה טובה ונגיע כמה שיותר רחוק. ואמוס סיטי!”
סיני שהועסק בבניית הנמל החדש באשדוד — נמל הדרום — טבע למוות בסוף השבוע לאחר שככל הידוע נפל מהספינה שעליה שהה אל מי הים.
לפי חקירת המשטרה, הוא ניסה לעבור מהדוברה שלו לכלי שיט אחר שהיה סמוך, אך מעד ונפל אל הים בערב שבת. אנשי יחידת השיטור הימי דווחו על האירוע ויצאו למקום ופתחו בסריקות. לאחר כשעתיים נמצא בידי צוללנים, אך כבר לא היה בחיים.
העובדים, כמו המנוח, לא רק עובדים על כלי השיט, אלא גם חיים ולנים בהם. זה מקרה המוות השני של עובד סיני בספינות הללו. בשנת 2016 נהרג רן שיאדונג, בן 30, לאחר שנפל מגובה.
נמל הדרום נבנה בידי החברה הסינית שרשומה בישראל כפאן מדיטרניאן, חברה להנדסה בע”מ (PMEC) — חברה בת של צ’יינה הארבור. המנוח עבד בחברת עבודות ימיות שנתנה שירות לפאן מדיטרניאן.
מעיין בנשתי האשדודית מציגה צילומי קטלוג בגדי ים של Studio Mio, בגדי ים לבנות שרוצות להרגיש נוח, צבעוניות ולא כבולות לבגד כדי שיוכלו להחליף במהירות.
studio mio צילום גבריאל בנישתישבוע שעבר התקיים פסטיבל הבירה צמוד לשפך נחל לכיש, ולאירוע הגיעו אמנים כמו אברהם טל, מוש בן ארי, "הדג נחש" וסבלימינל. לדבריו של סולן "הדג נחש", העיר הכי טובה בכל הארץ היא כמובן עיר הבירה.
להקת הדג נחש. צילום: פבל
לאירוע הגיעו אלפי בליינים אשדודים ואפילו היו כאלה שבאו מחוץ לעיר, בהם היו יוסי ברגר, הבעלים מועדון הגלישה WAVE, יחד עם אשתו ברנדה, וגם משתתפת תחרות מלכות היופי מיכל אלבז עם הצמוד שלה יחיאל אילוז.
יוסי וברנדה ברגר
אם פסטיבל הבירה, אז קבלו את צוות הברמנים המגניב של קרלסברג שדאגו שבברזים לא יהיו מים, אלא רק בירה. והברמנית האשדודית אופק לוי דאגה שלכל אחד ואחת תהיה בירה ביד.
אופק לוי צילום פבל
איילה ויוסי אזולאי קנו כרטיסים לפסטיבל הבירה מבלי לדעת שהתאריך נופל על חגיגות 11 שנות הנישואין שלהם. אז הם חגגו עם הופעות חיות, נשנושים קלים וכמובן בירה.
יוסי ואיילה אזולאי צילום פבל
אייטם נוסף וחשוב מאוד על הפסטיבל הוא על הזמרת המקומית ספיר מסיקה. היא הפתיעה את כולם בכך שהופיעה בצוות של סבלימינל כשעלה לבמה, והוא אפילו איחל לזמרת המקומית הצלחה.
סבלימינל וספיר מסיקה צילום פבל
המאפרת המוכשרת לין לובנן חגגה בסוף השבוע האחרון יום הולדת 22 ויצאה לחגוג עם החברות הקרובות בפאב כולנו. היא קינחה בימי כיף בספא בתל אביב ובתחילת השבוע ירדה גם למלון דיוויד ספא בים המלח והטריפה את כולם.
רחל פרץ—גלם, 39, ממושב שדה עוזיהו, מתמודדת לכנסת כמספר 2 ברשימת צומת, מפלגה שעברה גלגולים שונים וכיום ממצבת את עצמה כמפלגה של הסקטור החקלאי והכפרי בארץ.
פרץ גלם היא דור שלישי במושב, נשואה לבן המושב, והם הורים לשלושה. היא שירתה בפרקליטות הצבאית והייתה קצינה, בעלת משרד לעריכת דין במושב.
“זאת פעם ראשונה שאני נכנסת לפוליטיקה, זה לא משהו שתכננתי או עמד על הפרק לפני כן”, אמרה השבוע.
“הפוליטיקה לא עניינה אותי, אבל לצערי הרב, הבנתי שהמצב של המושבים והקיבוצים ממש קשה עד כדי כך שאנחנו על סף הכחדה, ואין דרך אחרת חוץ מלשנות את החקיקה מבפנים. יישובים הולכים ונגמרים, החקלאות הולכת ונעלמת, אנשים מבוגרים שבנו משקים קורסים. צריך לעשות משהו”.
למי הצבעת בבחירות הקודמות?
“זה רלבנטי? כל פוליטיקאי כזה או אחר שאי פעם בא למושבים והבטיח הבטחות בגד בנו ועשה לנו נזק. אם תראה את תקנה 116 שעליה חתום שר האוצר כחלון…”
ד”ר אלינה ברדץ’—יאלוב, 37, תושבת אשדוד, היא מספר 10 ברשימת מפלגת ישראל ביתנו והדוברת של אביגדור ליברמן. לפי סקרים רבים, בניגוד לבחירות האחרונות באפריל, הפעם יש לה סיכוי לא רע להיכנס לכנסת.
ברדץ'—יאלוב נולדה ב-1982 במוסקבה ובגיל 13 עלתה לארץ. כבר לפני עשור קיבלה את הדוקטורט שלה בתקשורת אסטרטגית. בין 2011 ל-2012 עבדה בצוות של בנימין נתניהו כיועצת אסטרטגית למגזר הרוסי עד שהחליטה שהספיק לה. היא נשואה ואם לבן שעולה לכיתה א’ (בבית ספר יחד).
נראה אותך בכנסת הקרובה?
“הנבואה ניתנה לשוטים, אבל יש סחף גדול אלינו, גם בפריפריה וגם במרכז. אביגדור ליברמן עושה שלושה—ארבעה חוגי בית בשבוע, 90% מאלה שמגיעים לא הצביעו ישראל ביתנו אי פעם. אני רואה היענות מאוד גדולה. אנשים רוצים אותנו כדי למנוע ממשלת הלכה ולהבטיח הקמת ממשלה לאומית רחבה”.
בחודש יוני האחרון קבעה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה שכדי שהתכנית (תב”ע) של חוף הקשתות תוכל סוף סוף לקבל תוקף יש להרוס את כל חריגות הבנייה שלא אושרו במסגרתה או לחלופין להראות שהתביעה העירונית הגישה כתבי אישום נגד מבצעי העבירות ושוללת מהם את רישיונות העסק.
ואמנם מאז נראה שמשהו התחיל לזוז. כמה מבתי העסק החלו לבצע הריסות בעצמם מתוך הבנה שאין להם ברירה אם הם “חפצי חיים”.
עושה רושם שבתקופה האחרונה גם בעירייה החלו להתעורר כדי לשים סוף לכאוס של המתחם ובמטרה לפתוח דף חדש באמצעות שיפוץ השטח. אלא שיש טענות שכלפי כמה מבעלי הנכסים במתחם לא מופעל די לחץ במסגרת האמצעים העומדים לרשות הוועדה המקומית והעירייה.
ממידע שהגיע אלינו עולה בין השאר שחנויות הוגדלו על חשבון שטחי קולונדה שאמורים לשמש מעברים משותפים, רצועה בקטע של הקומה העליונה שאמורה הייתה לשמש מרפסת נחסמה באמצעות הקמת קירות ובשטח נוסף בוצע קירוי — כל אלה נבנו בניגוד לתכנית.
“יש לברך את הוועדה המקומית שאזרה סוף כל סוף אומץ להתחיל לאכוף את הדין במתחם חוף הקשתות”, אמר עו”ד אבי הלוי, המייצג את אחד העסקים במקום. “משך שנים”, הוסיף, “נמנעה הוועדה המקומית מלאכוף הדין במתחם ואף את צווי ההריסה במסגרת גזרי הדין השיפוטיים שניתנו. בעקבות העלאת טענותיי, בשנתיים האחרונות, בפני ביהמ”ש לעניינים מינהליים וביהמ”ש העליון, נדחו עתירות בעלי הנכסים בפרויקט חוף הקשתות, שביקשו לאשר תוספת זכויות על מנת להכשיר בניה פרועה נוספת, שלא כדין.
ביום ראשון בבוקר הלך לעולמו בבית החולים קפלן ד”ר יוסף מרזוק, מוותיקי אשדוד, גמלאי עיריית אשדוד ורופא השיניים הראשון בעיר. הוא נמנה עם קהילת היהודים הקראים בעיר, והיה אמור לחגוג בינואר הקרוב את יום הולדתו ה-90.
מאות ליווהו בדרכו האחרונה בבית העלמין באשדוד באותו יום אחר הצהריים. ספדו לו שניים מרבני קהילתו, והוא נטמן בחלקת היהודים הקראים שצמודה לבית הקברות הצבאי.
מרזוק, מספרים ילדיו, “היה אדם חייכן, בעל סבר פנים טובות ונעים לבריות”. הוא נולד במצרים, למד רפואת שיניים באוניברסיטת קהיר ועלה לאשדוד בינואר 1957. בשירות הסדיר הוא שירת כרופא שיניים בחיל הרפואה ונחשב לחייל הראשון של אשדוד.
את רעייתו איזיס, ילידת מצרים גם היא ובזמנו תושבת אופקים, הוא הכיר על שפת הים באשדוד. חתונת בני הזוג נערכה בפברואר 1959 ב”מועדון אשדוד ים”. אחרי שהשתחרר מצה”ל פתח מרזוק מרפאת שיניים פרטית ברחוב הראשונים פינת רחוב סיני, שהייתה המרפאה הראשונה מסוגה באשדוד, ובה טיפל בשיניהם של בני כל הגילים.
מייסד הבלט הינו ואלרי פאנוב – אחד השמות הגדולים בתחום, בישראל ובעולם. פאנוב התאהב בעולם הבלט בגיל שבע, לאחר שצפה בבלט הקלאסי "אגם הברבורים". במהלך השנים, הפך פאנוב לרקדן בלט ולכוריאוגרף בעל שם עולמי. הוא נאבק במשך שנים על זכותו לעלות לישראל. כתוצאה מכך נרדף על ידי השלטונות וסבל מסנקציות, כולל מאסר לזמן קצר, אך לא עצר בדרך להגשמת החלום. הוא כיכב ככוריאוגרף, כסולן וכמפיק באופרות של ברלין, וינה, איסטנבול, בבלט המלכותי בבלגיה ועוד. במהלך הקריירה הענפה שלו זכה במגוון פרסים ואותות הוקרה.
לפני למעלה מעשרים שנה, ייסד יחד עם אשתו אילנה ילין ז"ל את תיאטרון בלט פאנוב אשדוד. בית הספר לבלט פועל לצד הלהקה, כשהרעיון הוא שמבית הספר יצמחו רקדנים כישרוניים שעשויים להפוך עם השנים לרקדנים בלהקה המקצועית. ואכן, חלק מבוגרי בית 'פאנוב' הגשימו את חלומם והפכו לרקדנים מובילים בלהקה, ואילו אחרים נקלטו בלהקות בלט נחשבות ברחבי העולם.
בית הספר מונה כמאה תלמידים, שרובם לומדים במרכז התרבות מונארט. מלבד מרכז מונארט, מוצעות שלוחות נוספות בעיר: במרכזים הקהילתיים ברחבי העיר: חרצית, בית לברון, נווה יהונתן ותקוותנו.
לימודי הבלט מיועדים לילדים צעירים החל מגיל חמש ועד גיל שבע עשרה, ובהמשך נבחרים הרקדנים המתאימים ללהקה. בית הספר פעיל בכל השנה, למעט בחודשים יולי ואוגוסט. האימונים אינטנסיביים – כל שיעור אורך בין שעה וחצי לשעתיים. הילדים מתחילים בארבע, כאשר הבוגרים שבהם לומדים עד 21:30. בשנים הראשונות האימונים מתקיימים פעמיים בשבוע, ולאחר מכן עולים בהדרגה לשלוש ולחמש פעמים בשבוע.
שיעור בלט תלמידות מתחילות. צילום: יעקב לב
מודל הריקוד הבסיסי בבית הספר לבלט 'פאנוב' הוא הבלט הקלאסי – ידוע כי מעבר להיותו המורכב ביותר לביצוע, הבלט הקלאסי הוא הבסיס לכל סגנונות הריקוד. המורים בבית הספר מאופיינים ברזומה מרשים ובניסיון רב שנים בריקוד ובהוראת הבלט בישראל ובעולם. שנת הלימודים כוללת פעולות העשרה למכביר, כגון: צפייה במופעים, סדנאות המועברות על ידי כוריאוגרפים ורקדנים אורחים ועוד.
בכדי להיקלט לשורות הלהקה הבוגרת, נדרש שילוב שאינו מובן מאליו בין כישרון, השקעה, התמדה ובעיקר אהבה עצומה לריקוד. הניסיון של "בית הספר לבלט פאנוב" מלמד שילדים המתחילים בגיל מוקדם, מגיעים לסביבות גיל 11-10 ומתמידים – הם אלו שמחליטים שהם באמת רוצים לעסוק בריקוד.
"השנה פתחנו אודישנים ב-14 וב-15 באוגוסט כדי לאפשר קליטה של תלמידים חדשים לבלט וליצור קבוצות לימוד שתלמידיהם בעלי מאפיינים זהים. זאת מתוך מטרה לתת לכל תלמיד ותלמידה את המענה הנכון ולהביאם למימוש מקסימלי של הפוטנציאל הטמון בהם", מספרת דורית אללי, מנהלת בית הספר לבלט. "השנה צירפנו לבית הספר מורים לגיל הרך ולבוגרים בעלי תואר אקדמאי מואגנובה אקדמיה, שרקדו בבלטים המכובדים ביותר בעולם".
"הבלט תורם רבות להתפתחות הפיסית, הרגשית והחברתית של התלמיד. הוא מחזק משמעת, התמדה, קואורדינציה, ביטחון עצמי ועוד. לראיה, מוכח מבחינה מחקרית שהריקודים מסייעים בפתרון בעיות קשב וריכוז".
בשנים האחרונות, הביקוש ללימודים בתחום עלה ורואים זאת היטב בבית הספר. "אם לפני כעשר שנים, כ-80% מהתלמידים היו עולים מחבר העמים, כיום ילדים מכל גווני האוכלוסייה לומדים בלט. זהו שינוי מגמה משמעותי. ניתן לייחס זאת, בין היתר, לכניסת הריקוד למיינסטרים גם דרך תוכניות המוזיקה והריאליטי בטלוויזיה".
תיאטרון בלט פאנוב זכה השנה להצלחה יוצאת דופן עם צאתה של הפקה חדשה בשם "תיבת נח". הלהקה העלתה בשנה האחרונה כ-220 מופעים, רוב המופעים הם במסגרת סל התרבות הארצי, כך שנחשפו למופעי הלהקה כ-77,000 ילדים בכל רחבי הארץ. הלהקה אף מופיעה ומייצגת את אשדוד בארץ ובחו"ל.
ברפרטואר הלהקה גם מופעי תיאטרון מחול בשפה הערבית, כאשר חלק מהמופעים בשפה הערבית מתקיימים במגזר הבדואי. עניין השפה חשוב מכיוון שבמופעים משולבים גם שחקנים לצד רקדני הלהקה, ובכך אפשר לחשוף את אומנות הבלט היפה לקהלים נוספים.
ניכר כי בית הספר לבלט פאנוב ותיאטרון בלט פאנוב ימשיכו להיות גם בשנים הבאות מהמוסדות הנחשבים והבולטים בתחום הבלט בישראל, וימשיכו לספק לצופים ולתלמידים עולם עשיר, יתרונות בולטים ואף פוטנציאל לקריירה עתידית.
בעקבות הביקוש הוחלט לפתוח יום נוסף לאודישנים: יום ג', 3 בספטמבר, בשעה 18:00
התמונות שרודפות אותי השבוע, וכנראה גם רבים אחרים, הן שתי תמונות שמתארות את חיינו במקום הזה. האחת היא של הירי על שדרות בזמן שילדים והורים חגגו את סוף הקיץ.המראה והצעקות חודרים ללב, כי מה בסך הכול כולנו רוצים? ילדים מאושרים, שמחים וצוהלים. לא בוכים ומפוחדים.
השנייה היא תמונתה של רינה שנרב ז”ל שנרצחה בפיגוע. צילום של ילדה צעירה, תמימה ויפה, שעיניה מביעות אושר וחלומות לעתיד. לבי נכמר על אובדן הנעורים. לא אומר מילה אחת שקשורה לפוליטיקה בהקשר של שתי התמונות. התקשורת מראיינת גם ככה רקדני בלט מומחים בריקוד על הדם. אני רק משתפת את תחושות הכאב והתסכול שלי, כי אני מאמינה בקדושת החיים.
רינה שנרב ז"ל. צילום באדיבות המשפחה
וכמו במחוזותינו, נמשיך בענייני חול. וכאן בהחלט שהפוליטיקה היא שחקן ראשי. הכוכב שלי השבוע הוא שר החינוך רפי פרץ, שעוסק בכל מה שאפשר, רק לא בתחום שהוא ממונה עליו. כי שנת הלימודים הבאה אולי לא תיפתח משום שהמורים מאיימים בשביתה.
כשאתה מיואש ועומד בפני מבוי סתום, כי אינך עונה על הדרישות והתנאים, זה לא סוף העולם. כדאי לנסות ולפנות לוועדת חריגים. מניסיוני תמיד יש גורם כזה. בכל מקרה, אין מה להפסיד, אפשר רק להרוויח.
שני נושאים שבהם הייתי חלשה וגם לא אהבתי אותם החל מבית הספר היסודי ועד בכלל והיו לי כל השנים לרועץ היו חינוך גופני וחשבון, שלימים עם העלייה בגיל ובכיתות התחלף שמו למתמטיקה. עם חינוך גופני איכשהו הסתדרתי. אי היעדרותי מהשיעורים, התייצבותי אליהם בתלבושת ספורט מלאה והצטיינותי במחניים חיפו על כך שהתקשיתי בין השאר בריצה וקפיצות לרוחק ולגובה והבטיחו לי ציון עובר.
מאחר ששיעורי החינוך הגופני היו גם חובה בסמינר הקיבוצים אורנים שבו למדתי חינוך ערכתי מסע שכנוע בקרב חברי הנהלת הסמינר והצלחתי לשכנעם לאשר לי לפנים משורת הדין להמירם בקורס לאמנות בטענה שזה יועיל לי ולתלמידיי העתידיים הרבה יותר.
הבעיה הרת הגורל הייתה עם המתמטיקה. בבחינת הבגרות הראשונה קיבלתי 5 ובבחינה שאחריה, שנועדה לתקן, קיבלתי 4 מה שמנע ממני זכאות לתעודת בגרות, שהייתה תנאי לתואר הראשון. ללימודים באוניברסיטת חיפה, שאותם אישר לי צה”ל כמורה חיילת ואף מימן אותם, התקבלתי כסטודנטית “שלא מן המניין ועל תנאי” מתוך התחייבות שעד סיום שנת הלימודים הראשונה אציג תעודת בגרות.
בבחינה בפעם השלישית קיבלתי 3 ובמקביל גם הגיעה תזכורת מהאוניברסיטה עם העתק לצה”ל שאם עד סוף שנת הלימודים לא אציג תעודת בגרות, לימודיי יופסקו. הרגשתי אובדת עצות ובמבוי סתום, אך בלית ברירה התעשתי וחיפשתי מוצא.
עוד פחות מחודש לבחירות, והתחושה היא ששום דבר לא מצליח להתרומם. עם כל הניסיונות של הפוליטיקאים לעניין אותנו בהם, להוציא אותנו מהבית ביום הבחירות לקלפי ולבחור בהם — התחושה הכללית היא אדישות ונמנום. אולי גם ייאוש וחוסר אמון.
גם הקונספירציות על כך שהתקיפה בסוריה היא עוד שימוש ציני של ראש הממשלה ומשרתת את מצע הבחירות שלו דעכו מחוסר עניין.
עמיר פרץ התייצב השבוע בטלוויזיה כשהוריד ממנו את סממן הזהות שהכי מזוהה איתו — השפם. בטריק בחירות משעשע אמר עמיר שהסרת השפם היא כדי שיוכלו לקרוא את שפתיו היטב כשהוא מצהיר בקול ברור כי לא יישב עם נתניהו בממשלה.
תמיד אהבתי את הצליל של השפה הצרפתית. יצא לי ללמוד צרפתית בבית הספר היסודי, בתיכון ובאוניברסיטה, אבל לא הייתי מסוגלת לנהל שיחה חופשית בצרפתית, הדקדוק הבלתי אפשרי הכריע אותי. זכורה לי חוויה משמעותית מגיל 17 כשהייתי בהופעה של יוסי בנאי ששר משירי ברסאנס מתורגמים מצרפתית. השיר “זהירות הגורילה” דיבר אליי במיוחד. עם השנים אהבתי להקשיב לשאנסונים צרפתיים, אך לא התעמקתי בהם אף על פי שהם ריגשו אותי שוב ושוב. הייתי אפילו נבוכה מהרגשנות שלי, שהתעוררה בעקבותיהם.
אחרי שנים רבות שהיתי בפריז שנה, ואז רכשתי ממש את השפה והצלחתי להתבטא בצרפתית. בשנים האחרונות זימנו לי החיים גיס צרפתי, עובדה שהעמיקה את הקשר שלי עם השפה הצרפתית.
לאחרונה זימנתי לעצמי חוויה מופלאה: להקשיב לשיריה של ברברה. ברברה היא זמרת יהודייה צרפתייה, שהתפרסמה בתחילת שנות ה—60 ונחשבת לאחת היוצרות הגדולות של השאנסון הצרפתי. עשיתי לי הרגל לקרוא שוב ושוב את שיריה. לצפות ולהקשיב, להבין את הרוב הגדול ולהיות מסוגלת לעמוד בקצב שלה. היא דוחסת מאות מילים לשיר של שלוש דקות. חוטים של קסם שורים על שירתה, היא משחררת את מבול המילים בדרך אגב כביכול וכובשת אותך מבלי משים. דמותה הבימתית כפי שבנתה אותה, לבושה שחורים, מאופרת בשחור בכבדות, פולחן שלם של הכנות לקראת כל הופעה, מפגש מצמרר עם הקהל שכה אהב אותה.
באתר פרנקופילים אנונימיים אני מוצאת קטעים מתוך ספרו של אביטל ענבר “תמונות פריזאיות” בפרק ”ברברה — הגבירה בעלת דמות היגון”. אביטל היה תלמיד תיכון וסטודנט בפריז בשנות ה-60 והיה עד לפריצתה של ברברה. הנערה היהודייה נולדה בשם מוניק סרף ב-1930 וברחה בזמן המלחמה עם משפחתה לדרום מערב צרפת, ורק מאוחר יותר חזרה עם אימה לפריז אחרי שאביה, שהתעלל בה מינית, עזב. במשך שהותה בבריסל, שאליה הגיעה אחרי שנאלצה להיפרד מהפסנתר שלה ורבה עם אימה, היא אימצה לה את השם ברברה.
