.png){kind=logo}
מאז השבעה באוקטובר, מאות אלפי ישראלים נפגשים שוב ושוב עם מנת הקרב הצה"לית, סבב מילואים אחרי סבב מילואים. עבור יעל ציבולסקי, סטודנטית לתקשורת חזותית ב-SCE, המפגש החוזר הזה הפך להיות משהו הרבה יותר גדול: השראה לפרויקט הגמר שלה.
לאורך חודשים ארוכים שבהם חילקה את זמנה בין שירות מילואים ללימודים, שמה ציבולסקי לב עד כמה מנת הקרב הפכה לחלק בלתי נפרד מהשגרה של כל חייל וחיילת.
המנות המעוצבות. צילום: יעל ציבולסקי
במקום להשאיר אותה כפי שהיא, היא בחרה בכיוון אחר לגמרי: לדמיין איך הייתה נראית מנת הקרב אילו קיבלה את אותו הומור צה"לי שמלווה כמעט כל רגע בשירות.
פרויקט גמר שנולד מתוך השטח
כך נולד "מבצעית", פרויקט שהוצג בתערוכת הבוגרים של SCE. במסגרתו עיצבה ציבולסקי מחדש את אריזות מנת הקרב, עם שפה גרפית חדשה ושמות משעשעים שמדברים בדיוק בשפה שכל חייל מכיר.
כך, למשל, הזיתים הפכו ל"זיתים סורים דפוקים", החומוס ל"חומוס גרעיני", הקרקרים ל"חטיפי קרקר חמקנים", הקפה ל"קפה שחור ממוקד מטרה", השעועית ל"שעועית בליסטית", והטונה – ל"טונה ששוחה בכל גזרה".
מעבר לבדיחה: המטרה האמיתית של הפרויקט
מעבר לקריצה המשעשעת, המטרה הייתה ליצור רגע אמיתי של חיוך בתוך מציאות מורכבת.
המנות המעוצבות. צילום: יעל ציבולסקי
האריזות עוצבו בהשראת השפה הצבאית, עם טיפוגרפיה, אייקונים וביטויים שכל חייל מכיר – מתוך מחשבה שעיצוב יכול להשפיע גם על מצב הרוח, אפילו בזמן פתיחת מנת קרב בשטח.
הסיפור האישי מאחורי "מבצעית"
ציבולסקי מספרת כי הרעיון נולד מתוך החוויה האישית שלה במילואים: "מאז 7 באוקטובר אני חלק ממערך המילואים. זו הייתה תקופה מורכבת רגשית עבורי, ולאורך כל הדרך היה לי ברור שהמטרה הגדולה היא להשיב את החטופים הביתה. במקביל לשירות גם עבדתי על פרויקט הגמר, והמנחה שלי הציעה לחבר בין שני העולמות. כך נולד 'מבצעית' – פרויקט שמבקש להעלות מורל, להכניס קצת הומור וחיוך ולתת לחיילים תחושה שרואים אותם גם ברגעים הקטנים של היום".
לא רק אוכל. המנות המעוצבות. צילום: יעל ציבולסקי
מנחת הפרויקט, סיגל פרלמן, מסבירה כי מאחורי ההומור עומדת מחשבה עמוקה יותר: "ההומור אינו המטרה, אלא מנגנון התמודדות שאנחנו מכירים היטב בחברה הישראלית. הוא מאפשר לפרוק מתח, לחזק מורל, לייצר תחושת שייכות ולהכניס רגע קטן של אנושיות בתוך מציאות שטח מורכבת".
סיגל פרלמן. צילום: פזית עוז
עוד הוסיפה פרלמן: "אני מאמינה שעיצוב ישראלי אינו דומה לעיצוב בשום מקום אחר. הוא נולד מתוך כור ההיתוך של המזרח התיכון – מרחב שבו שפות, תרבויות, מתחים, כאב, הומור, חירום וחוסן נפגשים ביום-יום. עבורי, התרבות המקומית אינה רק רקע לפרויקט עיצובי, אלא חומר גלם חזותי, רגשי ורעיוני שממנו נולדת אמירה רלוונטית וכמנחה, חשוב לי לעודד סטודנטים לזהות את הקודים התרבותיים שבתוכם הם חיים ולתרגם אותם לפרויקטים בעלי עמדה, רגישות ומשמעות".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔
⇔ 
