אילניה קור. צילום שי גיל
אילניה קור. צילום שי גיל

מפגש משמעותי ברוח בובר

פורסם בתאריך: 20.8.20 16:10

המפגש שלי עם אילניה קור הוא מפגש וירטואלי. הגעתי אליה כשכתבתי בגוגל “מפגש משמעותי” לקראת הכנת סדנה בנושא. אז הסתבר לי שזה מושג שטבע הפילוסוף מרטין בובר.

הייתה שם הפנייה לתוכנית ברדיו מהות החיים בה התראיינה אילניה קור. מיד הקשבתי, קודם כל הקול שלה דיבר אלי. הציגו אותה בתוכנית המרתקת בתור מטפלת בשיטת בובר. התאהבתי באילניה באותו רגע. כתבתי לה מייל נלהב והיא חזרה אלי בשמחה ובהתרגשות. מדובר במפגש משמעותי אבל הוא קורה בסקייפ, למרבה הצער, ימי קורונה.

מאין בא השם אילניה?

"השם הזה ניתן לי כתוצאה ממפגש משמעותי ומזדמן. לא קיבלתי אותו מאיזה רב או בעקבות תהליך גילוי של מדיטציה. זה שם שהולם את הנתיב הרוחני שלי, הוא התקבל מתוך מפגש. נולדתי אילנית – שם שאף פעם לא היה לי מדויק. בתחילת שנות ה-30 שלי התרחש מפגש אקראי שנתן לי את שמי.

"היה זה בסדנה שארגנתי של שמואל שאול בנושא חוכמת האותיות העבריות. במפגש הראשון המארחת- אישה שלא הכרתי, פתאום קראה לי אילניה, בעצם קיבלתי את השם ממנה. היא נתנה לי את השם שחיפשתי ואז שמואל אישר את התחושה. ואמר: 'וואוו, אילניה, איזה שם מתאים!' הנחתי למצלול להדהד בתוכי ואמרתי לעצמי אחרי כמה זמן שאכן זה השם: אני שומרת על האילן שקיים בשם המקורי ומוסיפה לו את יה- את האלוהים".
הבנתי שהיו לך חוויות מיסטיות.

"אני לא חושבת שיש לי את המילים לדבר על זה. זה לעשות עוול לעוצמת ההתרחשות ופלאיותה. כבר כילדה היו לי חוויות שהגיחו מעולם הרוח שהשיא שלהן היה בגיל 16, אז חוויתי חוויה מיסטית. זה היה מפגש עם ה'אתה הנצחי', מושג של מרטין בובר-אתה זה תמיד פניה, מישהו שפונה אליך ואתה פונה אליו. הייתה שם ידיעה שזה משהו אמיתי, שאי אפשר להטיל בו ספק. מאותו רגע השתנה מסלול חיי וקיבל תפנית של חקירה, של עבודה עם התודעה, של חיפוש וגעגוע".


רוצים להישאר מעודכנים באשדוד? 

הצטרפו לוואטסאפ של "כאן דרום אשדוד"

האינסטגרם החדש של "כאן דרום אשדוד"

הורידו את "כאן דרום אשדוד" באנדרואיד

הורידו את "כאן דרום אשדוד" באייפון 


ילדותה של אילניה חשובה להבנת התפתחותה כמטפלת בובריאנית. היא אחת משלישיה של שני בנים ובת. הבנים תאומים זהים והיה ביניהם קשר טלפתי ושפה משלהם.

"היה להם אחד את השני באופן מובהק ומרגש מאין כמותו. כילדה חוויתי את עומק הזיקה כלפיהם ואת עומק הזיקה ביניהם. אני הייתי קצת בודדה, גם בת, תאומה לשני בנים וגם בת שמעריצה ואוהבת אותם, הייתי בעמדה של צופה בהתרחשויות הלא מילוליות האלה שביניהם. חלק גדול מהדרך שלי קשור לחוויית התאומות והכיסופים לכך שגם אני אחווה את הדבר הזה שיש ביניהם. זה הטעין את נפשי בכיסופים ותשוקה לדבר. גדלתי בבית שהוא שבט. אנחנו שמונה אחים ביניהם זוג תאומים אח ואחות והשלישיה הצעירה ביותר. לגדול עם משפחה גדולה ואינטראקציות רבות זה חלק ממה שעיצב את הנפש שלי ואת שפת הזיקה שפיתחתי. זו שפת האם שלי".

איזו מין ילדה היית?

"הייתי ילדה שרה. היה לי חשוב להקשיב בעומק לניגונים ולקולות שירה. הייתה בי היכולת לשמוע קולות שונים וגם להשמיע את הקול שלי. ילדה אמנותית, ילדה רגישה מאד, קצת חריגה, לקח זמן עד שהחריגות הבשילה לייחודיות. התחלתי להבשיל בתחילת שנות ה-20 לחיי כשלמדתי פילוסופיה. מאוחר יותר בשנות ה-30 כשהתחלתי לעבוד ולטפל הגיעה הבשלות העמוקה יותר".

איך התאהבת בבובר?

"באותה תקופה חוויתי חוויות תודעתיות עוצמתיות בהן חשתי מעין הדהוד פנימי של נוכחויות שפגשתי – נפשות אחרות ועולם הטבע. הבנתי שמשהו אחר קורה. התחלתי לחפש מה זאת הקרבה הזאת עם המציאות והבריות שמקיפים אותי. איך פתאום אני חווה את הנפש שמולי בלי מילים ומשהו בי נקשר בה בצורה כל כך עמוקה. במסגרת עבודה סמינריונית, בלימודי הפילוסופיה לתואר ראשון כשאני בת 23 מצאתי את סיפרו של מרטין בובר 'בסוד שיח'.

"מצאתי שפה מופלאה ומדויקת, המתארת את חוויות הזיקה והמפגשים המשמעותיים שחוויתי באותה תקופה והרגשתי שמצאתי בספר הזה בית ושהפכתי בזכותו לבת בית בעולם הזה. זה היה מפגש מטלטל שגרם להתאהבות מיידית ולתחושת שייכות עמוקה לדרך שביקשה ממני עוד העמקה וגילוי".

מרטין בובר. צילום מתוך ויקיפדיה

מרטין בובר. צילום מתוך ויקיפדיה

אני מבינה שהאהבה לבובר לא דעכה אלא התחזקה עם השנים.

"'חיי אמת פגישה הם' אומר בובר. אדם שחי במלוא הוויתו הוא אדם פוגש. נפש בנפש, רוח ברוח, שומעים ומנכיחים משהו מהנפש האחרת. האמת לא נגלית מתוכי אלא דרך מגע עם משהו שהוא לא אני, משהו אחר ממני.

"בסיפור 'הפיכת לב'", מוסיפה קור, "מספר בובר על סטודנט שבא אליו כדי להכריע אם לשים קץ לחייו, ובסוף כך עשה. בובר היכה על חטא על כך שהיה עסוק בשיח שנדמה היה כדיאלוגי ושניתן מתוך מענה לשאלות הנשאלות, אך לא שמע את השאלה האמיתית שרחשה בפנימיות הדיבור של אותו סטודנט. לאחר אותו גילוי כאוב ומטלטל על התאבדותו של הסטודנט, הוא הפך את כיוון הלב ונתיבי דרכו הרוחנית – מהציר האנכי שבין אדם לאלוהיו ובין אדם לעצמו, לציר האופקי שבין אדם לאדם, בו העבודה הרוחנית היא להקשיב ל'סוד השיח' העובר בין השניים, לקריאה הנשלחת מעומקי הנפש האחרת ומבקשת מענה.

"על פי בובר אין אדם שלא יחוש אשם ולא יחווה רגשות אשמה. אמא של בובר עזבה אותו כשהיה בן שלוש. נדמה לי שאדם שחווה היעדרות עמוקה של יחס זיקה יסודי, יחס של אם-בן יחפש אותה במשך כל חייו. זו היעדרות שבוודאי הטעינה את נפשו בכיסופים והתכוונות עמוקה אחר אותה זיקה חסרה".

 

איך התפתחת כמטפלת, את הרי לא פסיכולוגית בהכשרתך?

"נכון, לא התכוונתי לטפל. התחלתי לקבל פניות מאנשים והשפה הטיפולית ברוח בובר הלכה והתגבשה מתוך המפגשים הללו. אין מתכון איך לייצר מפגש משמעותי ומרפא, אבל היה לי ברור שאם אני אהיה מיומנת במצב התודעתי שמחולל את הזיקה, מצב שאותו מכנה בובר "דעת-לב", אוכל לייצר מפגשים שיש בהם ריפוי עמוק.

"ההכרה בכך שהדרך הטיפולית והרוחנית שלי חוסה תחת כנפיו של איש רוח גדול כמו בובר נתנה לי הרבה בטחון ועזרה לי לצאת לאור. כתבתי ופיתחתי את הגישה הטיפולית שלי במסגרת לימודי התואר השני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. האקדמיה שירתה אותי בהמשגת השיטה ובהיכרות טקסטואלית עמוקה יותר עם כתביו. אני היום במאמצים לכתוב ספר אודות הטיפול הבובריאני, המשלב תיאורי מקרה ואת הניסיון הקליני רב השנים".

איך זה להיות מטפלת בימי קורונה?

"לא פשוט להיות מטפלת בתקופת הקורונה. כשהתחלתי לעבוד בזום, הייתי מאותגרת באיך לשמר את המפגש המשמעותי והחי עם מטופליי. בקליניקה אני חשה בדקויות הנפש מתוך הממד החושי והקונקרטי. בזום זה איננו ולכן זה יותר קשה, זה דורש מכולנו יותר כוחות ומשאבים. צריך לחצות את המסך, לחדור מבעד לדימוי החזותי ולהצליח לשמוע את הקול שמבקש את דרכו אליי מבין המילים המדוברות. עם הזמן הצלחתי יותר, אך אני מעדיפה את המפגש של פנים מול פנים.

"גם בימים הללו חשוב לזכור לפגוש במבט עיניים את האחר- את הקופאית בסופר, את השכן בלובי, את הילד ששעות רבות מרוכז במסך. מרחב בטוח – שאנו חשים בו ביטחון, הוא מרחב של זיקה. יש מצבים של התבודדות מהמרחב האנושי (כמו למשל כתיבה ויצירה), אך יש בהם עדיין זיקה עם הטבע ועם עולם הרוח. בידוד שאין בו כל זיקה, שהנפש שוקעת אך לתוך עצמה, מוביל לדיכאון וחרדה.

"חשוב לא לוותר על מציאות הזיקה שבחיינו. גם במרחק הנתבע כעת מאתנו, לא לוותר על ההתרחשות הזו, על המפגשים המשמעותיים הללו. במובן של להצליח להקשיב ולהנכיח משהו שהוא לא אני. וזאת הרי אהבה, לדעת נפש אחרת באחרותה ובייחודיותה ולהנכיח אותה בתוכנו".

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר