בתור ילדה בגיל העשרה הייתי חסרת ביטחון, לא הערכתי את עצמי מספיק עד שנחשפתי למסגרת ששמה "אחריי" אשר עוסקת בהכנת נערים ונערות לכושר קרבי. כאשר התחלתי לקחת חלק פעיל בקבוצה הביטחון שלי גבר ואתו היכולת שלי לסחוף אחריי אנשים. למדתי איך לבלוט בדרך שלי בקבוצה ולהציג את מי שאני לכלל הסביבה.
הוריי לא שירתו בצבא. אבי עלה לארץ בגיל 19 ואמי עלתה בגיל 3 מברית המועצות. לכן הזיקה שלה לשירות הצבאי לא הגיעה מהמעגל הקרוב, אלא מתוך המציאות הלא פשוטה שהייתה במדינה, ורצף המלחמות הרבות שקטפו עמן חללים רבים. למדתי להכיר שלכל איש יש שם, לכל תמונה יש סיפור וככל שנחשפתי אליהם הרצון שלי גבר ללכת בעקבותיהם לשרת שרות מלא לסיים את מה שהתחילו.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
התחלתי את שירותי כטירונית בחיל משמר הגבול, והיום אני משרתת כבודקת ביטחונית ביחידת האבטחה בבסיס תל השומר. הדרך לא הייתה פשוטה. נתקלתי בקשיים רבים אך נוכחתי לדעת מהי דרך משמעותית בעבורי. בכל יום שעובר החלטתי להילחם עם עצמי ולהבין שלבסוף זה משתלם.
גאה בדרך שעשיתי. רב"ט מאי דוידוב. צילום: דובר צה"ל
קודמתי להיות מש"קית הדרכה ביחידה, תפקיד אשר מאפשר לי להשריש תחושת שייכות בדרכי ומניסיוני בחיילים שרק הגיעו למסגרת הצבאית, תחושה שהייתה חסרה לי ובנוסף זכיתי להיות מצטיינת יום העצמאות מטעם מפקד מיטב.
אני מאמינה שתעודה זו ניתנה לי עקב היותי צועדת בדרכי בצבע הייחודי לי ובכך אני משפיעה על הסובבים אותי. איני עוצרת כאן ומרצוני להמשיך להשפיע ולהוות כחלק מהאנשים הטובים בדרכם של אחרים.
הדרך הייחודית שלי לבטא את רגשותיי בעת הזו היא לכתוב, הכתיבה היא חלק בלתי נפרד ממני בין אם אלו תובנות ומסקנות מכל תקופה עד לרגשות הפרטיים שלי.
דוידוב עם מפקדה. צילום: דובר צה"ל
במסגרת התפקיד שלי, מעבר לפן המקצועי בו אנו מאבטחים את המחנה אני זוכה לעזור לאנשים רבים הנקרים בדרכי בשערים, להשפיע עליהם ולהיחשף לסיפורים רבים. אני מאמינה שאנו עוברים את הדרך שאנו עוברים מסיבות מסויימות, הכל משתבש לטובה, לכן אני מודה על התקופה הזו שבה אני מאמינה בעצמי יותר, רוכשת כלים נוספים לארגז שלי ושזכיתי לשרת את המדינה שלי.
***
רב"ט מאי דוידוב מאשדוד נבחרה לחיילת מצטיינת מטעם מפקד מיטב לרגל יום העצמאות. היא בת בכורה ויש לה שני אחים, בוגרת מקיף ג' בעיר. בעקבות הצטיינותה, היא בחרה לכתוב על תחושותיה, ביניהן גאווה, ונחישות להמשיך בדרכה הייחודית.
