שמעתי שאחוזי הגירושין עלו בתקופת משבר הקורונה. מסתבר שלאנשים קשה להיות ביחד בבית. אצלי זה עבד ההפך. אחרי שנים של לבד, שהיה לי טבעי ונוח, אני לא רוצה להיות יותר לבד.
פעם כתבתי שיר: “טוב לה עם הלבד שלה”, אבל לא הכנסתי אותו לאף ספר, בעקבות תחושה אינטואיטיבית שזה מצב זמני. אני כותבת את הטור ביום שלישי. אמש כתבתי שיר “לא רוצה להיות לבד”. זה קרה לי אחרי שצפיתי במופע של קרן פלס בטלוויזיה, שבו דיברה על המוזרויות שלה. היא סיפרה ששנים ניסתה להתאים את עצמה לאחרים ורק מאוחר יותר התחברה למוזרויות שלה ואז הצליחה בגדול. המילים שלה דיברו אליי וכתבתי:
לא רוצה להיות לבד/ סמדר שרת
לא רוצה להיות לבד
זה הפסיק להיות נחמד
רוצה ידיים מחבקות
רוצה כתפיים חזקות
לא רוצה להתבודד
הלבד כבר לא עובד
זה בא אליי וזה חוזר
רוצה כבר משהו אחר
נמאס לי לנסות לפתוח
עוד צנצנת חמוצים
להתעקש בכל הכוח
למות מרוב מאמצים
נמאס לי להיאבק
עם השמלה שחור-לבן
שצריך אותך, חבר
כדי לסגור את הרוכסן
נמאס לי להתקשר
ולא להצליח להתגבר
על בעיות שרק אתה
יכול לפתור לי בדקה
המחשב שמסרב
הפלאפון שמעכב
עוד קשר מאכזב
הלב ששכח להתרחב
בזאת אני נכנעת
מודה ומתוודה
אני לא פמיניסטית
זקוקה לך, עובדה
אז אם יש למעלה מישהו
אני לא תמיד בטוחה
אנא הקשב לי, אלוהים
ותאחל לי הצלחה
למצוא חבר לחיים
גבר שיתאים
שיהיה חכם
אבל קודם כול בן אדם
שיֵדע להושיט לי יד
ואני מבטיחה
שאדע לאהוב אותו
ולגרום לו שמחה
שהשנים שנשארו
יהיו יפות ומיטיבות
ושביחד על הקשר
שנינו נעבוד
ושהמילים האלה הפשוטות
יקרבו את הבאות
ונמצא את הנתיבים
להיות טובים ונדיבים.
אני אמנם רוצה ביחד, אבל עדיין היכולת שלי להיות לבד חשובה לי ביותר. חשוב לי להיות החברה הכי טובה של עצמי. אני עובדת על זה כל הזמן.
לרוב בני האדם בידוד הוא חוויה לא טבעית. אמנים מטבעם מתבודדים כדי ליצור, ואני ביניהם. אני חיה לבד שנים, ועד עכשיו זה לא הפריע לי. אפשר לחיות לבד ולא להרגיש לבד. יש לי חיים מלאים. אבל התקופה האחרונה מלמדת אותי שעור חשוב – טובים השניים מן האחד.
אני כותבת את הטור בהמשכים. כבר יום שני בלילה. הזמן חלף ולא שמתי לב. בינתיים התרגלתי שוב להיות לבד ואני מעסיקה את עצמי בצורה טובה מאוד. אני כל הזמן עסוקה. עובדת שעות על המחשב ומקדמת את ענייניי. במקביל אני מתנדבת להנחות סדנאות כתיבה עם יחידים בטלפון ובמייל. יש לי כבר שש תלמידות. זה הולך ומתפתח. לחלקן אני נותנת שיעורי בית לכתוב יומן קורונה.
יוצאים דברים נפלאים, וזאת רק ההתחלה. דיברתי עם כולן, וזאת חוויה מיוחדת להתנדב. זה אחרת. אני כותבת את הטור הזה כיומן קורונה. אין לי מושג איך אפשר לעשות את זה באופן שונה. אחר הצהריים יצאתי לגיחה קצרה לטיילת של אזור י"א, בו אני מתגוררת. צעירים רבים ללא מסכות וכפפות מסתובבים ומתפרקדים בשמש המתעתעת. הציפורים משמיעות את קולן בשקט שנוצר, ואנשים רצים והולכים בטיילת להנאתם, שוכחים לגמרי את ההמלצות לשמור מרחק.
איזו מציאות הזויה. מצד אחד, מבודדים לגמרי חלק גדול מהאוכלוסייה, ומצד שני, כל איש הישר בעיניו יעשה. היות וחציתי את ה-60 לפני מספר שנים, אני נחשבת כאוכלוסיית סיכון, ולכן מקפידה על ההוראות.
בלילה שעבר לא ישנתי. הקשבתי להרצאה שהתארכה של אואזיס – מורה רוחנית (שהייתי פעם בסדנה חד פעמית שלה) ואחר כך כתבתי שיר בהשראת ההרצאה. שיפצתי את השיר ושלחתי לכמה אנשים בתקווה שיהיה מי שילחין אותו. הנה השיר:
אומרים שהלב/ סמדר שרת
את ואני
עכשיו בבידוד
ביחד נחיה
ביחד נמות
לא ידוע מתי
נוכל להמשיך
כל העולם
עובר תהליך
היית מלכת הלבבות
הייתי נסיך אדום
כל הקלפים
נטרפו ביום-יום
יש מה להבין
יש מה לעכל
אומרים שהלב
זה איבר מבלבל
אך כל מה שקרה
ביני לבינך
רשום על לוחות
ליבי וליבך
אז בואי נדבר גלויות
עם אלוהים
נפתח את הלב
לימים הבאים
כל המחסומים
ייפלו בתוכי
ומה שיישאר
זה געגוע נצחי
תקשיבי
אני בא
מתפוצץ
מאהבה.
איזה מרחק יש בין השיר הזה לקודמו! בשיר "לא רוצה להיות לבד" לא יצאתי מגדרי, הייתי לכודה ברגשותיי. בשיר השני "אומרים שהלב" יצאתי לעבר העולם. התחברתי עם כוחות גדולים ממני. לא רק ביקשתי אהבה, הייתה לי אותה! איזה כיף שאפשר לחוות מציאויות שונות באמצעות כתיבה. לכן אני כל כך אוהבת את התחום הזה. כל הזמן מתחדשים!
הגבר שכותב את השיר ידע עליות ומורדות עם בת זוגו, אבל האינטימיות של שניהם שנוצרה בבידוד יוצרת מצב חדש שבו הוא חש את עצמו ואת אהבתו. אני מאמינה שהסיפור הזה הוא סיפורם של זוגות רבים שגילו את אהבתם בבידוד.
הכוח החוזר למקור האלוהי שהוא התגלמות האהבה. לכן השניים מדברים עם אלוהים, פתיחותם לגעגוע נצחי הופכת אותם למסוגלים לאהוב. סיפור אהבתם רשום על לוח ליבם ממש כמו שהמוח רושם את מה שקרה לנו בצורת ספר שניתן לדפדף בו.
סיפור האהבה מנצח את העולם החומרי הקיים בדמיוננו בלבד. הבידוד גורם לנו לשכוח את העולם החומרי ולהתעסק עם רגשותינו, יחסינו עם בן הזוג, עם הילדים ועם הנכדים. האהבה היא אינסופית, וזאת התגלית של בני הזוג שבשיר. הבידוד יוצר תודעות מפותחות שעובדות על עצמן ויוצרות דרגת חופש גבוהה.
מצד שני רבים אחרים מתעמתים עם העובדה שבן הזוג לא מתאים להם, והמועקה והחנק הם מנת חלקם. ידוע שיש פניות רבות על אלימות במשפחה בצל הקורונה. הבידוד רק חידד את המצב הקיים ועימת אנשים עם הבחירות שלהם, לטוב ולרע. ממש כמו שהאהבה אינסופית זה מה שקורה בשנאה אינסופית. זוהי תחנה בדרך של מי שנאלצים לחוות תודעת שנאה. תודעה זאת פוגעת בנפשות אחרות, שעדיין לא למדו להיות במקום אחר. האנרגיה הנמוכה משפיעה עליהן כי לא השלימו את המהלך עד תום ויצטרכו להישאר ולהתבונן בתחנה שתעצב אותן בהמשך.
הדברים מורכבים וניסיתי לפשט אותם בשיר. מי שירצה להקשיב להרצאה מוזמן בקישור הבא: https://youtu.be/ozy-qD_jwhQ (אואזיס – "היקום מדבר אליך"). שנדע ימים טובים מאלה. אמן!
