נמנעתי עד עכשיו מלהיכנס לפאניקה. לא רציתי לכתוב על הקורונה, אבל הבנתי שזה הנושא היחיד המעסיק את כולנו. הנגיף הזעיר המשתק את עולמנו בא ללמד אותנו כמה שיעורים חשובים. כדאי להתבונן בהם.
הקורונה הופיעה בדיוק כשהעולם נקלע למבוי סתום בתחומים רבים. משבר האקלים, התחממות כדור הארץ, זיהום האוויר – המחירים שאנו משלמים על התנהגות אנושית שלא לוקחת אחריות.
הנהנתנות האנושית שלא יודעת גבולות קיבלה מכת מוות. הנסיעות התכופות לחו”ל, המסיבות הגדולות, החגיגות והחתונות הראוותניות, בת המצווה ובר המצווה שנועדו להוציא את העיניים לחברים, הנתק של בני הנוער מתקשורת אנושית, חוסר היכולת לדבר ולהסתכל בעיניים בין מבוגרים וצעירים והעיקר תחושת חוסר המשמעות הנלווית לכל אלה.
פתאום התקדמות הטכנולוגיה לא נותנת תשובות. המטוסים שלקחו אותנו ליעדים אטרקטיביים מושבתים. כל הפנטזיות מקורקעות. פתאום לא לוקחים כל דבר כמובן מאליו, אנחנו נשארים עם עצמנו, נטו, בבידוד או בד’ אמותינו, בוהים בטלוויזיה ולא מסוגלים לעשות כלום.
מה השיעור שלנו? יש נטייה ביום-יום שלפני הקורונה לברוח מעצמנו – להמיר מסך במסך. הדאגה והפחדים שתמיד היו שם מציפים את נפשותינו וגופנו. הפחד להידבק במגפה המאיימת לפתחנו יוצר סיטואציות חדשות הניזונות מחוסר אמון וחשדנות. אלה שנכנסים לבידוד מגלים אחריות, אך יש שמתעלמים מהנחיות משרד הבריאות ומאיימים על בריאותנו. אנחנו כבר משלמים מחיר על חוסר האחריות שלהם.
כולנו בסירה אחת, עשירים ועניים, יהודים וערבים, תושביו השונים של כדור הארץ. התחושה הכללית: אין לאן לברוח. אובדן שליטה מוחלט.
לאובדן השליטה מתווספת שאלה: מה משמעות החיים? אם לוקחים מאיתנו מסיבות גדולות, ביקור במסעדות, יציאה להופעות, לפאבים המוניים, למשחקי כדורגל… מה נשאר?
התוכן הפנימי נשאר. תוכן חשוף ואותנטי המהווה את האני שלנו. האני שיכול לבלות יותר עם בני משפחתו ולהכיר אותם סוף סוף אחרי שנים של הזנחה. פתאום יש זמן שניתן לנצל. זאת מהפכה ממשית!
ישנה כמובן הקריסה הכלכלית העולמית והקריסה של העסקים, בעיקר הקטנים – עוד מחיר שנשלם כמדינה וכפרטים. כל זה יוצר חרדה אמיתית ומוצדקת. נדרש לחשוב מחוץ לקופסה ולשנות את משלח ידינו כדי להתפרנס.
הקורונה יצרה מציאות חדשה, ובצד ההרס שהביאה יש כאן גם ים של הזדמנויות חדשות שצריך לזהות אותן ולהגיב אליהן. העובדה שמערכת החינוך מושבתת היא חסרת תקדים, אך מנבאת את התקופה של עתיד בתי הספר שבה ילמדו אונליין. בכל מקרה, מערכת החינוך לא נערכה למצב כזה. המורה נשאר/ת המתווך/ת של המידע שנלמד, בשעה שיש היום ערוצי למידה ברשת שהם יעילים הרבה יותר.
אנחנו נשארים בלי מנגנוני הגנה כנגד הגזירות המוטלות עלינו, אין לאן לברוח, אין הסחות דעת. כדאי להקפיד על מינונים של צפייה בטלוויזיה. התקשורת פשוט טוחנת לנו את המוח ומלבה את אש החרדה. אנשים לא מפסיקים לעקוב אחרי המספרים העולים של החולים והמתים, ואז המבוגרים מקרינים לילדים את תחושת הפאניקה, והמצב יוצא משליטה.
אחריות היא מילת מפתח. לא רק לגבי זה שצריך לקחת אחריות ולהיכנס לבידוד ולהתחשב בבריאותם של זרים גמורים. אחריות היא לעמוד מול מצבים של כאוס מוחלט ולשמור על איזון נפשי. אותו איזון שיוקרן לילדים ויקל עליהם את המועקה של השעות הארוכות בבית.
יש אויב, וזה לא רק הקורונה, אלא הבלבול והבהלה שקשורים אליה. אדם מבוהל לא יכול להתארגן ולבנות סדר יום חלופי לבית ספר. כולנו מבוהלים עד אימה! צריך לטפח את הצד הרציונלי שלנו ולהשליט סדר בבית המוצף בחרדות ועולה על גדותיו. גם כדי לשחק עם הילדים נדרש שקט נפשי.
זה מצב שלא חשבנו שיקרה בתסריטים הכי פרועים שלנו. אי אפשר להאשים אותנו… מעולם לא הייתה תחושת שבריריות כזאת, תחושת פגיעות כזאת. הורידו לנו בבת אחת את כל המסכות הרגילות ודורשים מאיתנו מסכות כדי להגן על עצמנו.
אז קודם כול אני מציעה את שירותיי בהתנדבות: סדנאות כתיבה אונליין בסקייפ למבוגרים וילדים הנמצאים בבידוד או בבית. ניתן לפנות במייל: [email protected] עם הפרטים שלכם: שם, גיל, כתובת מייל ומספר טלפון, ואני אצור קשר בהקדם.
אלה יהיו טעימות של מיני-סדנאות לפרקי זמן קצרים (חצי שעה). המפגש הראשון הוא מפגש היכרות ובדיקה הדדית לאילו כיוונים אפשר להמשיך ולפתח. אני מקווה לתרום מניסיוני לטובת הפגת רף ההיסטריה שנקלענו אליה, להביא קול שפוי ומאוזן שייכנס לבית דרך הסקייפ ויצליח לפוגג את הפחד, ולו רק לכמה רגעים.
חוץ מזה, אני ממליצה להקשיב למוזיקה רגועה, אפשר קלאסית, שתוריד את מפלס החרדה. תשבצים שכל המשפחה ממלאת ביחד יכולים להיות חוויה מיטיבה לכולם. מומלץ לדבר עם הילדים, לשאול אותם איך הם מרגישים ולהקשיב לתשובותיהם, להתייחס לרגשות שהם מעלים. הם זקוקים לביטוי, ממש כמותכם. מותר גם לכם לבטא רגשות, להודות שקשה לכם. הילדים מזהים את הקושי שלכם בכל מקרה, זה מרגיע שלא צריך להסתיר מהם, אלא לחלוק איתם חוויות אנושיות החדשות לכולכם.
איך אפשר לשלב עבודה מהבית וטיפול בילדים? כדאי לתת לילדים מטלות הקשורות לבית: עזרה בניקיון, בבישול, בסידור החדרים. להגביל כל משימה בזמן ולתכנן את המשימות לאורך כל היום.
היערכות היא שם המשחק, אחרת לא ניתן יהיה להתגבר על האתגרים שמציבה בפנינו המגפה המשתוללת כבר בכל העולם. כדאי לחלק את המשימות לכל יום בפני עצמו. לא לעשות תכניות גרנדיוזיות, פשוט לעבור כל יום ביומו. להתאזר במצרך הנדיר כל כך שבלעדיו שום דבר אינו אפשרי – סבלנות!
ובנימה אופטימית: זאת רק תקופה וזה יעבור. נקווה שנעבור את זה עם מינימום נזקים בגוף ובנפש. אמן!
