אילוסטרציה: ingimage

לכבוד הסובלים מהשמנת יתר

השבוע ציינו את שבוע השמנת היתר העולמי, ועבורי נושא המשקל הוא משמעותי למדי. הוא מלווה אותי מאז ומתמיד עם הרבה עליות ומורדות

פורסם בתאריך: 9.3.20 22:32

קרוב לוודאי שאת הביטוי “עד שהשמנים ירזו — הרזים ימותו” טבע אדם שמן כדי להתמודד באופן ציני עם בעיית ההשמנה שהפכה למכה עולמית.

השבוע ציינו ברחבי העולם, כולל בישראל, את שבוע השמנת יתר העולמי, נושא שנוגע לי באופן אישי. זאת משום שהוא עוסק במצב שבו כמות השומן בגוף ומשקל הגוף גבוהים ממה שנחשב כבריא. על פי מדד מסת הגוף שלי, שהוא המדד העולמי המקובל להערכת המשקל, בי—אם—איי (BMI – Body Mass Index) ומתקבל על ידי חלוקת המשקל (בקילוגרמים) בגובה בריבוע (במטרים), אני נכללת בקבוצת הסיכון של הסובלים מהשמנת יתר.

מאז היוולדי ועד היום מהווה משקלי נושא משמעותי בחיי. ממראי כיום קשה להאמין שנולדתי בתת משקל. זה קרה שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה,— בבית חולים במחנה פליטים יהודים שהקימו האמריקאים על אדמת גרמניה. הרופאים הכינו את הוריי שיש מצב שגם אני, כמו אחי התאום שנולד לפניי, לא אשרוד. אך אני, נגד כל הסיכויים, נותרתי בחיים.

עם זאת, אף על פי שהוזנתי על פי הוראת הרופאים בתוספת להנקה בפורמולה אמריקאית, עליתי במשקל בקצב איטי למדי. כשהייתי כבת שנה, עלינו לארץ באוניית מעפילים. שנה אחר כך קמה המדינה, ובארץ הונהג משטר של צנע. באותם ימים סברו כי מזון עתיר קלוריות טוב לבריאות. אני זוכרת שכשהייתי כבת 5 הייתה משאת נפשם של הוריי שאעלה במשקל ואראה לפחות כמו בתם של השכנים, שלמדה איתי בגן חובה ושקלה הרבה יותר ממני – עד כדי כך שנאלצה לסגל לעצמה הליכת ברווז כדי למנוע את השתפשפות הפולקעס שלה זו בזו.

למרות המניפולציות וניסיונות ההאבסה שהופעלו עליי, נותרתי למגינת ליבם של הוריי וכהגדרתם “רבע עוף”. במהלך גיל ההתבגרות ולאחר מכן, במהלך השירות הצבאי, עליתי מעט במשקל והוא היה בגדר הסביר. בהיריון הראשון, לפני 52 שנים, עליתי 28 ק”ג במשקל. בין היתר כי, כנהוג באותם ימים, בסביבתי הקרובה, כולל בקיבוץ, נענו לגחמותיי התזונתיות בכל שעה.

מאז החל מאבקי במשקלי. כשתכננו את ההיריון השלישי, אמר לנו הגניקולוג, שגם היה חבר שלנו, שאם אני לא רוצה להסתבך בריאותית במהלך ההיריון ואולי אפילו למות, עליי לרדת 30 ק”ג במשקל. בנוסף, הוא שאל את בעלי ספק ברצינות ספק בצחוק איך הוא מסכים להיכנס איתי למיטה עם המשקל העודף שלי.

אותי זה בהחלט לא הצחיק. נעלבתי עד עמקי נשמתי ויצאתי משם פגועה ודומעת, אך נחושה מאוד לרדת במשקלי. אחרי בדיקות של דיאטות למיניהן נרשמתי לשומרי משקל ולקח לי שנה להשיל מעצמי את הקילוגרמים המיותרים.

כשהתייצבתי אצל הגניקולוג, שהיה אגב שמן למדי, הוא החמיא לי על ההישג ושאל אותי איך הצלחתי לרדת במשקל. “כשתרצה להיכנס להיריון, אגלה לך”, עניתי לו בציניות מתוך הרגשה של ניצחון. בהיריון הקפדתי הקפדה יתרה על התזונה ועליתי רק שבעה ק”ג. זה לא היה קל, אך מה שהקל עליי הייתה הידיעה שלהיריון יש תאריך סיום.

כמה שעות לאחר הלידה ישבתי בחדר האוכל בבית החולים ואכלתי רק לחם והרבה! יולדת שישבה מולי והבחינה בכך שאלה אותי “הכול בסדר איתך?” “אני מאוד אוהבת לחם”, הסברתי לה, “ועכשיו אני משלימה את מה שמנעתי מעצמי במהלך כל ההיריון”.

כשחזרתי עם בן הזקונים שלנו הביתה, הייתי לבושה בג’ינס שהיו במידה 38. לאט לאט ומעט מעט עליתי שוב במשקל, והוא הצטבר שוב ל-28 ק”ג. וכמו שהשמנים נוהגים פעמים רבות, היו לי לכאורה הצדקות לכך: לחץ בגלל ג’גלינג בין העבודה, מטלות הבית והלימודים לתואר השני, שלא לדבר על המבחנים.

תירוץ נוסף היה סדר יום מבולגן שמכתיב ארוחות לא מסודרות בעיקר מחוץ לבית ושעות שינה מעטות. בעידודם של בעלי וילדיי חזרתי שוב לשומרי משקל, אבל הפעם הירידה הייתה איטית יותר וממושכת יותר, מה שגרם לי להתייאש והפסקתי להגיע לפגישות השבועיות של הקבוצה. מדריכת הקבוצה, שהייתה אחות במקצועה, טלפנה אליי בניסיון לשכנע אותי לחזור. היא לא הצליחה במשימתה.

 

כמה ימים אחר כך התייצבה המדריכה בביתי כשהיא נושאת בידה סל קניות מפלסטיק ובתוכו שקית ניילון גדולה. אמרה שבאה לבקר אותי ולראות מה שלומי. הבהרתי לה שוב שהתייאשתי ואיני מתכוונת לחזור לפגישות הקבוצה. היא לא הגיבה על דבריי, התיישבה בפינת האוכל, פתחה את השקית ושלפה מתוכה שלושה ווי מתכת מעוקלים של אטליז שעליהם התנדנדו גושים לבנים רופסים ואמרה, “על כל וו יש ק”ג אחד של שומן בקר. תדמייני שהשלושה יחד מהווים רבע מ-12 ק”ג השומן שהצלחת להוריד עד כה. האם זה כלום בעינייך?”

זה היה בבחינת טיפול בהלם. אחרי ההמחשה הדוחה הזו חזרתי לקבוצה. בסופו של דבר, אחרי כשנה ורבע, הצלחתי להוריד שוב 30 ק”ג, אלא שלימים עליתי אותם שוב חזרה.

יש לה להשמנה סיבות רבות: גורמים גנטיים, מטבוליים, התנהגותיים וחברתיים, ובסופו של דבר, הגורם הבסיסי ביותר להשמנה הוא מאזן אנרגטי חיובי, הנובע מעלייה בצריכת האנרגיה (קלוריות), ירידה בהוצאה האנרגטית (פחות פעילות גופנית) או שילוב של שני הגורמים. הירידה בהוצאה האנרגטית לא נובעת בהכרח מכך שעושים פחות ספורט, אלא כתוצאה מירידה בפעילות הגופנית היום—יומית משום שהחיים המודרניים מספקים לנו טכנולוגיות שחוסכים לנו פעילות גופנית — בהן בין השאר מעליות ומכוניות ומזונות, כולל מזונות מהירים ומוכנים, שמספקים לנו יותר קלוריות.

ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות ועסקו בבירור הגורמים להשמנה עולה כי, ככל הנראה, יש להשמנה גורמים נוספים מעבר למאזן האנרגטי, בהם הרכב הדיאטה מאחר שיש לה השפעה על המשקל מעבר לכמות הקלוריות.

עוד עולה מהמחקרים המדוברים כי גם לשינה יש השפעה על המשקל. חוסר בשינה גורם לשינוי ברמות ההורמונים, והם מגבירים את הרעב.
כמו שזה נראה נכון לעכשיו, כמו רבים שסובלים מהשמנת יתר ברחבי תבל, כנראה שאמשיך מעתה ועד עולם להיאבק בקילוגרמים העודפים שלי.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר