ביום שלישי הבא תעלה בכאן 11 בטלוויזיה סדרה דוקומנטרית חדשה שעוסקת בציבור החרדי—חסידי ובתנועת החסידות בארץ ובעולם. השתתפתי בפרק השלישי של הסדרה, שנקראת “מלכויות של מטה”, מתוך רצון לפתוח לחברה הישראלית צוהר לתרבות שלי כאישה שנמנית עם ציבור חסידות בעלז באשדוד.
לפני כחודש, מיד לאחר סוכות, הייתה ההקרנה הראשונה. היא התקיימה ברובע ז’, הרובע החרדי באשדוד, ואורגנה בידי חני יעקובוביץ. יותר מ-800 נשים נכחו בהקרנה, כולן חרדיות, רובן משתייכות לקהילות הנחשבות כקהילות סגורות.
בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 התפתח משבר בתחום האנתרופולוגיה, שכונה “משבר הייצוג”, ובמסגרתו הצביעו אנתרופולוגים על הבעייתיות בייצוג השדה החברתי באמצעים ספרותיים וביחסי הכוח בין האנתרופולוגיה למושאי המחקר.
השאלה העיקרית שעלתה בעקבות משבר זה הייתה מי מוסמך לייצג תרבות מסוימת. קמה ביקורת על הגישה של האנתרופולוג הפולני ברוניסלב מלינובסקי, שטען שכדי להגיע לחקר התרבות יש לבצע “תצפית משתתפת”, כלומר, לחיות את חייהם של הנחקרים, לגור איתם, לאכול איתם, לבצע יחד איתם את הטקסים, ועל ידי כך להגיע לנקודת מבטו של היליד (The native’s point of view). יחד עם זאת, טען מלינובסקי, גם היליד הכי חכם בשבט לא יכול להגיע להסתכלות חיצונית על השבט שלו.
משבר הייצוג ערער על סמכותם של החוקרים לייצג את הנחקרים, בני התרבות, ועל מדעיותו של המחקר האנתרופולוגי. האנתרופולוגים הבינו כי האנתרופולוגיה היא לא ממש מדע, אלא ביטוי תרבותי סובייקטיבי, ולא ניתן לכתוב או לייצג בכלל מציאות חברתית בצורתה הטהורה. אין באמת דבר כזה סיקור אובייקטיבי.
בעקבות משבר הייצוג האנתרופולוגיה הפכה להיות הרבה יותר רפלקסיבית. החוקר שיתף במחקר את נקודת המוצא שלו, ובעיקר נהיה מודע לה. את “חליפת המדען” הקר החליף חוקר קשוב שבא ללמוד על התרבות האחרת בהקשבה ובצניעות. פעמים רבות החוקר מגיע מתוך ה”שבט” או הקבוצה הנחקרת עצמה כתשובה וכפתרון נוסף למשבר הייצוג.
במהלך הקרנת טרום הבכורה ההיא ישבתי בין מאות הנשים וצפינו יחד בסדרה שנעשתה בידי יוצר חילוני עבור קהל שאינו חרדי, ולמרות כל זאת הרגשנו שלא מדברים עלינו, מדברים איתנו. הרגשתי שלראשונה, לפחות מכל מה שאני צפיתי בו, מישהו רצה ליצור אהדה בין המצולמים לבין הקהל, אהדה מקרבת, ולא רק הצצה רכילותית שמובילה בעיקר לסימון אותה קבוצה מצולמת כזרה עוד יותר.
בסוף הערב הן הצטופפו מול הבמאי והיוצר אורי רוזנווקס כדי לומר לו שסוף סוף הרגישו שמישהו רואה אותן באמת, שהשאלות הביקורתיות החשובות שנשאלו מאפשרות שיחה, ולא רק התגוננות.
בצעד חסר תקדים נפתחו הדלתות הכמוסות ביותר בחסידות שלי בעלז ובכמה חסידויות נוספות וחשפו טפח מן התרבות הצבעונית והעשירה מאוד של עולם החסידות. צעד אחד נוסף להיכרות והתקרבות בין העולמות.
