לסרי כותב את המכתב לצילקר על נייר המכתבים העירוני הראשון שעליו מוטבעת “קריית צבי צילקר”. צילום שמואל דוד

סוף טוב, הכול טוב

לראות השבוע את ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי כותב בכתב ידו מילים חמות לאינג׳ צבי צילקר, ראש העיר המיתולוגי והאקס המיתולוגי, זו לא סיטואציה שאפשר לעבור עליה לסדר היום

פורסם בתאריך: 18.7.19 16:30

שני עשורים של יריבות פוליטית מרה באים לסיומם עם מחווה יוצאת דופן, ראויה ובעיקר לא מובנת מאליה. הנצחת שמו של ראש העיר לשעבר אינג׳ צבי צילקר בקריית תרבות מרשימה, הכוללת את המשכן לאמנויות הבמה, מרכז פסג״ה (מרפ״ד), בית יד לבנים (והסינמטק הנבנה מעליו), מרכז מונארט וקודש הקודשים עיריית אשדוד. ללא ספק הפנינה היוקרתית ביותר שאשדוד יכולה להציע.

אבל לשניים היסטוריה שלא ממש נחה כל השנים על זרי דפנה, יריבות מרה שכללה הפסד צורב של יחיאל לסרי בניסיונו הראשון בשנת 1998, חבירה ומילוי מקום ב-2003 ואז, פרשת ״היה או לא היה?״ מכתב הפרישה שהובטח ליחיאל לסרי מצבי צילקר בתום הקדנציה. אם היה כזה הסכם, הוא לא כובד, וצבי התמודד בכל הכוח מול יחיאל לסרי באחת המערכות הסוערות שידעה אשדוד, ובסופה תם עידן צילקר. מהפך 2008!

לסרי הצליח לבשל בחדרי חדרים את ההסכם לתמיכה של החרדים במועמדותו, הסכם שמוכיח את עצמו עד היום, ברית שהצליחה לשנות את המפה הפוליטית באשדוד. צילקר לא האמין שיקבל את הסכין בגב כמי שהביא את הקהילה החרדית לעיר ונתן להם את כל מה שרק ביקשו, ובאותו רגע ממש ידע שועל הקרבות הפוליטיים שהמשחק נגמר.

שני דברים היו צריכים לקרות ב-2008 ולא קרו: יחיאל לסרי היה צריך להרים טלפון לצילקר ולהזמין אותו מיד עם תום הבחירות לכוס בירה קרה במרינה בהרצליה, שם לתפור לו תפקיד ממלכתי, מעין נשיא קרן אשדוד, כזה שמייעץ מדי פעם ויוצא להביא תורמים, מעין רובי ריבלין מקומי, ששם את 30 פלוס שנות כהונתו וניסיונו העשיר לטובת העיר, דבר שהיה תורם הרבה יותר מחברותו האנמית באופוזיציה ותוספת משמעותית ללובן שערו של צבי. לא קרה. וחבל.

 

הדבר השני שלא קרה: פרישה של צילקר. מיד עם היוודע תוצאות האמת היה צריך צילקר לשים את המפתחות על השולחן. אקט כזה היה אולי היה עוזר ללסרי לקחת את ההחלטה. לסרי ידע וככל הנראה הכיר טוב מכולנו את רוח הקרב של צילקר וידע שעוד נכונים לו קרבות מרים עם האקס. אם היינו צריכים הוכחה, היא הגיעה בקמפיין 2013 עם עוד התמודדות של השניים, קרב בו ידו של לסרי הייתה שוב על העליונה.

זוכרים את הבירה? הקרה? בהרצליה? היא התפספסה שוב. צילקר היה משוכנע שהוא פספס משהו בקמפיין הקודם, וגיל גבורות זה כבר לא משחק ילדים. את הכעס והרצון לנצח את לסרי הוא שם תחת כנפיה של הלן גלבר ונכנס לעוד מערכה, הפעם כמספר 2 של המתנגדת הגדולה ביותר של לסרי.

עוד קמפיין של אנטי לסרי הביא לעוד מפח נפש עבור צילקר, שלראשונה זה עידן ועידנים לא נכנס אפילו למועצת העיר. ברגע זה, כשכלו כל הקיצים ולאחר שהעם אמר את דברו, מצא צילקר את עצמו אחרי יותר מיובל מחוץ למערכת הפוליטית.

כשהוא לא מהווה יותר איום, כשהוא שבע קרבות, נראה שגם האיש עם מוסר העבודה הגבוה ביותר מבין שהגיע זמן לנוח, להתרפק על הזיכרונות, להשקיע יותר זמן במשפחתו, ילדיו ונכדיו, והוא מקבל את רצון הבוחר בשתי ידיים ובלב גדול ורחב. אחרי עשור וחצי של השפלה פוליטית פעם אחר פעם מצליח צילקר להבין שדי. תם עידן, גם אם עידן של דינוזאורים, הוא נגמר.

דווקא אז, כשנראה שהכול הולך ומתדרדר במדרון חלקלק, הגיעה הבירה. אין לנו תיעוד אם מדובר בבקבוק זכוכית, בחצי או שליש מהחבית, ואם זה קרה במרינה בהרצליה, או על כוס נס בלשכה המשופצת של דוקטור לסרי. מה שבטוח, אנחנו יודעים שהיא הגיעה, ההצעה. אמנם לא תפקיד מעשי, אבל כבוד גדול מחד ואצילות גדולה מנגד.

לסרי שם את כל המשקעים בצד, והיו משקעים. לסרי שם את כל הכעס בצד, והיה כעס. לסרי עושה את אחת המצוות השוות שלא כל אחד זוכה לעשות, להרים אויב פוליטי מר לגדולות בערוב ימיו. לסרי עשה הרבה דברים טובים לעיר, יסכים מי שיסכים ויערער מי שיערער, ומדובר באחד המעשים האציליים והמרגשים של העת האחרונה, העיר שהייתה מפולגת ושסועה ידעה לערב אחד נחת. מייסדי העיר כולה מכל המחנות הפוליטיים בלעו את הגלולה של האגו לערב אחד ובאו להסיר את הלוט ולכבד את האיש שאשדוד היא חלק משמו בספח תעודת הזהות.

צילקר, עם קבלת המכתב לביתו צילום שמואל דוד

המכתב. צילום שמואל דוד

השבוע הסתיימה הפרוצדורה והקריה עברה רשמית לשמה החדש. עם הגעת האישורים הודפסו ניירות מכתבים חדשים ללשכת ראש העיר.

כשפתח לסרי את הבלוק הראשון וראה את הכתובת החדשה העונה לשם ״קריית צבי צילקר״ לא יכל להתאפק מלרשום פוסט ידני, כמו פעם, לחברו החדש ואויבו הישן בזה הנוסח: ״צבי ידידי, בשעה טובה ומוצלחת אנו מברכים על המוגמר מלשכתי ברחוב הגדוד העברי 10 בקריית צבי צילקר״, וכמו כל רופא טוב סיים וחתם: ״ברכות לבריאות טובה ואריכות ימים, שלך יחיאל״.

מה הלקח? כשבא לך להזמין מישהו לבירה, תזמין, יכול מאוד שהוא רוצה לשבת איתך לבירה ובוטנים לא פחות ממה שאתה רוצה לשבת איתו. סיכוי סביר שהבירה תעלה לך הרבה פחות משלושה קמפיינים של בחירות.

בנימה אישית, מברך את יחיאל לסרי על היוזמה, הנחת והאצילות ואת צבי צילקר שיכול שוב להרים את הראש בגאון עם שכר מלא והוקרה על תרומתו לעיר.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר