לינור אברג'יל בטקס המשואות. צילום מסך תאגיד השידור הציבורי כאן 11
לינור אברג'יל בטקס המשואות. צילום מסך תאגיד השידור הציבורי כאן 11

אפשר עוד מילה על לינור אברג’יל?

התגובות השליליות להופעתה של מיס תבל החוזרת בתשובה כשראשה מכוסה במטפחת מנומרת הן מקוממות, אבל גם מהוות הזדמנות לפתוח את הנושא לדיון

פורסם בתאריך: 16.5.19 11:11

במהלך השבוע האחרון עלה נושא כיסוי הראש לכותרות. הדיון לא נסוב האם זה “בסדר” ללכת עם כיסוי. לא, כי ברור שזה בסדר. כאישה חרדית לא נתקלתי אף פעם במבטים מוזרים או בהערות לא נעימות לגבי כיסוי הראש שלי.

לא התבקשתי אף פעם להסיר אותו, גם בבדיקה הקפדנית בנתב”ג, כשהמגנומטר צפצף בעקבות הסיכות של הפאה שלי, לא ביקשו ממני להוריד אותה.

הדיון נסוב סביב השאלה האם זה נורמלי? האם בטקס ממלכתי ייצוגי יכולה לעמוד אישה ששערה מכוסה בגלל אמונתה הדתית? האם כאמירה ערכית אפשר להציג אישה ככזו שכפופה לחוקים הנחשבים מדכאים? הדיון התפתח

בהמשך ועסק גם בשאלה הפמיניסטית, עד כמה לאישה יש חופש בחירה במסגרת החוקים הדתיים?

כפמיניסטית חרדית השבוע הזה, על דיוניו, על ההתבטאויות השנויות במחלוקת שהעלה וגם על התמיכה האדירה שקיבלו נשים דתיות מאחיותיהן החילוניות, עורר בי המון שאלות.

 

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

ברור שלא בחרתי לכסות את ראשי. ברור גם שזו לא בחירה יומיומית, זוהי חובה חברתית דתית, שהפכה עם השנים לסמל זהותי ברור. בשיחות עם חברות דתיות עלה הקושי שבציווי הזה, ועניין היעדר הבחירה שמתסכל רבות ומעסיק מאוד.

יחד עם זאת, שמחתי על הדיון שהתפתח בגלל שתי נקודות. “הפמיניזם הלבן” שאפיין את תחילתה של המהפכה הפמיניסטית השאיר בחוץ נשים שלא התאימו לאישה המערבית שמשוחררת מכל עול גברי פטריארכלי. והנה, סוף סוף נוצרה סולידריות מחממת לב גם עם נשים דתיות ש”נכנעות” לפטריארכיה הדורשת מהן לנהוג בצניעות ולכסות את הראש, אך כל זאת לא מונעת מהן לפתח עמדה פמיניסטית ברורה ולוחמת.

הנקודה השנייה שעלתה, אך לא נשמעה בקול רם וברור מספיק, היא עניין התפיסה של האישה החילונית כמשוחררת וחפה מכל דיכוי. התפיסה הזו שגויה לחלוטין ומקטינה את המאבק. אידיאל היופי המערבי הוא אמצעי דיכוי הרסני ואף קטלני. דוגמניות דקיקות במודעות מחפיצות מרוחות בגאווה בכביש איילון כדי ליהנות את הנהגים הגברים בכביש ולשכנע אותם לקנות את המוצר המפורסם. כמו שמנחה הנועלת נעלי עקב לא תעורר סערה, למרות שברור שזהו כלי דיכוי גברי, כך גם מטפחת ראש אמורה להתקבל.

ואחרי הכול, ראוי לומר גם משהו על האישה עצמה, ולא רק על מה שהיה מעל ראשה. ראוי ומוכרח לספר את סיפורה מעורר ההשראה כמיס תבל שנלחמה באמצעות סיפור האונס האישי שלה להעלאת המודעות ולהגברת הענישה במקרי אונס. ראוי לתת קרדיט לאישה הגדולה הזו שפעלה בעולם של טרום ה”מי טו” וספגה מחירים אישיים. אני בטוחה שלא הייתה מבחינתה שום אמירה לכיסוי הראש שלה כשנענתה להצעה להנחיית הטקס, כי בעיני לינור, שהיא פמיניסטית אמיתית, לפמיניזם פנים רבות וגוונים רבים. אחד מהם הוא אישה פמיניסטית בכיסוי ראש.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר