כפי שבטח אתם יודעים, אשדוד היא עיר ימנית, ימנית מאוד. ללא החרדים וש״ס מגיעה אשדוד ליותר מ-60% אחוזי תמיכה למפלגות ימין (ליכוד, ישראל ביתנו, הבית היהודי, כולנו, יחד של אלי ישי). אם נוסיף לה את אגודה וש״ס ,מתקרבת אשדוד ל-80% תמיכה באשדוד, שזה מטורף כשחושבים על זה שאשדוד היא העיר החמישית בגודלה.
כל שאר מפלגות השמאל והמרכז מצליחות יחד לגרד יחד את ה—20% בלחץ.
הנתונים כמובן מתייחסים לבחירות של 2015, לא היה את גנץ, לפיד לא התמודד לראשות הממשלה ולא היו חקירות, בטח לא המלצות.
אז אחרי שהבנו שהשמאל אבוד, נולדה אופציית המרכז, שינסה לצוד את הקולות של הימין והשמאל ה״רך״ — עוד הגדרה מעניינת לאנשים שלא סגורים על עצמם, ויש לא מעט כאלה.
הסיפור המרכזי הוא ללא ספק הריצה לראשות הממשלה. כפי שאנחנו זוכרים מהבחירות המקומיות, היה את מחנה ה״רק לא לסרי״, פה עומד בגאון מחנה ״רק לא ביבי״. גם בני גנץ וגם יאיר לפיד יהיו מוכנים לתת הכול כדי לראות את ביבי נופל, הכול, חוץ מכבודם האישי והאגו.
לוואקום הזה בדיוק נכנס הלקח האשדודי. זוכרים את שרשרת הרצים לראשות? זוכרים את ניסיונות האיחוד? ולבסוף… זוכרים את התוצאה?
בדיעבד הבינו השלושה (כצנלסון, לחמני והלן גלבר) שאיחוד יכול היה לתת להם הרבה יותר, בכל מצב היה להם הרבה יותר ממה שיש להם היום. אבל העניין הגדול הוא שהם ידעו את זה כבר אז, ולא בדיעבד, ובחרו ללכת למרות הכול לבד כדי לא להתאחד ולא לפגוע באגו.
גם גנץ וגם לפיד יודעים את העובדות יותר טוב מאיתנו, הם יודעים ששניהם יגיעו חלשים יותר בנפרד מאשר יחד. האחד, גנץ, מתבשם כל יום מחדש מהסקרים מבלי להבין שמכאן כבר לא יהיה טוב יותר, ולפיד משוכנע שהאלטרנטיבה שלו היא המנצחת, שיש לו תשתית וניסיון מצטבר, והוא זה שצריך להוביל.
לסקרים עולם משלהם, ולמציאות עולם משלה. כל סקר וכל בר דעת מבין שהאלטרנטיבה היחידה היא איחוד ומקסום הכוחות. לשלב את הרשימות, לשלב את פעילי השטח ולייצר כוח גדול. כוח מנצח.
התוצאה באשדוד היא הברומטר. מי שלא מביא תוצאה טובה באשדוד, לא יכול להיות ראש ממשלה. גנץ התחיל כבר השבוע לעבוד, מיכאל ביטון הגיע לחוג בית ראשון בעיר, אצל לפיד אין עדיין תכניות לגבי אשדוד. רק מזכיר שנותרו 53 ימים ליום הבוחר.
בנימין נתניהו, כמו יחיאל לסרי, ימתין לרגע האמת, כמו באשדוד, יום הגשת הרשימות. זה לא עוד הרבה זמן, 21 בפברואר הוא יום האולטימטום. במידה שירוצו לפיד וגנץ בנפרד, יתרווח נתניהו בכיסאו הנוח והמרופד ויספור ימים בדרך לעוד קדנציה. ב-10 באפריל יתאבלו השניים שפספסו את הרכבת.
לשניהם הייתי מסדר כוס קפה עם שמעון כצנלסון, אלי לחמני והלן גלבר כדי שיפיקו לקחים וינסו להבין מה קורה יום אחרי שמפסידים.
הקרב על חפ״א
אחרי שאיום הפיטורים הישיר של שמעון כצנלסון על מנכ״ל חפ״א יהודה אבידן העמיד את אמסלם על הרגליים האחוריות והעמידה האיתנה והמפתיעה של הממונה הישיר ולדימיר גרשוב לצדו של המנכ״ל נאלצו בסיעת אשדוד ביחד לחשב מסלול מחדש.
כצנלסון מבין שאת התכנית יש לבצע בשני שלבים: שלב ראשון, ניתוק חבל הטבור וניתוק של גרשוב מחפ״א, הצבת ממונה חדש. חנוך דרך—ארליך הוא זה שיקבל את המושכות, והוא זה שייקח פיקוד על הרה-ארגון בחברה לפיתוח אשדוד, מה שיקנה שליטה מלאה על סדר היום. במידה שהכול ידפוק כמו שעון, יש סיכוי סביר שכאן יסתיים המהלך. במידה שלא, יופעל השלב השני, שלא ממש צלח בניסיון הראשון והכוחני.
ההצבעה על שינוי הממונים אמורה לעבור בישיבת המועצה ללא כל בעיה מיוחדת. אין ספק שמדובר בצעד מפתיע, ויהיה מאוד מעניין לראות את תגובתו של גרשוב בישיבת המועצה.מסיעת אשדוד ביחד נמסר: חילופי גברי, במידה ומתבצעים, הם עניין פנימי של סיעה. אשדוד ביחד דואגת לשלב את נבחרי הציבור שלה בתפקידים המתאימים ביותר על מנת שישרתו את תושבי אשדוד נאמנה.
בחירות ארציות/ מקומיות 004#
גנץ התחיל לעבוד באשדוד, דוד אסייג אירח השבוע את מיכאל ביטון מסיעתו של גנץ לחוג בית היסטורי ראשון של הסיעה בעיר אשדוד. נראה שהמטה, שמכיל כמה וכמה אושיות מקומיות לוקחים את המשימה ברצינות, וכנס גדול של גנץ ובוגי בעיר הנמל הוא רק עניין של תאריך.
בפריימריז של מפלגת העבודה ראינו כמה כוחות חדשים. מצבה של המפלגה בכי רע, לפחות לפי הסקרים. אבל מבחינת התחדשות המטה קיבלה המפלגה זריקת רענון, יניב קקון ומאיר אברג׳ל שקיבלו ממפלגת העבודה את המימון לתנועת אשדודים התייצבו אחר המפלגה בנאמנות. יחד עם הפעילים הוותיקים הם ינסו להשיג תוצאה טובה בעיר שהשמאל הוא לא הצד החזק שלה.
נראה שכולם מחכים ל-21 בפברואר כדי להחליט באופן סופי, והיוצרות התחלפו. לפיד, גנץ וכחלון שהיו משוחררים מפריימריז, יכלו להתעסק ללא מפריע בקמפיין, ועכשיו דווקא הליכוד והעבודה התחילו לעבוד, בעוד לפיד וגנץ עסוקים בשאלת מיליון הדולר… האיחוד. הקמפיינים ככל הנראה כבר מוכנים, אם ביחד ואם לחוד. עד 21 בפברואר ימשיכו מפגשי הפסגה עד להחלטה הגורלית: מתאחדים או רצים בנפרד. החלטה שבהחלט יכולה לשנות את פני הפוליטיקה הארצית.
