חן עם הארוס שי
חן עם הארוס שי

בסוף אני מתחתנת עם אשדודי. אלא מה?

שנים שחיפשתי את עצמי בכל מקום אפשרי, חיפשתי אהבה — רק לא באשדוד — וחיפשתי שקט, עד שמצאתי אותו בתוכי ומשם הכל הסתדר

29.11.18 21:13

לקום בשש בבוקר בשביל להיות במשרד בתל אביב קצת לפני תשע בבוקר. מה זה לקום? — לזנק מהמיטה גם אם סבלת מנדודי שינה במהלך כל הלילה או אם היה לך דייט כושל עם בחור שאפילו לא התחשק לך לחפון אותו כדי לבדוק מה האיכויות שלו, כי אם תפספסי את קו 320 של האוטובוס בשבע וחמישה מאשדוד לתל אביב — הלך עלייך.

לא תספיקי ללכת לקנות קפה וכריך בעגלה החברתית בבית הקפה המגניב, לא תשמעי שיר באוזניות של הסמארטפון שלך תוך כדי שאת יושבת על ספסל מול המשרד למשך של 10 דקות בניסיון לא לחשוב על כל הדברים שיש לך לעשות באותו היום. גם לא תפגשי את ההומלס הזה, שישן מדי לילה שני ספסלים לידך והתרגלת לתת לו את הכריך מהמבצע בוקר של הקפה, כי החלטת שזה המעשה הטוב היומי שלך בהתחשב בזה שרוב הזמן את בעיקר מרוכזת בתחת של עצמך, והכי גרוע, לא תזכי להקדיש זמן לבהות בעוברים ושווים ולהיתקל, אולי במקרה ואולי סוף סוף, בבחור הזה שחלמת להעריץ.

את רוצה גבר גברי כזה, שיגרום לך להרגיש אישה וסקסית ונחשקת ועוצמתית, ועם זאת, אחד כזה שתוכלי להתכרבל בתוכו כאילו את ציפור שבורת כנף שמחפשת נחמה. כזה שתוכלי להביט בו בעיניים נוצצות לעיתים, כמעט לא להאמין כמה התמזל מזלך והוא הגבר שבחר בך.

את מחפשת — או יותר נכון מחכה שיפול עליך מהשמיים או מאיזה עץ ממש גבוה — כי אם כבר זה יכאב אחר כך, עדיף שיכאב כבר על ההתחלה. מישהו שהמבט שלך אליו תמיד יהיה בעיניים נוצצות ובורקות, גבר שבאמת יאהב אותך ויהיה כמו בומרנג — לא משנה לאן תזרקי אותו ומה יהיה השיט שאתם עוברים, או שאת עוברת, הוא תמיד יחזור אלייך, כי הוא בחר להיות איתך, ושום דבר לא באמת מאיים על הגבריות שלו כשהוא איתך, גם לא זה שלא הורדת שיערות מהרגליים כבר שבוע.

הייתה תקופה ארוכה שבה הכרזתי שאני לא יוצאת עם בחורים מהעיר שלי. ממושב ליד או עיר סמוכה אין לי בעיה, אבל הדבר האחרון שרציתי זה להתאהב במישהו שיכול להיות שייך וקרוב למעגלים החברתיים האלה, או גרוע מזה — שיש לי איזו אקס חברה שהייתה מעוניינת בו בעבר, ולמי יש כוח להתעסק איתה ועם הרגשות האובססיביים שלה אליו, על אף שלא הייתה ביניהם ממש מערכת יחסים אי פעם.

חוץ מזה, כמה שהעיר אשדוד היא עיר גדולה, כולם פה מכירים את כולם, ואם אומרים ששמועות פורשות כנפיים, פה הן עולות על טיל, ואף כיפת ברזל לא תעזור.

חוץ מזה, רוב האשדודים נתפסו בעיניי כטיפוס כזה מלא בפוזה שאף פעם לא הצלחתי להתחבר אליה. אני לא אשכח שמלצרתי פעם באיזה בית קפה על החוף ובמקרה שמעתי איזה בחור אחד מספר לחבר שלו שהוא בצרות כלכליות ולא יודע איך לצאת מזה. הוא נשמע כל כך שבור, אולי הצליל של הקול שלו הסב את תשומת לבי, כי ככה בגדול יש לי פיצול קשב מדהים, ואני מנותקת לגמרי מכל מה שנאמר סביבי אלא אם זה איכשהו נוגע אליי. בכל מקרה, יום למחרת הוא הגיע שוב לקפה, הפעם לבוש טיפ-טופ כמו ערס קומפלט מכף רגל ועד כובע של לה קוסט עם בחורה בגודל ובחינניות שכלית של מחזיק מפתחות, שישבה וספק קראה ספק בהתה בתפריט במשך כחצי שנה בניסיון למצוא מה בא לה לאכול, לאחר שטענה שהיא רעבה ובסופו של דבר ביקשה ממני להזמין לה אדממה.

 

האשדודי יצא כל כך אשדודי שהוא אמר לי מיד: “מה פתאום אדממה כפרעליך, תביאי לה את כל המנות הראשונות שיש בתפריט”. חשבתי לרגע שאני הוזה, באמת, אתמול הוא התבכיין על החיים שלו בבנק ויש פה אולי 20 מנות ראשונות, וחוץ מזה הם שני אנשים — מה שאומר שגם אם הם יחליטו לקחת רק ביס מכל מנה הם יתפוצצו (לא שזו הייתה הבעיה שלי) וכמעט שפלטתי: “על מי אתה מנסה לעשות פוזות יא פיכו דבע*?!” (מעפן מטומטם באשדודית), אבל הלכתי למחשב ולחצתי על כל הכפתורים ושלחתי למטבח בתוספת הערה: “כן, כל המנות הראשונות”.

בקיצור, שנים ארוכות של רווקות שתובלה במערכות יחסים כושלות הכרזתי בקול שאני לא אוהבת גברים אשדודים, ומעבר לזה, כבר פיצחתי אותם ואני קצת יותר מתוחכמת מהאשדודי הממוצע שבסביבתי. בתל אביב, לעומת זאת, יש מבחר של גברים מכל רחבי הארץ, ואם המראה הכללי (ואני מכלילה, כן?) של גברים בפריפריה נע בין הבן האבוד של זוהר ארגוב לאייל גולן, בתל אביב יש מנעד רחב יותר ולמרבה המזל ים של לקטוזים עם ניחוח גוף טבעי שמזכיר טריות של אגס חצוף או מלפפון טרי וקר שהרגע יצא מהמקרר, נחתך ופוזר עליו מעט מלח ולימון, והכי חשוב — יש גברים שנותרו גבריים וגדולים כאלה, ממש כמו הוויקינגים של פעם, עם הזקן והשיער הפרוע, השרירים עם הוורידים הבולטים בידיים, הרגליים היפות, והכי חשוב — הם לא מתאמצים, או לפחות לא נראה שהם מתאמצים.

כשאשדודים מסתכלים עליי מהצד הם בטח חושבים לעצמם שאני מתאמצת להיות לא אשדודית או (אדושם!) תל—אביבית. מה שהם לא יודעים זה שיש בי פטריוטיזם מטורף לעיר אשדוד, ובגדול אני אוהבת אותה מאוד. המשפחה והחברים הכי טובים שלי גרים באשדוד. אבל בכל הנוגע לזוגיות, ניסיתי לברוח, חיפשתי מישהו להעריץ ולא יודעת למה ואיך, כנראה שהייתי צריכה לעבור מסע כזה של חיפוש אחרי אהבה עד שמצאתי את כל מה שאי פעם חיפשתי בבחור אשדודי, וזה רשמי, סגרנו תאריך לחתונה 13.02.19, שי ואני.

 

כל הידיעות החמות בעיר אצלך במייל

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

4 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מזל טוב לכם חן ושי מאחלת לך אושר וחיים משותפים עם הצלחה לכבד לאהוב אחד את השני שנים רבות של אהבה אין סופית.העיקר לא לשמור טינה לשים הכל על השולחן.
    זו ההצלחה לחיים מאושרים המשותפים.די חפרתי מספיק.
    מזל טוב בהרבה.

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר