רחבת השוק ריקה אתמול (ד') באשדוד. צילום: פבל
רחבת השוק בחוף לידו ריקה צילום: פבל

פוסט טראומה

בבת אחת נדחקו השבוע הצדה המלחמות הפוליטיות בתוך העיר והציניות שלנו. ההסלמה הביטחונית שמה את הדברים בפרופורציות. ומה יהיה הסוף? הטור שכתב דוד קקון באמצע השבוע ממחיש עכשיו עד כמה קצב העניינים כאן מהיר

פורסם בתאריך: 15.11.18 16:51

לא צריך להיות גאון ביטחוני או פרשן לענייני המזרח התיכון כדי להבין את מה שכל מי שגר מאשדוד דרומה הבין בסוף אוגוסט 2014: זה רק עניין של זמן.

נכון לכתיבת שורות אלה קיבלו תושבי אשדוד הוראה להישאר קרוב למרחבים, הלימודים בוטלו, המקלטים המשותפים נפתחו, ראש העיר מבטל שהות בחו״ל וחוזר הביתה, ובחמאס? מבטיחים שאשדוד ובאר שבע הבאות בתור.

נראה שקצת יותר מארבע שנים לא מספיקות לתושבי אשדוד לשכוח את מה שקרה כאן באותו קיץ ארור.

למרות הזיכרון הקצר של האשדודים, שמוכר לנו בכל כך הרבה תחומים: פוליטיקה, ספורט, פסטיבלים ואחרים, את סבב צוק איתן הם זוכרים טוב טוב. העיר התוססת ומלאת החיים בחודשי הקיץ הפכה לעיר רפאים.

לכל אחד יש את הצוק איתן הפרטי שלו, חוויה, טראומה או זיכרון שהולך איתו צמוד כמו צל בלתי נראה עד היום ולעוד כמה שנים טובות.

יש שאיבדו את הביטחון העצמי, יש שלילדיהם נלקחו חודשים ואף שנים כדי להתגבר על הטראומה, לא מעט מבעלי העסקים איבדו את העסקים שלהם או את חסכונותיהם כדי להציל את העסק וגוררים הלוואות עד עצם היום הזה. יש את אלה שכל תרגולת של פיקוד העורף או אמבולנס שעובר מקפיץ אותם גם אם זה לשנייה או שתיים.

אשדוד עברה אמנם שני סבבים גדולים לפני צוק איתן — עמוד ענן ועופרת יצוקה — אך שני הסבבים הראשונים היו קצרים משמעותית באורכם ביחס לצוק איתן, ששינה משמעותית את אורח החיים בעיר אשדוד והשאיר צלקת עמוקה בתודעה.

שיגורים מעזה השבוע. צילום: Said KHATIB _ AFP

שיגורים מעזה השבוע. צילום: Said KHATIB _ AFP

מבצעים צבאיים בדרום מכניסים גם לפרופורציות. לפני שבועיים געשה העיר בטירוף חושים מי יהיה ראש העיר וכמה מנדטים יהיו לכל סיעה, אם בכלל.

זה היה השיח העיקרי: יעבור את 40 האחוזים? ייכנס למועצה? היום גם ההסכמים הקואליציוניים נדחקים הצדה לטובת הערכות מצב עם גורמי ביטחון ופיקוד העורף.

היום השיח הוא שונה לגמרי, היום עיקר השיח הוא אם יתקיימו לימודים, כמה זמן ייקח הסבב הנוכחי? האם העסק ערוך? מה עם הסחורה? גבייה? נשארים באשדוד?

היות ואין שום ערובה שגם הטור הזה יהיה רלוונטי מהרגע שבו נכתב ועד הרגע שבו הודפס ומובא בפניכם, הכול עתיד להשתנות בכל רגע נתון. נכון לרגע זה החמאס עדיין לא ירה על אשדוד. ירי על אשדוד על פי הניסיון הוא סוג של קפיצת מדרגה. במדינה מתוקנת תושבי אשדוד לא שווים יותר או פחות מתושבי העוטף, שדרות ובטח לא אשקלון, אבל על פי דף ההוראות של משחק המלחמה מול עזה, רק כשיורים על אשדוד זה נקרא ״החרפה״.

400 טילים ביום זו לא החרפה, אבל הגדלת הטווח לאשדוד זו בהחלט החרפה. ואם כבר מדברים על משחקי מלחמה, מבצע קרקעי וכיבוש עזה לפי אותם כללים מצריך מהחמאס הרחבת טווח למדינת תל אביב.

אבל במדינה שראש הממשלה מעביר במזוודה 150 מיליון דולר במזומן ומבטיח כבר 20 שנה למוטט את שלטון החמאס כסיסמת בחירות, ועדיין בוחרים בו, ושר הביטחון מבטיח לחסל את איסמעיל הנייה בתוך 24 שעות, ו-24 חודשים אחרי עדיין מבטיח הבטחות — קשה מאוד לקחת הערכה כזו או אחרת ברצינות.

אנחנו באשדוד חיים את השעה, מחכים לצפירה ונדבקים לחדשות, רוצים להאמין לכל רגיעה, ומצד שני מתים להיכנס באם-אימא שלהם. דואגים לעסק, לפרנסה, אבל מוכנים לחכות חודשיים בממ״ד רק ש״יקרעו להם את הצורה״.

מעל הכול דואגים לחיילים שלנו, מתארגנים על חבילות עם ממתקים, משחת שיניים וכמה חטיפים, כי זו המדינה שלנו, מאוחדת רק במלחמה.

בינתיים צריך להמשיך ולהאמין שכולם מתכוונים שיהיה טוב. פתרון זמני הוא דחיית הבעיה לקיץ, מבצע צבאי מסכן חיים של המון חיילים, ומצד שלישי ככה כבר אי אפשר להמשיך.

 

בינתיים כל עיר ועיר מאשדוד דרומה מנסה ליהנות מהשקט היחסי שלה. באשדוד הרוויחו התלמידים יום חופש מהחלטה של ראש העיר שלא לוקח שום סיכון, ההורים מתחילים להיערך לפתרון ארוך טווח, אבל מצד שני כלום עדיין לא קרה בעיר. עם הצבע האדום הראשון (במידה שיגיע) תשתנה כל העיר, וכמו רובוט מתוכנת נשנה מצב צבירה ונעבור באופן אוטומטי לנוהל קרב.

בזה אנחנו מומחים. זה יתחיל באנשים טובים שיאספו חבילות לחיילים ויקפיצו לעוטף, טלפונים מכל הארץ יציעו אירוח, במקלטים יחלו הפעלות יצירה, אמנים יגיעו וכמובן חברי כנסת שלבם פעם בחמש שנים עם הדרום וירצו לדעת איך פועל המוקד העירוני במצבי חירום. אם תהיינה חלילה פגיעות ישירות אז כמובן יבקשו להצטלם באתר הנפילה. ואנחנו? אנחנו נזרום, כי בתוך תוכנו אנחנו אוהבים להיות במרכז העניינים. לא שביקשנו, אבל אם הגורל רוצה, אנחנו… זורמים.

דבר אחד בטוח, רחשי המלחמה דוחקים הצדה את שנאת החינם שהשתלטה על העיר. אם חלילה מישהו ייפגע או יזדקק לעזרה, תהיו סמוכים ובטוחים שאיש לא ישאל אותו למי הוא הצביע בבחירות האחרונות, לא לראשות ולא למועצה. וזה בעיקר המסר המרכזי, פרופורציות. ולא, אני לא מצפה שמישהו יזכור את זה עד הבחירות הבאות.

בתקווה גדולה שכלום ממה שכתבתי לא יהיה רלוונטי, שלא נשמע אזעקות, שלא יהיו נפגעים ושנמשיך לחיות את חיינו בשקט. בנחת. ביחד. בשורות טובות ושבת של שלום.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר