גן יבנה עתידה לגדול, בטווח של השנים הקרובות, ל-50,000 תושבים לפחות' גידול של כ-100% מהקיים.
בשנים האחרונות נחשפנו לתוכניות המדינה להוציא אל הפועל מספר עצום של יחידות דיור במינימום זמן. משמעות גידול האוכלוסייה היא הכבדה על קופת הרשות המקומית. על כן, "מפתה" המדינה את הרשויות המקומיות בתמורה גבוהה עבור כל יחידת דיור שתאשר הועדה המקומית שלה.
עבודות פיתוח בגן יבנה. צילום: דור גפני
הבעיות מתחילות להתעורר כאשר הדירות החדשות מתחילות להתאכלס והרשות נדרשת לספק שירותים למספר גדול משמעותית של תושבים ואף התשתיות כבר אינן תואמות לרשות ששינתה פניה.
בהיבט התחבורה (כמו גם בהיבטים אחרים) אין ספק שתכנון לקוי, פוגע באופן ישיר באוכלוסייה הקיימת בכל רשות מקומית. כך למשל, בעיר קריית גת החליטה המדינה להוסיף כ- 7,500 יחידות דיור (גידול של 50% מהאוכלוסייה במשך 3- 5 שנים בלבד) מבלי להבטיח שיבוצעו שני מחלפים טרם אכלוס הדירות. בהוד השרון, ביקשה הועדה המחוזית לאשר תכנית מתאר מבלי לספק פתרון תחבורה עתידי. בראש העין, נאלצו לעצור את הבנייה בגלל תכנון תחבורתי לקוי. שכונת אם המושבות בפתח תקוה הפכה ל"סיר לחץ" לאור הגידול הדמוגרפי.
אלא שאינטרס המדינה שונה מאינטרס התושבים – חוסר השקעה בתשתיות תחבורה או דחיית ההוצאה הכספית והעדפת פתרונות זולים יותר ומהירים.
למרות הגידול הדמוגרפי הצפוי ביישובנו והפקקים הקיימים, המדינה אינה משקיעה בהקמת מחלף כלשהו לגן יבנה בואכה מכביש 4. גם צומת גן יבנה הקיים והמרומזר לא עתיד להפוך למחלף. בתכנית הבנייה לגובה (תמ"ל 1003) עתיד להיסלל כביש צפוני שיחבר את היישוב לכביש 42 וממנו לכביש 4, בדרך גם צפויות שתי כיכרות. פתרון זול, מהיר יותר ממחלף ואינו נותן מענה למשך שנים רבות- ממש "נזיד עדשים".
מעבר חצייה בגן יבנה
הבעיה הנוספת והעיקרית היא שכיום לא מובטח שהכביש הצפוני יבוצע לפני אכלוס יחידות הדיור החדשות ולכן תושבי גן יבנה נתונים לגחמות שלטוניות, כשמעל הכל מתנוסס אינטרס המדינה לבנות כמה שיותר ומהר, ללא חסמים וללא מעצורים.
אחת הדרכים המרכזיות להבטיח שאיכות חיי התושבים תישמר, בהקשר התחבורתי, למרות גידול דמוגרפי חריג, היא לקבוע תנאים ברורים בתוכניות (שהן במעמד של חוק) שיבטיחו ביצוע תשתיות תחבורה נאותות לפני אכלוס הדירות החדשות (טופס 4). לצערנו, דבר זה לא נעשה כראוי בגן יבנה.
לכן, לא פלא שקם מאבק אזרחים שמבקש לחשוף את מעללי המדינה באישור תכנית 1003. בנושא התחבורתי – הונחה בפני המדינה חוות דעת של יועץ תחבורה מקצועי שקבעה, חד וחלק, שכבר בשנת 2014 קיימת בגן יבנה בעיית תחבורה חמורה ויש לתת לה פתרונות (כביש גישה צפוני, רמזור כיכרות קיימות, הוספת נתיבים בכיכרות) וזאת עוד לפני תוספת יחידות דיור משמעותית. המדינה הבינה מיד שקביעה מקצועית זו עלולה לחסום את ריצת האמוק בה פתחה והחליטה להסיר מחוות הדעת את הקביעה הזו. מעשה שלא ייעשה.
אף מתכננת הוועדה למתחמים מועדפים כתבה ביום 27.11.14 : "לא ניתן לפתח מעבר ל-200 יחידות דיור נוספות ליחידות הקיימות מבלי לתת כניסה/יציאה נוספת לישוב המתחברת לכביש 42" וכן "הבה"ת (הדו"ח המקצועי) שהוכן מצביע על כך שללא חיבור נוסף של הישוב צפונה, אין התכנות לתוספות יחידות דיור כלשהן".
חוקר ההתנגדויות הבין מיד שאישור התכנית ללא התניית ביצוע בפועל של תשתיות תחבורה הוא מעשה לא הגיוני והמליץ "לקבל באופן חלקי את הטענה בכל הקשור לדרך 3922 ולהוסיף סעיף להוראות התכנית בעניין ביצוע בפועל של שלב א' של דרך 3922 כתנאי לתחילת ביצוע עבודות הפיתוח והבניה בשכונה. לקבל באופן חלקי את הטענה בדבר שלביות ביצוע לשיפור בכבישים פנימיים…."
אלא שהמלצה זו לא הייתה לרוחה של הועדה המחליטה ולכן היא שינתה את התכנית כך ש"תנאי למתן היתר בנייה ראשון יהיה תחילת ביצוע כביש 3922 לכל רוחבו" ואף ביטלה לחלוטין את הוראות השלביות הנוגעות לשיפור הכבישים הפנימיים ביישוב. במילים אחרות – כך השיגה לעצמה המדינה גמישות בלתי סבירה במועדי ביצוע וסיום תשתיות התחבורה על חשבון גבם של התושבים ובניגוד לעמדה מקצועית שניתנה לה.
על הטענות הללו בהיבט התחבורה, בין היתר, הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
ראוי שכל תושב בגן יבנה שאכפת לו מעתיד היישוב ומאיכות חייו יצטרף למאבק זה, ללא קשר לעמדותיו הפוליטיות, על מנת להבטיח ביצוע וסיום תשתיות תחבורה נאותות לפני אכלוס יחידות חדשות ביישוב. מדובר במאבק צודק הנוגע לכולנו.
