מיכל חלתה בסרטן אבל קיבלה החלטה חשובה: "נדהמתי מהתוצאה"

מיכל מימון (43.5) מאשדוד לא התכוונה לגלות את הגוש בחזה שלה בזמן חופשה באילת. אבל דווקא שם, הרחק משגרת יומה כפרמדיקית במד"א, היא הרגישה לראשונה שמשהו לא כשורה. "הלכתי לרופא וגילו שיש גושים אחרים, בנוסף לזה שהרגשתי", היא מספרת.

הבדיקה הראשונית הראתה שמדובר בגוש שפיר, ומימון חזרה לשגרת חייה. אך כעבור חצי שנה, כשחלתה במחלה ויראלית, הכל השתנה. "גיליתי גוש חדש בבית השחי. מיד התחלתי תהליך בירור, הרגשתי שמשהו לא תקין", היא משחזרת.

הידע המקצועי שלה בתחום הרפואה לא הותיר מקום לספק. "כזו אני – כשזה מגיע לעולם הרפואה במיוחד – אני מבינה ברפואה, אני אוהבת את התחום הזה", היא מדגישה. מימון, בעלת תואר ראשון ברפואת חירום ותואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני, דחפה לבדיקה מעמיקה יותר.

"הרגשתי הקלה גדולה"

יום ראשון, 11 באוגוסט 2024, הפך ליום שלא תשכח. הרופא התקשר והזמין אותה למרפאה באופן דחוף. "ישר התקשרתי לאמא, ביקשתי ממנה להצטרף אלי. היא שאלה אותי מדוע – אמרתי לה – אמא, אם הרופא מתקשר סימן שיש משהו חריג", היא מתארת.

באותה פגישה גורלית בישרו למימון שהגידול חיובי – טריפל פוזיטיב. אך תגובתה הפתיעה אפילו אותה עצמה: "כשישבתי שם והקשבתי לאבחנה שלו, קשה לי להסביר אך הרגשתי הקלה גדולה בלב. יודעים מה יש לי, אנחנו נטפל בזה ויהיה בסדר", היא מספרת.

בזמן שאמה עוד עיכלה את הבשורה הקשה, מימון כבר נכנסה ל"מוד מלחמה" כהגדרתה. "ישבתי מולו עם חיוך על הפנים, ומיד התחלתי להתקיל אותו בשאלות – מאוד פרודוקטיבית. בזמן שאמא שלי עוד מעכלת את הבשורה, אני כבר בשאלות מעשיות: מה צריך? מה השלב הבא? מה התהליך? אני במצב הישרדותי, משימתי", היא מתארת.

מקרה "הזוי" שהוביל לפתרון יצירתי

שבועיים לפני האבחנה, אירע מה שמימון מכנה "סיפור הזוי" שלדבריה "נתן לי להבין איך הכל מנוהל מלמעלה, ואיך כשהוא שולח לנו מכה, הוא גם שולח לנו את הכלים והכוחות להתמודד עם המכה".

מיכל מימון ללא פאה. צילום: ח.ב

"אני בחורה מאשדוד, עולם הפאות לעולם לא תפס אותי ולא היה קשור אלי בשום צורה", היא אומרת. "כחודשיים לפני ההחלמה ישבתי וגללתי באינסטגרם וקפץ לי פוסט של חיה ברונפמן, הפוסט הזה תפס את עיני ועשיתי לה עוקב".

מה שהתחיל כגלילה מקרית באפליקציה הפך להחלטה משמעותית. "מיד לאחר האבחנה שלי ידעתי מה אני הולכת לעשות עם השיער שלי והבנתי שלפחות עם עניין נשירת השיער אני מסודרת! ואין שום סיבה שאאבד את השיער שלי, אלא פשוט אכין ממנו פאה!", היא מסבירה.

מימון תיאמה פגישה בסלון של חיה ברונפמן בירושלים, סמוך לתחילת הטיפול הכימותרפי. היא הגיעה לפגישה מלווה בהוריה ואחותה, ספקנית אך מסוקרנת מהאפשרות להפוך את שערה לפאה.

"התקבלתי בהרבה רגישות ובסבלנות גדולה של כל צוות הסלון, הן הקשיבו לכל השאלות שלי. רק כאשר הרגשתי מוכנה נפשית התחלנו בתהליך של הורדת השיער, תהליך מדהים! הייתי מרותקת אליו", היא מספרת בהתרגשות.

"בדיוק אני, אבל הרבה יותר משודרגת"

תהליך הכנת הפאה הפך לחוויה מרתקת עבור מימון. "מתחילים לאסוף את השיער לקבוצות קטנות ומסודרות וגוזרים ומניחים בצורה מסודרת על הפלטה, מתחילים מלמטה כלפי מעלה בהדרגה, עד שנשארתי בתספורת קצוצה", היא מתארת.

בשלב הרגיש של גילוח השיער, התרחש רגע מרגש עם אמה. "בשלב הזה אמא שלי קצת התפרקה, אמרתי לה – אמא, את רוצה להתפרק, את יכולה לעשות את זה בחוץ, לא לידי. פה אני חזקה ולא נשברת", היא נזכרת.

בזמן ההמתנה להכנת הפאה, בחרה מימון עם משפחתה לבלות בשוק מחנה יהודה. "מקום שאני אוהבת מאד להסתובב בו, להרגיש את לב ליבו של העיר, לטעום את המטעמים השונים, להריח את הריחות, ולהשתחרר לכמה שעות", היא מספרת.

מיכל מימון עם הפאה. צילום: ח.ב

כשחזרה לסלון, המתינה לה הפתעה. "נדהמתי מהתוצאה הסופית! ישבתי על הכסא סקרנית לראות את השיער שלי בפאה, והופתעתי לראות איך כל שערה חזרה למקומה", היא מתארת בהתרגשות. "הלבישו לי את הפאה, פתחתי עיניים ולא האמנתי למה שראיתי. בדיוק אני! אבל הרבה יותר משודרגת, יותר יפה, כאילו יצאתי מהמספרה ועשו לי פן יפה לשיער", היא מתפעלת.

"נקודת השבירה שלי"

למרות האופטימיות והנחישות, גם למימון היו רגעים קשים. "אני חושבת שנקודת השבירה שלי היתה עם האחיינית שלי אורי בת הארבע", היא מספרת בכנות. "אנחנו מאד קרובות, אני אוספת אותה מהגן ונמצאת איתה הרבה".

המפגש הראשון של אורי עם הדודה הקירחת היה מאתגר. "באותו יום שגזרתי את השיער, לא עשיתי לה הכנה, במקרה איכשהו ראיתי אותה בסופר וניסיתי להתחמק. אבל היא קלטה אותי ולא שמה לב בתחילה, היא רצה אלי ואני מרימה ומחבקת אותה, ומבינה שהיא עדיין לא ראתה. בשלב מסויים הורדתי אותה ואז היא הרימה את המבט שלה וקלטה אותי. היא התחילה לצחקק במבוכה והתרחקה, ואמרה לאמא שלה – אמא היא נראית כמו בן! זו היתה נקודת השבירה שלי", היא משתפת.

למחרת, נמצא פתרון יצירתי. "אחותי הביאה אותה אלי הביתה, ואמרתי לה שיש לי פאה. הראתי לה אותה והיא אמרה לי – 'יש לך בלונדינית', כך היא קוראת לפאה שלי", היא מספרת בחיוך.

"אין במה להתבייש!"

למרות הקשיים האובייקטיביים, מימון בחרה לאמץ גישה חיובית. "אני לא מתביישת בשום דבר, אני גאה להסתובב ברחובות עם הפאה או בלי", היא מצהירה. "אבא שלי תמיד אמר לי: עשית משהו רע למישהו? אין לך מה להתבייש בזה. לא בחרת בזה. הבושה עוברת צד. אין במה להתבייש!", היא מדגישה.

כיום, מימון נמצאת בעיצומו של מסע הטיפולים. היא סיימה את הטיפולים הכימותרפיים וממשיכה בטיפול ביולוגי לפני ניתוח, כשבהמשך צפויות גם הקרנות.

למרות תופעות הלוואי הקשות – יובש בגוף, טעם מתכתי בפה, בעיות במערכת העיכול, גלי חום, בעיות שינה וריכוז, כאבי גרון וצרידות, כאבי מפרקים וחולשה – היא שומרת על גישה אופטימית ומעבירה מסר חשוב: "להיות עירניות וללכת להיבדק! כמה שיותר לדבר! כמה שיותר לנרמל, כמה שיותר לתת כוחות למי שצריכה, ולקחת הכל בצורה אופטימית וחיובית", היא מסכמת.