ביום ראשון הקרוב יתקיים מפגש בבית אריה קלנג לרגל הוצאת הספר 'שירת האבנים' המביא את סיפורה של השירה הנפלאה בשפה העברית שנמצאה חקוקה על גבי מאות המצבות בשני בתי העלמין היהודיים במוגדור שבמרוקו.
הספר 'שירת האבנים', מפעל האדירים של הסופר אשר כנפו והחוקר ד״ר שלום אלדר העוסק בקהילה היהודית – זו של העיר מוגדור במרוקו הקמה לתחייה דווקא ממצבות מתיה. המלאכה החלה לפני יותר מעשור ביוזמתו של הסופר אשר כנפו, בן העיר מוגדור. ראשית הדרך לא הייתה אקדמית כלל, אלא כללה עבודה סיזיפית בשמש הקופחת של חילוץ המצבות מבין שיני הזמן ונזקי הטבע.
המצבות היו מכוסות באדמה ובצמחייה וכן – בלשלשת שחפים, שבהם התברכה העיר מוגדור, וחלק מן הכתובות דהו או הושחתו והבלאי המואץ ניכר בהן. אך עם חשיפת המצבות, התגלה הפלא – השירה החקוקה באבן הייתה על רמה עילאית ושאבה את השראתה משירת תור הזהב בספרד. רק עם תום החפירות, אפשר היה לעבור אל החקירות, אל המחקר המדעי ואל הפרשנות.
לשם כך נרתם לעזרתו של אשר כנפו חוקר הספרות העברית ד"ר שלום אלדר, מומחה לשירת ימי הביניים, ויחד החלו השניים במלאכת הפענוח, הניקוד והביאור של השירה, וכן – בזיהויים של הנפטרים וגילוי סיפורי חייהם כדי להפיח חיים חדשים במתי גולה אלו. ספר זה מנציח חיי קהילה יהודית עשירה מזווית מקורית ובלתי מוּכרת עד כה. השירה הגדולה שבו, המוסיפה נדבך מרשים בחקר תרבותם של יהודי מרוקו, הייתה נותרת קבורה באדמה ואבודה לעד אילולי יוזמתם הברוכה של אשר כנפו ושלום אלדר שהקדישו למפעל אדירים זה עשר שנים מחייהם.
על אשר כנפו, נשאלת השאלה מה הריץ אדם המתקרב לגיל שמונים להתרוצץ בין בתי העלמין של עיר הולדתו, כדי לגאול בעמל רב מאות מצבות מן ההזנחה והשכחה?
כנפו, מוותיקי העיר ויקיר אשדוד, נולד, גדל והתחנך באסואירה (בעבר מוגדור) שבמרוקו, למשפחת רבנים ידועה ומצאצאיו של רבי יוסף כנפו. בנעוריו עלה לישראל בשנת 1951 עם חברת נוער שהתחנכה בקיבוץ כפר דרום (כיום מושב בני דרום). ב-1961, יצא לשליחות באיטליה ובצרפת. למד ספרות באוניברסיטת סורבון בפריז.
הוא בעל תואר ראשון ושני מטעם אוניברסיטת תל אביב. בשנת 1977 ייסד את "זיו המערב", האגודה לשימור מורשת יהדות צפון אפריקה, שפעילותה הביאה להקמתה של התזמורת האנדלוסית בשנת 1994. בתקופת כהונתו של כנפו כיושב ראש התזמורת האנדלוסית קיבלה התזמורת את פרס ישראל. כנפו, לשעבר איש חינוך שהתמסר לכתיבה, הוא עורך, משורר וסופר ומייסדו ועורכו של 'ברית' – כתב העת הדו־ לשוני של יהודי מרוקו, ממנו יצאו עד כה 40 גיליונות.
ספריו שיצאו בהוצאת בימת קדם: 'התינוק מאופדאן' (2000), 'חתונה במוגדור' (אלבום כתובות 2004), 'הפייטן השתקן ומספד הסיפורים' (2006), 'חזן בבית המרחץ' (מעשיות מחורזות מחיי יהודי מרוקו 2009), 'תה עם נענע' (ספר הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו 2014), 'הכינור ואני' (ממואר 2016), 'גשם נדבות' (קובץ סיפורים 2019), 'נשימתו האחרונה' (רומן, 2022) ועוד…
מימין: ד"ר שלום אלדר ואשר כנפו (צילום: חנה כנפו)
הסופר יצחק גורמזאנד גורן עומד על חשיבותו של הספר וכותב בהקדמה לו, "בשירת המצבות שרובה ככולה בשפת עבר, נגלה עולם תרבותי שלם. וזאת יש לזכור, שמוגדור היא עיר קטנה עד בינונית בקצה מרוקו על האוקיינוס האטלנטי. אין היא נמנית עם הערים הגדולות כגון פאס, מקנס, מראכש, קזבלנקה או רבאט. עם זאת, יהדות מוגדור היא מיקרוקוסמוס ליהדות מרוקו, ודי במתגלה בארבע מאות וחמישים המצבות שבספר זה כדי להסיק שבאותן קהילות במרוקו הייתה התפוצצות של תרבות ולא רק יהודית או צרפתית, אלא גם עברית! איך יכלו הללו שקלטו את עולי מרוקו בישראל לשער את הדבר הזה? איך יכלו לדעת איזה אוצרות תרבות נשאו איתם יהודים אלה מהגולה שסומנו כ״יהדות מצוקה״ במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב – זוכו בכינויים שנימנע כאן מלחזור עליהם."
במבוא לספר מתוארת בפרוטרוט המלאכה הסיזיפית של גאולת המצבות על מנת לגלות את צפונותיהן. תחילה לא ידע אשר כנפו למה לצפות, אך ככל שנתגלו לו דברי השירה, הוא מיהר ליטול פנקס ושרבט בו את מה שהצליח לפענח. וכל אותו זמן, השמש קופחת מעל לראשו והזמן אוזל והולך. מה שתוכנן כשהות קצרה מתארך לחודש, ומאחר שגם זה אינו מספיק, הוא חוזר למוגדור שבע פעמים נוספות ובכל פעם שוהה שם ימים רבים כדי לגאול את המילים מתוך האבן. אפשר רק לשער את כמות העבודה ואת ההשקעה הכספית שהתלוותה לכך.
בביקוריו בבתי העלמין של מוגדור, מילא אשר כנפו ארבעה פנקסים עבי כרס בשירים מתוך אלף מצבות שחשפו. כן, אלף! מתוכן תיבחרנה כחמש מאות שיהוו את תוכנו של הספר הזה.
ככל שהבשילה באשר כנפו ההכרה שלפניו פרויקט מונומנטלי, הוא גייס למשימה את ד״ר שלום אלדר, מומחה לשירת משוררי מרוקו ושירת ספרד. ד״ר שלום אלדר (אדרי), יליד העיר דבאט שבמרוקו, עלה ארצה עם הוריו בשנת 1956. שירת בצנחנים בתפקיד פיקודי, נשוי ואב לחמישה ילדים וסב לי״א נכדים. כל חייו התמסר לעבודה חינוכית כמדריך וקומונר בבני עקיבא, כמורה מחנך ומנהל בית ספר. כיהן במפקח מחוזי מסעם משרד החינוך במחוז דרום.
אלדר הוא ד״ר לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת בר אילן, חוקר תרבות ומורשת רוחנית של יהדות צפון אפריקה. פרסם 2 ספרי מחקר בשם ׳קול זמרה׳ בנושא פיוטים, הוצ׳ יד יקותיאל, ירושלים תשפ״ב, זוכה פרס הקרן ע״ש רנה וניסים גאון לשנת תשפ״ד, כן פרסם מאמרים בכתב העת ׳ברית' ובספר ׳׳יכי״ן' בעריכת הסופר אשר כנפו. ב-1972 הדליק משואה ביום העצמאות, כנציג של ההתיישבות החדשה(כתושב די-זהב שבמרחב שלמה, שהיה מיוזמי הקמתו).
עכשיו משעה שאשר כבר לא היה לבדו, סייע אלדר תחילה במלאכה הכמעט בלתי אפשרית של פענוח השירים וחילוצם מתוך האבן. כמו כן השתתף עם כנפו בכתיבת הטקסטים הנלווים למצבות ובניקודם של השירים והוסיף להם ביאורים– וזאת לאורך יותר משבע שנים. יש להודות, שרבים מיהודי מרוקו עצמם, לא היו יודעים דבר על אותו עולם תת קרקעי אילולי פועלם של אלה שחשפו אותו בפנינו. לכן יאה ההשוואה עם ציוויליזציות עתיקות, שאוצרות התרבות שצפנו בקרבן נחשפו בזכותן של חפירות בלתי נלאות. גם במקרה שלנו, כל אותה שירה שנחקקה באבן לאורך יותר ממאתיים שנה הייתה נעלמת אל הנשייה כאילו נכתבה בחול, אילולי קם אותו ארכיאולוג חובב שכמעט במו ידיו חשף את המצבות מתוך החול שנצטבר עליהן או מסבך צמחיית הפרא שהשתלטה על בית העלמין. והארכיאולוג החובב הזה הוא לא אחר מאשר יליד מוגדור, אשר כנפו יחד עם שותפו החוקר ד"ר אשר אלדר.
"שירת האבנים" – מפגש עם הסופר אשר כנפו והחוקר ד"ר שלום אלדר – שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור. דברי פתיחה: ד”ר יחיאל לסרי – ראש העיר אשדוד, פרופ’ אהרון ממן – נשיא האקדמיה ללשון העברית, הסופר יצחק גורמזנו גורן.
בתכנית: פאנל מיוחד בהנחיית פרופ’ אריאל כנפו – שיח אינטימי על תהליך הכתיבה עם הסופר אשר כנפו ושותפו ליצירה ד”ר שלום אלדר. קטעי קריאה חיים ומלאי רגש בביצוע השחקנית חני פרץ בן שבת. מופע מוזיקלי מרגש של הזמרת שיר יפרח, בליווי הרכב מהתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד. יום ראשון, 30.3.25 בשעה 18:30, בית אריה קלנג, רח' יאיר 2, אשדוד. ללא תשלום. ברישום מראש באתר החברה העירונית לתרבות הפנאי: www.ironit.org.il
