יש סיכוי לא רע שעל די—ג’יי חרדי עדיין לא שמעתם. על תקליטן בן 20 בסך הכול, שמתגורר ברובע ז’ באשדוד בסביבה של עמיתים למקצוע בני 40-30 ויותר, יש להניח שלא חשבתם. אבל כזה הוא הדי—ג’יי המוכשר יונתן אוחיון, תלמיד ישיבה, שפרץ החוצה כבר בהיותו כבן 15 בלבד. אוחיון רואה עצמו כמי שיעשה קצת סדר בענף וייתן את הטון השפוי בתחום.
איפה גדלת?
“ברובע ז’, הבכור בין חמישה אחים — ארבעה בנים ובת, למדתי בתלמוד תורה, כשלאחר מכן אני מתקדם ללמוד בישיבה קטנה וגדולה, ותמיד היה מעניין אותי תחום המוזיקה בעיקר כלי נגינה. תמיד רציתי לדעת מה עומד מאחורי כל צליל שמתנגן”.
מגיל קטן ראית את עצמך נכנס לזה?
“אני לא ראיתי את זה. מה שכן תמיד החלום היה לעסוק במוזיקה של ולעשות דברים חדשים, אך מה שהשתנה בשנים הללו ממתי שהייתי ילד זה שבילדות אהבתי מוזיקה, והיום ברוך השם אני בונה מוזיקה, שזה מבחינתי וואו שאנשים מתחברים לעיבוד כזה או אחר שאני עומד מאחוריו”.
ואיך משלבים מוזיקה עם הישיבה?
“למדתי בישיבה בבני ברק בבוקר ובצהריים, ובערב יצאתי לאירועים לנגן. בישיבה לא אמרו לי כלום כי אחרי הכול לא עשיתי משהו שהוא בגדר עבודה שלא נראית לא בסדר, כמו בלמכור בחנות או להיות מתדלק בתחנת דלק, אלא הולך לשמחות ומשמח, לכן לא הפריע להם, ואני עסקתי בדבר שהכי דיבר אליי”.
מתי הבנת שאתה כבר עמוק בתוך זה?
“אף פעם אתה לא יכול לראות את עצמך אם אתה בתוך או לא, כי מוזיקה עושים מאהבה ולא בשביל להיות בתוך התחום או להיות המאסטר או בשביל שתיחשב כמה שיותר, אלא המדד הוא שאתה עושה מוזיקה ושאנשים מתחברים לזה ושמחים, שזה בשבילי הצלחה”.
החברים בישיבה היו קוראים לך לתקלט?
“כן, בהחלט כל בחור בישיבה שהיה מתחתן, ישר היה בא אליי ומזמין אותי שאני אנגן אצלו בחתונה”.
מי הדי.—ג’יי שהוא דמות לחיקוי בשבילך?
“אני לא מנסה להגיע לשום דמות, אלא להגיע ליונתן אוחיון המקורי והפשוט, שזה מה שאני עושה. אני מביא עיבודים חדשים לכל סגנונות המוזיקה, וברגע שאני רואה שהציבור שמח וקופץ, אז אני יודע שהמצאתי את עצמי מחדש, ואני זה דמות בפני עצמה”.
נותן את הטון
“אין ספק”, אומר אוחיון, “בציבור החרדי התחום הזה נהיה דבר דרוש מאוד, כשבכל זה נכנס בעיקר הפירוטכניקה. הציבור החרדי הבין שלא רק תזמורת זה מה שיכול לעשות להם את החתונה או את השמחה שלהם, אלא בחירה נכונה של הדי—ג’יי הנכון בהחלט יכולה לתת להם שמחה מכובדת שלא תישכח. ועוד פרט שצריך לציין כי תחום הדי—ג’יי מכניס את כל סגנונות המוזיקה, אם זה מזרחי, חסידי ועוד, מה שתזמורת עם זמר חסידי בדרך כלל לא יכולה לתת. כך לדוגמה, חינה ששם פתאום מישהו רוצה לשמוע שירים במרוקאית של להקת 'שפתיים'. מי ייתן בתזמורת את השיר? הזמר החסידי? בוודאי שלא. לכן התחום שלנו נהיה בשנים האחרונות הרבה יותר מבוקש וחזק”.
כידוע, בציבור החרדי מקובל שלוקחים להיטים שיוצאים בציבור הכללי ומחליפים את המילים במילים שקשורות לדת. זה נקרא “לגייר” את השיר. בציבור החרדי עד כה זה עובד, אך תמיד היו כאלה שהרימו גבה. מה עמדתך בנושא?
“תלוי איך עושים את זה, אך לפני חשוב לי לומר שבציבור החרדי אנשים רובם בלי אינטרנט, אז כאשר שמים שיר מסוים הם רוקדים בלי לדעת של מי השיר ומי עומד מאחוריו, ולכן הם לא מתלוננים. יש די—ג’אים שהופכים את האירוע למועדון דתי, וזה משנה את האווירה ואם יש במקרה אדם שלא חרדי, זה נהפך לחילול השם גדול בזה שרואה איך אנשים חרדים רוקדים ממוזיקה כזאת, אך מה שאני כן בעד זה שיגיירו שירים ויעשו מהם שימוש נכון כמוזיקת דאנס וטראנס, אך לא טריקים ושיגעון, שאז זה מאבד את השיר”.
אתה מופיע בפני קהל מעורב של נשים וגברים?
“זה אסור על פי ההלכה, ולכן אני לא אופיע בפני קהל מעורב של נשים וגברים, כבר היו לי מקרים שבאו מפיקים שאמרו לי: בוא תנגן פה ושם ותקבל כסף יפה, אך ויתרתי על זה כי זו דרך החיים שלי”.
אוחיון מתקלט
מה היה הרגע המרגש בתחום הזה אצלך?
“מה שהכי ריגש אותי זה כשעליתי לנגן בגיל 15, וכולי הייתי מרוגש ואחוז צמרמורות, ואז אחרי שעברתי את זה לקחתי הרבה כוחות להמשך, ואין לי ספק שזה היה רגע מרגש בעבורי”.
במה עוד אתה עוסק?
“אני עושה הגברה לאירועים וסאונד ושלל דברים, אם זה רמקולים של הכרזות, אם לדברים שמחים, ולא עלינו גם להלוויות בציבור החרדי, שנהוג לעשות הכרזה ברחובות מתי שמישהו נפטר”.
די ג'יי יוני אוחיוןמי הקולגה שלך בעיר?
“את האמת, ממש כולם טובים וכולם באים עם הבנה שצריך לעבור כל אירוע ולשמח את החתן או את הכלה ומשפחותיהם”.
במה היית עוסק אם לא זה?
“את האמת, לא יודע, אך אולי תחום הנדל”ן (הוא אומר בחיוך), ולך תדע”.
מה הסיפור הכי חזק שקרה באירוע שתקלטת?
“הזמינו אותי זוג מיוחד, חולים, שלא היו להם אנשים שיבואו לשמח ולרקוד, בו בזמן שבמשפחה רובם אנשים מבוגרים שבטח לא ירקדו, לכן התקשרתי לחברים שהיו בסביבה שיבואו לשמח, וזה מצווה גדולה, וגם בישיבה פרסמתי, ומפה לאוזן הגיעו 90—80 איש, שזה מאוד ריגש אותם, ואני הרגשתי שעשיתי את שלי”.
מה תאחל לעצמך אחרי חמש שנים של עשייה?
“שאתקן את מה שהדי—ג’ייאים החרדים הפכו — למועדונים חרדיים שמנגנים מוזיקת טרנס ופחות מוזיקה יהודית, נקרא לזה ככה. אני רוצה להחזיר את המוזיקה באירועים למוזיקה השורשית שעליה גדלנו, ולא היה לנו רע בכלל. ואם אני אצליח, אני אהיה מאוד שמח, ובכלל שנמשיך לעשות שמח לעם ישראל”.
