בליל 19 בספטמבר 2024 יצאו יונתן ויוליה אוחיון מביתם בירושלים לכיוון נמל התעופה, לקראת חופשה שתכננו לרגל יום נישואיהם. סמוך ללטרון, בכביש 1, נגדעו חייהם בתאונה.
יותר משנתיים אחרי אותו לילה, בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז גזר את דינו של הנהג, יעקב מורסיאנו מאשדוד.
כביש תקין, תאורה טובה ופקק שנראה מרחוק
התאונה אירעה בכביש בינעירוני עם שלושה נתיבי נסיעה למערב, מהירות מותרת של 110 קמ"ש, אספלט יבש ותאורת דרך תקינה. עקב עומס תנועה האטו כלי הרכב ובהמשך עצרו, ובהם רכבם של בני הזוג. מכיוונו של מורסיאנו אפשר היה להבחין בהאטה כבר ממרחק של יותר מ-600 מטרים.
מורסיאנו הודה כי לא שם לב להאטה ולעצירת הרכבים שלפניו, המשיך בנסיעה רצופה בלי להאט ופגע בעוצמה בחלקו האחורי של רכב בני הזוג. הרכב נהדף קדימה, ובתאונת השרשרת היו מעורבים עוד ארבעה כלי רכב. בני הזוג נהרגו, אנשים נוספים נחבלו ונגרמו נזקים רחבי היקף לרכבים.
תמרורים שלא הוצבו וטענה לרשלנות רגעית
בוחן התנועה, שהעיד לבקשת ההגנה, הסביר כי התאונה אירעה סמוך למחלף ענבה, שם נוצר עומס עקב עצירת תנועה יזומה של רכבת ישראל.
לדבריו, בכביש התבצעו עבודות ולא הוצבו תמרורי אזהרה, אך בניסוי שדה ראייה שערך אפשר היה להבחין בבירור באורות הבלימה של הרכבים העומדים ממרחק של 283 מטרים.
הבוחן קבע כי מורסיאנו נסע במהירות של 110 קמ"ש, היא המהירות המותרת.

זירת התאונה בכביש מספר 1. צילום: מד"א
מורסיאנו הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, וכן בנהיגה ברשלנות שגרמה לתאונה שבה ניזוק רכוש ונחבלו בני אדם. בעת התאונה היה בן 19 ו-11 חודשים, ללא עבר פלילי או תעבורתי.
הסנגור, עו"ד אורון איילון, טען כי הרשות לא הציבה תמרורי אזהרה מפני העבודות וסגירת הכביש בהמשך, ושאילו הוצבו, ייתכן שהתאונה הייתה נמנעת. עוד טען כי מורסיאנו היה נהג חדש שהתקשה להעריך את מצב התנועה, וכי מדובר "ברשלנות רגעית".
המכתבים של שלוש הבנות
בני הזוג הותירו שלוש בנות: שיר, רומי ומאי. מכתבים שכתבו הוגשו לבית המשפט מטעם המאשימה. שיר, בת 20, שירתה בשירות סדיר כשהוריה נהרגו, ותיארה אותם כחבריה הטובים ביותר. האי הביעה צער עמוק על כל אותם רגעים בחייה שהוריה לא יזכו לחלוק עמה.
רומי הייתה בת 19 ונאלצה לנהל את הבית בכוחות עצמה לצד שירותה הצבאי. היא סיפרה כי היא מתגעגעת לקולה של אמה אחרי יום קשה ועצתו המרגיעה של אביה. היא כתבה: "ביום אחד הפסקתי להיות הבת של מישהו, והפכתי להיות זו שצריכה להחזיק את עצמה לבד בעולם".
מאי תיארה כיצד הוריה יצאו מהבית בדרכם לשדה התעופה לחגוג את יום נישואיהם ומעולם לא שבו. היא ביקשה שייעשה צדק עם משפחה שלדבריה "נידונה למאסר עולם של געגוע וכאב". המאשימה, שהדגישה את קדושת החיים ואת הצורך בהרתעה, ביקשה להטיל על מורסיאנו 34 חודשי מאסר בפועל, פסילה של 30 שנים ופיצוי למשפחה.
פוסט טראומה, אישה בהיריון והמלצת שירות המבחן
תסקיר שירות המבחן תיאר בחור ישיבה נשוי, תושב אשדוד, שחווה משבר נפשי עמוק בעקבות התאונה. שירות המבחן המליץ על 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, צו מבחן לשנה, פיצויים ומאסר על תנאי, וההגנה ביקשה לאמץ את ההמלצה.
מורסיאנו העיד כי הוא סובל מסיוטים ומתפלל מדי יום לעילוי נשמת בני הזוג. אשתו אבישג, שנמצאת בהיריון, סיפרה כי מאז התאונה הוא לא חזר לעצמו, והביעה חשש מעונש מאסר בפועל שיכריח אותה לגדל את ילדם ללא אביו.
השופט: אפשר היה להבחין הרכבים
השופט אורן בועז כתב כי נתן משקל להיעדר תמרורי האזהרה, אך הכביש היה מואר ושדה הראייה אפשר להבחין בהאטה מבעוד מועד. לדבריו, אף שמורסיאנו לא חרג מהמהירות המותרת, היה עליו להאט ככל שהתקרב לרכבים שלפניו.
השופט כתב כי מאסר בעבודות שירות, ואף מאסר של חודשים ספורים מאחורי סורג ובריח, "לא יתן ביטוי הולם לחומרת המעשים ולנזק שנגרם".
18 חודשי מאסר ופסילה של 15 שנים
השופט גזר על מורסיאנו 18 חודשי מאסר בפועל. עוד נגזרו עליו 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 15 שנים, ופיצוי של 100,000 שקלים.
בסיום גזר הדין כתב השופט כי "די היה להביט בדרך שלפנים, להבחין בהאטת התנועה ולהגיב במועד" כדי למנוע את מותם של בני הזוג.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔
⇔ ![]()



