הדיונה הגדולה באשדוד. צילום: פבל

טבע מול נדל"ן: הקרב על הדיונה הגדולה באשדוד

מומחים ושוחרי טבע מזהירים שתכנית הבנייה והפיתוח שמקדמת העירייה בחולות אשדוד תעמיד את המשך קיומה של הדיונה הגדולה בסימן שאלה גדול ומקווים שהציבור לא יישאר אדיש ויתגייס למאבק. וגם: איך כל זה קשור להצפות בארץ?

פורסם בתאריך: 30.1.20 14:45

תושבים רבים באשדוד מביטים על הקרקע החולית שמשתרעת ממזרח ורואים בעיקר חלל חסר מימוש עבור פיתוח ובנייה. אך למעשה מדובר בארץ עשירה בחי וצומח יוצאי דופן.

תכנית הבנייה החדשה של עיריית אשדוד, שכוללת הרחבה של השכונות הדרום-מזרחיות, עלולה להוביל לפגיעה משמעותית בעולם הזה, ובעתיד, מזהירים מומחים, להכחדה מוחלטת של הדיונה הגדולה והמינים שהיא בית עבורם.

חזית מאוחדת של הארגונים והגופים הירוקים לצד זואולוגים ואקולוגים מעולם האקדמיה מנסה לשנות את תכנית הבנייה הנוכחית וגם את ההבנה שלנו לגבי העולם העשיר שמסתתר בחולות.

אדמת מחלוקת

עבור תושבי אשדוד הדיונה הגדולה הייתה מאז ותמיד מוקד עלייה לרגל. גבעות של חול זהוב ושממה פראית במרחק של הליכה מהעיר עצמה. בזמן העלייה הגוברת בשנות ה-90 אוימה הדיונה עקב תכנית לבנות רובע גדול בשטחה — רובע י"ד. אך זה בוטל לאחר מאבק של הירוקים. למרות זאת, הדיונה הגדולה מעולם לא הוכרזה כשמורת טבע רשמית שיש להגן עליה.

בשנים האחרונות חתמה עיריית אשדוד על הסכם גג עם הממשלה לבנייה של יותר מ-13 אלף יחידות דיור, כמות עצומה, שמשמעותה עשרות אלפי תושבים בשטח זה וסביבו, מה שמעמיד את קיומם העתידי של הדיונה והחולות שמסביב לה בסימן שאלה.

בלחץ שוחרי הטבע העירייה החליטה לצמצם את התכנית המפלצתית, ונכון לעכשיו היא כוללת “רק” תוספת של 8,000 יחידות. התכנית הנוכחית כוללת הרחבה של השכונות הדרומיות של אשדוד, הרבעים י’, י"ג, ט"ו וט"ז, ממזרח לשדרות אלטלנה.

הדיונה הגדולה באשדוד: האם היא תישאר גדולה? האם היא תישאר? צילום אבי רוקח

הדיונה הגדולה באשדוד: האם היא תישאר גדולה? האם היא תישאר? צילום: אבי רוקח

מדובר בבנייה של בניינים בגובה של 18 עד 30 קומות. זאת לצד תכנית שכבר יצאה בחלקה לפועל, בנייה של הרובע המיוחד, שכולל את בית חולים אסותא ובעתיד אף קמפוס אוניברסיטאי והרבה יחידות דיור ומעונות לסטודנטים, ובנייה של פארק ההייטק שיוקם בשטח פארק השקמים. רק לפני כמה חודשים התכנית כללה בנייה של כביש שיוביל לצומת אמונים מדרום העיר, אך תוספת זו נגנזה לבסוף. עם זאת, לפי מפת התכנית, לא מן הנמנע שייסלל כביש שימשיך את שדרות בן עמי עד לכביש 4 סמוך לאזור התעשייה עד הלום.

אמנם על הנייר אין כוונה לבנות על ראש הדיונה, אך קיומה תלוי גם בסביבת החולות שנמשכת ממנה ועד החוף. הדיונה הגדולה ניזונה מגרגירי החולות שמגיעים אליה על גבי רוח מהים, מכיוון דרום—מערב לצפון—מזרח. כל חסימה תקטע את ההזנה, והיא תוביל לפגיעה בדיונה עצמה ובמערכת האקולוגית המתקיימת בה.
החשש: הדיונה תהפוך למובלעת מאובנת שתלך ותגסוס. הארגונים והגופים הירוקים, כמו החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים לצד ארגונים קטנים נוספים, מנסים לקדם שינוי של התכנית וחשיבה מחודשת לפתרון הדיור העתידי באשדוד.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשדוד? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשדוד" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשדוד" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כאן דרום -אשדוד" 


“ראש העיר לסרי הודיע מספר פעמים בעבר כי אשדוד מכוונת להגיע ליעד של 350 אלף תושבים. מדובר למעשה בתוספת של עוד כ-100 אלף תושבים לעיר”, אומר יו”ר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד בועז רענן.

מתנגדים לכל פגיעה בדיונה. יהושע קנטי ובועז רענן מהפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד בכנס. צילום: פבל

מתנגדים לכל פגיעה בדיונה. יהושע קנטי ובועז רענן מהפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד בכנס טבע עירוני באשדוד. צילום: פבל

“עברנו על תכנית המתאר.אנחנו מציעים שאת הבנייה המתוכננת בשכונות הדרומיות יעבירו לבניית יחידות דיור ברובע המיוחד, שם ניתן יהיה לבנות גם לגובה. בעצם עם כל תכניות הבנייה העתידיות באשדוד, כולל הבנייה במע”ר דרום, פינוי בינוי, תמ”א 38 ומגורים ברובע המיוחד, אפשר יהיה להכיל באשדוד כבר כמעט 500 אלף תושבים ללא הרחבה של אותן שכונות”.

כחלק מהמאבק לשינוי תוואי הבנייה הוגשה לפני כשלוש שנים תכנית של רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל — בזמנו בתמיכת עיריית אשדוד — לוועדה המחוזית דרום בבאר שבע להפוך את כל מקטע החולות, החל מהשכונות בדרום מזרח העיר לפי גבולותיהם הנוכחיים עד לגבולותיו בכביש 4, לשמורת טבע מוכרזת, ובכך להבטיח את קיומן של הדיונות ועולם החי והצומח המתקיים בהן.

כאן מתכננים עיריית אשדוד ומשרדי האוצר והבינוי לבנות 13 אלף יחידות דיור: הדיונה הגדולה וחולות אשדוד. צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע

הדיונה הגדולה וחולות אשדוד. צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע

אך הוועדה טרם דנה בתכנית. “הפורום הציבורי מתארגן להקמת מאבק בסדר גודל ארצי להצלת הדיונה והמערכת האקולוגית סביבה”, מעדכן רענן. “נכון להיום ישנם דיונים עם יזמי התכנית והגופים הירוקים בנושא מזעור הנזק מהבנייה הצפויה. ברגע שנגיע לשלב של דיונים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבאר שבע נתחיל כאמור בקמפיין ארצי, בו נפעל להביא קהל לדיונה, להעלות מודעות בכלי התקשורת ונעשה לובי בכנסת. כל הגופים הירוקים יתאחדו למטרה זו”.

לעניין הכביש הרוחבי אמר רענן: “הפורום מתנגד לתכנון כביש עילי שחוצץ בין רובע י”ד והרובע המיוחד. הכביש משיק עם הדיונה ויסכן את המטיילים. כמו כן, הכביש מהווה חיץ בין השטחים הירוקים של האוניברסיטה ואזור המגורים של הרובע. הכביש מנתק את הקשר האקולוגי בין מזרח העיר לדרומה ובין שדרת השקמים למרחב החולות”.

בגלל הרוח

המסר שמנסים מומחים והארגונים הירוקים להעביר לציבור ולמקבלי ההחלטות הוא שהדיונה היא לא יחידת טבע זרה שניתן להפריד ולשמר אותה, היא חלק מסביבה חיה אחידה, קיומה תלוי בקיום רצועת חולות אשדוד, ולא ניתן לנתק אותה מזרימת החולות החשובה לה ולבצע מה שמכונה בשפה האקולוגית “קיטוע” שלה.

החשש הוא כמובן מאובדן של חי וצומח, שבעתיד לא יהיה אפשר למצוא בשום מקום אחר, ופריטים ינדדו ויעזבו או ייכחדו, שכן כל בעלי החיים והצומח שמתקיימים באזור הדיונה תלויים בשימורה ושימור החולות. “חיות צריכות מרחב למחייה ונדידה, והאבקת הצמחים באזור זה תלויה בעיקר בקיומה של הרוח”, מסביר ד"ר בעז שחם. בנייה לגובה מחזקת את השפעותיו השליליות של החיץ שנוצר, שכן היא מונעת חדירה של עוד רוח.

פרופ’ פועה בר, אקולוגית במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון, מכירה את סביבת החולות כבר 40 שנה, והיא חוזה סוף עגום לדיונה הגדולה וחולות אשדוד. העצב והכעס על חוסר השמירה על הנוף הייחודי בולטים בקולה.

פרופ' פועה בר. צילום: אתי פריד

“לדעתי, עם נמדד לפי התרבות שלו והשמירה על המשאבים שלו”, טוענת פרופ’ בר. “שמורות של סביבת חולות בעולם הן בדרך כלל שמורות ענקיות, למשל דוניאנה בספרד. הדיונה הגדולה נחשבת קטנטנה. כל גריעה מהסביבה הזו, יחד עם הלחצים שמופעלים עליה, מאיץ את תהליך ההרס. יש המון מחקרים שמראים שקרבה לטבע היא דבר הכרחי לאיכות חיים בריאה עבור האדם, וזאת נקודה שצריכה להיות חשובה לכולנו, גם למי שלא מכיר לעומק את עולם הטבע”, מחזקת פרופ’ בר את טענותיה.

“אם מסתכלים על חולות אשדוד והדיונה הגדולה ממבט על, רואים את הניתוק. זה כמו לקחת אדם ולהפסיק לו את זרימת הדם בגוף, בסוף האדם מת”, היא מוסיפה.
פרופ’ בר מדגישה כי בהסתכלות על הנזקים שתיצור תכנית הבנייה הנוכחית יש להביא בחשבון גם את הנזק שכבר נגרם לסביבה הזו. פעילות של רכבי שטח פוגעת בצמחייה ובחי. תושבים מזהמים בזבל את שולי הדיונה, ובכך מעודדים פלישה נוספת של מזיקים ומינים פולשים, אשר צדים את חיות הבר או מתחרים עמן על המשאבים.

“אותו זבל אנושי יוצר גם חדירה של צמחים פולשים המשתרשים באדמה החולית. כל הנזקים האלה מחריפים ככל שמצמצמים את השטח הטבעי על חשבון שטחי מגורים”.

לא רק חול

התפתחותן המהירה של הערים בארץ באה פעמים רבות על חשבון שימור הטבע המתקיים סמוך להם. לאורך כל מישור החוף בארץ רצועת החולות נדחקת על ידי סלילת כבישים ובניית שכונות מגורים ותעשייה, בשל כך אוכלוסיות של בעלי חיים שבעבר התקיימו בשפע וללא קושי במרחבים החוליים מתמעטות ונעלמות. העובדה שבדיונה הגדולה ובחולות אשדוד עוד משתמרות אוכלוסיות רבות במצב טוב יחסית היא מעוררת התפעלות.

“מינים רבים של צומח וחי הקיימים בחולות מישור החוף שאנו מכירים היום הגיעו למעשה במקור ממדבר סהרה, מינים שנדדו במשך מאות ואלפי שנים דרך צפון סיני אל מישור החוף הישראלי”, מסביר ד”ר בעז שחם, מנהל אוסף הזוחלים והדו חיים הלאומי שבאוניברסיטה העברית.

ד"ר שחם

“היצורים שחיים בדיונה למעשה מותאמים לחיות בתנאי מדבר, כמו חיסכון במים ועמידה בטמפרטורת גבוהות. המינים שהגיעו מסהרה כבר מותאמים לסביבה זו מראש. חלק גדול מהמינים בדיונה הם מינים אנדמיים, מינים שמוגבלים גיאוגרפית לאזור מסוים.

“בדיונה הגדולה וחולות אשדוד שמקיפים אותה יש שפע של פריטים שבמקומות אחרים בארץ לא מוצאים באותו מצב של שימור. למשל שריד של אוכלוסיית כח אפור, הלטאה הגדולה ביותר בישראל. ככל שאתה עולה צפונה במישור החוף בארץ, הרצועה נעשית צרה יותר עד לכדי רצועה דקה של מאות מטרים בודדים. באזור אשדוד מתקיימת רצועה ארוכה יחסית באורך של כשלושה קילומטרים. כמו כן, ככל שמצפינים, העושר של המינים הקיימים הולך ופוחת”, מציין ד”ר שחם.

בין מיני היונקים הייחודיים לסביבה זו נמנים גרביל החוף, גרביל החולות והירבוע המצוי. במחלקת הזוחלים ניתן למצוא לצד הכח האפור גם נחש חולות ואת מטבעון המדבר.

“המפגש של אקלים ים—תיכוני עם קרקע יבשה ומדברית לחלוטין הוא מפגש נדיר”, מוסיף שחם על ייחודיותן של סביבות נדירות כמו הדיונה הגדולה. “זהו אחד המקומות היחידים בעולם בהם מתקיים מפגש שכזה, וזה מה שמייצר את הקסם של המקום ואת הערבוביה של המינים שכאן”.

צבאים בפארק החולות באשדוד. צילום: בועז רענן

צבאים בפארק החולות באשדוד. צילום: בועז רענן

שחם מביא לדוגמה את השילוב שנוצר כאן בין אוכלוסיית הקיפוד המצוי שחיה באזור העירוני בעיקר לבין אוכלוסיית קיפוד החולות שחי על קרקע חולית. “המפגש בין סוגי הקרקע השונים מאפשר מפגש של שני זנים שבדרך כלל לא חיים באותו אזור. המינים החוליים מצליחים להתקיים ולהתחרות על משאבים בזכות הסביבה החולית ששומרת על תנאי המחיה שלהם למרות הלחות באזור”.

מבחינת צמחייה, בקרבת הדיונה מתקיימות חורשות של עצי שקמה ושיטה מלבינה, שגם להן חשיבות מבחינה היסטורית ומבחינת החיות שבאזור.

“השיטה המלבינה הוא עץ מיוחד שמהווה שריד מתקופות גיאולוגיות קדומות, כשהאקלים בישראל היה יותר דומה לסוואנה באפריקה”, מציין שחם, “זהו עץ שאין לו מאביק מקומי, העץ מתרבה באמצעות רבייה וגטטיבית. כלומר, העץ מוציא שלוחות של חוטרים תחת החול ובעצם משבט את עצמו. חורשות אלה משמשות מפלט לבעלי חיים שונים מפעילות של רכבים ובני אדם, טמפרטורות גבוהות ומטורפים טבעיים, ולכן יש להן חשיבות גדולה בפסיפס של נושא החולות”.

העירייה צמצמה את תכניות הבנייה ל—8,000 יחידות דיור. זה בכל זאת מהווה איום על קיומה של הדיונה הגדולה?

שחם: “לדעתי כן. כל עוד בונים על שטח חולות, גם אם הוא צמוד לדופן החלק הבנוי עכשיו, שזה מה שמעודדים היום. זה עדיין מגדיל את ההשפעה השלילית שיוצרת ההתפשטות העירונית אל תוך החולות. כל ההשפעות השליליות שיש לשטח בנוי ומאוכלס מקרינות מאות מטרים פנימה אל תוך הדיונה והחולות. הרע במיעוטו הוא עצירה של כל בנייה נוספת מעבר לגבולות הקיימים היום. כל יחידת דיור נוספת שיבנו, כל מגרש נוסף זה נזק. אם הנזק יהיה באמת בלתי הפיך, זה תלוי בהיקף של הבנייה ועד כמה היא תחסום את מסדרונות המעבר של החול. העמדה שלי ושל קולגות רבים בתחום היא שבאמת כל בנייה בשטח החולות היא בכייה לדורות”.

ירבוע מצוי. צילום: ד"ר בעז שחם

בר: “כל תוספת בנייה או כל ניסיון לגעת בשטחי החולות מוסיפה פגיעה וסיכון לדיונה הגדולה ולשטח שמסביב לה. לדעתי, הקיום של הדיונה הגדולה, שמורת ניצנים וחולות אשדוד כבר היום נמצאים בסכנה מעצם העובדה שהם כלואים בתוך אזור מיושב. מדיניות היישובים שבאזור כלפי אותו שטח היא מדיניות של 'החצר האחורית'. הדיונה הגדולה נמצאת היום בסכנה מכיוון שהלחץ מסביב הוא לחץ ממשי, העברת זרעים, חיות פולשות, פעילות רכבים ועוד. אם הייתה מדיניות שבה אנשים שחיים מסביב לשמורה פועלים לשימור שלה, אז זה היה נראה אחרת”.

“תכניות הבנייה הנוכחיות”, מוסיפה פרופ’ בר, “מצטרפות ללחץ שכבר קיים על סביבת החולות. הדיונה הגדולה לא עומדת בחלל, היא חלק מהרצף המרחבי של החולות. ברגע שקוטעים את הרצף המרחבי עבור הפעולות האקולוגיות שמתקיימות בה ומסביב לה אתה בעצם משנה את המערכת, בסוף זה יוביל לאובדן של הדיונה”.

 

הצפה של בעיות

נזק נוסף שעלולה בנייה לא מבוקרת ליצור, לדברי פרופ’ בר, קשור לניקוז והעשרת מי התהום. “מי תהום שאנו שואבים מהקרקע נוצרים בעיקר בקרקע חולית. בגלל שהחול בנוי מגרגירים גסים המים מחלחלים בקלות לעומק של כ-20 מטרים, שם הם נעצרים מעל לשכבה אטימה במאגר מי התהום. ברגע שמכסים את החולות בבטון ואספלט אין למים לאן לחדור. התוצאה, מלבד חוסר במים בתקופות חמות, היא גם שיטפונות, כפי שראינו כמותם בשבועות האחרונים. המים לא יכולים להיספג ונשטפים וסוחפים איתם הכול.

“אנחנו גורעים את אותם שירותים שהטבע מספק לנו”, מסכמת בר את ההשלכות של נזקי הבנייה בדיונה למשפט אחד, “אובדן של הטבע כערך, אובדן של משאבים וגם אובדן הצמחים ובעלי החיים שהם חלק מתוך הזהות של הטבע של המדינה שלנו. לדעתי, כבר פגעו ונגסו באזור החולות שנים רבות. ברבות הימים אשדוד ואשקלון ימשיכו להתפתח על חשבון החולות. מצחיק אותי שאני מגיעה לארצות שונות בעולם לתת הרצאות בנושא של שימור טבע, אבל פה בישראל אני יודעת שכל מאמר שאני כותבת ייכנס לספרי ההיסטוריה”.

האם ההצפות שהיו בשבועיים האחרונים בארץ ממחישות את הצורך לשמור על שטחי הדיונות המעטים שעוד נותרו פתוחים?

“החול הוא סוג של קרקע המורכבת מחלקיקים מאוד גדולים, לעומת שטח שבנוי מחלקיקים קטנים כמו חרסית. לדוגמה, במדבר יש שיטפונות כי המרקם של הקרקע מורכב מחלקיקים קטנים שהנפח ביניהם כה קטן שהם לא מצליחים לספוג מהגשם באותה מהירות שהוא מגיע לקרקע. כשלמים אין לאן ללכת, הם זורמים על פני השטח. היתרונות של אדמת חולות זה שהיא מהווה סוג של מסננת. במקום להישטף, המים במקום מחלחלים פנימה בקצב של הגשם ונעצרים ומצטברים במי התהום. כמעט 40% מהמים שאנו שותים מגיעים ממי תהום, ולא בכדי יש את תחנות שאיבה לאורך קו החוף. מסיבה זו כמעט שלא יכולות להיווצר על קרקע חולית שיטפונות. אבל ברגע ששמים צמחייה, סוללים כבישים ומכניסים אדמה מסוג אחד, הקרקע מאבדת את האופי שלה ולא יכולה יותר לאגור את המים.

"בזמן האחרון ראינו שבאשדוד היו הצפות. מה היה לפני שהקימו את אשדוד? הכול היה דיונות, אדמה חולית. גם תל אביב וערים נוספות בארץ נבנו על החולות של מישור החוף. בתל אביב היו נזקים כבדים ואבדות בנפש. זה הכול חלק מתכנון בנייה. מה שחשוב זה להבין, ברגע שאתה משנה את המבנה של בית גידול טבעי אתה יוצר מערכת חדשה לגמרי, עם כל מה שמשתמע בה, זיהום קרקע, זיהום אוויר וגם שיטפונות, זה משפיע על כל התחומים.

תגובת עיריית אשדוד

"עיריית אשדוד פועלת לקידום תכניות שמציעות פתרון ריאלי לצעירים, בהתאם להסכם הגג ולתנאים שנקבעו בו. זאת מבלי לפגוע בעקרונות הסביבה והשמירה על ערכיה הטבעיים של העיר. בכל מקרה, הליכי התכנון של בינוי בשולי העיר, נערכים בתיאום מלא עם ארגוני הסביבה". 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר