“אליטה חינוכית היא לא מילה גסה”

גליה שטרנברג התחילה לארוז. משרדה הוא עדיין מקום עבודה פעיל ותוסס. על השולחן דפים ופתקים, אלה ששייכים לשנה שהסתיימה ואלה שכבר נוגעים בשנה החדשה. הטלפון מצלצל, ואנשים נכנסים ויוצאים. אבל בקרוב היא כבר לא תהיה כאן. החופש הגדול שלה עומד להתחיל.
אחרי קריירה ארוכה במערכת החינוך, מנהלת בית הספר צמח באשדוד פורשת ויוצאת לגמלאות. היא עוד לא לגמרי מעכלת שב-1 בספטמבר הקרוב היא כבר לא תהיה בחדר המנהלת וגם לא בכיתות ובמסדרונות, אולי רק אם תקפוץ לבקר.
הניתוק אינו דבר פשוט. בעיקר עבור מי שכל כך מזוהה עם בית הספר וגם מי שהביאה אותו למה שהוא היום – אחד ממוסדות החינוך הייחודיים, האיכותיים והמבוקשים באשדוד. גם בקנה מידה ארצי בית הספר צמח בהובלתה הפך לשם דבר.

נפרדת לשלום. שטרנברג בחצר בית הספר, השבוע. צילום: אורי קריספין

הניסוי הצליח, בית הספר קם לתחייה

כבר כשנכנסים לבית הספר היסודי צמח ברובע ח’ באשדוד מבחינים שהוא אינו כמו כל בית ספר אחר. הכיתות בנויות במרחבים משותפים ופתוחים, ויש גם כיתות גן לצד כיתות א’. אבל המבנה הפיזי אינו המרכיב הייחודי היחיד.
לפני כמה שנים הוא הפך מעוד בית ספר באשדוד שסבל מעזיבה ובעיות רבות לבית ספר ניסויי לאמנויות. מערכת החינוך הטילה על שטרנברג לבצע ניסוי. למרבה השמחה, היא הצליחה, וכיום דומה שכולם מפרגנים ומחמיאים. היא איננה רוצה לחשוב מה היה קורה אם הניסוי הזה היה נכשל חלילה.
“בית הספר צמח הוא בית ספר ייחודי לאמנויות, אבל הוא גם בית ספר ניסויי”, פותחת שטרנברג ומסבירה. “פיתחנו מודל עבודה פדגוגי של ‘האדם השלם’, המשלב אמנויות ולימודי ליבה, משלב בין קוגניציה – מקצועות הליבה והרגש – מקצועות האמנות הקלאסית”.
“לתפיסתנו, בכל ילד נמצא אמן”, היא מוסיפה ומביטה על הציורים המרהיבים שתלויים על קיר משרדה וגם בכל רחבי בית הספר – פרי יצירותיהם של התלמידים, ילדים בני שש עד 12, נזכיר.
“אנחנו בונים סביבות אקו-מוזיאליות, הילדים חוקרים, אנחנו מלמדים לפי נושאים גדולים. למשל החטיבה הצעירה שכוללת גנים – דבר שהוא גם ייחודי לנו שיש כיתות גן בתוך בית הספר – וכיתות א’-ב’. יש גם חטיבת ג’-ד’ וחטיבת ה’-ו’. הלמידה נעשית במרחבים פתוחים, דבר ייחודי לנו”.
על שולחנה נמצאת חוברת על מוסדות חינוך פורצי דרך בארץ שיצאה לאור לפני כמה שבועות, ובה מופיע בית הספר שלה, עדיין שלה.
“אנחנו לא בית ספר ממיין, כמו בתי ספר אחרים לאמנויות, אבל אנחנו כן אליטה הישגית ולא מתביישים בזה”, היא מבהירה. “התפיסה שלנו היא שלכל אחד מגיעה הזדמנות שווה, בלי קשר לסוג הג’יפ שבו נוסעים – או לא נוסעים – ההורים שלו. אנחנו מגלים המון ילדים שצריכים רק את ההזדמנות, כי להורים שלהם אין זמן לדחוף אותם. לא מספיק רק להצליח במתמטיקה.
אנחנו בית ספר על-אזורי, אבל קודם כול פתוחים לילדי הרובע, רובע ח’, ואחר כך  על בסיס מקום פנוי קולטים ילדים מכל הרבעים בעיר. השנה עם הגנים היו לנו 450 ילדים ובלי הגנים – 390. זו התפוסה המלאה לפי מבנה בית הספר”.
צמח הפך בעיקר בשנים האחרונות לבית ספר מאוד מבוקש באשדוד.
“כן, אנחנו בית ספר מבוקש”.
לאן הולכים הבוגרים שלכם?
“תמצא אותם כמעט בכל בית ספר על-יסודי בעיר. מאוד רציתי שיהיה המשך לבית הספר, כך שיהיה בית ספר על-יסודי לאמנויות לפי הקו שלנו. הצעתי את זה למי שצריך, ובינתיים זה לא קרה. אולי זה עוד יקרה”.
למה את עוזבת?
“החלטתי לצאת לפרישה מוקדמת אחרי שהגשמתי פה כל מה שרציתי, הגשמתי את החלום. לקחתי בית ספר שהיה שבר כלי והפכתי אותו למבוקש. יישמתי בו משהו שאני מאמינה בו. עשינו, אני והצוות, מהפכה. יש לנו צוות חדור מוטיבציה שבא לעבודה בבוקר עם ברק בעיניים. יחד יצרנו משהו שאין כמותו באשדוד ומעטים כמוהו בארץ. לפני שמונה שנים הפכנו את צמח לבית ספר ניסויי לאמנויות והניסוי הצליח. זה קרה אחרי הרבה לילות ללא שינה. אתה ממציא משהו חדש, לא מעתיק, אני לא בעד פתרונות כלים ובטח שלא בעד ללכת עם העדר”.
לא עשיתם "קופי-פייסט".
“לא! אם יש משהו שאני לא יכולה לסבול זה הדבר הזה. אצלנו לא מעתיקים. אני לא מרשה להכניס לפה שום דף מאף בית ספר אחר. יש לנו מספיק שכל משלנו כדי ליצור בעצמנו. אני אוהבת מקוריות, חדשנות, יצירתיות. אני אוהבת חשיבה מחוץ לקופסה. כשבאים אליי לריאיון עבודה, אני אומרת: ‘תצאו, תעזו, תשתוללו’. אני לא רוצה מורה במובן הרגיל של המילה, ומאוד קשה להוציא אנשים מקיבעון”.
קשה להימנע מהרושם שיש לך ביקורת. מערכת החינוך בארץ מקובעת?
“אני לא רוצה לדבר על זה”.
אנסה לחדד: מערכת החינוך עובדת לפי שבלונות?
“מאוד. אבל יש גם בתי ספר פורצי דרך עם אנשים שהיה להם חזון, והם הלכו איתו קדימה. זה לא פשוט, זה מפחיד, אתה לא יודע מה יצא מההרפתקה הזאת. אנחנו בצמח הצלחנו. אני לא מאמינה בפרויקטים, אלא בתפיסה כוללת. העולם משתנה, הוא דינמי, אי אפשר לעמוד במקום. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו”.
אז אני שוב שואל: המערכת היא מערכת של קיבעון או חדשנות?
“אני לא אגיב. אני כן יכולה לומר שיש לנו ילדים נהדרים ונוער נהדר. עובדה שהם מבוקשים בכל העולם. הייתי מצפה שהמערכת תזדרז קצת יותר. היא מנסה לא להיות שמרנית. מנסה”.

בגובה העיניים. גליה שטרנברג. צילום: אורי קריספין

ללמד לחשוב

היא מנהלת את בית הספר 18 שנה. לאשדוד הגיעה כמורה חיילת ומאז השתקעה בעיר. היא נולדה בברית המועצות בעיר צ’רנוביץ’ באוקראינה. שם נעוריה בויקיס. בשנת 1972, כשהייתה בת 15, עלתה עם הוריה לישראל. זה היה גל העלייה הקודם מברית המועצות, הגל של שנות השבעים המוקדמות. המשפחה נשלחה למגדל העמק.
“זה היה שוק”, היא אומרת. “אימא שלי רצתה רק להתאבד… בקיצור, שלחו אותי לקיבוץ כפר רופין. היה לי מצוין. היינו קבוצה של עליית הנוער, חבר’ה שהגיעו מכל העולם. הייתי נוסעת הביתה פעם בחודש. זה מה שעשה לי את החיבור לישראליות. אני אגב בעד אינטגרציה ונגד סגרגציה”.

הגל ההוא שונה מהגל של עולי חבר העמים של שנות התשעים ואילך.
“נכון, גם המציאות היא שונה. הם הגיעו ממצוקה כלכלית והתפרקות. אנחנו הגענו בגלל אידיאולוגיה. אני זוכרת שאז, בשנות השבעים, קראו לנו בארץ ‘וילה, וולוו, דיזנגובה’. אבל המציאות הייתה אחרת: לא וילה, לא וולו ולא דיזנגובה”.
היא נישאה באשדוד לזאב שטרנברג. הם התגוררו ברובע ח’, בהמשך עברו לרובע י”א ואחר כך ליישוב עזר, ושם הם חיים עד היום. יש להם שלושה בנים ושני נכדים.
עזר יותר טוב מאשדוד?
“אני לא אדבר על זה. טוב לנו שם, יש אווירה כפרית. כמעט חצי מהתושבים הם אשדודים בעצם”.
שטרנברג הייתה מורה חיילת ברננים ולאחר השחרור המשיכה לעבוד שם. המנהלת מלכה ינאי קיבלה את הניהול של נוף-ים ברובע י”א ולקחה אותה איתה לשם. לפני 18 שנה היא הגיעה לצמח א’ (בעבר היה גם צמח ב’ – בית ספר דתי ברובע ח’) שברבות הימים הפך לצמח.
אתם כמו צמח בר, כמאמר השיר?
“אני חושבת שאנחנו זן נדיר”.
יש גם שיר כזה.
“כן, אני יודעת. מכירה את שני השירים ואוהבת אותם. אני באמת חושבת שבית הספר שלנו הוא זן נדיר. באים אלינו לראות וללמוד מכל הארץ. תמיד קשה לי להסביר מה מיוחד אצלנו. זה הכול ביחד. חינוך טוב הוא מקשה אחת. זה יחסים, אופן ההגעה, האופן שבו אנחנו פוגשים את הילדים ומתייחסים אליהם, האופן שבו אנחנו חושבים וחולמים. זה הכול ביחד. אני גם מאמינה גדולה במשמעת, אבל במשמעת שיש בה טעם. שאם אני מדברת, אתה תקשיב לי, ואם יש ציור על הקיר, אתה לא תשחית, כי מחר זה יהיה הציור שלך”.
הילדים קמים כשנכנסת המורה?
“כן, הם קמים ואומרים ‘בוקר טוב’”.
כמה תלמידים עברו תחת ידייך?
“אלפים. יש לנו תלמידה שגם אימא שלה למדה אצלנו. אפשר לומר שיש לנו נכדים”.
יש לכם מתחרים באשדוד?
“אני חושבת שכל בית ספר חייב לדאוג להכי טוב. לשמחתי, אנחנו הכי טובים, וזה למרות העובדה שאנחנו נמצאים ברובע רווחה ועם מדד טיפוח גבוה, 6, המלמד על מצב סוציו-אקונומי לא גבוה. אנחנו קולטים גם ילדי רווחה וגם ילדים ממעון לנשים מוכות. יש לנו ילדים שאני יכולה לכתוב ספרים על הילדות-לא ילדות שעברה עליהם”.
מצבי מחסור.
“כן, ולא בהכרח מדובר על רעב ללחם. היה לי תלמיד שהתקלקל לו המחשב, והוא אמר שלהורים שלו אין כסף. הוא שמע שיש מישהו בא’ שיכול לתקן בזול. הילד, שהיה בכיתה ה’, לקח בידיים את המחשב, מחשב ביתי, לא לפ-טופ, וסחב אותו ברגל לא’”.
נתקלת בתלמידים שבאים לבית הספר בלי סנדוויץ’?
“כן, ואנחנו יודעים לעזור בסתר עם אוכל ועם בגדים. אני מדברת על מצוקות קשות של משפחות מכל הסוגים. אלימות, מצבי סיכון מוחשיים. אני חושבת שהיו מקרים שהצלנו את הילדים. אבל היו גם מקרים שלא הצלחנו, כי הקושי בבית טרפד הכול”.
מערכת החינוך באשדוד טובה?
“אני חושבת שהיא מאוד מאוד משתדלת, וכן, אני חושבת שכן. אין טוב מספיק, תמיד יש עוד”.
מה היית עושה אחרת במערכת החינוך?
“קטונתי. עשיתי כאן כל מה שיכולתי והגשמתי את החלום. אין לי שום ספק שזה יימשך גם אחריי. יש פה צוות חזק שגאה במקום העבודה שלו ומאמין בו בכל לבו”.
יש בצמח שיעור גבוה של תלמידים מקרב יוצאי חבר העמים.
“כן, אבל אני לא סופרת, ואתה כבר מרגיז אותי. אני לא מסתכלת על מוצא ולא בודקת אחוזים”.
מה לדעתך ההסבר לזה?
“בהכללה, ליוצאי ברית המועצות לשעבר החינוך מאוד חשוב והמודעות לאמנויות מאוד גבוהה. זה ציבור שצורך אמנות ותרבות”.
בצמח מלמדים איך לחשוב?
“בטח! אני לא יודעת מה קורה בבתי ספר אחרים, אבל אצלנו כן. שיעור אצלנו מתחיל תמיד עם שאלה פתוחה שלא מתייחסת לחומר הלימודים השוטף, וכל אחד יכול להתחבר אליה דרך העולם הפנימי שלו, ואין נכון או לא נכון. דבר נוסף שאנחנו מדגישים הוא יחס של כבוד לשונות, והגישה היא ‘אני נהנה מהחוזקות שלי וחי בשלום עם החולשות שלי’".
מה תעשי ב-1 בספטמבר?
“שואלים אותי, ואני עדיין לא יודעת מה לענות. אני עדיין כל כך פה בפנים. אני צריכה זמן להשתחרר. אני עמוק עמוק בפנים. השקעתי הרבה מאוד”.
ראש מנהל החינוך בעיריית אשדוד אריה מימון מחמיא: “בית הספר צמח הוא אחד הטובים בארץ ולא רק באשדוד. יש בו שילוב נהדר של למידה במרחבים פתוחים, הישגים בקרב אוכלוסייה מורכבת, יצירתיות וערכים. גליה שטרנברג היא מנהלת מעולה שבמעולות”.