היסטוריה בנמל אשדוד
Leave a Commentאונית המטען בגדולה ביותר שארכה כ-350 מטר עגנה הבוקר בנמל אשדוד . זאת האוניה הגדולה ביותר שנכנסה לנמל ישראלי.
על פירוק האוניה מסחורה אמונים 5 מנופים
אונית המטען בגדולה ביותר שארכה כ-350 מטר עגנה הבוקר בנמל אשדוד . זאת האוניה הגדולה ביותר שנכנסה לנמל ישראלי.
על פירוק האוניה מסחורה אמונים 5 מנופים
בת אל נחמני 25 מאשדוד, סיימה תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, עוסקת בייעוץ ושיווק נדל"ן. בנוסף, מדובר בשחקנית מטקות אחת המקצועיות בארץ שבשעות הפנאי חונכת את חופי הארץ ומפגינה יכולות משחק בלתי רגילות ובין היתר מפתחת את יכולות הכתיבה שלה.
אז קבלו את התשובות של נחמני לשאלון שלנו:

יופי זה לא הכל בחיים. נחמני
חתונות רבותיי, חתונות. גל החתונות אחרי העומר התחיל!
חתונת השנה: יהודה אבידן רווק מבוקש וליז שולמן גם רווקה מבוקשת, עשו את זה באמצע השבוע ושמו ברקס לכל מי שפנטז או פנטזה. אז אחרי הצעת הנישואים במחנה יהודה בירושלים יש חתונה בעיר ויאללה בלגן.

שולמן ואבידן. מזל טוב!
מיכל אלבז אמנם לא הצליחה להביא את כתר המלכה לאשדוד אבל מה שכן היא זכתה ביהלום שלה העונה לשם יחיאל אילוז שהפתיע אותה בתחילת השבוע בסופ"ש מהמם בבולגריה. מי צריך כתר כשיש את יחיאל?

בשבילנו את המלכה. אלבז
אפרופו, אמא לא הבאתי כתר אבל אני אביא את הג'ובות בדרך אחרת: טל בן חיים מגן יבנה ממשיכה בקטיפת הקמפיינים כאילו לא קרה כלום. הראשון לחברת ההנעלה סקוני ישראל והשני לחברת הבגדים לוק לייק. טייק אה לוק

מברוק על הקמפיין. בן חיים
לכל מעריצי היוגה שימו לב: ליאל צ'רי שהחלה את דרכה כדוגמנית ועשתה הסבה עם השנים למדריכת יוגה סטייל עדן אדר קפצה ממיאמי לאשדוד טאון להעביר כמה קורסים ביוגה בחופי אשדוד. ההרשמה דרך הפייסבוק שלה, בהצלחה

בהצלחה בדרך החדשה! צ'רי
ולפני סיום, נעדכן שאלכסה דול הפכה לצמחונית. אז אם בניתם עליה לארוחה עם סטייק, מבטיח לכם שתקבלו אותה בפרצוף. יאללה חסה בכל הכוח

צמחוני זה הכי, אחותי. דול
ולסיום, חותמת את המדור ספיר אביטן האחות של… שעזבה לכמה שעות את הדוכן של סינדרלה מול בסימול לטובת השתטחות על הקבר של הבאבא סאלי, פליז, תברכי גם אותנו. תזכו למצוות

תזכי למצוות. אביטן
"יפה יפה תגלי, איפה הקול שלי?" כך הלינו אתמול עשרות מורים במחאה על קיומם של אי סדרים לכאורה במערכת הבחירות האחרונה להסתדרות המורים. ההפגנה התקיימה בשעה 11:00 בבוקר יום חמישי מחוץ לבית המשפט המחוזי בתל אביב בהוראת סיעת נח"ל בראשות המתמודדת האשדודית גילה קליין. "נעשה את המעשה ונגיש ערער למחוזי, נגיע גם לבג"צ אם צריך. משהו רע מאד קרה בתוך הבחירות האלו" כך אמרה בנרחצות ברורה גילה קליין ל'כאן דרום' בתחילת השבוע עם היוודע תוצאות הבחירות. "אנחנו לא נרפה נוביל מהלכים משפטיים ומשטרתיים כדי להוציא את הנגע שהיה שנים בבית. גם ב2006, גם ב2011 גם לפני- זו תופעה מאוד בחרורה- מזייפים בחירות בהסתדרות המורים. הפעם החלטתי, שזו המלחמה שלי". להפגנה עצמה קליין לא הגיעה ושלחה מסר לפיו קליין אכן פועלת באמצעים משפטיים :"לצערי לא יכולתי לקחת חלק בהפגנה חשובה זו ולעמוד כתף לכתף לצדכם, מפני שהשתתפתי בדיון בבית הדין של הסתדרות המורים. בתום הדיון הגשנו תובענה בהולה לבית המשפט המחוזי בדרישה לקיים בחירות חדשות. כולנו יחד עד שקול עובדי ההוראה וגמלאי מערכת החינוך יישמע ורצון החברים יבוצע כראוי בחברה דמוקרטית".
בפינת המציצים השבוע הלכנו על סוכן הדוגמניות האשדודי, שי אביטל,שבין היתר מייצג את דוגמניות בין לאומיות אסתי גינזבורג, נטע אלחימסטר, קטיה קונלין וזוכת "האח הגדול" של העונה הקודמת, שי מיקה. פייר, נכנסתי להציץ ורציתי להישאר שם עוד קצת, כי באמת חשבון האינסטגרם של שי אביטל המונה כ-13 אלף עוקבים שופע בתמונות של הדוגמניות אותן הוא מייצג.
מספירת הצבאים שנתית בשמורת הטבע חולות ניצנים עולה תמונה מדאיגה ולפיה קיימת מגמת ירידה באוכלוסיית הצבי הישראלי. על פי תוצאות הספירה קיימת ירידה של 50% במספר הצבאים לעומת שנת 2011. מה גרם להתדלדלות מספר הצבאים בשמורת ניצנים ומה צריך לעשות כדי לשמור עליהם?פקחי רשות הטבע והגנים יוצאים אחת לשנה, במהלך עונת האביב, לספור את הצבאים בארץ כדי לפקח על קצב הריבוי הטבעי שלהם, ואגב כך ללמוד משהו על מצוקתם בין איומי הציד והדריסה, בין אבק הטרקטורונים למארבים של הכלבים המשוטטים.
למרבה הצער אוכלוסיית הצבאים בחולות ניצנים הולכת ומצטמקת. בשנת 2011 נספרו 156 צבאים בחולות ניצנים, בשנת 2014 נספרו 92 צבאים והשנה, שפל שיא: 78 צבאים בלבד. "אני מודאג והמצב לא פשוט, אפילו קשה", אמר ל"כאן דרום" אקולוג מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים, ד"ר יריב מליחי.
מגוון הנישות האקולוגיות בשטחה של שמורת הטבע חולות ניצנים ביחד עם הרכב חברות הצומח מהווים את הבסיס למגוון החי שנצפה בה. לצד מינים אופייניים רבים לחבל הים תיכוני בישראל, מתקיימים מיני בעלי חיים חובבי חול (פסמופיליים) שעבורם גוש החולות בשמורת חולות ניצנים מהווה מפלט אחרון בלב השטח האורבאני של מרכז המדינה.
בעל החיים הגדול ביותר המאכלס את שמורת הטבע חולות ניצנים הוא הצבי הארץ ישראלי אשר לו גוש החולות מהווה רצף של שטחים פתוחים למחיה ולרבייה. מין זה מהווה מדד לבריאות השמורה, וככזה נערכות מדי שנה ספירות צבאים על ידי פקחי רשות הטבע והגנים כבר למעלה מעשרים שנה. הספירה השנתית התקיימה כאמור בשמורת טבע חולות ניצנים המשתרעת על פני כ-20,000 דונם במישור החוף הדרומי, בין אשדוד ואשקלון, ובה נספרו כמחצית מהכמות שנצפתה רק לפני שש שנים.
לחצי הבניה והפיתוח לא הסתיימו. בפארק השקמים מדרום מערב לתחנת הרכבת באשדוד צפוי להיבנות אזור תעשייה חדש. וסביב "הדיונה הגדולה" מקדמת עיריית אשדוד הקמתה של שכונת מגורים חדשה וסלילה כבישים סואנים. כל אלה לא ישפרו את מצבו של הצבי הישראלי וגם את מצבם של בעלי חיים אחרים שזהו שטח המחייה שלהם.
ד"ר מליחי, מה הגורם לירידה במספר הצבאים? "הגורם האנושי. מבחינת השמורה אנשים מסתובבים ומשתוללים עם רכבי שטח ואופנועים בצמוד לצבאים אז הצבייה האם מפוחדת, נוטשת את העופרים הצעירים לאחר ההמלטה, ובמידה והיא לא זמינה להנקה כל כמה שעות – זהו גזר דין מוות כי העופר מת מהתייבשות".

נקבה ושני עופרים/ צילום :ברוך תמם רטג
מה לגבי ציד? "אנשים אכן באים לצוד צבאים למרות שזה לא חוקי, ממש מזלזלים בחוק. ידוע שהצבי הוא חיה מוגנת, אחת מבין החיות הנדירות ביותר שקיימות בארצנו ועדיין בכל שנה יש מספר מקרי ציד שגורמים להתמעטות אוכלוסיית הצבאים. הערכה גסה של 15-20 בכל שנה רק בחולות ניצנים".
והבניה באזור? "השטחים מצטמצמים, פעם הצבי יכול היה 'לרדת לשוליים' – לצפון אשקלון או לדרום אשדוד אך הכל הולך ונבנה, לכן הצבאים נדחקים לתוך השמורה, ובעצם הם מאבדים שטח פתוח. הצבי הוא חיה טריטוריאלית, ולכן עם העלמות טריטוריות של זכרים מצטמצמים מספר הצבאים".
מה לגבי כלבים משוטטים? "רוב הכלבים שננטשים לא שורדים כיוון שהם התרגלו לקבל מזון מהאדם, אך אלו שכן שורדים הם מספיק גדולים וחזקים כשהם מגיעים בלהקות כדי לתקוף צבאים ולהרוג אותם. אנחנו רואים את זה בתצפיות, השטח קטן וארבעה-חמישה כלבים שרודפים אחרי צבי מכניסים אותו לבעיה כיוון שהצבי יכול לרוץ הרבה יותר מהר אבל למשך זמן קצר, לכלב יש אורך רוח".
מה ניתן לעשות? "לשמור על הטבע. להקפיד יותר על החוקים ולזכור את החיות ותנאי המחייה שלהן. לא בכל מקום ניתן לבצע רכיבת שטח, כן נשמח לקבל דיווח על רכבים או ציד אבל זה לא פונקציה של מספר פקחים, אנחנו צריכים את הציבור לצידנו".

זכר בחולות צילום: אורי פרו רטג
נשמע מדאיג. "כן. אני מודאג והמצב לא פשוט, אפילו קשה. אנחנו עושים פעולות הסברה ואכיפה, אבל השלב הבא יהיה לגייס מספיק תקציב לחסום כניסת כלי רכב לשמורה".
לנוכח התמונה שהצגת ובעקבות התכנית של אשדוד לבנות סביב הדיונה ובפארק השקמים, יש חשש להמשך קיומה של אוכלוסיית הצבאים בחולות ניצנים-אשדוד? "כן. צמצום השטח עוד יותר, יקטין את תחום המחייה של הצבאים. חיות הבר שכמותן תצטמצם עד לגודל מסוים, עלולות שלא להתאושש, ולכן יש חשש להמשך קיומה של אוכלוסיית הצבאים בחולות ניצנים".
תוחלת חייהם של הצבאים בטבע 8-5 שנים, ובעבר הם היו נפוצים בחלקים נרחבים של ארץ ישראל, עד כדי כך שהיא זכתה לכינוי "ארץ הצבי", והדואר אפילו בחר לשבץ אותם בלוגו שלו. עם השנים הלכו והצטמצמו שטחי המחיה שלהם, והיום אפשר למצוא אותם בכמה ריכוזים עיקריים – חבל לכיש, הערבה, הרי שומרון, הגלבוע, הכרמל, הגליל ורמת הגולן.

שני עופרים. צילום: ברוך תמם רטג
"ג'קלין, זהו זה, הכול נגמר". "לא! אל תגיד לי דבר כזה! לא ראית אותה בכלל", צעקה בקולי קולות, וידיה הונפו לעברו. שוטרים נכנסו אל הדירה. "משתתף בצערך, גברת", אמר לה קצין המשטרה. "מה פתאום, זה סתם. מה אתם יודעים. לא ראיתם אותה. לא נכון!" דחפה אותם החוצה. עשרות אנשים החלו להצטופף בדירתם; בני משפחה, קרובים, שכנים, חברות של רינת, חברים. וג'קלין דחפה, הדפה, זעקה: "לכו, תלכו, אין פה שום דבר, הכול בסדר. הבת שלי פה, עוד מעט היא חוזרת"
בשבוע שעבר התכנסו בני משפחת רואס באשדוד לערוך אזכרה לבת הבכורה, רינת. כבר 12 שנים שהיא איננה, מאז שנרצחה באלימות מקפיאת דם בדרכה הביתה.
באחרונה ראה אור בהוצאת עם עובד הספר "ופתאום בא החושך" מאת גלי צבי-ויס. הוא כולל בתוכו ארבעה סיפורי מתח שנראים כמו נלקחו מסרטי אימה בדיוניים. אלא שלמרבה הצער, מדובר באירועים שהתרחשו במציאות. כאן, בישראל, ליד הבית שלנו.
"זהו סיפורן של ארבע משפחות שאיבדו את יקיריהן ברצח סתמי", אומרת המחברת. "הספר הוא חלון לעולם של המשפחות וכאבן. אחד הסיפורים המרגשים ביותר הוא סיפורה של רינת רואס ומשפחתה, איתם נוצר לי קשר מיוחד של ידידות אמת".
את סיפורה של רינת רואס שנרצחה במאי 2005 מכירים תושבי אשדוד הוותיקים היטב. הוא מבעית ונוגע בפחדים הבסיסיים ביותר של כולנו. בחורה צעירה שעשתה את דרכה בלילה לכיוון ביתה הותקפה באכזריות, נגררה לסבך שיחים צדדי, נאנסה ונחנקה למוות. תחושת הביטחון האישי של התושבים, ובעיקר התושבות בעיר ספגה מהלומה קשה. הסביבה כבר לא הייתה בטוחה כבעבר, אלא שהתעלומה שאפפה את הרצח המזעזע במשך שנים ארוכות הוסיפה לזרוע אימה. במשך 9 שנים לא נמצא האחראי למעשה, כאילו בלעה אותו האדמה.
רק ב-30 ביוני 2014 נעצר בילאל שאכר, בן 30, תושב הכפר בועיינה-נוג'ידאת שבצפון בחשד לרצח ואונס של רואס בת ה-20, שגופתה נמצאה באתר בנייה סמוך לבית מגוריה ברחוב העצמאות שברובע הסיטי. החשוד עוכב לחקירה עקב קטטה שלאחריה חוקרת עירנית בתחנת קריית מלאכי נטלה מממנו דגימת DNA . כמקובל, היא הוכנסה למאגר המשטרתי. במהלך חודש יוני, בערך חודשיים לאחר הקטטה, הצביע המחשב על התאמה בין הדגימה לבין ה-DNA שנמצא בזירת הרצח, בשנת 2005. בהמשך הוגש נגדו כתב אישום למרות הכחשותיו. עורך דינו, אביגדור פלדמן, טען לחפותו. משפטו עבר את שלב הסיכומים וממתין כעת להכרעת הרכב השופטים. נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין לא נקבע תאריך.

רצח שלא פוענח במשך 9 שנים. תיק הרצח. צילום: דור גפני
הספר, "ופתאום בא החושך" מספק הצצה נדירה לחייהן של משפחות שכולות, הרחק מ"השכול הלאומי", ומספר גם את סיפורם של הנרצחים ברגעיהם האחרונים. "הספר", אומרת צבי-ויס (החתומה על שלושה ספרים נוספים: "בבואה", "צלילות הערפל" ו"שושן צחור"), "שייך לז'אנר שנקרא רומן תיעודי. הרעיון הוא שהדמויות, השמות והעובדות כולם מדויקים אחד לאחד, אך זה כתוב כסיפור, מה שמאשפר לקורא להזדהות עם הדמויות ולהבין שרצח עשוי לקרות לכל אחד. וזו בדיוק המטרה. כי לעיתים יש מחשבה שרצח מתקשר לכוחות עברייניים, וזה לא מגיע מהמקום הזה כלל וכלל".
הסיפור המתעד את סיפורה של רינת רואס, בת האולפנא באשדוד, שסיימה שירות לאומי, החלה לעבוד ונרצחה בעת שצעדה לכיוון בית הוריה ברובע הסיטי באשדוד לפני 12 שנים מתחיל כך: "עלטה שררה סביב. אשדוד, יום שלישי, 31 במאי, 2005. כפכפיה של רינת נקשו בעדינות על המדרכה, הפרו את הדממה. אורות בקעו מבעד לחלונות רבי הקומות שבסביבה. ברחוב הדהדו צלילים ממקלטי הטלוויזיה של דיירי השכונה.
רינת פסעה כמדי ערב אל ביתה. תיק היד שלה תלוי על כתפה הימנית, ושערה הארוך התבדר ברוח. "תודה רבה על הטרמפ", חייכה רינת אל הבוס שלה, דקות ספורות קודם לכן. "להוריד אותך פה? את בטוחה?", שאל כשהאט את מכוניתו בצומת "בני ברית". "כן, זה בסדר גמור, אין צורך שתיכנס לאזור הסיטי. תוך כמה דקות אני בבית", רינת החליקה יד על שערה, "להתראות מחר, ושוב תודה". היא סגרה את דלת המכונית בעדינות וצעדה אל ביתה.
משנפרדו, התחילה רינת ללכת לכיוון הבית. דקות ספורות של הליכה עד שתגיע. חולצה בצבע בז' ועליה הדפס מוכסף, מכנסי ג'ינס. לרגליה זוג כפכפים שחורים שקנתה לה אִמה. "לא כדאי שתעמדי כל היום על עקבים בחנות, זה לא בריא", אמרה והושיטה לה את הכפכפים. הנה, הבית כבר מולה. דקה או שתיים בהליכה מהירה, רק לחצות את אתר הבנייה ו…כף יד גברית נלחצה אל פיה. זרוע נכרכה סביב צווארה. "תהיי בשקט!" שמעה אותו מסנן. רינת נפלה על האדמה, תיק היד שלה נשמט, וכל תכולתו התפזרה על הקרקע".
בספר מובאים גם סיפוריהן של עוד שלוש משפחות שאיבדו את יקיריהן: המשפחות של אורגיל מואטי, אריה גזית וגנית צינמן.
גלי, מאיפה הרעיון לכתיבת הספר?
"במאי 2013 עלה הרעיון לכתוב את הספר בשיחה עם יושבת ראש 'ארגון משפחות נרצחים ונרצחות'. שתינו ראינו בדמיוננו רומן ולא ספר תיעודי. שלחתי דוא"ל לחברי הארגון וביקשתי את רשותם להתוודע לעומק מציאות חייהם הכאובה ולעבד את הסיפור כראות עיניי. עד מהרה התברר לי עד כמה המשימה מורכבת. בזמן הכתיבה הילכתי על החבל הדק שבין התיעוד לספרות".

ההורים, ג'קלין וקותי רואס, עם מציאת החשוד ברצח בתם. צילום: דור גפני
איך בחרת את הסיפורים?
"כתבתי את הספר מדם לבי, מתוך ההבנה שמקרים כאלה עלולים לקרות לכל אחד, באם לא נתעורר חברתית. כל מקרה שכזה הוא עולם ומלואו, כל משפחה שנהרסה באבחת רגע. כל מקרה רצח והטלטלה הנוראה שהמשפחה עוברת – הוא סיפור בפני עצמו. באמצעות היכרותי עם אנשים אלה נפעמתי מתעצומות נפש האדם, והם שנגעו בי כל-כך ועוררו בי השראה לכתיבה. במהלך שנות התנדבותי לארגון זה פגשתי אנשים מופלאים, נדירים, שנפשי נקשרה בשלהם, ואשר סיפורם האישי עורר בי מחשבות פילוסופיות רבות על טבע האדם, על עצמי ועל כולנו כחברה.
למעשה, אם נעקוב אחרי החדשות ומקרי הרצח המרובים, יכולתי לכתוב "ופתאום בא החושך 2," ופתאום בא החושך 3, 4, ו-5. אך אני מעדיפה לעצור כאן ולאפשר לרומן הזה להדהד בקרב הקוראים.
הספר הזה הוא ספר מחאה חברתית במידה מרובה. ספרות חברתית או ספרות מחאה, הנוגעת בעוולות כאלה או אחרות – הייתה קיימת מאז ומעולם. החל בספרות המקראית, ספר עמוס לשם דוגמה, עבור בויקטור הוגו ב"עלובי החיים" הנוגע בקיטוב חברתי, צדק חברתי ואל טולסטוי ב"מלחמה ושלום" והספרות הרוסית בכללה.
כאמור, גם אני דמות בספר, כיון שגם אני עשיתי הליך נפשי. אני כמו כל אחד לא רציתי לדעת. העדפתי לא לראות. היה בי פחד גדול. במבט לאחור אני יכולה לומר שהייתי כאותו תינוק המשחק ב"קוקו", מסתתר מאחורי חיתול-בד ובטוח שלא רואים אותו. מי כמוכם מכיר את המשחק המשעשע הזה. אלא שאנו כהורים, כאנשים בוגרים-ידענו ויודעים שהתינוק המתוק הזה היה שם כל הזמן, גם המציאות".
במילים מדויקות מתגלה עולמה של משפחת רואס. בתבונה רבה צבי-ויס מעלה על הכתב, על פי העדות שמסרה לה ג'קלין, אמה של רינת, את אשר קרה יממה לאחר היעדרותה של בתה הבכורה, רינת בת ה-20, שהלכה לעבודה בקניון עזריאלי, בחנות הבגדים "קרוקר" ומאז לא שבה עוד לביתה.
"ובחמש אחר הצהריים, 1 יוני 2005, זהרה השמש ברקיע מעל המגרש הריק שמול בית משפחת רואס", ממשיכה עלילת הסיפור שהתרחשה בלבד אשדוד. "'תראו את זה", זעקה אחת המחפשות. "מה זה? מה מצאת?" ניגשו כולם אל המקום. "מראה! מראה נוצצת". מראת האיפור של רינת זהרה באור. תיק היד נמצא זרוק על החול במגרש החניה. חומר הלימוד לפסיכומטרי התפזר סביב. על צג הטלפון הנייד של רינת הופיעו שלושים שיחות שלא נענו. אימא. אבא. אימא. אימא. אימא. אבא.
"מצאו אותה!" נשמעה קריאה רמה, "מצאו אותה במגרש"."אלוהים, ברוך השם. איזה יופי", פרצו הדמעות מעיניה של ג'קלין, "מצאו אותה!" היא פתחה את דלת הכניסה באחת וביקשה לרוץ אל המגרש הפתוח. "את, לא! תישארי בבית!", עצרה אותה גיסתה. כל יתר הנוכחים נטשו את הבית בסערה. אמבולנס הגיע למקום. דקות ספורות לאחר מכן נכנס קותי, בעלה של ג'קלין, לדירה בצעדים כושלים. הוא עמד מולה. נגע קלות בכיפה שעל ראשו. אחר כך הצמיד את ידיו לשתי רגליו. עמד דום. השפיל מבט ולחש: "ג'קלין, זהו זה, הכול נגמר". "לא! אל תגיד לי דבר כזה! לא ראית אותה בכלל", צעקה בקולי קולות, וידיה הונפו לעברו. שוטרים נכנסו אל הדירה. "משתתף בצערך, גברת", אמר לה קצין המשטרה. "מה פתאום, זה סתם. מה אתם יודעים. לא ראיתם אותה. לא נכון!" דחפה אותם החוצה. עשרות אנשים החלו להצטופף בדירתם; בני משפחה, קרובים, שכנים, חברות של רינת, חברים. וג'קלין דחפה, הדפה, זעקה: "לכו, תלכו, אין פה שום דבר, הכול בסדר. הבת שלי פה, עוד מעט היא חוזרת, הכריזו ברמקול שמצאו אותה, היא צריכה להגיע בכל רגע". הבית התמלא במנחמים, אנשים שלא ראתה מעולם. וכבר הגיע הלילה. בעלה חיבק אותה. מאוחר, ג'קלין, מאוחר. צריך ללכת לישון. מחר יום ארוך. "תוציא את המפתח, כדי שרינת תוכל לפתוח עם שלה. היא מוכרחה לחזור". הוא הביא שמיכה מחדר השינה. הם התיישבו בסלון. כך ישבו דוממים כל הלילה. חבוקים. חיכו. אולי עוד רגע ישמעו את המפתח בחור המנעול, ורינת תופיע, תעמוד בפתח כמו תמיד. למחרת החלו לדבר על קבורה. אחר כך החתימו אותה על נתיחת הגופה. היא אינה זוכרת דבר מכל אלה. אולי לא תזכור לעולם".
ג'קלין, כיצד שמעת על היוזמה לכתיבת הספר?
"המחברת, גלי צבי-ויס מתנדבת אצלנו ב'ארגון משפחות נרצחים ונרצחות'. זהו ארגון שקם ב-1998 ביוזמה של אורה ברז שבתה, תמר ברז נרצחה ב-17 בספטמבר 1997. הארגון מורכב מבני משפחה שאיבדו את יקיריהם כתוצאה מרצח: הורים, אחים, בני זוג וילדים. אני מאמינה שדרך הכתיבה אפשר להביע את הכאב, ובאמת אחרי כשנה ארגון גלי הציעה לכתוב ספר על כאב המשפחות, שנמשך שנים והסכמתי, עבורי זה דרך להנצחת רינת שלנו. בספר יש את סיפורם של ארבע משפחות מהארגון".
מדוע הסכמתם?
"הספר הזה בשבילי הוא הנצחה לרינת, שאנשים שלא מכירים את המקרה יקראו עליו, ואנשים שמכירים אותי, נחשפים ככה לסבל של המשפחה שלא מסתיים אף פעם, ולא יסתיים עד יום מותי. כאב שלא נגמר".
כתיבת הספר הייתה כרוכה בחשיפה נוספת?
"לא, לא כל כך. יותר התמדנו בכאב, במה שעובר על המשפחה לאחר הרצח. הכאב מלווה את המשפחה כולה, גם את האחים דנה ודורון, ובעלי, קותי".
איפה את חושבת שרינת הייתה היום, לולא הרצח?
"היום רינת הייתה צריכה להיות בת 32, נשואה עם ילדים, אני מאמינה שהיא הייתה קלינאית תקשורת. היא הייתה פרפקציוניסטית, הציבה מטרות ועמדה בהם. באמצע הלימוד של הפסיכומטרי – קרה הרצח".
שאלות רבות נותרו ללא מענה עד היום. כך למשל לא ברור כיצד לא הבחינו במשטרה ששאכר, שעבד באתר בניה בסביבת זירת הרצח, עזב במפתיע את העבודה ונעלם מיד לאחר הרצח. מה גרם לכך שדגימות פורנזיות לא נשמרו ולא טופלו כראוי? ומדוע עלה טרקטור על זירת הרצח וזיהם אותה?
"היום, כמשפחה וכאמא אני לא יודעת איך הייתי מתפקדת ללא הגיבוי המשפטי שניתן לנו דרך הארגון. בימים אלו אנחנו נמצאים עדיין במשפט. למרות שכבר נמצא חשוד במעשה, המדיניות של בתי המשפט, והעומס יתר מביא לכך שכל פעם דוחים לנו את הדיון. לא רק זה, גם עורך הדין שמייצג את הנאשם מנסה לדחות את הדיונים בתירוצים שונים. עכשיו אנחנו ממש לפני הכרעת הדין, זה המתח וזה הקושי, זה השיא של המשפט, אשם או לא אשם, פסיקה שעוד מעט תוכרע".

נשארה בת 20. רואס ז"ל
אולי אם ירצה הנאשם, שזכה בינתיים להקים משפחה ולראות את בתו, מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, תהא זו נחמה פורתא למשפחה השכולה.
גלי – מה המטרה בהוצאת הספר?
"ליצור שינוי חברתי, ולספר את הסיפור שלא סופר. במהלך כתיבת הספר וההתנדבות בארגון הבנתי שהרבה אנשים לא רוצים לדעת וזה מפחיד, אבל כשמתחילים לפעול ולעשות דברים למען החברה זה (סיפורי האלימות הקשים, ש.ש) הרבה פחות מפחיד. כל אדם יכול לעשות שינוי, בתשומת לב לפרטים קטנים, אכפתיות חברתית, חינוך של בני נוער, אפילו לשנות את הדרך שבה אנחנו מדברים אחד לשני".
אשדוד מציינת את שבוע הספר העברי בחגיגה גדולה שתתקיים בכל העיר במשך שבועיים ובה מגוון פעילויות לילדים, לצעירים, ולמבוגרים. במסגרת חגיגות שבוע הספר, בהובלת החברה העירונית לתרבות, יתקיים יריד ספרים עירוני ברחבת העירייה, בשיתוף סטימצקי, בו יוכלו תושבי העיר והסביבה ליהנות מהיצע מרשים של דוכני מכירה לצד פעילויות אמנותית, תערוכות, מיצבים והצגות ללא תשלום. לצד היריד שיפתח באופן חגיגי ביום רביעי, 7.6 בשעה 17:00 וימשך עד יום רביעי ה- 14.6, יתקיימו בספריה העירונית, במוסדות האמנות והתרבות ובמרכזים הקהילתיים מגוון אירועי תרבות ללא עלות ובמחירים סמליים. השנה, עיריית אשדוד בחרה להעניק תשומת לב מיוחדת ליצירה המקומית בתחום הכתיבה, השירה והספרות. כחלק מתפיסה זו, אירוע פתיחת שבוע הספר יפתח עם פאנל הוקרה לכותבים ולמשוררים אשדודיים בהנחיית הסופר והמשורר פרופ' סמי שלום שטרית, בו ישתתפו כותבים צעירים ומבוגרים, ביניהם גם הסופר הצעיר והמבטיח אסף רוט. בהמשך לקו זה, ביריד הספרים יוקמו דוכני מכירה המוקדשים לקידום ספרים של יוצרים מקומיים, יוצבו עבודות אמנות במרחב הציבורי פרי יצירתם של בני נוער אשדודיים,ותערוכת איורים של ילדי העיר. בסוף השבוע נחגוג את שבוע הספר בצהרי שישי באווירה משוחררת ובועטת באירועSPOKEN ASHDO בעריכתו של ליאור הולידי קוגן.

איה אייה אאוץ. צילום:יובל פלד

רונן בארץ הסיפורים. צילום: אירית עמית
יום ראשון הקרוב, 4 ביוני, יהיה יום היסטורי. בית החולים באשדוד ייפתח. זה יקרה אחרי כ-40 שנה שלא הוקם בישראל בית חולים ציבורי.
בשלב הראשון ייפתחו רק מרפאות החוץ. בהמשך יחלו לפעול המחלקות והיחידות הנוספות, עד לפתיחת מחלקת יולדות בחודש אוקטובר וחדר המיון בנובמבר. רק אז, בית החולים "אסותא אשדוד" יפעל במתכונת מלאה.
בבית החולים באשדוד יהיו 300 מיטות, אך התכנון הוא לגדול תוך זמן קצר. הוא יעסיק 1,200 עובדים, 250 רופאים ורופאים ו-500 אחים ואחיות.
"זו התגשמות של חלום, היסטוריה בהתגלמותה", אמר ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, על הפתיחה הקרבה ובאה. "אני חושב בדמיוני על אותם אנשים שחייהם יינצלו ועל אותה יולדת, על חולי הסרטן שהיו צריכים לנסוע לירושלים להקרנות. עברתי את זה עם אשתי", הוסיף לסרי בהתייחסו לתקופה שבה רעייתו המנוחה, מרים, נאבקה במחלת הסרטן וטופלה בבית החולים הדסה.

רואים את האור בקצה המסדרון. מכון עיניים בביה"ח. צילום: אורי קריספין
ביום חמישי האחרון ערכו הנהלות מכבי ואסותא סיור עיתונאים במקום. כך התאפשרה הצצה למחלקות, לחדרי הלידה והניתוחים ולמסדרונות הארוכים – מסדרונות שבהם הבטיחו המנהלים, לא ישוכנו חולים, גם לא לזמן קצר.
קופת החולים מכבי היא הבעלים של רשת אסותא. מבוטחי מכבי ייהנו כבר מראשית הדרך מסל שירותים מלא בבית החולים.
לא זה המצב לגבי מבוטחי שלוש הקופות האחרות – כללית, מאוחדת ולאומית – המהווים כשלושת רבעי מתושבי העיר. הקופות עדיין לא הגיעו להסכם עם בית החולים החדש. לכן, מרפאות החוץ בבית החולים לא יוכלו לקבל את מבוטחיהן לפי שעה.
"עשינו פה משהו אחר, זה מעבר לפרויקט, הקמנו בית חולים מן המסד עד הטפחות תוך ארבע שנים, זה היה מבצע מדהים", אמר יו"ר אסותא פרופ' שוקי שמר. "בית החולים שלנו ישמור על כבוד האדם ולא יהיו בו מיטות בפרוזדור, כמו שיש בבתי חולים אחרים, שעושים זאת כדי להרוויח עוד כסף".
שמר הוסיף: "זהו בית החולים הממוגן היחיד בישראל. בית החולים באשדוד ימשיך לעבוד גם בזמן מבצע כמו 'צוק איתן' ורקטות, לא עלינו. בנוסף, הוא נבנה לפי אלמנטים של בנייה ירוקה. נבנה כאן בית חולים למאות שנים".
לדבריו, בית החולים יעניק טיפול שווה לכל אדם שיגיע לחדר המיון, "אבל יצרנו עם 'מכבי שירותי בריאות' מודל ייחודי בארץ ובעולם – מודל של רפואה אינטגרטיבית לרצף טיפולי ורצף של מידע בין בית החולים לקהילה. הצענו לכל מנכ"לי הקופות להצטרף, זה עדיין לא קרה".
מנכ"ל מכבי רן סער הצטרף לדבריו: "לפחות בעתיד הנראה לעין, זה יקרה רק עם מכבי. אני רוצה להדגיש, מכבי מאוד רוצה לנהל בתי חולים משלה. נוכיח שאפשר לעשות אחרת. במערכת הבריאות יש 25% פעולות מיותרות, טרטור. פה יהיה משהו אחר. פה יסתכלו לאנשים בעיניים ואנשים לא ימתינו במיון. לא יהיו במסדרונות חולים. מה שקורה בבתי חולים אחרים, שאנשים חולים במסדרונות, זה ממש נורא. זה לא ראוי למדינה מתוקנת וזה לא יהיה בבית החולים באשדוד. תבואו לבדוק אותנו, לא נאכזב. אנחנו רעבים, אנחנו רוצים להצליח, אנחנו חותרים למצוינות".

מחיפה לאשדוד. מנהל ביה"ח, פרופ' חיים ביטרמן. צילום: אורי קריספין
שמר וסער התחייבו לסטנדרט גבוה וקפדני של טיפול, שירות וניקיון. שמר: "אני מבטיח, אם חדר המיון יהיה מלוכלך תקרא לי ואבוא מייד. כשיהיו תקלות – נישן פה". סער: "אם תראה פה פתק מיותר על הקיר, תקרא לי. לא יהיה כאן דבר כזה. אתה הולך היום בבתי חולים בארץ – כמו מעברה. למה? אין סיבה שככה זה ייראה.
מנהל בית החולים, פרופ' חיים ביטרמן: "הושקעה פה הרבה מחשבה איך להפעיל את חדר המיון אחרת. אנחנו מגייסים מומחי רפואה דחופה (מלר"ד) שיעבדו סביב השעון. האם ניתן להתחייב שהוא אף פעם לא יהיה עמוס ומישהו לא יחכה מספר שעות למיטה? אני לא מבטיח. אבל בממוצע, אנחנו משקיעים כל כך הרבה תשומות ואנרגיה וחשיבה, שזה חייב יהיה לעבוד יותר טוב. המודל של חדר המיון לא קיים בארץ, הוא קיים בארה"ב ובארצות נוספות ואנחנו נשכלל אותו".
כפי שחשפנו ב"כאן דרום" בחודש מרץ אסותא מתכוונת להרוס את שלד 'חדר המיון הקדמי' שבנתה עמותת "רפואה וישועה" ושהושקעו בו כ-80 מיליון שקל, כולל 10 מיליון הלוואה ממשרד הבריאות.
"אנחנו במגעים מתקדמים ואם הדבר ייחתם, נהרוס את המבנה, חוץ מאת הקומות התת-קרקעיות", מסר פרופ' שמר. "עשינו חשבון והגענו למסקנה שיהיה יותר זול להרוס אותו ולבנות מחדש אגף שישתלב בבית החולים. המבנה כפי שהוא בנוי אינו מתאים לסטנדרט של בית החולים, שהוא סטנדרט לגמרי אחר".

בית החולים הציבורי הראשון בישראל זה עשרות שנים. ביה"ח אסותא אשדוד. צילום אורי קריספין
פנינו למשרד הבריאות בנוגע לשירות שיקבלו מבוטחי קופות החולים בבית החולים וממשק העבודה בין הקופות לבין "אסותא אשדוד". דובר המשרד, אייל בסון, מסר בתגובה: "בשנת 2017 נקבעו כללי התחשבנות חדשים בכלל מערכת הבריאות. לפיכך, טרם נחתמו הסכמים בין קופות החולים למרבית בתי החולים, בניהם אסותא אשדוד. בכל מקרה של מבוטח, מכל אחת מקופות החולים, שיפנה לחדר המיון של בית החולים, בגין מקרה המנוי בחוק, קופת החולים תהיה מחויבת לממן את הטיפול, וכן כל אשפוז שבוצע בעקבות פניה למיון בהתאם לכללי ההתחשבנות כמו בכל בית חולים ציבורי כללי.
שירותים נוספים, שאינם דחופים, כפופים להסדרי הבחירה של קופות החולים ובהתאם למגבלות מרחק וזמן סבירים. כאמור, טרם נחתמו הסכמים בין קופות החולים למרבית בתי החולים, והסכמים עם ביה"ח אסותא אשדוד, יושפעו מהסכמים נוספים באזורים סמוכים. כן, ידוע לנו כי בכוונת חלק מקופות החולים לכלול את ביה"ח אסותא אשדוד בהסדרים שלהם לתושבי אשדוד והסביבה.
אף בית חולים ציבורי בישראל איננו מחויב לחתום הסכם עם כלל קופות החולים לגבי כלל השירותים. בית החולים אסותא אשדוד, אשר יכלל לאחר תקופה גם בהסדרי ההתחשבנות הקבועים בחוק, מחויב להעניק שירותים בהתאם לכללים הקבועים בחוק.
משרד הבריאות יוודא כי בית החולים אסותא אשדוד פועל על פי החוק. המשרד יבחן את הסדרי הבחירה של קופות החולים בהתייחס להיקף, אופי וזמינות השירותים בבית החולים ויוודא כי הסדרי הבחירה עונים על הגדרות הקבועות בחוק.
עם פתיחת בית החולים אסותא באשדוד, יוטב מצבם של כלל המבוטחים באזור. כאמור תורחב הזמינות של שירותי המיון וניתוחים ואשפוזים בעקבות פניות למיון ושירותים אלקטיביים ואמבולטוריים יתווספו ויפחיתו את העומסים גם באזורים הסמוכים.
לבעלות קופת חולים על בית חולים ציבורי יתרונות וחסרונות. אחד היתרונות הוא פיתוח מודלים משותפים אולם מנגד, על הקופה לשאת בעלויות ההפעלה של בית החולים. קופת חולים מכבי תתקשה לממן את כל עלויות הפעלת בית החולים ממקורותיה, ולפיכך, סביר כי במהלך החודשים הקרובים יחתמו הסכמי רכש גם עם קופות חולים אחרות. יש לציין, כי אין חובה על קופות החולים האחרות להצטרף למודל כזה או אחר שמציע בית החולים".
בשעה 18:35 נמסר למד"א מרחב לכיש על רכב שהתנגש בעמוד תאורה בשדרות משה דיין סמוך לטיילת באשדוד. חובשים ופאראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבית החולים קפלן גבר כבן 55 במצב קשה יציב ופצוע נוסף במצב קל עד בינוני מפונה לבית חולים ברזילי.
ביום חג השבועות, התקבלו שני דיווחים במוקד לכיש על תאונות דרכים. הראשונה בשעה 18:35, תאונה קשה בשדרות משה דיין באשדוד.
כונן מד"א הצלה דרום יוסי צמח ששהה בקרבת מקום הגיע ראשון למקום העניק טיפול רפואי ראשוני לשני נפגעים כשאחד מהם לכוד ובמצב קשה. הפצועים פונו באמבולנסים של מגן דוד אדום אל בתי החולים קפלן וברזילאי כשהם במצב קשה וקל. תאונה נוספת אירעה לאחר חצות ברחוב מורדי הגטאות באשדוד. כונן מד"א הצלה דרום מוטי ובר והאופנוענים יוסי צמח יהודה שושנה ואלי אדרי שהגיעו למקום העניקו טיפול רפואי ראשוני לנערה שנפגעה מרכב בעת שרכבה על אופניים חשמליות.
הפצועה פונתה ע"י אט"ן של מד"א אל בית החולים כשהיא במצב בינוני.
השם תמרה קליינגון בטח מצלצל לכם אם לא מתפקידה כאירנה החיילת ב"אפס ביחסי אנוש" אז מ"סברי מרנן" בתפקיד אלין חסון. והילדים שלכם? מכירים בוודאי מ"תיכון השיר שלנו", "אדומות" או אפילו מעבודתה המשותפת עם יובל המבולבל כלוסי לאסו ב"מר עגבנייה". את מוצאה האוקראיני תמרה לא מסתירה להפך, היא מדברת על פערים עדתיים, מיעוטים ותקרות זכוכית אבל בדרך שלה "אנסבל ציפורלה (קבוצת תיאטרון המעלה מופעים הומוריסטיים, ש.ש) זה כמו מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל, כל אחד מחבריי הקבוצה מגיע מעולם אחר, ממוצא אחר ויחד נוצר משהו מדהים, באמצעות הומור וצחוק מדברים על הכל" קליינגון (35) שזכתה בפרס שרת העלייה והקליטה ע"ש יורי שטרן לשנת 2013 נמצאת בימים אלו בצילומי העונה הרביעית של סברי מרנן, סדרה קומית ישראלית המשודרת החל מאוגוסט 2011 בערוץ 2. הסדרה מתארת את סיפורה של משפחה ישראלית בה מתקיימים נישואים בין-עדתיים, ובאופן קומי את הסטיגמות העדתיות. משפחת חסון היא משפחה מזרחית ממוצא צפון אפריקאי, ומשפחת רוזן היא משפחה אשכנזית, ממוצא מזרח אירופי משווידניצה. קליינגון משתייכת למשפחת חסון, ומשחקת את אלין, אשתו של מני. ממוצא רוסי. אישה מעשית, חדה ונמרצת. "בסדרה אני לא רוסייה סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית, אלא עוד דמות מתוך המשפחה הגדולה". היא מחייכת חיוך רחב ומסבירה על הקשר בינה לבין הדמות "בגלל שבאתי מתרבות שבה מתקנים הכל ויודעים הכל, אני זו שמתקנת מכשירים ומבינה בטכנולוגיה בסדרה. גם במציאות אני יכולה לתקן אבל איך שהוא תמיד נשארים חלקים בסיום המלאכה" היא צוחקת ומספרת בפתיחות על ארץ הולדתה.
"גדלתי באומן, באוקרינה איפה שקבור רבי נחמן מברסלב, כבר אז היה חיבור מאוד חזק ליהדות בלי שהבנתי את זה עד הסוף. לא ידעתי שכשאעלה לישראל כולם ידעו מאיפה באתי, זה מקום מאד קטן. עלינו לאשדוד אני ואבא, חצי שנה אחרי שאמא שלי נפטרה". את התאריך היא זוכרת במדויק "5.10.93 עלינו לארץ ולא היה לנו קרובי משפחה פה והגענו לאשדוד.

ליינגון מתוך הסרט "אפס ביחסי אנוש" בבימוי טליה לביא. צילום: ירון שרף / יולי אוגוסט הפקות
למה דווקא אשדוד ?
"אבא שלי פעם סחב ארון עם מישהו שעשה עלייה לארץ ומתגורר באשדוד, מארק פרידמן שמו. אז הוא אמר לאבא 'אם תחליט לעלות לארץ, אני האיש שלך', אז הגענו לאשדוד, למארק" היא מסבירה בפשוטות "באשדוד הייתה לי ילדות קלה וכיפית, בהשוואה לילדות באוקרינה פה יכולתי להגשים את עצמי וללכת לחוגים. עד שעליתי לארץ לא שיחקתי ולא הלכתי לחוגים, היו חיים קשוחים באוקרינה ומרגע שעליתי הכל היה נהדר שיחקתי כדורגל עם החברים בשכונה, נרשמתי לחוג ציור, בלט ותיאטרון. פרחתי, לי אשדוד זכורה כמשהו מאד משמח". אך מסתבר שיש חלום נוסף שהעיר אשדוד הגשימה לנערה בת ה12 שעלתה ארצה עם אביה "עד שלא הגעתי לארץ, לא ראיתי ים אף פעם. באוקריינה אנשים היו נוסעים לים השחור בקיץ, אבל אנחנו לא היינו מהמשפחות שהיה להם את האופציות האלו" היא לרגע לא מתמסכנת, ועם חיוך גדול קליינגון מוסיפה "שעלינו לארץ אני ואבא כל כך שמחנו שהלכנו לים עד פברואר, לא היה לנו קר. וגרנו במקום מדהים קומה 7 מול הים, למשך שמונה שנים ושם היה לי אפילו חדר משלי!". קליינגון מפליגה במחוזות הזיכרון הרחק לימים בהם הייתה תלמידה בבית ספר בכפר סילבר ליד אשקלון.
איזה תלמידה היית?
"אבא רצה שאהיה רוקחת או כל מקצוע עם קשר וזיקה לביולוגיה או כימיה, לכן הלכתי ללמוד בכפר סילבר ובאמת עשיתי המון בגרויות מדעיות. אבל בסוף אני שחקנית", היא שוב צוחקת.
קשה לנהל שיחה רצינית עם קליינגון. גם שמדובר בנושא רגיש כמו ילדות לצד אם חולה בסכיזופרניה. תמרה, הילדה הקטנה שעליה הוטל לשמור על האם מפני ניסיונות ההתאבדות החוזרים והנשנים של אמה- מדברת על הכל בפתיחות, ובעיקר עם המון הומור עצמי. קליינגון העלתה הצגת יחיד בשם "תומא משחק מזל" המורכבת מרגעי חייה, קטעים אוטוביוגרפיים טרגי־קומיים. "הייתי אמורה לחיות חיים רגילים לגמרי, עיני שקד חומות, גוף דקיק ושובב וקצת קסם אישי. אבל המזל רצה אחרת וכך יצא שלפעמים שיחקתי בו, לפעמים הוא שיחק בי עד שהפכתי לשחקנית", תמרה כותבת בפרטי המופע שהועלה לראשונה בפסטיבל תיאטרונטו שמורכב מסיפורי ילדותה באוקראינה של שלהי האימפריה הסובייטית.
מה פשר שם ההצגה "תומא משחק מזל"?
"השם שלי, תומא והסבר על מהלך המופע – על הבמה נמצא גלגל מזל גדול, שהמקום שבו הוא נעצר מכתיב את הקטע שאותו אני הולכת להציג".
"בברית המועצות כל פעם שמישהו מחברי המפלגה הקומוניסטית היה מת, כדי להימנע מלשדר הלוויות בטלוויזיה היו משדרים בלט" קליינגון משתפת את באי המופע ומוסיפה "כמעט כל יום היו משדרים בלט בטלוויזיה, בכל זאת החברים בפלגה היו די זקנים והרי אי אפשר להראות שהשלטון הקומוניסטי מתפרק אז בלט! ובשבילי? זה היה חוג בלט!" קליינגון לבושה בבגדי בלט וממחישה לקהל צעדי בלרינה. אך יותר מהחצאית הורודה שלגופה הקסם האישי והכנות שובים את לב הקהל. "כיתה ב', אני רצה הביתה מדליקה את הטלוויזיה" ומיד מוסיפה כשידיה על ראשה במין מבט של איך שכחתי "החוקים", היא מסבירה, ומיד פותחת צוהר לעולמה האבסורדי בו היא זו שנאלצה לשמור על אמה, שלא תפגע בעצמה ותנסה לשים קץ לחייה "חלונות ודלתות, ללכת למטבח לשים את כל כלי החרסינות על עדן החלון כדי שאם אמא תרצה לקפוץ מהחלון, היא תפתח את החלון משהו מכל החרסינות יתנפץ ואני אשמע. והמרפסת? לנעול את הדלת, להחביא את המפתח. אמא? את ישנה? אפשר להתחיל! אני נותנת סימן למאסטרו בשחור לבן, ומתחילה לרקוד" צלילי המוזיקה כבר ברקע וקליינגון מציגה לקהל יכולות בלט מרשימות. תמרה מספרת לקהל איך הסתיים הסיפור בדרכה המיוחדת "האמת היא שתמיד חלמתי שיהי לי מופע משלי. וכשהייתי קטנה אמא אמרה לי 'תחלמי- חלומות מתגשמים' ובגיל 11 חלמתי שאמא שלי קופצת מהחלון ובגיל 12 החלום הזה התגשם!" קליינגון מוסיפה "החלום של אמא שלי היה למות, החלום שלי היה שהיא תחיה. בעיה, מי מגשים חלומות אלוהים? למי הוא יקשיב לה או לי? ומיד, במין ביטחון ששמור רק לה היא ממשיכה 'תשמעו קטע..'

מתוך ההצגה "תומא משחק מזל" צילום: מוטי מילרוד
למה בחרת להציג את ילדותך בהומור?
"אני בעצמי מתייחסת לחיים שלי בהומוריסטיות, כולל על ההתאבדות של אמא שלי. הצגת את זה בתור סטאנד-אפ. לצחוק על זה זה נהדר. ככה יותר קל להעביר מסר, אנשים פתוחים לשמוע שהם צוחקים".
איזה תגובות את מקבלת?
"אנשים ממש כותבים לי דברים מדהימים. אחרי ההצגה אני רואה ילדים שמחבקים את ההורים שלהם. וכולם שמחים בעובדה שיש משפחה שמחה ובריאה. הרבה אנשים שההורים שלהם היו חולים כשהם היו ילדים קטנים, או ילדים להורים שנפטרו צעירים מרגישים הזדהות גדולה. הייתה מישהי שכתבה לי שאני נס שיצאתי בסדר אחרי הכל. אנשים מתפרקים, ומספרים לי על החוויות שלהם".
הראיון עם תמרה נערך יום לאחר שהיא חוזרת ארצה יחד עם שאר חברי אנסמבל ציפורלה (אפרת אביב, דאנה איבגי, בן פרי, תומר נהיר פטלוק, לוטוס אתרוג, גל פרידמן, דודו גולן ועמרי דורון) מניו יורק, המקום בו נישאה באוגוסט 2015. לאחר שנה ושמונה חודשים של זוגיות, קליינגון והחבר, יונתן ברק התייצבו בבניין העירייה בניו יורק עם חבריהם לאנסמבל ונישאו באופן אזרחי.
חתונה אזרחית, למה?
"כי אני יהודיה מהצד הלא נכון, ולכן חבל שהמדיה לא מאפשרת לי להתחתן. מצד שני בדיוק הייתי עם חברי ציפורלה בסיבוב הופעות בניו יורק אז בין ההצגות קפצנו להתחתן" היא מסבירה בקלילות.
כאמנית ותיקה באנסמבל אין זה מקרי שדווקא חבריה היו אלו שחלקו איתה רגע מרגש של זוגיות ומיסוד הקשר" דאנה איבגי ונמרוד היו הרבנים שלו, שחיתנו אותנו. במקום לשבור כוס חיברנו שני כבלים חשמליים שהדליקו את כל המנורות הקטנות באולם ואמרנו 'אם נשבור אי פעם (אחד לשנייה) את הלב, שישבר לנו הראש'", מדליקה כבר אמרנו?
בכדי להבין את הייחודיות של אנסמבל יש להבין כיצד הכל התחיל "מקור השם ציפורלה לקוח מבדיחה פנימית של חברי האנסמבל כאשר אחד המורים בסטודיו למשחק בו למדו הסביר לחבורה שבכל שחקן ושחקנית קיימת מציפור אגו קטנטנה שאף פעם לא שבעה", נכתב באתר הרשמי. חברי הקבוצה הכירו בכיתת לימוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב, והחליטו להקים תיאטרון חדש שיהווה אלטרנטיבה לתיאטרון הממוסד והשמרני. ציפורלה מציגה תפיסה ייחודית של תיאטרון המשלבת מספר רב של ז'אנרים בתוך מופע, המתחברים לכדי אירוע בימתי סוחף ומשעשע. כך למשל אפשר למצוא קטעי סאטירה ונונסנס לצד עבודת אקרובטיקה וקטעי מחול. כל מופע מורכב ממספר של קטעים המתכתבים עם המציאות הישראלית ובוחנים אותה מזווית הומוריסטית ומלאת דמיון.
את דרכה כאמנית החלה קליינגון באשדוד, בתיאטרון הנוער "יובנטה" של ד"ר מיכאל קיפניס. בהיותה בת שש עשרה השתתפה קליינגון בתחרות של הקראת שני מונולוגים וריקוד שנערכה באשדוד ואף זכתה בפרס לאמנים צעירים. לפני שנים מספר היא 'סגרה מעגל' שהגיעה בתור מורה למשחק לתיאטרון של קיפניס. קליינגון עברה מכינה בת שנה בסטודיו למשחק ניסן נתיב ובשלב הבא למדה במסלול התלת-שנתי בסטודיו, אותו סיימה ב-2005. שם, כאמור פגשה את חבריה לאנסמבל ציפורלה.
תמרה, מה המסר שלך לאמנים צעירים?
"אני מעבירה סדנאות, שהמסר שלהם הוא לא להפסיק לחלום, ולהיות מוכן לעבוד מאד מאד קשה. בתור מישהי שהלכה כנגד רצונו של אבי להיות רופאה או רוקחת והתקבלה לניסן וסללה לבד, ממש לבד את הדרך למקצוע. המסר שלי הוא ללכת עם מה שאוהבים, הרי קמים כל יום לעבודה אז לפחות שהמקצוע יהיה אהוב"
איך באמת אבא קיבל את המקצוע שבחרת?
"עכשיו הוא מעריץ מספר אחד, אין הצגה שהוא מפספס".
את הראיון תמרה חותמת בבשורה משמחת, וחושפת לראשונה כי היא בהריון "את הבת אני אגדל באהבה לא משנה איזה מקצוע היא תבחר". נו, מה נותר לאחל? שיהיה במזל טוב.
עם תום ספירת קולות הבוחרים עלה כי אבי ניסנקורן זכה ל-62.42% תמיכה מקולות הבוחרים, פער של למעלה מ-55 אלף קולות על ח"כ שלי יחימוביץ' שהתמודדה מולו על התפקיד וסיימה עם 37.58% מהקולות. במרחב אשדוד אשר כולל בתוכו את יבנה, קריית-מלאכי, גן-יבנה, יישובי המועצה האזורית באר-טוביה וגדרות נבחר חיים שייב, מקבוצתו של ניסנקורן "עוגנים" ברב קולות,57.96% .עו"ד יצחק גבאי נציגה של יחימוביץ שהתמודד מולו זכה ל42.03% מקולות הבוחרים. סך הכל 11,344 מחברי ההסתדרות באשדוד מימשו את זכות הבחירה, כאשר חלוקת הקולות- 6,576 לרשימת "עוגנים", ו4,768 לרשימת "הבית החברתי".
חיים, זו התוצאה שלה ציפת?
"ציפיתי לניצחון, הימרתי שהתוצאה תהיה גבוה יותר אך הופעתי מהפעילות של ש"ס ביומיים האחרונים, ההערכות שלי היו גבוהות, בעקבות פעילות אינטנסיבית של ש"ס הבנתי שהתוצאה תהיה מעט שונה".
מה דעתך על כך שבנמל אשדוד הרוב הגדול הצביע לשלי?
"אומרים, אף אחד לא יודע מה היה התוצאה בקלפי של נמל אשדוד. ואומרים כמו שאמרו הרבה דברים במהלך הבחירות, אני עסוק בעשייה לא מתעסק באומרים"
הבחירות היו שונות מהפעם שעברה?
"מרגע שהסתיימו הבחירות כל מי שעסק בהם צריך להבין שהם הסתיימו ולהיתרם למטרה המרכזית שלשמה נבחרים, לעזור, לתת יד כדי לסייע ולפעול למען עובדי המרחב. אם אין מחלוקות אידיאולוגיות צריך לבא ולסייע"
מה יהיה הפרויקט הראשון שלך?
"לנסות להוביל את הביטחון התעסוקתי של עובדי הנמל ובית הזיקוק אנחנו במשא ומתן שצריך לסיים".
מישל ביטון, מי שהיה מועמד לממלא את מקומו של גבאי "לגבי המרחב ללא ספק זה הישג, לאור הנסיבות שיבדקו אותם בהמשך כמו ששלי ציינה בבית משפט קרוב ל43% לקחת במרחב עם אמצעים דלים, זה הישג"
אמצעים דלים, מדוע?
"היה לנו תקציב של 20-25 אלף שקלים בלבד, לעומת המיליונים שבזבזו מכספי העובדים".
אתה מאוכזב מהתוצאה?
ממש לא, במיוחד כשאנחנו מודעים לכל הבעיות שהיו בבחירות. את השאלה הזו את צריכה להבנות ליו"ר המרחב, שייב איך זה שהוא לא קיבל 60 אחוזים? ככה שאנחנו קודם כל שמחים שמקומות העבודה הגדולים היו איתנו, גם בנמל אשדוד".
חשבתי שאין ממצאים מדויקים לגבי נמל אשדוד
"אנחנו דרשנו שכל המעטפות של כל המפעלים יתערבבו זה בזה. אבל אם אני נציג של נמל אשדוד , אין לנו מספרים מדויקים אבל שקיבלנו כ-4,00 קולות וסך הכל מהנמל הגיעו כאלף עובדים שהגיעו להצביע אז כל בן אדם שיודע 1+1 יודע שכ-80% מכלל עובדי הנמל בחרו בשלי יחימוביץ".
מדוע עובדי הנמל בחרו להצביע לשלי לדעתך?
" זה מלמד על האכזבה הגדולה מניסנקורן".
אז איך תסביר את זה שמאיר גבאי, אח של יצחק הזדהה דווקא עם המועמד הנגדי?
"יש הפתעות בחיים לכול כיוון".
מוריס אזולאי בן 82 במותו, בעלה של גילה אזולאי אף היא דמות אשדודית המוכרת כמנהלת בית הספר 'הדר' ומי שהקימה את המוזיאון האתנוגראפי הראשון בעיר. אזולאי הותיר אחריו שלושה ילדים- ניר (59),זהר (54) ואבישי (48), כמו כן זכה לראות בחייו את ששת נכדיו. ביתו זהר שטיינפלד "הוא תמיד קרא לי זהר אזולאי",סיפרה לו על דמותו "היו אנשים שקראו לאבי 'מזוזה' כי אי אפשר היה שלא לנשק אותו".

"אבא אתה עדות לארץ, חיבור בין גולה ומולדת, בין הקיבוץ והעיר" מתוך ההספד
אזולאי נולד במרוקו באפריל 1935, עלה לארץ לבדו בגיל 14 לקיבוץ גבעת ברנר. בהכשרתו הוא מורה לחינוך גופני, פעיל בתנועת "העבודה". בשנת 1974 עבר יחד עם משפחתו לעיר אשדוד, עבד בנמל אשדוד, עבדתו האחרונה הייתה אצל השף אידי ישראלוביץ' במסעדת הדגים. "אבי היה איש של אנשים. מה שמתמצת אותו לדעתי זה מה שבחרתי להגיד בזמן ההספדים" ביתו זהר משתפת ומקריאה "אבא אתה עדות לארץ, חיבור בין גולה ומולדת, בין הקיבוץ והעיר, המזרח והמערב. אבי היה ערבוב של הכל מהכל ולכן הוא היה יכול לגעת בכל כך הרבה אנשים". ההלוויה התקיימה בקיבוץ שדה נחום, ומשפחתו יושבת שבעה בביתו באשדוד.

מוריס וגילה אזולאי, צילום: באדיבות המשפחה
מה הפלא? כאשר שני אחיו הבוגרים ניב קוצר (19) וארד קוצר (17) היו סגנים בתחרות חידון התנ"ך העולמי, הבן הצעיר למשפחת קוצר, שוהם הלומד בכיתה ז' במקיף ג' החליט לקבל השראה ולהתכונן לבחינה בחידון המחוזי, במשניות "עולמם המופלא של חכמים": "חרשתי כחודש ימים, הקדשתי לזה חמש שש שעות ביום. לפני חמש שנים אח שלי ארד זכה מקום שני בתחרות הזו וככה התוודעתי לתחרות". התחרות התקיימה ביום חמישי במרכז תרבות ביד בנימין כאשר לשלב הראשון בתחרות המחוזית הגיעו 24 מתמודדים. צוות השופטים בתחרות: איתיאל בר לוי מנהל האגף לתרבות יהודית, חנוך גנן, מפקד מחוז דרום. מיכאל פיקאר, מפקח חמ"ד מחוז דרום ודוד עסיס, מנהל מחלקת חינוך בנחל שורק. את המקום השני קטפה המתמודדת אשדודית ליאור סלרי ממקיף ה', שריל, אמו של שוהם סיפרה ל"כאן דרום":"למרות ששוהם וליאורה התחרו זה בזה בתחרות הם קבעו ללמוד יחד וללמוד, וזה לא פשוט חשוב מהתחרות עצמה" והוסיפה: "לאשדוד הייתה נציגות מצוינת השנה".
שריפה גדולה משתוללת בשעה זו באזור גן יבנה לכיוון מושב אמונים. בעקבות דיווח למוקד העירוני גן יבנה על שריפה בצומת שתולים, הפיקוח העירוני יצא למקום במקביל למעקב אחר מצלמות האבטחה. צוותי כיבוי אש וכוחות המשטרה הגיעו לזירת האירוע ועושים מאמצים להשתלט על האש. טרם התקבלה מסקנה על הרקע והסיבות לפריצת השריפה.

צילום: הפיקוח העירוני גן יבנה
להקת דולפינים הצטרפו הבוקר למצילים המצילים צארלי רימון וניסים דהן שהיו בסיור שגרתי בחוף באר שבע, באשדוד, היונקים החכמים שחו וקיפצו במים לצידם, לשמחתם הרבה. כך נראתה התחרות בין אופנוע הים לדולפינים, הסרטון לפניכם :
החידון מתקיים זו השנה הראשונה לרגל תחרויות המכביה ה20 שיתקיימו בישראל ביולי. מדובר בשיתוף פעולה בין תחומי הדעת היסטוריה וגיאוגרפיה. התלמידים למדו ערכים, למדו מחוברות שחולקו להם והונחו ע'י המורים להסטוריה ז'ואל עמר ואיציק בן אסולין.
ב-1912, היה יוסף יקותיאלי בן 15 בלבד, לא יותר מנער צעיר, כאשר החליט ש"העם היהודי חייב לערוך אולימפיאדה יהודית". למרות שהרעיון נראה הזוי למדי, הוא לא ויתר על הרעיון, פנה לאישים שונים וב-1928, 16 שנה לאחר שהגה את הרעיון, הצליח לשכנע את הוועדה הארצית של מכבי שהגיע הזמן לקיים את המכביה הראשונה.המכביה אכן נערכה בסופו של דבר ב-1932, כלומר – 20 שנה לאחר שנהגה הרעיון, ותוצר של 20 שנות עבודה!יקותיאלי השיג את מטרתו, עם הרבה נחישות, עבודה קשה ואמונה בצדקת הדרך.
מאז מתקיימות המכביות בזו אחר זו, והשנה נחגוג את קיומה של המכביה ה-20. מספר המשתתפים גדל בכל שנה והאירוע המכביה הפך לאירוע חברתי – לאומי ולא רק ספורטיבי.
דמותו של יקותיאלי, הנחישות שלו והדבקות שלו במטרה – ראויים להוות דוגמה ומופת לצעירים שלנו כיום. לפיכך, לפני כשנה, כשהתחילו ההכנות למכביה ה-20, החל להתגבש גם הרעיון לקיים חידון על תולדות המכביה.הפיקוח על הוראת היסטוריה והפיקוח על הוראת גיאוגרפיה, אדם וסביבה במשרד החינוך, חברו לכתיבת מערכי שיעור ייעודיים וכן חוברת מהודרת ובה קיצור תולדות המכביות.החידון המיועד לבני 15, כגילו של יקותיאלי בשעה שהגה הוא את הרעיון הראשוני.
ואכן- לא נדרשו 20 שנה כדי לממש את הרעיון. תנועת מכבי העולמית והסמנכ"ל שלה – הרב קרלוס טפיירו – נרתמו למשימה בשמחה ואנו עומדים כבר על סיפו של שלב הגמר של החידון, העתיד להתקיים ב-6 ביוני 15:00 בכפר המכביה. בנוכחות ספורטאים מובילים ואנשי חינוך.שלב חצי הגמר נערך ב-9 במאי בכפר המכביה. המשתתפים התמודדו עם שאלות מורכבות ולאחר מכן נהנו מיום כיף ספורטיבי במתקני הכפר.

התעודה הנכספת לה זכו תלמידי נבחרת מקיף ג'