תמרה קליינגון – הכוכבת האשדודית בראיון אישי

  תמרה קליינגון, כוכבת הסדרה הקומית 'סברי מרנן' החלה את דרכה המקצועית כשחקנית בתיאטרון הנוער "יובנטה" של ד"ר מיכאל קיפניס באשדוד, היום כשהרזומה שלה כולל עשרות סרטים בטלוויזיה ובקולנוע היא מלמדת את הדור הצעיר שיעורי משחק דרך קבוצת התיאטרון אנסמבל צִיפּוֹרֶלָה "אני מתייחסת לחיים שלי בהומוריסטיות, כולל ההתאבדות של אמא שלי. הצגת את זה במופע ("תומא משחק מזל") בתור סטאנד-אפ. לצחוק על זה, זה נהדר! ככה יותר קל להעביר מסר, אנשים פתוחים לשמוע שהם צוחקים"

פורסם בתאריך: 30.5.17 18:09

השם תמרה קליינגון בטח מצלצל לכם אם לא מתפקידה כאירנה החיילת ב"אפס ביחסי אנוש" אז מ"סברי מרנן" בתפקיד אלין חסון. והילדים שלכם? מכירים בוודאי מ"תיכון השיר שלנו", "אדומות" או אפילו מעבודתה המשותפת עם יובל המבולבל כלוסי לאסו ב"מר עגבנייה". את מוצאה האוקראיני תמרה לא מסתירה להפך, היא מדברת על פערים עדתיים, מיעוטים ותקרות זכוכית אבל בדרך שלה "אנסבל ציפורלה (קבוצת תיאטרון המעלה מופעים הומוריסטיים, ש.ש) זה כמו מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל, כל אחד מחבריי הקבוצה מגיע מעולם אחר, ממוצא אחר ויחד נוצר משהו מדהים, באמצעות הומור וצחוק מדברים על הכל" קליינגון (35) שזכתה בפרס שרת העלייה והקליטה ע"ש יורי שטרן לשנת 2013 נמצאת בימים אלו בצילומי העונה הרביעית של סברי מרנן, סדרה קומית ישראלית המשודרת החל מאוגוסט 2011 בערוץ 2. הסדרה מתארת את סיפורה של משפחה ישראלית בה מתקיימים נישואים בין-עדתיים, ובאופן קומי את הסטיגמות העדתיות. משפחת חסון היא משפחה מזרחית ממוצא צפון אפריקאי, ומשפחת רוזן היא משפחה אשכנזית, ממוצא מזרח אירופי משווידניצה. קליינגון משתייכת למשפחת חסון, ומשחקת את אלין, אשתו של מני. ממוצא רוסי. אישה מעשית, חדה ונמרצת. "בסדרה אני לא רוסייה סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית, אלא עוד דמות מתוך המשפחה הגדולה". היא מחייכת חיוך רחב ומסבירה על הקשר בינה לבין הדמות "בגלל שבאתי מתרבות שבה מתקנים הכל ויודעים הכל, אני זו שמתקנת מכשירים ומבינה בטכנולוגיה בסדרה. גם במציאות אני יכולה לתקן אבל איך שהוא תמיד נשארים חלקים בסיום המלאכה" היא צוחקת ומספרת בפתיחות על ארץ הולדתה.

"גדלתי באומן, באוקרינה איפה שקבור רבי נחמן מברסלב, כבר אז היה חיבור מאוד חזק ליהדות בלי שהבנתי את זה עד הסוף. לא ידעתי שכשאעלה לישראל כולם ידעו מאיפה באתי, זה מקום מאד קטן. עלינו לאשדוד אני ואבא, חצי שנה אחרי שאמא שלי נפטרה". את התאריך היא זוכרת במדויק  "5.10.93 עלינו לארץ ולא היה לנו קרובי משפחה פה  והגענו לאשדוד.

ליינגון מתוך הסרט "אפס ביחסי אנוש" בבימוי טליה לביא. צילום: ירון שרף / יולי אוגוסט הפקות

למה דווקא אשדוד ?

"אבא שלי פעם סחב ארון עם מישהו שעשה עלייה לארץ ומתגורר באשדוד, מארק פרידמן שמו. אז הוא אמר לאבא 'אם תחליט לעלות לארץ, אני האיש שלך', אז הגענו לאשדוד, למארק" היא מסבירה בפשוטות "באשדוד הייתה לי ילדות קלה וכיפית, בהשוואה לילדות באוקרינה פה יכולתי להגשים את עצמי וללכת לחוגים. עד שעליתי לארץ לא שיחקתי ולא הלכתי לחוגים, היו חיים קשוחים באוקרינה ומרגע שעליתי הכל היה נהדר שיחקתי כדורגל עם החברים בשכונה, נרשמתי לחוג ציור, בלט ותיאטרון. פרחתי, לי אשדוד זכורה כמשהו מאד משמח". אך מסתבר שיש חלום נוסף שהעיר אשדוד הגשימה לנערה בת ה12 שעלתה ארצה עם אביה "עד שלא הגעתי לארץ, לא ראיתי ים אף פעם. באוקריינה אנשים היו נוסעים לים השחור בקיץ, אבל אנחנו לא היינו מהמשפחות שהיה להם את האופציות האלו" היא לרגע לא מתמסכנת, ועם חיוך גדול קליינגון מוסיפה "שעלינו לארץ אני ואבא כל כך שמחנו שהלכנו לים עד פברואר, לא היה לנו קר. וגרנו במקום מדהים קומה 7 מול הים, למשך שמונה שנים ושם היה לי אפילו  חדר משלי!". קליינגון מפליגה במחוזות הזיכרון הרחק לימים בהם הייתה תלמידה בבית ספר בכפר סילבר ליד אשקלון.

איזה תלמידה היית?

"אבא רצה שאהיה רוקחת או כל מקצוע עם קשר וזיקה לביולוגיה או כימיה, לכן הלכתי ללמוד בכפר סילבר ובאמת עשיתי המון בגרויות מדעיות. אבל בסוף אני שחקנית", היא שוב צוחקת.

קשה לנהל שיחה רצינית עם קליינגון. גם שמדובר בנושא רגיש כמו ילדות לצד אם חולה בסכיזופרניה. תמרה, הילדה הקטנה שעליה הוטל לשמור על האם מפני ניסיונות ההתאבדות החוזרים והנשנים של אמה- מדברת על הכל בפתיחות, ובעיקר עם המון הומור עצמי. קליינגון העלתה הצגת יחיד בשם "תומא משחק מזל" המורכבת מרגעי חייה, קטעים אוטוביוגרפיים טרגי־קומיים. "הייתי אמורה לחיות חיים רגילים לגמרי, עיני שקד חומות, גוף דקיק ושובב וקצת קסם אישי. אבל המזל רצה אחרת וכך יצא שלפעמים שיחקתי בו, לפעמים הוא שיחק בי עד שהפכתי לשחקנית", תמרה כותבת בפרטי המופע שהועלה לראשונה בפסטיבל תיאטרונטו שמורכב מסיפורי ילדותה באוקראינה של שלהי האימפריה הסובייטית.

מה פשר שם ההצגה "תומא משחק מזל"?

"השם שלי, תומא והסבר על מהלך המופע – על הבמה נמצא גלגל מזל גדול, שהמקום שבו הוא נעצר מכתיב את הקטע שאותו אני הולכת להציג".

"בברית המועצות כל פעם שמישהו מחברי המפלגה הקומוניסטית היה מת, כדי להימנע מלשדר הלוויות בטלוויזיה היו משדרים בלט" קליינגון משתפת את באי המופע ומוסיפה "כמעט כל יום היו משדרים בלט בטלוויזיה, בכל זאת החברים בפלגה היו די זקנים והרי אי אפשר להראות שהשלטון הקומוניסטי מתפרק אז בלט! ובשבילי? זה היה חוג בלט!" קליינגון לבושה בבגדי בלט וממחישה לקהל צעדי בלרינה. אך יותר מהחצאית הורודה שלגופה הקסם האישי והכנות שובים את לב הקהל. "כיתה ב', אני רצה הביתה מדליקה את הטלוויזיה" ומיד מוסיפה כשידיה על ראשה במין מבט של איך שכחתי "החוקים", היא מסבירה, ומיד פותחת צוהר לעולמה האבסורדי בו היא זו שנאלצה לשמור על אמה, שלא תפגע בעצמה ותנסה לשים קץ לחייה "חלונות ודלתות, ללכת למטבח לשים את כל כלי החרסינות על עדן החלון כדי שאם אמא תרצה לקפוץ מהחלון, היא תפתח את החלון משהו מכל החרסינות יתנפץ ואני אשמע. והמרפסת? לנעול את הדלת, להחביא את המפתח. אמא? את ישנה? אפשר להתחיל! אני נותנת סימן למאסטרו בשחור לבן, ומתחילה לרקוד" צלילי המוזיקה כבר ברקע וקליינגון מציגה לקהל יכולות בלט מרשימות. תמרה מספרת לקהל איך הסתיים הסיפור בדרכה המיוחדת "האמת היא שתמיד חלמתי שיהי לי מופע משלי. וכשהייתי קטנה אמא אמרה לי 'תחלמי- חלומות מתגשמים' ובגיל 11 חלמתי שאמא שלי קופצת מהחלון ובגיל 12 החלום הזה התגשם!" קליינגון מוסיפה "החלום של אמא שלי היה למות, החלום שלי היה שהיא תחיה. בעיה, מי מגשים חלומות אלוהים? למי הוא יקשיב לה או לי? ומיד, במין ביטחון ששמור רק לה היא ממשיכה 'תשמעו קטע..'

מתוך ההצגה "תומא משחק מזל" צילום: מוטי מילרוד

למה בחרת להציג את ילדותך בהומור?

"אני בעצמי מתייחסת לחיים שלי בהומוריסטיות, כולל על ההתאבדות של אמא שלי. הצגת את זה בתור סטאנד-אפ. לצחוק על זה זה נהדר. ככה יותר קל להעביר מסר, אנשים פתוחים לשמוע שהם צוחקים".

איזה תגובות את מקבלת?

"אנשים ממש כותבים לי דברים מדהימים. אחרי ההצגה אני רואה ילדים שמחבקים את ההורים שלהם. וכולם שמחים בעובדה שיש משפחה שמחה ובריאה. הרבה אנשים שההורים שלהם היו חולים כשהם היו ילדים קטנים, או ילדים להורים שנפטרו צעירים מרגישים הזדהות גדולה. הייתה מישהי שכתבה לי שאני נס שיצאתי בסדר אחרי הכל. אנשים מתפרקים, ומספרים לי על החוויות שלהם".

הראיון עם תמרה נערך יום לאחר שהיא חוזרת ארצה יחד עם שאר חברי אנסמבל ציפורלה (אפרת אביב, דאנה איבגי, בן פרי, תומר נהיר פטלוק, לוטוס אתרוג,  גל פרידמן, דודו גולן ועמרי דורון) מניו יורק, המקום בו נישאה באוגוסט 2015. לאחר שנה ושמונה חודשים של זוגיות, קליינגון והחבר, יונתן ברק התייצבו בבניין העירייה בניו יורק עם חבריהם לאנסמבל ונישאו באופן אזרחי.

חתונה אזרחית, למה?

"כי אני יהודיה מהצד הלא נכון, ולכן חבל שהמדיה לא מאפשרת לי להתחתן. מצד שני בדיוק הייתי עם חברי ציפורלה בסיבוב הופעות בניו יורק אז בין ההצגות קפצנו להתחתן" היא מסבירה בקלילות.

כאמנית ותיקה באנסמבל אין זה מקרי שדווקא חבריה היו אלו שחלקו איתה רגע מרגש של זוגיות ומיסוד הקשר" דאנה איבגי ונמרוד היו הרבנים שלו, שחיתנו אותנו. במקום לשבור כוס חיברנו שני כבלים חשמליים שהדליקו את כל המנורות הקטנות באולם ואמרנו 'אם נשבור אי פעם (אחד לשנייה) את הלב, שישבר לנו הראש'", מדליקה כבר אמרנו?

בכדי להבין את הייחודיות של אנסמבל יש להבין כיצד הכל התחיל "מקור השם ציפורלה לקוח מבדיחה פנימית של חברי האנסמבל כאשר אחד המורים בסטודיו למשחק בו למדו הסביר לחבורה שבכל שחקן ושחקנית קיימת מציפור אגו קטנטנה  שאף פעם לא שבעה", נכתב באתר הרשמי. חברי הקבוצה הכירו בכיתת לימוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב, והחליטו להקים תיאטרון חדש שיהווה אלטרנטיבה לתיאטרון הממוסד והשמרני. ציפורלה מציגה תפיסה ייחודית של תיאטרון המשלבת מספר רב של ז'אנרים בתוך מופע, המתחברים לכדי אירוע בימתי סוחף ומשעשע. כך למשל אפשר למצוא קטעי סאטירה ונונסנס לצד עבודת אקרובטיקה וקטעי מחול. כל מופע מורכב ממספר של קטעים המתכתבים עם המציאות הישראלית ובוחנים אותה מזווית הומוריסטית ומלאת דמיון.

את דרכה כאמנית החלה קליינגון באשדוד, בתיאטרון הנוער "יובנטה" של ד"ר מיכאל קיפניס. בהיותה בת שש עשרה השתתפה קליינגון בתחרות של הקראת שני מונולוגים וריקוד שנערכה באשדוד ואף זכתה בפרס לאמנים צעירים. לפני שנים מספר היא 'סגרה מעגל' שהגיעה בתור מורה למשחק לתיאטרון של קיפניס. קליינגון עברה מכינה בת שנה בסטודיו למשחק ניסן נתיב ובשלב הבא למדה במסלול התלת-שנתי בסטודיו, אותו סיימה ב-2005. שם, כאמור פגשה את חבריה לאנסמבל ציפורלה.

 תמרה, מה המסר שלך לאמנים צעירים?

"אני מעבירה סדנאות, שהמסר שלהם הוא לא להפסיק לחלום, ולהיות מוכן לעבוד מאד מאד קשה. בתור מישהי שהלכה כנגד רצונו של אבי להיות רופאה או רוקחת והתקבלה לניסן וסללה לבד, ממש לבד את הדרך למקצוע. המסר שלי הוא ללכת עם מה שאוהבים, הרי קמים כל יום לעבודה אז לפחות שהמקצוע יהיה אהוב"

 איך באמת אבא קיבל את המקצוע שבחרת?

"עכשיו הוא מעריץ מספר אחד, אין הצגה שהוא מפספס".

את הראיון תמרה חותמת בבשורה משמחת, וחושפת לראשונה כי היא בהריון "את הבת אני אגדל באהבה לא משנה איזה מקצוע היא תבחר". נו, מה נותר לאחל? שיהיה במזל טוב.

 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר