מתנדבי עמותת אור ירוק קיימו במהלך ימי חג הפורים פעילות בגן יבנה, באר טוביה וקריית מלאכי. במסגרת הפעילות חילקו המתנדבים לתושבים חומרי הסברה על סכנות הכרוכות בשילוב בין אלכוהול לנהיגה בהם הודגש כי למרות המצווה לשתות ולשמוח בפורים, חשוב לזכור שלא לעלות על ההגה לאחר מכן. בנוסף חילקו לתושבים צמידים זוהרים שעליהם הכיתוב "נהגת ש
מתנדבי העמותה. צילום: אור ירוק
יכור – סיכנת חיים".
בפעילות, שהתקיימה בסיועה של חברת "אלדן", השתתפו מתנדבי עמותת אור ירוק וחברי קבוצות הנוער של עמותת אור ירוק לכבוד שניאור חשין. מתנדבי אור ירוק בקהילה קיימו 119 פעילויות ב- 100 רשויות ברחבי הארץ. קבוצות הנוער של אור ירוק קיימו 49 פעילויות ב- 20 רשויות ברחבי הארץ.
מנהיגי מחאת השבת מבקשים תשובות ברורות: לאחר ארבעה שבועות בהן לא חולקו דו"חות כחלק מאכיפת חוק העזר העירוני – המחאה מתחדשת. הסיבה – הפסקת הדו"חות לא לוותה בהצהרת כוונות על מדיניות חדשה של החזרת הסטטוס קוו למצבו הקודם או הסבר מדוע הופסקה באחת. "לא השתנה דבר. ראש העיר עדיין שותק" מסבירים ראשי המחאה את החזרה לרחובות העיר "מי מבטיח שהדוחות לא יחזרו? מדוע אין יוזמה ברורה וחד משמעית לתיקון חוק העזר שיעגן את פתיחת מוסדות התרבות, החינוך, הספורט, הפנאי והבידור, מתחמי בבילוי בשבת. המתנו, לא עוד! ממשיכים בכל הכח!".
כרזת המחאה
המחאה תתקיים בצאת השבת בכיכר העירייה בה התקיימו ההפגנות הקודמות בבחינת "מפסיקים איפה שעצרנו". ביום רביעי הקרוב צפויה להתקיים מחאה נוספת במועצת העיר עם העלאת חוק העזר העירוני לדיון בעקבות ההצעה לסדר יום של חבר המועצה, שמעון כצנלסון, עליה חתמו תשעה מבין חברי המועצה. ביניהם גם חברי קואליציה.
במקביל פרסמו ראשי המחאה מנשר הסבר לפעילים המפרט את הדרישות לשינוי ומה נעשה עד כה- וזה תוכנו:
מה אנו דורשים בשימכם ממקבלי ההחלטות בעיר?:
לפתוח בשבת לאלתר את מוסדות הפנאי, התרבות, החינוך והספורט (כפי שמתחייב בחוק העזר העירוני הקיים אך לא מקויים כבר שנים)
טרם הבחירות המוניציפאליות, לעגן בחוק עזר עירוני חדש את :
א. פתיחת מתחמי בילוי ברובעים המעורבים בשבת, כפי שהיה נהוג לפני חוק המרכולים.
ב. פתיחת מתחמי הקניות והבילוי ב"BIG", "סטאר סנטר" ו "חופי הרחצה" בשבת.
ג. פתיחת מוסדות הפנאי, התרבות, החינוך והספורט בעיר בשבת.
טרם יציאה למכרז, הבטחת הפעלת מיזמי פנאי תרבות חינוך וספורט גם בסופי שבוע כמתחייב בחוק העזר העירוני
הרשת השבוע געשה בעקבות החשיפה של החבר של אלכסה דול ברשתות החברתיות , היו ימים שצלמי הפאפארצי היו דופקים קופה מתמונה כזו, אבל בעידן האינסטגרם זה הפסד ידוע מראש. לחיי הלייקים והסטורי
הציבור הדתי – לאומי והחרד"לי באשדוד החליט לומר את דעתו בעניין השבת, לא עוד ישיבה על הגדר או הסכמה שבשתיקה אלא עמידה איתנה מאחורי השבת כערך דתי- הלכתי ואם תרצו ישראלי. "לא באנו להציב מתווה, באנו להציג את השבת כערך ציבורי במדינה יהודית. להשמיע את קולו של הציבור היהודי" מסביר חיים אליהו מארגון חותם – פועל במטרה להשיב את היהדות למרכז סדר היום הציבורי.
"זהו כנס לחיזוק האחדות והשבת בעיר. לאחדות – כי אסור לנו להיכנס למלחמות מיותרות, לא באשדוד ולא בכל מקום אחר במדינה. ולשבת – כי אנחנו חיים במדינה היהודית היחידה על פני הגלובוס, ובמדינה כזו השבת היא לא עוד יום רגיל אלא יום בעל ערך לאומי ויהודי מובהק. זה דבר שהיה ברור למקימי המדינה הזו, וברור גם לקונצנזוס רחב בציבור גם היום. לא נשכח כי יש פה גם פן חברתי של זכויות סוציאליות שחשובות לכולנו. אנחנו אוהבים את אשדוד על כל תושביה ואת השבת. ואנחנו נפעל רק בדרכי נועם לקידום הנושא". סיכם אליהו.
הרב יגאל קמינצקי, רבה של גוש קטיף לשעבר וראש הישיבה בניצן אחד הדוברים המרכזיים בכנס הוסיף:. "אנחנו בסך הכל רוצים את טובת השבת, את טובת עם ישראל, את טובת העובדים, אנחנו הולכים להסביר לאנשים למה זה טוב ערך השבת, בכלל – למה ערכים יהודיים זה דבר טוב. זה דבר שהוא פשוט אין פה שום דבר מסובך, אני מאמין שבסופו של דבר אנשים יבינו שבסופו של דבר זה טוב לכולם, לעם ישראל ולכולם. תשאלי את העובדים בעצמם אם הם מעדיפים לעבוד בשבת או לנוח. הם היו אומרים לך שהם היו מעדיף לנוח. כל אחד מעדיף ששבת יהיה יום של משפחה שאפשר להיפגש, לשבת ביחד לשוחח לשיר ולהנות, ואנחנו גוזלים את זה מעם ישראל".
להנות, בדיוק. עבור הרבה משפחות להנות זה לאכול גלידה בביג פאשן, לקנות שמלה בסטאר סנטר ובכלל להינות מספרייה עירונית ביום המנוחה
"אי אפשר להיות צדיק על חשבון אחרים. אי אפשר להינות על חשבון אנשים אחרים, שאת הולכת לקנות את גורמת לאלפי אנשים לעבוד בשבת. זה פשוט לא?"
הרב קמינצקי. צילום: ויקיפדיה
לא. העיר באשדוד מורכבת מרוב חילוני שמרגישים שהמרחב הציבורי בשבת משתנה וגם את כבשת הרש הנמצאת בפאתי העיר – נלקחת
"אנחנו באים להסביר, השבת היא ערך לאומי, איך אמר אחד העם? יותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמרה עליהם, זה כולם הסכימו אפילו אנשים חילוניים – בן גוריון וביאליק – כולם הבינו שהשבת היא ערך. ויש פה התנגשות בין ערך פרטי לערך לאומי, אני לא בא להפגין אני בא לעורר ולהסביר ולדבר ולהביא את האנשים להבנה בערכים האלה".
אז המשמעות של סגירת חנויות בשבת ובכלל של המרחב הציבורי היא כפייה דתית
"אני מבי את הצד הפרטי אבל בהתנגשות הזו מול ערך פרטי ולאומי אני מדגיש את הערך הלאומי ובמקרה הזה שמירת השבת. הרבה פעמים הצד הלאומי אצלי גובר על הצד הפרטי, אני הייתי אולי הייתי מעדיף לא להתגייס לצבא אבל אני עושה כי אני מאמין שזה דבר חשוב וערכי למרות שאני יכול לההרג בצבא. אני מעדיף את הערך הכללי על הערך הפרטי. כל מי שחשיבות עם ישראל בראשו מבין ששבת זה דבר מיוחד במינו וזה לא בא מהצד הדתי דווקא, בן גוריון היה זה שאמר שצריך לשמור על הפרהסיה בשבת, וביאליק אמר שאנחנו לא נהיה מדינה אם לא תהיה שמירת שבת במרחב הציבורי".
משפחת חסן-סרוסי מאשדוד אינה יודעת את נפשה מרוב צער ואבל. בחודש האחרון ביקרו בני המשפחה פעם אחר פעם בבית העלמין: בתחילה נפטר יעקב חסן בן 61, שהיה נגר מוכר בעיר מבעלי נגריית מבורך הנקראת על שם אביו שהלך לעולמו לפני שנים והיה הנגר הראשון באשדוד. אחרי כשבועיים הלך לעולמו הדוד, איש הציבור מישל סרוסי. והיום הובאה למנוחות אמו של יעקב, ז'קלין – אחותו הגדולה של מישל.
ז'קלין חסן סרוסי ז"ל. התמונה באדיבות המשפחה
יעקב נפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן, כך גם מישל שהיה בן 79 במותו. ואילו ז'קלין מוכת היגון לא קמה היום משנתה והיא בת 86.
"אמא מתה מות נשיקה", אמרה הבת לימור חסן מורד. "אחי ראה אותה מוקדם בבוקר ישנה, הלך לבית הכנסת וכשחזר מצא אותה מעורפלת הכרה. צוות מד"א ניסה להחיותה ונאלץ בסופו של דבר לקבוע את מותה. לאמא מאוד כאב על הבן שלה האהוב, יעקב, שמת אחרי 8 חודשי מאבק בסרטן, הצער הרג אותה. כשמישל נפטר לפני כשבועיים, לא העזנו לספר לה, לא רצינו לצער אותה עוד יותר".
יעקב ואמו ז"ל. התמונה באדיבות המשפחה
האחים ז'קלין ומישל ז"ל. התמונה באדיבות המשפחה
לימור הספידה את אימה בהלוויה שנערכה אחר הצהריים באשדוד:
"אמא יקרה שלי,איך הלכת ממני? לא יכולה לכתוב מילות פרידה, כל תמונות ילדותי עוברות בראשי, הילדות ברחוב הראשונים, בת הזקונים שלך שטיפחת ופינקת כל הזמן, כל הזמן דואגת ושואלת, כל הזמן שמחה ומחבקת ולהסתכל בעניים שלך זה לדעת שהכל יהיה בסדר!
למי אני אתקשר עכשיו כל יום ואשמע ממך שהכל יהיה טוב אל תדאגי יה בינתי,אלוהים ישמור אותך ואת הבנות אל תדאגי יה בינתי. השארת לי חלל עצום בלב כאב שלא נתפס. אמא יקרה לא סבלת את הכאב על ג׳קוב לא רצית לאכול כלום ולא לשתות. עכשיו תיפגשי את אבא ואת ג׳קוב ודוד מישל, מרסל ואשר.
אמא אני אוהבת אותך לעד ולנצח, תשמרי עלינו שלחי לנו קצת נחת למשפחה. תדאגי לסדר לנו שם למעלה את כל העיניינים שהרי את צדיקה ותפילותייך יתגשמו במהרה.
משפחת חסן בדרכה לישראל. התמונה באדיבות המשפחה
למדתי מימך כל כך הרבה אמא, מה זה לאהוב ילדים ולהילחם עליהם כמו לביאה לא משנה מה הקשיים שאנחנו נתקלים, מה זה להעניק, לרקום פרחים לאהוב ליבך, לבשל מטעמים בסירים גדולים שלא יחסר לאף אחד, הטעם של הקוסקוס המיוחד שלך, העוגיות של שבועות ועוד מטעמים, לסרוג נעליים וסוודר לנכדים הקטנים שנולדו.
משפחת חסן בימים שמחים יותר. התמונה באדיבות המשפחה
כמה אהבה אמא כמה. מה זה לפתוח את הבית לחום אהבה ושמחת חיים, תמיד לראות את העולם במשקפיים ורודים, אני אוהבת אותך אמא, ותסלחי לי שלא באתי בשבת, אבל מבטיחה לפגוש אותך שוב בחלומות, לנשק ולחבק אותך לנצח נצחים".
ז'קלין ז"ל עם אחותה יהודית גרנות. התמונה באדיבות המשפחה
לימור הוסיפה עוד: "אנחנו לא מעכלים, כל האובדן הזה בתוך זמן כל כך קצר, לא נתפס בכלל. אמא הייתה האחות הגדולה במשפחת סרוסי. אישה צנועה וענווה, אופטימית, רוצה רק טוב. היא גידלה אותנו, שבעה ילדים, והשאירה אחריה גם נכדים רבים ונינים. היא ואבא עלו לארץ מתוניס בשלהי 1956 כזוג נשוי עם ילדים. הם היו מראשוני וממקימי אשדוד וחיו ברחוב הראשונים. אבא פתח את הנגריה הראשונה שקיימת עד היום וגם היה ממקימי הפועל אשדוד בכדורגל".
את מסיבות הפורים, הפסקת מתן הדו"חות והאכיפה של חוק העזר העירוני מארגני מחאת השבת מפרשים כניצחון, ומבקשים להכות בברזל בעודו חם: "כבכל חודש גם ביום רביעי הקרוב , ראש העיר מזמין את כל התושבים לישיבת מועצת העיר שתתקיים בבניין העירייה ביום רביעי הקרוב ה-7.3.2018, בשעה 18:00 בקומה 5. על סדר היום : תיקון חוק העזר העירוני לגבי סגירת עסקים בשבת , וכן – סגירת כבישים בשבת ע"י תושבים המתגוררים ברובע ז'" אומרים ראשי המחאה. כזכור את חוק העזר העירוני עולה לדיון בעקבות מהלך של כצנלסון שהצליח לאחד את הקואליציה והאופוזיציה ולחייב דיון בנושא.
הזמנה למועצה
"הפעם, בשונה מהרגיל ראש העיר חייב לתת לשאלות אלו תשובה. חשוב להגיע ! להסתכל לראש העיר ולנבחרי הציבור (הקואליציה והאופוזיציה) בעיניים ולראות כיצד מתייחסים לצרכים של 80% מהציבור בעיר. נוכחנו בחודש האחרון, שאנו יודעים לדרוש ואכן סדר היום משתנה (הפסקת הדוחות ואף מסיבות פורים שלא נראו מזה עשור בעיר) ביחד אתכם, לא מוותרים על זכויותינו הבסיסיות, לא ניתן להפוך את אשדוד לבית שמש. אשדוד לא תהייה בית שמש 2.לא מוותרים על העיר. רק יחד ננצח" סיכמו.
אז מה יקרה במועצת העיר הקרובה ומה היה לכצנלסון לומר בעניין- קראו את הראיון המורחב עם המועמד לראשות העיר.
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בדרום אישרה את תכנית "לב רובע ט"ו" שמקדמות העירייה ורשות מקרקעי ישראל במסגרת הסכם הגג באשדוד. יחד עם זאת הוועדה קבעה שיש להנמיך בשלוש עד שש קומות את בנייני המגורים המתוכננים להיבנות בצד המזרחי של המתחם, לאורך שד' גורדון. בסך הכל מדובר על הפחתה של 54 יחידות דיור מהתכנית שהוגשה.
התכנית שבעירייה מכנים "מתחם הצעירים" (מס' 6 במפה המצורפת) מדברת על תוספת של 748 יחידות דיור – ולפי גרסאות אחרות יותר מ-900 – בבנייה רוויה של בניינים גבוהים בני 9 עד 27 קומות ובנוסף שטחים למבני ציבור ושטחי מסחר.
מפת המתחמים החדשים של אשדוד הכלולים בהסכם הגג
במהלך הדיון שהתקיים בשבוע שעבר הופיעה בפני הוועדה חברת מועצת העיר הלן גלבר, שטענה שיש בתכנית פגמים תכנוניים ושקיימת בעיה בכך שהקרקע הוקצתה על ידי עיריית אשדוד לגורם אחר.
גלבר. צילום: ניר כפרי
גלבר הזכירה לנוכחים שבאחרונה (לפני כשלושה שבועות) הוגשה עתירה מינהלית בעניין מצד מאות תושבי הרבעים הדרומיים נגד העירייה ונגד רשות מקרקעי ישראל. התושבים מתנגדים נחרצות לתכנית שמנוגדת לצביון השכונה, המתאפיין בווילות ובנייני מגורים נמוכים יחסית.
במצב דברים זה ההכרעה עוברת לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. אם הוא יקבל את עתירת התושבים הץמונה תתהפך, ואם ידחה אותה – אישור התכנית בוועדה המחוזית ייוותר על כנו.
סא"ל (במיל') שמעון סיטניאקובסקי שירת 22 שנים בצה"ל, בעל ניסיון בהובלת פרויקטי פיתוח, ייצור ואחזקה במגוון טכנולוגיות. בתפקידו האחרון כיהן כמפקד מפעל הרכב במרכז שיקום ואחזקה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל. המפעל, אשר מונה כ-500 עובדים (אזרחים עובדי צה"ל ואנשי קבע), עוסק בפיתוח, ייצור ואחזקה של אמצעי לחימה לכוחות היבשה.
סיטניאקובסקי (43) החל בפברואר את תפקידו כסמנכ"ל הלוגיסטיקה והנדסה בנמל אשדוד, לאחר שנבחר בהליך של מכרז פומבי וגבר על מתמודדים אחרים לתפקיד. סיטניאקובסקי בעל תואר ד"ר בהנדסת תעשיה וניהול מאוניברסיטת בן גוריון.
מנכ"ל חברת נמל אשדוד, יצחק בלומנטל, "לאחר תהליך מיון של המועמדים שהתקיים באופן פומבי ושוויוני בחרה ועדת הקליטה בשמעון סיטניאקובסקי. מדובר בצעד חשוב נוסף של הנהלת הנמל בהערכות לתחרות הצפויה בנמלים לקראת פתיחתם של הרציפים החדשים".
לפני מספר שבועות סוכלה הברחת סמים מסוג קוקאין שהוסוו בתוך בקבוקי שמפו שהגיעו מחו"ל. חבילה שהגיעה מחו"ל ומוענה אל תושבת אשקלון, הוכנסה למעקב הצמוד של בלשי המשטרה. לאחר שבלדר העביר את החבילה מרשותה אל מזמין המשלוח, פשטו בלשי המשטרה ועצרו את שלושת החשודים המעורבים. בתוך בקבוקי שמפו שהיו בחבילה שנשלחה נמצאו כחצי ק"ג סם מסוג קוקאין נוזלי. שלושה חשודים נעצרו כאמור והועברו לחקירה ביחידה המרכזית לכיש. בתום חקירה מאומצת, נמצאה תשתית ראייתית כנגד אחד החשודים, תושב אשדוד בן 45 ומחר צפויה הפרקליטות להגיש כנגדו כתב אישום בפרשה.
לא בקבוקים תמימים. צילום: דוברות המשטרה
״ידה הארוכה של משטרת ישראל, שיתוף פעולה פורה עם גורמי אכיפה נוספים ויצירתיות מבצעית נגד עבירות פליליות, הן אלו שיגנו על ציבור שומר החוק מפני סכנה לשלומו וביטחונו״,
זוכרים שחשפנו לכם שממש כאן באשדוד יש מקהלה מיוחדת במינה ? אז היום חברי 'לגעת בלב' ההרכב המוזיקלי המשולב לילדים ונוער עם צרכים המיוחדים של המרכז למשפחה בניהולה של דבורי צור ומחלקת שיקום בעירית אשדוד רגשו את כולם בטקס מצטיינים ביד לבנים. "שנמשיך לראות את השילוב של ילדנו בכל תחומי החיים כבסיס לחברה מכילה וסבלנית כחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי".סכימה הפעילה החברתית נורית טופז ואימה של אמילי.
בימים אלו עלה לאתר "הד-סטראט" פרויקט מימון המונים של המוזיקאי האשדודי ארתור ברודסקי המבקש לגייס 20,000 לטובת הקלטת השיר "המדינה" שנכתב, עובד והולחן על ידי ברודסקי לרגל חגיגות ה-70 למדינת ישראל. "קוראים לי ארתור ברודסקי ואני מתעסק במוזיקה מאז שאני זוכר את עצמי. פסנתרן, מלחין ומעבד מוזיקלי, בעל אולפן הקלטות ביתי. "המדינה" נכתבה בשנים הראשונות לאחר עלייתי לארץ. השיר נכתב בין רגע, וכבר לאחר יומיים היה לאחר עיבוד מוזיקלי מלא. המון שירים והלחנות מאחוריי, אבל השיר ה"מדינה" חשובה לי מאוד באופן שונה למדיי. החלום שלי שהשיר יכנס להיסטוריה של העם שלנו. שיר שלדעתי יגע בכל לב ולב של כל אחד שאוהב את הארץ שלנו. אני חושב שאין הזדמנות מתאימה יותר מעכשיו, לקראת חגיגות 70 שנה למדינת ישראל. מתי "המדינה" יכולה להיות משמעותית יותר מעכשיו?"
ברודסקי מבהיר כי "הסכום שמצויין זה הסכום הדרוש להקלטת השיר בצורה מקצועית באולפן מקצועי. ולא מעבר".
המוזיקאיהאשדודי מציין שיש לו 160 שירים באוסף, ברוסית או מתורגמים לעברית. אופרת רוק בשם "משה" עם הלחנה ועיבוד שלו.ו-4 הצגות עם הפקות מוזיקליות שלו אך זה ה"בייבי שלו".
שמונה ילדים במצבי חירום וסיכון מאזור אשדוד ואשקלון מחכים כבר תקופה ארוכה למשפחות אומנה מהאזור שיוכלו לקלוט אותם ולהעניק להם בית חם, שבו יוכלו לקבל את הדרוש להתפתחותם עד שתתאפשר חזרתם להוריהם הביולוגיים. כעת יש מחסור חמור במשפחות אומנה, בעיקר עבור אחים וילדים עם צרכים מיוחדים. “הם נשארים בביתם או מחכים במרכזי חירום בעקבות המצוקה והמחסור”, אומרת מירה ורקר, מגייסת משפחות אומנה במכון סאמיט, המסייע לילדי אומנה ולמשפחות אומנה.
משפחת אומנה מהווה, למעשה, פתרון זמני לתינוקות וילדים בסיכון שהוצאו מחיק משפחתם בעקבות החלטת גורמי הרווחה ובאישור בית משפט. תוך כדי השהות באומנה משקמים גורמי הרווחה השונים את ההורים הביולוגיים, כי השאיפה היא להחזיר את הילד בסופו של יום אל ביתו.
אצל אחת ממשפחות הקלט ממתין גם אושר (כל השמות בכתבה בדויים), בן השנה, שנולד לאימא מכורה לסמים קשים. בחייו הקצרים הוא חווה הרבה. הוא ילד מקסים, סקרן ומלא אנרגיות, שעושה עכשיו את צעדיו הראשונים הרחק מאימו, שנכנסה למוסד לגמילה מסמים.
אילוסטרציה: דוד בכר
“מגיעים אלינו ילדים במצבי משבר שחוו טראומה בעצם ההוצאה שלהם מהבית והפרידה מההורים, שיושבת על טראומות נוספות כמו אלימות, הזנחה ומצוקה כלכלית”, אומרת ורקר. “אנחנו מחפשים משפחות חזקות ויציבות שיכולות להתמודד עם המורכבות הזו, שגם יכולות להכיל את הילד וגם לתת מקום למשפחה הביולוגית של הילד”.
באזור אשקלון והסביבה מחפשים אחר משפחות חילוניות ודתיות בעלות יציבות כלכלית ומצב בריאותי תקין, היעדר רישום פלילי ובגילי 55-30. “משפחה אומנת מקבלת סל תקציב חודשי למימון הוצאות של ילד, ויש החזרים על הוצאות בסיס כמו חינוך, טיפולים ועוד. המשפחות מקבלות ליווי מקצועי על ידי עובדת סוציאלית, שמלווה אותם מרגע ההשמה ונותנת הדרכות וייעוץ להורים מתוך תפיסה שהורות באומנה היא לא הורות רגילה”, מסבירה ורקר. “חסרות לנו משפחות לאחים שאנחנו לא רוצים להפריד. בנוסף, יש מחסור בבתים לילדים הגדולים. ילד קטן לוקחים מיד כי קל להכיל אותו ולעצב אותו, אנחנו בהצפה של ילדים גדולים”.
צילום: מוטי מילרוד
מכון סאמיט הוקם ב—1973, ומאז ועד היום עוסק בקידום ושיקום צעירים נפגעי נפש באמצעות מסגרות טיפול ייחודיות ופורצות דרך. בנוסף, המכון מפעיל מרכז טיפול והדרכה עבור הורים למתבגרים. זה כעשור שירות האומנה של מכון סאמיט מסייע למאות ילדים ונוער בסיכון מאזור ירושלים והדרום, אשר הוצאו מחזקת הוריהם לאחר שעברו התעללויות קשות והזנחה. שירות האומנה מפעיל קלטי חירום ומאתר ומכשיר משפחות אומנה שיעניקו בית חם לילדים.
“אפשר להביא אחות בלי היריון”
בני הזוג לוי מאשקלון התוודעו לראשונה לקיומו של מכון סאמיט בעקבות כתבה שפורסמה ב"כאן דרום" לפני כשמונה שנים. היו להם אז שלושה ילדים, בני 11,14 ו-7, והם דיברו על הרחבת המשפחה, אולם ברור היה להם שבשל מצבה הרפואי של האישה, הדבר לא יתאפשר. “הבנו שאין שום סיכוי שהיא תצליח להחזיק היריון והסברנו את זה גם לילדים, שמאוד רצו אחות קטנה”, מספר רפי, אב המשפחה. באחד מימי השישי דפדפה הילדה האמצעית בעיתון ונתקלה בכתבה המדוברת. “היא באה אלינו עם העיתון, שמה אותו על השולחן ואמרה ‘תראו, אפשר להביא אחות קטנה גם בלי להיות בהיריון’”, משחזר רפי.
מה עבר לכם בראש באותו רגע?
“לא היה לנו מושג על מה מדובר, לא הכרנו את הדבר הזה קודם. אשתי ואני הסתכלנו אחת על השני, וכבר במבט בינינו הבנו שאולי הילדה צודקת. לא רק שלא ביטלנו את הרעיון, כבר ביום ראשון התקשרתי למספר הטלפון שהיה מצורף לכתבה והתעניינתי. תוך מספר ימים קיבלנו בדואר ערימה של טפסים”.
מה שאלו?
“הכול, פשוט הכול. זאת חקירה עד לפרטים הקטנים ביותר. אני הייתי אז בן 40 פלוס ושאלו אותי על הגננת שלי. הרגשתי שעושים בדיקה מקיפה ויסודית ושחשוב להם למצוא בתים ראויים לילדים הללו”.
לאחר שמילאו את הטפסים והחזירו, המתינו בני הזוג לשיחת הטלפון, כפי שהובטח להם, אך עברו חודשיים, וזאת לא הגיעה.
ניסית לברר מה קורה עם זה?
“לא, דווקא לא ביררתי. אחרי ששלחתי את הטפסים הם אמרו שייצרו קשר. אנחנו הרגשנו שעשינו את שלנו; אם יחזרו אלינו, זה יהיה הסימן שלנו, ואם לא — אז כנראה שלא נועדנו לזה”.
אחרי חודשיים הגיעה שיחת הטלפון ונקבע ביקור בית. “ציפיתי לביקור רגיל, כוס קפה, עוגה, אבל זה ממש לא היה ככה. הגיעו אלינו הביתה ובדקו את הכול, כולל מה יש בארונות במטבח. זאת לא הייתה התחושה הכי נעימה, אבל הערכתי מאוד את העובדה שעושים עבודה יסודית כל כך והבנתי מאיזה מקום זה מגיע”.
לאחר הביקור התבשרו בני הזוג שהם עוברים לשלב הבא ומוזמנים לקורס של יומיים, שאליו מגיעות משפחות אומנה וילדי אומנה, ובו כולם מספרים את סיפורם. שם הבין רפי לראשונה את המשמעות של המהלך שהם עומדים לעשות. משפט אחד ששמע מפיה של אם אומנה אחרת מלווה אותו עד היום. “היא אמרה, ‘אל תחשבו שזה פיקניק’, וזה איתי עד היום. עד לרגע הזה לא ממש עצרתי לחשוב על המורכבות שיש סביב זה. מבחינתי, מביאים ילד ומגדלים אותו, לא חושבים יותר מדי על הקשיים ועל כל הסיפור שיש מסביב”.
ואז על מה חושבים?
“המון חששות, אבל מצד שני זה אתגר גדול יותר שאנחנו היינו מוכנים לקחת אותו. חששתי שנקבל ילד שלא נצליח להתמודד עם הקשיים שלו, ילד שיגיע אלינו הביתה ויזעזע את כל מה שבנינו, ילד שאולי לא נצליח לעזור לו ולהיות לו המשפחה התומכת שהוא כל כך זקוק לה. אלה ילדים שבאים ממשפחות קשות, זה משפיע עליהם מכל הבחינות, ופתאום הבנתי שזה גם עלול להשפיע עלינו”.
“תמר ננטשה בכניסה לשירותי הרווחה”
בתום הסדנה הוזמנו בני הזוג למפגש נוסף, הפעם עם הילדים הביולוגיים שלהם, על מנת שיהיו שותפים לכל התהליך. “הילדים ידעו, כמובן, אבל השתדלנו עד השלב הזה לא לעדכן אותם יותר מדי, כי חששנו שהם עלולים להתאכזב. זה כבר היה השלב הסופי, שאחרי שעברנו אותו הודיעו לנו באופן רשמי שסיימנו את התהליך ושכעת נותר לנו רק להמתין לילד. ביקשנו אם אפשר שזאת תהיה ילדה וחיכינו לטלפון”.
גם הפעם הציפייה ארכה יותר זמן מהמשוער, אך בפעם הזאת רפי לא ויתר והתקשר למשרדים על בסיס יומי. “כבר התחלנו להתאכזב. אבל מי שמכיר אותי, יודע שאני יכול להיות נודניק לא קטן. אז התקשרתי והתקשרתי, וכל הזמן אמרו לנו שמנסים לאתר”. ארבעה חודשים אחר כך ושבעה חודשים מהיום שבו ראו לראשונה את הכתבה בעיתון הם התבשרו שנמצא מי שזקוק להם, אך מדובר לא בילד אחד אלא בשני אחים שבלתי אפשרי להפריד ביניהם.
איך הגבתם?
“היינו קצת בשוק ולא ממש ידענו איך לקבל את זה. זה היה ממש בום כזה שהנחית אותנו לקרקע. זימנו אותנו לפגישה במכון‘סאמיט, שבו יושבים מלאכים שעושים עבודת קודש, ושם נתנו לנו לראות את התיקים האישיים של הילדים”.
מה למדתם עליהם?
“עמית היה אז בן שלוש ותשעה חודשים, ותמר בת שנתיים וארבעה חודשים. אלה היו גם גילים שכבר קצת שכחנו מהם, כי הילד הקטן שלנו היה אז בכיתה א’. קראנו שהם נולדו לאבא מכור לסמים קשים שנכנס ויוצא ממכוני גמילה. ואימא שעבדה לפרנסתה במשק בית, רק שעל הדרך היא גם גנבה מהבתים הללו ונשפטה למאסר. היו להם עוד שני אחים גדולים מהם. אחר כך גם למדנו שתמר ננטשה בכניסה לשירותי הרווחה בעיר שבה היא נולדה יום אחרי הלידה. אחר כך האימא הופיעה וביקשה אותה בחזרה, אבל זה לא החזיק מעמד. הם חיכו במשפחת קלט תשעה חודשים, שזה זמן מאוד ממושך ולא משהו שהוא אופייני, אבל העובדת הסוציאלית לא הייתה מוכנה להתפשר על משפחה עבורם. ואז אמרנו, 'או—קיי, אם זה אנחנו, אז איך אנחנו יכולים לסרב לדבר כזה'”.
אתה זוכר את הפגישה הראשונה ביניכם?
“בטח. זה היה בבית של משפחת הקלט באחד מהיישובים הסמוכים לעיר. אנחנו רואים ילדים מדהימים, באמת שמדובר באוצרות של ממש, שבפרק הזמן הקצר שהם חיו בו יכלו לכתוב כבר ספרים שלמים. מיד נקשרנו אליהם, וגם מצדם החיבור היה מיידי”.
באיזה מצב הם הגיעו אליכם?
“לא גמולים, עם שקית ובה שני טיטולים וכמעט שלא מדברים, שניהם. שעתיים אחרי שהם הגיעו אלינו הביתה, עמית כבר קרא לאשתי ‘אימא’ והתרגשנו. דאגנו לשבץ אותם בהתחלה בגן שפתי, ואחרי שנה של עבודה מאומצת מצד כולם הם עברו לחינוך רגיל. היום הם ילדים מדהימים, חכמים מאוד ולומדים בכיתות ד’ ו-ג’. פשוט פורחים”.
אני בטוחה שזה לא היה קל כמו שזה נשמע?
“לא, זה לא קל, אבל אנחנו מקבלים ליווי צמוד של אנשי מקצוע ופסיכולוגים, הם אלה שנותנים לנו את הכלים ונמצאים איתנו לאורך כל הדרך. גם את הילדים מלווים כל הזמן, כל אחד בהתאם לצרכים שלו. אנחנו מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים, אבל לגדל כל ילד זה מאתגר, גם את הילד הביולוגי”.
איפה הקשיים בעיקר?
“נחשפנו להתמודדות אחרת, שלא הכרנו קודם עם הילדים שלנו. אם זה בעיות של קשב וריכוז, רטלין, התפרצויות של אלימות. הם מתמודדים גם עם מצב רגשי לא פשוט. עמית החליט לחשוף בפני החברים שלו בבית הספר את הסיפור שלו, הוא רק לא ידע שהילדים ישתמשו בזה לרעתו, ועכשיו צוחקים עליו שאין לו בית. כל דבר כזה מערער אותם ואת הקרקע שאנחנו מנסים לבנות להם. ביום המשפחה האחרון הם לא רצו להשתתף, לא ניסינו לשכנע כי ידענו שזה רק יקשה עליהם יותר. ילדי אומנה עושים הרבה כדי לרצות, כי עד שהמקום שלהם לא קבוע, הם לא מרגישים בטוחים. אנחנו לא רוצים לתת להם את ההרגשה הזאת, ולכן אף פעם לא לוחצים עליהם”.
במשך השנים שמרו הילדים גם על קשר עם האם. האב נעלם והופיע שוב רק לאחרונה כשבני הזוג לוי החלו להסדיר את האימוץ של האחים. “היינו מקפידים אחת לשבועיים לבקר את אימא שלהם בכלא, וזה לא פשוט, כי כל הדברים האלה משפיעים עליהם, אבל היה לנו חשוב שישמרו איתה על קשר רציף. האבא לא היה בתמונה, הוא הופיע פתאום לפני שנה וחצי והתנגד לחתום על האימוץ. שבוע שעבר קבע בית המשפט שהם יישארו אצלנו עד גיל 21.
ישבנו, דיברנו איתם והרגענו אותם. אמרנו להם שהם יישארו איתנו עד החתונה לפחות. קיבלנו ילדים מדהימים, הם האוצרות שלנו והם הכניסו לנו המון אור הביתה. הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה, בדיוק כמו הילדים הביולוגיים שלנו. הם מאוד קשורים לאחים שלהם. עמית ישן עם הבן הגדול, ותמר עם הבת החיילת, הם ביקשו שנקנה עבורן מיטה זוגית וכך עשינו. אנחנו נתנו בית לילדים הללו, המון חום ואהבה, אבל הם לימדו אותנו הרבה יותר. היום הילדים שלי רוצים שנהיה משפחת קלט, שזה אומר שיהיו בבית שלנו בכל רגע נתון כ-12 ילדים. מבחינתי זה אומר הכול”.
משפחות המעוניינות לשמש משפחת אומנה לילדים בסיכון או משפחת קלט חירום מוזמנות ליצור קשר עם מכון סאמיט בטלפון: 08-8504011. פרטים נוספים ניתן לקבל באתר המכון בכתובת: www.summit.org.il.
השבועות האחרונים בנמל אשדוד נראים כמו אונייה גדולה שמיטלטלת בים הסוער. על סיפונה כולם רבים, ואין מי שייקח את ההגה לידיים. ביום חמישי בשבוע שעבר וביתר שאת ביום ראשון השבוע התרחשה “תקלה” במערכת המחשבים. המערכת קרסה. זו אינה סתם רשת מחשוב משרדית, כי אם כזאת שאחראית לניהול ולתפעול של הפריקה וההעמסה ברציפים. כשהיא נפולה — העבודה עומדת. וזה מה שקרה.
העבודה נעצרה, נוצר פקק של אוניות שמפסידות זמן וכסף, אבל גם התחבורה היבשתית שתלויה בנמל השתבשה. ביום ראשון השתרך בשער הראשי של נמל אשדוד טור ארוך מאוד של משאיות שהגיעו לפרוק ולהעמיס מכולות ומטענים נוספים. הכבישים שמובילים לכניסה הצפונית לאשדוד נסתמו. הפקק הגיע עד פאתי כביש 4. מכוניות, שנוסעיהן כלל אינם קשורים לנמל, נאלצו להמתין עד יעבור זעם.
הכניסה לנמל אשדוד לפני שעה קלה. קרדיט: חדשות mivzaklive
לדברי מיכל לוגסי יו”ר ועד עובדי המינהל — הוועד שאליו כיוונו הפעם בהנהלה את החיצים — הגורם היה כנראה באג או וירוס במחשב. אבל למעשה ישנם סכסוכי עבודה תלויים ועומדים בין ההנהלה ובין כמעט כל מחלקה בנמל. במסגרתם, כך ניתן להבין, יש שיבושים, חזרה לעבודה סדירה, שוב האטה וחוזר חלילה.
התבזות כפולה
גם הניסיונות של ההנהלה למצוא מזור בעזרת בית הדין לעבודה לא כל כך מוכיחים את עצמם. אולי להפך. לפני כשלושה שבועות ביקשה ההנהלה להכריז על כמה מראשי הוועדים ומחזיק תיק התחבורה בהסתדרות אבי אדרי בתור מי שנקטו הליך של ביזיון בית המשפט בכך שגרמו לשיבושי עבודה. אולם בית הדין האזורי דחה את הבקשה, וההנהלה נאלצה לספוג את ההחלטה בבושת פנים. זה לא נגמר פה. בחברה החליטו לערער לבית הדין הארצי. ביום שני השבוע גם שם ספגה ההנהלה סטירת לחי והבקשה, שוב, נתקלה בסירוב.
יו"ר דירקטוריון חברת נמל אשדוד, אורנה הוזמן-בכור צילום: רונן אקרמן
השופטת ורדה וירט-ליבנה, סגנית הנשיא, ציינה: “בין היתר טוענת המבקשת (חברת נמל אשדוד) כי יש לקבוע שהיא הוכיחה שההסתדרות או המשיבים (ראשי ועדי התפעול והציוד המכאני) נתנו במחשכים הנחיה להאט את העבודה בנמל וכן כי היא הוכיחה קיומה של האטה בעבודה בפועל. בהתאם להלכה הפסוקה ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. לא מצאתי טעם המצדיק לסטות מכלל זה. יש לדחות את טענת המבקשת כי ההסתדרות הודתה בבית הדין האזורי בקיומה של האטה שמקורה בהפרת הצו השיפוטי שניתן ובעניין זה צודק בית הדין האזורי… בנסיבות אלה ספק אם הגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט היא ההליך המתאים”. השופטת לא השיתה הוצאות על הנמל.
קודם לכן שיגרו ראשי ועדי התפעול, הציוד המכאני ובתי מלאכה מכתב חריף לשר התחבורה ישראל כ”ץ והעתקים ליו”ר דירקטוריון הנמל אורנה הוזמן בכור ויו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. כותרת המכתב: פגיעה מכוונת מצד ההנהלה ביחסי העבודה בנמל אשדוד. “אנו ועדי העובדים”, כתבו, “מוצאים עצמנו לבד בדאגה לחברת הנמל כשמנגד בכירי החברה נושאי המשרה שעליהם מוטלת אחריות כבדה יותר ומחויבות אישית עושים הכול כדי לפגוע בליבת החברה שהיא העובדים. הם נוקטים במנהגי התעמרות שלא היו כדוגמתם בנמל אשדוד מיום הקמתו, ועד כדי מצב שמפריעים לעובדים לעבוד, מנסים להפלילם על ידי מחדלים, דבר שלא רק מעכב עבודה או גורם לנזקים כספיים לחברה”.
צילום: יח'צ נמל אשדוד
עוד הוסיפו: “במהלך השנה וחצי האחרונות אנו הוועדים עשינו המון ופעלנו כדי להשיא יחסי עבודה פוריים ותקינים, אך פנינו הושבו ריקם, וההנהלה מקשיחה עמדות ופועלת בדווקנות, בחד צדדיות ובהתרסה. מצב עגום זה הביא לריבוי סכסוכי העבודה אשר הוכרזו בנמל. ההנהלה לא מנסה לפתור את המחלוקות איתנו”.
לדברי עמית שרף, יו”ר ועד ציוד מכאני, הכוונה בהפללה היא למשל בכך שעובדים בנמל חשופים לסנקציות מטעם המשרד להגנת הסביבה בעקבות נפילה של מטעני תפזורת לים. “בגלל שההנהלה לא מציידת אותנו במכשור מתאים, לפעמים גופרית — או להבדיל גרעינים — נשפכים למים, ואז מהגנת הסביבה באים וקונסים את העובדים. זה לא יכול להימשך כך, ההנהלה כשלה”, הוא מסביר.
ועד הציוד המכאני מסר ל”כאן דרום”: “ההנהלה הנוכחית כשלה בתפקידה, הגישה הכוחנית חסרת הרסן קרסה פעם אחר פעם בבתי הדין לעבודה והסבה לקופת הנמל הפסדים גדולים. ההנהלה הבכירה צריכה להסיק מסקנות וללכת הביתה”.
משעות הבוקר המאוחרות חלה תקלה נקודתית במחשוב של מערכות הנמל מה שהוביל ליצירת עומסים בתנועה. מנמל אשדוד נמסר כי התקלה במחשבים תוקנה וכי הסדר התקין צפוי לחזור במהרה.
המחזור ה-25 זימן למ.ס אשדוד את המשחק הקשה ביותר מבין קבוצות התחתית. מכבי תל אביב הגיעה לאשדוד, אך היא מנגד יכולה להיות מרוצה מכך שהפועל רעננה והפועל אשקלון הפסידו מוקדם יותר. תורג'מן החליט לעבות את קו ההגנה ופתח עם תום בן זקן כבלם שלישי, אשר בעת הצורך הופך למגן ימני. בקבוצה יקוו שוב להשיג נקודות לאחר שבמשחק החוץ בסיבוב הראשון שתי הקבוצות סיימו בתוצאת תיקו 1:1.
עלו עם אמונה. שחקני אשדוד בפתיחה (צילום: אורי קריספין)
בדקה ה-26, איתן טיבי התרומם ונגח לשער, אך גל ליבוביץ' פסל ובצדק את השער עקב עבירה של טיבי על ברוצ'יץ'.
בדרה ה-31, דן ביטון ניסה את כוחו מ-20 מטרים, הכדור פגע בשחקן מכבי ורק במזל זה לא נכנס. בדקה ה-37, ביטון שוב הוכשל, לקח על עצמו את הבעיטה חופשית וסובב מעולה אך הכדור שפשף את המשקוף. בדקה ה-39, בנצי מושל הרים למאוריציו מימין, הכדור הגיע לברוצ'יץ' שהרים משמאל, אך מאוריציו נגח החוצה. 0:0 תוצאת המחצית.
