כמדי חמישי, ערכה מ.ס אשדוד גם הבוקר את מסיבת העיתונאים לקראת המפגש המסקרן הערב (מוצ"ש) מול מכבי חיפה באצטדיון הי"א באשדוד. בקבוצה מקווים לשבור את רצף אי הניצחונות האחרון, שעומד על ארבע המשחקים ללא ניצחון. בקבוצה יחסרו את גדי קינדה הפצוע ויובל יעקובוביץ שעבר ניתוח ולמעשה סיים את העונה. מי שאמור לפתוח במקומו הוא תום מונד.
"הקרב על ההישרדות בליגה התחיל כבר מזמן ואנחנו חזרנו יפה והיינו במקום טוב", אמר תורג'מן, שאיבוד הנקודות של קבוצתו בשבועות האחרונים, עזר להפועל אשקלון לצמצם את הפער מהקו האדום. "אנחנו בתקופה שאנחנו צריכים להיות מאוד מרוכזים וחדים ואני בטוח שנעשה את העבודה כמו שצריך. אני חושב שזה תהליך של קבוצה, לפעמים יש תקופות פחות טובות ומשם מתעצמים וגדלים ולפעמים מתחזקים". על היריבה, "אנחנו צריכים להתעסק בעצמנו, ביכולת שלנו ובדרך שלנו. מכבי חיפה קבוצה טובה עם שחקנים טובים, ברור שזה יהיה קשה, אבל אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו בבית שלנו ולהתעסק רק בעצמנו".
בהרמת הכוסית של המועדון לפני החג, בשבוע שעבר. מימין: גבי כנפו, יחיאל לסרי, ג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי
" ביום שני, ה-2 באפריל 2018, החל מסע ״צועדים בנתיבי העצמאות והגבורה״, שהתקיים בחול המועד פסח לכבוד שנת ה-70 להקמת המדינה. במסגרת המסע יצאו לצעוד חיילי וחיילות צה״ל ביחד עם אזרחי מדינת ישראל בשבילים ההיסטוריים ובאתרי מורשת שמספרים את תולדות המדינה. ביום רביעי, ה-4 באפריל
צילום:דובר צהל
2018 המסע הסתיים בצעידה משותפת במספר מסלולים בדרום הארץ.
מפקדי וחיילי גבעתי צעדו במסלול "הפריצה אל הנגב הנצור", אשר התחיל במצודת יואב והסתיים בקיבוץ נגבה, ובו אנדרטה לזכר החללים מהקרבות על קיבוץ נגבה, המציינת את אחוות הלוחמים בסמוך לבית העלמין הצבאי. את המסלול ליוו משקיות חינוך שסיפרו לאזרחים על הקרבות שהתרחשו במקום.
סגן רותם לכמן, מפקד מחלקה בגדוד צבר בגבעתי, מספר לנו על המסלול: "צעדנו ביחד עם האזרחים, טיילנו בין מצודת יואב לקיבוץ נגבה שאלו מקומות המזוהים עם חטיבת גבעתי בעקבות הקרבות שהיו שם, למרות ההתקפות המצריות הכבדות הם לא הצליחו לכבוש את הקיבוץ, והנה אנחנו כאן היום, צועדים ביחד".
סגן רותם מוסיף על הצעידה עם האזרחים: "היה תענוג, תמיד כיף לצאת מהשגרה ולראות על מי אנחנו מגנים ושומרים, המפגש עם האזרחים נותן לנו מוטיבציה גבוהה להמשיך בדרך שלנו, זה ממש יום חג בשבילנו".
אבי אמסלם (48) מי שהיה יד ימינו של יו"ר סיעת ש"ס, אריה דרעי מכהן כחבר מועצת העיר וכממלא מקום ראש העיר מאז הגיעה כהונתו של עמרם כנפו לסיומה. בשיחה אישית אמסלם מציג עצמו כ"אשדודי מלידה, משכונת משמר הירדן (רובע א'), היכן שגם יחיאל לסרי גדל, בן למשפחה אשדודית ואב לשלושה". על קודמו בתפקיד עמרם, הוא אומר "חבר טוב שעשה עבודה יפה בעיר במשך של כ-18 שנה. אני מקווה שצדקתו תצא לאור, זה מה שאני מאחל לו".
אבי, מה עתידה של סיעת ש"ס באשדוד?
"תלך ותתחזק, מה שקורה בסקרים הארציים על ירידה של סיעת ש"ס לא חל על העיר אשדוד. באשדוד ש"ס גדלה ומתעצמת. הסיבה היא שהציבור זוכר מי הבטיח ומי גם קיים. אני מקווה שבאמת ביום הבוחר זה יבוא לידי ביטוי".
מה החזון האישי שלך לגבי עתיד העיר אשדוד?
"לשים את משבר השבת מאחורינו, ולחיות באותה צורה שבה חיינו עד היום. בשלום ואחדות, אין סיבה שלא".
אך משבר השבת עדיין פה, והתחושות הקשות כלפי המגזר החרדי עלו אתמול שוב לשיח לאחר התקרית בפארק אשדוד -ים במהלכה ניסו קומץ חרדים קיצוניים לחבל בשיעור הזומבה שהתקיים בפארק בהדרכת איילת נאור. אמסלם מצדו, מציג את הצד השני. "כואב לי. באמת ובתמים, הלב שלי כואב. לא ראיתי שנאת חרדים כזו מעולם. פשוט שונאים כל מי שהולך עם כיפה, כל מי שמאמין. הכל. בתקופה האחרונה הייתה פה אווירה עכורה, אני לא חרדי קיצוני, ואני רואה איך הכול סובב סביב החרדים. יש הרגשה שמי שמשדר יותר כעס ושנאה כלפי המגזר הזה גורף קולות, זו לא הדרך".
אמסלם מצידו משדר ממלכתיות, ומבקש שלא תתנו לכיפה השחורה שעל ראשו להטעות אתכם "אני נבחר ציבור, ונבחר ציבור שייך לכלל, זה לא משנה אם הוא הצביע עבורי או לא, ומתוך התפיסה הזו אני מקיים מדיניות של דלת פתוחה, הלשכה שלי היא בית עבור רבים שמבקשים מענה לבקשות שונות. אין אחד שיכול להגיד שהוא ביקש משהו ולא מענה, יכול להיות שהתשובה הייתה שלילית, אני לא קבלן הבטחות אבל הוא זכה למענה, קיבל התייחסות. ש"ס היא לא שייכת לחרדים ולא היתה כזו, ש"ס היא של כולם, וכך גם אני.
מעבר לזה, בכל יום מתקיימת תפילת מנחה בלשכה שלי, באופן קבוע. אני לא מאמין שבמדינת ישראל יש עוד לשכה שהיא בית כנסת. אין דברים כאלו".
אתה מדבר על נגישות לציבור, מה עם כלל הציבור, גם אלו שלא מתפללים?
"מהיום שנכנסתי לתפקיד, אני נמצא בכל יום לפחות שמונה עד עשר שעות במשרד, הכי נגיש שיש, לכולם. כל יום אני מקבל עשרות אנשים. לא פעם אני שומע 'מזל שיש שבת, זה הזמן היחיד שאתה נח'. זה התפקיד שלי ושם אני נמצא. אני רואה את השטח ואני מרגיש אותו כי אני פשוט חי אותו, פוגש את האנשים בגובה העיניים בכל יום".
אמרת בישיבת המועצה "לאלו שסובלים מהחרדים, בקדנציה הבאה יהיו עוד שלושה נציגים חרדיים במועצה". אמירה שעוררה הרבה תגובות ולא מעט ביקורת. מדוע?
"לאותה ישיבת מועצה הגיעו מאות אנשים שמילאו את היציע. אותם אנשים הוזמנו, תודרכו בדיוק מתי למחוא כפיים ומתי להביע מחאה. אני שומע בכל מקום את ההסתה נגד החרדים, זה פשוט קורע אותי. כשאתה כל היום שומע את הגזענות הזו, גם מתוך הפרלמנט של העיר, זה כואב, אז אמרתי – לא יעזור לכם כלום, אתם תקבלו עוד נציגים חרדים במועצה כי זו האמת. אי אפשר לגרש את תושבי העיר החרדיים מהעיר, הם גרים פה והם ימשיכו לגור פה. אז ביקשתי לעצור את השנאה הזו. מה הבן שלי צריך לסבול כי אבא שלו חרדי? אנחנו מבוני העיר. ההורים שלי הם מחלוצי העיר, מהעובדים הראשונים בנמל אשדוד".
ממלא מקום ראש העיר צילום: אורי קריספין
אבי, הטענה היא לאי הלימה בין כמות הנציגים לבין חלקם באוכלוסייה
"לא מבין על מה מדברים. זה בדיוק היחס באוכלוסיית תושבי העיר. מה כשסניה כצנלסון הביא 9 מנדטים בזמן העלייה הגדולה אמרנו משהו? זו העבודות. זה המרקם. סטטיסטיקה אם אני ייקח את הילדים במוסדות החינוך בעיר, מתוך 56,000 קרוב ל-30,000 הם חרדים, דתיים. זה עובדות. זה לא אנשים מבני ברק שבאים ללמוד פה, צריך להבין. יש חרדים באשדוד. בתי הכנסת מפוצצים בשבתות, למה זה ? זה עיר עם מקרם מסורתי מאד ברור. היום בכל רובע שאני הולך אני רואה חרדים. הם לא נחתו משום מקום".
בעבר הייתה התנגדות גדולה לחנויות שמוכרות חזיר ואף ניסיון לסגור אותם. מה דעתך בעניין?
"שציבור צורך את זה, מה אני יכול לעשות? זה מצב קיים. מי יכול להתנגד להם? מי שעושה ככה זה ומתנגד למצב הקיים, זו פרובוקציה".
גם ארבעה ימים לאחר מותו של התינוק המסכן לא מאפשרים לו מנוחה: בצהריים שוחררה לקבורה גופת התינוק בן החודש שטבע במלון מיעמי באשדוד ביום שני ונפטר כעבור זמן קצר בבית החולים. זאת לאחר סיום ההליך הפתולוגי במכון לרפואה משפטית באבו כביר. הוריו של התינוק נעצרו בחשד למעורבות בפלילים. מעצרם הוארך עד יום ראשון. צו איסור פרסום מוטל על פרטי החקירה.
אולם בכך לא הסתיימה הפרשה הכואבת והדרמטית. במהלך מסע ההלויה בירושלים אלפים הקיפו את האמבולנס של זק"א והתפתחה מהומה. לפי דיווחים חרדים קיצונים, יתכן מפלג "נטורי קרטא", הצליחו לפתוח את האמבולנס שהוביל את גופת התינוק המסכן, לקחו אותה ונמלטו. זאת כנראה במחאה כלפי אנשי זק"א ש"שיתפו פעולה" עם הרשויות ואפשרו את נתיחת הגופה. לפי הדיווח מפקד זק"א ירושלים בנצי אוירינג ספג מכות באירוע. בזק"א הוציאו הודעת גיבוי לאנשיהם וגינוי חריף לתוקפים.
הגעת צוותי הצלה למלון מיעמי באשדוד בצהרי יום שני. צילום: איחוד הצלה
קרובי משפחתו של התינוק יחד עם אנשי זק"א ליוו את התינוק המנוח מוקדם יותר. תחילה נערך טקס אשכבה בבית העלמין באשדוד ולאחר מכן התאפשר לאביו להיפרד ממנו מחוץ לכותלי כלא שקמה באשקלון שבו הוא נתון במעצר. אחר כך המשיך מסע ההלויה לירושלים, כאמור.
המשפחה השייכת לפלג חרדי שמרני בבית שמש התנגדה לנתיחת גופת התינוק. יחד עם אנשי זק"א ונציגים נוספים במגזר החרדי הם נאבקו בכך, יצאו להפגין ברחובות אשדוד, ירושלים ובית שמש והגיעו עד בג"ץ – שדחה אתמול אחר הצהריים את התנגדותם ואישר את ההליך.
נכון, פסח עוד כאן וטוב שכך. אבל צריך להתכונן ליום המחרת ואם לא למחר אז למחרתיים. המימונה אורבת מעבר לפינה, אז קבלו שלל רעיונות לדברים טובים. הדיאטה תחכה. חג שמח!
עוגיות הקוקוס של מימי נידם
שופטי בייקאוף לא יכלו להפסיק לאכול את העוגיות של מימי האשדודית, וכצופה בתכנית ממש רציתי לטעום גם אני כמה עוגיות.
נידם האשדודית עושה סדנאות אפייה ומוכרת את העוגיות לאירועי חינה, בר ובת מצווה, אירועי חברה וכולי. הפעם היא נידבה מתכון של עוגיות קוקוס למימונה וסיפרה שבעבר העוגיות במימונה היו נעשות בידי המאמות במהלך חול המועד פסח והיו כשרות לחג (רק את המופלטות היו המאמות מכינות בצאת החג).
להקציף את החלבונים כשתי דקות במהירות בינונית. לערבב סוכר עם סוכר וניל ולהוסיף בהדרגה לחלבונים. להגביה את מהירות המיקסר ולהמשיך להקציף כעשר דקות לקצף חזק ויציב. להוסיף את הקוקוס ולערבב בתנועות עטיפה. לזלף לעטרות נייר ולאפות בחום של 150 מעלות כעשר דקות. גובה המעלות וזמן האפיה משתנים מתנור לתנור. העוגיות האלה כשרות לפסח וקלות להכנה. קשטו אותן איך שאתם אוהבים.
מאי בת 23, ממושב עזריקם, נשואה ואימא לילד. מאי פיתחה את אהבתה לאפייה, והיום אופה ומוכרת עוגות וקינוחים. את עוגיות המימונה והמופלטות למדה מאי להכין מחמותה והיום גורפת מחמאות.
מצרכים: 1 קילו קמח 3 כוסות מים פושרים 1/4 כוס שמן קורט מלח
אופן ההכנה:
לערבב את כל המצרכים עד לקבלת בצק רך וגמיש. ליצור כ-30 כדורים קטנים ולהניח על משטח משומן לחצי שעה. לחמם מחבת ללא שמן, וכפות ידיים משומנות לפתוח על שיש משומן כל כדור לעלה דק ועגול. להניח על המחבת ולטגן צד אחד (בזמן הטיגון אפשר לפתוח עוד כדורים). להפוך את המופלטה ולשים עליה עוד עלה וכן הלאה.
בפייסבוק: May alfasi
פקעות הבוטנים של יולנד ביבס
בת 56, מאשקלון, גרושה, אימא לארבע בנות וחמישה נכדים. את המטעמים מעשי ידיה היא מוכרת לאירועים קטנים כמו אירועי חינה, בת מצווה, מקווה ומקבלת המון מחמאות. על עצמה היא מספרת: “אני עובדת עם ילדים, אבל האהבה שלי הכי גדולה היא הכנת עוגיות ועוגות, והחלום שלי לפתוח מקום כזה”.
לטחון את הבוטנים עם הסוכר, להוסיף ציפורן וקינמון. להוסיף ביצים בהדרגה תוך כדי ערבוב עד לקבלת מרקם אחיד ובצק רך. לקרוץ עיגולים, לטבול באבקת סוכר ולשים במנג’טים. לאפות בתנור שחומם ל—180 מעלות עד שהעוגיות מתבקעות. בפייסבוק : יולנד ביבס
עוגיות התמרים של הלנה בן חמו
הלנה בת 61, מאשדוד, אימא לשלושה וסבתא לחמש נכדות.
היא אימו של השף המפורסם ירון בן חמו, שמספר עליה: “אימא שלי אלופת העוגיות המרוקאיות”. עד היום, למרות כל המטעמים שטעם בכל הארצות שביקר בהן, האוכל המועדף והאהוב עליו תמיד יהיה האוכל של אימא.
מצרכים: 1 חבילת תמרים בוואקום 200 גרם אגוזים 200 גרם אגוזי לוז 200 גרם פיסטוק כפית קינמון 1 שקית סוכר וניל 1/2 כוס מים 1 כוס סוכר 200 גרם שומשום קלוי לציפוי הרולדה
אופן ההכנה:
לקלות את כל הפיצוחים ולנקות מקליפה. לערבב אותם יחד. בסיר לשים את התמרים, הסוכר והמים ולחמם עד שהכול רך וצמיגי. לערבב מדי פעם. ולהוסיף את תערובת האגוזים לתמרים ולערבב היטב. להכין מהתערובת רולדה ולגלגל בשומשום הקלוי. לעטוף בנייר נצמד או בנייר כסף ולשים במקפיא. להוציא מהמקפיא ולפרוס. נשמר הרבה זמן.
לאחר ארבעה ימים של חגיגה תרבותית, אמש הסתיים פסטיבל תור הזהב השישי באשדוד.
חתמו את הפסטיבל: בבית יד לבנים ההצגה של תיאטרון השחר "הבנות של אבא", באמפי תחת כיפת השמיים שני ענקי המוזיקה שלום חנוך שאירח את שלומי שבת ומופע הנעילה הרשמי "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" – במשכן לאמנויות הבמה – בהשתתפות משה לוק, שלומי שבן, שי צברי ונטע אלקיים יחד עם אנסמבל הפייטנים והתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד.
בפסטיבל שמעלה על נס את שימור המסורות הישנות שהובאו מהגלויות השונות, מופע של חנוך, שהוא סוג של סמל לחילוניות הישראלית ושהבין כבר מזמן שמשיח לא בא, הוא חידוש מרענן.
וידאו לסיכום היום האחרון בפסטיבל – צילום ועריכה: מייק אדרי
בהפקה מציינים שההפתעה הגדולה של פסטיבל תור הזהב 2018 היא הרכב עיסאווה ממקנס מרוקו שהגיעו מידי יום לשמח ולקבל את באי הפסטיבל, ללא עלות בלובי המשכן.
זוכי הפרס. צילום: גיל לוי לפוטו דויד אסייג
בתוך כך חולקו אמש גם פרסי תור הזהב 2018 לשלושה זוכים: השחקנית והבמאית חנה אזולאי הספרי בקטגוריית קולנוע וטלוויזיה, הסופר עו"ד עוזיאל חזן בקטגוריית פרוזה עברית ומייסד-מנהל ביה"ס מוסררה אבי סבג בקטגוריית מפעל חיים. כל אחד מהם קיבל 75 אלף שקלים. את הטקס הנחתה העיתונאית גל גבאי.
פרס לחנה אזולאי הספרי – צילום ועריכה: נולי הפקות אבי שדה "אנייודעת", בירכה בשם הזוכים אזולאי הספרי, "שעצם הבחירה באישה אחת מתוך שלושה, בניגוד לפרס חשוב אחר שרוב מוחלט של הזוכים בו הוא של גברים, היא אמירה שמחזקת נשים. היא בחירה שמרמזת על כך שאנחנו בפתחו של "תור זהב" חדש משלנו בעברית ישראלית של 2018. תור שמצהיר כי עלינו לכבד ולהוקיר את כל האחרים והאחרות בחברה.
ראש העירייה אשדוד ד"ר יחיאל לסרי אמר לזוכים: "הטבעתם חותם, סללתם דרך עבור אחרים והחברה הישראלית מוקירה אתכם על כך. זהו אינו הפרס הראשון בו אתם זוכים… ברוח החג, האם עלינו לומר "דיינו?" ולמה דווקא באשדוד?שאלנו עצמנו את השאלות הללו בבניית החזון של הפרס לפני ארבע שנים, חזון שתומך בקידום הרב תרבותיות במסגרת פסטיבל שכל כולו רצון לקדם את אותה הפתיחות בימי תור הזהב.בשנים שחלפו מאז יש להודות שהחברה הישראלית השתנתה קצת. שיח חדש של זהויות נוצר בחברה הישראלית, שהפך להיות חריף ורדיקאלי כך שהפרס הפך להיות משמעותי יותר ובעל חשיבות לאומית ולא רק מקומית.
לסרי. צילום: גיל לוי לפוטו דויד אסייג
מדובר במאבק צודק שדורש תיקון של עוול שנעשה. המטען הרגשי שנלווה אליו מרחיב את הקרע בחברה הישראלית. לא נוח להרגיש את המתח בין מזרח ומערב ובין ספרדים לאשכנזים. צריך להודות שמאז המהפך ב-77' התרבות המזרחית נשמעת יותר ויותר אבל האידיאולוגיה של כור ההיתוך של בן גוריון עדיין נותנת את הטון בקרב האליטות, גם אם מתחת לפני השטח.
אנו שואפים לתיקון אמיתי לא מתוך נקמה אלא מתוך דאגה אמיתית לעתידה של החברה הישראלית המבוססים על שיוויון אמיתי, שותפות גורל החיונית לחוסן הלאומי ולאתגרים העומדים בפני המדינה. הבנה והטמעה של זה יהוו את התיקון לתקומה של הישראליות.
באשדוד אנו מגשימים את זה הלכה למעשה, לפחות בעשור האחרון. אין כור היתוך אלא רב תרבותיות בין אנשים מ-99 קהילות. פרס תור בזהב מהווה את תפיסת העולם הזו לאמנים ויוצרים שהצטיינו בתרומתם לחברה הישראלית".
את דפנה וירון (שמות בדויים) מאשדוד, בעל ואישה נפגעי נפש, או כפי שמכנים אותם כיום “מתמודדים”, פגשתי כשבאתי לסקר את הפעילויות במרכז יה”ל (ייעוץ והכוונה למשפחות של מתמודדים, ראו מסגרת, ר”י) שפועל בעיר.
הם באו להאזין להרצאה על “זוגיות ומיניות אצל מתמודדים”. אגב, ההחלטה להמיר את המונח "נפגע נפש" למונח "מתמודד" התקבלה בעקבות בקשת תנועות לסנגור עצמי, שכן נפגע נפש מתמודד בשתי חזיתות: עם הסימפטומים של המחלה והטיפול בה ועם הסטיגמה של החברה כלפיו הכוללת עמדות שליליות כלפיו.
טיפול זוגי
בני הזוג הסכימו להתראיין כדי שמתמודדים אחרים יתעודדו ויווכחו שניתן לממש רצונות. עד שהם מצאו את האיזון הנפשי הנכון להם הם עברו חוויות מאוד קשות שבעקבותיהן אושפזו.
“אנחנו הצלנו זה את זו”, אומרים השניים. השניים בשנות ה—50 לחייהם. הם נישאו לפני יותר מ—20 שנה, והם הורים לבת בריאה, עתודאית.
לדבריהם, הזוגיות שלהם, המשפחה החמה שהקימו והמעקב הרפואי שמלווה בנטילת תרופות פסיכיאטריות מאפשרים להם לנהל חיים תקינים. הזוגיות שלהם היא ההצלה ההדדית שלהם. שניהם היו אנשים גלמודים כשהחלו לפקוד את סניף אנוש (העמותה לבריאות הנפש) באשדוד, שהוקם לפני 25 שנה כמועדון חברתי במטרה לשרת את אוכלוסיית המתמודדיםה הבוגרים, החיים בקהילה וזקוקים לסיוע בתהליך השיקומי.
הם הכירו במועדון, והקשר הידידותי הפך לרומנטי. השתייכותם למועדון המתמודדים הקלה עליהם במידה מסוימת את התהליך, שכן היא חסכה מהם את הדילמה של “האם לספר לזולת שאתה מתמודד ומתי?"
דפנה, שמעידה על עצמה שהיא אדם ישר, מספרת שבהיכרויות שקדמו לזו עם ירון היא נהגה לספר לבחורים מראש שהיא מתמודדת: “זה חשוב להיות אמיתי וישר ולהגיד את האמת גם כשקשה לך. זה מעשה חיובי כי אתה עושה טוב לעצמך. זאת למרות שאם יודעים שאתה חולה אמנם מתקרבים אליך, אבל לא מוכנים להתחתן איתך. זה עצוב. הבעיה היא שלא מוכנים לקבל אותך כמו שאתה, אתה נשאר בודד עם המחלה ועם הסטיגמה ומסתכלים עליך כעל עוף מוזר“.
ירון סיים בעל כורחו קשר עם בחורה אחרת חצי שנה לפני שהכיר את דפנה: “אני לא מסוגל להישאר לבד, בשבילי זה עונש. כשהייתי בקשר עם אותה בחורה הייתי מיואש ואמרתי לעצמי שאתחתן איתה כי אף אחת לא תרצה אותי. אבל אימה הפרידה ביננו בטענה שאני לא רציני”, הוא מספר. “זה היה משמים, וזה היה המזל שלנו”, ממהרת דפנה לפסוק בהחלטיות.
דרך רצופת מהמורות
לשניהם יש היסטוריה אישית לא קלה. אצל דפנה, שלמדה באחד המקיפים באשדוד, פרצה מחלת הנפש כשהייתה באמצע י”ב. “אושפזתי וקיבלתי תרופות פסיכיאטריות שהיו אז מהדור הישן ועשו אותי זומבית. כששוחררתי הביתה אחרי כמה חודשים הייתי כמו תינוקת, אימי אפילו רחצה אותי. לא סיימתי את הלימודים וגם לא גייסו אותי”, היא מספרת.
לדבריה, הטיפול עזר, היא התייצבה, הרגישה טוב וחזרה לתפקד. לאחר תקופה היא עשתה שגיאה שעלתה לה ביוקר. כיוון שהרגישה טוב וביקשה להימנע מתופעות הלוואי של התרופות, בהן עלייה גדולה במשקל, היא הפסיקה על דעת עצמה לקחת אותן.
“בהתחלה הרגשתי טוב, הייתי ממש בהיי. הייתי מאוד פעילה ועסקתי בספורט”, היא מספרת תוך שהיא מדגימה את טיב המצב בהפרחת נשיקה באוויר. אימה, היא אומרת, לא הייתה מודעת להשלכות שעלולות להיות להפסקת נטילת התרופות וחשבה שהכול בסדר ושבתה בדרך הנכונה.
“לאט לאט המצב הידרדר. עבדתי אז עבודה פיזית קשה במטבח מוסדי. הוצאתי שם את הנשמה והשתכרתי גרושים. בלילות לא הצלחתי לישון. הייתי מחכה לבוקר ובשעה חמש, הרבה לפני כולם, כבר הייתי מתייצבת בעבודה וחוזר חלילה. ירדתי במשקל והגעתי ל-37 קילוגרם ואושפזתי שוב בבית חולים פסיכיאטרי. המאושפזים היו כל מיני טיפוסים, וקיבלתי שם את האוניברסיטה של החיים”.
האשפוז הפסיכיאטרי, היא אומרת, היה כורח. “כשאין ברירה זה הכי טוב שיש. מצילים לך את החיים. מאזנים אותך עם התרופות. צריך לעבור את הגיהינום הזה כדי לראות את האור בקצה המנהרה. עליך לבחור את הכי פחות גרוע בשבילך: להיות שפוי עם התרופות שיש להן תופעות לוואי או להיות בלי תרופות ובלי תופעות לוואי, אבל לא שפוי”.
ירון, שהיה מאושפז במהלך חייו כמה פעמים, לא רואה באשפוז הפסיכיאטרי גיהינום: “היה לי טוב חברתית, הכרתי אנשים והתחברתי איתם”, הוא מספר.
מחלת הנפש שירון לוקה בה היא תורשתית, גם סבתו ואימו לקו בה. כשהיה בן 15 הוא נשלח בגלל מצבה של אימו לפנימייה. “סבלתי שם מאוד. הייתי שונה ומשונה, והילדים צחקו עליי”. למרות הדיכאונות שפקדו אותו מדי פעם הוא הצליח לסיים לימודים בפנימייה צבאית שאליה עבר ולהתגייס לצה”ל.
עד גיל 23, אז פרצה אצלו המחלה, הוא גם הספיק לשרת כמה פעמים במילואים, שמהם שוחרר בהמלצת פסיכיאטר.
דוד וגוליית, אני והמחלה
בביקורי בביתם של דפנה וירון ראיתי זוגיות של אהבה, כבוד הדדי, עזרה, טיפול, אכפתיות, תמיכה ושותפות גורל. הזוגיות, הם אומרים, חיזקה את שניהם. הם מודעים למצבם, מקפידים ליטול את התרופות הפסיכיאטריות ולאכול אוכל בריא, מה שמהווה לעתים משימה מתסכלת, שכן הם מתקיימים מקצבת נכות, ומצבם הכלכלי קשה.
למרות הקשיים, ובהם תשישות מהתרופות, הם משתדלים לנהל שגרה. הקצב שלהם נינוח, יש להם סדר יום קבוע, והם עושים הכול יחד, כולל עבודות הבית, הקניות והטיפול בכלב שלהם. פעם בשבוע הם לומדים פסיכולוגיה — “זה מעשיר אותנו” — באחת המכללות באזור, ושלוש פעמים בשבוע בשעות אחר הצהרים הם נמצאים באנוש, ששם סיימו לאחרונה סדנה לכתיבה יוצרת. הטקסטים המרגשים שהם כתבו נכללים בחוברת שהופקה לכבוד סיומה של הסדנה. ככותרת לאחד הקטעים כתב ירון “דוד וגוליית, אני והמחלה”.
למעט היציאות למכללה, לאנוש ולהרצאות ביה”ל, הם לרוב מסתגרים בבית, ואין להם קשר עם השכנים. בהזדמנויות אלו הם עושים דברים למען הנשמה: מנהלים שיחות, כותבים הגיגים, מאזינים למוזיקה וקוראים.
לאחרונה קראו בהמלצת המדריכה באנוש את “מדריך לאמנות החיים” שכתב דון מיגל רואיז. “זה ספר מיוחד שגורם להרגשה טובה ומאפשר לך להסתכל על החיים בצורה אחרת”, הם אומרים.
עד שהגיעו למצב העכשווי הם עברו דרך לא קלה בלשון המעטה, הכול הלך להם קשה. אימה של דפנה התנגדה לקשר ביניהם. “היא אמרה לי שאם אני הולכת לבית של ירון, היא לא תיתן לי יותר להיכנס הביתה”.
מי שטיפל במשבר היה הפסיכיאטר שטיפל בדפנה. “הוא דיבר עם אימי ואמר לה שאני בחרתי את דרכי, ומעתה יהיו לי שני בתים, והיא הסכימה בלית ברירה”, מספרת דפנה. היא התגוררה במשך 11 שנים עם ירון ואימו בבית של עמיגור, שבו הם מתגוררים גם כיום לאחר פטירתה של האם. החיים לא היו קלים לאף אחד מהשלושה, מה גם שבמשך הזמן אימו של ירון הפכה סיעודית, ובני הזוג טיפלו בה בעזרת עובדת זרה.
50/50
כשתכננו ללדת ילד פנו לייעוץ גנטי בקפלן. “אמרו לנו שבגלל שמחלתו של ירון היא תורשתית, קיים סיכוי של 50 אחוזים שהוולד יהיה חולה במחלתו”.
הם החליטו לקחת את הסיכון וקיוו שהילד שלהם ייכלל ב-50 האחוזים הבריאים. לקח להם שלוש שנים להיכנס להיריון בעזרת טיפולי פוריות. “לשמחתנו ולמזלנו, בסופו של דבר הצלחנו. אנחנו מאושרים, בנינו בית חם ואוהב וגידלנו ילדה נהדרת לתפארת מדינת ישראל”, הם אומרים בלא מעט גאווה ומוסיפים שמגיל צעיר היא הייתה מודעת לזאת שהוריה מתמודדים.
מרכז יה"ל באשדוד – יעוץ והכוונה למשפחות של מתמודדי נפש
כשהם נכנסו להיריון החליטו דפנה וירון להתחתן, אבל גם זה הלך קשה. כשהתברר לרבנות שהכתובה של אימו של רונן אינה ברשותה דרשו ממנו להביא שני עדים ממדינה בדרום אמריקה שממנה עלתה אימו כדי שיעידו שהיא יהודייה או לכל הפחות שסבתו של רונן הייתה יהודייה. המשימה הזאת הייתה מעל ליכולתו הכלכלית, ולכן לא ניתנה ליישום.
מי שהצילה הפעם את המצב הייתה אימה של דפנה, שלמרות מוצאה הספרדי דיברה יידיש. “היא דיברה עם הרב הראשי האשכנזי של אשדוד ושכנעה אותו להתקשר לוועד הקהילה היהודית ממנה עלתה אימו של ירון כדי לאמת את יהדותה של סבתו. בשיחת הטלפון התברר לרב שסבתו של ירון מוכרת בקהילה ושהיא קבורה שם בבית העלמין היהודי, וכן שאחד מבני משפחתה שימש רב בקהילה”.
החתונה של דפנה וירון נערכה בבית כנסת באשדוד חודשיים לפני הלידה. ירון נכח גם בלידה. “הוא היה איתי יומיים בבית החולים, לא ישן והחזיק לי כל הזמן את היד. היה שלב שראיתי שהוא עומד לבכות, אמרתי לו שאני צריכה אותו חזק והוא התעשת. כשחזרנו עם התינוקת הביתה הייתה לנו סומכת מהרווחה שהדריכה אותנו מה לעשות”, מספרת דפנה.
השניים עברו דרך ארוכה לא פשוטה, ובמהלכה התפתחו זה לצד זו. הם בנו זוגיות של פתיחות וכנות, וכיום הם יכולים לראות אופק מלא תקווה.
עשרות ילדים חולי סרטן המאושפזים במחלקה האונקולוגית בתל השומר צהלו ושמחו לצד בני משפחותיהם בהפנינג פסח חגיגי במיוחד הכולל מופעים ותחרויות לצד מוזיקה וארוחת ברביקיו מפוארת בבית הילד של ארגון "רחשי לב" בבית החולים שיבא בתל השומר.
הרב ראובן גשייד יו"ר רחשי לב אמר כי מרגש לראות את מסירותם של המתנדבים להביא את שמחת החג גם לבית החולים מתוך דאגה שכל ילד או ילדה יחגגו את החג מתוך מצוות ושמחת בחגך.
הדרבי של אשדוד בין עירוני להפועל אדומים הסתיים הערב בתיקו אחת. עירוני היא זו שעלתה ליתרון בדקה ה-62, כאשר מאור זוהר הגביה כדור לרחבה ויובל אלמקייס נגח לקורה ופנימה. אולם, בתוספת הזמן, בדקה ה-95, ממש עם השריקה לסיום הצליחה הפועל להשוות משער של אריאל טרבלסי עם קצת עזרה מיגל בלאיש, שחקן עירוני.
אריאל טרבלסי. צילום: פייסבוק המועדון
כמה דקות לפני הסיום עוד הורחק שחקן עירוני טקלה לאחר שספג כרטיס אדום. המשחק התאפיין באגרסיביות רבה והשופט שלף כמה כרטיסים צהובים. בנוסף נרשם עימות בין השחקנים דוד רביבו וגולן עמוס עם הקהל.
כ-2,000 אוהדים גדשו את אצטדיון ה-י"א באשדוד וצפו במשחק במסגרת המחזור ה-30 של ליגה ב' דרום. עם סיומו ניתן האות לתחילת חגיגות העליה של האדומים. החגיגות ימשכו הלילה במועדון לי-גל. אוהדי הקבוצה מוזמנים בחום.
מנגד, בעירוני צריכים להתכונן למשחקי המבחן כדי לזכות בכרטיס הנכסף שמוביל לליגה א'. אם הם יצליחו בכך בסופו של דבר נוכל להינות ממשחקי דרבי גם בשנה הבאה.
עירוני מול הפועל הערב באשדוד
השחקנים והאוהדים ממשיכים את חגיגות העלייה לליגה א' במועדון לי-גל.
גורמים בעירוני טוענים להתנהגות בלתי ספורטיבית של אנשי הפועל במהלך המשחק. אחד כזה, עו"ד חנוך דרך ארליך, טען בפוסט שהעלה בפייסבוק שאחד מאנשי הפועל עשה כמה פעמים תנועה מגונה לעברו ולעבר ילדיו ובנוסף כמה שחקנים הרביצו וקיללו כלשונו.
מנגד טוענים בהפועל אדומים ש"היה בלאגן בין הצוותים המקצועיים בסיום המשחק, המאמן שלהם גם קילל והלך מכות. בסופו של דבר הוא התנצל".
בג"ץ דחה אחר הצהריים את עתירת משפחת התינוק בן החודש שטבע למוות בג'קוזי במלון מיעמי באשדוד שלשום ואיפשר את נתיחת גופתו. עם זאת הורה שההליך יבוצע בצורה הדרגתית לפי התחייבות המשטרה בנתיחה מקומית ובנוכחות רופא מטעם המשפחה.
השופטים קבעו כי נוכח החומר שהתקבל, אין לשלול בשלב זה סיבת מוות נוספת על הסיבה שעלתה מגרסת ההורים, ואין מדובר רק בשאלות שעניינן אופי הטביעה.
כזכור אתמול עצרה המשטרה את הורי התינוק תושבי בית שמש המשתייכים לזרם שמרני במגזר החרדי. על פרטי החקירה הוטל צו איסור פרסום. בית המשפט נימק את החלטתו להותיר את הצו על כנו בעיקר בנימוק של התחשבות בכך שלהורים יש ילד נוסף בן 7.
השופטים הדגישו כי הם נותנים את דעתם לטענות של הסנגורים עורכי הדין איתמר בן גביר ומשה אלמליח באשר לשמירה על כבוד המת, אלא שבמקרה זה, לשיטתם, אין מנוס, אלא להורות על נתיחה.
לבית המשפט העליון הוגשה לפני מספר דקות עתירה דחופה של משפחת התינוק שטבע במלון באשדוד נגד ביצוע נתיחה שלאחר המוות. זאת, מסיבות דתיות הגורסות שמדובר בפגיעה בכבוד המת.
אתמול הוארך מעצר הוריו של התינוק בחשד שהיו מעורבים בפרשה. על פרטי החקירה מוטל צו איסור פרסום שלא הוסר, אף על פי שהמשטרה הסכימה לכך.
משפחת התינוק היא משפחה חרדית המשתייכת לחסידות שמרנית בבית שמש. ההורים הגיעו לבית המלון עם בנם המנוח ויחד עם קרובים שלנו בחדרים אחרים.
מצלמות אבטחה במלון תיעדו את פינוי התינוק על ידי חובשי מד"א כשמצבו קריטי לבית החולים אסותא בעיר. כידוע זמן קצר לאחר מכן נקבע מותו.
עורך הדין איתמר בן גביר נשכר לצורך ייצוג בעתירה לבג"ץ יחד עם עורך הדין משה אלמליח.
בעתירה נטען כי ניתוח שלאחר המוות הוא פגיעה קשה בכבוד המת ואיסור הלכתי חמור שנעשה רק כאשר סיבת המוות לא הובררה כל צרכה, אלא שבמקרה הזה, כך לטענתם, יש בידי המשטרה ראיות למכביר על סיבת המוות ועקב הוראות צו איסור פרסום הדברים, חומרים ימסרו לבית המשפט בדלתיים סגורות.
צילום: איחוד הצלה
בעתירה נטען בין היתר כי "שאלה אחרת, היא שאלת משקלו של כל אינטרס ואינטרס ועל כפות המאזנים בתיק זה עומדת שלילת טענת הגנה אפשרית אל מול הפגיעה בכבוד המת, ולמעשה הפגיעה החוקתית: הפסיקה הישראלית קבעה לא אחת כי הזכות לכבוד עומדת לאדם גם לאחר מותו: "כבוד האדם אינו רק כבודו של האדם בחייו. זהו גם כבודו של אדם לאחר מותו, וזהו גם כבודם של יקיריו השומרים את זכרו בליבם".
העותרים טענו גם כי בעידן הנוכחי יש לתת משקל רב לפגיעה החוקתית שנוצרה, יש גם לדון בדברים על פי פסקת ההגבלה ולנהוג באופן מידתי על כל מבחני המשנה הקיימים הרי שיש לבטל החלטת בית המשפט השלום ולהוציא צו על תנאי ולהפכו להחלטי.
עו"ד אלמליח: "ניתוח של אחר המוות הוא מצב בלתי הפיך, וברור לנו שסיבת המוות ידועה למשטרה ויש להצטער כי המשטרה מתעלמת מריגשות הציבור וכבוד הנפטר ומבקשת לפגוע בתינוק".
הפקת האופנה שלי לקראת חג האביב מתחלקת לשני חלקים: החלק הראשון כמובן הוא לקחת שתי דוגמניות הורסות במיוחד ולדרוש מהן לשלוף מהארון את הבגדים שהן הכי אוהבות, במקום ללכת ולבזבז שוב מלאן כסף על בגדים חדשים.
דוגמניות: קים סונדין, לירון קריספל. שיער: יוסי אוחיון, כתב וצילם: אורי קריספין.
שמו הנוסף של חג הפסח הוא חג השופינג וכולם אוהבים להתלבש ולהשקיע וניסיתי כמובן, בעזרת ההפקה הזו לסגור את הכיס לפתוח את הארון ולבדוק איזה בגד או שמלה שנשכחו בארון וכמובן לצלם את הבנות בשדות הפתוחים.
החלק השני שהוא היותר מעניין בהפקה הזו: ‘ההפתעות’ שנתקלנו בהן בדרך. אותי לימדו בצילום שצריך לדעת להשתמש בכל מה שהטבע נותן לנו, כמובן בשילוב של תאורה נכונה, לוקיישן טוב ושתי בנות שיודעות לעשות את העבודה כמו שצריך.
אז את המיקום בחרתי מראש, לצאת קצת לשדות הפתוחים וליהנות מהירוק שמשתלט על הנוף בבוא האביב. יצאנו לשדות, הבנות החליפו בגדים בקצב מסחרר ואז נתקלנו בערימת גרוטאות שנערמה בעקבות ניקיונות החג. אז אמר מישהו פעם ‘הזבל של האחד הוא האוצר של השני’ ואז מגרש הגרוטאות נהפך ברגע לסטודיו לצילום והתמונות בעיני יצאו מקסימות.
הדוגמניות שנקראו למשימה היו קים סונדין מלכת היופי של הדרום לשנת 2017 וסגניתה לירון קריספל. הרעיון היה לבנות 3 לוקים חגיגיים מבגדים שקיימים בארון מבלי לבזבז מאות שקלים על קולקציה חדשה.
אז ליל הסדר נפל על שבת וכמובן שלחג חובה להפגיז בשמלה יפה, יום למחרת בארוחת הצהריים אאוטפיט נוסף קז’ואל, הרי לא נעים לחרוש על אותה שמלה תוך יומיים. וסט נוסף לטיול בחיק הטבע, כמובן שאת העקבים מומלץ להשאיר בבית.
תאונה ימית: שתי ספינות התנגשו במימי המרינה באשדוד. כתוצאה מכך שתי ילדות שהיו על סיפונה של אחת מהן במסגרת בילוי בחול המועד נפצעו באורח בינוני וקל.
ממד"א נמסר שבשעה 20:01 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על 2 ספינות שהתנגשו במתחם השיט במרינה באשדוד. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבית החולים אסותא אשדוד שתי ילדות כבנות 6 ו-7 במצב קל ובינוני עם חבלות ראש.
בשעה 13:42 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על פועל שנפגע מחפץ כבד שנפל בדרך לסקוב באשדוד. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח אסותא אשדוד גבר כבן 40 במצב בינוני עם חבלה בגפיים.
במהלך ימי השבוע שעבר התקיים מבצע מיוחד לחידוש השילוט באתרי המורשת ברחבי גן יבנה שמספרים את סיפורה של המועצה המקומית והמושבה ההיסטורית.
במהלך המבצע חודשו והוחלפו שלטים. בין היתר הוחלף השלט בגן זהבה ברחוב הנשיא. הגן הוקם בשנת 1930 והיה הגן הראשון שנועד לספק שירות עבור תושבי גן יבנה ומושב ביצרון. הגן קרוי על שמה של הגננת המיתולוגית זהבה טרייסטר ז”ל, ששימשה בתפקידה זה במשך 40 שנים.
בניין המועצה המקומית גן יבנה. צילום: דוברות המועצה
בנוסף, חודשו והוחלפו השלטים גם בבית החינוך הראשון, שהוקם גם הוא בתחילת שנות ה-30 (בית הספר בן גוריון), באחת מעמדות השמירה ההיקפיות ששימשו להגנה על היישוב ונמצאת גם היא ברחוב הנשיא, בשכונת רמת השניים ובמבנה הציבור הראשון שהוקם ב-1930, ובו שוכנת כיום מועצת גן יבנה.
אתמול (ב') הוזנקה צעדת החולות ה-23 של המועצה האזורית באר טוביה. לצד שני מסלולים של ארבעה ושמונה קילומטרים, נהנו המשתתפים מאטרקציות לאורך הדרך, מופעים, מוזיקה, דמויות ובובות, וגם ממופע של נבחרת ההתעמלות של המועצה.
בדרך כלל הצעדה השנתית נערכת באחת השבתות של חודש פברואר. השנה הוחלט להזיז אותה לחול המועד פסח וגם ראש המועצה דרור שור נצפה פוסע.
לאחר לילה סוער של הפגנות החרדים המתנגדים לדרישה לבצע נתיחה שלאחר המוות, מול משטרת אשדוד וגם היום בירושלים, הבוקר (שלישי) בית המשפט דן בנושא.
בית המשפט החליט להורות על נתיחת הגופה, כעת יש צו עיכוב ביצוע עד מחר בשל עתירת הצד הנגדי.
על פרטי החקירה ישנו צו איסור פרסום, אותו המשטרה מבקשת להסיר אך משפחות החשודים מתנגדות. הדיון התקיים היום לאחר שאמש בית המשפט לא אישר את נתיחת הגופה, אך עיכב את שחרורה לקבורה עד לקבלת החלטה סופית בנושא.
כזכור, האירוע התרחש אתמול בשעות הצהריים כאשר למלון "מיעמי" בעיר הוזעקו כוחות החירום. כונן של איחוד והצלה ובהמשך צוות מד"א שהגיעו למקום העניקו לתינוק, כבן חודש, טיפול רפואי ופינו אותו תוך מאמצי החייאה וכשהוא במצב קשה לבית החולים אסותא שבעיר, שם נקבע מותו.
צילום: איחוד הצלה
המשטרה וצוותי הצלה בחניית המלון, אתמול
בתחילה טענה האם ראשוני שהתינוק נפל מידיה והחליק לתוך הג'קוזי בחדר בית המלון. ההורים תושבי בית שמש המשתייכים לאחת החסידויות הגיעו לחופשה במלון באשדוד עם קרובים נוספים. יש להם עוד ילד כבן 7.
ההפגנה בכביש בר אילן בירושלים, בצהריים. צילום: אמיל סלמן
