המכללה האקדמית אחוה ערכה ביום ה' האחרון טקס הוקרה לסטודנטים המצטיינים מבתי הספר השונים ובתכניות הלימוד השונות, במסגרתו העניקה נשיאת המכללה הפרופ' שוש ארד תואר עמית כבוד לד"ר דליה פדילה על היותה סמל לפעולה נמרצת למען שינוי חברתי ותרבותי ודמות מופת אשר הוכיחה שכוח רצון, התמדה, תבונה ורגישות תרבותית, יש בהם כדי לחולל שינויים תודעתיים הן בחברה הערבית הן בחברה היהודית.
תואר עמית כבוד הוענק גם לפרופ' יורם בילו על תרומתו הייחודית רבת השנים בתחומי האנתרופולוגיה הפסיכולוגית, האתנו-פסיכיאטריה ופסיכולוגיה רגישת תרבות; על היותו חלוץ ופורץ דרך בתחומים אלה שזכה להערכה ניכרת על הישגיו המדעיים בארץ ובעולם.
ד"ר דליה פדילה ציינה במהלך הטקס כי: "חינוך מקדם אנשים וסוגר פערים משמעותיים. אני שגדלתי וצמחתי בכפר לא הפסקתי לחלום. ובהתמדה, מסוגלות לעבודה קשה ולא מעט רגעי שבר, מהמקום הזה צמחתי והצלחתי. תודה לפרופ' שוש ארד ולמכללה האקדמית אחוה על ההוקרה המרגשת".
פרופ' יורם בילו ציין גם הוא כי: "האתגר הגדול הניצב כיום בפני החברה בישראל הוא כיצד לכונן ולשמר רקמת חיים משותפת, במדינה ההופכת להיות, כמאמר הנשיא ריבלין, "מדינת כל שבטיה"; כיצד ליצר תחושה של ישראליות משותפת, של אחריות משותפת, תוך שמירה על תחושת הביטחון והגאווה של כל שבט או מגזר בזהות הקבוצתית שלו, על בסיס ערכים של הוגנות, שוויון ורב-תרבותיות אמתית. נדמה לי שמכללת אחוה – בחזונה, בהרכב האנושי שלה ובמיקומה – מעלה תרומה חשובה להתמודדות עם האתגר הזה".
נשיאת המכללה פרופ' שוש ארד אשר פנתה אל הסטודנטים ואמרה: "אנו מציגים לכם היום דמויות לחיקוי – אנשי מופת, מהרף הגבוה ביותר. אישה ואיש – כל אחד פורץ דרך בתחומו, מנהיג בסביבתו אשר גילה במהלך חייו אומץ לב, התמדה ואיכות בלתי מתפשרת. לעיתים כדי להצטיין צריך לפעול בדרך ייחודית ובכך להיות מופת ודוגמא לחברה הישראלית כולה. אכן, השניים האלו עשו דרך ארוכה בצניעות ובדרך ארץ. סטודנטים יקרים, אתם השראתנו! יחד עמכם נביא את אחוה להיות המגדלור המפיץ אור על סביבתו. ביחד יש בכוחנו לרקום ולשלב ידיים עם האזור ולתרום בכך לפיתוח דרום הארץ. זה המסר אותו רציתי להעביר אליכם, שילוב מושכל בין מצוינות אקדמית למחויבות לחברה ולסביבה. יישום היכולות המדעיות יחד עם אחריות חברתית".
עו"ד ורד זבולון צרפתי יו"ר הארגון ושלומי בן עזרי, מנכ"ל ארגון הקבלנים באשדוד והשפלה מציעים לראש עיריית אשדוד, לכלול במיכרזים לשיווק הקרקעות ברובע הנחל, גם תמהיל משמעותי למשפרי דיור וותיקים שגם הם תושבי העיר אשדוד. כך עולה ממכתב שנשלח ע"י ארגון הקבלנים בשבוע שעבר לד"ר יחיאל לסרי, לאור הצהרות ראש העיר, לפיהן בכוונתו לשווק את כל הקרקע ברובע הנחל, רק בשיטת "מחיר למשתכן".
ארגון הקבלנים: "אנו מברכים את ראש העיר על המהלך להקמת רובע הנחל והשנה נקטוף סוף סוף את פירות היוזמה והתכנון שיביאו עמם בשורה אמיתית לתושבי אשדוד אשר ממתין זמן רב למלאי נוסף של דירות מגורים. יחד עם זאת מניסיונן של ערים אחרות, חשוב ונכון ליצור תמהיל אוכלוסייה הכולל משפרי דיור, ותיקים וזוגות צעירים".
לדבריו התמהיל צריך לכלול יחס של 50% מהדירות ישווקו במסגרת "מחיר למשתכן" ו-50% ישווקו לשוק החופשי לטובת משפרי דיור וותיקים שהם גם תושבי העיר אשר נשכחו ע"י מדינת ישראל שקבעה שכל הדירות ייצאו במסגרת "מחיר למשתכן" ולמעשה כך הוקפא שוק הבניה.
ורד צרפתי זבולון: "שיווק משולב יגרום להפחתת המחיר למשתכן, שהרי היזם רואה לנגד עיניו יכולת לבצע "סיבסוד צולב" על ידי מכירת שאר הדירות בשוק החופשי. בכדי לזכות במכרז על קרקע, היזם יהיה מוכן להפחית מהרווח הצפוי לו, ממכירת הדירה בשוק החופשי בכדי להגיש מחיר זול יותר ב"מחיר למשתכן" ובכך לשפר את סיכוייו לזכות במכרז. כך נשיג גם "תמהיל אוכלוסייה" וגם הפחתה נוספת של מחירי הדירות לזוגות הצעירים".
בטקס שהתקיים אתמול בהשתתפות מעל ל-3,000 מחניכי ובוגרי "עדת הצופים", יחד עם חניכי ומדריכי שבט מידב מקבוצת יבנה ובמעמד שר החינוך נפתלי בנט ויו"ר תנועת הצופים העבריים אלי בן יוסף, ציינה העדה 90 שנים להקמתה ומאה שנים לפעילות הצופים העבריים בישראל בכלל. עדת הצופים או הצופים הדתיים היא חטיבה דתית בת 14 שבטים בתוך "תנועת הצופים העבריים", שבין בוגריה נמצאים הפרשן המשפטי ברוך קרא (שאף ריכז את פעילות אחד השבטים), ראש אמ"ן לשעבר האלוף הרצלי הלוי, השופט בדימוס יעקב טירקל, חתני פרס נובל הפרופסורים אברהם הרשקו ודניאל כהנמן, והסופרים חיים באר ומירה קדר.
טקס "עדת הצופים" צילום: אפרת סביר
שר החינוך נפתלי בנט נשא דברים בטקס: "כשהייתי קטן היה לי מדף קטן עם ספרים על הגיבורים של העם שלנו מתקופת העליות הראשונות, המחתרות וראשית הציונות. קינאתי בהם מאוד, הם ייבשו ביצות, נלחמו על עצמאותנו והקימו את המדינה. שאלתי את עצמי מה נשאר לנו לעשות? הרי כל הדברים הגדולים כבר קרו בזכותם. היום אני עונה לעצמי שנשאר לנו הרבה מה לעשות, וזה מה שאתם עושים בצופים הדתיים יום יום, אתם מחברים את המדינה שלנו יחד, דתיים וחילונים, כמשפחה אחת גדולה. יש לנו משימה ענקית, להיות מדינה שיש בה חברת מופת. אתם, חניכי תנועת הצופים, בחרתם לקחת על עצמכם את האחריות ולפעול באופן מעשי למען כולנו, אני גאה בכם ושמח שאתם דור העתיד של מדינת ישראל״.
במסגרת פרויקט "באור הזרקור", שמטרתו לחשוף את אמני העיר ויצירתם אגודת אמני אשדוד מזמינה את הציבור למפגש מרתק ומעניין עם האמנית ליאה פרדו טראמר, חברת אגודת אמני אשדוד אשר תדגים ותסביר הכול על – איקבנה, אמנות סידורי הפרחים היפניים.
איקבנה היא אמנות בת מאות שנים של סידורי פרחים אשר התפתחה ונשתמרה ביפן עם הגעתם של נזירים בודהיסטים. איקבנה היא מילה ביפנית המורכבת משתי מילים: איקרו – להעניק חיים מחודשים ואנה -פרח. האיקבנה היא אמנות סידור פרחים הכולל ענפים ועלים עם כמות קטנה של פרחים אשר מעניקה בדרך מיוחדת חיים חדשים לפרח. באיקבנה יש התייחסות לכיוון הגדילה של הצמח והפרח, יש התחשבות באור וצל, העבודה היא תלת מימדית, עם עומק, הבניה של הסידור מבוסס על משולשים בתוך המרחב הפיסולי, למעשה האיקבנה היא הנאה צרופה של פיסול בחומר צמחי.
ביום ראשון בלומי, הבת הבכורה שלי, יצאה לטיול שנתי שכלל מסלול הליכה באזור עין גדי וים המלח. כאן המקום לומר: אני שונאת טיולים שנתיים. אני מתעבת את האבן הכבדה שרובצת עליי לאורך כל היום של הטיול, ומתמסמסת רק כשאני שומעת את הדלת נפתחת ורואה אותה צועדת על רגליה.
אני אימא חרדתית. הנה אמרתי את זה. כשהיא אומרת לי “טיול שנתי”, אני מדמיינת צוות חינוכי ורפואי שנכנס אליי הביתה כדי לבשר לי בשורה מרה. אני מדמיינת את מסלול ההליכה ואת הצוקים האימתניים. את חוסר הזהירות הרגעי והצניחה האכזרית למטה. התאפקתי לא להגיד לה שום דבר, אבל בשש וחצי בבוקר כשלקחנו אותה לנקודת האיסוף וראיתי את העינים הנוצצות שלה והתיק התפוח על הגב אמרתי לה בשקט: “אולי לא?” והיא, שמכירה אותי, אמרה: “מבטיחה לך. אני חוזרת”, ויצאה בקלילות מהאוטו אל החברות הצוהלות בחוץ.
מאמינה שזה קורה להורים רבים. כולנו רוצים לשמור על ילדנו מפני הסכנות. כולנו חיים את האיזון בין הרצון לשמור את הילד שלנו באינקובטור מוגן ולגונן עליו במעקב תמידי לבין ההבנה שסטריליות יתר מתמשכת עלולה מבחינה נפשית להשאיר לו צלקות חמורות ולגרום לחסכים שיפגעו בו במהלך חייו, ומהבחינה הפיזית לגרום לו לגוף רגיש ולא מחוסן שיתמוטט מהנגיף הקל ביותר.
דור תורג’מן ואור ביטון, אחיו של כוכב סלטיק ונבחרת ישראל ניר ביטון, שחקני קבוצת נערים ב’ של מ.ס אשדוד, עזבו לטובת מחלקת הנוער של מכבי תל אביב. שני השחקנים היו מהבולטים במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד ונחשבים להבטחות גדולות בנוף הכדורגל הישראלי. הם החלו כבר לשחק במדי קבוצת נערים ב’ של הצהובים מתל אביב ואף לפרוע שטרות ראשונים עם שערים ובישולים. לנו נותר רק לאחל בהצלחה.
חזר לשחק אחרי חודש: האח, ניר ביטון. צילום: רויטרס
התוצאות השבועיות
מ.ס אשדוד קבוצת הנוער הפסידה למכבי חיפה החזקה בתוצאה 3-0. נערים ב’ השיגו ניצחון מרשים על בני יהודה תל אביב בתוצאה 4-1. נערים ג’ הפסידו למכבי פתח תקווה בתוצאה 1-0. ילדים א’ גברו על הפועל קטמון ירושלים בתוצאה 2-1. כבשו את השערים לזכות אשדוד נתנאל ביטון ועמית גבאי. ילדים ב’ הפסידו במשחק צמוד לבני יהודה בתוצאה 3-2. ילדים ג’ הפסידו במשחק רב שערים 6-5 לרמת השרון. קבוצת טרום א’ הפסידה למכבי פתח תקווה בתוצאה 8-3.
רצף של בעיות מעיב על השלמת מיזם התחבורה הירוקה באשדוד שמוכר גם בשם הגל הירוק או REWAY.
העבודות בציר הרצל היו אמורות להסתיים בחודש ספטמבר לפי ההצהרות בעיריית אשדוד. מאז עברו כבר כמה חודשים, וסיום העבודות עדיין לא נראה קרוב. בשבועות האחרונים נראה שהעבודות נעשות בעצלתיים והפרויקט תקוע. ואילו בציר בגין עדיין לא נפתרה שאלת הכיכר והמנהרה: כיצד הן ישתלבו בפרויקט, אם בכלל?
נחזור לשדרות הרצל, ששם העבודות מתקדמות בקצב צב. הדבר שעלול להיות הכי בעייתי הוא המיקום של נתיבי התחבורה הציבורית — הנת”צים — שבהם אמורים לעבור האוטובוסים בצורה חלקה ולקבל “גל ירוק” ברמזורים. כבר כעת מקימים את תחנות האוטובוס החדשות שאמורות להיות חכמות ומשוכללות.
על הנייר נראה יפה אבל מה יקרה במציאות? הדמיה: שד' הרצל בסיום פרויקט REWAY – עיריית אשדוד
הנת”צים, שהקמתם טרם נשלמה כאמור, ממוקמים במרכז הכביש. לא בשוליים, אלא באמצע. המשמעות: הולכי הרגל שירצו לעלות לאוטובוס או לרדת ממנו יידרשו לחצות שני נתיבי כבישים סואנים כדי להגיע למדרכה בבטחה.
על פניו זה מגביר משמעותית את הסיכוי לתאונות שבהן ייפגעו הולכי רגל. כבר כיום הרצל הוא כביש אדום, זאת אומרת מרובה תאונות. מה יהיה כשהאוטובוסים יתחילו לפעול בצורה סדירה? כיצד יחצו הולכי רגל, בהם ילדים וקשישים, את הכביש בין המכוניות כדי לתפוס אוטובוס? כיצד הם יירדו מהאוטובוס ויחצו כדי להגיע למחוז חפצם מבלי להיפגע? מדוע הוחלט למקם אותם דווקא באמצע הכביש?
תאונת דרכים בשד' הרצל, נובמבר 2018. צילום: דוברות איחוד הצלה
אחרי המפץ הגדול של בחירות 2018, כשכל אחד התאפס על התיקים שלו, על הלשכה/ משרד שלו, תלה כמה תמונות, קיבל כמה מגיני הוקרה, עציץ או שניים — הגיע הזמן למפגן כוח.
הראשון שמטיל את הפצצה הוא סגן ראש העיר והממונה על החברה לפיתוח אשדוד (חפ״א) שמעון כצנלסון, שמודיע פומבית על רצונו לעשות שינויים במבנה החברה ולהתחיל בראשו של יהודה אבידן, המנכ״ל. מעצור ראשון הגיע דווקא מסיעתו של כצנלסון: הממונה הישיר על חפ״א ב-10 השנים האחרונות ולדימיר גרשוב, שלא אהב את ההחלטה.
מימין שמעון כצנלסון. צילום: פבל
יהודה אבידן. צילום: אורי קריספיןאת המעצור השני הפעיל יהודה אבידן, המנכ״ל המיועד להדחה. אבידן, שמחובר בכל נימיו לסיעת ש״ס, הפעיל את כל כוחו בסיעה והקים על כצנלסון את אבי אמסלם, שקצת נרגע מפרשת עץ האשוח ועסוק בינתיים בקמפיין הארצי להצלת תנועת ש״ס.
אבי אמסלם כמו אבי אמסלם הבין שעם שישה מנדטים מוותרים על האקדחים ורובי הסער והולכים לירות ישר בתותחים כבדים והעביר מסר חד משמעי ליחיאל לסרי, שבכלל נמצא בחו״ל וכל מה שהוא מבקש זה רק קצת שקט. אבל רעש התותחים רחוק מלהיות שקט, והפגז בדמות ״אם יהודה אבידן מפוטר, מוטי מלכא וסימונה מורלי מפוטרות" חצה ימים ומדינות והגיע עד למלון ולחדר שבו שוהה ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי.
האיום של אבי אמסלם פשוט ולכאורה הגיוני, אם ממונה יכול לפטר, אז גם אני ממונה. אם נוגעים באנשים שלי, אני נוגע באנשים שלך.
יו"ר ש"ס באשדוד, מ"מ רה"ע, אבי אמסלם בכניסה למשרד הפנים לפני זמן קצר. צילום: דודי מור
מוטי מלכא. צילום: גיל לוי לפוטו אסייג
האיום של אמסלם הרעיד את אמות הסיפים והצליח לזעזע את השיח המקומי. לא מעט כיסאות זזו באי נוחות ובחוסר ודאות וספקולציות כבר החלו להתגלגל בקבוצות הווטסאפ השונות. כמה זה רציני? האם יש בכלל סמכות לממונה לפטר מנכ״ל, שבכלל נבחר כמינוי מקצועי? מה הן סמכויות של ממונה שהוא נבחר ציבור?
שאלות אלו לא נידונו בעבר כי מעולם לא עלתה על הפרק הדחה המונית שכזו, זה בעיקר מה שקורה כשעניינים פנימיים מתנהלים דרך התקשורת. יש מי שזה מועיל לו בפרסום המיידי, ויש מי שניזוק מזה בטווח הארוך.
לסרי, שכאמור שוהה בחו״ל, לא היה אמור להיות קשור לבעיית ״כצנלסון חפ״א״, אך אמסלם במהלך הפזיז או המחושב הפך את יחיאל לסרי לשחקן ראשי.
הפיכתו של לסרי לשחקן משמעותי בפרשייה כחבר קרוב של מוטי מלכא וכאחד, שמאוד מעריך את עשייתה של סימונה מורלי, שמונתה במשמרת שלו למנכ״לית הרשות העירונית למאבק באלימות ובהתמכרויות, הצליחה בדבר אחד: לעכב את גזר דינו של יהודה אבידן לפחות עד שיחיאל לסרי יגיע חזרה לארץ, ועד אז… אלוהים גדול.
בינתיים, לפי השמועות, הצליח אמסלם להפעיל שריר נוסף ולהתערב לכאורה כיו״ר דירקטוריון המשכן במניעת פיטורי עובדים בניגוד להחלטת המנכ״ל מוטי מלכא.
כדי לשדר עניינים כרגיל הצטלם אמסלם בדף הפייסבוק שלו עם חבר המועצה אלי נכט בסעודת ט״ו בשבט שבה נראים השניים מחויכים וכמי שסערת עץ האשוח כבר מזמן מאחוריהם.
ביום לקחו חלק כ-1,600 החיילים הבודדים בצה"ל, אשר בין היתר צריכים להסדיר את מעמדם כבודדים אל מול משרדי הממשלה, עיריות וכו'. מטרתו של היום לסייע בצורה מירבית ומהירה ביותר לכל חייל. ביום ניתן מענה על מנת לעזור להם בהמשך שירותם בצה"ל ולקראת שחרורם. רע"ן ת"ש ביצוע, סא"ל לימור מזרחי אומרת כי "יום זה הינו נועד בכדי לסייע לחיילים בצורה הטובה ביותר, מתוך מחשבה לעזור כמה שיותר לאותם חיילים." בין החיילים שהגיעו היום לקחת חלק באירוע, היו גם ארבעה חיילים מגרעין צבר אשר מתגורר בקבוצת יבנה – ארי, יונתן, ליאורה, ונתנאל. ארבעתם עלו יחד לארץ ב2017 במסגרת תוכנית מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ), והם גרים יחד בקיבוץ קבוצת יבנה. הקיבוץ מספק להם מגורים, חיי גרעין וקהילה משותפת. ארי זקין (20), עלה לארץ מקונטיקט והתגייס לגדס״ר נח״ל, שם הוא משרת יחד עם חברו לגרעין, יונתן לוין (24), אשר עלה לארץ מניו יורק. ליאורה קאהן (20), עלתה לארץ מניו ג׳רזי, והתגייסה להיות מדריכת שריון. נתנאל רבקין (20), עלה לארץ מסן פרנסיסקו, והתגייס להנדסה קרבית. על בחירתם לעלות ארצה, על יום הסידורים ועל השירות בצה"ל באופן כללי, הם מספרים: ״העליה והשירות בצה"ל זה החלום הציוני של המשפחות שלנו לאורך דורות. האירוע היום נותן הרגשה שדואגים לנו, ושלמדינה באמת אכפת מאתנו. זה ממש לא מובן לנו מאליו שהצבא דואג ככה לחיילים ממדינות אחרות, אנחנו מעריכים את זה מאוד״.
מתן פרץ, 30, תושב גן יבנה, הוא כבר כוכב רשת ולא רק. הוא גם סטנדאפיסט מתחיל שעוד לא סגר שנה בתחום, אבל מעז לתהות: איך אף סטנדאפיסט בארץ עדיין לא שבר את תקרת הזכוכית ופנה למופעים בינלאומיים?
פרץ משתתף כעת ב”פרויקט קליזו” — סדרת טלוויזיה שעוסקת בוולוגים (ברוכים הבאים, מי שלא יודע מה זה אומר: בלוגים מבוססי וידיאו). מדובר בבלוגים יומיומיים ביוטיוב, שבהם סרטוני קומדיה, אתגרים חברתיים ומערכונים. יחד עם חברו סהר קליזו — איזה קטע, גם הוא מגן יבנה — שהקים את הפרויקט, הם גרים בווילה הממוקמת על יד שדה התעופה נתב”ג, ושם הם כותבים תוכן ומנהלים בלוג ביוטיוב. אבל בניגוד ליוטיוברים, פרץ מעדיף דווקא להגדיר עצמו סטנדאפיסט.
עם בדיחות על עדות
נפגשנו בביתו של פרץ בגן יבנה. משפחה דתית, אימא סימה מנהלת את בית הספר מקיף אמי”ת ב’ שהפך לאחרונה לבית ספר טכנולוגי, אבא עובד בחברה פרטית לפינוי מוקשים. מתן הוא הבן הבכור. עוד היו בשטח אחיו שמתנשא לגובה 1.94, אחותו בת העשרה, ההורים, הסבתא ותמונה של הרבי מלובביץ’ מציצה מהסלון. זה קרה אחרי שהשתתף במופע “לא חשוב מאיזו עדה: לצחוק על עצמנו — מופע סטנד אפ ישראלי” באשדוד.
מתן פרץ וסהר קליזו. צילום: סהר קליזו
אתה בא ממשפחה שומרת מסורת. גם אתה?
“ההורים שלי שומרים שבת”, מסביר פרץ, “כשאני פה אני מכבד, אבל בבית שלי יש חוקים קצת אחרים”.
איפה אתה גר היום בעצם?
“אני גר בווילה עם סהר קליזו, שם אני כותב תוכן ומנהל בלוג”.
פרץ קופץ למה שעבר עליו טרם הריאיון, כשחוסר תשומת לב לכתובת מקום המופע שבו השתתף גרמה לו לאיחור אופנתי וזיכתה אותו בפתיחה לא רעה. סוג של שבירת קרח. כראוי לסטנדאפיסט, ברגע שהוא נתקל בטעות אנוש מביכה, הוא לא מפספס חומר טרי ומכניס את זה להופעה של אותו הערב. רגע לפני שנפגשתי איתו הוא מודיע לי: “לא תאמיני מה קרה לי, נסעתי 40 דקות למופע בשדרות, וכמה דקות לפני שהגעתי, קיבלתי צלצול מההפקה שהזכירה לי שהמופע בכלל ליד הבית, במוזיאון הפלשתים באשדוד. הקהל נפל כששיתפתי אותו, אין כמו הומור עצמי, יצאתי סתום”.
נשמע שאתה מג’נגל בין שתי עבודות.
“בין שני חלומות, שניהם באו לי בבת אחת. בדרך כלל יש חלום אחד ומתעסקים בו, אז פה אני בבקרים בווילה ובערבים אני בסטנדאפ”.
על הבמה. פרץ בסטנד אפ פקטורי. צילום: דריה פרסולוב
לפעמים חלומות מתגשמים, אבל מבינים שלא זו המטרה. זה מה שרצית?
“אז זה קרה לי באמת עם המוזיקה, בגיל 17. הופעתי פה בגן יבנה, למדתי מוזיקה ב-BPM בתל אביב והייתי בטוח במשך שנים שאני אהיה זמר”, הוא צוחק על עצמו וממשיך, “ואחרי שהתחלתי את הסטנדאפ הבנתי שהשירים היו רק תירוץ לדבר עם אנשים בקהל. עכשיו כשאני רק מדבר עם אנשים בקהל, זה מה שפותח”.
אז איך הייתה ההופעה?
“היה טוב, היה קהל טוב”.
אתה רגיל לקהל האשדודי?
“התחלתי באשדוד, אז כן. ההופעה הראשונה שלי הייתה בחמישה למרץ 2018”, אומר אחרי שבודק בלוח השנה הסלולרי ומוסיף, “היא עברה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, משמעותית יותר טוב. אמרו לי שיעברו שנים עד שארוויח משהו מהתחום הזה, שאצטרך להופיע בלא מעט מועדונים קטנים, אבל משהו עבד”.
עשית דריסת רגל בתחום לפני פחות משנה. מה עבד?
“נחשפתי לעולם של הסטנדאפ ממש לא מזמן, עשרה חודשים, פגשתי הרבה אנשים בתחום, חלקם מפורסמים וגדולים וחלקם מתחילים כמוני, חלקם בשלב הביניים שהם לפני הפריצה, אבל עדיין אף אחד כמעט לא מכיר אותם, וכל אחד עובר תהליך שונה אבל מסגרת הזמן מאוד דומה.
"בדרך כלל סטנדאפיסט צריך להופיע שנתיים עד ארבע עד שמשלמים כדי לראות אותו, ובגלל שאני נמצא במקביל גם ב'פרויקט קליזו' שמקבל חשיפה די גדולה, אז זה קרה מאוד מהר, ולאחרונה אני מופיע יותר במרכז ובירושלים”.
צפו: פרויקט קליזו, פרק 1 – הוט ביוטיוב:
ספר לי על הפרויקט.
“זה פרויקט שהתחיל בתור בלוג יוטיוב ותפס תאוצה, עכשיו זה דרך הוט. אנחנו מתעדים את החיים שלנו ומעלים לרשת. לא מזמן סגרנו 300 אלף רישומים בערוץ. ופתאום קיבלתי זרקור, אבל אנשים שוכחים שהתחלתי סטנדאפ לפני דקה… רגע, שנייה, אני בונה את 20 הדקות הטובות שלי עדיין”.
אמנם פרץ מודע לניסיון המועט שיש לו בתחום, אבל כבר מופיע לתיירים באנגלית, מחמם את רן דניאל ומקבל אפילו תגמול כספי על חלק מההופעות שלו.
אילו הצעות קיבלת בסטנדאפ?
“הציעו לי אלפי שקלים כדי לבוא, לעשות ערבי חברה, הבטחתי שכשתהיה לי שעה של סטנדאפ אבוא, אבל אני רוצה שיהיו לי חומרים טובים, אני עדיין לא שם”, הוא מסביר ובמקביל מבקש מאחיו הגבוה, “תעשה טובה, אתה מפריע פה עם הגובה שלך”, ומתחיל בצחוק מדבק.
אז אתה שואב את החומרים שלך גם מהבית?
“מהכול, מהסביבה שלי, מההורים שלי, מהמשפחה. אני משתדל שזה יהיה כמה שיותר אותנטי, כמובן שלכל סיפור אפשר להוסיף טיפה, אולי להגזים קצת, אבל שיהיה לו את הבסיס, ככה הוא גם שלך. ברגע שזה באמת קרה לך, שחווית את הדבר, אז אתה יכול להלביש עליו כמה דברים”.
כמו הגדולים
“תמיד הייתי מספר סיפורים”, הוא מעיד על עצמו. “למשפחה שלי, לחברים, כולם היו צוחקים, ובעצם הבנתי שמה שצריך לעשות בסטנדאפ זה לסדר את זה בצורה טובה ומעניינת. אף אחד לא רוצה לשמוע סיפור של ארבע דקות כשבסוף יש פאנץ’, צריך או שכל הסיפור יהיה מצחיק לכל האורך או שזה יהיה פאנץ’ מאוד קטן, שני משפטים”.
במה אתה נוגע בסטדנאפ?
“אני מאוד מיינסטרים בבדיחות שלי, אבל אני גם אוהב מאוד את הדברים שהם טיפה מחוץ לקופסה. על סקס אני לא מדבר, אני בא מרקע דתי, זה לא נעים לי, לא נוח לי לדבר על זה, גם כשאני רואה שסטנדאפיסטים אחרים מדברים וצוחקים על זה, זה מביך אותי גם”, אומר וצוחק במבוכה, “יצא מצב שהסטנדאפ שלי הוא מאוד נקי. בחירה שלי. כלומר יש לי דברים בוטים, אבל כאלו שמשחקים על הגבול. רץ על הגדר אבל לא נופל.
"מאוד מיינסטרים". פרץ. צילום: פבל
“אז אני מדבר על גזענות, בדיחות שחורות, ואני גם אומר דברים שמצחיקים אותי, כמו עדות נגיד. הרבה פעמים זה עובד, אבל צריך לקרוא את הקהל. היום היה נגיד ספיישל עדות במוזיאון הפלשתים, אז יש קטע שאני אומר שככל שהעדה יותר מדכאה את הנשים שלה, ככה יוצא אוכל יותר טוב. בגלל זה האוכל של האשכנזים פחות טעים”, ומתחיל לחקות דמות רצינית קיבוצניקית — ‘מאוד שוויוני, מאוד ליברלי’ — ולגבי המרוקאים, אולי מההתעללות הזו זה מה שמוציא את הטעם… אז ברור שזה מאוד על התפר, אני משתדל לא ליפול”.
פרץ סיים תואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר במסלול רדיו, ובעבודת הגמר עשה שעה של ברודקאסט על עולם הסטנדאפ הישראלי. הוא גם עבד בתור ברמן בפאב שלומפר באשדוד.
“יצא לי לראיין הרבה גדולים, עדי אשכנזי, יוסי גבני, נדב אבוקסיס, ובשורה התחתונה כולם אמרו אותו הדבר: אתה צריך להיות מצחיק. לא מצחיק? שים לב טוב—טוב מה עובד, כי אף אחד לא בא לסטנדאפ בשביל להחכים, באים בשביל לצחוק. תבוא להצחיק, זהו. וזה נר לרגליי”.
איך אתה מסביר את הקפיצה למים: מלימודי תקשורת לסטנדאפ?
זה לא כזה מעבר, ברדיו כל אחד אומר את הקול שלו ואת הדעה שלו — ובברודקאסט יש יד חופשית על הנושא שאתה רוצה לדבר עליו, וזה דווקא מאוד עוזר כי הרי הבדיחות שסטנדאפיסט מעלה זה הוא, ואם אין לך עדיין זהות ואתה לא יודע מה מצחיק אותך ומה אתה חושב על דברים, אתה לא יכול להיות סטנדאפיסט. כמו שאתה לא יכול להיות זמר אם אתה לא יודע מה אתה מרגיש. לימודי התקשורת דווקא מאוד עזרו, גם אם אנשים לא חושבים שנושא מסוים מצחיק, אני אעלה אותו אם אותי זה מגניב ומצחיק”.
מתן בעמדת הברמן. צלם: גל מלכה זהבי
על איזה סטנדאפיסט התחנכת?
“כל החיים שלי ראיתי סטנדאפ, באנגלית בעיקר, גם בעברית, כמו שכולנו רואים, שחר חסון, אדיר מילר, אורי חזקיה, אבל בארצות הברית מגניבים אותי הממדים של קהל בסטנדאפ. יש קהל של 40 ו-50 אלף איש לבחור או בחורה שעומדים עם מיקרופון ואולי מגבת ובקבוק מים. למה אין סטנדאפיסט כזה בארץ שממלא אולמות כאלה בינלאומיים?”
אדיר מילר.
“זה לא להיות בינלאומי, זה כמו ללכת עם המשפחה שלך לחו”ל. אני מדבר על סטנדאפיסטים אירים, הודים שעושים סיבוב הופעות סטנדאפ מסביב לעולם. קחי לדוגמה את לואי סי—קיי, אני מת להגיע בתור בן אדם למעמד שבו מאות אלפים מגיעים לראות מה יש לך להגיד, אנשים לא מבינים כמה זה קשה”.
אז לשם אתה שואף, לבינלאומי.
“הסטנדאפיסט הישראלי הזה שמסתובב בכל העולם”.
תוחם גבולות, נזהר לא ליפול
פרץ נשמע שאפתני, אבל הוא כבר התחיל בתהליך שלו ומעביר סטנדאפ באנגלית לתיירים, ולדבריו יש ביקוש.
איפה אתה מעביר?
“איפה?!” הוא צוחק ויורד לקרקע, “כל מקום שייתן לי אני אעלה על הבמה. יש מקום בירושלים שאני מאוד אוהב שנתן לי את הבמה בפעם הראשונה ואני שומר להם חסד. לא הייתי להיט באנגלית, וזה חרה לי מאוד, אז שמעתי יותר שירים, צפיתי בסרטים בלי תרגום, או בסדרות כדי להבין את הסלנג האמריקאי, ובסדרה עדכנית את רואה איך באמת מדברים את השפה הזו”.
היית בארה”ב?
“הייתי בעגלות”.
כמו כל ישראלי ממוצע אחרי הצבא.
“כן, כן, אבל אני לקחתי את זה בתור ‘בוא נראה איך הם חיים’, לא בתור ‘בואו נעשה קופה’, ועל העגלה הייתי עושה כמה צחוקים שהייתי יכול. בהתחלה זה היה קודם כדי לראות איך הקהל האמריקאי הגיב לזה, אבל זה היה על הדרך הרבה לפני שהיה לי אומץ לעשות את הצעד לבמה הזו, ואיך שסיימתי ישר רציתי להתחיל להיות על הבמה באנגלית. אמרו לי ‘מה פתאום’, ‘קודם תופיע כמה שנים בעברית בארץ ורק אז…’ ואני שאלתי 'למה? אני רוצה להתחיל עכשיו'”.
יש קהל בארץ לסטנדאפ באנגלית?
“יש תיירים, אני לא מופיע באנגלית לישראלים”.
ואתה מדבר שם אירועים וחוויות בארץ?
“אוניברסליים. הסטנדאפ שלי באנגלית שונה במהות מזה של העברית, אני משתדל מאוד לשמור על שיח תרבותי אותנטי”.
בווילה דיברת על שמנופוביה. אתה מדבר גם על זה במופע?
“בחוויה שלי בתור ילד אמרתי שאף פעם לא היה לי מה ללבוש, והרגשתי רע איך שנראיתי, ובתור ילד שהיה שמן אני אמרתי מה שהיה לי והפכו את זה ל’לוחם הצדק, לוחם בשמנופוביה’, אז לא. אני אמרתי את מה שהיה לי, הייתה שם פאדיחה עם ההלבשה שעצבנה אותי, וזה יצא מחדר ההלבשה, ובמסגרת הטלוויזיה הכול התגלגל והגיע לאן שהגיע, אבל אני אף פעם לא אוהב את ההטפות, בשום נושא, גם לא הדתי. הערות כמו ‘הוא לא שם כיפה, איזה מין יהודי זה?’ — אם בן אדם שמח וטוב לו, הוא נהנה ולא פוגע באף אחד אחר, מה אכפת לנו. וזה שינוי פאזה שהיה לי מאוד קשה לעשות, עד גיל 27 הייתי עם כיפה על הראש”.
סיים תקשורת, פרץ. צילום: פבל
על איזו הטפה אתה מדבר פה?
“כל הטפה. עכשיו אני אצל חלי ממן, מתאמן ומטפל בבעיה, אבל…”
זו בעיה מבחינתך?
“בטח. זו בעיה שלי, כי זה מפריע לי שאני לא יכול ללבוש חולצות יותר צמודות, אני לא אומר שילד שמן זו בעיה, אני מדבר על עצמי אישית, והבעיה פה היא עמוקה יותר, זה לא שעכשיו היית ילדה שמנה ועכשיו את מרזה וזהו. גם כשתהיי הכי יפה, עדיין תרגישי מכוערת — זו הבעיה”.
דימוי עצמי.
“כן, בן אדם רזה יכול להשמין, אבל שמן נשאר כזה במחשבה”.
עכשיו אתה מסתכל על עצמך במראה, מה אתה אומר לעצמך?
“שאני עדיין לא מבסוט על עצמי, אבל אני בדרך לשם”.
אתה אומר, "וואלה, אני חתיך"?
“את זה אף פעם לא אמרתי, אני אומר, ‘וואלה, אני בסדר’. זה גם משהו שצריך להגיע אליו, בלי פאניקה. הבעיה היא עמוקה יותר, הבן אדם צריך לעשות עבודה עם עצמו. אני מכיר נשים יפהפיות אבל שמנות לשעבר, שעדיין לא ניצחו את איך שהן היו נראות. האתגר האמיתי הוא לאהוב את עצמך”.
ואת כל זה אתה מעלה לבמה?
“כן. אני חושב שזה סוג של פסיכולוגיה שכזו, אתה מוציא את זה החוצה… זה לא טוב לשמור. אני נגיד אומר לפעמים שהייתי ילד שמן בשנות ה-90, כשזה היה חדש עדיין, לא היו רגילים לילדים שמנים, חשבו שקיבלתי מכה. הייתי מתבייש שכל הילדים בכיתה תמיד היו רצים מהר יותר ממני. אבל מה שיפה בתגובה של סטנדאפ, זו העובדה שהוא מיידי וגם ראשוני. אי אפשר לייצר צחוק לא רצוני, אם זה מגיע זה מגיע, אפילו בנהימות”, אומר ומחקה. “אין על לשמוע צחוק של אנשים, לשמוע תרועה של צחוק, אין הרגשה טובה מזה בעולם, זה השיא של השיא”.
אתר "כאן דרום אשדוד" חשף את השורשים האשדודים של דודו פארוק, הלוא הוא אורי קומאי. המוזיקאי והתופעה הוא רק בן 21, תל—אביבי, אבל גם נצר למשפחת בן סימוןמאשדוד. אימו היא ילידת העיר, וסבתו, יקוט, כמו חלק מהמשפחה, חיה באשדוד גם כיום, ברובע א’. גם דודו של קומאי קשור לעולם המוזיקה. מדובר בלא אחר מאשר יעקב בן סימון, מנכ”ל התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד. המעריצות כבר מתכננות אמבוש.
צילום תומר אפלבאום
אלונה ליפשיץהגיעה לרשת 13 לעצב את שערה של הדוגמנית אנטה מרינינהיחד עם המאפרת מאיה ספי כדי להדגים לוק של פורים בתכנית "העולם הבוקר".
הדוגמנית האשקלונית אנה נבוליןסיימה השבוע את שירותה הצבאי. נבולין היפה אספה את כל הציוד לתוך המזוודה, הזדכתה עליו ונפרדה מהחברים, שלבטח יתקשו להעביר את הזמן בבסיס בלעדיה.
גם נוי קרןבת ה-20 מאשדוד גזרה את החוגר בשעה טובה ומוצלחת ונפרדה מהחברים בבסיס משמר הנגב. רגע לפני חגיגות השחרור של הסופ”ש היא יצאה ליהנות מארוחה טובה במסעדת מחנה יהודה.
יונתן מלכה האשדודי ובן זוגו נישל טומשבסקי לקחו את אליפות הארץ בפטנק, משחק כדור שהובא מצרפת.
אי אפשר שלא להתרגש למראה הסבא מתי סולומון חוגג את יום הולדתה הרביעי של נכדתו המתוקה זואי. נאחל הרבה מזל טוב ונחת לסבא הצעיר.
דוגמנית הנשק העולמי ובקרוב גם כוכבת "הישרדות VIP" אוריין ג’ולי החליטה השבוע לעזוב את המדים הצבאיים, עלתה על שמלה מבית היוצר של המעצבת ריקי דלאל לכבוד השקה מיוחדת ולא ויתרה גם על סלפי משותף עם המעצבת.
הצלם אבישי מג׳ר יחד עם אשתו אתי לקחו הפסקה מחיי השיגרה וטסו לברלין הצבעונית.
ליאן שיארזה את המזוודות וטסה, לא כדי להמשיך את הלימודים, אלא לחופשה בברצלונה. קבלו תמונה באווירת החג והחורף מספרד.
אחרי שנים ארוכות של דיבורים, מתקרב שלב המעשים: ביום שלישי הקרוב תדון הוועדה המקומית לתכנון ובניה בעיריית אשדוד בתכנית פינוי-בינוי במתחם הרותם ברובע ח' שכולל בתוכו את מרכז פלדות. במסגרת הפרויקט שלושת הבניינים שמרכיבים את מרכז פלדות ובו 84 דירות – ייהרסו ובמקומם צפויים להיבנות חמישה בניינים של 10 קומות.
תקווה לשינוי. מרכז פלדות. צילום: דור גפני
מרכז פלדות הפך לשם נרדף למצוקה. הרבה דיירים חלו בסרטן וחלקם נפטרו. תושבים טענו שהגורם הוא לוחות האסבסט שמהם עשויים הקירות. אולם עד היום לא הוכח קשר כזה. צריך לציין שהמבנים הוקמו בשנות ה-70 בשיטה שהובאה מחו"ל ונחשבה בזמנו לחדישה. בתחילה שימש המקום כמרכז קליטה ומאז תחילת שנות ה-90 הפך למרכז דיור ציבורי בניהול חברת עמיגור.
הדיירים, רובם ככולם, אנשים קשי יום, יש משחות חד הוריות, קשישים, עולים, הרבה עוני וקשיים. גם הפשע הגיע לפלדות גם סחר בסמים תועד פה בעבר. בסיור שערכנו היום במקום שאלנו אותם מה הם חושבים על התכנית להריסת מרכז פלדות. רבים היו סקפטיים.
צילום: דור גפני
"אני חושבת שזה טוב שיהרסו את הבניינים ומקווה שנקבל דירה חדשה", אמרה דיירת שמתגוררת במרכז פלדות מאז 1994, כשהבמקום החל לפעול כמרכז לדיור ציבורי. "יש פה הרבה בעיות: עוני, משפחות עם קשיים וחד הוריות, מצוקה, סמים. לא טוב לגדל כאן ילדים".
דייר אחר אוטר גיאוגרדזה ספקן יותר: "תקווה תמיד יש, אבל בינתיים חוץ מדיבורים לא יצא כלום".
הדיירים מספרים שבחצר ובבניינים עצמם מסתובבים עכברים, חולדות וג'וקים באין מפריע.
אליאל שמעון בן 18 גר עם משפחתו בפלדות והוא מתאר חוויה מאוד לא סימפטית שעבר במקום. "כשנראה דברים קורים בשטח, אז נאמין שמשהו זז. עד אז, אנחנו לא ממש מתרשמים. אנחנו חיים פה כמעט 18 שנה. לפני חצי שנה בזמן שישנתי חולדה נשכה אותי באוזן. עברתי ניתוח והאוזן נצלה. זה הגיוני לגור במקום כזה? אנחנו בית סוהר?".
בתאריך ה-24/01/19 נערכה ביקורת על ידי מפקחי משרד הבריאות מלשכת הבריאות המחוזית אשקלון, השירות הווטרינרי העירוני, משטרת ישראל – תחנת אשדוד ומחלקת רישוי עסקים – עיריית אשדוד, בחנות הדגים "דגי ישראל", ברחוב יוסף טל 59, אשדוד.
במהלך הביקורת נמצאו תנאי תברואה ירודים וכן דגים קפואים ומוצרי דגים קפואים ללא זיהוי ושמקורם אינו ידוע .הטיפול במוצרי הבשר, העופות, והדגים אחסונם ושיווקם ללא התנאים הנדרשים בחקיקה עלול להזיק לבריאות הציבור.
בהוראת הרופא הווטרינר המחוזי ובסיוע עיריית אשדוד הושמדו כ-84 ק"ג דגים ומוצרי דגים. משרד הבריאות ועיריית אשדוד ימשיכו לנקוט בצעדי אכיפה כנגד עסק המזון.
לפניית כאן דרום הגיב עופר, מבלי החנות: יום חמישי זה היום הכי עמוס שלי, בזמן שאני עם הלקוחות הסתערו שבעה אנשים, כשהם לא מזוהים וללא תגים עם חיפוש על החנות, כשהם מלווים על ידי שוטרים. השמידו לי סחורה במעל 7000 שקלים והבריחו לקוחות. אני שוקל ברצינות את צעדיי המשפטיים וגם השגת תלונה למשרד הבריאות על פקחיהם.
לגבי התמונות של הדגים החתוכים בשקית זה דג טונה שלקוחה הזמינה וכשבאה לקחת אותם הופתעה לגלות, שמשרד הבריאות דאג להשמיד לה אותה הלקוחה מוכנה אף היא לדווח על זה.
הותר לפרסום כי שלושה ימים אחרי התקיפה הישראלית בדמשק ועל רקע ההתחממות בצפון ובדרום, סוללות "כיפת ברזל" נפרסה בגוש דן ובדרום. תקיפת צה"ל בשטח סוריה, שבוצעה בליל יום ראשון וכוונה נגד מטרות איראניות וסוללות נ"מ, באה בתגובה לירי רקטה לרמת הגולן. מוקדם יותר השבוע, תקיפה בשדה התעופה בדמשק שנועדה להניס מטוס איראני גררה יירוט לא-שגרתי של רקטה שכוונה לחרמון. שעות ספורות אחר כך הגיב צה"ל בשורת תקיפות נגד יעדי כוח קודס האיראני בסוריה.
המערכת הופעלה לאחרונה באזור עוטף עזה לפני כשבועיים. צה"ל תקף השבוע ברצועה בעקבות ירי לעבר כוח סמוך לגדר הגבול, אך לא נורו רקטות לשטח ישראל. העברת הכסף הקטארי לתשלום המשכורות בעזה צפויה להתחיל היום, לאחר שעוכבה בעקבות המתיחות עם חמאס.
תושבים באשדוד נדהמו השבוע לקבל מכתב מתאגיד המים והביוב יובלים שמודיע לנמענים שהם חשודים ב"חיבור ניקוז פרטי לרשת הביוב העירונית".
כפי הנראה הכוונה היא לחיבור של מרזבים למשל שמובילים את מי הגשמים, לתוך בורות ביוב. הדבר עלול להביא להצפה ולגלישת ביוב מעל פני השטח בעיקר בזמן גשמים כבדים. לאחר שהתגלתה בעבר זרימה של ביוב מהעיר לאפיק נחל לכיש, בעיקר דרך נקז בזק, אחת ההערכות הייתה שאפשר שזהו הגורם, או אחד הגורמים.
במכתב מודיע התאגיד לתושב, "מבדיקה שערכנו עולה חשד לקיומו של חיבור ניקוז פרטי מתחום המגרש שבבעלותך לרשת הביוב העירונית. החיבור האסור גורם לתאגיד המים נזקים של ממש, ממוניים ואחרים…".במידה ואין לנמען, כל חיבור כמדובר הוא מתבקש לעדכן את נציגי התאגיד באמצעות טופס שמצורף למכתב. במידה ויש לו חיבור כנטען הוא נדרש לנתק אותו בתוך 60 יום ממועד משלוח המכתב ולעדכן את נציגי התאגיד בנוגע לניתוק באמצעות טופס אחר שמצורף למכתב.
התאגיד אינו מסתפק בהצהרת הנמען על הימצאות או העדר חיבור כנטען והוא נדרש גם לציין את מספר הטלפון שלו כדי שנציגי התאגיד יוכלו ליצור עמו קשר "לצורך תאום ביקור בנכס".
יובלים מסביר כי : " לוח הזמנים הינו מהותי, זאת בהתחשב בכך שאנו עומדים בפני עונת החורף שבמהלכה מוצאים מי הגשמים דרכם למערכות העירוניות ומסבים לה נזקים", ומוסיף כי אם החיבור לא ינותק יהיה התאגיד רשאי לחייב את בעל המקרקעין בתשלום בעד טיפול במים שנוספו למערכת הביוב הציבורית. אם יתברר שחובר בית משותף למערכת הביוב, יחייב יובלים את כלל הדיירים בבניין בתשלום. לשאלות, הבהרות ובירורים התבקשו הנמענים לפנות למספר טלפון שפורסם במכתב.
י.ש ( ששמו שמור במערכת) טלפן למספר שצוין במכתב. "שאלתי למה שלחו לי מכתב כזה", סיפר ל"כאן דרום". "מי שענתה לי מעברו השני של הקו אמרה שהם שלחו להרבה תושבים ולאו דווקא למי שיש לו חיבור כנטען. ביקשתי לדבר עם מי שממונה עליה, והיא הבטיחה שהממונה תחזור אלי. אני עדיין ממתין לשיחה איתה. המכתב ממש הרגיז אותי כי בזבזתי שעות כדי לאתר את הבעלים הקודם של הדירה כדי לבדוק אתו אם הוא עשה חיבור כזה, מה שהוא הכחיש כמובן. יובלים לא עשו את העבודה כפי שצריך ובמקום זה שלחו מכתבים לכל הבא ליד ועל פניו זה נראה כמו תרגיל 'מצליח' ".
לדברי ויוויאן לוי כשחמותה בת ה-85 קיבלה את המכתב היא נבהלה כי חשבה שתצטרך לשלם והתחילה לבכות: "כשהסברתי לה שהמכתב לא מתכוון אליה היא שאלה 'אז למה שלחו לי אותו'? לקח לי זמן להרגיע אותה".
לדברי סופי אשכנזי אביה בן ה-90 שחי מקצבת זקנה רצה להזמין שרברב בתשלום כדי שיבדוק את טענת יובלים שהוא מחובר בניקוז פרטי לרשת הביוב העירונית. "שכנעתי אותו שחבל על הכסף שלו, שאין לו, ושיחתום על הטופס שאינו מחובר. אם יובלים רוצים שיבואו הם לבדוק את הטענה שלהם", היא אומרת.
למשך שבוע אחד – 20 ממסעדות העיר יעטרו את התפריט במנת מרק מיוחדת במחיר של 10 שקלים בלבד. אז מה עושה כתב שכמעט ולא אוכל מרקים ביומיום?
לוקח איתו צלם חובב בישול וזוכה לסיור ענין טעם בין השורפה בוכרי (מרק כבש), מרק ל'חשו מרוקאי, ארטישוק ירושלמי, מרק עוף בקארי תאילנדי, בוייאבז צרפתי ובעיקר על סיפור קיבוץ גלויות והמבטחים לה זכתה אשדוד בשנות מהיווסדותה ועד היום. כך בלי לשים לב, קמות להן באשדוד הפרוורית פינות חמד קולינריות שלא היו מביישות מסעדות יוקרה שאנו מחפשים בטיולים בחו"ל.
"סיפורי מרק" – פסטיבל מרקים במסעדות אשדוד, 23-30 בינואר ביוזמת והפקת החברה לתיירות אשדוד.
הפסטיבל נפתח אמש בערב גאלה בבית אריה קלנג.
אז מה קיבלנו בצלחת? שפע של מנות מרק עדינות ומעודנות אחת מהן מתחברת לארץ מוצא שונה, דבר שיש בו גם כדי לבטא את המגוון האתני של אשדוד את האירוע יזמה החברה לתיירות אשדוד זו השנה השנייה ברציפות.
התחלנו ממסעדת ארמיס בחוף לידו
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
מסעדת בשרים באווירת תקופת המוסקטרים, עם קישוטים מזהב על הקירות, ויטראז'ים צבעוניים ותמונות של אצילים צרפתיים. חרבות סיפורי הרפתקאות שמביאים אותנו למסבאות של ימי הרנסנס של אירופה. אני והצלם התפנקנו עם הקלאסיקה האירופית עם נגיעות ים תיכוניותכדי לבלות ערב מול קערה מהבילה וריחנית של מרק בצל.
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
למעט המרק נוכחנו לגלות כי רומן הבעלים, עלה מאוזבקיסטן, נכונו לטבל את התפריט הקלאסי במנות אתניות מהבית, כמו חאש, צ'בורקי או סמסה.
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
מה מקור השם ארמיס כמעט כולם יודעים, אבל למה קראתם למסעדה כך?
– היינו בתחילה שלושה שותפים, אליהם חבר שותף צעיר, כמו בסיפורי שלושת המוסקטרים. ארמיס היה המוסקטר האצילי מכולם, וגם הרומנטיקאן בלתי נלאה. זו גם הסיבה שקראנו למסעדה כך.
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
אצל מרסל מקום קטנטן (שללא הדרכה גם לא היינו מוצאים) עם מספר בודד של שולחנות, שפועל בשעות הצהריים של ימות השבוע בלבד ומגיש אוכל מרוקאי אסלי ומנחם.
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
מי שמבשלת כאן היא מרסל, שעל שמה קרויה המסעדה, ובכל יום היא מעמידה סירים אחרים – חריימה, ממולאים, קוסקוס, קציצות ועוד ועוד, הכל לפי מה שיש בשוק.
את הסלטים שהכינה באותו הבוקר היא מגישה בקערות קטנות על השולחן, כדי שכולם יוכלו להתרשם מהצבעוניות המגרה שלהם. בסירים שלה מצאנו, ממולאים מרוקאיים הכי אותנטיים שיש.
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
מרסל היא מאמא מרוקאית עם סיפור בלתי רגיל שכל חייה עסקה באוכל. לפני שנתיים, לאחר מסע חיים מרתק בכל העולם שבמהלכו למדה שבע שפות ואספה אין-סוף סיפורים – היא פתחה מסעדה ביתית קטנה עם כמה שולחנות ומטבח מלא בסירים מהבילים, שבהם היא מכינה מדי יום שלוש מנות שונות. מלבד האוכל הטעים – טעים כל כך עד שאי אפשר להפסיק לאכול את מרק החריירה גם כשכבר ממש מלאים – ההנאה הגדולה בהגעה למסעדה הזו טמונה באפשרות להרים כל מכסה, להציץ בסירים ולתת לאדים ולריחות לסחרר אתכם.
הראשונים 26, 052-5971958, ראשון-חמישי 16:00-12:00, כשר
נמסטה
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
איני נמנע על חובבי אוכל הודי בלשון המעטה, עקב התקלות בעבר במנות חריפות למאכל, אז הייתי זהיר מאוד בעודי נכנס למסעדה של יואל סוגאוקר. גם הסבר שמדובר במקום שהוא ממסעדות החשובות בעיר לא עזרו. נכנסתי… וטבעתי.. באוטנטיות, הריחות ואפילו הקישוטים בקירות שהעבירו אותי מחוף הים האשדודי לכפר קטן ליד מומבאי.
משפחה, שהחלה את העסקה מדוכן וצמחה למסעדת תפארת בעיר הגישה לנו מרק עדשים בשלושה צבעים, עדין, חריף ומתוק בו-זמנית גם ללשון האירופית שלי. לחם הנאן שום והבטטה וואדה שנלוו למרק יהיו לעוד סיבה טובה עבורי לבקר בה שוב ושוב.
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
המנה משקפת את העושר של המזון ההודי על הצבעוניות שבה, מסבירים במסעדה.
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
אז אפשר לבשל אוכל אוטנטי גם הרחק מהודו?
בטח, אם כל המרכיבים מיובאים, אנחנו מקפידים שכל הטבחים יהיו הודים בני האזור, וכשמגישים אוכל עם אהבה, מקבלים גם אהבה מהלקוחות.
נמסטה. הטיילת 20, אשדוד. 073-7584246. כשר
בליקר בייקרי – המראה דיינר מעוצב, הטעם, הבית של ישראלה
פסטיבל סיפורי המרק באשדוד 2019 צילום: איגור אונצ'ה
את המרק הבא אנחנו אוכלים ב"בליקר בייקרי" שנמצאת בקניון סי מול שרון ביטון הבעלים, דמות וותיקה בקולינאריה המקומית מציג גאווה את התפריט המרקים בנוסף לדברים הרגילים אותם ניתן ברשת בליקר בייקרי, תבשילים שעל רבים מהם אחראית, לא אחרת מאשר אמו של שרון ובהם מרקים משובחים ומגוון תבשילים מרוקאיים.
קרוב לעשרה סוגי מרקים המוגשים מדי יום, שמכינה ישראלה, אימא של אחד השותפים במסעדה. לפסטיבל המרק מכינה מאמא ישראלה את מרק החשו שלה, מרק סולת מיוחדהגדוד העברי 6, קניון סימול, אשדוד.
מרק מאשדוד בטעם של עוד
הסיכום שלי, ניתן לטייל סביב העולם רק במנות המוגשות באשדוד, ומרגישים את התעוררות באשדוד בכל מה שקשור למסעדות ואוכל טוב. ממקום קטן באזור לא תיירותי שמתגלה כפנינת העיר ועד מסעדת רשת המתגלה כמקום לתבשילים ביתיים אתניים. סיכום שלי, אפשר עוד?לכבוד שבוע המרקים, גם השנה ייערך בבית אריה קלנג ערב גאלה חגיגי בהשתתפות אושיית הקולינריה השף צחי בוקששתר בשעה מרתקת על סיפורים מאחורי הסירים, והזמרת קרן פלס במופע פסנתר אינטימי מיוחד, לצד דוכני המרקים המשתתפים.
לכבוד פתיחת הפסטיבל, ייערך ערב גאלה ביום רביעי, 23 בינואר בשעה 19:30 בבית אריה קלנג. בתחילת הערב, יוצבו דוכני מרק של המסעדות המשתתפות אשר ימזגו טעימות של מרקים מעדות שונות ובשלל טעמים. בהמשך הערב, יופיע השף המפורסם צחי בוקששתר עם "שעה קולינרית" שזורה שלל סיפורים מאחורי הסירים, ולאחריו- תעלה להופיע הזמרת קרן פלס במופע פסנתר אינטימי ומיוחד.
